WEBVTT 00:00:00.000 --> 00:00:02.000 אני מספרת-סיפורים. 00:00:02.000 --> 00:00:05.000 והייתי רוצה לספר לכם מספר סיפורים אישיים 00:00:05.000 --> 00:00:10.000 על מה שאני אוהבת לכנות "הסכנה שבסיפור היחיד". 00:00:10.000 --> 00:00:14.000 גדלתי בקמפוס אוניברסיטאי במזרח ניגריה. 00:00:14.000 --> 00:00:17.000 אימי מספרת שהתחלתי לקרוא בגיל שנתיים, 00:00:17.000 --> 00:00:22.000 ואולם אני חושבת שגיל ארבע קרוב יותר לאמת. 00:00:22.000 --> 00:00:24.000 אם כן, התחלתי לקרוא בגיל מוקדם. ומה שקראתי 00:00:24.000 --> 00:00:27.000 היו ספרי ילדים בריטים ואמריקאים. NOTE Paragraph 00:00:27.000 --> 00:00:30.000 התחלתי גם לכתוב בגיל מוקדם. 00:00:30.000 --> 00:00:34.000 וכאשר התחלתי לכתוב, בגיל שבע לערך, 00:00:34.000 --> 00:00:36.000 סיפורים בעיפרון עם איורים צבעוניים 00:00:36.000 --> 00:00:39.000 שאימי האומללה אולצה לקרוא, 00:00:39.000 --> 00:00:43.000 מצאתי שאני כותבת בדיוק ברוח הסיפורים שקראתי. 00:00:43.000 --> 00:00:48.000 כל הדמויות שלי היו אנשים לבנים תכולי עיניים. 00:00:48.000 --> 00:00:50.000 הם שיחקו בשלג. 00:00:50.000 --> 00:00:52.000 הם אכלו תפוחים. 00:00:52.000 --> 00:00:54.000 (צחוק) 00:00:54.000 --> 00:00:56.000 והם דיברו די הרבה על מזג האוויר, 00:00:56.000 --> 00:00:58.000 כמה חביב שהשמש יצאה מבין העננים. 00:00:58.000 --> 00:01:00.000 (צחוק) 00:01:00.000 --> 00:01:03.000 וזאת, חרף העובדה שחייתי בניגריה. 00:01:03.000 --> 00:01:07.000 מעולם לא הייתי מחוץ לניגריה. 00:01:07.000 --> 00:01:10.000 לא היה בארצנו שלג. נהגנו לאכול מנגו. 00:01:10.000 --> 00:01:12.000 ומעולם לא שוחחנו על מזג האוויר, 00:01:12.000 --> 00:01:14.000 כיוון שלא היה בכך צורך. NOTE Paragraph 00:01:14.000 --> 00:01:17.000 בנוסף, הדמויות שלי שתו המון בירת זנגוויל 00:01:17.000 --> 00:01:19.000 בגלל שהדמויות שהכרתי מהסיפורים הבריטיים 00:01:19.000 --> 00:01:21.000 שתו בירת זנגוויל 00:01:21.000 --> 00:01:24.000 זאת על אף שלא היה לי שום מושג מהי בכלל בירת זנגוויל 00:01:24.000 --> 00:01:25.000 (צחוק) 00:01:25.000 --> 00:01:28.000 ושנים רבות לאחר מכן, עדיין היה לי צורך נואש 00:01:28.000 --> 00:01:30.000 לטעום בירת זנגוויל. 00:01:30.000 --> 00:01:32.000 אבל זהו כבר סיפור אחר. NOTE Paragraph 00:01:32.000 --> 00:01:34.000 כל זה מדגים, בעיניי 00:01:34.000 --> 00:01:37.000 עד כמה אנו פגיעים ומושפעים בקלות 00:01:37.000 --> 00:01:39.000 כשאנו עומדים לנוכח סיפור, 00:01:39.000 --> 00:01:41.000 במיוחד בהיותינו ילדים. 00:01:41.000 --> 00:01:43.000 בגלל העובדה שכל שקראתי היו ספרים 00:01:43.000 --> 00:01:45.000 בהם כל הדמויות היו זרות למדינתי, 00:01:45.000 --> 00:01:47.000 הייתי משוכנעת שספרים 00:01:47.000 --> 00:01:50.000 מעצם טיבם, מוכרחים להכיל דמויות של זרים, 00:01:50.000 --> 00:01:52.000 והיו צריכים להיכתב אודות דברים אשר 00:01:52.000 --> 00:01:55.000 אני לא הייתי יכולה להזדהות איתם 00:01:55.000 --> 00:01:59.000 דברים השתנו כאשר גיליתי את הספרים האפריקאים. 00:01:59.000 --> 00:02:01.000 לא היו רבים מהם. והם לא היו 00:02:01.000 --> 00:02:03.000 קלים למציאה כמו הספרים הזרים. NOTE Paragraph 00:02:03.000 --> 00:02:07.000 אך בזכות סופרים כמו צ'נואה אצ'בה וקאמרה לאיה 00:02:07.000 --> 00:02:09.000 עברתי שינוי בתפיסה שלי 00:02:09.000 --> 00:02:11.000 על ספרות. 00:02:11.000 --> 00:02:13.000 גיליתי שאנשים כמותי, 00:02:13.000 --> 00:02:15.000 נערות עם עור בצבע השוקולד 00:02:15.000 --> 00:02:18.000 ששיערן המקורזל לא מאפשר תספורת זנב-סוס 00:02:18.000 --> 00:02:20.000 יכולות אף הן להתקיים בספרות. 00:02:20.000 --> 00:02:24.000 התחלתי לכתוב אודות דברים שהכרתי. NOTE Paragraph 00:02:24.000 --> 00:02:28.000 אני אמנם אוהבת את אותם סיפורים אמריקאים ובריטיים שקראתי. 00:02:28.000 --> 00:02:32.000 הם הציתו את דמיוני. הם פתחו עולמות שהיו חדשים עבורי. 00:02:32.000 --> 00:02:34.000 אך בלי כוונה, ההשלכה שלהם 00:02:34.000 --> 00:02:36.000 הייתה שלא ידעתי שאנשים כמותי 00:02:36.000 --> 00:02:38.000 יכולים להתקיים בספרות. 00:02:38.000 --> 00:02:42.000 ולכן, גילויים של כותבים אפריקאים תרם בעבורי כך: 00:02:42.000 --> 00:02:45.000 הגילוי הציל אותי מכך שיהיה לי סיפור יחיד 00:02:45.000 --> 00:02:47.000 על מה הם ספרים. NOTE Paragraph 00:02:47.000 --> 00:02:50.000 אני מגיעה ממשפחה ניגרית רגילה מהמעמד הבינוני. 00:02:50.000 --> 00:02:52.000 אבי היה פרופסור. 00:02:52.000 --> 00:02:55.000 אימי הייתה מנהלנית. 00:02:55.000 --> 00:02:58.000 ולכן היה לנו, כמקובל, 00:02:58.000 --> 00:03:03.000 עזרה במשק הבית, שהיו מגיעים מהאיזורים הכפריים הסמוכים. 00:03:03.000 --> 00:03:07.000 ואותה שנה, בה מלאו לי שמונה, קיבלנו נער חדש לעזרה בבית. 00:03:07.000 --> 00:03:09.000 שמו היה פיד'ה. 00:03:09.000 --> 00:03:12.000 הדבר היחיד שאימי סיפרה לנו עליו 00:03:12.000 --> 00:03:15.000 היה שמשפחתו ענייה מאד. 00:03:15.000 --> 00:03:17.000 אימי נהגה לשלוח בטטות ואורז, 00:03:17.000 --> 00:03:20.000 כמו גם בגדים ישנים, אל משפחתו. 00:03:20.000 --> 00:03:22.000 וכאשר לא סיימתי את הארוחה אימי הייתה אומרת, 00:03:22.000 --> 00:03:27.000 "סיימי לאכול! את לא יודעת? לאנשים כמו משפחתו של פיד'ה אין כלום". 00:03:27.000 --> 00:03:31.000 וכך חשתי חמלה עצומה על משפחתו של פיד'ה. NOTE Paragraph 00:03:31.000 --> 00:03:34.000 ואז יום שבת אחד יצאנו לכפרו לביקור. 00:03:34.000 --> 00:03:38.000 ואימו הראתה לנו סל יפיפה, מעשה מקלעת מקושט בדוגמאות, 00:03:38.000 --> 00:03:41.000 עשוי מדקל מיובש, שאחיו קלע. 00:03:41.000 --> 00:03:43.000 נדהמתי. 00:03:43.000 --> 00:03:46.000 לא העליתי על דעתי שמישהו ממשפחתו 00:03:46.000 --> 00:03:49.000 יוכל ליצור משהו. 00:03:49.000 --> 00:03:52.000 כל ששמעתי עליהם היה כמה הם עניים, 00:03:52.000 --> 00:03:54.000 ולכן זה היה בלתי אפשרי עבורי לראותם 00:03:54.000 --> 00:03:57.000 בכל דרך אחרת זולת היותם עניים. 00:03:57.000 --> 00:04:01.000 העוני שלהם היה הסיפור היחיד שהיה ברשותי עליהם. NOTE Paragraph 00:04:01.000 --> 00:04:03.000 שנים לאחר מכן, נזכרתי בכך כאשר עזבתי את ניגריה 00:04:03.000 --> 00:04:06.000 לטובת לימודים באוניברסיטה בארצות הברית. 00:04:06.000 --> 00:04:08.000 הייתי בת תשע עשרה. 00:04:08.000 --> 00:04:12.000 השותפה האמריקאית שלי הייתה המומה ממני. 00:04:12.000 --> 00:04:15.000 היא שאלה היכן למדתי לדבר אנגלית כל כך טוב, 00:04:15.000 --> 00:04:17.000 והייתה מבולבלת כאשר עניתי לה שבניגריה 00:04:17.000 --> 00:04:22.000 אנגלית היא שפה רשמית. 00:04:22.000 --> 00:04:26.000 היא ביקשה ממני לשמוע את מה שהיא כינתה "המוזיקה השבטית" שלי 00:04:26.000 --> 00:04:28.000 והיתה איפוא מאד מאוכזבת 00:04:28.000 --> 00:04:30.000 כשהצגתי בפניה קסטה של מאריה קארי. 00:04:30.000 --> 00:04:33.000 (צחוק) 00:04:33.000 --> 00:04:35.000 היא הניחה שלא ידעתי איך 00:04:35.000 --> 00:04:38.000 להשתמש בתנור. NOTE Paragraph 00:04:38.000 --> 00:04:40.000 מה שהדהים אותי היה זה: היא ריחמה עלי 00:04:40.000 --> 00:04:42.000 עוד לפני שראתה אותי. 00:04:42.000 --> 00:04:46.000 ברירת המחדל שלה עבורי, כאפריקאית, 00:04:46.000 --> 00:04:50.000 הייתה סוג של חמלה בעלת כוונות טובות ומתנשאת. 00:04:50.000 --> 00:04:53.000 לשותפה שלי היה סיפור יחיד על אפריקה. 00:04:53.000 --> 00:04:56.000 סיפור יחיד על אסון. 00:04:56.000 --> 00:04:58.000 בסיפור יחיד זה אין כל אפשרות 00:04:58.000 --> 00:05:02.000 שאפריקאים יהיו דומה לה, בשום דרך. 00:05:02.000 --> 00:05:05.000 אין אפשרות לתחושות מורכבות יותר מאשר רחמים. 00:05:05.000 --> 00:05:09.000 אין אפשרות לחיבור שבין שני בני אדם שווים. NOTE Paragraph 00:05:09.000 --> 00:05:11.000 אני חייבת לומר כי קודם להגעתי לארצות הברית, מעולם לא 00:05:11.000 --> 00:05:14.000 הגדרתי את עצמי ביודעין כאפריקאית. 00:05:14.000 --> 00:05:17.000 ואולם בארצות הברית, כל פעם שאפריקה הוזכרה אנשים פנו אלי. 00:05:17.000 --> 00:05:21.000 ללא קשר לכך שלא היה לי שום מושג על מקומות כמו נמיביה. 00:05:21.000 --> 00:05:23.000 אבל החלטתי לאמץ את הזהות החדשה. 00:05:23.000 --> 00:05:26.000 ובמובנים רבים אני חושבת על עצמי כיום כאפריקאית. 00:05:26.000 --> 00:05:28.000 למרות שעדיין צורם לי כאשר 00:05:28.000 --> 00:05:30.000 מתייחסים אל אפריקה כאל מדינה. 00:05:30.000 --> 00:05:34.000 הדוגמה העדכנית ביותר לקוחה מטיסה נהדרת 00:05:34.000 --> 00:05:36.000 מהעיר לאגוס (בניגריה) לפני יומיים, שבה 00:05:36.000 --> 00:05:38.000 הייתה כריזה על טיסה של חברת ורג'ין 00:05:38.000 --> 00:05:43.000 על פרוייקט הצדקה שנעשה "בהודו, אפריקה, וארצות נוספות". 00:05:43.000 --> 00:05:44.000 (צחוק) NOTE Paragraph 00:05:44.000 --> 00:05:48.000 ולכן לאחר מספר שנים, אותם העברתי בארצות הברית כאפריקאית, 00:05:48.000 --> 00:05:52.000 התחלתי להבין את תגובתה של השותפה שלי כלפי. 00:05:52.000 --> 00:05:55.000 אילו לא גדלתי בניגריה, וכל שהייתי יודעת על אפריקה 00:05:55.000 --> 00:05:57.000 היה מהדימויים המקובלים, 00:05:57.000 --> 00:06:00.000 הייתי אף אני תופסת את אפריקה כמקום של 00:06:00.000 --> 00:06:04.000 נופים עוצרי נשימה, חיות יפיפיות, 00:06:04.000 --> 00:06:06.000 ואנשים לא מובנים, 00:06:06.000 --> 00:06:09.000 שנלחמים אלו באלו מלחמות חסרות הגיון, מתים מעוני ומאיידס, 00:06:09.000 --> 00:06:12.000 לא מסוגלים לדבר בשם עצמם, 00:06:12.000 --> 00:06:14.000 וממתינים להינצל, 00:06:14.000 --> 00:06:17.000 בידי זר לבן ומיטיב. 00:06:17.000 --> 00:06:19.000 הייתי רואה אפריקאים ממש באותה צורה שבה ראיתי, 00:06:19.000 --> 00:06:23.000 כילדה, את משפחתו של פיד'ה. NOTE Paragraph 00:06:23.000 --> 00:06:27.000 הסיפור היחידי הזה על אפריקה מגיע, בעיניי, מהספרות המערבית. 00:06:27.000 --> 00:06:29.000 הנה ציטוט מתוך 00:06:29.000 --> 00:06:32.000 כתביו של סוחר לונדוני בשם ג'ון לוק, 00:06:32.000 --> 00:06:35.000 אשר הפליג לאפריקה בשנת 1561, 00:06:35.000 --> 00:06:40.000 ושמר תיאורים מרתקים של של מסעותיו. 00:06:40.000 --> 00:06:42.000 אחרי אזכור של האפריקאים השחורים 00:06:42.000 --> 00:06:44.000 כ-"חיות חסרות בתים", 00:06:44.000 --> 00:06:48.000 הוא כותב, "מדובר באנשים חסרי ראשים, 00:06:48.000 --> 00:06:53.000 שעיניהם ופיהם נמצאים בחזה". NOTE Paragraph 00:06:53.000 --> 00:06:55.000 נהגתי לצחוק בכל פעם שהייתי קוראת את זה. 00:06:55.000 --> 00:06:59.000 וחייבים להעריץ את דמיונו הפורה של ג'ון לוק. 00:06:59.000 --> 00:07:01.000 אך מה שחשוב ביחס לכתיבה שלו 00:07:01.000 --> 00:07:03.000 שהיא מייצגת את תחילתה 00:07:03.000 --> 00:07:06.000 של מסורת הכתיבה המערבית על אפריקה. 00:07:06.000 --> 00:07:09.000 מסורת של אפריקה שמדרום לסהרה, כמקום של שלילה, 00:07:09.000 --> 00:07:11.000 של שוני, של אפלה, 00:07:11.000 --> 00:07:15.000 של אנשים שהם, במילותיו של המשורר הנהדר 00:07:15.000 --> 00:07:17.000 רודיארד קיפלינג 00:07:17.000 --> 00:07:20.000 "חצי שד, חצי ילד". NOTE Paragraph 00:07:20.000 --> 00:07:23.000 ומכאן התחלתי להבין שהשותפה האמריקאית שלי 00:07:23.000 --> 00:07:25.000 לבטח לאורך כל חייה 00:07:25.000 --> 00:07:27.000 ראתה ושמעה גרסאות שונות 00:07:27.000 --> 00:07:29.000 של הסיפור היחיד הזה, 00:07:29.000 --> 00:07:31.000 כמו גם הפרופסור, 00:07:31.000 --> 00:07:36.000 שפעם אחת אמר לי שהרומן שלי אינו "אפריקאי אותנטי". 00:07:36.000 --> 00:07:38.000 הייתי אמנם מוכנה להודות שהיו מספר דברים 00:07:38.000 --> 00:07:40.000 שגויים ברומן, 00:07:40.000 --> 00:07:44.000 שהוא נכשל במספר מקומות. 00:07:44.000 --> 00:07:46.000 אך התקשיתי לדמיין שהוא נכשל 00:07:46.000 --> 00:07:49.000 בהשגת משהו כמו "אותנטיות אפריקאית". 00:07:49.000 --> 00:07:51.000 ולמען האמת כלל לא הבנתי מה 00:07:51.000 --> 00:07:54.000 היא "אותנטיות אפריקאית". 00:07:54.000 --> 00:07:56.000 הפרופסור אמר לי כי דמויותיי ברומן 00:07:56.000 --> 00:07:58.000 היו דומות מדי לו עצמו - 00:07:58.000 --> 00:08:00.000 אדם משכיל מהמעמד הבינוני. 00:08:00.000 --> 00:08:02.000 הדמויות בספרי נסעו במכוניות. 00:08:02.000 --> 00:08:05.000 הן לא גוועו ברעב. 00:08:05.000 --> 00:08:09.000 ולפיכך חפו מ-"אותנטיות אפריקאית". NOTE Paragraph 00:08:09.000 --> 00:08:12.000 אבל אוסיף במהירות כי אף אני כושלת באותה מידה 00:08:12.000 --> 00:08:15.000 בסוגיה של "הסיפור היחיד". 00:08:15.000 --> 00:08:19.000 לפני מספר שנים, ביקרתי במקסיקו בהיותי בארצות הברית. 00:08:19.000 --> 00:08:21.000 האקלים הפוליטי בארצות הברית באותה העת היה מתוח. 00:08:21.000 --> 00:08:25.000 ונערכו דיונים על הגירה. 00:08:25.000 --> 00:08:27.000 וכפי שקורה במקרים רבים באמריקה, 00:08:27.000 --> 00:08:30.000 הגירה הפכה בעלת משמעות נרדפת למקסיקנים. 00:08:30.000 --> 00:08:32.000 היו סיפורים אין-ספור על מקסיקנים 00:08:32.000 --> 00:08:34.000 כעל אנשים שהיו 00:08:34.000 --> 00:08:36.000 עושקים את מערכת הבריאות, 00:08:36.000 --> 00:08:38.000 חומקים אל תוך גבולות המדינה, 00:08:38.000 --> 00:08:42.000 נעצרים במעברי הגבול, דברים מסוג זה. NOTE Paragraph 00:08:42.000 --> 00:08:46.000 אני זוכרת את עצמי הולכת ביומי הראשון בגוודלחרה, 00:08:46.000 --> 00:08:48.000 מתבוננת באנשים בדרכם לעבודה, 00:08:48.000 --> 00:08:50.000 מגלגלים טורטיות בכיכר השוק, 00:08:50.000 --> 00:08:53.000 מעשנים, צוחקים. 00:08:53.000 --> 00:08:56.000 אני זוכרת כי בתחילה חשתי מופתעת. 00:08:56.000 --> 00:08:59.000 ואז מצאתי את עצמי מוצפת בבושה. 00:08:59.000 --> 00:09:02.000 הבנתי שהייתי כה שקועה 00:09:02.000 --> 00:09:04.000 בסיקור התקשורתי על מקסיקנים 00:09:04.000 --> 00:09:06.000 כך שהם הפכו להיות דבר אחד בראשי, 00:09:06.000 --> 00:09:09.000 המהגר הבזוי. 00:09:09.000 --> 00:09:11.000 שוכנעתי לקנות את הסיפור היחיד על מקסיקנים 00:09:11.000 --> 00:09:14.000 וחשתי שאני מאד מתביישת בעצמי. 00:09:14.000 --> 00:09:16.000 והרי לפניכם הדרך ליצור סיפור יחיד: 00:09:16.000 --> 00:09:19.000 הציגו בני עם מסוים כדבר אחד בלבד, 00:09:19.000 --> 00:09:21.000 אך ורק דבר אחד, 00:09:21.000 --> 00:09:23.000 פעם אחר פעם, 00:09:23.000 --> 00:09:26.000 ולבסוף לכך בדיוק הם יהפכו. NOTE Paragraph 00:09:26.000 --> 00:09:28.000 זה בלתי אפשרי לדבר אודות הסיפור היחיד 00:09:28.000 --> 00:09:31.000 מבלתי לדבר על כוח. 00:09:31.000 --> 00:09:33.000 יש מילה בשפת האגיבו (שפה ממזרח ניגריה), 00:09:33.000 --> 00:09:35.000 שאני נזכרת בה כל אימת שאני חושבת על 00:09:35.000 --> 00:09:38.000 מבנה היררכיית הכוח בעולם, וזו המילה "נ'קאלי". 00:09:38.000 --> 00:09:40.000 זהו שם-עצם שאפשר לתרגמו בצורה חופשית 00:09:40.000 --> 00:09:43.000 כ-"להיות טוב יותר ממישהו אחר". 00:09:43.000 --> 00:09:46.000 ממש כמו העולם הפוליטי והכלכלי, 00:09:46.000 --> 00:09:48.000 כך גם סיפורים מוגדרים 00:09:48.000 --> 00:09:51.000 על פי עיקרון הנ'קאלי. 00:09:51.000 --> 00:09:53.000 כיצד מספרים אותם, מי הוא המספר אותם, 00:09:53.000 --> 00:09:56.000 היכן הם מסופרים, כמה סיפורים ישנם, 00:09:56.000 --> 00:10:00.000 כל אלה תלויים בכוח. NOTE Paragraph 00:10:00.000 --> 00:10:03.000 הכוח הוא היכולת לא רק לספר את סיפורו של האחר, 00:10:03.000 --> 00:10:07.000 אלא לקבוע אותו כסיפורו המוחלט של אותו אדם. 00:10:07.000 --> 00:10:09.000 המשורר הפלסטיני מוּריד ברגותי כותב 00:10:09.000 --> 00:10:12.000 שאם ברצונך לנשל עם, 00:10:12.000 --> 00:10:15.000 הדרך הפשוטה ביותר לעשות זאת היא לספר את סיפורו 00:10:15.000 --> 00:10:18.000 ולהזכיר אותו שני. 00:10:18.000 --> 00:10:22.000 התחילו את הסיפור עם החצים של הילידים האמריקאים, 00:10:22.000 --> 00:10:25.000 ולא עם הגעת הבריטים ליבשת, 00:10:25.000 --> 00:10:28.000 ויש לכם סיפור שונה לחלוטין. 00:10:28.000 --> 00:10:30.000 התחילו את הסיפור עם 00:10:30.000 --> 00:10:32.000 הכשלון של המדינה האפריקאית, 00:10:32.000 --> 00:10:36.000 ולא עם היצירה הקולוניאלית של המדינה האפריקאית, 00:10:36.000 --> 00:10:40.000 והרי לכם סיפור שונה לחלוטין. NOTE Paragraph 00:10:40.000 --> 00:10:42.000 לאחרונה הרציתי באוניברסיטה, ובהרצאה 00:10:42.000 --> 00:10:44.000 סטודנט אמר לי שזו 00:10:44.000 --> 00:10:46.000 חרפה גדולה 00:10:46.000 --> 00:10:49.000 שגברים ניגרים הם גברים מכים, 00:10:49.000 --> 00:10:52.000 כמו האב ברומן שכתבתי. 00:10:52.000 --> 00:10:54.000 עניתי לו שבדיוק סיימתי לקרוא רומן 00:10:54.000 --> 00:10:56.000 שנקרא "פסיכופת אמריקאי" 00:10:56.000 --> 00:10:58.000 (צחוק) 00:10:58.000 --> 00:11:00.000 ושזו חרפה גדולה 00:11:00.000 --> 00:11:03.000 שבחורים אמריקאים צעירים הם רוצחים סדרתיים. 00:11:03.000 --> 00:11:07.000 (צחוק) 00:11:07.000 --> 00:11:13.000 (מחיאות כפיים) 00:11:13.000 --> 00:11:16.000 אם כן, מובן שדברי נאמרו מתוך כעס מעודן. 00:11:16.000 --> 00:11:18.000 (צחוק) NOTE Paragraph 00:11:18.000 --> 00:11:20.000 לעולם לא הייתי מעלה על דעתי לחשוב 00:11:20.000 --> 00:11:22.000 שרק משום שקראתי רומן 00:11:22.000 --> 00:11:24.000 שבו יש דמות של רוצח סדרתי 00:11:24.000 --> 00:11:26.000 הוא איכשהו מייצג 00:11:26.000 --> 00:11:28.000 את כל האמריקאים. 00:11:28.000 --> 00:11:31.000 וזאת, לא משום שאני אדם טוב יותר מאשר אותו סטודנט, 00:11:31.000 --> 00:11:34.000 אלא, שבהינתן כוחה התרבותי והכלכלי של אמריקה, 00:11:34.000 --> 00:11:36.000 היו ברשותי סיפורים רבים על אמריקה. 00:11:36.000 --> 00:11:40.000 קראתי את טיילר ואפדייק וסטיינבק וגייטסקיל. 00:11:40.000 --> 00:11:43.000 לא היה לי סיפור יחיד על אמריקה. NOTE Paragraph 00:11:43.000 --> 00:11:46.000 כאשר למדתי, לפני שנים מספר, שמצופה מסופרים 00:11:46.000 --> 00:11:50.000 שתהיה להם ילדות לא מאושרת 00:11:50.000 --> 00:11:52.000 כדי שיהיו מוצלחים, 00:11:52.000 --> 00:11:54.000 התחלתי לתהות כיצד אני יכולה לבדות 00:11:54.000 --> 00:11:56.000 דברים נוראיים שהוריי עשו לי. 00:11:56.000 --> 00:11:58.000 (צחוק) 00:11:58.000 --> 00:12:02.000 אך האמת היא שעברה עלי ילדות מאושרת ביותר, 00:12:02.000 --> 00:12:05.000 מלאת צחוק ואהבה, במשפחה קרובה וחמה. NOTE Paragraph 00:12:05.000 --> 00:12:09.000 אבל עדיין, היו לי סבים שמתו במחנות הפליטים. 00:12:09.000 --> 00:12:13.000 בן דודי פול'ה מת משום שלא זכה לטיפול רפואי הולם. 00:12:13.000 --> 00:12:16.000 אחד מחברי הטובים ביותר, אוקולומה, מת בהתרסקות מטוס 00:12:16.000 --> 00:12:19.000 כיוון שברכב מכבי האש לא נשארו מים. 00:12:19.000 --> 00:12:22.000 גדלתי בצילו של משטר צבאי דכאני 00:12:22.000 --> 00:12:24.000 שפיחת את ערך החינוך, 00:12:24.000 --> 00:12:27.000 כך שלעיתים הורי לא קיבלו את המשכורת שלהם. 00:12:27.000 --> 00:12:31.000 ולפיכך, כילדה, ראיתי את הריבה נעלמת משולחן ארוחת הבוקר, 00:12:31.000 --> 00:12:33.000 ואחריה המרגרינה נעלמה, 00:12:33.000 --> 00:12:36.000 ואז הלחם עצמו הפך יקר מדי, 00:12:36.000 --> 00:12:39.000 וגם החלב הפך להיות קצוב. 00:12:39.000 --> 00:12:42.000 ויותר מכל, סוג של פחד פוליטי שנדמה כרגיל למראה 00:12:42.000 --> 00:12:46.000 חדר אל תוך חיינו. NOTE Paragraph 00:12:46.000 --> 00:12:48.000 כל הסיפורים הללו עשו ממני את מי שאני. 00:12:48.000 --> 00:12:52.000 אך להתעקש על הסיפורים השליליים 00:12:52.000 --> 00:12:55.000 משמעו שיטוח של חוויות חיי, 00:12:55.000 --> 00:12:57.000 והתעלמות משאר הסיפורים 00:12:57.000 --> 00:12:59.000 שהגדירו אותי. 00:12:59.000 --> 00:13:02.000 הסיפור היחיד קובע סטריאוטיפים. 00:13:02.000 --> 00:13:05.000 והבעיה עם סטריאוטיפים 00:13:05.000 --> 00:13:07.000 היא לא שהם חסרי אמת, 00:13:07.000 --> 00:13:09.000 אלא שהם בלתי שלמים. 00:13:09.000 --> 00:13:13.000 הם הופכים סיפור אחד להיות הסיפור היחיד. NOTE Paragraph 00:13:13.000 --> 00:13:15.000 מובן, אפריקה היא יבשת רווייה באסונות. 00:13:15.000 --> 00:13:19.000 חלקם קשים במיוחד - כמו מקרי האונס המזעזעים בקונגו. 00:13:19.000 --> 00:13:21.000 וחלקם מדכאים, כמו העובדה 00:13:21.000 --> 00:13:26.000 שעל כל 5,000 מובטלים מחפשי עבודה, ישנה משרה פנויה אחת בניגריה. 00:13:26.000 --> 00:13:29.000 אך ישנם גם סיפורים שאינם על אסון. 00:13:29.000 --> 00:13:33.000 וזה חשוב ביותר; זה חשוב באותה מידה לדבר גם עליהם. NOTE Paragraph 00:13:33.000 --> 00:13:35.000 תמיד חשתי שזה בלתי אפשרי 00:13:35.000 --> 00:13:38.000 לגשת בצורה נאותה אל מקום או אדם 00:13:38.000 --> 00:13:42.000 מבלי לערב את כל הסיפורים של אותו מקום או אותו אדם. 00:13:42.000 --> 00:13:45.000 התוצאה של הסיפור היחיד 00:13:45.000 --> 00:13:48.000 היא בכך, שהוא גוזל מאנשים את כבודם הסגולי. 00:13:48.000 --> 00:13:52.000 הוא גורם לכך שההכרה בשוויון שיש בין בני אדם הופכת להיות קשה יותר. 00:13:52.000 --> 00:13:55.000 הוא מדגיש כמה אנו שונים זה מזה 00:13:55.000 --> 00:13:57.000 במקום להתרכז במה אנו דומים זה לזה. NOTE Paragraph 00:13:57.000 --> 00:13:59.000 אז מה אפוא, אם לפני הטיול שלי למקסיקו 00:13:59.000 --> 00:14:03.000 הייתי עוקבת אחר דיוני ההגירה משני הצדדים, 00:14:03.000 --> 00:14:05.000 הצד אמריקאי והצד המקסיקני? 00:14:05.000 --> 00:14:09.000 מה אם אימי הייתה מספרת לנו שמשפחתו של פיד'ה הייתה ענייה 00:14:09.000 --> 00:14:11.000 וגם חרוצה? 00:14:11.000 --> 00:14:13.000 מה אם הייתה לנו תחנת טלוויזיה אפריקאית 00:14:13.000 --> 00:14:17.000 שהייתה משדרת סיפורים אפריקאים מגוונים לכל רחבי העולם? 00:14:17.000 --> 00:14:19.000 מה שהסופר הניגרי צ'נואה אצ'בה קורא לו 00:14:19.000 --> 00:14:22.000 "איזון בין סיפורים" NOTE Paragraph 00:14:22.000 --> 00:14:25.000 מה אם השותפה שלי הייתה יודעת על המוציא לאור הניגרי שלי, 00:14:25.000 --> 00:14:27.000 מוקטה באקארי, 00:14:27.000 --> 00:14:29.000 אדם בלתי רגיל שעזב את עבודתו בבנק 00:14:29.000 --> 00:14:32.000 כדי להגשים את חלומו ולפתוח בית הוצאה? 00:14:32.000 --> 00:14:36.000 התפיסה המקובלת באותה העת הייתה שניגרים לא קוראים ספרות. 00:14:36.000 --> 00:14:38.000 הוא לא הסכים. הוא חש 00:14:38.000 --> 00:14:40.000 שאנשים שיכולים לקרוא, יקראו 00:14:40.000 --> 00:14:44.000 אם תספק להם ספרות שתהיה זמינה ושניתן לעמוד כלכלית ברכישתה. NOTE Paragraph 00:14:44.000 --> 00:14:47.000 זמן קצר לאחר שהוא הוציא לאור את הרומן הראשון שלי 00:14:47.000 --> 00:14:50.000 הגעתי לתחנת טלוויזיה בלאגוס כדי לערוך ראיון. 00:14:50.000 --> 00:14:53.000 ואישה שעבדה בתחנה כשליחה באה לקראתי ואמרה: 00:14:53.000 --> 00:14:56.000 "ממש חיבבתי את הרומן שלך. לא אהבתי את סופו 00:14:56.000 --> 00:14:59.000 עכשיו את חייבת לכתוב לו ספר המשך, וזה מה שצריך לקרות בו..." 00:14:59.000 --> 00:15:02.000 (צחוק) 00:15:02.000 --> 00:15:05.000 והיא החלה לספר לי מה לכתוב בספר ההמשך. 00:15:05.000 --> 00:15:08.000 הייתי לא רק מוקסמת, אלא גם התרגשתי מאד. 00:15:08.000 --> 00:15:11.000 הרי לפניכם אישה, חלק מההמון הניגרי הרגיל למראה, 00:15:11.000 --> 00:15:14.000 שאנשיו לא אמורים להיות קוראי ספרים. 00:15:14.000 --> 00:15:16.000 לא זו בלבד שהיא קראה את הספר, היא אף לקחה בעלות עליו 00:15:16.000 --> 00:15:19.000 וחשה הצדקה להגיד לי 00:15:19.000 --> 00:15:21.000 מה לכתוב בסיפור ההמשך. NOTE Paragraph 00:15:21.000 --> 00:15:25.000 אם כן, מה אם השותפה שלי היה מכירה את חברתי פומי אונדה, 00:15:25.000 --> 00:15:28.000 אישה חסרת מורא שמגישה תוכנית טלוויזיה בלאגוס, 00:15:28.000 --> 00:15:31.000 וחדורת שליחות לספר את הסיפורים שכולנו מעדיפים לשכוח? 00:15:31.000 --> 00:15:35.000 מה אם השותפה שלי הייתה יודעת על ניתוח הלב 00:15:35.000 --> 00:15:38.000 שנערך בלאגוס בשבוע שעבר? 00:15:38.000 --> 00:15:42.000 מה אם השותפה שלי הייתה מכירה מוזיקה ניגרית עכשווית? 00:15:42.000 --> 00:15:45.000 אנשים מוכשרים ששרים באנגלית ובתערובת שפות שונות, 00:15:45.000 --> 00:15:47.000 ובשפות איגבו ויורובה ואייג'ו, 00:15:47.000 --> 00:15:51.000 ממזגים השפעות החל מג'יי-זי וכלה בפאלא (פאלא קוטי - מוזיקאי ניגרי) 00:15:51.000 --> 00:15:54.000 עד לבוב מארלי ועד לסביהם של המוזיקאים. 00:15:54.000 --> 00:15:56.000 מה אם השותפה שלי הייתה מכירה את עורכת הדין 00:15:56.000 --> 00:15:58.000 שהגישה תביעה לאחרונה לבית המשפט בניגריה 00:15:58.000 --> 00:16:00.000 בכדי לשנות חוק מגוחך 00:16:00.000 --> 00:16:03.000 שקובע כי אישה זקוקה לאישור בעלה 00:16:03.000 --> 00:16:06.000 קודם שהיא ניגשת לחדש את הדרכון שלה? 00:16:06.000 --> 00:16:09.000 מה אם השותפה שלי הייתה מכירה את נוליווד, 00:16:09.000 --> 00:16:13.000 המלאה באנשים חדשניים היוצרים קולנוע חרף קשיים טכניים רבים? 00:16:13.000 --> 00:16:15.000 סרטים כה פופולאריים 00:16:15.000 --> 00:16:17.000 עד שהם דוגמה מעולה 00:16:17.000 --> 00:16:20.000 לניגרים שצורכים את פרי עמלם. 00:16:20.000 --> 00:16:23.000 מה אם השותפה שלי הייתה מכירה את קולעת הצמות שלי, עם השאפתנות הנהדרת שלה, 00:16:23.000 --> 00:16:27.000 שזה עתה הקימה את העסק העצמאי שלה למכירת תוספות שיער? 00:16:27.000 --> 00:16:29.000 או על מיליוני ניגרים נוספים 00:16:29.000 --> 00:16:31.000 שהקימו בתי עסק ולעיתים כושלים, 00:16:31.000 --> 00:16:35.000 אך ממשיכים לטפח את השאיפות? NOTE Paragraph 00:16:35.000 --> 00:16:37.000 כל פעם שאני בבית, אני מתעמתת עם 00:16:37.000 --> 00:16:40.000 אותם גורמים רגילים של כעס, שהם מנת חלקם של רוב הניגרים: 00:16:40.000 --> 00:16:43.000 התשתיות הכושלות שלנו, הממשלה הכושלת שלנו. 00:16:43.000 --> 00:16:46.000 אך נזכרת גם בחוסן יוצא הדופן של אנשים 00:16:46.000 --> 00:16:49.000 שמשגשגים על אף הממשלה, 00:16:49.000 --> 00:16:51.000 לא בזכותה. 00:16:51.000 --> 00:16:54.000 אני מלמדת סדנאות כתיבה בלאגוס כל קיץ. 00:16:54.000 --> 00:16:57.000 וזה מדהים עבורי כמה אנשים נרשמים, 00:16:57.000 --> 00:17:00.000 כמה אנשים כמהים לכתוב, 00:17:00.000 --> 00:17:02.000 לספר סיפורים. NOTE Paragraph 00:17:02.000 --> 00:17:05.000 המוציא לאור הניגרי שלי ואני בדיוק הקמנו מלכ"ר (מוסד ללא כוונת רווח) 00:17:05.000 --> 00:17:07.000 שקרוי "קרן פארפינה". 00:17:07.000 --> 00:17:10.000 ויש לנו חלומות גדולים לבנות ספריות 00:17:10.000 --> 00:17:12.000 ולשפץ ספריות שכבר קיימות, 00:17:12.000 --> 00:17:15.000 ולספק ספרים לבתי ספר ציבוריים 00:17:15.000 --> 00:17:17.000 שהספריות שלהם ריקות מספרים, 00:17:17.000 --> 00:17:19.000 וכן לארגן עוד ועוד סדנאות, 00:17:19.000 --> 00:17:21.000 בקריאה ובכתיבה, 00:17:21.000 --> 00:17:24.000 עבור כל אותם אנשים שרעבים לספר את הסיפורים הרבים שלנו. 00:17:24.000 --> 00:17:26.000 סיפורים הם חשובים. 00:17:26.000 --> 00:17:28.000 סיפורים רבים הם חשובים. 00:17:28.000 --> 00:17:32.000 סיפורים שימשו בכדי לנשל ולהשמיץ. 00:17:32.000 --> 00:17:36.000 אך סיפורים יכולים לשמש גם בכדי להעצים והגביר אנושיות של קבוצה. 00:17:36.000 --> 00:17:39.000 סיפורים יכולים לרמוס את כבודם הסגולי. 00:17:39.000 --> 00:17:44.000 אך סיפורים יכולים גם לתקן אותו כבוד סגולי פגוע. NOTE Paragraph 00:17:44.000 --> 00:17:46.000 הסופרת האמריקאית אליס ווקר כתבה קטע 00:17:46.000 --> 00:17:48.000 על קרוביה הדרומיים 00:17:48.000 --> 00:17:50.000 כאשר עברו אל הצפון. 00:17:50.000 --> 00:17:52.000 היא הציגה בפניהם ספר אודות 00:17:52.000 --> 00:17:55.000 החיים שהשאירו מאחוריהם בדרום. 00:17:55.000 --> 00:17:59.000 "הם ישבו סביב, קראו את הספר בעצמם, 00:17:59.000 --> 00:18:05.000 מאזינים לי קוראת את הספר, והרוויחו מחדש כעין גן העדן". 00:18:05.000 --> 00:18:08.000 הייתי רוצה לסיים עם המחשבה הזו: 00:18:08.000 --> 00:18:11.000 שכאשר אנו דוחים מאיתנו את הסיפור היחיד, 00:18:11.000 --> 00:18:14.000 כאשר אנו מכירים בכך שלעולם אין רק סיפור יחיד 00:18:14.000 --> 00:18:16.000 על שום מקום, 00:18:16.000 --> 00:18:18.000 אנו מרוויחים מחדש כעין גן העדן. 00:18:18.000 --> 00:18:20.000 תודה לכם. 00:18:20.000 --> 00:18:28.000 (מחיאות כפיים)