- זה 59.

- אני נותן סכום זהה למכירה או למשכון.

- בסדר? אוקיי.

- אוקיי. בבקשה שימי את זה כאן.

- אוקיי.

- בסדר, אני מקווה שלא
שילמת יותר מדי.

כמה שילמת?

- לא שילמתי כל-כך, כל-כך הרבה.

- כמה אתה חושב שהם שווים?

- בואי נראה.

זו, הלוואי שזו הייתה 
טבעת נישואין עם יהלום, אבל היא לא.

- אוקיי, אז כמה?

- את יודעת, היא שווה משהו כמו דולר אחד.

זו עשויה מכסף.

- אוקיי.

- במכירה קמעונאית, תוכלי לקבל
25 דולר אם תרצי למכור אותה.

- זו סתם מתכת, אין לה ערך.

תמיד נמשכתי לחפצים

שמשקפים את התנועה היומיומית
של אנשים

ברחבי העיר.

"האבידות והמציאות של רוז סלנה"

אני זוכרת בגיל צעיר

את הנסיעות הארוכות האלה
שעשיתי לבית הספר התיכון

מעומקי שכונת קווינס, 
עד למרכז מנהטן.

ישבתי ליד אנשים

שעבדו בכל כך הרבה סוגים שונים
של עבודות.

אנשים שנסעו למקומות העבודה שלהם.

רציתי רק להבין

את החוויה של החיים בניו יורק.

אני עוקבת אחרי מכירות פומביות רבות
ברחבי העיר,

ואחת מהן היא השבת החפצים
של MTA

כל דבר שאבד ברכבת התחתית

ולא נדרש במשך שנה

יוצא למכירה הפומבית הזו.

אז קניתי 94 טבעות
מאתר המכירה של MTA

אני זוכרת שנדהמתי

מהתמונות של כל הטבעות הללו שאבדו.

זה כמעט הזכיר לי
תצלום על של קהל אנשים,

במיוחד התמונה הזו של הפסקת החשמל
בניו יורק ב-2003.

זה כמעט הרגיש כאילו
לטבעות הללו בעצמן יש יכולת

לספר על הנוסעים
שחיים בניו יורק.

מסקרן אותי כיצד סדרה של חפצים

משקפת מגוון גדול של אנשים.

אני חושבת שהאופן שבו אני עובדת

הוא שאני בוחנת את 
כל הבלתי ידוע

שאופף את החפצים
האבודים והזנוחים הללו,

ואז אני מתחילה לשקול
איזה סוגי מדידה

ואילו שיטות יכולים לשמש בכדי להעריך
את השווי הפוטנציאלי שלהם.

איך אנחנו קובעים
אם משהו שווה משהו

או אם למשהו יש חשיבות
לאדם או למקום מסוים?

פארק סאנסט, ברוקלין

- עניין אותי לקחת דגימות 
של DNA מיטוכונדריאלי מהטבעות

- כדי אולי לקבל מידע כלשהוא

- על המבנה הביולוגי של 
הבעלים הקודם שלהן

- או שושלת, שושלת גנטית.

- אז בשביל הניסוי שלך 
אנחנו נבחן מקטע של DNA

שיש לו נטייה לקבל את המוטציות האלה
במהלך הזמן.

אז כשאמא מעבירה אותו לבת,

המוטציות ממשיכות.

- אז נדגום חלק מהטבעות

ונבדוק אם יש DNA מיטוכונדריאלי עליהן.

כשאנשים נפרדים מחפצים

בדרך כה אינטימית,

שהיא מן הסתם דרך האצבע,

אי אפשר לדעת איזה מידע
נשאר עליהן.

באמת תהיתי, איך חפץ

יכול לשמור את המידע
על הבעלים הקודם שלו?

כמות כזו של מידע,

שעשויה להיות פשוט לכלוך,
הגיעה מהטבעת.

- כן, זה נראה מצוין.

אז אנחנו צריכים ללחוץ אותה קצת.

הו, כן. מגניב.

- זאת עם הסגול הבהיר, אך ללא הפס,
זו הטבעת

מה שאומר שלא נמצא שום מידע.

מה שגילינו דרך התהליך הזה

הוא שצורות מסוימות של מידע
פשוט אינן זמינות.

כשאני חושבת איך הורכב
האוסף הזה,

שכל האבידות האלה קובצו יחד

בתקווה שידרשו אותן,

יש בזה משהו מאד אנושי.

אם המדע לא נותן לנו
את התמונה המלאה,

אז אולי אפשר להסתכל על ערך
במונחים של חיי הרוח

או של ספקולציה, מה שעשוי לתת לנו

נקודת מבט שונה על חוויות החיים

של הבעלים הקודמים.

אז רציתי שמתקשרת
תקרא את הטבעות.

הערך הסנטימנטלי של חפצים

והאופן שבו אנחנו מטמיעים בהם
את הרגשות שלנו

הוא משהו שאנחנו מתעלמים ממנו

וזו צורה גבוהה מאד של ערך.

גלנדייל, קווינס

- היא הייתה אישה צעירה, אמא.

בילתה הרבה זמן עם המשפחה שלה,
עם הילדים.

- את יודעת כמה ילדים היו לה?

- שלושה.

- שלושה.

- 2 בנים, בת אחת.

אני לא יודעת למה, אבל זאת,

אני לא מקבלת כלום.

זאת טבעת מאד מאד מיוחדת
עבור מישהו,

והם התעצבו מאד כשהם איבדו אותה.

עד היום הם עדיין מנסים לחפש אותה.

אחד מהגברים המאצ'ואים הקשוחים האלה.

אדם מאד שמח.

המון קלאסה, מאד חברותי,
עבר זמנים מאד קשים,

נקלע להרבה צרות,

והוא גם ישב בכלא.

- מה הוא עושה היום?

- הוא סוג של עדיין לא מתפקד.

- הוא לא התיישר.

- הוא רוצה, הוא ניסה
אבל פשוט ככה הם חייו.

פרוייקט הטבעות באמת גרם לי להבין

כיצד להתמודד עם ההיבט הזה של אובדן,
אבל גם של זכייה מחדש.

תמיד הסתקרנתי

איך חפץ יכול לספר מחדש
את ההיסטוריה האישית

אך גם ההיכרות איתם

יכולה להוביל לעוד שאלות וסיפורים.

החפצים האלה הם פשוט
רסיסים קטנים

של עיר כאוטית גדולה.

עכשיו השגתי בערך 
360 ק"ג של מטבעות

ששימשו לתשלום באוטובוס.

יש שם הכל - החל מאסימונים של קזינו
דרך תליונים דתיים

ועד לחתיכות ריקות של חומר.

עבורי, המטבעות האלה
משקפים את האוכלוסיה

ומייצגים נושאים חשובים בחברה.

בדרך כלל, החפצים שאני מוצאת אבדו

אז אני אוהבת להחזיר את החפץ

כך שאלה שחיים בניו יורק
יוכלו לראות אותו שוב.

מוזיאון וויטני לאמנות אמריקאית

התעסקתי כל כך הרבה עם המטבעות האלה,

המבט מקרוב על רגעים,

מבט על כולם יחד,
ואז מרחוק,

ואמרתי לעצמי, וואוו,

ממש יצרתי תמונה
של העיר בה אני חיה.

כשמסתכלים על החפצים האלה,

רואים כל כך הרבה אנשים שונים

ורואים כל כך הרבה סיפורים שונים,

רואים כל כך הרבה חיים שחיים אותם.

תרגום וכתוביות: קרן אור-פז