-
(פעמון)
-
(פעמון)
-
מהו הדבר הקשה ביותר אותו אתה מתרגל?
-
לא לאפשר לעצמך להיות מוצף על ידי יאוש
-
זה הדבר הקשה ביותר
-
בגלל שכשאתה מוצף על ידי יאוש
-
זה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לך
-
אני זוכר, כשהייתה מלחמה
-
לא ראינו את האור
-
בסוף המנהרה
-
היה נראה שהמלחמה תמשך לנצח
-
הצעירים באו ושאלו:
-
תאי היקר,
-
אתה חושב שהמלחמה תגמר בקרוב?
-
היה מאוד קשה לענות על השאלה הזו.
-
כי לא ראינו את האור בקצה המנהרה.
-
אבל אם אתה אומר: "אני לא יודע",
-
אז אתה משקה זרעים של יאוש.
-
אז תאי היה צריך לשאוף ולנשוף מספר פעמים
-
ואז הוא היה אומר:
-
"חברים יקרים,
-
הבודהה אמר שכל הדברים ארעיים.
-
גם המלחמה תהיה ארעית.
-
היא תגמר ביום מן הימים.
-
בואו נמשיך לפעול למען שלום."
-
בזמן המלחמה,
-
אנחנו, נזירות ונזירים צעירים, יחד עם מתרגלים שאינם נזירים
-
הקמנו את "בית הספר לצעירים לעבודה חברתית"
-
כמו חיל השלום, שהקים ג'ון פ. קנדי.
-
הלכנו לתוך איזור המלחמה ועזרנו לפצועים.
-
עזרנו להקים מרכזי פליטים.
-
נתנו להם תקווה לחזור לחיים רגילים.
-
בנינו מחדש כפרים שהופצצו.
-
היה כפר אחד בשם טרה לוק
-
לא רחוק מהאיזור המפורז
-
שהפריד בין הצפון והדרום.
-
הכפר טרה לוק הופצץ, לגמרי נהרס.
-
העובדים הסוציאלים הצעירים שלנו
-
כולל נזירים ונזירות ומתרגלים שאינם נזירים,
-
היו צריכים לבנות מחדש את הכפר.
-
הוא הופצץ שוב ונהרס שוב.
-
העובדים הסוציאלים שלנו התקשרו אלינו
-
ושאלו אם הם צריכים לבנות אותו מחדש.
-
אמרנו להם: "תבנו אותו".
-
ובנינו אותו מחדש.
-
והוא הופצץ שוב.
-
ארבע פעמים.
-
אם היינו מוותרים,
-
זה היה יוצר הרגשה של יאוש.
-
זו הסיבה שהמשכנו לבנות אותו מחדש שוב ושוב.
-
אז הדבר הקשה ביותר הוא לא לאבד את התקווה שלך,
-
לא לוותר, להתייאש.
-
זה הדבר הקשה ביותר.
-
עברנו שתי מלחמות בצורה הזו.
-
ראינו חיילים צרפתים מגיעים, הורגים ונהרגים.
-
ראינו חיילים אמריקאים מגיעים, הורגים ונהרגים.
-
50,000 אמריקאים צעירים נהרגו בויאטנם.
-
מאות אלפים נפצעו
-
ורבים הצטרכו סיוע פסיכולוגי, וכן הלאה.
-
במצב כזה של סבל קיצוני
-
אם אין לנו תרגול, אנחנו לא יכולים לשרוד.
-
אנחנו מתרגלים בצורה
-
שבה אנחנו יכולים לשמר את התקווה והחמלה שלנו.
-
כשעיתונאית שאלה אותנו שאלה על זה,
-
על איך הרגשנו לגבי אמריקאים צעירים שבאו,
-
הרגו, ונהרגו בויאטנם,
-
אמרנו: "הם קורבנות, אנחנו לא שונאים אותם.
-
הם קורבנות של מדיניות לא מאוד חכמה,
-
מדיניות המבוססת על פחד.
-
הם קורבנות. הם חייבים לבוא לפה, להרוג ולמות."
-
אתה מבין, אז אתה לא כועס עליהם.
-
בשנת 1966, תאי הוזמן לבוא לאמריקה.
-
היתה לו הזדמנות לדבר עם אמריקאים על המלחמה
-
היו אמריקאים צעירים שכעסו מאוד.
-
הם נעמדו ואמרו לתאי:
-
"אתה לא צריך להיות כאן.
-
אתה צריך לחזור בחזרה ולהלחם בכיבוש האמריקאי בויאטנם.
-
אתה צריך להרוג את החיילים האמריקאים שם."
-
התשובה של תאי היתה:
-
"חשבתי שהשורש של המלחמה הוא כאן.
-
לא בויאטנם.
-
האמריקאים הצעירים שהגיעו לויאטנם
-
הם רק קורבנות.
-
אז הגעתי לפה להגיד לעם האמריקאי
-
שהמלחמה לא עוזרת לויאטנם בכלל."
-
בלי האופן הזה של הבנה וחמלה,
-
אתה תאבד את עצמך בכעס ושנאה.
-
ואתה לא תהיה מסוגל להגיד דברים כאלה
-
ולעזור לאנשים באמריקה להבין
-
ולשנות את המדיניות שלהם.
-
הייתה בארה"ב תנועת שלום שהתנגדה למלחמה
-
ככל שאנשים דרשו שלום ולא קיבלו אותו
-
הם כעסו יותר.
-
אז היה המון כעס בתנועת השלום הזו.
-
וכשתאי סייר באמריקה ודיבר עם הקבוצות האלה,
-
תאי אמר: "אם יש בכם המון כעס
-
אתם לא יכולים לגעת בשלום.
-
אתם צריכים להיות שלום
-
לפני שתוכלו לעשות שלום.
-
הבנה היא חשובה ביותר.
-
אתה צריך לדעת איך לכתוב מכתב אהבה
-
לנשיא שלך, או לממשלה שלך,
-
ולהגיד להם שאתה לא תומך במלחמה.
-
אם תכתוב מכתב חזק וכועס,
-
הם לא יקראו אותו."
-
תאי היה מסוגל לדבר ככה
-
ואיכשהו, לעזור לסיים את המלחמה.
-
הבנה של סבל
-
עוזרת לחמלה להיוולד בתוכך.
-
אתה תהיה חופשי מיאוש, מכעס,
-
ואתה תוכל לעזור לגורמי השלום.
-
(פעמון)