< Return to Video

להזדקן זה לא כל כך רע | קלוד וייל | TEDxLaRochelle

  • 0:11 - 0:18
    (מחיאות כפיים)
  • 0:20 - 0:23
    להיות זקן, זה לא כל כך נורא.
  • 0:25 - 0:26
    החיים עבור רוב האנשים,
  • 0:26 - 0:29
    דומים לאספרגוס.
  • 0:30 - 0:36
    בהתחלה, הילדות מלאה ברוך, שמחה,
    וחסרת דאגות,
  • 0:37 - 0:39
    גיל ההתבגרות, הוא תמיד טוב,
  • 0:40 - 0:45
    האהבות הראשונות, התקוות, הגילויים
  • 0:46 - 0:48
    ואז זה נעשה קשה.
  • 0:48 - 0:51
    החיים המקצועיים, האחריות,
  • 0:51 - 0:53
    אבל זה עדיין ניתן לעיכול.
  • 0:56 - 1:02
    אחר כך מגיע הרגע שזה נהיה כה קשה,
    מריר ומלא סיבים
  • 1:03 - 1:07
    שאנחנו שמחים להגיע לסוף.
  • 1:09 - 1:13
    אבל נאלצתי לבלוע את חיי האספרגוס שלי
    בדרך ההפוכה.
  • 1:14 - 1:18
    ההתחלה היתה קשה, לוחמנית,
  • 1:18 - 1:22
    בית הספר, הורים קפדנים, ואחר כך, המלחמה.
  • 1:23 - 1:27
    מסכות גז, צפירות אזעקה,
  • 1:28 - 1:32
    ואז, הכיבוש הנאצי, הטלאי הצהוב.
  • 1:33 - 1:38
    המשפחה שלי הסתתרה בדורדון, בזהות בדויה.
  • 1:39 - 1:45
    יותר מכך, הלימוד המוקדם מאוד, מגיל 14,
    של מקצוע הדפוס.
  • 1:46 - 1:49
    ואז המאקי, תנועת ההתנגדות.
  • 1:50 - 1:55
    יותר ויותר רך, השחרור, האהבה, הילדים.
  • 1:56 - 2:01
    החיים כבעל עסק, היצירה, הנסיעות.
  • 2:02 - 2:08
    היום אני נמצא בחלק הפריך והטעים הזה,
  • 2:08 - 2:11
    חופשי, מאושר, אני כותב ספרים
  • 2:18 - 2:24
    ואני חושש מדבר אחד בלבד,
    שהאספרגוס שלי עומד להיגמר.
  • 2:26 - 2:28
    כמו שאמר וודי אלן:
  • 2:28 - 2:33
    "אני לא פוחד מהמוות, אבל כשהוא יגיע,
  • 2:33 - 2:36
    הייתי מעדיף לא להיות שם."
  • 2:38 - 2:42
    ההתחלה של האספרגוס שלי
    שהיתה כה קשה ומרה, היתה הכיבוש.
  • 2:43 - 2:46
    בגיל 15 הצטרפתי למאקי של קורז׳,
  • 2:46 - 2:49
    והתמניתי ל"סוכן אזורי."
  • 2:50 - 2:53
    למעשה העברתי מעטפות ממאקי אחד לאחר,
  • 2:54 - 2:56
    על אופניים, עם ילקוט בית ספר על הכתפיים,
  • 2:56 - 2:59
    כדי שאראה כנער שהולך לבית הספר.
  • 3:00 - 3:05
    יום אחד, ב 1943, על גשר, חיילים גרמנים
    שנעזרו על ידי כמה חברי מיליציה
  • 3:05 - 3:07
    בדקו מסמכים.
  • 3:08 - 3:11
    חברי המיליציה היו משתפי פעולה קיצוניים
  • 3:11 - 3:16
    שהיו אחראים לעצור את המתנגדים,
    יהודים, צוענים וחברי מאקי,
  • 3:17 - 3:19
    ולהסגיר אותם לגסטפו.
  • 3:22 - 3:26
    חבר מיליציה עוצר אותי
    ומוריד אותי מהאופניים,
  • 3:26 - 3:27
    ומבקש ממני תעודות,
  • 3:29 - 3:30
    הן היו מזויפות,
  • 3:30 - 3:34
    וההודעה שהעברתי היתה מסכנת במיוחד.
  • 3:35 - 3:38
    עמדתי להראות לו את הניירות,
  • 3:38 - 3:42
    כשחייל גרמני מהצד הנגדי של הגשר,
  • 3:43 - 3:46
    קורא לו ומבקש ממנו לבוא מיד.
  • 3:46 - 3:50
    איזה נס! חבר המיליציה מסמן לי לעזוב.
  • 3:52 - 3:54
    לאחר שזה קרה,
  • 3:54 - 3:58
    אמרתי לעצמי ששום דבר רע באמת
    לא יוכל לקרות לי.
  • 4:03 - 4:05
    אני עדיין לא מותש.
  • 4:05 - 4:08
    אני בן 89 וחצי.
  • 4:08 - 4:09
    (צחוק)
  • 4:09 - 4:13
    מאז שמלאו לי 80 אנחנו חוגגים ימי הולדת
    כל חצי שנה,
  • 4:13 - 4:14
    כמו ילדים.
  • 4:14 - 4:15
    (צחוקׂׂ)
  • 4:15 - 4:17
    אף פעם אי אפשר לדעת!
  • 4:17 - 4:20
    (צחוק)
  • 4:20 - 4:23
    לפעמים במהלך חיי, שאלתי את עצמי:
  • 4:23 - 4:25
    "מה זה להיות זקן?
  • 4:25 - 4:27
    על מה חושבים?
  • 4:28 - 4:29
    מה עושים?
  • 4:29 - 4:32
    מה אוהבים?
  • 4:32 - 4:35
    מחכים למוות בתערובת של סבלנות ופחד?
  • 4:38 - 4:42
    או שמדחיקים את הדבר, בנסיון
    לחיות חיים אינטנסיביים עדיין.
  • 4:42 - 4:45
    תוך כדי הסתכלות סביב, ותוך השתתפות,
  • 4:45 - 4:48
    בנסיון להבין מה קורה בעולם?"
  • 4:49 - 4:51
    אז בחרתי באפשרות השנייה.
  • 4:52 - 4:54
    ואני מוצא את דרכי בכתיבת ספרים.
  • 4:57 - 5:00
    הדרך אל האושר אינה קיימת.
  • 5:00 - 5:05
    וגם לו הייתה קיימת, היא היתה כה צפופה,
  • 5:05 - 5:07
    שזה לא היה כלל מעשי.
  • 5:09 - 5:13
    אבל, זו דרך זרועה שבילים קטנים סודיים
  • 5:13 - 5:16
    שמגלים תוך כדי הסתכלות סביב,
  • 5:16 - 5:18
    רגעי אושר קטנים ונפלאים.
  • 5:21 - 5:23
    אני כמעט לא חושב על המוות.
  • 5:24 - 5:27
    זו מילה, שאני בכל מקרה לא אוהב,
  • 5:27 - 5:28
    זו מילה נוראה.
  • 5:29 - 5:32
    "סוף החיים" נשמע לי יותר מתאים
    למה שאני מרגיש.
  • 5:33 - 5:37
    יום אחד, ההרפתקה היפה הזו
    חייבת להסתיים.
  • 5:38 - 5:42
    מצד שני, קשה לקבל
    את היעלמותם של החברים שלי.
  • 5:44 - 5:48
    לפעמים אני מרגיש כמו בתוך יער
    לאחר סופת הוריקן,
  • 5:49 - 5:52
    שבו אהיה העץ היחיד שעדיין עומד.
  • 5:57 - 6:03
    מה שאני חושש ממנו
    הוא, הכורסה שעליה נופלים ומנמנמים
  • 6:03 - 6:07
    בחצי שינה תפלה ורפויה.
  • 6:07 - 6:09
    אבל נכון להיום אינני שם עדיין.
  • 6:10 - 6:11
    שואלים אותי לעיתים קרובות:
  • 6:11 - 6:15
    "מה אתה עושה כדי להישאר בכושר
    לאחר כל השנים האלו?"
  • 6:18 - 6:23
    אני לא גורו, שיכול ללמד כיצד לחיות בשמחה.
  • 6:23 - 6:25
    אבל מה שאני כן יכול לעשות,
  • 6:25 - 6:30
    זה לשתף אתכם בכמה מהזכרונות
    ששמורים באמתחתי הגדולה,
  • 6:31 - 6:38
    שהם תערובת של שמחה, מלנכוליה ,
    וסוג כלשהו של אושר.
  • 6:40 - 6:43
    יש שנים על שנים של אלה,
  • 6:43 - 6:45
    חבר אמר לי:
  • 6:45 - 6:50
    "מה שהכי מעצבן אותי אצלך,
    זה שאתה תמיד מאושר."
  • 6:51 - 6:57
    70 שנה מאוחר יותר, אני עדיין תמיד מאושר
    לנוכח המצאות וחידושים,
  • 6:57 - 7:00
    סרטים, ספרים, מוזיקה, עיצוב.
  • 7:01 - 7:02
    כן, אני מאושר.
  • 7:03 - 7:06
    כשאני מחפש בטאבלט שלי מה אפשר לדעת על
    בלייז פסקאל,
  • 7:06 - 7:10
    או רוצה למצוא מכונת כביסה חדשה,
  • 7:10 - 7:13
    והוא מהבהב, כאילו אומר, "יש!",
  • 7:13 - 7:16
    ובתוך מספר שניות,
  • 7:16 - 7:20
    הוא מספר לי הכל על בלייז היקר הזה,
  • 7:20 - 7:24
    בעודו מציע לי את 100 הדגמים
    האחרונים של מכונות הכביסה.
  • 7:26 - 7:30
    בעבר, אם רציתם לקבל במהירות מידע
    על הוגה דעות,
  • 7:30 - 7:33
    או על הדגמים האחרונים של מכשירי חשמל,
  • 7:33 - 7:36
    היה עליכם לרכוש מנוי לשרות טלפוני בתשלום.
  • 7:36 - 7:39
    הייתם מקישים SVP 11 11
  • 7:41 - 7:43
    על חוגת הטלפון שלכם
  • 7:43 - 7:47
    ומציגים את השאלה שלכם בפני מרכזנית.
  • 7:47 - 7:50
    היא היתה בודקת את הכרטיסיות שלה
    ומטלפנת אליך חזרה
  • 7:51 - 7:56
    SVP 11 11 ענו בערך על 5000 שאלות ביום,
  • 7:57 - 8:04
    כיום יש בגוגל יותר מ 3 מיליארד
    חיפושים ליום
  • 8:05 - 8:08
    כמעט 40000 לשניה.
  • 8:10 - 8:11
    כן, אני מאושר ...
  • 8:11 - 8:13
    כשאני נוסע במנהרה תחת תעלת לה-מאנש,
  • 8:13 - 8:18
    שזכיתי להיות נוכח בחיבור של שני החלקים
  • 8:18 - 8:19
    במהלך בנייתה.
  • 8:20 - 8:25
    אני מאושר כשמנתחים אותי עם קרן לייזר
  • 8:25 - 8:27
    במקום לחתוך אותי כמו בעבר.
  • 8:32 - 8:35
    זה מסוג הדברים שנותנים לי תקווה.
  • 8:35 - 8:40
    וגורמים לי להאמין שהאדם יכול להיות
    יוצא מהכלל.
  • 8:41 - 8:42
    וגם האשה כמובן.
  • 8:44 - 8:46
    להתחיל עם אשתי.
  • 8:47 - 8:50
    אני רוצה לספר לכם על הפגישה הראשונה שלנו.
  • 8:51 - 8:52
    היא היתה מפתיעה למדי.
  • 8:53 - 8:57
    זה היה בעידן של מסיבות הפתעה,
    של ריקודי סלואו, וסווינג.
  • 8:58 - 9:01
    כשהביאו תקליטים של 45
    סיבובים לדקה, ובקבוק של וויסקי.
  • 9:04 - 9:06
    אני מזמין בחורה לרקוד.
  • 9:07 - 9:12
    שואל אותה לשמה, היא עונה, "ליז ווייל
  • 9:17 - 9:20
    -- זה מצחיק, לי קוראים קלוד ווייל.
  • 9:21 - 9:23
    -- אה, כן, זה מצחיק.
  • 9:23 - 9:26
    ושם, זו אחותי, היא מישלין ווייל.
  • 9:27 - 9:30
    אה, כן, גם לאחותי קוראים מישלין ווייל!
  • 9:32 - 9:36
    אבל אל תגיד לי ששמו של אביך הוא רוברט!
  • 9:36 - 9:39
    אבל כן, שמו של אבי הוא גם כן רוברט.
  • 9:42 - 9:43
    אבל הוא נפטר.
  • 9:44 - 9:45
    -- אבל שלי גם כן.
  • 9:46 - 9:49
    -- אבל זה מטורף, איפה אתה גר?
  • 9:49 - 9:50
    -- ברובע ה-17.
  • 9:50 - 9:51
    -- גם אני
  • 9:54 - 9:55
    ואתה בן 19?
  • 9:55 - 9:56
    גם אני."
  • 9:57 - 9:59
    עזבנו יחד.
  • 10:00 - 10:05
    ירדנו בשדרת ניל, נעשה חשוך, וקר מאוד.
  • 10:06 - 10:09
    ליז הכניסה את ידה לכיס המעיל שלי.
  • 10:10 - 10:14
    ועכשיו, אנחנו 70 שנה יחד.
  • 10:17 - 10:20
    יש לנו מקצועות שונים לחלוטין.
  • 10:21 - 10:25
    ניהלתי חברת פירסום לשיווק בנקודות מכירה.
  • 10:26 - 10:29
    ליז היתה רופאת שיניים.
  • 10:30 - 10:34
    בנוסף לקליניקה שלה היא יסדה
    שרות חינם לרפואת שיניים
  • 10:34 - 10:36
    בבית חולים בפריז.
  • 10:37 - 10:38
    לפני ה CMU (ביטוח רפואי)
  • 10:39 - 10:42
    מאוחר יותר היא ייסדה אגודה עם כמה עמיתים
  • 10:42 - 10:46
    הם נסעו לאזורים מרוחקים
  • 10:46 - 10:48
    שאליהם לא הגיעו רופאי שיניים.
  • 10:51 - 10:55
    הם טיפלו באנשים שלפעמים
    היו בסכנת מוות בגלל תת תזונה,
  • 10:55 - 10:58
    משום ששיניהם היו במצב כל כך רע,
  • 10:58 - 11:00
    שהם סרבו לאכול.
  • 11:01 - 11:04
    ליז הדריכה את המקומיים כיצד
    לטפל טיפול בסיסי בשיניים.
  • 11:04 - 11:08
    היא עבדה גם באנדים,
    בגובה של יותר מ 4000 מטרים,
  • 11:09 - 11:11
    או בניקרגואה, בזמן מלחמה.
  • 11:15 - 11:17
    כדי לפעול באזורים האלה ללא אספקת חשמל,
  • 11:17 - 11:21
    ליז יצרה בעזרת מהנדס, מזוודה מיוחדת
  • 11:22 - 11:26
    החלק העליון הכיל פאנל סולארי,
  • 11:26 - 11:29
    והחלק הפנימי היווה יחידה שלמה
    של מכשירים דנטאליים.
  • 11:30 - 11:34
    המזוודה של ליז, כפי שקראנו לה אז,
  • 11:34 - 11:38
    הינה כלי בשימוש נפוץ ברחבי העולם.
  • 11:39 - 11:43
    עבור מחויבות זו ורבות אחרות היא קיבלה את
    אות לגיון הכבוד
  • 11:43 - 11:45
    מידי ברנארד קושנר.
  • 11:46 - 11:49
    כשנפגשנו שוב היה לנו כל כך הרבה
    מה לספר זה לזו,
  • 11:49 - 11:53
    וזה אולי אחד מהסודות של חיוניותה של מערכת
    היחסים שלנו כזוג.
  • 11:57 - 12:02
    האושר שלי לא מנע ממני
    להיות לעיתים קרובות מרדן,
  • 12:02 - 12:08
    כועס, וממורמר בגלל עוול, וקנאות.
  • 12:09 - 12:14
    ליז ואני היינו חברים פעילים
    באמנסטי הבינלאומי במשך 40 שנה.
  • 12:15 - 12:17
    כדי להגן על זכויות אדם.
  • 12:18 - 12:21
    וזה על ידי לחימה למען המטרה המשותפת הזו
  • 12:21 - 12:24
    פגשנו אנשים נפלאים,
  • 12:25 - 12:28
    שהפכו להיות חברים קרובים.
  • 12:29 - 12:32
    במדגסקר, השתתפתי בבניית בית ספר
  • 12:32 - 12:35
    וכפר לפליטים עם 100 בתים.
  • 12:36 - 12:40
    שעדיין מתפתח הודות למייסדו, דניאל דיפואי,
  • 12:40 - 12:43
    למרות הקשיים העצומים בהם נתקלנו במדינה זו.
  • 12:47 - 12:51
    יום אחד, חבר שהערצתי מאוד, אמר לי:
  • 12:52 - 12:56
    "לא צריך למות לפני שכותבים ספר."
  • 12:57 - 12:59
    הוא מת מבלי שכתב משהו.
  • 13:00 - 13:04
    אני שמעתי בעצתו, וכתבתי עד כה 14 ספרים.
  • 13:05 - 13:07
    אבל אני חייב למהר!
  • 13:09 - 13:15
    לאחר אירועי שרלי הבדו, החנות הכשרה
    ותיאטרון בטאקלאן,
  • 13:15 - 13:19
    הייתי המום, מדוכא.
  • 13:19 - 13:23
    הרגשתי סביבי חרדה וייאוש.
  • 13:25 - 13:31
    כאתגר, כמרד כנגד זה, רציתי לכתוב
    ספר משמח ושאנן
  • 13:31 - 13:35
    בנסיון להחזיר ליקיריי לרגע , את החיוך שלהם
  • 13:36 - 13:38
    ולאנשים שאיני מכיר שיקראו אותו.
  • 13:39 - 13:42
    כתבתי "אפס עצבות",
    שמאוייר על ידי קלייר מופה,
  • 13:42 - 13:48
    שהפקדתי בידה גם את הציורים
    שמלווים את השיחה הזו.
  • 13:50 - 13:55
    עכשיו תבינו, שלהיות זקן זה לא כל כך נורא.
  • 13:57 - 14:01
    אין לי מרשמים לזיקנה מאושרת להציע לכם,
  • 14:01 - 14:04
    אבל מה שאני אומר הוא זה. שבגיל 30 ...
  • 14:05 - 14:09
    בגיל 30? לא. בגיל 89 וחצי,
  • 14:09 - 14:11
    (צחוק)
  • 14:13 - 14:20
    אני עדיין צמא לגלות דברים, לאהוב,
    לגלות דברים חדשים, ולזלול אספרגוס!
  • 14:21 - 14:28
    (מחיאות כפיים)
  • 14:29 - 14:30
    תודה!
  • 14:31 - 14:38
    (מחיאות כפיים)
  • 14:39 - 14:41
    תודה!
  • 14:41 - 14:46
    (מחיאות כפיים)
Title:
להזדקן זה לא כל כך רע | קלוד וייל | TEDxLaRochelle
Description:

הרצאה זו ניתנה באירוע TEDx מקומי, המאורגן באופן עצמאי ככנס TED.

קלוד הוא אדם צעיר בן 90 . יש לו מסר מלא תקווה ואנושיות לחלוק איתנו, ושנוגע לכולנו: להזדקן, זה לא כל כך נורא!

מומחה מוכר בתחום הפרסום "פפייה"(נייר), קלוד וייל הוא מחבר-שותף של הספרים המצליחים "אריזות בפרסום" "יפות בפרסום", ו"טפשות בפרסום."

more » « less
Video Language:
French
Team:
closed TED
Project:
TEDxTalks
Duration:
14:48

Hebrew subtitles

Revisions