תאומים: חלון אל הטבע האנושי | ננסי סיגל | TEDxManhattanBeach

תאומים מספרים לנו על האנושיות שלנו, מי אנחנו ומאין הגענו. כך מספרת ננסי סיגל. בהרצאתה המעניינת אנו לומדים שלגנים יש תפקיד גדול בהרבה ממה שחשבו מדענים על ההתנהגות וההחלטות שלנו.
ד"ר ננסי סיגל חוקרת תאומים מאז 1982. במסגרת הפוסט-דוקטורט שלה באוניבריטת מינסוטה, היא עבדה במחקר מינסוטה המפורסם על תאומים זהים שהופרדו בלידתם. ד"ר סגל היא תאומת אחווה. היא הקימה את המרכז לחקר תאומים באוניברסיטת פולרטון של מדינת קליפורניה, שם היא גם מרצה לפסיכולוגיה. עבודתה ממחישה לנו שניתן להשתמש בתאומים כמעבדה חיה בה ניתן להבחין בין ההשפעות הגנטיות והסביבתיות על ההתנהגות האנושית.

הרצאה זו ניתנה במסגרת ארוע TEDx תוך שימוש בפורמט של כנסי TED, אך תוך ארגון עצמאי של קהילה מקומית. לפרטים נוספים: https://www.ted.com/tedx

בואו נדבר על תאומים.

תאומים מסובבים ראשים
בכל מקום אליו הם מגיעים.

הדחף להסתכל על תאומים זהים בכל גיל
אינו ניתן לריסון,

וגורם לנו להציץ לתוך עגלות תינוקות,

לנעוץ מבטים בגני משחקים,

ואפילו לשאול שאלות די אישיות,

כמו, "מי מבוגר יותר?"

"מי חכם יותר?"

ו"מי מכם מחליט מה תעשו?"

כאילו שכל דבר שהם עושים הוא זהה.

החברה אומרת לנו שכולנו שונים זה מזה
במראה ובהתנהגות.

לכן, כשאנחנו פוגשים שני אנשים
שנראים ומתנהגים כל-כך דומה,

זה גורם לנו לחשוב שוב
על האמונות שלנו לגבי העולם.

אנחנו מסתקרנים ונמשכים
לתוך חייהם של תאומים,

בנסיון להבין אותם.

במשך מרבית ההיסטוריה האנושית,

פסיכולוגים האמינו שאנחנו במידה רבה
תוצר של הסביבה שלנו.

אבל מחקרי תאומים מלמדים אותנו

שהרבה מאוד תכונות, מעל ומעבר למה שחשבנו,

מושפעות על-ידי הגנים.

ישנם שני סוגי תאומים: זהים ואחווה,

ושניהם הכרחיים למחקר תאומים.

תאומים זהים נוצרים כשביצית מופרית בודדת

מתחלקת בארבעה-עשר הימים הראשונים
לאחר ההפריה,

והתאומים האלה זהים מבחינה גנטית.

תאומי אחווה חולקים, בממוצע,
מחצית מהגנים שלהם,

בדיוק כמו אחים ואחיות רגילים,

והם נוצרים כאשר אשה
משחררת שתי ביציות באותו זמן,

וכל אחת מהן מופרית על-ידי תא זרע אחר.

אפשר להשוות את רמת הדמיון
של תאומים זהים במהירות ריצה,

או מהירות פתרון בעיות בחשבון,

לרמת הדמיון של תאומי אחווה.

ואם תאומים זהים דומים יותר זה לזה,

וכך קורה בדרך-כלל,

זה אומר לנו שלגנים יש תפקיד חשוב.

עכשיו, רוב מחקרי התאומים
משתמשים בתאומים זהים שגדלו יחד,

אבל אם חוקרים את המקרים הנדירים
של תאומים זהים שגדלו בנפרד,

זה אפילו טוב יותר.

כי אם תאומים זהים שגדלו בנפרד דומים זה לזה

באותה מידה כמו תאומים זהים שגדלו יחד,

זו עדות עוד יותר משכנעת

לכך שהגנים חשובים להתפתחות שלנו.

קחו לדוגמא את התאומים הזהים ג'ים,
ג'ים לואיס וג'ים ספרינגר,

שגדלו בערים שונות באוהיו, ארה"ב.

הם לא נפגשו עד קרוב לגיל ארבעים.

והם גילו ששניהם
כוססים את הציפורניים עד לבסיס,

לשניהם היתה מכונית שברולט בצבע תכלת,

לשניהם היו כאבי ראש מעורבים,
שהתחילו בגיל ההתבגרות,

ושניהם אהבו לנפוש

באותה רצועת חוף בפלורידה.

שני תאומי הג'ים קראו לבנם ג'יימס אלן.

עכשיו, ג'יימס הוא שם ראשון די נפוץ,

אבל אלן הוא הרבה פחות נפוץ,
כשם ראשון או שני.

שני התאומים עבדו חלקית במשרד השריף,

וחלקית במקדונלדס.

והם אהבו לפזר מכתבי אהבה
עבור נשותיהם ברחבי הבית.

וטוויסט מענין בעלילה,

שני התאומים התחתנו עם נשים בשם לינדה,

התגרשו מהן והתחתנו עם נשים בשם בטי,

(צחוק)

אבל אז אחד מתאומי הג'ים
התגרש מבטי והתחתן עם סנדי.

אנחנו יודעים שגירושין
הוא תכונה המושפעת חלקית מגנטיקה,

אז אתם יכולים לתאר לעצמכם
את הדאגה של בטי השנייה.

(צחוק)

עכשיו, מה לגבי התאומים ג'ק ואוסקר?

הם גדלו בסביבות שונות באופן דרמטי,

אבל גם זה לא מנע
את הופעתם של מלא קווי דמיון,

אפילו יותר מאלה של תאומי ג'ים.

ג'ק גדל כיהודי עם אביו בטרינידד,

ואילו אוסקר גדל כקתולי
עם סבתו בגרמניה הנאצית.

וכשהם נפגשו לראשונה,

הם גילו ששני התאומים
אהבו לשמור גומיות על מפרק כף היד,

הם נהנו להתעטש בחוזקה במעליות,

שניהם שטפו ידיים לפני ואחרי שהיו בשירותים,

ושניהם קראו ספרים מהסוף להתחלה,

והם שנאו סידורי פרחים,

כי הם אמרו שזה חוסם
את מראה האדם שיושב מעבר לשולחן.

איך אנחנו מסבירים את קווי הדמיון הללו?

ובכן, יכול להיות שקריאת ספר מהסוף להתחלה
מרמזת על חוסר סבלנות,

או שהתעטשות חזקה במעלית
היא קריאה לתשומת לב,

אך ללא קשר להסבר,

העובדה שאנחנו רואים
קווי דמיון חוזרים בתאומים זהים,

הרבה יותר מאשר בתאומי אחווה,

מעידה על כך שלגנטיקה יש תפקיד.

דורותי ובריג'ט הן תאומות
שגדלו בנפרד בבריטניה.

הן מראות לנו שלא חייבים לגדול עם מישהו
כדי להיות דומה לו,

צריך רק להיות בעלי גנים זהים.

כשהן נפגשו לראשונה כמבוגרות,

שתי התאומות ענדו שבע טבעות,
שלושה צמידים ושעון.

והדמיון נמשך.

התאומות תיארו את עצמן כקצרות רוח,
ממושמעות וקפדניות.

הן אהבו את אותו בושם, את אותו סוג ספרים.

הן לבשו שמלות כמעט זהות ליום חתונתן,

והחזיקו זר פרחים כמעט זהה.

(צחוק)

והן מזכירות לי את התאומים הזהים
שגדלו בנפרד, מרק וג'רי.

מרק וג'רי גדלו בערים שונות בניו-ג'רזי.

והם נפגשו רק בתחילת שנות השלושים.

שניהם היו כבאים מתנדבים,

אבל המאפיין המוזר שלהם
היה שהם החזיקו פחית בירה באדוויזר

עם הזרת מתחת.

ואפשר לראות שהם נשאו מחזיקי מפתחות ענקיים

אותם הם חיברו לחגורות.

חגורות עם אבזמים ענקיים.

שניהם זרקו את ראשם לאחור בחדות כשהם צחקו.

הם היו בגובה 1.93 מ', קרחים ועם שפם גדול,

וכשהזמנתי אותם לארוחת ערב,

גיליתי ששניהם אהבו אוכל סיני

וסטייקים נאים באופן קיצוני.

וחקרתי גם את ברברה ודפני,
התאומות המצחקקות.

עמיתי ואני קראנו להן כך בחיבה,

כי כשהן נפגשו לראשונה,

הן גילו שהן צוחקות ללא שליטה זו עם זו,

אבל לא עם אף אחד אחר.

והיו להן אותן זרתות עקומות,

אותו חוסר ענין בפוליטיקה,

ושתיהן אהבו קפה קר, שחור ללא סוכר.

התאומות האלה עברו הפלה בהריון הראשון,

ואחריה הן הולידו שני בנים בריאים ובת.

זה אולי לא כל-כך מפתיע,

כי הפיזיולוגיה הנשית
יכולה להשפיע על מין הילדים,

ובמקרה הזה, הפיזיולוגיה היתה מותאמת לגמרי.

זמן קצר אחרי שנפגשו,
הן המציאו משקה בשם חטא תאום,

שהיה מורכב מוודקה, קירסאו כחול,
קרם דה קקאו ושמנת מתוקה.

עמיתי ואני חשבנו שהוא קצת מוזר,

אבל התאומות חשבו שהוא ממש מעדן.

לבסוף, אני רוצה להזכיר

שני זוגות תאומים זהים, זכרים,
שנולדו בקולומביה, דרום אמריקה.

זוג אחד מהעיר, זוג אחד מהכפר.

אנחנו לא יודעים איך זה קרה,

אבל בשלב מוקדם, בפגיה,

אחד התאומים הוחלף בטעות

עם תאום מהזוג השני.

אז שני זוגות האחים האלה
גדלו במחשבה שהם תאומי אחווה,

כשלמעשה, לא היה בינהם שום קשר גנטי.

כשהם היו בני עשרים וחמש, האמת התגלתה,

והזוגות האמיתיים נפגשו מחדש.

נסעתי לבוגוטה כדי לחקור אותם,

וגיליתי שהאישיות של הזוגות הזהים

היתה כמעט זהה.

במקרה אחד,

התאומים היו מוחצנים,
חברותיים, אוהבי סיכונים,

ובמקרה השני,

הם היו מופנמים, מעט זהירים, מעט מרוסנים.

שוב, אנחנו לא מבינים עד הסוף
את הסיבות לקווי הדמיון הללו,

אבל העובדה שרואים אותם
שוב ושוב בתאומים זהים,

יותר מאשר בתאומי אחווה,

מחזקת את הגישה הגנטית להתפתחות אנושית.

עכשיו, אנחנו צריכים לחשוב ברצינות
על הממצאים האלה,

כי יש להם השלכות עצומות
על הדרך בה אנו מחנכים את ילדינו,

ועל איך נוכל למקסם את כישורינו,

את מטרותינו, את חלומותינו.

עכשיו, מנסיוני,

הורים לילד אחד מאמינים בחשיבות הסביבה,

בעוד הורים לשני ילדים
מאמינים בחשיבות הגנטיקה.

ואני אומרת זאת

מכיוון שהורים לשני ילדים מבינים מהר למדי

שמה שעובד עם ילד אחד, לא עובד עם השני.

וזה משום שכל ילד מגיע לעולם

עם הנטיות הגנטיות שלו,

שמובילות אותו לעבר פעילויות,
הזדמנויות ומקומות שונים.

להורים צריכות להיות
ציפיות מציאותיות מכל ילד.

לשני הורים רקדנים,
יכול להיוולד ילד שאינו רקדן,

כי למרות שכל הורה
חולק מחצית מהגנים שלו עם הילד,

הגנים מתערבבים מחדש בכל דור.

אתם יודעים, אני אומרת להורים,

"אתם לא באמת מגדלים את הילדים שלכם,
הם מגדלים אתכם."

כי כל ילד מוציא מהוריו

תגובות שונות וטיפולים שונים.

ילדה עם כישורים אתלטיים
צריכה לקבל הזדמנויות לשחק בספורט,

ילד אמנותי צריך לקבל הזדמנויות לצייר,

וילד ביישן צריך לקבל הזדמנויות
לבטא את עצמו יותר,

בעזרת עידוד עדין.

בדרך זו,

הורים יכולים להשפיע
משמעותית על חיי ילדיהם.

ואני רוצה גם להכיר במורים והמנטורים

והמנהלים שעובדים מקרוב עם תאומים ואחרים,

ומשפיעים על חייהם.

כפרופסור לפסיכולוגיה,

זיהיתי סטודנט מאוד מבטיח לתואר ראשון,

שהראה כישרון אמיתי ותשוקה.

אבל הוא היה הראשון ממשפחתו שהלך למכללה,

והיו חסרים לו תמיכה והזדמנויות.

עבדתי עם הסטודנט הזה על כמה פרוייקטים,

והיום,

הוא סטודנט מתקדם לתואר שני
באוניברסיטת מישיגן היוקרתית.

בחזרה לתאומים שלנו.

תאומים אינם רק תופעה קסומה,

בעצם היותם, בהתנהגותם הטבעית,

הם נותנים למדע כלי רב עוצמה

להבנת ההשפעות הסביבתיות
והתורשתיות על התנהגות.

ובדרך זו, הם מספרים לנו על האנושיות שבנו,

למה אנחנו מי שאנחנו,
ואיך הגענו להיות כאלה.

תודה רבה.

(מחיאות כפיים)