הסיפור האמיתי מאחורי האיוריקה של ארכימדס - ארמנד דאנגור

צפו בשיעור המלא: http://ed.ted.com/lessons/the-real-story-behind-archimedes-eureka-armand-d-angour

כשאתם חושבים על רגע האיוריקה של ארכימדס, אתם כנראה מדמיינים איש באמבטיה, נכון? מסתבר שיש הרבה יותר לסיפור. ארמנד דאנגור מספר את הסיפור של המשימה הגדולה ביותר של ארכימדס -- ארמון עצום צף שהוזמן על ידי מלך -- שעזר לו למצוא איוריקה.

שיעור מאת ארמנד דאנגור, אנימציה של זדם מדיה.

כשאתם חושבים על רגע ה"איוריקה" של ארכימדס,

אתם כנראה חושבים על זה.

אבל מסתבר, שאולי זה היה יותר ככה.

במאה השלישית לפני הספירה,
הירון, מלך העיר הסיציליאנית סירקיוז,

בחר בארכימדס כדי לפקח

על פרוייקט הנדסי בקנה מידה שלא נראה כמותו.

הירון הזמין כלי שייט

גדול פי 50 מהסטנדרט
של ספינות מלחמה עתיקות,

בשם סיקריוזיה על שם העיר.

הירון רצה לבנות
את הספינה הגדולה ביותר אי פעם,

שהיתה מיועדת להנתן כמתנה

לשליט מצרים, פטולמי.

אבל האם ספינה בגודל
של ארמון היתה יכולה בכלל לצוף?

בימיו של ארכימדס, אף אחד לא ניסה משהו כזה.

זה היה כמו לשאול, "האם הר יכול לעוף?"

למלך הירון הרבה היה תלוי בשאלה זו.

מאות עובדים היו אמורים לעבוד
שנים על בניית הסירקיוזה

מקורות אורן ואשוח מהר אתנה,

חבלים מקנביס שגודל בספרד,

וזפת מצרפת.

הסיפון העליון, עליו
היו אמורים לעמוד שמונה מגדלי שמירה,

לא נתמך על ידי עמודים,

אלא על ידי פסלי עץ של אטלס
מחזיק את העולם על כתפיו.

על אחורי הספינה,

קטפולטה עצומה היתה מסוגלת
לירות פגזי אבן במשקל 90 קילו.

לבידור הנוסעים,

היתה אמורה להיות על הספינה טיילת פרחונית,

בריכת שחיה מקורה,

ובתי מרחץ עם מים מחוממים,

ספריה מלאה בספרים ופסלים,

מקדש לאלה אפרודיטה,

וחדר כושר.

ורק כדי לעשות את הדברים
קשים יותר לארכימדס,

הירון התכוון למלא את הספינה במטען:

400 טונות של חיטה,

10,000 צנצנות של דגים משומרים,

74 טונות של מי שתיה,

ו 600 טונות של צמר.

היא היתה נושאת יותר מאלף אנשים על סיפונה,

כולל 600 חיילים.

והיא שיכנה 20 סוסים בתאים נפרדים.

כדי לבנות משהו בקנה מידה כזה,

רק כדי שהיא תשקע במסע הבכורה שלה?

ובכן, בואו רק נגיד שכישלון

לא היה אופציה נעימה לארכימדס.

אז הוא לקח עליו את הבעיה: האם היא תשקע?

אולי הוא ישב בבית מרחץ יום אחד,

ותהה איך אמבטיה כבדה תצוף,

כשההשראה נחתה עליו.

עצם שהיה שקוע חלקית בנוזל צף בכוח

ששווה למשקל הנוזל שנדחק על ידי העצם.

במילים אחרות, אם הסירקיוזה במשקל
2,000 טונות הזיחה 2,000 טונות של מים,

היא בקושי תצוף.

אם היא היתה מזיחה 4,000 טונות של מים,
היא תצוף ללא בעיה.

כמובן, אם היא תזיח 1,000 טונות של מים,

ובכן, הירון לא יהיה ממש שמח.

זה חוק הציפה,

ומהנדסים עדיין קוראים לו חוק ארכימדס.

הוא מסביר למה מיכליות ענק מפלדה
יכולות לצוף באותה קלות של סירת חתירה מעץ

או אמבטיה.

אם המשקל של המים שמוזח
על ידי כלי השייט מתחת לשדרית

שווה למשקל כלי השייט,

מה שמעל השדרית ישאר צף מעל פני המים.

זה נשמע דומה לסיפור אחר
שכולל את ארכימדס ואמבטיה,

וזה אפשרי שזה בגלל שהם למעשה אותו סיפור,

מעוות על ידי ההסטוריה.

הסיפור הקלאסי של איוריקה
של ארכימדס והריצה ברחובות שאחריה

מתרכזת סביב הכתר, או קורונה בלטינית.

בלב סיפור הסירקיוזה יש שדרית,
או קורונה ביוונית.

האם אחת היתה יכולה להתבלבל עם השניה?

אולי לעולם לא נדע.

ביום שהסירקיוזה הגיעה למצרים
במסע הראשון והיחיד שלה,

אנחנו רק יכולים לדמיין איך התושבים
של אלכסנדריה זרמו אל הנמל

כדי לחזות בפלא ההגעה
של הטירה המלכותית הצפה הזו.

כלי השייט יוצא הדופן הזה
היה הטיטניק של העולם העתיק,

חוץ מהחלק של הטביעה,
תודות לחברינו, ארכימדס.