< Return to Video

המוסלמית שבמטוס | אמאל קאסיר | TEDxMileHighנשים

  • 0:11 - 0:14
    כשאני בנסיעות,
  • 0:14 - 0:18
    אני נושאת עמי קופסת מתכת קטנה
    עם סוכריות מנטה
  • 0:18 - 0:21
    כי אחרי טיסה של 4 שעות
    שנוחתת ב-7 בבוקר,
  • 0:21 - 0:23
    לכולם יש ריח-פה רע,
  • 0:23 - 0:28
    אז כמעט כולם מוכנים לקבל
    סוכריית מנטה,
  • 0:28 - 0:31
    מהמוסלמית שבמטוס.
  • 0:31 - 0:33
    (צחוק)
  • 0:33 - 0:38
    ואני יודעת שהצלחתי
    כששכני למושב פונה אלי ואומר,
  • 0:38 - 0:41
    "נו, אז מה שמך?"
  • 0:41 - 0:42
    אתם מבינים,
  • 0:43 - 0:46
    אפילו אם היה פיל בחדר,
  • 0:46 - 0:49
    אני בכל זאת הפיל שבחדר.
  • 0:49 - 0:50
    (קריאה) כן!
  • 0:50 - 0:54
    כשפיל מציע לך במטוס
    סוכריית מנטה,
  • 0:54 - 0:56
    אני יודעת היטב שלא תמיד
    קל להסכים לקבל אותה,
  • 0:56 - 1:00
    אז כשהסקרנים והאמיצים מצליחים
    לפלוט את שאלת ה"מה שמך?"
  • 1:00 - 1:02
    אני משתדלת שזה ישתלם להם.
  • 1:03 - 1:04
    (צחוק)
  • 1:04 - 1:06
    שמי אמאל,
  • 1:07 - 1:10
    "תקווה", בערבית.
  • 1:11 - 1:16
    ברוב הימים שמי "מלצרית
    במסעדה המשפחתית שלנו בדמשק,"
  • 1:16 - 1:19
    "סטודנטית במשרה מלאה
    ועוד יותר,"
  • 1:19 - 1:23
    "לומדת לתואר ראשון במשפטים,
    מטיילת בעולם, 11 מדינות."
  • 1:23 - 1:28
    שמי הוא "אמנית שירה
    בשמונה ממדינות אלה."
  • 1:28 - 1:31
    (מחיאות כפיים ותרועות)
  • 1:31 - 1:37
    "משוררת על-פה בינלאומית,
    אישה מוסלמית שלא מתנצלת."
  • 1:37 - 1:43
    "סורית, אמריקנית, לובשת חיג'אב,
    פעילה, תומכת בצדק חברתי."
  • 1:43 - 1:49
    שמי הוא "סופרת, מורה,
    ילדת מייל-היי שבקולורדו!"
  • 1:49 - 1:51
    (צחוק)
  • 1:51 - 1:52
    (מחיאות כפיים)
  • 1:52 - 1:57
    אבל במטוס,
    שמי הוא "חיפוש אקראי."
  • 1:57 - 1:59
    (צחוק)
  • 1:59 - 2:03
    וברחוב - "מחבלת,
  • 2:04 - 2:08
    "כושית חול, ראש מגבת, מדוכאת,"
  • 2:08 - 2:11
    בחדשות שמי "דאעש",
  • 2:11 - 2:12
    "ג'יהדיסטית,"
  • 2:13 - 2:14
    "חשודה,"
  • 2:14 - 2:15
    "קיצונית."
  • 2:15 - 2:19
    שמי הוא "יכול להיות
    ששכנתך המוסלמית היא דתית קנאית?"
  • 2:20 - 2:25
    אל אמא שלי, שלובשת חיג'אב,
    כיסוי הראש המוסלמי,
  • 2:25 - 2:28
    מרבים לפנות כ-"תחזרו לארץ שלכם,"
  • 2:29 - 2:32
    אבל היא מאיווה!
  • 2:32 - 2:34
    (צחוק)
  • 2:34 - 2:37
    והכינוי שלה הוא "ליזה פיצה".
  • 2:37 - 2:38
    (צחוק)
  • 2:38 - 2:42
    ואין צורך ביותר משתי שאלות
  • 2:42 - 2:47
    כדי לגלות שהארץ שלה היא
    שדות התירס של קאונסיל בלאפס.
  • 2:47 - 2:48
    (צחוק)
  • 2:48 - 2:52
    אבל איך אפשר לדעת זאת
    אם לא שואלים?
  • 2:53 - 2:58
    אומרים שהמרחק הקצר ביותר
    בין שני אנשים הוא סיפור.
  • 2:58 - 3:03
    על משקל זה אני אומרת
    שהמרחק הגדול ביותר שאפשר לעבור
  • 3:03 - 3:05
    בזמן הקצר ביותר,
  • 3:05 - 3:08
    הוא כששואלים מישהו לשמו.
  • 3:09 - 3:13
    השמות שאנו נותנים לעצמנו
    משקפים את מי שאנו,
  • 3:13 - 3:18
    את הצהרותינו, העבר המשפחתי שלנו,
    הדברים שבהם אנו מאמינים,
  • 3:18 - 3:23
    עקרונות המוסר שלנו,
    בתינו, תרבויותינו, השינויים שעוברים עלינו.
  • 3:23 - 3:29
    כמו מוחמד שהופך למו,
    כמו ליזה פיצה שהופכת לאימאן.
  • 3:30 - 3:33
    והאופן בו אנו מכנים אחרים, ואיך,
  • 3:33 - 3:37
    אם אנו בכלל מתירים להם
    לתת לעצמם שם,
  • 3:37 - 3:40
    משקף את הצהרותינו,
  • 3:40 - 3:44
    את אומץ ליבנו ואת פחדנו.
  • 3:45 - 3:50
    חשילות סיפורו של אדם
    חייבת להיקבע על ידיו בלבד,
  • 3:50 - 3:53
    כפי שהיא יוצאת משפתי המספר,
  • 3:53 - 3:56
    ולא ממגיש החדשות,
    ולא מתוך המגפון,
  • 3:56 - 4:00
    אפילו לא מהצעיף שעל ראשה
    או מהמלנין שבעורו,
  • 4:00 - 4:06
    כי איש אינו יכול לומר
    את שמות המיליארדים בנשימה אחת,
  • 4:06 - 4:07
    אלא אם בתפילה,
  • 4:08 - 4:14
    ולעתים קרובות, כשאנו מכלילים,
    זה לא כי אנו מתפללים.
  • 4:15 - 4:20
    וכשאיננו שואלים מישהו לשמו,
    איננו שואלים אותו לסיפורו.
  • 4:22 - 4:27
    בעולם של תקשורת המונים
    והתפוצצות של מידע מסולף,
  • 4:28 - 4:31
    קשה לכולם, גם לי,
  • 4:31 - 4:36
    לנתח את כל הסיפורים המבעיתים
    שאנו שומעים.
  • 4:36 - 4:42
    לפעמים, במקום לבודד אותם,
    לראות בהם יחידים,
  • 4:42 - 4:46
    אנו נוטים לצבוע קבוצת אנשים
    במברשת רחבה,
  • 4:46 - 4:48
    עד שלפתע,
  • 4:48 - 4:53
    כל חובשת חיג'אב
    היא ראש-מגבת שצריך לשחרר,
  • 4:53 - 4:57
    או כל מי שעורו לבן
    הוא בור גזעני,
  • 4:58 - 5:01
    או כל מי שעורו שחור
    הוא כושי יתום,
  • 5:01 - 5:04
    או כל מי שנראה כמו אבי
    עומד לפוצץ את המטוס,
  • 5:04 - 5:09
    ואם הרוצח הוא בהיר עור,
    הוא רק זאב בודד שביר נפשית.
  • 5:09 - 5:10
    ואנו מגיעים למצב
  • 5:10 - 5:14
    שבו נראה לנו שאפילו איננו צריכים
    לשאול אנשים לשמם
  • 5:15 - 5:17
    כי כבר הענקנו להם שם.
  • 5:19 - 5:23
    באירופה, כיום, מתרחש
    שינוי-שם בקנה-מידה אדיר
  • 5:23 - 5:28
    ששינה לחלוטין את פני
    האחריות ההומניטרית.
  • 5:29 - 5:33
    מדינות מגרשות פליטים,
  • 5:34 - 5:36
    אבל כשצופים בסיקור החדשותי,
  • 5:36 - 5:40
    הפליטים האלה נקראים "מהגרים".
  • 5:41 - 5:46
    כי הרי "גירוש מהגרים"
    נשמע הרבה יותר סביר
  • 5:46 - 5:51
    מאשר "גירוש בני-אדם
    שנאלצו לברוח מארצם
  • 5:51 - 5:55
    "בגלל רדיפות, מלחמה ואלימות" -
  • 5:55 - 5:58
    ההגדרה של האו"ם ל"פליטים".
  • 5:58 - 6:04
    (מחיאות כפיים)
  • 6:05 - 6:08
    וכשמכנים כך בני-אדם,
  • 6:09 - 6:12
    אנו מייחסים להם אפשרות בחירה
    במקום נסיבות,
  • 6:12 - 6:18
    איזה רווח כלכלי במקום
    בריחה מתוך יאוש מאזור מלחמה.
  • 6:19 - 6:24
    הקטנים האלה הם פליטים,
    לא מהגרים.
  • 6:25 - 6:28
    צילמתי את זה לפני שנה,
    במחנה פליטים
  • 6:28 - 6:33
    בגבול סוריה-טורקיה,
    ובניגוד לאמונה הרווחת,
  • 6:34 - 6:36
    הם לא מהווים רעל.
  • 6:38 - 6:43
    הם לא באו לגנוב לנו
    את הדמוקרטיה ולכבוש את השכונה.
  • 6:43 - 6:45
    הם בני-אדם,
  • 6:46 - 6:50
    משפחות שהיו רוצות לחזור הביתה
  • 6:50 - 6:54
    אבל נאלצו לקבוע את ביתן
    במקום אחר.
  • 6:54 - 6:56
    [חאלב, סוריה]
  • 6:57 - 7:00
    והגענו למצב שבו המילה "מהגר"
  • 7:00 - 7:05
    משמעה ערימת אנשים חומים,
    דוברי שפה זרה,
  • 7:05 - 7:07
    ובסופו של דבר שוכחים
  • 7:08 - 7:10
    שפעם, אנשים מסוימים
  • 7:11 - 7:14
    התייחסו לאנשים שנראים ככה
  • 7:14 - 7:16
    גם כמהגרים.
  • 7:17 - 7:18
    (מחיאות כפיים)
  • 7:18 - 7:20
    לא נכון?
  • 7:20 - 7:23
    (מחיאות כפיים)
  • 7:25 - 7:29
    ובעזרת השכחה הזאת
    שבה אנו נוקטים,
  • 7:30 - 7:34
    אנו נוטלים בעלות על סיפורי אנשים,
    מייחסים גזע, מעמד חברתי,
  • 7:34 - 7:38
    דת, ביגוד
    לשמות שבחרנו עבורם.
  • 7:39 - 7:45
    "טרור" הוא דוגמה מודרנית מעולה,
    למרבה הצער.
  • 7:45 - 7:47
    בשנים האחרונות,
  • 7:48 - 7:53
    פשתה אלימות כה רבה בארצנו,
  • 7:54 - 7:58
    אבל כשצופים בחדשות,
    תמיד טורחים לפרט
  • 7:58 - 8:01
    אם היה מעשה טרור או לא,
  • 8:01 - 8:05
    ונראה לי שכולנו יודעים שזה אומר
    שהרוצח נראה ככה.
  • 8:05 - 8:06
    [בחור ערבי]
  • 8:06 - 8:07
    וזה...
  • 8:07 - 8:09
    (מחיאות כפיים)
  • 8:09 - 8:10
    איזה מתוק!
  • 8:10 - 8:11
    וזה ודאי אומר...
  • 8:11 - 8:13
    (צחוק)
  • 8:14 - 8:18
    וזה ודאי אומר שהרוצח
    מצהיר כמובן על נאמנותו לזה.
  • 8:18 - 8:19
    [דאע"ש]
  • 8:19 - 8:20
    נכון?
  • 8:20 - 8:26
    אך תקנו אותי אם אני טועה,
    הסיקור נוטה להיות מעט שונה
  • 8:26 - 8:29
    כשהמחבל נראה ככה.
  • 8:29 - 8:32
    [רוברט דיר,
    הרוצח במרפאת ההורות המתוכננת]
  • 8:32 - 8:36
    (מחיאות כפיים)
  • 8:39 - 8:42
    ובסופו של דבר
    זה משכיח מאיתנו שהטרור,
  • 8:42 - 8:45
    בהגדרתו,
  • 8:45 - 8:47
    הופיע תמיד בכל מיני צורות
  • 8:47 - 8:49
    [קו קלוקס קלאן]
  • 8:49 - 8:50
    וצבעים.
  • 8:50 - 8:52
    [טימותי מקוויי, המחבל מאוקלהומה סיטי]
  • 8:52 - 8:54
    (מחיאות כפיים ותרועות)
  • 8:56 - 9:01
    וכשאנו מצמידים
    שמות מסוימים לתיאורים מסוימים
  • 9:01 - 9:05
    ושלא כדין,
    פוטרים אחדים ומכלילים אחרים,
  • 9:05 - 9:11
    אנו כולאים המוני בני-אדם
    בשם שמשמעותו "מסוכן",
  • 9:11 - 9:13
    גם כשהם בכלל לא כאלה.
  • 9:13 - 9:16
    למשל, כשאנו אומרים "בריון"
    במקום "נער שחור בן 17."
  • 9:16 - 9:19
    [טרייוון מרטין,
    נורה בשגגה ע"י איש המשמר האזרחי]
  • 9:19 - 9:22
    כשאנו אומרים "זר"
    במקום "מהגר".
  • 9:22 - 9:26
    כשאנו אומרים "עניים עצלנים"
    במקום "חלוקת עושר לא-שוויונית."
  • 9:26 - 9:29
    כשאנו אומרים "פצצה" במקום "שעון."
  • 9:29 - 9:33
    [אחמד מוחמד, הרכיב שעון
    שנחשד כפצצה]
  • 9:33 - 9:36
    (מחיאות כפיים ותרועות)
  • 9:39 - 9:43
    שמו של האיש הזה
    הוא קרייג היקס.
  • 9:44 - 9:47
    לעתים קרובות קוראים לו
    "חילוקי דעת בענייני חניה,"
  • 9:47 - 9:53
    אבל שמו האמיתי הוא
    "האיש שרצח שלושה אמריקנים בבתיהם,
  • 9:53 - 9:58
    "בכדור בראש בסגנון הוצאה להורג,
    משום שהיו מוסלמים."
  • 9:59 - 10:02
    שמו הוא "פשע שנאה."
  • 10:03 - 10:06
    שמותיהם הם דיה, יוסור וראזאן,
  • 10:06 - 10:11
    בני 23, 21 ו-19.
  • 10:12 - 10:18
    דיה ויוסור נקראו זה עתה
    "בעל ואישה", נשואים טריים,
  • 10:18 - 10:21
    והשלושה נודעו בקרב אהוביהם
  • 10:21 - 10:25
    כבנים, בנות, אחים,
    אחיות, סטודנטים, פעילים,
  • 10:25 - 10:28
    חובבי אינסטגרם, משלמי מסים -
    אמריקנים.
  • 10:29 - 10:35
    אבל כעת שמותיהם הם
    "נקטפו בטרם עת,"
  • 10:36 - 10:40
    שמותיהם הם "ינוחו בשלום
    על משכבם, אללה ירחמו."
  • 10:41 - 10:45
    היקס לא שאל לשמותיהם.
  • 10:46 - 10:49
    הוא נתן להם שמות
    כשהקצה לכל אחד מהם כדור,
  • 10:49 - 10:55
    כינה אותם "איום על אמריקה" שלו,
    ועקב כך, נטל את חייהם.
  • 10:58 - 11:01
    זאת תמונה מיום הכלולות
    של דיה ויוסור.
  • 11:02 - 11:04
    היא כל-כך יפה.
  • 11:05 - 11:09
    הם נרצחו לפני שבכלל ראו אותה.
  • 11:10 - 11:14
    המחקרים מראים שבזמן מבזקי חדשות
  • 11:14 - 11:18
    הכתבה הראשונה היא הזכורה,
    אפילו אם אינה נכונה.
  • 11:19 - 11:21
    כמו בפיגוע בפריז,
  • 11:21 - 11:23
    כשדיברו על הפליטים המסוכנים
  • 11:23 - 11:25
    בגלל שמצאו דרכון,
  • 11:25 - 11:30
    ורק אח"כ אישרו שלא היו
    מעורבים סורים או פליטים.
  • 11:31 - 11:34
    אבל עם הרגל אדיר כזה
    של מתן שמות מוטעים לאנשים,
  • 11:34 - 11:37
    קל להחמיץ טעויות כאלה.
  • 11:37 - 11:42
    וזאת דוגמה למה שקורה
    בתרבות של פחד.
  • 11:43 - 11:46
    בחברה שבה לא שואלים
    איש לשם זולתו,
  • 11:47 - 11:49
    בסופו של דבר,
    לועו של קריין חדשות
  • 11:49 - 11:52
    או לועו של רובה
    הם שמדברים.
  • 11:53 - 11:55
    ב-11 לספטמבר 2001,
  • 11:56 - 12:00
    הייתי בבי"ס יסודי מוסלמי פרטי,
  • 12:02 - 12:04
    ובשעות הראשונות של הטרגדיה
  • 12:04 - 12:07
    ביה"ס שלי קיבל
    שני איומים בפיגוע.
  • 12:08 - 12:12
    המילה "טרוריסט"
    לא היתה בשיעורי האיות שלי,
  • 12:13 - 12:16
    אבל כולנו, הילדים,
    קלטנו אותה אח"כ די מהר.
  • 12:17 - 12:20
    וכשמכנים אותנו "טרוריסטים"
    בלב הטרגדיה ההמונית הזאת,
  • 12:20 - 12:24
    שמשפיעה גם עלינו, כאמריקנים,
  • 12:24 - 12:26
    כמו שאמרה דליה מוג'אהד,
  • 12:26 - 12:29
    לא היינו רק מתאבלים
    אלא גם חשודים.
  • 12:30 - 12:33
    אבל לפני כמה חודשים,
  • 12:33 - 12:37
    אני ואחי הלבן-למראה והחתיך, אוסמה,
  • 12:38 - 12:43
    היינו במוזיאון וקנינו כרטיסים לפלנטריום,
  • 12:43 - 12:46
    וקשיש לבן ניגש אלי ואמר,
  • 12:47 - 12:51
    "אני מצטער על כל מה
    שאתם ודאי עוברים כיום.
  • 12:51 - 12:57
    "אני רוצה שתדעי שלא כל האמריקנים
    מאמינים לליצנים האלה."
  • 12:57 - 12:58
    (מחיאות כפיים)
  • 12:58 - 13:00
    כן. הוא אמר "ליצנים"!
  • 13:00 - 13:03
    (מחיאות כפיים)
  • 13:04 - 13:08
    הוא הוסיף, "אני רוצה שתדעי
    שאנו עומדים לצידכם."
  • 13:09 - 13:14
    אילו לא חבשתי על ראשי
    סימן מזהה קטן,
  • 13:14 - 13:17
    לא היה עולה על דעתו
    לומר לי זאת.
  • 13:17 - 13:20
    ולמרות שהוא לא שאל אותי לשמי,
  • 13:20 - 13:22
    הוא אמר לי מה שמו.
  • 13:23 - 13:29
    למדתי מנסיון שכאשר מישהו
    רוצה באמת לדעת,
  • 13:29 - 13:33
    הוא יהיה מוכן לחצות
    את סף הפחד
  • 13:33 - 13:36
    ולגלות ששמי פירושו "תקווה".
  • 13:36 - 13:42
    ואז יהיה לו האומץ לשאול
    את השאלות החשובות בהרבה
  • 13:42 - 13:46
    שכנראה רק אני יכולה
    לענות עליהן, כמו,
  • 13:46 - 13:48
    "מה זה הדבר הזה
    שעל ראשך?"
  • 13:49 - 13:51
    "האם הכריחו אותך לחבוש אותו?"
  • 13:52 - 13:54
    "האם באמת כל המוסלמים
    אנשים אלימים?"
  • 13:54 - 13:57
    "האם באמת כתוב בקוראן
    שצריך להרוג את כולנו?"
  • 13:57 - 14:01
    "תגידי לי בבקשה
    מה הבעיה של דאעש?"
  • 14:01 - 14:04
    והשאלות האלה,
    הלא-נוחות לכאורה,
  • 14:05 - 14:09
    אומרות לי שרואים בי יצור אנושי,
  • 14:10 - 14:14
    ושהסקרנים האמיצים יודעים שאכן,
  • 14:14 - 14:17
    אני מפחידה רק
    כשתיקה בה הפחד נרקב.
  • 14:18 - 14:23
    כשאנו פוגשים אדם חדש,
    אנו שואלים לשמו.
  • 14:23 - 14:25
    אנו לא נותנים לו שם.
  • 14:26 - 14:29
    והשם נותן לנו ייחוס,
  • 14:29 - 14:32
    שושלת, ניב דיבור, ספרים ושירה,
  • 14:32 - 14:36
    נקודות מבט, מלחמות, מאבקים
    וסיפורי הישרדות.
  • 14:37 - 14:41
    "מה שמך?"
    הוא מרחק שכה קל לחצותו,
  • 14:41 - 14:44
    אבל אם תשאל אותי זאת -
    חביבי!
  • 14:44 - 14:48
    אקח אותך מקואלה לומפור
    דרך ברצלונה ועד ביירות,
  • 14:48 - 14:53
    נגיע לדמשק, לסידני, לטרינידד ולטובגו.
  • 14:53 - 14:54
    אראה לך את מכה,
  • 14:54 - 14:58
    את הארון שלי,
    ובו מעל שבעים צעיפים מכל המדינות,
  • 14:58 - 15:02
    את הקברים של 31 בני משפחתי
    שנהרגו בסוריה,
  • 15:02 - 15:06
    את בית הקפה שאני מבלה בו
    ומכינה שיעורי בית.
  • 15:07 - 15:14
    אבל עלינו להיות אמיצים
    ולקחת לידינו את הסקרנות שלנו,
  • 15:15 - 15:21
    להרחיק מעבר למוכר לנו,
    מעבר לכל מה שהפחיד אותנו.
  • 15:21 - 15:23
    אבל זו משימה לשניים:
  • 15:24 - 15:27
    הפיל שמציע את סוכריית המנטה,
  • 15:28 - 15:30
    ומי שלוקח אותה.
  • 15:31 - 15:34
    (מחיאות כפיים)
  • 15:34 - 15:39
    (תרועות)
Title:
המוסלמית שבמטוס | אמאל קאסיר | TEDxMileHighנשים
Description:

כשצופים בחדשות נראה שהפערים האתניים רק מעמיקים. אבל איך נוכל לפתור בעיות מסובכות אלה כשכל צד חי בפחד מפני האחר? התשובה היא פשוטה, טוענת המשוררת הסורית-אמריקנית אמאל קאסיר: התחילו מהשאלה "מה שמך?"

אמאל, מוסלמית-אמריקנית צעירה ילידת קולורדו, מצאה במה להשמיע מעליה את קולה כשעבדה וגדלה במסעדה של המשפחה. היא כותבת שירה מאז היותה ילדה וכבר הופיעה בשמונה מדינות כשהיא משמיעה את שירתה בכל מקום, מבתי-כלא לנוער דרך בתי יתומים ועד מחנות פליטים.

הרצאה זו ניתנה באירוע TEDx מקומי שהופק בפורמט TED באופן עצמאי ע"י קהילה מקומית. למידע נוסף: http://ted.com/tedx
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDxTalks
Duration:
15:59

Hebrew subtitles

Revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.