סקוט מק'קלאוד על קומיקס
-
0:00 - 0:01מבין חמשת החושים,
-
0:01 - 0:04אני מעריך ביותר את חוש הראייה
-
0:04 - 0:07ואני לא מקבל אותו כמובן מאליו
-
0:07 - 0:10בין היתר משום שאבי היה עיוור.
-
0:11 - 0:13הוא לא עשה מזה עניין גדול בדרך כלל.
-
0:13 - 0:14פעם אחת בנובה סקוטיה
-
0:14 - 0:16הלכנו לראות ליקוי חמה מלא
-
0:17 - 0:19ההוא מהשיר של קרלי סיימון,
-
0:19 - 0:21שאולי מתייחס אל
-
0:21 - 0:24ג'יימס טיילור, וורן ביטי או מיק ג'אגר; לא בטוח.
-
0:24 - 0:27חילקו שם משקפי פלסטיק מושחרים
-
0:27 - 0:29שבעזרתם אפשר להביט ישירות לשמש
-
0:29 - 0:30מבלי לפגוע בעיניים.
-
0:31 - 0:32אבל אבא ממש נבהל
-
0:32 - 0:33ולא הסכים שנעשה את זה.
-
0:34 - 0:37הוא רצה שנשתמש במקום במשקפי קרטון זולים
-
0:37 - 0:40שימנעו כל סיכוי שנפגע בעיניים שלנו.
-
0:41 - 0:42אז חשבתי שזה קצת מוזר.
-
0:43 - 0:44לא ידעתי אז
-
0:44 - 0:46שאבי נולד עם ראייה מושלמת.
-
0:47 - 0:49כשהוא ואחותו מרתה היו קטנים מאוד,
-
0:49 - 0:52אמא שלהם לקחה אותם לראות ליקוי מלא,
-
0:52 - 0:53ליקוי חמה,
-
0:53 - 0:54וקצת אחר כך
-
0:54 - 0:57שניהם התחילו לאבד את הראייה.
-
0:58 - 0:59עשרות שנים אחר כך
-
0:59 - 1:01הסתבר שהמקור לעיוורון
-
1:01 - 1:04היה כנראה זיהום חיידקי כלשהו.
-
1:04 - 1:05למיטב ידיעתנו
-
1:05 - 1:09לא היה לזה קשר עם ליקוי החמה,
-
1:09 - 1:11אבל אז סבתי כבר הלכה לעולמה
-
1:11 - 1:12במחשבה שזו אשמתה.
-
1:14 - 1:17אבא סיים את הרווארד ב-1946,
-
1:17 - 1:18התחתן עם אמא,
-
1:18 - 1:21וקנה בית בלקסינגטון שבמסצ'וסטס
-
1:21 - 1:25שבה נורו היריות הראשונות של מלחמת העצמאות ב-1775
-
1:25 - 1:27אם כי לא פגענו באף אחד עד הקרב בקונקורד.
-
1:27 - 1:29הוא השיג עבודה ברייתיון
-
1:29 - 1:31בעיצוב מערכות ניווט
-
1:31 - 1:34שהיה חלק מאזור התעשייה שלאורך כביש 128,
-
1:34 - 1:37המקבילה של עמק הסיליקון בשנות השבעים.
-
1:37 - 1:40אבא לא היה טיפוס לוחמני במיוחד,
-
1:40 - 1:43אבל הוא הצטער שלא הרשו לו להשתתף במלחמת העולם השנייה
-
1:43 - 1:44בגלל נכותו
-
1:44 - 1:46אם כי הם העבירו אותו
-
1:46 - 1:50את הבדיקות הגופניות במשך שעות ארוכות
-
1:50 - 1:51עד למבחן האחרון
-
1:51 - 1:52של בדיקת ראייה.
-
1:52 - 1:56(צחוק)
-
1:56 - 1:59אבא התחיל לרקוח פטנטים
-
1:59 - 2:02וקיבל מוניטין של עיוור גאון, מדען טילים, ממציא.
-
2:02 - 2:03לנו הוא היה אבא
-
2:03 - 2:07והחיים אתו בבית היו רגילים למדי.
-
2:07 - 2:09כילד צפיתי הרבה בטלוויזיה
-
2:09 - 2:11והיו לי הרבה תחביבים חנוניים
-
2:11 - 2:14כמו מינרלוגיה ומיקרוביולוגיה ותוכנית החלל
-
2:14 - 2:15וקצת פוליטיקה.
-
2:15 - 2:17שיחקתי הרבה שחמט.
-
2:17 - 2:18אבל בגיל 14
-
2:18 - 2:19התעניינתי בקומיקס
-
2:19 - 2:22והחלטתי שזה מה שאני רוצה לעסוק בו למחייתי.
-
2:23 - 2:24אז, הנה אבא שלי:
-
2:24 - 2:29מדען, מהנדס ועובד עבור הצבא.
-
2:30 - 2:33ויש לו ארבעה ילדים, כן?
-
2:33 - 2:34אחד גדל ולמד מדעי המחשב,
-
2:34 - 2:36אחת הצטרפה לחיל הים,
-
2:37 - 2:38אחד גדל להיות מהנדס,
-
2:39 - 2:40והנה אני.
-
2:41 - 2:43מצייר חוברות קומיקס.
-
2:43 - 2:46(צחוק)
-
2:46 - 2:47ההפך מדין קאמן:
-
2:47 - 2:49אני מצייר קומיקס, בן של ממציא
-
2:49 - 2:51והוא ממציא, בן של צייר קומיקס.
-
2:52 - 2:53(צחוק)
-
2:53 - 2:55כן, זה נכון.
-
2:55 - 2:58(מחיאות כפיים)
-
2:58 - 3:00המצחיק הוא, שאבא האמין בי.
-
3:00 - 3:03הוא האמין ביכולות שלי כקומיקסאי,
-
3:03 - 3:06אף שלא הייתה לו שום דרך להעריך את העבודה שלי.
-
3:06 - 3:08הוא ראה רק כתם מטושטש.
-
3:08 - 3:10זה נותן משמעות אמתית למושג "אמונה עיוורת".
-
3:10 - 3:14עבורי אין לו המשמעות השלילית שבדרך כלל נוטים לייחס לו.
-
3:15 - 3:18אמונה בדברים שאי אפשר לראות, שאין דרך להוכיח,
-
3:18 - 3:22אני לא מתחבר אליה כל כך בדרך כלל.
-
3:22 - 3:23אני מעדיף מדע
-
3:23 - 3:25שבו מה שרואים
-
3:25 - 3:28או שאפשר לאשש הוא הבסיס של מה שאנחנו יודעים.
-
3:29 - 3:31אבל יש גם תחום אפור באמצע.
-
3:31 - 3:34אותו תחום שצ'ארלס בבג' המסכן עבר בו
-
3:34 - 3:38עם המחשבים מונעי הקיטור שמעולם לא בנה.
-
3:38 - 3:40אף אחד לא ממש הבין מה עבר בראשו,
-
3:40 - 3:43מלבד עדה לאבלייס,
-
3:44 - 3:47והוא הלך לעולמו מבלי שהגשים את חלומו.
-
3:47 - 3:49ונוואר בוש ומחשב ה"ממקס",
-
3:49 - 3:52הרעיון של כל הידע האנושי בקצות אצבעותיך,
-
3:52 - 3:54היה לו חזון.
-
3:54 - 3:55ואני חושב שאנשים רבים בזמנו
-
3:55 - 3:57חשבו שהוא קצת מסובב.
-
3:57 - 3:59כן, אפשר להביט אחורה ולהגיד,
-
3:59 - 4:03נו באמת, זה הכל מיקרופילם. אבל זאת...
-
4:03 - 4:06זאת לא הנקודה. הוא הבין את הצורה של העתיד.
-
4:06 - 4:10כך גם ג'יי-סי-אר ליקליידר ורעיונותיו על ממשקי אדם–מחשב.
-
4:10 - 4:13אותו דבר: הוא הבין את הצורה של העתיד,
-
4:13 - 4:16למרות שזה משהו שיפותח באמת
-
4:16 - 4:19רק כעבור שנים רבות.
-
4:19 - 4:22או פול בארון, והרעיון של ניתוב מנות נתונים.
-
4:22 - 4:24אף אחד לא הקשיב לו בזמנו.
-
4:25 - 4:27גם האנשים שהצליחו,
-
4:27 - 4:30בחברות בולט, בראנק וניומן בבוסטון,
-
4:30 - 4:32הם רק שרבטו בקווים כלליים
-
4:32 - 4:35את מה שיהפוך בסוף לרשת כלל עולמית,
-
4:35 - 4:39ושרבוט דברים על מפיות ופתקים
-
4:39 - 4:41וויכוח בזמן ארוחת ערב אצל הווארד ג'ונסון –
-
4:41 - 4:43ליד כביש 128, בלקסינגטון שבמסצ'וסטס,
-
4:43 - 4:46שלושה ק"מ מהמקום שבו למדתי את גמביט המלכה
-
4:46 - 4:48והאזנתי לגלדיס נייט ולהקת הפיפס
-
4:48 - 4:50שרים "רכבת לילה לג'ורג'יה" תוך –
-
4:50 - 4:51(צחוק)
-
4:51 - 4:54– ישיבה בכיסא הנדנדה של אבא, אתם יודעים?
-
4:54 - 4:56אז, יש שלושה סוגים של ראייה.
-
4:56 - 4:59ראיית הנולד, של מה שעדיין לא גלוי –
-
4:59 - 5:02ראיית הנסתר והלא ידוע.
-
5:02 - 5:05ראייה של מה שכבר הוכח או ניתן לאישוש,
-
5:05 - 5:07והסוג השלישי
-
5:08 - 5:10של ראייה, של דברים
-
5:10 - 5:11שאולי אפשר לראות
-
5:12 - 5:15על סמך הידע, אבל עוד לא הוכחו.
-
5:15 - 5:20ראינו הרבה דוגמאות לאנשים שרודפים אחרי סוג כזה של ראייה במדעים,
-
5:20 - 5:22אבל אני חושב שזה נכון גם
-
5:22 - 5:25באמנות, בפוליטיקה ואפילו בהישגים אישיים.
-
5:25 - 5:27הכל מסתכם בעקרונות הבסיסיים:
-
5:27 - 5:29ללמוד מכולם,
-
5:29 - 5:31לא ללכת בעקבות אף אחד
-
5:31 - 5:33לחפש דפוסים דומים
-
5:33 - 5:34ולעבוד כמו חמור.
-
5:34 - 5:37אני חושב שאלה ארבעת העקרונות המנחים.
-
5:37 - 5:39ובעיקרון השלישי
-
5:39 - 5:41ראייה של העתיד
-
5:41 - 5:43מתחילה לתת את אותותיה.
-
5:43 - 5:45צורת ההסתכלות הזאת
-
5:46 - 5:48היא אחת מארבע דרכים
-
5:48 - 5:50שמציגות ארבעה תחומי התייחסות.
-
5:50 - 5:52בקומיקס אני יודע
-
5:52 - 5:55שזה יוצר גישה פורמלית
-
5:55 - 5:57לניתוח של איך זה עובד.
-
5:57 - 6:00מצד שני יש גישה אחרת, קלאסית יותר
-
6:00 - 6:02שמכילה גם יופי ואיכות ביצוע;
-
6:02 - 6:06גישה נוספת מאמינה בשקיפות הטהורה של התוכן,
-
6:06 - 6:08וגישה אחרת
-
6:08 - 6:10מעצימה את האותנטיות של ההבעה האנושית,
-
6:10 - 6:12את כנותה וגולמיותה.
-
6:12 - 6:14אלה הן ארבע דרכים שונות מאוד להסתכל על העולם. נתתי להן שמות.
-
6:14 - 6:18הקלאסית, הרוחנית, הפורמלית והחתרנית.
-
6:18 - 6:19הן מתאימות
-
6:19 - 6:22לארבע הפונקציות של החשיבה לפי יונג
-
6:24 - 6:26והן משקפות דו-ערכיות של אמנות והחיים
-
6:26 - 6:28משמאל ומימין,
-
6:28 - 6:30של מסורת ומהפכנות מלמעלה ומלמטה.
-
6:30 - 6:32ואם מסתכלים באלכסון, מקבלים תוכן וצורה –
-
6:32 - 6:34ומנגד יופי ואמת.
-
6:34 - 6:35וזה כנראה מתאים גם
-
6:35 - 6:38למוזיקה ולסרטים ולאמנות פלסטית
-
6:38 - 6:41ואין לזה קשר בכלל עם ראייה,
-
6:41 - 6:44או בעצם, שום קשר עם הנושא של הכנס:
-
6:44 - 6:45"השראה מהטבע"
-
6:45 - 6:48חוץ מהמובן של המשל על הצפרדע
-
6:48 - 6:51שלקחה טרמפ את העקרב על הגב שלה כשחצו את הנהר
-
6:51 - 6:53כי העקרב הבטיח לא לעקוץ אותה,
-
6:53 - 6:55אבל הוא עוקץ אותה בכל זאת ושניהם מתים,
-
6:55 - 6:58לא לפני שהצפרדע שואלת אותו למה והוא עונה,
-
6:58 - 6:59"זה הטבע שלי" –
-
6:59 - 7:01באותו מובן, כן.
-
7:01 - 7:03(צחוק)
-
7:03 - 7:04אז,
-
7:05 - 7:08אז זה היה הטבע שלי. העניין הוא שראיתי
-
7:08 - 7:10שהמסלול שלקח לי כדי לגלות
-
7:10 - 7:13את המוקד בעבודה שלי
-
7:13 - 7:15ואת הזהות שלי,
-
7:15 - 7:17ראיתי זאת כדרך אל הגילוי.
-
7:17 - 7:19בעצם פשוט פעלתי לפי הטבע שלי
-
7:19 - 7:21שזה אומר
-
7:21 - 7:24שלא נפלתי כל כך רחוק מהעץ אחרי הכל.
-
7:26 - 7:28אז מה קשור "ראש מדעי"
-
7:28 - 7:30באמנות?
-
7:31 - 7:32התחלתי לצייר קומיקס
-
7:32 - 7:34אבל מיד התחלתי לנסות להבין אותם.
-
7:34 - 7:37אחד הדברים החשובים בקומיקס, גיליתי,
-
7:37 - 7:39הוא שזהו מדיום חזותי,
-
7:39 - 7:43אבל הוא מנסה לאגד את כל החושים בתוכו.
-
7:43 - 7:47לכן המרכיבים השונים בקומיקס, כמו תמונות ומילים,
-
7:47 - 7:50והסמלים השונים וכל מה שביניהם
-
7:50 - 7:51שקומיקס מציג
-
7:51 - 7:53כולם מתועלים למקום אחד של הראייה.
-
7:53 - 7:55אז יש לכם דמיון בין דברים,
-
7:55 - 7:58דברים שדומים לעולם האמתי מופשטים
-
7:58 - 8:00בכמה כיוונים שונים:
-
8:00 - 8:02מופשטים מהדמיון שלהם,
-
8:02 - 8:04אבל עדיין משמרים את המשמעות המלאה,
-
8:04 - 8:08או מופשטים מהדמיון וגם מהמשמעות לעבר מתאר תמונה.
-
8:08 - 8:10שימו הכל ביחד ותקבלו מפה
-
8:10 - 8:13של כל גבולות הייצוג החזותי
-
8:13 - 8:15שקומיקס יכול לבטא.
-
8:15 - 8:18ואם ממשיכים ימינה מקבלים שפה,
-
8:18 - 8:21כי זאת הפשטה נוספת של הדמיון
-
8:21 - 8:23שעדיין משמרת משמעות.
-
8:24 - 8:26הראייה נדרשת גם לייצג צלילים
-
8:26 - 8:29וכדי להבין את המאפיינים המשותפים של שניהם
-
8:29 - 8:31כמו את המורשת המשותפת שלהם.
-
8:31 - 8:34וגם לנסות לייצג את המרקם של הצליל
-
8:34 - 8:38לייצג את המאפיין המרכזי שלו באמצעים חזותיים.
-
8:39 - 8:41יש גם שיווי משקל
-
8:41 - 8:43בין הנראה והבלתי נראה בקומיקס.
-
8:44 - 8:46קומיקס הוא סוג של קריאה ותגובה
-
8:46 - 8:47שבו האמן נותן לך
-
8:47 - 8:48משהו לראות בתוך המסגרת
-
8:48 - 8:52ונותן לך משהו לדמיין בין המסגרות.
-
8:53 - 8:55כמו כן, חוש נוסף
-
8:55 - 8:58שרואים בקומיקס הוא זמן.
-
8:59 - 9:02רצף הוא מאפיין חשוב בקומיקס.
-
9:03 - 9:05קומיקס מציג סוג של מפת זמנים.
-
9:06 - 9:09ומפת הזמנים הזאת היא מה שמתניע את הקומיקס המודרני
-
9:09 - 9:12אבל תהיתי אם אולי זה מתניע גם
-
9:12 - 9:14צורות מסוגים אחרים,
-
9:14 - 9:15ומצאתי כמה לאורך ההיסטוריה.
-
9:16 - 9:19אותו עיקרון עובד גם
-
9:19 - 9:22בגרסאות העתיקות של אותו רעיון.
-
9:22 - 9:24מה שקורה הוא שהצורה האמנותית מתנגשת
-
9:24 - 9:25עם הטכנולוגיה הזמינה,
-
9:25 - 9:29אם זה צבע על סלע, כמו בקבר המגילות במצרים הקדומה,
-
9:29 - 9:31או תחריט מפוסל על עמוד אבן,
-
9:32 - 9:34או רקמה באורך 60 מטר,
-
9:34 - 9:36או עור צבאים וגזע עץ צבוע
-
9:36 - 9:39לאורך 88 עמודים בקיפול אקורדיון.
-
9:39 - 9:41מעניין שמרגע המצאת הדפוס,
-
9:41 - 9:43וזה קרה ב-1450, דרך אגב,
-
9:43 - 9:45כל האמצעים של הקומיקס המודרני מתחילים להופיע:
-
9:45 - 9:47סידור משבצות מלבני קווי,
-
9:47 - 9:49ציור בקווים פשוטים
-
9:49 - 9:52וסדר קריאה משמאל לימין.
-
9:53 - 9:54תוך מאה שנים
-
9:54 - 9:57מתחילים לראות את בלוני המילים והכותרות,
-
9:58 - 10:00ומשם יש דילוג קל עד לימינו אנו.
-
10:01 - 10:03כתבתי ספר על זה ב-1993
-
10:03 - 10:05אבל לקראת הסיום שלו
-
10:05 - 10:06הייתי צריך לעמד כמה אותיות
-
10:06 - 10:08ונמאס לי ללכת לבית הדפוס המקומי שיעשה את זה
-
10:08 - 10:10אז קניתי מחשב.
-
10:11 - 10:14הוא היה די פשוט, לא הרבה מעבר להכנסה של טקסט,
-
10:14 - 10:17אבל אבי סיפר לי על חוק מור
-
10:17 - 10:20אז בשנות השבעים, אז ידעתי מה הולך להגיע.
-
10:21 - 10:23לכן שמרתי את עיניי פקוחות
-
10:23 - 10:25לראות אם השינויים שהתרחשו
-
10:25 - 10:28בין ימי טרום-הדפוס לימי הדפוס
-
10:28 - 10:31יקרו כשנעבור הלאה, לימים שאחרי הדפוס.
-
10:31 - 10:33אחד הדברים שהוצעו היה
-
10:33 - 10:35לערבב את מה שרואים בקומיקס
-
10:35 - 10:37עם מה ששומעים, יחד עם תנועה ואינטראקטיביות
-
10:37 - 10:39של הסי-די-רומים שיוצרו באותם ימים.
-
10:39 - 10:41זה היה עוד לפני האינטרנט.
-
10:41 - 10:42אחד הדברים הראשונים שעשו היה
-
10:42 - 10:44לקחת את עמוד הקומיקס כמו שהוא
-
10:44 - 10:45ולהקרין אותו על המסך,
-
10:45 - 10:47שזאת טעות קלאסית של הבנת המדיה
-
10:48 - 10:51כשמתאימים את הצורה של הטכנולוגיה הקודמת
-
10:51 - 10:53בתור התוכן של הטכנולוגיה החדשה.
-
10:53 - 10:54וכך, מה שהם עשו היה
-
10:54 - 10:56להציג את עמודי הקומיקס שמזכירים עמודי קומיקס
-
10:56 - 10:59והוסיפו להם צלילים ותנועה.
-
11:00 - 11:02הבעיה הייתה שאם הולכים על הרעיון הזה
-
11:02 - 11:05הרעיון הבסיסי שבקומיקס מרווח שווה זמן
-
11:05 - 11:07מה שקורה הוא שכשמוסיפים צליל ותנועה
-
11:07 - 11:11שהם תופעות שקשורות בזמן שאפשר לייצג רק בעזרת זמן
-
11:11 - 11:16שוברים את ההמשכיות של ההצגה.
-
11:17 - 11:18גם אינטראקטיביות.
-
11:18 - 11:19קומיקס עם קישורים.
-
11:19 - 11:20הבעיה עם קישורים
-
11:20 - 11:23הוא שכל דבר הוא כאן, לא כאן או מקושר מכאן.
-
11:23 - 11:25הכל מאוד חסר-מיקום.
-
11:25 - 11:28המרחק בין אברהם לינקולן למטבע פני עם דמותו של לינקולן
-
11:28 - 11:30לרקדנית פני מרשל לתוכנית מרשל
-
11:30 - 11:31ללהקה "תוכנית 9" לתשע נשמות
-
11:31 - 11:33הוא אותו דבר
-
11:33 - 11:34(צחוק)
-
11:34 - 11:36אבל בקומיקס
-
11:37 - 11:39לכל פן ואלמנט של היצירה
-
11:40 - 11:43יש יחסים מיקומיים עם כל אלמנט אחר.
-
11:43 - 11:44אז השאלה הייתה
-
11:44 - 11:47האם יש דרך לשמר את יחסי המיקום
-
11:47 - 11:49ועדיין לנצל את כל הדברים
-
11:49 - 11:51שהדיגיטציה נותנת לנו?
-
11:51 - 11:53התשובה שלי לכך היא
-
11:53 - 11:55באותם קומיקס עתיקים שהראיתי לכם.
-
11:56 - 11:59לכולם היה סדר קריאה יחיד ורציף
-
11:59 - 12:01בין אם זה זיגזג לאורך הקירות
-
12:01 - 12:03או בספירלה לאורך עמוד
-
12:03 - 12:06או סתם משמאל לימין, או בזיגזג הפוך
-
12:06 - 12:08לאורך 88 עמודים בקיפול אקורדיון.
-
12:08 - 12:10אותו דבר מתרחש, ואותו רעיון בסיסי
-
12:11 - 12:13של תנועה במרחב בתור תנועה בזמן
-
12:13 - 12:15שמתבצעת כאן בלי שום פשרות,
-
12:15 - 12:18אבל היו פשרות עם מהפכת הדפוס.
-
12:18 - 12:21מרווחים צמודים כבר לא היו רגעים צמודים
-
12:21 - 12:24אז הרעיון הבסיסי של הקומיקס נשבר שוב ושוב
-
12:24 - 12:25ושוב ושוב.
-
12:25 - 12:26אז חשבתי, נו טוב,
-
12:26 - 12:28אם זה ככה, האם יש דרך
-
12:29 - 12:31כשיוצאים מעבר לדפוס
-
12:31 - 12:33להחזיר את זה בחזרה?
-
12:34 - 12:36עכשיו, טכנית צג המחשב
-
12:37 - 12:39מוגבל בדיוק כמו הדף, נכון?
-
12:39 - 12:41הוא בצורה שונה, אבל חוץ מזה
-
12:41 - 12:43זו אותה מגבלה בסיסית.
-
12:43 - 12:46זה נכון רק אם חושבים על הצג בתור דף
-
12:47 - 12:49אבל לא אם חושבים עליו כעל חלון.
-
12:50 - 12:52וזה מה שהצעתי: שאולי נוכל ליצור קומיקס
-
12:52 - 12:53על משטח אינסופי:
-
12:54 - 12:58לאורך ציר X וציר Y והמדרגות.
-
12:59 - 13:01אפשר לעשות סיפורים מעגליים במעגל.
-
13:01 - 13:04ליצור תפנית בעלילה שתפנה את הכיוון.
-
13:05 - 13:07סיפורים מקבילים יצוירו במקביל.
-
13:09 - 13:11ציר X, ציר Y וגם Z.
-
13:12 - 13:14היו לי כל המחשבות האלה בסוף שנות התשעים,
-
13:14 - 13:17ואנשים אחרים בעסק חשבו שאני משוגע,
-
13:18 - 13:20אבל הרבה אנשים קמו וממש עשו את זה.
-
13:20 - 13:22אני אראה לכם כמה דוגמאות.
-
13:23 - 13:26זה היה קומיקס קולאז' מוקדם מאת ג'ייסון לקס.
-
13:30 - 13:32שימו לב מה קורה כאן.
-
13:32 - 13:34אני מחפש כאן מוטציה מאריכת ימים.
-
13:34 - 13:36זה מה שכולנו מחפשים.
-
13:36 - 13:38כשהמדיום נכנס לעידן חדש,
-
13:38 - 13:41אנחנו מחפשים מוטציות
-
13:41 - 13:45שיאריכו ימים, שתהיה להן יציבות.
-
13:45 - 13:49ניקח את הרעיון הבסיסי של הצגת קומיקס כמדיום ויזואלי
-
13:49 - 13:52ונסחב אותו מההתחלה ועד הסוף.
-
13:52 - 13:54זה כל הקומיקס שראיתם הרגע
-
13:54 - 13:56על המסך ברגע זה.
-
13:56 - 13:59אבל למרות שאתם חווים אותו חלק אחד בכל רגע,
-
13:59 - 14:01כאן פשוט הטכנולוגיה נמצאת כרגע.
-
14:01 - 14:03ככל שהטכנולוגיה תתפתח,
-
14:03 - 14:06עם תצוגות שיקיפו אתכם ומה לא,
-
14:06 - 14:08העניין הזה רק יגדל.
-
14:08 - 14:10יתאקלם.
-
14:10 - 14:12הוא יתאקלם לסביבה החדשה:
-
14:12 - 14:14זוהי מוטציה מאריכת ימים.
-
14:15 - 14:17אני אראה לכם עוד אחת, מאת דרו ויינג.
-
14:17 - 14:18זה נקרא
-
14:18 - 14:20"פופ מהרהר במות היקום מחום".
-
14:46 - 14:47תראו מה קורה כאן.
-
14:48 - 14:51כשמציירים את הסיפורים על משטח אינסופי
-
14:53 - 14:56יוצרים ביטוי טהור יותר
-
14:57 - 14:59של משמעות המדיום הזה.
-
15:04 - 15:06נעבור על זה יותר מהר, הבנתם את הרעיון.
-
15:06 - 15:08אני רוצה להגיע לתמונה האחרונה.
-
15:14 - 15:17[כדור הארץ לפאפ. בוא לשחק אתנו בכדור]
-
15:17 - 15:18הגענו.
-
15:20 - 15:22[בסוף ישאר מהיקום רק גז קר בחלל הבודד.]
-
15:25 - 15:28[אוי, אם כך מוטב שנזדרז!]
-
15:31 - 15:32רק עוד אחד.
-
15:34 - 15:36אם מדברים על משטח אינסופי.
-
15:37 - 15:39זה מאת דניאל מרלין גודבריי מבריטניה.
-
15:40 - 15:42למה זה חשוב?
-
15:43 - 15:45אני חושב שזה משום שהמדיה,
-
15:46 - 15:47כל מדיום שהוא
-
15:48 - 15:51מספק לנו חלון אל העולם שלנו.
-
15:51 - 15:53יתכן שסרטים –
-
15:53 - 15:56ובסוף מציאות מדומה או משהו בסגנון,
-
15:56 - 15:58תצוגה שתקיף אותנו –
-
15:58 - 16:03תעניק את ההיחלצות היעילה ביותר מהעולם שלנו.
-
16:03 - 16:06רוב האנשים פונים למספרי סיפורים כדי להיחלץ.
-
16:06 - 16:09אלה מדיומים שנותנים לנו חלון
-
16:09 - 16:12בחזרה אל העולם שאנחנו חיים בו.
-
16:13 - 16:15וכשהם מתפתחים
-
16:16 - 16:21הזהות של המדיומים הופכת להיות ייחודית.
-
16:21 - 16:24כי אתם מסתכלים כאן על קומיקס בחזקת שלוש.
-
16:24 - 16:27אתם מסתכלים על קומיקס שהם יותר קומיקסיים משהיו אי פעם.
-
16:28 - 16:31כשזה קורה, אתם נותנים לאנשים כמה דרכים
-
16:31 - 16:34להיכנס בחזרה לעולם דרך כמה חלונות
-
16:35 - 16:38וכשהם חוזרים, זה מאפשר להם לאכן את העולם
-
16:38 - 16:40שהם חיים בו ולראות את צורתו.
-
16:40 - 16:42ולכן לדעתי זה חשוב.
-
16:42 - 16:44סיבה אחת מני רבות, אבל זמני תם.
-
16:44 - 16:45תודה שהקשבתם לי.
- Title:
- סקוט מק'קלאוד על קומיקס
- Speaker:
- Scott McCloud
- Description:
-
סקוט מק'קלאוד נותן לנו הצצה שאסור להחמיץ אל הקסם שבקומיקס במצגת דמוית סרט מצויר, שבה תמונות ססגוניות שועטות על פני חוויות ילדות וחזיונות עתידניים על דברים שנוכל לשמוע ולמשש עם העיניים.
- Video Language:
- English
- Team:
closed TED
- Project:
- TEDTalks
- Duration:
- 16:45