עד עצם היום הזה - שיין קויכזן

Shane Koyczan "To This Day" http://www.tothisdayproject.com Help this message have a far reaching and long lasting effect in confronting bullying. Please share generously.

Find Shane on Facebook - http://on.fb.me/Vwdi65
or on Twitter - http://www.twitter.com/koyczan

I send out one new poem each month via email. You might like to join us. http://www.shanekoyczan.com

"My experiences with violence in schools still echo throughout my life but standing to face the problem has helped me in immeasurable ways.

Schools and families are in desperate need of proper tools to confront this problem. This piece is a starting point." - Shane

Find anti-bullying resources at http://www.bullying.org

Dozens of collaborators from around the world helped to bring this piece to life. Learn more about them and the project at http://www.tothisdayproject.com

Buy "To This Day" on BandCamp http://bit.ly/VKGjgU

or iTunes http://bit.ly/W47QK2

Credits:

Ryan Kothe
Mike Healey
Will Fortanbary
Brian San
Diego De la Rocha
Gizelle Manalo
Adam Plouff
Mike Wolfram
Hyun Min Bae
Oliver Sin
Seth Eckert
Viraj Ajmeri
Vishnu Ganti
Yun Wang
Boris Wilmot
Cameron Spencer
DeAndria Mackey
Matt Choi
Reimo Õun
Samantha Bjalek
Eli Treviño
Ariel Costa
Caleb Coppock
James Mabery
Samir Hamiche
Waref Abu Quba
Deo Mareza and Clara
Josh Parker
Scott Cannon
Thomas McKeen
Kaine Asika
Marcel Krumbiegel
Teresa del Pozo
Eric Paoli Infanzón
Maxwell Hathaway
Rebecca Berdel
Zach Ogilvie
Anand Mistry
Chase Ogden
Dominik Grejc
Gideon Prins
Lucy Chen
Mercedes Testa
Rickard Bengtsson
Stina Seppel
Daniel Göttling
Julio C. Kurokodile
Marilyn Cherenko
Tim Darragh
Jaime Ugarte
Joe Donaldson
Josh Beaton
Margaret Schiefer
Rodrigo Ribeiro
Ryan Kaplan
Yeimi Salazar
Daniel Bartels
Joe Donaldson
Daniel Molina
Sitji Chou
Tong Zhang
Luc Journot
Vincent Bilodeau
Amy Schmitt
Bert Beltran
Daniel Moreno Cordero
Marie Owona
Mateusz Kukla
Sean Procter
Steven Fraser
Aparajita R
Ben Chwirka
Cale Oglesby
Igor Komolov
Markus Magnusson
Remington McElhaney
Tim Howe
Agil Pandri
Jessie Tully
Sander Joon
Kumphol Ponpisute
James Waters
Chris Koelsch
Ronald Rabideau
Alessandro & Manfredi
Andrea López
Howey Mitsakos

Giant Ant Studios
Leah Nelson
Jorge R. Canedo Estrada
Alicia Katz
for having the bravery to helm such a monumental project.

Brett Wilson
Joni Avram
for their generosity of spirit and tireless support.

Olivia Mennell
Maiya Robbie
Stefan Bienz
Corwin Fox
Aaron Joyce
Christina Zaenker
Melissa Bandura
for creating such a beautiful piece of music and having the patience to explore this art form with me.

Christi Thompson
Jess Sloss
for keeping me organized and making me appear to look like I know what I'm doing.

Loretta Mozart AKA my Grandmother
Sandy Garossino
Nea Reid
bullying.org
for never saying "You can't do that." For always saying "OK... how can I help?"

כשהייתי ילד חשבת שפורק צ'ופס (נתחי חזיר)
וקרטה צ'ופס (מכות קָרָטֶה), זה אותו הדבר.

חשבתי שלשניהם קוראים פורק צ'ופס (נתחי חזיר).

ובגלל שסבתא שלי חשבה שזה חמוד,
ובגלל שאת שניהם ממש אהבתי.

היא נתנה לי להמשיך לבלבל בניהם.

לא איזה עניין גדול.

ויום אחד, עוד לפני שהבנתי שילדים שמנים
לא תוכנתו לטפס על עצים

נפלתי מעץ וחבלתי את צד ימין של גופי.

לא רציתי לספר לסבתא שלי כי פחדתי להיות בצרות
כי שיחקתי במקום בו אסור היה לי להיות

אחרי כמה ימים המורה לספורט הבחין בחַבּוּרָה, ושלח אותי
למשרד המנהלת.

משם נשלחתי לחדר קטן ובו אשא ממש נחמדה ששאלה
אותי כל מיני שאלות על החיים בבית.

כמובן שלא ראיתי שום סיבה לשקר.

מבחינתי החיים היו די טובים.

אמרתי לה שבכל פעם שאני עצוב, סבתא נותנת לי קרטה צ'ופס (מכות קָרָטֶה)

זה הוביל לחקירה באורך מלא

והוצאתי מביתי לשלושה ימים
עד שבסוף החליטו לשאול איך נפצעתי.

החדשות רצו מהר מאוד בבית הספר,
וכך זכיתי בכינוי הראשון שלי.

פורק צ'ופס (נתחי חזיר)

עד עצם היום הזה

אני ש-ו-נ-א פורק צ'ופס (נתחי חזיר) .

אני לא הילד היחיד שגדל כך

מוקף באנשים שהיו חורזים לעצם את החרוז ההוא

על אבנים ומקלות, כאילו שעצמות שבורות כואבות
יותר מהשמות שקראו לנו

וקראו לנו בכל השמות!

אז גדלנו באמונה שאף אחד לא ת\יתאהב בנו

שנהיה לבד לעד

שלעולם לא נפגוש מישהו\י שת\יגרום לנו להרגיש כאילו השמש זה משהו
שהיא\הוא בנת\ה לנו בצריף שלה\ו

אז מיתרי לב שבור דיממו את הבלוז כשניסינו לרוקן את עצמנו
כדי שלא נרגיש כלום

אל תגידו לי שזה כואב פחות מעצם שבורה

שחיים חודרניים זה משהו שהרופאים יכולים לחתוך (כמו ציפורן)

שאין לזה יכולת לשלוח גרורות, כי זה כן!

היא הייתה בת שמונה

זה היה היום הראשון של כיתה ג', כשקראו לה מכוערת

שנינו עברנו לאחורי הכיתה, כדי שיפסיקו הפגזות הכדורי רוק

אבל המסדרונות היו שדות קרב
ומצאנו את עצמנו מיעוט מול רבים בסוף כל יום מבחיל

היינו נשארים\ות בפנים בהפסקה,
כי בחוץ היה עוד יותר גרוע

בחוץ היינו צריכים\ות להתאמן בלברוח
או בלעמוד ללא תזוזה כמו פסלים

לא השארנו רמזים לאיפה היינו

בכיתה ה' הם\ן הדביקו שלט לקדמת השולחן שלה

ובו כתוב: "זהירות כלב נושך"

עד עצם היום הזה, למרות שיש לה בעל אוהב

היא לא חושבת שהיא יפה

בגלל כתם לידה שיש לה על כמעט חצי מהפנים

הילדים\ות היו אומרים\ות שהיא נראית כמו טעות

שמישהו\י ניסה\תה למחוק, אבל לא כלכך הצליח\ה

והם לעולם לא יבינו שהיא מגדלת זוג ילדים שהגדרתם ל"יופי"
מתחילה במילה אמא

בגלל שהם\ן רואים\ות את הלב שלה לפני העור שלה

בגלל שהיא תמיד רק הייתה מדהימה!

הוא,

היה ענף שבור שמישהו שתל בעץ משפחה אחר

מאומץ

לא כי ההורים שלו בחרו בגורל אחר..

הוא היה בן שלוש כשהוא נהיה ערבוב של חלק אחד - להישאר לבד

ושתי חלקי טרגדיה

התחיל טפול בכיתה ח'

הייתה לו אישיות בנויה מאבחונים וכדורים

חיים בהם עליות הן כמו הרים

וירידות כמו צוקים

מותאמים לאובדנות

נחשול של נוגדי דיכאון

התבגרות שבה קראו לו "נרקומן"

אחוז אחד בגלל הכדורים

99 אחוז בגלל האכזריות

ניסה להתאבד בכיתה י'

כשילד שעוד יכל לחזור הביתה לאמא ואבא שלו

היה מספיק חצוף להגיד לו "תתגבר"

כאילו דיכאון זה משהו שאפשר לרפא עם משהו
מתכולת ערכת עזרה ראשונה

עד עצם היום הזה, הוא חומר נפץ,
דלוק משני הצדדים

יכול לתאר לכם\ן לפרטי פרטים איך השמיים מתעקמים
ברגעים לפני שהם עומדים ליפול

ולמרות הצבא של חברים שקוראים לו
"השראה"

הוא נשאר נושא לשיחה בין אנשים שלא יכולים להבין

שלפעמים להיות נקי מכדורים פחות קשור להתמכרות
ויותר לשפיות

אנחנו לא הילדים היחידים שגדלו ככה

עד עצם היום הזה עדיין קוראים לילדים בשמות

הקלאסים היו "טיפש"

היי יא נכה

נראה כאילו לכל בית ספר יש מחסן נשק של מילות גנאי שעדיין מתעדכן

בכל שנה..

ואם ילד נשבר בבית ספר ואין אף אחד מסביב שבוחר לשמוע

הוא יוצר רעש?

או שמא הם רק רעשי רקע מאלבום שתקוע על "נגן שנית"

ואנשים אומרים דברים כמו
"ילדים יכולים להיות אכזריים"?

בכל בית ספר היה אוהל קרקס

וסדר ההופעות היה מאקרובטים למאלפי אריות

מליצנים לעובדי יריד

כל אלו קילומטרים לפנינו

אנחנו היינו פריקים

נערים עם ידי לובסטר ונשים מזוקנות

מוזרים שעושים להטוטים עם דיכאון ובדידות

משחקים אמת או חובה לבד

מנסים לנשק את החלקים הפצועים בנו ולהתרפא

אבל בלילה, כשהשאר ישנו

המשכנו ללכת על החבל הדק

כאימון.
וכן, חלק מאיתנו נפלו

אבל רציתי לספר להם שכל החרא הזה

זה רק הריסות

שנשארו כשסוף סוף החלטנו לנפץ את הדברים
שחשבנו שהיינו

ואם את\ה לא יכול\ה לראות משהו יפה בך

תשיג מראה יותר טובה!

תסתכל יותר מקרוב

תביט קצת יותר זמן

כי יש משהו בתוכך שגרם לך לנסות למרות
כל מי שאמר לך לפרוש

בנית גבס סביב לבך השבור וחתמת עליו בעצמך

חתמת "הם טעו!"

כי אולי לא השתייכת לקבוצה או קליקה

אולי בחרו אותך אחרונ\ה לכדורסל או כל דבר אחר

אולי היית רגיל\ה להביא את הפצעים והשניים השבורות למיצג בכיתה

אבל מעולם לא הצגת

כי איך את\ה יכול\ה לעמוד על שלך

כשכל מי שמסביב רק רצה לקבור אותך

את\ה חייב\ת להאמין שהם\ן טעו!

זה חייב להיות טעות!

אחרת איך את\ה כאן

גדלנו עם הרגל לעודד את הקבוצה החלשה

כי ראינו את עצמנו בה

אנחנו הגזע שצמח משורש האמונה שאנחנו
לא מה שאחרים קוראים לנו

אנחנו לא מכוניות נטושות על הכביש הראשי

ואם בעצם איכשהו אנחנו כן, אל תדאגו

אנחנו רק הלכנו להביא דלק

אנחנו בוגרי הבית ספר ל"שרדנו"

לא ההד המעומעם של קולות שצועקים "קללות לא יפגעו בי"

בטח שהן פגעו!

אבל חיינו לעד רק תמיד ימשיכו להיות ניסיון לעשות הרבה דברים בו זמנית

שפחות קשור לכאב

ויותר קשור ליופי