-
- זה 59.
-
- אני נותן סכום זהה למכירה או למשכון.
-
- בסדר? אוקיי.
-
- אוקיי. בבקשה שימי את זה כאן.
-
- אוקיי.
-
- בסדר, אני מקווה שלא
שילמת יותר מדי.
-
כמה שילמת?
-
- לא שילמתי כל-כך, כל-כך הרבה.
-
- כמה אתה חושב שהם שווים?
-
- בואי נראה.
-
זו, הלוואי שזו הייתה
טבעת נישואין עם יהלום, אבל היא לא.
-
- אוקיי, אז כמה?
-
- את יודעת, היא שווה משהו כמו דולר אחד.
-
זו עשויה מכסף.
-
- אוקיי.
-
- במכירה קמעונאית, תוכלי לקבל
25 דולר אם תרצי למכור אותה.
-
- זו סתם מתכת, אין לה ערך.
-
תמיד נמשכתי לחפצים
-
שמשקפים את התנועה היומיומית
של אנשים
-
ברחבי העיר.
-
"האבידות והמציאות של רוז סלנה"
-
אני זוכרת בגיל צעיר
-
את הנסיעות הארוכות האלה
שעשיתי לבית הספר התיכון
-
מעומקי שכונת קווינס,
עד למרכז מנהטן.
-
ישבתי ליד אנשים
-
שעבדו בכל כך הרבה סוגים שונים
של עבודות.
-
אנשים שנסעו למקומות העבודה שלהם.
-
רציתי רק להבין
-
את החוויה של החיים בניו יורק.
-
אני עוקבת אחרי מכירות פומביות רבות
ברחבי העיר,
-
ואחת מהן היא השבת החפצים
של MTA
-
כל דבר שאבד ברכבת התחתית
-
ולא נדרש במשך שנה
-
יוצא למכירה הפומבית הזו.
-
אז קניתי 94 טבעות
מאתר המכירה של MTA
-
אני זוכרת שנדהמתי
-
מהתמונות של כל הטבעות הללו שאבדו.
-
זה כמעט הזכיר לי
תצלום על של קהל אנשים,
-
במיוחד התמונה הזו של הפסקת החשמל
בניו יורק ב-2003.
-
זה כמעט הרגיש כאילו
לטבעות הללו בעצמן יש יכולת
-
לספר על הנוסעים
שחיים בניו יורק.
-
מסקרן אותי כיצד סדרה של חפצים
-
משקפת מגוון גדול של אנשים.
-
אני חושבת שהאופן שבו אני עובדת
-
הוא שאני בוחנת את
כל הבלתי ידוע
-
שאופף את החפצים
האבודים והזנוחים הללו,
-
ואז אני מתחילה לשקול
איזה סוגי מדידה
-
ואילו שיטות יכולים לשמש בכדי להעריך
את השווי הפוטנציאלי שלהם.
-
איך אנחנו קובעים
אם משהו שווה משהו
-
או אם למשהו יש חשיבות
לאדם או למקום מסוים?
-
פארק סאנסט, ברוקלין
-
- עניין אותי לקחת דגימות
של DNA מיטוכונדריאלי מהטבעות
-
- כדי אולי לקבל מידע כלשהוא
-
- על המבנה הביולוגי של
הבעלים הקודם שלהן
-
- או שושלת, שושלת גנטית.
-
- אז בשביל הניסוי שלך
אנחנו נבחן מקטע של DNA
-
שיש לו נטייה לקבל את המוטציות האלה
במהלך הזמן.
-
אז כשאמא מעבירה אותו לבת,
-
המוטציות ממשיכות.
-
- אז נדגום חלק מהטבעות
-
ונבדוק אם יש DNA מיטוכונדריאלי עליהן.
-
כשאנשים נפרדים מחפצים
-
בדרך כה אינטימית,
-
שהיא מן הסתם דרך האצבע,
-
אי אפשר לדעת איזה מידע
נשאר עליהן.
-
באמת תהיתי, איך חפץ
-
יכול לשמור את המידע
על הבעלים הקודם שלו?
-
כמות כזו של מידע,
-
שעשויה להיות פשוט לכלוך,
הגיעה מהטבעת.
-
- כן, זה נראה מצוין.
-
אז אנחנו צריכים ללחוץ אותה קצת.
-
הו, כן. מגניב.
-
- זאת עם הסגול הבהיר, אך ללא הפס,
זו הטבעת
-
מה שאומר שלא נמצא שום מידע.
-
מה שגילינו דרך התהליך הזה
-
הוא שצורות מסוימות של מידע
פשוט אינן זמינות.
-
כשאני חושבת איך הורכב
האוסף הזה,
-
שכל האבידות האלה קובצו יחד
-
בתקווה שידרשו אותן,
-
יש בזה משהו מאד אנושי.
-
אם המדע לא נותן לנו
את התמונה המלאה,
-
אז אולי אפשר להסתכל על ערך
במונחים של חיי הרוח
-
או של ספקולציה, מה שעשוי לתת לנו
-
נקודת מבט שונה על חוויות החיים
-
של הבעלים הקודמים.
-
אז רציתי שמתקשרת
תקרא את הטבעות.
-
הערך הסנטימנטלי של חפצים
-
והאופן שבו אנחנו מטמיעים בהם
את הרגשות שלנו
-
הוא משהו שאנחנו מתעלמים ממנו
-
וזו צורה גבוהה מאד של ערך.
-
גלנדייל, קווינס
-
- היא הייתה אישה צעירה, אמא.
-
בילתה הרבה זמן עם המשפחה שלה,
עם הילדים.
-
- את יודעת כמה ילדים היו לה?
-
- שלושה.
-
- שלושה.
-
- 2 בנים, בת אחת.
-
אני לא יודעת למה, אבל זאת,
-
אני לא מקבלת כלום.
-
זאת טבעת מאד מאד מיוחדת
עבור מישהו,
-
והם התעצבו מאד כשהם איבדו אותה.
-
עד היום הם עדיין מנסים לחפש אותה.
-
אחד מהגברים המאצ'ואים הקשוחים האלה.
-
אדם מאד שמח.
-
המון קלאסה, מאד חברותי,
עבר זמנים מאד קשים,
-
נקלע להרבה צרות,
-
והוא גם ישב בכלא.
-
- מה הוא עושה היום?
-
- הוא סוג של עדיין לא מתפקד.
-
- הוא לא התיישר.
-
- הוא רוצה, הוא ניסה
אבל פשוט ככה הם חייו.
-
פרוייקט הטבעות באמת גרם לי להבין
-
כיצד להתמודד עם ההיבט הזה של אובדן,
אבל גם של זכייה מחדש.
-
תמיד הסתקרנתי
-
איך חפץ יכול לספר מחדש
את ההיסטוריה האישית
-
אך גם ההיכרות איתם
-
יכולה להוביל לעוד שאלות וסיפורים.
-
החפצים האלה הם פשוט
רסיסים קטנים
-
של עיר כאוטית גדולה.
-
עכשיו השגתי בערך
360 ק"ג של מטבעות
-
ששימשו לתשלום באוטובוס.
-
יש שם הכל - החל מאסימונים של קזינו
דרך תליונים דתיים
-
ועד לחתיכות ריקות של חומר.
-
עבורי, המטבעות האלה
משקפים את האוכלוסיה
-
ומייצגים נושאים חשובים בחברה.
-
בדרך כלל, החפצים שאני מוצאת אבדו
-
אז אני אוהבת להחזיר את החפץ
-
כך שאלה שחיים בניו יורק
יוכלו לראות אותו שוב.
-
מוזיאון וויטני לאמנות אמריקאית
-
התעסקתי כל כך הרבה עם המטבעות האלה,
-
המבט מקרוב על רגעים,
-
מבט על כולם יחד,
ואז מרחוק,
-
ואמרתי לעצמי, וואוו,
-
ממש יצרתי תמונה
של העיר בה אני חיה.
-
כשמסתכלים על החפצים האלה,
-
רואים כל כך הרבה אנשים שונים
-
ורואים כל כך הרבה סיפורים שונים,
-
רואים כל כך הרבה חיים שחיים אותם.
-
תרגום וכתוביות: קרן אור-פז