צ'יממנדה אדיצ'יה: הסכנה שבסיפור יחיד
-
0:00 - 0:02אני מספרת-סיפורים.
-
0:02 - 0:05והייתי רוצה לספר לכם מספר סיפורים אישיים
-
0:05 - 0:10על מה שאני אוהבת לכנות "הסכנה שבסיפור היחיד".
-
0:10 - 0:14גדלתי בקמפוס אוניברסיטאי במזרח ניגריה.
-
0:14 - 0:17אימי מספרת שהתחלתי לקרוא בגיל שנתיים,
-
0:17 - 0:22ואולם אני חושבת שגיל ארבע קרוב יותר לאמת.
-
0:22 - 0:24אם כן, התחלתי לקרוא בגיל מוקדם. ומה שקראתי
-
0:24 - 0:27היו ספרי ילדים בריטים ואמריקאים.
-
0:27 - 0:30התחלתי גם לכתוב בגיל מוקדם.
-
0:30 - 0:34וכאשר התחלתי לכתוב, בגיל שבע לערך,
-
0:34 - 0:36סיפורים בעיפרון עם איורים צבעוניים
-
0:36 - 0:39שאימי האומללה אולצה לקרוא,
-
0:39 - 0:43מצאתי שאני כותבת בדיוק ברוח הסיפורים שקראתי.
-
0:43 - 0:48כל הדמויות שלי היו אנשים לבנים תכולי עיניים.
-
0:48 - 0:50הם שיחקו בשלג.
-
0:50 - 0:52הם אכלו תפוחים.
-
0:52 - 0:54(צחוק)
-
0:54 - 0:56והם דיברו די הרבה על מזג האוויר,
-
0:56 - 0:58כמה חביב שהשמש יצאה מבין העננים.
-
0:58 - 1:00(צחוק)
-
1:00 - 1:03וזאת, חרף העובדה שחייתי בניגריה.
-
1:03 - 1:07מעולם לא הייתי מחוץ לניגריה.
-
1:07 - 1:10לא היה בארצנו שלג. נהגנו לאכול מנגו.
-
1:10 - 1:12ומעולם לא שוחחנו על מזג האוויר,
-
1:12 - 1:14כיוון שלא היה בכך צורך.
-
1:14 - 1:17בנוסף, הדמויות שלי שתו המון בירת זנגוויל
-
1:17 - 1:19בגלל שהדמויות שהכרתי מהסיפורים הבריטיים
-
1:19 - 1:21שתו בירת זנגוויל
-
1:21 - 1:24זאת על אף שלא היה לי שום מושג מהי בכלל בירת זנגוויל
-
1:24 - 1:25(צחוק)
-
1:25 - 1:28ושנים רבות לאחר מכן, עדיין היה לי צורך נואש
-
1:28 - 1:30לטעום בירת זנגוויל.
-
1:30 - 1:32אבל זהו כבר סיפור אחר.
-
1:32 - 1:34כל זה מדגים, בעיניי
-
1:34 - 1:37עד כמה אנו פגיעים ומושפעים בקלות
-
1:37 - 1:39כשאנו עומדים לנוכח סיפור,
-
1:39 - 1:41במיוחד בהיותינו ילדים.
-
1:41 - 1:43בגלל העובדה שכל שקראתי היו ספרים
-
1:43 - 1:45בהם כל הדמויות היו זרות למדינתי,
-
1:45 - 1:47הייתי משוכנעת שספרים
-
1:47 - 1:50מעצם טיבם, מוכרחים להכיל דמויות של זרים,
-
1:50 - 1:52והיו צריכים להיכתב אודות דברים אשר
-
1:52 - 1:55אני לא הייתי יכולה להזדהות איתם
-
1:55 - 1:59דברים השתנו כאשר גיליתי את הספרים האפריקאים.
-
1:59 - 2:01לא היו רבים מהם. והם לא היו
-
2:01 - 2:03קלים למציאה כמו הספרים הזרים.
-
2:03 - 2:07אך בזכות סופרים כמו צ'נואה אצ'בה וקאמרה לאיה
-
2:07 - 2:09עברתי שינוי בתפיסה שלי
-
2:09 - 2:11על ספרות.
-
2:11 - 2:13גיליתי שאנשים כמותי,
-
2:13 - 2:15נערות עם עור בצבע השוקולד
-
2:15 - 2:18ששיערן המקורזל לא מאפשר תספורת זנב-סוס
-
2:18 - 2:20יכולות אף הן להתקיים בספרות.
-
2:20 - 2:24התחלתי לכתוב אודות דברים שהכרתי.
-
2:24 - 2:28אני אמנם אוהבת את אותם סיפורים אמריקאים ובריטיים שקראתי.
-
2:28 - 2:32הם הציתו את דמיוני. הם פתחו עולמות שהיו חדשים עבורי.
-
2:32 - 2:34אך בלי כוונה, ההשלכה שלהם
-
2:34 - 2:36הייתה שלא ידעתי שאנשים כמותי
-
2:36 - 2:38יכולים להתקיים בספרות.
-
2:38 - 2:42ולכן, גילויים של כותבים אפריקאים תרם בעבורי כך:
-
2:42 - 2:45הגילוי הציל אותי מכך שיהיה לי סיפור יחיד
-
2:45 - 2:47על מה הם ספרים.
-
2:47 - 2:50אני מגיעה ממשפחה ניגרית רגילה מהמעמד הבינוני.
-
2:50 - 2:52אבי היה פרופסור.
-
2:52 - 2:55אימי הייתה מנהלנית.
-
2:55 - 2:58ולכן היה לנו, כמקובל,
-
2:58 - 3:03עזרה במשק הבית, שהיו מגיעים מהאיזורים הכפריים הסמוכים.
-
3:03 - 3:07ואותה שנה, בה מלאו לי שמונה, קיבלנו נער חדש לעזרה בבית.
-
3:07 - 3:09שמו היה פיד'ה.
-
3:09 - 3:12הדבר היחיד שאימי סיפרה לנו עליו
-
3:12 - 3:15היה שמשפחתו ענייה מאד.
-
3:15 - 3:17אימי נהגה לשלוח בטטות ואורז,
-
3:17 - 3:20כמו גם בגדים ישנים, אל משפחתו.
-
3:20 - 3:22וכאשר לא סיימתי את הארוחה אימי הייתה אומרת,
-
3:22 - 3:27"סיימי לאכול! את לא יודעת? לאנשים כמו משפחתו של פיד'ה אין כלום".
-
3:27 - 3:31וכך חשתי חמלה עצומה על משפחתו של פיד'ה.
-
3:31 - 3:34ואז יום שבת אחד יצאנו לכפרו לביקור.
-
3:34 - 3:38ואימו הראתה לנו סל יפיפה, מעשה מקלעת מקושט בדוגמאות,
-
3:38 - 3:41עשוי מדקל מיובש, שאחיו קלע.
-
3:41 - 3:43נדהמתי.
-
3:43 - 3:46לא העליתי על דעתי שמישהו ממשפחתו
-
3:46 - 3:49יוכל ליצור משהו.
-
3:49 - 3:52כל ששמעתי עליהם היה כמה הם עניים,
-
3:52 - 3:54ולכן זה היה בלתי אפשרי עבורי לראותם
-
3:54 - 3:57בכל דרך אחרת זולת היותם עניים.
-
3:57 - 4:01העוני שלהם היה הסיפור היחיד שהיה ברשותי עליהם.
-
4:01 - 4:03שנים לאחר מכן, נזכרתי בכך כאשר עזבתי את ניגריה
-
4:03 - 4:06לטובת לימודים באוניברסיטה בארצות הברית.
-
4:06 - 4:08הייתי בת תשע עשרה.
-
4:08 - 4:12השותפה האמריקאית שלי הייתה המומה ממני.
-
4:12 - 4:15היא שאלה היכן למדתי לדבר אנגלית כל כך טוב,
-
4:15 - 4:17והייתה מבולבלת כאשר עניתי לה שבניגריה
-
4:17 - 4:22אנגלית היא שפה רשמית.
-
4:22 - 4:26היא ביקשה ממני לשמוע את מה שהיא כינתה "המוזיקה השבטית" שלי
-
4:26 - 4:28והיתה איפוא מאד מאוכזבת
-
4:28 - 4:30כשהצגתי בפניה קסטה של מאריה קארי.
-
4:30 - 4:33(צחוק)
-
4:33 - 4:35היא הניחה שלא ידעתי איך
-
4:35 - 4:38להשתמש בתנור.
-
4:38 - 4:40מה שהדהים אותי היה זה: היא ריחמה עלי
-
4:40 - 4:42עוד לפני שראתה אותי.
-
4:42 - 4:46ברירת המחדל שלה עבורי, כאפריקאית,
-
4:46 - 4:50הייתה סוג של חמלה בעלת כוונות טובות ומתנשאת.
-
4:50 - 4:53לשותפה שלי היה סיפור יחיד על אפריקה.
-
4:53 - 4:56סיפור יחיד על אסון.
-
4:56 - 4:58בסיפור יחיד זה אין כל אפשרות
-
4:58 - 5:02שאפריקאים יהיו דומה לה, בשום דרך.
-
5:02 - 5:05אין אפשרות לתחושות מורכבות יותר מאשר רחמים.
-
5:05 - 5:09אין אפשרות לחיבור שבין שני בני אדם שווים.
-
5:09 - 5:11אני חייבת לומר כי קודם להגעתי לארצות הברית, מעולם לא
-
5:11 - 5:14הגדרתי את עצמי ביודעין כאפריקאית.
-
5:14 - 5:17ואולם בארצות הברית, כל פעם שאפריקה הוזכרה אנשים פנו אלי.
-
5:17 - 5:21ללא קשר לכך שלא היה לי שום מושג על מקומות כמו נמיביה.
-
5:21 - 5:23אבל החלטתי לאמץ את הזהות החדשה.
-
5:23 - 5:26ובמובנים רבים אני חושבת על עצמי כיום כאפריקאית.
-
5:26 - 5:28למרות שעדיין צורם לי כאשר
-
5:28 - 5:30מתייחסים אל אפריקה כאל מדינה.
-
5:30 - 5:34הדוגמה העדכנית ביותר לקוחה מטיסה נהדרת
-
5:34 - 5:36מהעיר לאגוס (בניגריה) לפני יומיים, שבה
-
5:36 - 5:38הייתה כריזה על טיסה של חברת ורג'ין
-
5:38 - 5:43על פרוייקט הצדקה שנעשה "בהודו, אפריקה, וארצות נוספות".
-
5:43 - 5:44(צחוק)
-
5:44 - 5:48ולכן לאחר מספר שנים, אותם העברתי בארצות הברית כאפריקאית,
-
5:48 - 5:52התחלתי להבין את תגובתה של השותפה שלי כלפי.
-
5:52 - 5:55אילו לא גדלתי בניגריה, וכל שהייתי יודעת על אפריקה
-
5:55 - 5:57היה מהדימויים המקובלים,
-
5:57 - 6:00הייתי אף אני תופסת את אפריקה כמקום של
-
6:00 - 6:04נופים עוצרי נשימה, חיות יפיפיות,
-
6:04 - 6:06ואנשים לא מובנים,
-
6:06 - 6:09שנלחמים אלו באלו מלחמות חסרות הגיון, מתים מעוני ומאיידס,
-
6:09 - 6:12לא מסוגלים לדבר בשם עצמם,
-
6:12 - 6:14וממתינים להינצל,
-
6:14 - 6:17בידי זר לבן ומיטיב.
-
6:17 - 6:19הייתי רואה אפריקאים ממש באותה צורה שבה ראיתי,
-
6:19 - 6:23כילדה, את משפחתו של פיד'ה.
-
6:23 - 6:27הסיפור היחידי הזה על אפריקה מגיע, בעיניי, מהספרות המערבית.
-
6:27 - 6:29הנה ציטוט מתוך
-
6:29 - 6:32כתביו של סוחר לונדוני בשם ג'ון לוק,
-
6:32 - 6:35אשר הפליג לאפריקה בשנת 1561,
-
6:35 - 6:40ושמר תיאורים מרתקים של של מסעותיו.
-
6:40 - 6:42אחרי אזכור של האפריקאים השחורים
-
6:42 - 6:44כ-"חיות חסרות בתים",
-
6:44 - 6:48הוא כותב, "מדובר באנשים חסרי ראשים,
-
6:48 - 6:53שעיניהם ופיהם נמצאים בחזה".
-
6:53 - 6:55נהגתי לצחוק בכל פעם שהייתי קוראת את זה.
-
6:55 - 6:59וחייבים להעריץ את דמיונו הפורה של ג'ון לוק.
-
6:59 - 7:01אך מה שחשוב ביחס לכתיבה שלו
-
7:01 - 7:03שהיא מייצגת את תחילתה
-
7:03 - 7:06של מסורת הכתיבה המערבית על אפריקה.
-
7:06 - 7:09מסורת של אפריקה שמדרום לסהרה, כמקום של שלילה,
-
7:09 - 7:11של שוני, של אפלה,
-
7:11 - 7:15של אנשים שהם, במילותיו של המשורר הנהדר
-
7:15 - 7:17רודיארד קיפלינג
-
7:17 - 7:20"חצי שד, חצי ילד".
-
7:20 - 7:23ומכאן התחלתי להבין שהשותפה האמריקאית שלי
-
7:23 - 7:25לבטח לאורך כל חייה
-
7:25 - 7:27ראתה ושמעה גרסאות שונות
-
7:27 - 7:29של הסיפור היחיד הזה,
-
7:29 - 7:31כמו גם הפרופסור,
-
7:31 - 7:36שפעם אחת אמר לי שהרומן שלי אינו "אפריקאי אותנטי".
-
7:36 - 7:38הייתי אמנם מוכנה להודות שהיו מספר דברים
-
7:38 - 7:40שגויים ברומן,
-
7:40 - 7:44שהוא נכשל במספר מקומות.
-
7:44 - 7:46אך התקשיתי לדמיין שהוא נכשל
-
7:46 - 7:49בהשגת משהו כמו "אותנטיות אפריקאית".
-
7:49 - 7:51ולמען האמת כלל לא הבנתי מה
-
7:51 - 7:54היא "אותנטיות אפריקאית".
-
7:54 - 7:56הפרופסור אמר לי כי דמויותיי ברומן
-
7:56 - 7:58היו דומות מדי לו עצמו -
-
7:58 - 8:00אדם משכיל מהמעמד הבינוני.
-
8:00 - 8:02הדמויות בספרי נסעו במכוניות.
-
8:02 - 8:05הן לא גוועו ברעב.
-
8:05 - 8:09ולפיכך חפו מ-"אותנטיות אפריקאית".
-
8:09 - 8:12אבל אוסיף במהירות כי אף אני כושלת באותה מידה
-
8:12 - 8:15בסוגיה של "הסיפור היחיד".
-
8:15 - 8:19לפני מספר שנים, ביקרתי במקסיקו בהיותי בארצות הברית.
-
8:19 - 8:21האקלים הפוליטי בארצות הברית באותה העת היה מתוח.
-
8:21 - 8:25ונערכו דיונים על הגירה.
-
8:25 - 8:27וכפי שקורה במקרים רבים באמריקה,
-
8:27 - 8:30הגירה הפכה בעלת משמעות נרדפת למקסיקנים.
-
8:30 - 8:32היו סיפורים אין-ספור על מקסיקנים
-
8:32 - 8:34כעל אנשים שהיו
-
8:34 - 8:36עושקים את מערכת הבריאות,
-
8:36 - 8:38חומקים אל תוך גבולות המדינה,
-
8:38 - 8:42נעצרים במעברי הגבול, דברים מסוג זה.
-
8:42 - 8:46אני זוכרת את עצמי הולכת ביומי הראשון בגוודלחרה,
-
8:46 - 8:48מתבוננת באנשים בדרכם לעבודה,
-
8:48 - 8:50מגלגלים טורטיות בכיכר השוק,
-
8:50 - 8:53מעשנים, צוחקים.
-
8:53 - 8:56אני זוכרת כי בתחילה חשתי מופתעת.
-
8:56 - 8:59ואז מצאתי את עצמי מוצפת בבושה.
-
8:59 - 9:02הבנתי שהייתי כה שקועה
-
9:02 - 9:04בסיקור התקשורתי על מקסיקנים
-
9:04 - 9:06כך שהם הפכו להיות דבר אחד בראשי,
-
9:06 - 9:09המהגר הבזוי.
-
9:09 - 9:11שוכנעתי לקנות את הסיפור היחיד על מקסיקנים
-
9:11 - 9:14וחשתי שאני מאד מתביישת בעצמי.
-
9:14 - 9:16והרי לפניכם הדרך ליצור סיפור יחיד:
-
9:16 - 9:19הציגו בני עם מסוים כדבר אחד בלבד,
-
9:19 - 9:21אך ורק דבר אחד,
-
9:21 - 9:23פעם אחר פעם,
-
9:23 - 9:26ולבסוף לכך בדיוק הם יהפכו.
-
9:26 - 9:28זה בלתי אפשרי לדבר אודות הסיפור היחיד
-
9:28 - 9:31מבלתי לדבר על כוח.
-
9:31 - 9:33יש מילה בשפת האגיבו (שפה ממזרח ניגריה),
-
9:33 - 9:35שאני נזכרת בה כל אימת שאני חושבת על
-
9:35 - 9:38מבנה היררכיית הכוח בעולם, וזו המילה "נ'קאלי".
-
9:38 - 9:40זהו שם-עצם שאפשר לתרגמו בצורה חופשית
-
9:40 - 9:43כ-"להיות טוב יותר ממישהו אחר".
-
9:43 - 9:46ממש כמו העולם הפוליטי והכלכלי,
-
9:46 - 9:48כך גם סיפורים מוגדרים
-
9:48 - 9:51על פי עיקרון הנ'קאלי.
-
9:51 - 9:53כיצד מספרים אותם, מי הוא המספר אותם,
-
9:53 - 9:56היכן הם מסופרים, כמה סיפורים ישנם,
-
9:56 - 10:00כל אלה תלויים בכוח.
-
10:00 - 10:03הכוח הוא היכולת לא רק לספר את סיפורו של האחר,
-
10:03 - 10:07אלא לקבוע אותו כסיפורו המוחלט של אותו אדם.
-
10:07 - 10:09המשורר הפלסטיני מוּריד ברגותי כותב
-
10:09 - 10:12שאם ברצונך לנשל עם,
-
10:12 - 10:15הדרך הפשוטה ביותר לעשות זאת היא לספר את סיפורו
-
10:15 - 10:18ולהזכיר אותו שני.
-
10:18 - 10:22התחילו את הסיפור עם החצים של הילידים האמריקאים,
-
10:22 - 10:25ולא עם הגעת הבריטים ליבשת,
-
10:25 - 10:28ויש לכם סיפור שונה לחלוטין.
-
10:28 - 10:30התחילו את הסיפור עם
-
10:30 - 10:32הכשלון של המדינה האפריקאית,
-
10:32 - 10:36ולא עם היצירה הקולוניאלית של המדינה האפריקאית,
-
10:36 - 10:40והרי לכם סיפור שונה לחלוטין.
-
10:40 - 10:42לאחרונה הרציתי באוניברסיטה, ובהרצאה
-
10:42 - 10:44סטודנט אמר לי שזו
-
10:44 - 10:46חרפה גדולה
-
10:46 - 10:49שגברים ניגרים הם גברים מכים,
-
10:49 - 10:52כמו האב ברומן שכתבתי.
-
10:52 - 10:54עניתי לו שבדיוק סיימתי לקרוא רומן
-
10:54 - 10:56שנקרא "פסיכופת אמריקאי"
-
10:56 - 10:58(צחוק)
-
10:58 - 11:00ושזו חרפה גדולה
-
11:00 - 11:03שבחורים אמריקאים צעירים הם רוצחים סדרתיים.
-
11:03 - 11:07(צחוק)
-
11:07 - 11:13(מחיאות כפיים)
-
11:13 - 11:16אם כן, מובן שדברי נאמרו מתוך כעס מעודן.
-
11:16 - 11:18(צחוק)
-
11:18 - 11:20לעולם לא הייתי מעלה על דעתי לחשוב
-
11:20 - 11:22שרק משום שקראתי רומן
-
11:22 - 11:24שבו יש דמות של רוצח סדרתי
-
11:24 - 11:26הוא איכשהו מייצג
-
11:26 - 11:28את כל האמריקאים.
-
11:28 - 11:31וזאת, לא משום שאני אדם טוב יותר מאשר אותו סטודנט,
-
11:31 - 11:34אלא, שבהינתן כוחה התרבותי והכלכלי של אמריקה,
-
11:34 - 11:36היו ברשותי סיפורים רבים על אמריקה.
-
11:36 - 11:40קראתי את טיילר ואפדייק וסטיינבק וגייטסקיל.
-
11:40 - 11:43לא היה לי סיפור יחיד על אמריקה.
-
11:43 - 11:46כאשר למדתי, לפני שנים מספר, שמצופה מסופרים
-
11:46 - 11:50שתהיה להם ילדות לא מאושרת
-
11:50 - 11:52כדי שיהיו מוצלחים,
-
11:52 - 11:54התחלתי לתהות כיצד אני יכולה לבדות
-
11:54 - 11:56דברים נוראיים שהוריי עשו לי.
-
11:56 - 11:58(צחוק)
-
11:58 - 12:02אך האמת היא שעברה עלי ילדות מאושרת ביותר,
-
12:02 - 12:05מלאת צחוק ואהבה, במשפחה קרובה וחמה.
-
12:05 - 12:09אבל עדיין, היו לי סבים שמתו במחנות הפליטים.
-
12:09 - 12:13בן דודי פול'ה מת משום שלא זכה לטיפול רפואי הולם.
-
12:13 - 12:16אחד מחברי הטובים ביותר, אוקולומה, מת בהתרסקות מטוס
-
12:16 - 12:19כיוון שברכב מכבי האש לא נשארו מים.
-
12:19 - 12:22גדלתי בצילו של משטר צבאי דכאני
-
12:22 - 12:24שפיחת את ערך החינוך,
-
12:24 - 12:27כך שלעיתים הורי לא קיבלו את המשכורת שלהם.
-
12:27 - 12:31ולפיכך, כילדה, ראיתי את הריבה נעלמת משולחן ארוחת הבוקר,
-
12:31 - 12:33ואחריה המרגרינה נעלמה,
-
12:33 - 12:36ואז הלחם עצמו הפך יקר מדי,
-
12:36 - 12:39וגם החלב הפך להיות קצוב.
-
12:39 - 12:42ויותר מכל, סוג של פחד פוליטי שנדמה כרגיל למראה
-
12:42 - 12:46חדר אל תוך חיינו.
-
12:46 - 12:48כל הסיפורים הללו עשו ממני את מי שאני.
-
12:48 - 12:52אך להתעקש על הסיפורים השליליים
-
12:52 - 12:55משמעו שיטוח של חוויות חיי,
-
12:55 - 12:57והתעלמות משאר הסיפורים
-
12:57 - 12:59שהגדירו אותי.
-
12:59 - 13:02הסיפור היחיד קובע סטריאוטיפים.
-
13:02 - 13:05והבעיה עם סטריאוטיפים
-
13:05 - 13:07היא לא שהם חסרי אמת,
-
13:07 - 13:09אלא שהם בלתי שלמים.
-
13:09 - 13:13הם הופכים סיפור אחד להיות הסיפור היחיד.
-
13:13 - 13:15מובן, אפריקה היא יבשת רווייה באסונות.
-
13:15 - 13:19חלקם קשים במיוחד - כמו מקרי האונס המזעזעים בקונגו.
-
13:19 - 13:21וחלקם מדכאים, כמו העובדה
-
13:21 - 13:26שעל כל 5,000 מובטלים מחפשי עבודה, ישנה משרה פנויה אחת בניגריה.
-
13:26 - 13:29אך ישנם גם סיפורים שאינם על אסון.
-
13:29 - 13:33וזה חשוב ביותר; זה חשוב באותה מידה לדבר גם עליהם.
-
13:33 - 13:35תמיד חשתי שזה בלתי אפשרי
-
13:35 - 13:38לגשת בצורה נאותה אל מקום או אדם
-
13:38 - 13:42מבלי לערב את כל הסיפורים של אותו מקום או אותו אדם.
-
13:42 - 13:45התוצאה של הסיפור היחיד
-
13:45 - 13:48היא בכך, שהוא גוזל מאנשים את כבודם הסגולי.
-
13:48 - 13:52הוא גורם לכך שההכרה בשוויון שיש בין בני אדם הופכת להיות קשה יותר.
-
13:52 - 13:55הוא מדגיש כמה אנו שונים זה מזה
-
13:55 - 13:57במקום להתרכז במה אנו דומים זה לזה.
-
13:57 - 13:59אז מה אפוא, אם לפני הטיול שלי למקסיקו
-
13:59 - 14:03הייתי עוקבת אחר דיוני ההגירה משני הצדדים,
-
14:03 - 14:05הצד אמריקאי והצד המקסיקני?
-
14:05 - 14:09מה אם אימי הייתה מספרת לנו שמשפחתו של פיד'ה הייתה ענייה
-
14:09 - 14:11וגם חרוצה?
-
14:11 - 14:13מה אם הייתה לנו תחנת טלוויזיה אפריקאית
-
14:13 - 14:17שהייתה משדרת סיפורים אפריקאים מגוונים לכל רחבי העולם?
-
14:17 - 14:19מה שהסופר הניגרי צ'נואה אצ'בה קורא לו
-
14:19 - 14:22"איזון בין סיפורים"
-
14:22 - 14:25מה אם השותפה שלי הייתה יודעת על המוציא לאור הניגרי שלי,
-
14:25 - 14:27מוקטה באקארי,
-
14:27 - 14:29אדם בלתי רגיל שעזב את עבודתו בבנק
-
14:29 - 14:32כדי להגשים את חלומו ולפתוח בית הוצאה?
-
14:32 - 14:36התפיסה המקובלת באותה העת הייתה שניגרים לא קוראים ספרות.
-
14:36 - 14:38הוא לא הסכים. הוא חש
-
14:38 - 14:40שאנשים שיכולים לקרוא, יקראו
-
14:40 - 14:44אם תספק להם ספרות שתהיה זמינה ושניתן לעמוד כלכלית ברכישתה.
-
14:44 - 14:47זמן קצר לאחר שהוא הוציא לאור את הרומן הראשון שלי
-
14:47 - 14:50הגעתי לתחנת טלוויזיה בלאגוס כדי לערוך ראיון.
-
14:50 - 14:53ואישה שעבדה בתחנה כשליחה באה לקראתי ואמרה:
-
14:53 - 14:56"ממש חיבבתי את הרומן שלך. לא אהבתי את סופו
-
14:56 - 14:59עכשיו את חייבת לכתוב לו ספר המשך, וזה מה שצריך לקרות בו..."
-
14:59 - 15:02(צחוק)
-
15:02 - 15:05והיא החלה לספר לי מה לכתוב בספר ההמשך.
-
15:05 - 15:08הייתי לא רק מוקסמת, אלא גם התרגשתי מאד.
-
15:08 - 15:11הרי לפניכם אישה, חלק מההמון הניגרי הרגיל למראה,
-
15:11 - 15:14שאנשיו לא אמורים להיות קוראי ספרים.
-
15:14 - 15:16לא זו בלבד שהיא קראה את הספר, היא אף לקחה בעלות עליו
-
15:16 - 15:19וחשה הצדקה להגיד לי
-
15:19 - 15:21מה לכתוב בסיפור ההמשך.
-
15:21 - 15:25אם כן, מה אם השותפה שלי היה מכירה את חברתי פומי אונדה,
-
15:25 - 15:28אישה חסרת מורא שמגישה תוכנית טלוויזיה בלאגוס,
-
15:28 - 15:31וחדורת שליחות לספר את הסיפורים שכולנו מעדיפים לשכוח?
-
15:31 - 15:35מה אם השותפה שלי הייתה יודעת על ניתוח הלב
-
15:35 - 15:38שנערך בלאגוס בשבוע שעבר?
-
15:38 - 15:42מה אם השותפה שלי הייתה מכירה מוזיקה ניגרית עכשווית?
-
15:42 - 15:45אנשים מוכשרים ששרים באנגלית ובתערובת שפות שונות,
-
15:45 - 15:47ובשפות איגבו ויורובה ואייג'ו,
-
15:47 - 15:51ממזגים השפעות החל מג'יי-זי וכלה בפאלא (פאלא קוטי - מוזיקאי ניגרי)
-
15:51 - 15:54עד לבוב מארלי ועד לסביהם של המוזיקאים.
-
15:54 - 15:56מה אם השותפה שלי הייתה מכירה את עורכת הדין
-
15:56 - 15:58שהגישה תביעה לאחרונה לבית המשפט בניגריה
-
15:58 - 16:00בכדי לשנות חוק מגוחך
-
16:00 - 16:03שקובע כי אישה זקוקה לאישור בעלה
-
16:03 - 16:06קודם שהיא ניגשת לחדש את הדרכון שלה?
-
16:06 - 16:09מה אם השותפה שלי הייתה מכירה את נוליווד,
-
16:09 - 16:13המלאה באנשים חדשניים היוצרים קולנוע חרף קשיים טכניים רבים?
-
16:13 - 16:15סרטים כה פופולאריים
-
16:15 - 16:17עד שהם דוגמה מעולה
-
16:17 - 16:20לניגרים שצורכים את פרי עמלם.
-
16:20 - 16:23מה אם השותפה שלי הייתה מכירה את קולעת הצמות שלי, עם השאפתנות הנהדרת שלה,
-
16:23 - 16:27שזה עתה הקימה את העסק העצמאי שלה למכירת תוספות שיער?
-
16:27 - 16:29או על מיליוני ניגרים נוספים
-
16:29 - 16:31שהקימו בתי עסק ולעיתים כושלים,
-
16:31 - 16:35אך ממשיכים לטפח את השאיפות?
-
16:35 - 16:37כל פעם שאני בבית, אני מתעמתת עם
-
16:37 - 16:40אותם גורמים רגילים של כעס, שהם מנת חלקם של רוב הניגרים:
-
16:40 - 16:43התשתיות הכושלות שלנו, הממשלה הכושלת שלנו.
-
16:43 - 16:46אך נזכרת גם בחוסן יוצא הדופן של אנשים
-
16:46 - 16:49שמשגשגים על אף הממשלה,
-
16:49 - 16:51לא בזכותה.
-
16:51 - 16:54אני מלמדת סדנאות כתיבה בלאגוס כל קיץ.
-
16:54 - 16:57וזה מדהים עבורי כמה אנשים נרשמים,
-
16:57 - 17:00כמה אנשים כמהים לכתוב,
-
17:00 - 17:02לספר סיפורים.
-
17:02 - 17:05המוציא לאור הניגרי שלי ואני בדיוק הקמנו מלכ"ר (מוסד ללא כוונת רווח)
-
17:05 - 17:07שקרוי "קרן פארפינה".
-
17:07 - 17:10ויש לנו חלומות גדולים לבנות ספריות
-
17:10 - 17:12ולשפץ ספריות שכבר קיימות,
-
17:12 - 17:15ולספק ספרים לבתי ספר ציבוריים
-
17:15 - 17:17שהספריות שלהם ריקות מספרים,
-
17:17 - 17:19וכן לארגן עוד ועוד סדנאות,
-
17:19 - 17:21בקריאה ובכתיבה,
-
17:21 - 17:24עבור כל אותם אנשים שרעבים לספר את הסיפורים הרבים שלנו.
-
17:24 - 17:26סיפורים הם חשובים.
-
17:26 - 17:28סיפורים רבים הם חשובים.
-
17:28 - 17:32סיפורים שימשו בכדי לנשל ולהשמיץ.
-
17:32 - 17:36אך סיפורים יכולים לשמש גם בכדי להעצים והגביר אנושיות של קבוצה.
-
17:36 - 17:39סיפורים יכולים לרמוס את כבודם הסגולי.
-
17:39 - 17:44אך סיפורים יכולים גם לתקן אותו כבוד סגולי פגוע.
-
17:44 - 17:46הסופרת האמריקאית אליס ווקר כתבה קטע
-
17:46 - 17:48על קרוביה הדרומיים
-
17:48 - 17:50כאשר עברו אל הצפון.
-
17:50 - 17:52היא הציגה בפניהם ספר אודות
-
17:52 - 17:55החיים שהשאירו מאחוריהם בדרום.
-
17:55 - 17:59"הם ישבו סביב, קראו את הספר בעצמם,
-
17:59 - 18:05מאזינים לי קוראת את הספר, והרוויחו מחדש כעין גן העדן".
-
18:05 - 18:08הייתי רוצה לסיים עם המחשבה הזו:
-
18:08 - 18:11שכאשר אנו דוחים מאיתנו את הסיפור היחיד,
-
18:11 - 18:14כאשר אנו מכירים בכך שלעולם אין רק סיפור יחיד
-
18:14 - 18:16על שום מקום,
-
18:16 - 18:18אנו מרוויחים מחדש כעין גן העדן.
-
18:18 - 18:20תודה לכם.
-
18:20 - 18:28(מחיאות כפיים)
- Title:
- צ'יממנדה אדיצ'יה: הסכנה שבסיפור יחיד
- Speaker:
- Chimamanda Ngozi Adichie
- Description:
-
more » « less
חיינו, התרבויות שלנו - כל אלה מורכבים ממספר רב של סיפורים חופפים. הסופרת צ'יממנדה אדיצ'יה מספרת את סיפורה; כיצד מצאה את הקול האותנטי של תרבותה - ומתרה כי אם נקשיב רק לסיפור היחיד על האחר, אנו מסתכנים באפשרות של הבנה שגויה לחלוטין שלו.
- Video Language:
- English
- Team:
closed TED
- Project:
- TEDTalks
- Duration:
- 18:29
|
Shahar Kaiser added a translation |