WEBVTT

00:00:00.000 --> 00:00:01.000
מבין חמשת החושים,

00:00:01.000 --> 00:00:04.000
אני מעריך ביותר את חוש הראייה

00:00:04.000 --> 00:00:07.000
ואני לא מקבל אותו כמובן מאליו

00:00:07.000 --> 00:00:10.000
בין היתר משום שאבי היה עיוור.

00:00:11.000 --> 00:00:13.000
הוא לא עשה מזה עניין גדול בדרך כלל.

00:00:13.000 --> 00:00:14.000
פעם אחת בנובה סקוטיה

00:00:14.000 --> 00:00:16.000
הלכנו לראות ליקוי חמה מלא

00:00:17.000 --> 00:00:19.000
ההוא מהשיר של קרלי סיימון,

00:00:19.000 --> 00:00:21.000
שאולי מתייחס אל

00:00:21.000 --> 00:00:24.000
ג'יימס טיילור, וורן ביטי או מיק ג'אגר; לא בטוח.

00:00:24.000 --> 00:00:27.000
חילקו שם משקפי פלסטיק מושחרים

00:00:27.000 --> 00:00:29.000
שבעזרתם אפשר להביט ישירות לשמש

00:00:29.000 --> 00:00:30.000
מבלי לפגוע בעיניים.

00:00:31.000 --> 00:00:32.000
אבל אבא ממש נבהל

00:00:32.000 --> 00:00:33.000
ולא הסכים שנעשה את זה.

00:00:34.000 --> 00:00:37.000
הוא רצה שנשתמש במקום במשקפי קרטון זולים

00:00:37.000 --> 00:00:40.000
שימנעו כל סיכוי שנפגע בעיניים שלנו.

00:00:41.000 --> 00:00:42.000
אז חשבתי שזה קצת מוזר.

NOTE Paragraph

00:00:43.000 --> 00:00:44.000
לא ידעתי אז

00:00:44.000 --> 00:00:46.000
שאבי נולד עם ראייה מושלמת.

00:00:47.000 --> 00:00:49.000
כשהוא ואחותו מרתה היו קטנים מאוד,

00:00:49.000 --> 00:00:52.000
אמא שלהם לקחה אותם לראות ליקוי מלא,

00:00:52.000 --> 00:00:53.000
ליקוי חמה,

00:00:53.000 --> 00:00:54.000
וקצת אחר כך

00:00:54.000 --> 00:00:57.000
שניהם התחילו לאבד את הראייה.

00:00:58.000 --> 00:00:59.000
עשרות שנים אחר כך

00:00:59.000 --> 00:01:01.000
הסתבר שהמקור לעיוורון

00:01:01.000 --> 00:01:04.000
היה כנראה זיהום חיידקי כלשהו.

00:01:04.000 --> 00:01:05.000
למיטב ידיעתנו

00:01:05.000 --> 00:01:09.000
לא היה לזה קשר עם ליקוי החמה,

00:01:09.000 --> 00:01:11.000
אבל אז סבתי כבר הלכה לעולמה

00:01:11.000 --> 00:01:12.000
במחשבה שזו אשמתה.

NOTE Paragraph

00:01:14.000 --> 00:01:17.000
אבא סיים את הרווארד ב-1946,

00:01:17.000 --> 00:01:18.000
התחתן עם אמא,

00:01:18.000 --> 00:01:21.000
וקנה בית בלקסינגטון שבמסצ'וסטס

00:01:21.000 --> 00:01:25.000
שבה נורו היריות הראשונות של מלחמת העצמאות ב-1775

00:01:25.000 --> 00:01:27.000
אם כי לא פגענו באף אחד עד הקרב בקונקורד.

00:01:27.000 --> 00:01:29.000
הוא השיג עבודה ברייתיון

00:01:29.000 --> 00:01:31.000
בעיצוב מערכות ניווט

00:01:31.000 --> 00:01:34.000
שהיה חלק מאזור התעשייה שלאורך כביש 128,

00:01:34.000 --> 00:01:37.000
המקבילה של עמק הסיליקון בשנות השבעים.

00:01:37.000 --> 00:01:40.000
אבא לא היה טיפוס לוחמני במיוחד,

00:01:40.000 --> 00:01:43.000
אבל הוא הצטער שלא הרשו לו להשתתף במלחמת העולם השנייה

00:01:43.000 --> 00:01:44.000
בגלל נכותו

00:01:44.000 --> 00:01:46.000
אם כי הם העבירו אותו

00:01:46.000 --> 00:01:50.000
את הבדיקות הגופניות במשך שעות ארוכות

00:01:50.000 --> 00:01:51.000
עד למבחן האחרון

00:01:51.000 --> 00:01:52.000
של בדיקת ראייה.

00:01:52.000 --> 00:01:56.000
(צחוק)

NOTE Paragraph

00:01:56.000 --> 00:01:59.000
אבא התחיל לרקוח פטנטים

00:01:59.000 --> 00:02:02.000
וקיבל מוניטין של עיוור גאון, מדען טילים, ממציא.

00:02:02.000 --> 00:02:03.000
לנו הוא היה אבא

00:02:03.000 --> 00:02:07.000
והחיים אתו בבית היו רגילים למדי.

00:02:07.000 --> 00:02:09.000
כילד צפיתי הרבה בטלוויזיה

00:02:09.000 --> 00:02:11.000
והיו לי הרבה תחביבים חנוניים

00:02:11.000 --> 00:02:14.000
כמו מינרלוגיה ומיקרוביולוגיה ותוכנית החלל

00:02:14.000 --> 00:02:15.000
וקצת פוליטיקה.

00:02:15.000 --> 00:02:17.000
שיחקתי הרבה שחמט.

00:02:17.000 --> 00:02:18.000
אבל בגיל 14

00:02:18.000 --> 00:02:19.000
התעניינתי בקומיקס

00:02:19.000 --> 00:02:22.000
והחלטתי שזה מה שאני רוצה לעסוק בו למחייתי.

NOTE Paragraph

00:02:23.000 --> 00:02:24.000
אז, הנה אבא שלי:

00:02:24.000 --> 00:02:29.000
מדען, מהנדס ועובד עבור הצבא.

00:02:30.000 --> 00:02:33.000
ויש לו ארבעה ילדים, כן?

00:02:33.000 --> 00:02:34.000
אחד גדל ולמד מדעי המחשב,

00:02:34.000 --> 00:02:36.000
אחת הצטרפה לחיל הים,

00:02:37.000 --> 00:02:38.000
אחד גדל להיות מהנדס,

00:02:39.000 --> 00:02:40.000
והנה אני.

00:02:41.000 --> 00:02:43.000
מצייר חוברות קומיקס.

00:02:43.000 --> 00:02:46.000
(צחוק)

00:02:46.000 --> 00:02:47.000
ההפך מדין קאמן:

00:02:47.000 --> 00:02:49.000
אני מצייר קומיקס, בן של ממציא

00:02:49.000 --> 00:02:51.000
והוא ממציא, בן של צייר קומיקס.

00:02:52.000 --> 00:02:53.000
(צחוק)

00:02:53.000 --> 00:02:55.000
כן, זה נכון.

00:02:55.000 --> 00:02:58.000
(מחיאות כפיים)

NOTE Paragraph

00:02:58.000 --> 00:03:00.000
המצחיק הוא, שאבא האמין בי.

00:03:00.000 --> 00:03:03.000
הוא האמין ביכולות שלי כקומיקסאי,

00:03:03.000 --> 00:03:06.000
אף שלא הייתה לו שום דרך להעריך את העבודה שלי.

00:03:06.000 --> 00:03:08.000
הוא ראה רק כתם מטושטש.

00:03:08.000 --> 00:03:10.000
זה נותן משמעות אמתית למושג "אמונה עיוורת".

00:03:10.000 --> 00:03:14.000
עבורי אין לו המשמעות השלילית שבדרך כלל נוטים לייחס לו.

00:03:15.000 --> 00:03:18.000
אמונה בדברים שאי אפשר לראות, שאין דרך להוכיח,

00:03:18.000 --> 00:03:22.000
אני לא מתחבר אליה כל כך בדרך כלל.

00:03:22.000 --> 00:03:23.000
אני מעדיף מדע

00:03:23.000 --> 00:03:25.000
שבו מה שרואים

00:03:25.000 --> 00:03:28.000
או שאפשר לאשש הוא הבסיס של מה שאנחנו יודעים.

NOTE Paragraph

00:03:29.000 --> 00:03:31.000
אבל יש גם תחום אפור באמצע.

00:03:31.000 --> 00:03:34.000
אותו תחום שצ'ארלס בבג' המסכן עבר בו

00:03:34.000 --> 00:03:38.000
עם המחשבים מונעי הקיטור שמעולם לא בנה.

00:03:38.000 --> 00:03:40.000
אף אחד לא ממש הבין מה עבר בראשו,

00:03:40.000 --> 00:03:43.000
מלבד עדה לאבלייס,

00:03:44.000 --> 00:03:47.000
והוא הלך לעולמו מבלי שהגשים את חלומו.

00:03:47.000 --> 00:03:49.000
ונוואר בוש ומחשב ה"ממקס",

00:03:49.000 --> 00:03:52.000
הרעיון של כל הידע האנושי בקצות אצבעותיך,

00:03:52.000 --> 00:03:54.000
היה לו חזון.

00:03:54.000 --> 00:03:55.000
ואני חושב שאנשים רבים בזמנו

00:03:55.000 --> 00:03:57.000
חשבו שהוא קצת מסובב.

00:03:57.000 --> 00:03:59.000
כן, אפשר להביט אחורה ולהגיד,

00:03:59.000 --> 00:04:03.000
נו באמת, זה הכל מיקרופילם. אבל זאת...

00:04:03.000 --> 00:04:06.000
זאת לא הנקודה. הוא הבין את הצורה של העתיד.

00:04:06.000 --> 00:04:10.000
כך גם ג'יי-סי-אר ליקליידר ורעיונותיו על ממשקי אדם–מחשב.

00:04:10.000 --> 00:04:13.000
אותו דבר: הוא הבין את הצורה של העתיד,

00:04:13.000 --> 00:04:16.000
למרות שזה משהו שיפותח באמת

00:04:16.000 --> 00:04:19.000
רק כעבור שנים רבות.

00:04:19.000 --> 00:04:22.000
או פול בארון, והרעיון של ניתוב מנות נתונים.

00:04:22.000 --> 00:04:24.000
אף אחד לא הקשיב לו בזמנו.

00:04:25.000 --> 00:04:27.000
גם האנשים שהצליחו,

00:04:27.000 --> 00:04:30.000
בחברות בולט, בראנק וניומן בבוסטון,

00:04:30.000 --> 00:04:32.000
הם רק שרבטו בקווים כלליים

00:04:32.000 --> 00:04:35.000
את מה שיהפוך בסוף לרשת כלל עולמית,

00:04:35.000 --> 00:04:39.000
ושרבוט דברים על מפיות ופתקים

00:04:39.000 --> 00:04:41.000
וויכוח בזמן ארוחת ערב אצל הווארד ג'ונסון –

00:04:41.000 --> 00:04:43.000
ליד כביש 128, בלקסינגטון שבמסצ'וסטס,

00:04:43.000 --> 00:04:46.000
שלושה ק"מ מהמקום שבו למדתי את גמביט המלכה

00:04:46.000 --> 00:04:48.000
והאזנתי לגלדיס נייט ולהקת הפיפס

00:04:48.000 --> 00:04:50.000
שרים "רכבת לילה לג'ורג'יה" תוך –

00:04:50.000 --> 00:04:51.000
(צחוק)

00:04:51.000 --> 00:04:54.000
– ישיבה בכיסא הנדנדה של אבא, אתם יודעים?

NOTE Paragraph

00:04:54.000 --> 00:04:56.000
אז, יש שלושה סוגים של ראייה.

00:04:56.000 --> 00:04:59.000
ראיית הנולד, של מה שעדיין לא גלוי –

00:04:59.000 --> 00:05:02.000
ראיית הנסתר והלא ידוע.

00:05:02.000 --> 00:05:05.000
ראייה של מה שכבר הוכח או ניתן לאישוש,

00:05:05.000 --> 00:05:07.000
והסוג השלישי

00:05:08.000 --> 00:05:10.000
של ראייה, של דברים

00:05:10.000 --> 00:05:11.000
שאולי אפשר לראות

00:05:12.000 --> 00:05:15.000
על סמך הידע, אבל עוד לא הוכחו.

00:05:15.000 --> 00:05:20.000
ראינו הרבה דוגמאות לאנשים שרודפים אחרי סוג כזה של ראייה במדעים,

00:05:20.000 --> 00:05:22.000
אבל אני חושב שזה נכון גם

00:05:22.000 --> 00:05:25.000
באמנות, בפוליטיקה ואפילו בהישגים אישיים.

NOTE Paragraph

00:05:25.000 --> 00:05:27.000
הכל מסתכם בעקרונות הבסיסיים:

00:05:27.000 --> 00:05:29.000
ללמוד מכולם,

00:05:29.000 --> 00:05:31.000
לא ללכת בעקבות אף אחד

00:05:31.000 --> 00:05:33.000
לחפש דפוסים דומים

00:05:33.000 --> 00:05:34.000
ולעבוד כמו חמור.

00:05:34.000 --> 00:05:37.000
אני חושב שאלה ארבעת העקרונות המנחים.

00:05:37.000 --> 00:05:39.000
ובעיקרון השלישי

00:05:39.000 --> 00:05:41.000
ראייה של העתיד

00:05:41.000 --> 00:05:43.000
מתחילה לתת את אותותיה.

00:05:43.000 --> 00:05:45.000
צורת ההסתכלות הזאת

00:05:46.000 --> 00:05:48.000
היא אחת מארבע דרכים

00:05:48.000 --> 00:05:50.000
שמציגות ארבעה תחומי התייחסות.

00:05:50.000 --> 00:05:52.000
בקומיקס אני יודע

00:05:52.000 --> 00:05:55.000
שזה יוצר גישה פורמלית

00:05:55.000 --> 00:05:57.000
לניתוח של איך זה עובד.

00:05:57.000 --> 00:06:00.000
מצד שני יש גישה אחרת, קלאסית יותר

00:06:00.000 --> 00:06:02.000
שמכילה גם יופי ואיכות ביצוע;

00:06:02.000 --> 00:06:06.000
גישה נוספת מאמינה בשקיפות הטהורה של התוכן,

00:06:06.000 --> 00:06:08.000
וגישה אחרת

00:06:08.000 --> 00:06:10.000
מעצימה את האותנטיות של ההבעה האנושית,

00:06:10.000 --> 00:06:12.000
את כנותה וגולמיותה.

NOTE Paragraph

00:06:12.000 --> 00:06:14.000
אלה הן ארבע דרכים שונות מאוד להסתכל על העולם. נתתי להן שמות.

00:06:14.000 --> 00:06:18.000
הקלאסית, הרוחנית, הפורמלית והחתרנית.

00:06:18.000 --> 00:06:19.000
הן מתאימות

00:06:19.000 --> 00:06:22.000
לארבע הפונקציות של החשיבה לפי יונג

00:06:24.000 --> 00:06:26.000
והן משקפות דו-ערכיות של אמנות והחיים

00:06:26.000 --> 00:06:28.000
משמאל ומימין,

00:06:28.000 --> 00:06:30.000
של מסורת ומהפכנות מלמעלה ומלמטה.

00:06:30.000 --> 00:06:32.000
ואם מסתכלים באלכסון, מקבלים תוכן וצורה –

00:06:32.000 --> 00:06:34.000
ומנגד יופי ואמת.

00:06:34.000 --> 00:06:35.000
וזה כנראה מתאים גם

00:06:35.000 --> 00:06:38.000
למוזיקה ולסרטים ולאמנות פלסטית

00:06:38.000 --> 00:06:41.000
ואין לזה קשר בכלל עם ראייה,

00:06:41.000 --> 00:06:44.000
או בעצם, שום קשר עם הנושא של הכנס:

00:06:44.000 --> 00:06:45.000
"השראה מהטבע"

00:06:45.000 --> 00:06:48.000
חוץ מהמובן של המשל על הצפרדע

00:06:48.000 --> 00:06:51.000
שלקחה טרמפ את העקרב על הגב שלה כשחצו את הנהר

00:06:51.000 --> 00:06:53.000
כי העקרב הבטיח לא לעקוץ אותה,

00:06:53.000 --> 00:06:55.000
אבל הוא עוקץ אותה בכל זאת ושניהם מתים,

00:06:55.000 --> 00:06:58.000
לא לפני שהצפרדע שואלת אותו למה והוא עונה,

00:06:58.000 --> 00:06:59.000
"זה הטבע שלי" –

00:06:59.000 --> 00:07:01.000
באותו מובן, כן.

00:07:01.000 --> 00:07:03.000
(צחוק)

00:07:03.000 --> 00:07:04.000
אז,

00:07:05.000 --> 00:07:08.000
אז זה היה הטבע שלי. העניין הוא שראיתי

00:07:08.000 --> 00:07:10.000
שהמסלול שלקח לי כדי לגלות

00:07:10.000 --> 00:07:13.000
את המוקד בעבודה שלי

00:07:13.000 --> 00:07:15.000
ואת הזהות שלי,

00:07:15.000 --> 00:07:17.000
ראיתי זאת כדרך אל הגילוי.

00:07:17.000 --> 00:07:19.000
בעצם פשוט פעלתי לפי הטבע שלי

00:07:19.000 --> 00:07:21.000
שזה אומר

00:07:21.000 --> 00:07:24.000
שלא נפלתי כל כך רחוק מהעץ אחרי הכל.

NOTE Paragraph

00:07:26.000 --> 00:07:28.000
אז מה קשור "ראש מדעי"

00:07:28.000 --> 00:07:30.000
באמנות?

00:07:31.000 --> 00:07:32.000
התחלתי לצייר קומיקס

00:07:32.000 --> 00:07:34.000
אבל מיד התחלתי לנסות להבין אותם.

00:07:34.000 --> 00:07:37.000
אחד הדברים החשובים בקומיקס, גיליתי,

00:07:37.000 --> 00:07:39.000
הוא שזהו מדיום חזותי,

00:07:39.000 --> 00:07:43.000
אבל הוא מנסה לאגד את כל החושים בתוכו.

00:07:43.000 --> 00:07:47.000
לכן המרכיבים השונים בקומיקס, כמו תמונות ומילים,

00:07:47.000 --> 00:07:50.000
והסמלים השונים וכל מה שביניהם

00:07:50.000 --> 00:07:51.000
שקומיקס מציג

00:07:51.000 --> 00:07:53.000
כולם מתועלים למקום אחד של הראייה.

00:07:53.000 --> 00:07:55.000
אז יש לכם דמיון בין דברים,

00:07:55.000 --> 00:07:58.000
דברים שדומים לעולם האמתי מופשטים

00:07:58.000 --> 00:08:00.000
בכמה כיוונים שונים:

00:08:00.000 --> 00:08:02.000
מופשטים מהדמיון שלהם,

00:08:02.000 --> 00:08:04.000
אבל עדיין משמרים את המשמעות המלאה,

00:08:04.000 --> 00:08:08.000
או מופשטים מהדמיון וגם מהמשמעות לעבר מתאר תמונה.

NOTE Paragraph

00:08:08.000 --> 00:08:10.000
שימו הכל ביחד ותקבלו מפה

00:08:10.000 --> 00:08:13.000
של כל גבולות הייצוג החזותי

00:08:13.000 --> 00:08:15.000
שקומיקס יכול לבטא.

00:08:15.000 --> 00:08:18.000
ואם ממשיכים ימינה מקבלים שפה,

00:08:18.000 --> 00:08:21.000
כי זאת הפשטה נוספת של הדמיון

00:08:21.000 --> 00:08:23.000
שעדיין משמרת משמעות.

00:08:24.000 --> 00:08:26.000
הראייה נדרשת גם לייצג צלילים

00:08:26.000 --> 00:08:29.000
וכדי להבין את המאפיינים המשותפים של שניהם

00:08:29.000 --> 00:08:31.000
כמו את המורשת המשותפת שלהם.

00:08:31.000 --> 00:08:34.000
וגם לנסות לייצג את המרקם של הצליל

00:08:34.000 --> 00:08:38.000
לייצג את המאפיין המרכזי שלו באמצעים חזותיים.

00:08:39.000 --> 00:08:41.000
יש גם שיווי משקל

00:08:41.000 --> 00:08:43.000
בין הנראה והבלתי נראה בקומיקס.

00:08:44.000 --> 00:08:46.000
קומיקס הוא סוג של קריאה ותגובה

00:08:46.000 --> 00:08:47.000
שבו האמן נותן לך

00:08:47.000 --> 00:08:48.000
משהו לראות בתוך המסגרת

00:08:48.000 --> 00:08:52.000
ונותן לך משהו לדמיין בין המסגרות.

NOTE Paragraph

00:08:53.000 --> 00:08:55.000
כמו כן, חוש נוסף

00:08:55.000 --> 00:08:58.000
שרואים בקומיקס הוא זמן.

00:08:59.000 --> 00:09:02.000
רצף הוא מאפיין חשוב בקומיקס.

00:09:03.000 --> 00:09:05.000
קומיקס מציג סוג של מפת זמנים.

00:09:06.000 --> 00:09:09.000
ומפת הזמנים הזאת היא מה שמתניע את הקומיקס המודרני

00:09:09.000 --> 00:09:12.000
אבל תהיתי אם אולי זה מתניע גם

00:09:12.000 --> 00:09:14.000
צורות מסוגים אחרים,

00:09:14.000 --> 00:09:15.000
ומצאתי כמה לאורך ההיסטוריה.

00:09:16.000 --> 00:09:19.000
אותו עיקרון עובד גם

00:09:19.000 --> 00:09:22.000
בגרסאות העתיקות של אותו רעיון.

00:09:22.000 --> 00:09:24.000
מה שקורה הוא שהצורה האמנותית מתנגשת

00:09:24.000 --> 00:09:25.000
עם הטכנולוגיה הזמינה,

00:09:25.000 --> 00:09:29.000
אם זה צבע על סלע, כמו בקבר המגילות במצרים הקדומה,

00:09:29.000 --> 00:09:31.000
או תחריט מפוסל על עמוד אבן,

00:09:32.000 --> 00:09:34.000
או רקמה באורך 60 מטר,

00:09:34.000 --> 00:09:36.000
או עור צבאים וגזע עץ צבוע

00:09:36.000 --> 00:09:39.000
לאורך 88 עמודים בקיפול אקורדיון.

NOTE Paragraph

00:09:39.000 --> 00:09:41.000
מעניין שמרגע המצאת הדפוס,

00:09:41.000 --> 00:09:43.000
וזה קרה ב-1450, דרך אגב,

00:09:43.000 --> 00:09:45.000
כל האמצעים של הקומיקס המודרני מתחילים להופיע:

00:09:45.000 --> 00:09:47.000
סידור משבצות מלבני קווי,

00:09:47.000 --> 00:09:49.000
ציור בקווים פשוטים

00:09:49.000 --> 00:09:52.000
וסדר קריאה משמאל לימין.

00:09:53.000 --> 00:09:54.000
תוך מאה שנים

00:09:54.000 --> 00:09:57.000
מתחילים לראות את בלוני המילים והכותרות,

00:09:58.000 --> 00:10:00.000
ומשם יש דילוג קל עד לימינו אנו.

00:10:01.000 --> 00:10:03.000
כתבתי ספר על זה ב-1993

00:10:03.000 --> 00:10:05.000
אבל לקראת הסיום שלו

00:10:05.000 --> 00:10:06.000
הייתי צריך לעמד כמה אותיות

00:10:06.000 --> 00:10:08.000
ונמאס לי ללכת לבית הדפוס המקומי שיעשה את זה

00:10:08.000 --> 00:10:10.000
אז קניתי מחשב.

00:10:11.000 --> 00:10:14.000
הוא היה די פשוט, לא הרבה מעבר להכנסה של טקסט,

00:10:14.000 --> 00:10:17.000
אבל אבי סיפר לי על חוק מור

00:10:17.000 --> 00:10:20.000
אז בשנות השבעים, אז ידעתי מה הולך להגיע.

00:10:21.000 --> 00:10:23.000
לכן שמרתי את עיניי פקוחות

00:10:23.000 --> 00:10:25.000
לראות אם השינויים שהתרחשו

00:10:25.000 --> 00:10:28.000
בין ימי טרום-הדפוס לימי הדפוס

00:10:28.000 --> 00:10:31.000
יקרו כשנעבור הלאה, לימים שאחרי הדפוס.

NOTE Paragraph

00:10:31.000 --> 00:10:33.000
אחד הדברים שהוצעו היה

00:10:33.000 --> 00:10:35.000
לערבב את מה שרואים בקומיקס

00:10:35.000 --> 00:10:37.000
עם מה ששומעים, יחד עם תנועה ואינטראקטיביות

00:10:37.000 --> 00:10:39.000
של הסי-די-רומים שיוצרו באותם ימים.

00:10:39.000 --> 00:10:41.000
זה היה עוד לפני האינטרנט.

00:10:41.000 --> 00:10:42.000
אחד הדברים הראשונים שעשו היה

00:10:42.000 --> 00:10:44.000
לקחת את עמוד הקומיקס כמו שהוא

00:10:44.000 --> 00:10:45.000
ולהקרין אותו על המסך,

00:10:45.000 --> 00:10:47.000
שזאת טעות קלאסית של הבנת המדיה

00:10:48.000 --> 00:10:51.000
כשמתאימים את הצורה של הטכנולוגיה הקודמת

00:10:51.000 --> 00:10:53.000
בתור התוכן של הטכנולוגיה החדשה.

00:10:53.000 --> 00:10:54.000
וכך, מה שהם עשו היה

00:10:54.000 --> 00:10:56.000
להציג את עמודי הקומיקס שמזכירים עמודי קומיקס

00:10:56.000 --> 00:10:59.000
והוסיפו להם צלילים ותנועה.

00:11:00.000 --> 00:11:02.000
הבעיה הייתה שאם הולכים על הרעיון הזה

00:11:02.000 --> 00:11:05.000
הרעיון הבסיסי שבקומיקס מרווח שווה זמן

00:11:05.000 --> 00:11:07.000
מה שקורה הוא שכשמוסיפים צליל ותנועה

00:11:07.000 --> 00:11:11.000
שהם תופעות שקשורות בזמן שאפשר לייצג רק בעזרת זמן

00:11:11.000 --> 00:11:16.000
שוברים את ההמשכיות של ההצגה.

NOTE Paragraph

00:11:17.000 --> 00:11:18.000
גם אינטראקטיביות.

00:11:18.000 --> 00:11:19.000
קומיקס עם קישורים.

00:11:19.000 --> 00:11:20.000
הבעיה עם קישורים

00:11:20.000 --> 00:11:23.000
הוא שכל דבר הוא כאן, לא כאן או מקושר מכאן.

00:11:23.000 --> 00:11:25.000
הכל מאוד חסר-מיקום.

00:11:25.000 --> 00:11:28.000
המרחק בין אברהם לינקולן למטבע פני עם דמותו של לינקולן

00:11:28.000 --> 00:11:30.000
לרקדנית פני מרשל לתוכנית מרשל

00:11:30.000 --> 00:11:31.000
ללהקה "תוכנית 9" לתשע נשמות

00:11:31.000 --> 00:11:33.000
הוא אותו דבר

00:11:33.000 --> 00:11:34.000
(צחוק)

00:11:34.000 --> 00:11:36.000
אבל בקומיקס

00:11:37.000 --> 00:11:39.000
לכל פן ואלמנט של היצירה

00:11:40.000 --> 00:11:43.000
יש יחסים מיקומיים עם כל אלמנט אחר.

NOTE Paragraph

00:11:43.000 --> 00:11:44.000
אז השאלה הייתה

00:11:44.000 --> 00:11:47.000
האם יש דרך לשמר את יחסי המיקום

00:11:47.000 --> 00:11:49.000
ועדיין לנצל את כל הדברים

00:11:49.000 --> 00:11:51.000
שהדיגיטציה נותנת לנו?

00:11:51.000 --> 00:11:53.000
התשובה שלי לכך היא

00:11:53.000 --> 00:11:55.000
באותם קומיקס עתיקים שהראיתי לכם.

00:11:56.000 --> 00:11:59.000
לכולם היה סדר קריאה יחיד ורציף

00:11:59.000 --> 00:12:01.000
בין אם זה זיגזג לאורך הקירות

00:12:01.000 --> 00:12:03.000
או בספירלה לאורך עמוד

00:12:03.000 --> 00:12:06.000
או סתם משמאל לימין, או בזיגזג הפוך

00:12:06.000 --> 00:12:08.000
לאורך 88 עמודים בקיפול אקורדיון.

00:12:08.000 --> 00:12:10.000
אותו דבר מתרחש, ואותו רעיון בסיסי

00:12:11.000 --> 00:12:13.000
של תנועה במרחב בתור תנועה בזמן

00:12:13.000 --> 00:12:15.000
שמתבצעת כאן בלי שום פשרות,

00:12:15.000 --> 00:12:18.000
אבל היו פשרות עם מהפכת הדפוס.

00:12:18.000 --> 00:12:21.000
מרווחים צמודים כבר לא היו רגעים צמודים

00:12:21.000 --> 00:12:24.000
אז הרעיון הבסיסי של הקומיקס נשבר שוב ושוב

00:12:24.000 --> 00:12:25.000
ושוב ושוב.

NOTE Paragraph

00:12:25.000 --> 00:12:26.000
אז חשבתי, נו טוב,

00:12:26.000 --> 00:12:28.000
אם זה ככה, האם יש דרך

00:12:29.000 --> 00:12:31.000
כשיוצאים מעבר לדפוס

00:12:31.000 --> 00:12:33.000
להחזיר את זה בחזרה?

00:12:34.000 --> 00:12:36.000
עכשיו, טכנית צג המחשב

00:12:37.000 --> 00:12:39.000
מוגבל בדיוק כמו הדף, נכון?

00:12:39.000 --> 00:12:41.000
הוא בצורה שונה, אבל חוץ מזה

00:12:41.000 --> 00:12:43.000
זו אותה מגבלה בסיסית.

00:12:43.000 --> 00:12:46.000
זה נכון רק אם חושבים על הצג בתור דף

00:12:47.000 --> 00:12:49.000
אבל לא אם חושבים עליו כעל חלון.

NOTE Paragraph

00:12:50.000 --> 00:12:52.000
וזה מה שהצעתי: שאולי נוכל ליצור קומיקס

00:12:52.000 --> 00:12:53.000
על משטח אינסופי:

00:12:54.000 --> 00:12:58.000
לאורך ציר X וציר Y והמדרגות.

00:12:59.000 --> 00:13:01.000
אפשר לעשות סיפורים מעגליים במעגל.

00:13:01.000 --> 00:13:04.000
ליצור תפנית בעלילה שתפנה את הכיוון.

00:13:05.000 --> 00:13:07.000
סיפורים מקבילים יצוירו במקביל.

00:13:09.000 --> 00:13:11.000
ציר X, ציר Y וגם Z.

00:13:12.000 --> 00:13:14.000
היו לי כל המחשבות האלה בסוף שנות התשעים,

00:13:14.000 --> 00:13:17.000
ואנשים אחרים בעסק חשבו שאני משוגע,

00:13:18.000 --> 00:13:20.000
אבל הרבה אנשים קמו וממש עשו את זה.

00:13:20.000 --> 00:13:22.000
אני אראה לכם כמה דוגמאות.

NOTE Paragraph

00:13:23.000 --> 00:13:26.000
זה היה קומיקס קולאז' מוקדם מאת ג'ייסון לקס.

00:13:30.000 --> 00:13:32.000
שימו לב מה קורה כאן.

00:13:32.000 --> 00:13:34.000
אני מחפש כאן מוטציה מאריכת ימים.

00:13:34.000 --> 00:13:36.000
זה מה שכולנו מחפשים.

00:13:36.000 --> 00:13:38.000
כשהמדיום נכנס לעידן חדש,

00:13:38.000 --> 00:13:41.000
אנחנו מחפשים מוטציות

00:13:41.000 --> 00:13:45.000
שיאריכו ימים, שתהיה להן יציבות.

00:13:45.000 --> 00:13:49.000
ניקח את הרעיון הבסיסי של הצגת קומיקס כמדיום ויזואלי

00:13:49.000 --> 00:13:52.000
ונסחב אותו מההתחלה ועד הסוף.

00:13:52.000 --> 00:13:54.000
זה כל הקומיקס שראיתם הרגע

00:13:54.000 --> 00:13:56.000
על המסך ברגע זה.

00:13:56.000 --> 00:13:59.000
אבל למרות שאתם חווים אותו חלק אחד בכל רגע,

00:13:59.000 --> 00:14:01.000
כאן פשוט הטכנולוגיה נמצאת כרגע.

00:14:01.000 --> 00:14:03.000
ככל שהטכנולוגיה תתפתח,

00:14:03.000 --> 00:14:06.000
עם תצוגות שיקיפו אתכם ומה לא,

00:14:06.000 --> 00:14:08.000
העניין הזה רק יגדל.

00:14:08.000 --> 00:14:10.000
יתאקלם.

00:14:10.000 --> 00:14:12.000
הוא יתאקלם לסביבה החדשה:

00:14:12.000 --> 00:14:14.000
זוהי מוטציה מאריכת ימים.

NOTE Paragraph

00:14:15.000 --> 00:14:17.000
אני אראה לכם עוד אחת, מאת דרו ויינג.

00:14:17.000 --> 00:14:18.000
זה נקרא

00:14:18.000 --> 00:14:20.000
"פופ מהרהר במות היקום מחום".

00:14:46.000 --> 00:14:47.000
תראו מה קורה כאן.

00:14:48.000 --> 00:14:51.000
כשמציירים את הסיפורים על משטח אינסופי

00:14:53.000 --> 00:14:56.000
יוצרים ביטוי טהור יותר

00:14:57.000 --> 00:14:59.000
של משמעות המדיום הזה.

00:15:04.000 --> 00:15:06.000
נעבור על זה יותר מהר, הבנתם את הרעיון.

00:15:06.000 --> 00:15:08.000
אני רוצה להגיע לתמונה האחרונה.

00:15:14.000 --> 00:15:17.000
[כדור הארץ לפאפ. בוא לשחק אתנו בכדור]

00:15:17.000 --> 00:15:18.000
הגענו.

00:15:20.000 --> 00:15:22.000
[בסוף ישאר מהיקום רק גז קר בחלל הבודד.]

00:15:25.000 --> 00:15:28.000
[אוי, אם כך מוטב שנזדרז!]

00:15:31.000 --> 00:15:32.000
רק עוד אחד.

00:15:34.000 --> 00:15:36.000
אם מדברים על משטח אינסופי.

00:15:37.000 --> 00:15:39.000
זה מאת דניאל מרלין גודבריי מבריטניה.

NOTE Paragraph

00:15:40.000 --> 00:15:42.000
למה זה חשוב?

00:15:43.000 --> 00:15:45.000
אני חושב שזה משום שהמדיה,

00:15:46.000 --> 00:15:47.000
כל מדיום שהוא

00:15:48.000 --> 00:15:51.000
מספק לנו חלון אל העולם שלנו.

00:15:51.000 --> 00:15:53.000
יתכן שסרטים –

00:15:53.000 --> 00:15:56.000
ובסוף מציאות מדומה או משהו בסגנון,

00:15:56.000 --> 00:15:58.000
תצוגה שתקיף אותנו –

00:15:58.000 --> 00:16:03.000
תעניק את ההיחלצות היעילה ביותר מהעולם שלנו.

00:16:03.000 --> 00:16:06.000
רוב האנשים פונים למספרי סיפורים כדי להיחלץ.

00:16:06.000 --> 00:16:09.000
אלה מדיומים שנותנים לנו חלון

00:16:09.000 --> 00:16:12.000
בחזרה אל העולם שאנחנו חיים בו.

00:16:13.000 --> 00:16:15.000
וכשהם מתפתחים

00:16:16.000 --> 00:16:21.000
הזהות של המדיומים הופכת להיות ייחודית.

00:16:21.000 --> 00:16:24.000
כי אתם מסתכלים כאן על קומיקס בחזקת שלוש.

00:16:24.000 --> 00:16:27.000
אתם מסתכלים על קומיקס שהם יותר קומיקסיים משהיו אי פעם.

00:16:28.000 --> 00:16:31.000
כשזה קורה, אתם נותנים לאנשים כמה דרכים

00:16:31.000 --> 00:16:34.000
להיכנס בחזרה לעולם דרך כמה חלונות

00:16:35.000 --> 00:16:38.000
וכשהם חוזרים, זה מאפשר להם לאכן את העולם

00:16:38.000 --> 00:16:40.000
שהם חיים בו ולראות את צורתו.

00:16:40.000 --> 00:16:42.000
ולכן לדעתי זה חשוב.

00:16:42.000 --> 00:16:44.000
סיבה אחת מני רבות, אבל זמני תם.

00:16:44.000 --> 00:16:45.000
תודה שהקשבתם לי.