< Return to Video

המסע שלי דרך הערים הלבנות ביותר באמריקה

  • 0:02 - 0:08
    תדמיינו מקום בו השכנים שלכם
    קוראים לילדיכם בשמם,
  • 0:08 - 0:11
    מקום עם נוף מרהיב,
  • 0:11 - 0:14
    מקום בו אתם יכולים לנסוע רק 20 דקות
  • 0:14 - 0:16
    להניח את סירת המפרש שלכם על המים.
  • 0:17 - 0:19
    מקום מפתה, לא?
  • 0:20 - 0:22
    אני לא גר בו.
  • 0:22 - 0:24
    (צחוק)
  • 0:24 - 0:30
    אבל ערכתי מסע של 45,000 קילומטר
  • 0:30 - 0:37
    במשך שנתיים, אל המחוזות הכי לבנים,
    עם הצמיחה הכי מהירה באמריקה.
  • 0:39 - 0:40
    מה זה 'וויטופיה' ('לבן-טופיה')?
  • 0:41 - 0:44
    אני מפרש 'וויטופיה' בשלוש דרכים:
  • 0:44 - 0:51
    ראשית, 'וויטופיה' רשמה לפחות
    ששה אחוזי צמיחת אוכלוסין מאז 2000.
  • 0:51 - 0:56
    שנית, רוב הצמיחה נובעת ממהגרים לבנים.
  • 0:56 - 1:00
    שלישית, ל'וויטופיה' יש קסם בל יתואר,
  • 1:00 - 1:03
    מראה ומרגש נעימים,
  • 1:03 - 1:04
    מין 'ז'ה נה סה קווה'.
  • 1:04 - 1:08
    (צחוק)
  • 1:08 - 1:12
    כדי ללמוד איך ולמה וויטופיות מתקתקות,
  • 1:12 - 1:17
    שקעתי לגמרי בשלוש מהן,
    למשך מספר חודשים בכל אחת:
  • 1:17 - 1:20
    הראשונה, סיינט ג'ורג', יוטה;
  • 1:20 - 1:23
    השנייה, קור דאלין, איידהו;
  • 1:23 - 1:25
    והשלישית, מחוז פורסייט, ג'ורג'יה.
  • 1:27 - 1:32
    תחנה ראשונה, סיינט ג'ורג' --
    עיר יפה של נופי סלעים אדומים.
  • 1:32 - 1:38
    בשנות ה 1850, בריגהאם יונג
    שלח משפחות לסיינט ג'ורג'
  • 1:38 - 1:41
    לגדל כותנה בגלל האקלים החם והיבש.
  • 1:41 - 1:46
    אז הם קראו למקום 'דיקסי של יוטה',
    והשם נדבק עד היום.
  • 1:48 - 1:53
    התייחסתי לזמן שלי
    בכל וויטופיה כאנטרופולוג.
  • 1:53 - 1:58
    ערכתי תרשימי זרימה
    של כל מחזיקי העמדות בקהילות האלו,
  • 1:58 - 2:01
    את מי הייתי צריך לפגוש,
    היכן הייתי צריך להיות,
  • 2:01 - 2:05
    וזרקתי את עצמי במרץ לתוך הקהילות האלו.
  • 2:05 - 2:07
    הלכתי לישיבות של ועדי תכנון בניין,
  • 2:07 - 2:11
    הלכתי למועדוני הדמוקרטים
    ולמועדוני הרפובליקנים.
  • 2:11 - 2:13
    הלכתי לערבי פוקר.
  • 2:15 - 2:20
    בסיינט ג'ורג', שכרתי בית באזור האנטראדה,
  • 2:20 - 2:23
    אחת מהשכונות הסגורות הכי נחשבות בעיר.
  • 2:23 - 2:28
    לא היו 'מוטל 6'
    או 'הווארד ג'ונסון' בשבילי.
  • 2:28 - 2:32
    גרתי בוויטופיה כתושב, לא כמבקר.
  • 2:33 - 2:37
    שכרתי לי את הבית הזה דרך הטלפון.
  • 2:37 - 2:40
    (צחוק)
  • 2:40 - 2:41
    (מחיאות כפיים)
  • 2:41 - 2:47
    גולף הוא סמל הפיתוי המושלם של וויטופיה.
  • 2:48 - 2:50
    עד שיצאתי למסע,
  • 2:50 - 2:53
    בקושי נגעתי במקל גולף.
  • 2:53 - 2:57
    עד שחזרתי, כבר הייתי משחק גולף
    לפחות שלוש פעמים בשבוע.
  • 2:57 - 3:00
    (צחוק)
  • 3:00 - 3:03
    גולף עוזר לאנשים להתחבר.
  • 3:03 - 3:09
    חלק מהראיונות הכי טובים
    שזכיתי בהם היו על מגרשי גולף.
  • 3:10 - 3:15
    קפיטליסט יזם אחד, לדוגמא,
    הזמין אותי לגולף במועדון הפרטי שלו
  • 3:15 - 3:17
    שלא היו בו חברים מבני מיעוטים.
  • 3:19 - 3:20
    גם הלכתי לדוג.
  • 3:20 - 3:22
    (צחוק)
  • 3:22 - 3:25
    מפני שאף פעם לא דגתי,
    הבחור הזה היה צריך ללמד אותי
  • 3:25 - 3:28
    איך להשליך חכה ובאיזה פתיון להשתמש.
  • 3:31 - 3:34
    גם שיחקתי פוקר בכל סוף שבוע.
  • 3:34 - 3:37
    זה היה 'טקסס הולדם'
    עם הימור התחלתי של $10.
  • 3:38 - 3:42
    חברי למשחק אולי בילפו
    בנוגע לקלפים שהיו בידיהם
  • 3:42 - 3:46
    אבל הם לא רימו בנושא דעותיהם החברתיות.
  • 3:46 - 3:49
    כמה מהשיחות הכי חשופות
    וחריפות שהשתתפתי בהן
  • 3:49 - 3:52
    במהלך המסע היו סביב שולחן הפוקר.
  • 3:53 - 3:55
    אני תותח בארוח.
  • 3:56 - 4:00
    אני אוהב לבשל,
    ארחתי ארוחות ערב רבות, ותמורתן,
  • 4:00 - 4:03
    אנשים הזמינו אותי לסעודות שלהם.
  • 4:03 - 4:06
    ולברבקיו שלהם, ולמסיבות הבריכה שלהם,
  • 4:06 - 4:08
    ולמסיבות ימי ההולדת שלהם.
  • 4:09 - 4:11
    אבל לא הכל היה כיף.
  • 4:12 - 4:16
    התברר שהגירה היא נושא חם בוויטופיה הזו.
  • 4:16 - 4:20
    המועצה לענייני הגירה
    בלתי חוקית בסיינט ג'ורג'
  • 4:20 - 4:24
    קיימה הפגנות באופן קבוע ופעיל נגד הגירה,
  • 4:24 - 4:30
    אז מה שלמדתי מהוויטופיה הזו
    זה כמה שהדיון הזה יעשה חם.
  • 4:30 - 4:34
    זה היה קדימון בזמן אמת, וזה מה שקרה.
  • 4:35 - 4:40
    תחנה הבאה: 'אלמוסט הבן'
    (כמעט גן עדן), ביתן ששכרתי לעצמי
  • 4:40 - 4:44
    ב'קור דאלין', ברצועת צפון אידהו היפהפיה.
  • 4:45 - 4:48
    שכרתי את המקום הזה בשבילי, גם כן בטלפון.
  • 4:48 - 4:49
    (צחוק)
  • 4:51 - 4:55
    הספר 'אלף מקומות לראות
    לפני שנמות' מציין את קור דאלין--
  • 4:55 - 4:59
    זה הוא גן עדן יפהפה לציידים,
    בעלי סירות , ודייגים.
  • 5:01 - 5:04
    כישורי הגולף המתפתחים שלי
    באו לידי שימוש בקור דאלין.
  • 5:04 - 5:07
    שיחקתי עם שוטרי משטרת לוס אנג'לס בגימלאות.
  • 5:08 - 5:13
    בשנת 1993, כ11,000 משפחות ושוטרים
  • 5:13 - 5:19
    ברחו מלוס אנג'לס לאחר המתיחות על רקע גזע,
  • 5:19 - 5:23
    אל צפון אידהו, והם הקימו קהילת גולים.
  • 5:25 - 5:28
    בהתחשב בשמרנותם של אותם שוטרים,
  • 5:28 - 5:33
    זה לא מפתיע שבצפון אידהו
    יש תרבות נשק מפותחת.
  • 5:33 - 5:39
    למעשה, נאמר שבצפון אידהו יש
    יותר חנויות נשק מתחנות דלק.
  • 5:42 - 5:45
    אז מה צריך לעשות תושב כדי להיקלט?
  • 5:45 - 5:46
    התייצבתי במועדון ירי.
  • 5:47 - 5:50
    כששכרתי אקדח, הבחור מאחורי הדלפק
  • 5:50 - 5:53
    היה לגמרי אדיב ונחמד,
  • 5:53 - 5:56
    עד שהראתי לו
    את רשיון הנהיגה הניו יורקי שלי.
  • 5:57 - 5:58
    אז הוא נהיה עצבני.
  • 6:00 - 6:03
    אני לא צלף גרוע כמו שחשבתי שאהיה.
  • 6:04 - 6:11
    מה שלמדתי מצפון אידהו
    זה הסוג המסויים של פרנויה
  • 6:11 - 6:16
    שמחלחל לקהילה כשיש כל כך הרבה
    שוטרים ורובים בסביבה.
  • 6:18 - 6:23
    בצפון אידהו, במשאית הפיק-אפ האדומה שלי,
  • 6:23 - 6:24
    החזקתי מחברת.
  • 6:25 - 6:29
    ובמחברת הזו ספרתי יותר דגלי קונפדרציה
    מאשר אנשים שחורי עור.
  • 6:30 - 6:33
    בצפון אידהו מצאתי דגלי קונפדרציה
  • 6:33 - 6:37
    על מחזיקי מפתחות,
    על אביזרי טלפונים סלולרים,
  • 6:37 - 6:38
    ועל מכוניות.
  • 6:40 - 6:43
    בערך מרחק שבע דקות נסיעה
    מביתן האגם החבוי שלי
  • 6:43 - 6:46
    היה מתחם של ה'אומות האריות',
  • 6:46 - 6:48
    קבוצה שמאמינה בעליונות האדם הלבן.
  • 6:50 - 6:55
    ה'פרומיס מיניסטריס' של אמריקה,
    הזרוע הדתית של 'האומות האריות',
  • 6:55 - 7:00
    ערכה סדנה של שלושה ימים בדיוק
    בזמן הביקור שלי.
  • 7:01 - 7:03
    אז החלטתי להזמין את עצמי.
  • 7:03 - 7:05
    (צחוק)
  • 7:05 - 7:10
    אני העתונאי הלא ארי היחידי שאני יודע עליו
    שאי פעם הצליח לעשות זאת.
  • 7:10 - 7:11
    (צחוק)
  • 7:11 - 7:16
    בין כל האפיזודות
    הבלתי נשכחות של הסדנה הזו...
  • 7:16 - 7:17
    (צחוק)
  • 7:17 - 7:21
    היה כשאייב, ארי, התיישב לידי.
  • 7:21 - 7:26
    הוא טפח על ברכי ואמר "היי, ריצ',
    אני רק רוצה שתדע דבר אחד.
  • 7:26 - 7:31
    אנחנו לא מאמינים בעליונות של הלבנים,
    אנחנו מאמינים בהפרדה של הלבנים.
  • 7:31 - 7:33
    אנחנו לא חושבים שאנחנו יותר טובים מכם,
  • 7:33 - 7:35
    אנחנו רק רוצים להתרחק מכם."
  • 7:35 - 7:39
    (צחוק)
  • 7:39 - 7:46
    למעשה, רוב האנשים הלבנים ב'וויטופיה'
    אינם מאמינים בעליונות
  • 7:46 - 7:48
    ולא בהפרדה של הלבנים;
  • 7:48 - 7:52
    למעשה הם כלל לא שם מסיבות גזע מוצהרות.
  • 7:52 - 7:55
    הם היגרו לשם
  • 7:55 - 7:59
    בשל הידידות, הנוחות, הבטחון --
  • 7:59 - 8:04
    סיבות שהם הפנימו שקשורות ללובן.
  • 8:05 - 8:07
    תחנה הבאה היתה ג'ורג'יה.
  • 8:08 - 8:12
    בג'ורג'יה שהיתי באזור מחוץ לעיר,
    מצפון לאטלנטה.
  • 8:13 - 8:15
    ביוטה מצאתי פוקר;
  • 8:15 - 8:17
    באידהו מצאתי רובים;
  • 8:17 - 8:18
    בג'ורג'יה מצאתי את אלוהים.
  • 8:18 - 8:19
    (צחוק)
  • 8:19 - 8:23
    הדרך שבה התמזגתי בוויטופיה הזו
  • 8:23 - 8:26
    היתה להפוך לחבר פעיל
    בכנסיית 'הגואל הראשון',
  • 8:26 - 8:30
    מגה-כנסייה שהיא כה ענקית יש בה רכבי גולף
  • 8:30 - 8:35
    כדי להסיע את המאמינים
    סביב למגרש החנייה שלה.
  • 8:36 - 8:38
    הייתי פעיל בכהונת הנוער.
  • 8:38 - 8:43
    ובשבילי, באופן אישי,
    היה יותר נוח בוויטופיה הזו
  • 8:43 - 8:48
    מאשר, נגיד, בקולורדו,
    או באידהו או אפילו בפרברי בוסטון.
  • 8:49 - 8:52
    זה בגלל שבג'ורג'יה,
  • 8:52 - 8:57
    לאנשים שחורים ולאנשים לבנים
    יש היסטוריה של הכרות הדדית.
  • 8:57 - 9:00
    הייתי פחות אקזוטי בוויטופיה הזו.
  • 9:00 - 9:02
    (צחוק)
  • 9:03 - 9:04
    אבל מה המשמעות של כל זה?
  • 9:05 - 9:10
    חלומות וויטופיים, הגירה וויטופית,
    זו תופעה של דחוף-משוך,
  • 9:10 - 9:15
    מלאה דחיפות מדאיגות ומשיכות מפתות,
  • 9:15 - 9:21
    ווויטופיה מתופעלת בדרג
    של דעות קדומות מודעות ובלתי מודעות
  • 9:22 - 9:27
    אנשים יכולים להיות בוויטופיה
    לא מסיבות גזעניות,
  • 9:27 - 9:30
    אבל יש לזה תוצאות גזעניות.
  • 9:32 - 9:36
    הרבה וויטופים חשים נדחפים
    על ידי בלתי-חוקיים,
  • 9:36 - 9:41
    ניצול של סעד חברתי, קבוצות מיעוטים,
    צפיפות, בתי ספר מלאים.
  • 9:41 - 9:46
    הרבה וויטופיים חשים משיכה לאיכות,
  • 9:46 - 9:52
    חרות, הפיתוי של הפרטיות --
    מקומות מופרטים, אנשים מופרטים,
  • 9:52 - 9:53
    דברים מופרטים.
  • 9:56 - 10:01
    ולמדתי בוויטופיה איך למדינה
    יכולה להיות גזענות
  • 10:01 - 10:02
    ללא גזענים.
  • 10:03 - 10:06
    רבים מחברי הזחוחים הליברלים האורבנים
  • 10:06 - 10:09
    לא יכלו להאמין שאני אצא לכזו משימה.
  • 10:09 - 10:15
    המציאות היא שאמריקאים לבנים רבים
    הם חביבים ואדיבים.
  • 10:16 - 10:20
    יחסי גזע בין-אישיים --
    איך אנחנו מתנהגים אחד עם השני כבני אדם --
  • 10:20 - 10:24
    הם הרבה יותר טובים מאשר בדור של הורי.
  • 10:25 - 10:29
    אתם יכולים לדמיין אותי הולך
    לוויטופיה לפני ארבעים שנה?
  • 10:30 - 10:31
    איזה מסע זה היה יכול להיות.
  • 10:32 - 10:33
    (צחוק)
  • 10:33 - 10:35
    ועדיין, יש דברים שלא השתנו.
  • 10:36 - 10:42
    אמריקה היום היא מופרדת במגורים ובחינוך
  • 10:42 - 10:45
    כמו שהייתה ה-1970.
  • 10:48 - 10:52
    כאמריקאים, אנחנו מוצאים לעיתים קרובות
    דרך לבשל אחד לשני,
  • 10:52 - 10:54
    לרקוד אחד עם השני,
  • 10:54 - 10:56
    לארח אחד עם השני,
  • 10:56 - 11:01
    אבל למה זה לא מתרגם לאיך
    שאנחנו מתייחסים אחד לשני כקהילות?
  • 11:01 - 11:03
    זו אירוניה הורסת,
  • 11:03 - 11:07
    איך התקדמנו בתור אינדיווידואלים,
  • 11:07 - 11:09
    והלכנו אחורה בתור קהילות.
  • 11:12 - 11:16
    אחת מנקודות המבט הוויטופיות
    שהשאירו עלי רושם
  • 11:16 - 11:18
    היא האימרה העממית:
  • 11:18 - 11:22
    "אדם שחור אחד הוא אורח נפלא לארוחת ערב;
  • 11:22 - 11:24
    50 אנשים שחורים זה גטו."
  • 11:29 - 11:36
    אחד ההקשרים הגדולים שהחיו
    את המסע הוויטופי שלי הוא שנת 2042.
  • 11:37 - 11:43
    עד 2042, אנשים לבנים
    כבר לא יהיו הרוב באמריקה.
  • 11:43 - 11:47
    אם כך, האם יהיו יותר וויטופיות?
  • 11:49 - 11:51
    כשמסתכלים על זה,
  • 11:51 - 11:57
    הסכנה שבוויטופיה
    היא שככל שיש לנו יותר הפרדה,
  • 11:57 - 12:03
    יש לנו פחות יכולת לראות ולהלחם
    בדעות קדומות מודעות ובלתי מודעות.
  • 12:06 - 12:11
    יצאתי למסע שלי של שנתיים ו-45,500 קילומטר
  • 12:11 - 12:16
    ללמוד לאן, למה ואיך בורחים האנשים הלבנים,
  • 12:16 - 12:19
    אבל לא ציפיתי שיהיה לי כזה כיף במסע.
  • 12:19 - 12:20
    (צחוק)
  • 12:20 - 12:22
    לא ציפיתי ללמוד כל כך הרבה על עצמי.
  • 12:23 - 12:27
    אני לא מצפה לחיות בוויטופיה --
  • 12:27 - 12:29
    או בבלקטופיה.
  • 12:30 - 12:33
    אני כן מתכנן להמשיך לשחק גולף בכל הזדמנות.
  • 12:33 - 12:35
    (צחוק)
  • 12:35 - 12:39
    ואני רק אצטרך להשאיר את הרובים
    ואת המגה-כנסיות בוויטופיה.
  • 12:41 - 12:42
    תודה.
  • 12:42 - 12:48
    (מחיאות כפיים)
Title:
המסע שלי דרך הערים הלבנות ביותר באמריקה
Speaker:
ריצ' בנג'מין
Description:

בזמן שאמריקה נהיית יותר ויותר רב-תרבותית, ריצ' בנג'מין הבחין בתופעה: קהילות מסוימות נהפכות דווקא לפחות מגוונות. אז הוא הוציא מפה, מצא את הערים הכי לבנות באמריקה - ועבר לגור בהן. בנאום מצחיק, כן, ואנושי, הוא חולק את מה שהוא למד כגבר שחור ב'וויטופיה'.
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDTalks
Duration:
13:01

Hebrew subtitles

Revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.