< Return to Video

כמה חיים אפשר לחיות?

  • 0:01 - 0:05
    אני רואה את הירח. הירח רואה אותי
  • 0:06 - 0:12
    הירח רואה מישהו שאני לא רואה
  • 0:13 - 0:18
    אלוהים ברך את הירח וגם אותי.
  • 0:19 - 0:25
    אלוהים ברך את ההוא שאני לא רואה.
  • 0:26 - 0:31
    אם אגיע לגן עדן לפניך,
  • 0:32 - 0:38
    אצור חור ברקיע ואמשוך אותך דרכו אלי
  • 0:38 - 0:44
    ואכתוב את שמך על כל כוכב
  • 0:44 - 0:47
    ובדרך זו העולם
  • 0:47 - 0:51
    לא יראה כל כך רחוק
  • 0:51 - 0:55
    האסטרונאוט לא יהיה בעבודה היום
  • 0:55 - 0:57
    הוא הודיע שהוא חולה
  • 0:57 - 1:02
    הוא כיבה את הסלולרי,הלפטופ,
    הביפר והשעון המעורר שלו
  • 1:02 - 1:05
    יש חתול צהוב, שמן ישן על הכורסא שלו
  • 1:05 - 1:07
    טיפות גשם על החלון
  • 1:07 - 1:11
    ואפילו לא רמז לקפה בחלל המטבח
  • 1:11 - 1:12
    כולם נרגשים
  • 1:12 - 1:16
    המהנדסים בקומה ה-15 הפסיקו
    לעבוד על מאיץ החלקיקים שלהם.
  • 1:16 - 1:18
    חדר אפס הכבידה דולף
  • 1:18 - 1:20
    ואפילו הנער המנומש עם המשקפיים,
  • 1:20 - 1:22
    שכל תפקידו הוא להוריד את הזבל, עצבני,
  • 1:22 - 1:25
    שומט את שקית האשפה
    קליפת בננה, כוס חד פעמית,
  • 1:25 - 1:26
    איש לא מבחין
  • 1:26 - 1:30
    הם עסוקים מדי בחישוב מחדש
    איך כל זה משפיע על הזמן האבוד.
  • 1:30 - 1:32
    כמה גלקסיות אנחנו
    מאבדים כל שניה?
  • 1:32 - 1:34
    מתי כבר אפשר לשגר את הטיל הבא?
  • 1:34 - 1:37
    במקום כלשהו אלקטרון נפלט מן הענן שלו
  • 1:37 - 1:39
    חור שחור התפרץ,
  • 1:39 - 1:41
    אם מסיימת לערוך את השולחן לארוחת הערב,
  • 1:41 - 1:43
    מרתון חוק וסדר מתחיל.
  • 1:43 - 1:46
    האסטרונאוט ישן.
  • 1:46 - 1:47
    הוא שכח להפסיק את השעון שלו
  • 1:47 - 1:50
    שמתקתק בפעימה מתכתית על פרק כף ידו,
  • 1:50 - 1:52
    הוא אינו שומע
  • 1:52 - 1:55
    הוא חולם על שוניות אלמוגים ועל פלנקטון
  • 1:55 - 1:58
    אצבעותיו מוצאות את תרני
    ההפלגה של ציפית הכרית
  • 1:58 - 2:01
    הוא מתהפך על הצד,
    פוקח עיניו מיד.
  • 2:01 - 2:06
    הוא חושב שלצוללנים יש לבטח את
    העבודה הנפלאה ביותר בעולם.
  • 2:06 - 2:09
    מים רבים כלכך לגלוש דרכם!
  • 2:11 - 2:16
    [מחיאות כפיים]
  • 2:16 - 2:18
    תודה
  • 2:18 - 2:22
    כשהייתי קטנה לא הבנתי את משמעות הביטוי
  • 2:23 - 2:25
    "חיים רק פעם אחת"
  • 2:25 - 2:27
    אני לא מתכוונת לכך שלא הבנתי את הדימוי,
  • 2:27 - 2:30
    אני באמת חשבתי
    שאני אוכל לעשות
  • 2:30 - 2:32
    כל דבר שאפשר לעשות
  • 2:33 - 2:35
    ושאוכל להיות כל דבר שאפשר להיות
  • 2:35 - 2:37
    זה הכל עניין של זמן.
  • 2:37 - 2:40
    שאין שום מגבלות
    המבוססות על גיל או מין
  • 2:40 - 2:43
    או גזע או אפילו תקופה מתאימה בהיסטוריה,
  • 2:43 - 2:47
    הייתי בטוחה שאוכל ממש להתנסות
  • 2:47 - 2:50
    מה היא ההרגשה להיות מנהיגה
    בתנועה לזכויות האזרח
  • 2:50 - 2:54
    או נער בן 10 החי בחווה,
    בערבה בארה"ב בזמן סופות החול
  • 2:54 - 2:58
    או איך זה להיות קיסר שושלת טאנג בסין.
  • 2:58 - 3:00
    אמא שלי אומרת שכשאנשים שאלו אותי
  • 3:00 - 3:03
    מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה,
    התגובה הטיפוסית שלי היתה:
  • 3:03 - 3:05
    נסיכה-בלרינה-אסטרונאוטית.
  • 3:05 - 3:09
    ומה שהיא לא הבינה
    היה שאני לא מנסה להמציא
  • 3:09 - 3:11
    איזה סופר-מקצוע חדש משולב.
  • 3:11 - 3:14
    פשוט ציינתי את רשימת הדברים
    שחשבתי שאני הולכת להיות:
  • 3:14 - 3:17
    נסיכה ובלרינה וגם אסטרונאוטית.
  • 3:17 - 3:20
    ואני די בטוחה שהרשימה
    היתה נמשכת,
  • 3:20 - 3:22
    אילו לא קטעו אותי בשלב הזה.
  • 3:22 - 3:25
    זו אף פעם לא היתה שאלה של האם,
  • 3:25 - 3:27
    רק מתי,
  • 3:27 - 3:30
    והייתי בטוחה שאם אני מתכוונת
    לעשות את הכל
  • 3:30 - 3:32
    בטח כדאי שאמהר
  • 3:32 - 3:34
    כי יש הרבה שאני צריכה להספיק
  • 3:35 - 3:37
    אז מיהרתי. כל הזמן.
  • 3:37 - 3:39
    תמיד חששתי שאני לא מספיקה.
  • 3:39 - 3:42
    ומכיוון שגדלתי בניו-יורק
    לפי מה שראיתי סביבי
  • 3:42 - 3:44
    זה היה מצב נורמלי.
  • 3:45 - 3:49
    אך ככל שהתבגרתי, הבנתי
  • 3:49 - 3:53
    שלא אקבל יותר ממחזור חיים אחד
  • 3:53 - 3:56
    ידעתי רק מהי ההרגשה להיות נערה מתבגרת
  • 3:56 - 3:58
    בעיר ניו-ניורק.
  • 3:58 - 4:00
    לא נער מתבגר בניו-זילנד,
  • 4:00 - 4:03
    לא מלכת הנשף מקנזס.
  • 4:03 - 4:05
    יכולתי לראות רק דרך העיניים, שלי.
  • 4:05 - 4:08
    באותו זמן בערך התאהבתי בסיפורים.
  • 4:08 - 4:11
    באמצעות הסיפורים יכולתי לראות
  • 4:11 - 4:15
    דרך עיניהם של אנשים אחרים, אפילו
    אם זה מבט קצר ולא מושלם.
  • 4:16 - 4:19
    והתחלתי להשתוקק לשמוע
    על התנסויות של אנשים אחרים
  • 4:19 - 4:22
    כל-כך קינאתי. היו חיים שלמים
  • 4:22 - 4:24
    שאני לא אחיה לעולם.
  • 4:24 - 4:27
    רציתי לשמוע על כל הדברים שאני מפספסת.
  • 4:27 - 4:28
    באמצעות היקש הגיוני,
  • 4:28 - 4:31
    הסקתי שישנם אנשים שלעולם לא יתנסו
  • 4:31 - 4:34
    בחוויה איך זה להיות נערה מתבגרת בניו-יורק.
  • 4:34 - 4:36
    זאת אומרת, הם לא ידעו
  • 4:36 - 4:39
    איך זה מרגיש לנסוע ברכבת התחתית
    אחרי שהתנשקת בפעם הראשונה
  • 4:39 - 4:42
    או כמה שקט הכל נהיה כשיורד שלג.
  • 4:42 - 4:45
    ורציתי שידעו, רציתי לספר להם.
  • 4:45 - 4:47
    וזה נהיה האובססיה המרכזית שלי
  • 4:47 - 4:51
    עסקתי בסיפור סיפורים, שיתוף סיפורים,
    איסוף סיפורים.
  • 4:51 - 4:53
    אבל רק לאחרונה
  • 4:53 - 4:57
    הבנתי שאי אפשר להאיץ שירה.
  • 4:58 - 5:01
    באפריל, באירוע "חודש השירה הלאומי",
    יש אתגר
  • 5:01 - 5:04
    שרבים בקהילת המשוררים משתתפים בו,
  • 5:04 - 5:06
    הוא נקרא אתגר ה- 30/30.
  • 5:07 - 5:09
    הרעיון הוא שהמשתתפים כותבים שיר חדש
  • 5:09 - 5:12
    בכל יום ויום במשך כל חודש אפריל.
  • 5:13 - 5:15
    ובשנה שעברה ניסיתי לעשות זאת
    בפעם הראשונה
  • 5:15 - 5:19
    והתלהבתי מו היעילות בה יכולתי לייצר שירה.
  • 5:20 - 5:23
    אבל בסוף החודש הסתכלתי שוב על
    אותם 30 שירים שכתבתי
  • 5:23 - 5:27
    וגיליתי שכולם ניסו לספר אותו הסיפור.
  • 5:27 - 5:32
    פשוט הייתי זקוקה ל- 30 נסיונות כדי לגלות
    איך הסיפור הזה מעדיף להיות מסופר.
  • 5:32 - 5:36
    והבנתי שזה בטח נכון גם בהרבה סיפורים אחרים
  • 5:36 - 5:39
    יש לי סיפורים שניסיתי לספר שנים,
  • 5:39 - 5:43
    משכתבת ומחפשת את המילים הנכונות.
  • 5:43 - 5:46
    משורר והוגה צרפתי בשם פול ולרי אמר
  • 5:46 - 5:50
    ששיר לעולם אינו מסתיים, רק ננטש
  • 5:50 - 5:51
    זה החריד אותי.
  • 5:51 - 5:55
    בגלל שזה הצביע על האפשרות שאני אמשיך
    לשכתב ולערוך לנצח.
  • 5:55 - 5:58
    רק אני, יכולתי להחליט מתי שיר גמור.
  • 5:58 - 6:00
    ומתי אני מוכנה להפרד ממנו סופית.
  • 6:01 - 6:04
    זה סותר את הטבע הפרפקציוניסטי שלי
  • 6:04 - 6:07
    אני תמיד מנסה למצוא תשובה נכונה
    ואת המילים הנכונות ואת הצורה הנכונה.
  • 6:07 - 6:09
    אני משתמשת בשירה בחיי
  • 6:09 - 6:12
    כשיטה להתמודדות עם הדברים שקורים לי
  • 6:12 - 6:15
    אך זה שסיימתי לכתוב את השיר
    לא אומר שפתרתי
  • 6:15 - 6:17
    את ההתלבטות שלי באותו עניין
  • 6:18 - 6:20
    אני רוצה לשכתב שירים שכתבתי בעבר
  • 6:20 - 6:24
    בגלל שהם משקפים אותי בדיוק
    איפה שהייתי באותו רגע,
  • 6:24 - 6:26
    ומה היה העניין איתו התמודדתי
    באותו זמן
  • 6:26 - 6:28
    ומה היו המילים בעזרתן בחרתי להתמודד.
  • 6:28 - 6:30
    יש לי סיפור
  • 6:30 - 6:33
    שאני מתלבטת לגביו כבר שנים
  • 6:33 - 6:35
    ואני לא בטוחה שמצאתי את הניסוח הנכון,
  • 6:35 - 6:37
    או שאולי זה רק עוד נסיון
  • 6:37 - 6:41
    ואמשיך לנסות מאוחר יותר
    ואחפש דרך טובה יותר לספר אותו.
  • 6:41 - 6:44
    אבל אני כן יודעת, שמאוחר יותר, כשאתבונן
  • 6:44 - 6:48
    אוכל לדעת שזה בדיוק המקום
    שהייתי בו באותו רגע
  • 6:48 - 6:50
    ועם זה התמודדתי.
  • 6:50 - 6:53
    במילים אלו, כאן, בחדר זה, איתכם.
  • 6:56 - 6:57
    אז--
  • 6:59 - 7:00
    לחייך!
  • 7:05 - 7:07
    לא תמיד זה היה כך.
  • 7:08 - 7:10
    היה זמן בו הייתם צריכים ללכלך את הידיים.
  • 7:10 - 7:14
    כאשר הייתם בחושך בדרך כלל היה צריך לגשש.
  • 7:14 - 7:18
    אם נזקקתם ליותר קונטרסט או רוויה
  • 7:18 - 7:20
    כהה, כהה יותר והאור בוהק יותר
  • 7:20 - 7:23
    קראו לזה פיתוח מורחב
  • 7:23 - 7:26
    זה אמר ששאפתם יותר כימיקלים,
    עבדתם יותר קשה
  • 7:26 - 7:27
    לא תמיד זה היה כל כך קל
  • 7:28 - 7:31
    סבא סטיוארט היה צלם בחיל הים.
  • 7:31 - 7:34
    צעיר, סמוק, עם שרוולים מופשלים,
  • 7:34 - 7:36
    אצבעות שמנמנות כנקניקיות
  • 7:36 - 7:39
    הוא נראה כמו פופאי המלח
  • 7:39 - 7:42
    חיוך עקום, ציצת שיער על החזה,
  • 7:42 - 7:45
    הוא התייצב למלחמת העולם השניה
    עם גיחוך ותחביב.
  • 7:45 - 7:48
    כשנשאל אם הוא יודע משהו על צילום
  • 7:48 - 7:51
    הוא שיקר. למד לקרוא את אירופה כמו מפה
  • 7:51 - 7:54
    הפוך, מלמעלה מהמטוס המפציץ.
  • 7:54 - 7:57
    לחיצה על הצמצם, עפעוף,
  • 7:57 - 7:59
    האפל מכל אפל והמבהיק מכל בוהק
  • 7:59 - 8:02
    הוא למד להלחם כמו שהוא ידע את הדרך הביתה
  • 8:03 - 8:06
    כשגברים אחרים חזרו, הם אחסנו את נשקם.
  • 8:06 - 8:08
    אבל הוא הביא את העדשות והמצלמה איתו הביתה.
  • 8:08 - 8:11
    פתח חנות, הפך את זה לעסק משפחתי.
  • 8:11 - 8:15
    אבי כבר נולד לתוך זה
  • 8:15 - 8:18
    ידי הכדורסלן שלו למדו את התנועות העדינות
  • 8:18 - 8:21
    של כיוון העדשות והכנסת הפילם למצלמה.
  • 8:21 - 8:22
    חומרי פיתוח כימיים לתוך מיכל פלסטיק
  • 8:22 - 8:25
    אביו הכיר את הציוד אבל לא את האמנות.
  • 8:25 - 8:27
    הוא הכיר את הכהים, לא את הבהירים
  • 8:27 - 8:31
    אבי למד את הקסם,
    הוא בילה את זמנו במעקב אחרי האור.
  • 8:31 - 8:35
    פעם הוא חצה את הארץ במעקב
    אחרי שריפת יער
  • 8:35 - 8:37
    רדף אותה במצלמתו במשך שבוע.
  • 8:38 - 8:39
    "עקבי אחר האור" הוא אמר
  • 8:40 - 8:41
    "עקבי אחר האור"
  • 8:41 - 8:44
    יש בי חלקים שאני מזהה רק בזכות הצילום
  • 8:44 - 8:47
    הלופט ברחוב וווסטר עם המסדרונות החורקים
  • 8:47 - 8:50
    התקרות בגובה 3.5 מטרים,
    קירות לבנים ומרצפות קרות
  • 8:50 - 8:52
    זה היה הבית של אמא שלי
    לפני שהיא היתה אמא,
  • 8:52 - 8:55
    לפני שהיתה רעיה, היא הייתה אמנית
  • 8:55 - 8:57
    שני החדרים היחידים בבית,
  • 8:57 - 9:00
    שהיו להם קירות שהגיעו כל הדרך לתקרה
  • 9:00 - 9:01
    ודלתות שאפשר היה לפתוח ולסגור,
  • 9:01 - 9:03
    היו השירותים, וחדר החושך.
  • 9:04 - 9:06
    חדר החושך שהיא בנתה בעצמה,
  • 9:06 - 9:11
    עם כיורי נירוסטה בהתאמה אישית
    מכשיר הגדלה 20X25 ס"מ
  • 9:11 - 9:13
    שעלה וירדה בעזרת מנואלה ידנית ענקית
  • 9:13 - 9:15
    מערך של נורות איזון צבע.
  • 9:15 - 9:17
    קיר זכוכית לבנה בשביל להתבונן בצילומים
  • 9:17 - 9:19
    מתקן יבוש שמתקרב ומתרחק מהקיר.
  • 9:19 - 9:21
    אמא שלי בנתה לעצמה חדר חושך,
  • 9:21 - 9:22
    הפכה אותו לביתה,
  • 9:22 - 9:25
    התאהבה בגבר עם ידי כדורסלן,
  • 9:25 - 9:27
    בדרך בה הסתכל על אור
  • 9:27 - 9:29
    הם התחתנו. נולדה להם תינוקת,
  • 9:29 - 9:32
    עברו לבית ליד הפארק,
  • 9:32 - 9:34
    אך הם השאירו לעצמם
    ם את הלופט ברחוב ווסטר,
  • 9:34 - 9:36
    בשביל מסיבות יום הולדת וחפש את המטמון,
  • 9:36 - 9:39
    התינוקת הכניסה צבע לחיים
  • 9:39 - 9:42
    מילאה את אלבומי התמונות של הוריה
    בבלונים אדומים וזיגוג צהוב.
  • 9:42 - 9:45
    התינוקת גדלה להיות נערה בלי נמשים
  • 9:45 - 9:47
    ועם חיוך עקום,
  • 9:47 - 9:51
    היא לא הבינה למה אין לכל
    חבריה חדרי חושך בביתם
  • 9:51 - 9:53
    היא אף פעם לא ראתה את הוריה מתנשקים
  • 9:53 - 9:55
    או מחזיקים ידיים
  • 9:55 - 9:57
    אבל יום אחד הופיע תינוק נוסף.
  • 9:57 - 10:00
    לזה היה שיער חלק ומושלם, לחיים
    גדולות, עגולות,
  • 10:00 - 10:02
    הם קראו לו סופגניה.
  • 10:02 - 10:04
    כשצחק, צחק בקול רם כל כך,
  • 10:04 - 10:06
    עד שהפחיד את היונים שעמדו על הגג,
  • 10:06 - 10:09
    ארבעתם חיו בבית שליד הפארק,
  • 10:09 - 10:11
    הנערה שלא היו לה נמשים,
    ילד הסופגניה,
  • 10:11 - 10:13
    אבא כדורסל, אמא חדר חושך,
  • 10:13 - 10:16
    הם הדליקו את הנרות שלהם
    ואמרו את התפילות שלהם,
  • 10:16 - 10:18
    ופינות הצילומים התעגלו מיושן.
  • 10:19 - 10:21
    יום אחד נפלו כמה מגדלים
  • 10:21 - 10:25
    והבית שליד הפארק הפך לבית מתחת לאפר.
    אז הם נמלטו.
  • 10:25 - 10:29
    תרמילי גב, על אופניים לחדרי חושך
  • 10:29 - 10:31
    אך הלופט ברחוב ווסטר
    התאים לאמן
  • 10:31 - 10:34
    לא למשפחת יונים,
  • 10:34 - 10:38
    הקירות שאינם מגיעים לתקרה
    אינם מכילים את הצעקות
  • 10:38 - 10:42
    והאיש עם ידי הכדורסלן הניח את כלי נישקו
  • 10:42 - 10:45
    הוא לא יכול היה יותר להלחם במלחמה הזו
    אף מפה לא כיוונה "הביתה".
  • 10:45 - 10:48
    ידיו לא התאימו יותר למצלמה,
  • 10:48 - 10:49
    לא התאימו יותר לאלו של אישתו,
  • 10:49 - 10:51
    לא התאימו יותר לגופו.
  • 10:51 - 10:54
    ילד הסופגניה מעך את אגרופיו לפיו
  • 10:54 - 10:56
    עד שלא היה לו מה להגיד יותר
  • 10:56 - 10:59
    אז הנערה בלי הנמשים יצאה
    לחפש את המטמון לבדה.
  • 10:59 - 11:03
    וברחוב ווסטר, בבנין עם מסדרונות חורקים
  • 11:03 - 11:05
    בלופט עם התקרות הגבוהות
  • 11:05 - 11:07
    וחדר החושך עם היותר מידי כיורים
  • 11:07 - 11:09
    תחת הנורות לאיזון הצבע,
    היא מצאה פתק,
  • 11:09 - 11:14
    נעוץ לקיר בנעץ, הוא היה שם
    מתקופה שלפני המגדלים,
  • 11:14 - 11:17
    מהתקופה שלפני תינוקות,
  • 11:17 - 11:22
    ועל הפתק נכתב:
    "בחור בטוח אוהב את הנערה שעובדת בחדר חושך"
  • 11:23 - 11:26
    שנה שלמה לקחה עד שאבי
    נגע במצלמה שוב.
  • 11:26 - 11:29
    בפעם הראשונה שלו,
    הוא עקב אחרי אורות חג המולד
  • 11:29 - 11:31
    מנקדים דרכם ברחובות ניו-יורק
  • 11:31 - 11:36
    נקודות קטנטנות של אור, מהבהבות אליו
    מתוך האפלה.
  • 11:36 - 11:40
    שנה מאוחר יותר הוא חצה
    את היבשת במעקב אחרי שריפת יער
  • 11:40 - 11:42
    במשך שבוע עקב אחריה בעזרת המצלמה שלו,
  • 11:42 - 11:44
    היא הרסה את החוף המערבי
  • 11:44 - 11:47
    מעכלת במהלכה משאיות ענק
  • 11:47 - 11:48
    בצדה השני של המדינה
  • 11:48 - 11:52
    הלכתי לבית הספר וכתבתי שיר
    בשולי המחברת שלי.
  • 11:52 - 11:54
    שנינו למדנו למסגר את הרגע.
  • 11:54 - 11:57
    אולי אנחנו לומדים איך לחבק.
  • 11:57 - 12:00
    אולי אנחנו לומדים איך לשחרר.
  • 12:01 - 12:06
    [מחיאות כפיים]
Title:
כמה חיים אפשר לחיות?
Speaker:
שרה קיי
Description:

אומנית השירה המדוברת שרה קיי גילתה לתדהמתה שהיא לא תוכל להיות נסיכה, בלרינה ואסטרונאוטית, במחזור חיים אחד. בהרצאה זו היא מגישה שני שירים בעלי עוצמה המראים לנו איך אפשר לחוות חיים אחרים.
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDTalks
Duration:
12:15

Hebrew subtitles

Revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.