-
בסרטון האחרון למדנו איך
מיוזין - ובמיוחד מיוזין 2
-
כאשר אנו אומרים מיוזין -- בעצם יש שני
-
"ראשים" של המיוזין והזנבות
שלהם מפותלים זה בזה.
-
איך מיוזין 2 יכול להשתמש בATP
-
כדי , בעיקרון, כמעט אפשר לדמיין
שכל אחד מהם מושך
-
פתיל של אקטין, או שהוא
מתקדם לאורך פתיל אקטין
-
הוא מתחיל להצמד.
-
ואז ATP מגיע ונקשר אליו.
-
זה גורם לו להשתחרר.
-
אז הATP עובר הידרוליזה לADP ולקבוצת זרחן.
-
כאשר זה קורה, האנרגיה הזו משתחררת
-
זה מכניס את זה למצב אנרגיה יותר גבוה.
-
זה כאילו טוען את הקפיץ החלבוני ואז הוא נצמד
-
לחריץ או מדרגה אחרת על הפתיל של האקטין
-
קבוצת הזרחן משתחררת ואז חל שנוי
-
בקונפורמציה של החלבון במידה מספקת..
-
זה מייצר עצמה שיכולה
לדחוף את פתיל האקטין
-
ואפשר לדמיין שזה או שיזיז
-
את המיוזין - ואת כל מה
שהמיוזין קשור אליו -- לצד שמאל
-
או -- את כל מה שקשור לאקטין -- לצד ימין.
-
בסרטונים הבאים נדבר ביתר פירוט על
-
מה קשור אליהם.
-
טוב, יתכן ועכשיו מתעוררות בראשיכם
-
מספר שאלות.
-
החבר הזה צריך המון מאמץ כדי
למשוך את הדבר הזה, נכון?
-
מוכרח להיות מתח מסויים
שמושך בכוון הנגדי, לא כן?
-
זה מה שקורה בשרירים, לכן צריך להיות
-
משקל כלשהו או איזו שהיא התנגדות אחרת.
-
אז מה קורה כאשר זה משתחרר?
-
בשלב הראשון כאשר ה ATP התחבר וזה השתחרר
-
האם פתיל האקטין לא נסוג
-
אל המקום שבו הוא היה קודם?
-
במיוחד אם יש עליו קצת מתח
-
שפועל בכוון הזה.
-
התשובה הכי פשוטה לזה היא
שזה לא חלבון המיוזין היחיד
-
שפועל על האקטין הזה.
-
לכל אורך השרשרת ישנם אחרים.
-
אולי יש אחד כאן.
-
ואולי יש עוד אחד כאן.
-
כל אחד מהם עובד בקצב שלו בזמנים שונים.
-
כך שהם רבים כל כך שכאשר אחד מהם
-
מתנתק - אולי אחד אחר נמצא בדיוק במצב העוצמה
-
ואחד אחר אולי מתקשר.
-
כך שזה לא כאילו שפתאום
-
אחד עוזב ופתיל האקטין יתאסף חזרה
-
למצב שבו הוא היה קודם.
-
אם כן - השאלה הבאה שאולי תעלה היא
-
איך אנו "מדליקים ומכבים" את המצב הזה?
-
הרי יש לנו שליטה בשרירים שלנו.
-
אנו יכולים להדליק ולכבות את מערכת המיוזין
-
ובעיקרון, להזיז קדימה את האקטין?
-
כדי להבין זאת -- נדבר על שני חלבונים נוספים
-
שמשתתפים בפעולה.
-
הם tropomyosin וכן troponin
(טרופומיוזין וטרופונין).
-
לכן נצייר שוב את האקטין -בציור
-
מאוד פשטני של פתיל האקטין.
-
נניח שזה הוא פתיל האקטין שלנו כאן.
-
אלה הן ה"מדרגות" או החריצים הקטנים.
-
למעשה זהו מבנה של הליקס.
-
ובעצם החריצים האלה הם כאילו הליקס
-
אבל לא נקדיש לזה יותר זמן .
-
מה שצוייר עד כה , לפחות בסרטון הקודם,
-
היה לנו את המיוזין הקטן הזה.
-
אפשר לחשוב עליהם כמו על
רגליים או ראש של משהו
-
שנצמד לזה ואז - תלוי באיזה שלב
-
של ATP הם נמצאים - הם יכולים
להתפרק או להתפתל מחדש
-
ולעבור אל החריץ הבא ולדחוף חזרה
-
טוב, אז מעל לאקטין הזה, למעשה יש
-
את החלבון טרופומיוזין.
-
וחלבון בטרופומיוזין הזה מפותל מסביב לאקטין.
-
הנה זה האקטין שלנו כאן.
-
זה אחד משני הראשים של המיוזין 2.
-
וכאן ישנו הטרופומיוזין.
-
הטרופומיוזין מתפתל מסביב.
-
זהו שרטוט מאוד פשטני אבל נסו לדמיין
-
שהוא מפותל סביב ומאחורי האקטין ומסתובב
-
ואז הוא הולך מאחורנית, ואז הוא ממשיך כך
-
הוא מתפתל מסביבו. הדבר החשוב הוא, -
-
בואו נחזור שלב אחד לאחור ,
-
הוא מתפתל סביב והוא נצמד לאקטין
-
על ידי חלבון אחר שנקרא טרופונין.
-
נניח שזה נצמד כאן, ו--זה לא מדוייק,
-
נניח שזה נצמד שם, וכאן וכאן
-
ושם, וכאן ע"י טרופונין.
-
טוב, נכתוב את זה.
-
תוכלו לדמיין, שהטרופונין הוא כאילו
-
מסמרים בתוך האקטין.
-
לכן הוא מכתיב היכן יהיה הטרופומיוזין.
-
לכן, כשהשריר אינו מכווץ, יוצא
-
שהטרופומיוזין מעכב את המיוזין מלהיות מסוגל
-
ל-- ישנם המון מאמרים על זה
-
זה עדיין בתהליך של מחקרים.
-
זה לא ממש ברור ב100%, שאכן זה כך.
-
טרופומיוזין -הוא או אולי
שניהם -חוסמים את המיוזין
-
מיכולתו להצמד אל האקטין - במקום
שבו הוא נצמד בדרך כלל.
-
ולכן הוא אינו מסוגל להתקדם לאורך האקטין --
-
או שלפעמים, המיוזין נצמד אל האקטין
-
אבל הוא מונע ממנו לשחרר
ולהתקדם לאורך האקטין,
-
כדי להמשיך
בדרך התקדמותו האפשרית.
-
בשורה התחתונה - הטרופומיוזין כאילו
-
חוסם את ראש המיוזין -- הנה ראש המוזין כאן --
-
מלהזדחל על האקטין, או ממש באופן פיזי ,
-
ע"י חסימת הגישה אל מקום ההתקשרות,
או שהוא כבר מקושר,
-
אבל מונע אותו מהאפשרות לנוע לאורך האקטין.
-
בכל אופן הוא חוסם אותו, והדרך היחידה שבה
-
ניתן להסיר את החסימה היא -- לשנות את
-
הקונפורמציה כדי שיוכלו
לשנות את התצורה שלהם
-
והדרך היחידה שלהם לשנות את התצורה היא רק
-
אם יהיה ריכוז גבוה של יוני סידן .
-
אם יש כאן ריכוז של יוני סידן -- אם יש
-
ריכוז מספיק גבוה - אז יוני הסידן יוכלו
-
להתקשר אל הטרופונין -- וזה ישנה
-
את הקונפורמציה של הטרופונין במידה מספקת
-
כדי לשנות את התצורה של הטרופומיוזין.
-
אז נכתוב את זה.
-
כרגיל, טרופומיוזין חוסם, אבל אם יש
-
ריכוז גבוה של יוני סידן -- הם מתקשרים אל
-
הטרופונין ואז הטרופונין,
משנים את התצורה שלהם כך
-
שהקונפורמציה שלהם משתנה
ומסלקת את הטרופומיוזין.
-
וכשהוא זז מהדרך --יש ריכוז גבוה של
-
יוני סידן, טרופונין צמוד, הטרופומיוזין הורחק
-
ואז פתאום - מה שדברנו עליו בסרטון הקודם -
-
החברים האלה יכולים לגלוש לאורך האקטין
-
או לדחוף את האקטין לכוון ימין
-
או איך שאתם בוחרים להסתכל על זה.
-
אבל אם ריכוז הסידן ירד -
-
אז הסידן ישתחרר מהטרופונין.
-
צריך שתמיד יהיה ריכוז מספיק גבוה כאן בסביבה.
-
אם הריכוז יהיה באמת נמוך מידי - החברים האלה
-
ייתחילו להפרד, ואז הטרופונין יחזור
-
לקונפורמציה הסטנדרטית שלו.
-
זה גורם לטרופומיוזין לחסום מחדש את המיוזין.
-
כלומר, אי אפשר להגיד
-
שזה פשוט.
-
זוהי תגלית של 50 או 60 השנים האחרונות.
-
תארו לעצמכם איך זה היה
לראות את זה או לערוך
-
ניסוי כדי לדעת בוודאות מה קורה,
-
שום דבר אינו פשוט אבל הרעיון הוא פשוט.
-
ללא סידן- הטרופומיוזין חוסם את
-
היכולת של המיוזין להצמד היכן שהוא נחוץ
-
להתקשר או ל"זחול" לאורך
האקטין כדי להמשיך להדחף עליו..
-
אבל אם ריכוז הסידן מספיק גבוה-
-
הם יתקשרו לטרופונין - אשר, כעיקרון,
-
ממסמר את הטרופומיוזין, שמסובב את האקטין
-
וכאשר הם משנים את התצורה שלהם עם יוני הסידן,
-
זה מסלק את הטרופומיוזין מהמסלול
-
וכך המיוזין יכול למלא את תפקידו.
-
כבר עכשיו תוכלו לדמיין
שאנו בונים דרך בשביל
-
שהשרירים יתכווצו, או אפילו יותר טוב,
-
כדי שנוכל לשלוט בשרירים וכיווצם.
-
לכן אם יש לנו ריכוז גבוה של סידן בתוך התא,
-
השריר יתכווץ.
-
אבל אם יש שוב פעם ריכוז נמוך של סידן - אז
-
פתאום הם ישתחררו.
-
הם יחסמו, ואז השריר יהיה רפוי שוב.