< Return to Video

הסטוריה קצרה של מלנכוליה - קורטני סטפנס

  • 0:07 - 0:10
    עצבות היא חלק מההוויה האנושית,
  • 0:10 - 0:13
    אבל במשך מאות שנים היה חוסר הסכמה רחב
  • 0:13 - 0:17
    בנוגע למה היא באמת ומה,
    אם בכלל, לעשות איתה.
  • 0:17 - 0:19
    במונחים הפשוטים ביותר,
  • 0:19 - 0:21
    עצבות נחשבת פעמים רבות
  • 0:21 - 0:24
    כתגובה טבעית למצב קשה.
  • 0:24 - 0:28
    אתם מרגישים עצובים כשחבר עוזב
    או כשחיית מחמד מתה.
  • 0:28 - 0:30
    כשחבר אומר, "אני עצוב,"
  • 0:30 - 0:33
    אתם הרבה פעמים מגיבים בשאלה, "מה קרה?"
  • 0:33 - 0:37
    אבל ההנחות שלכם שלעצבות
    יש סיבה חיצונית מחוץ לעצמי
  • 0:37 - 0:40
    היא רעיון חדש יחסית.
  • 0:40 - 0:42
    רופאים יוונים עתיקים לא ראו את העצבות כך.
  • 0:42 - 0:46
    הם האמינו שזה היה נוזל אפל בתוך הגוף.
  • 0:46 - 0:49
    לפי המערכת ההומורלית שלהם,
  • 0:49 - 0:53
    הגוף האנושי והנפש נשלטו
    על ידי ארבעה נוזלים, שידועים כהומורים,
  • 0:53 - 0:58
    והאיזון שלהם משפיע ישירות
    על בריאות האדם והטמפרמנט.
  • 0:58 - 1:01
    מלנכוליה באה ממלניה קולי,
  • 1:01 - 1:06
    המילה למרה שחורה,
    ההומור שהאמינו שגורם לעצבות.
  • 1:06 - 1:08
    על ידי שינוי הדיאטה שלכם
    ודרך שיטות רפואיות,
  • 1:08 - 1:11
    תוכלו להביא את ההומורים שלכם לאיזון.
  • 1:11 - 1:14
    אפילו שעכשיו אנחנו יודעים
    הרבה יותר על המערכות
  • 1:14 - 1:15
    ששולטות בגוף האנושי,
  • 1:15 - 1:17
    הרעיונות היווניים האלה על עצבות
  • 1:17 - 1:19
    מהדהדים עם רעיונות עכשיוויים,
  • 1:19 - 1:22
    לא על העצבות שכולנו לפעמים מרגישים,
  • 1:22 - 1:24
    אלא דיכאון קליני.
  • 1:24 - 1:26
    רופאים מאמינים שכמה סוגים
    של כמה מצבים לא מוסברים
  • 1:26 - 1:32
    ארוכי טווח, קשורים
    לפחות חלקית לכימיה במוח,
  • 1:32 - 1:36
    האיזון של כמה כימיקלים שקיימים בתוך המוח.
  • 1:36 - 1:37
    כמו המערכות היווניות,
  • 1:37 - 1:40
    שינוי האיזון של הכימיקלים האלה
    יכול לשנות לגמרי
  • 1:40 - 1:44
    איך שאנחנו מגיבים
    אפילו למצבים מאוד קיצוניים.
  • 1:44 - 1:47
    יש גם מסורת עתיקה של ניסיון להבחין
  • 1:47 - 1:49
    בערך של העצבות,
  • 1:49 - 1:50
    ובדיון הזה,
  • 1:50 - 1:53
    אתם תמצאו טיעון חזק שעצבות היא לא רק
  • 1:53 - 1:56
    חלק בלתי נמנע של החיים אלא חיונית.
  • 1:56 - 1:58
    אם מעולם לא הרגשתם מלנכוליה,
  • 1:58 - 2:02
    פיספסתם חלק ממה שזה אומר להיות אנושיים.
  • 2:02 - 2:06
    הרבה הוגים טוענים שמלנכוליה
    חיונית בצבירת תבונה.
  • 2:06 - 2:09
    רוברט ברטון, נולד ב 1577,
  • 2:09 - 2:13
    בילה את חייו בחקר הסיבות והחוויות לעצבות.
  • 2:13 - 2:16
    ביצירת המופת שלו "האנטומיה של מלנכוליה,"
  • 2:16 - 2:21
    ברטון כתב, "הוא שמגביר את החוכמה
    מגביר את העצבות."
  • 2:21 - 2:24
    המשוררים הרומנטים של ראשית המאה ה 19
  • 2:24 - 2:29
    האמינו שהמלנכוליה מאפשרת לנו
    להבין טוב יותר רגשות עמוקים אחרים,
  • 2:29 - 2:31
    כמו יופי ושמחה.
  • 2:31 - 2:35
    כדי להבין את העצבות של העצים
    שמאבדים את העלים שלהם בשלכת
  • 2:35 - 2:40
    זה להבין טוב יותר את המחזור
    של החיים שמביא פרחים באביב.
  • 2:40 - 2:46
    אבל תבונה ואינטיליגנציה רגשית
    נראים די גבוה בהיררכיה של הצרכים.
  • 2:46 - 2:49
    האם לעצבות יש ערך
    ברמה יותר בסיסית, מוחשית,
  • 2:49 - 2:51
    אולי אפילו רמה אבולוציונית?
  • 2:51 - 2:54
    מדענים חושבים שבכי והרגשה של ריחוק
  • 2:54 - 2:58
    זה מה שעזר במקור לאבותינו
    להבטיח את הקשרים החברתיים
  • 2:58 - 3:01
    ועזר להם לקבל את התמיכה שהם היו צריכים.
  • 3:01 - 3:05
    עצבות, בניגוד לכעס או אלימות,
    היתה הבעה של סבל
  • 3:05 - 3:09
    שיכולה להביא אנשים מיידית
    קרוב יותר לאדם הסובל,
  • 3:09 - 3:14
    וזה עזר גם לאדם ולקהילה הגדולה לשגשג.
  • 3:14 - 3:17
    אולי עצבות עזרה לייצר
    את האחדות שהינו צריכים כדי לשרוד,
  • 3:17 - 3:20
    אבל הרבה תהו אם הסבל שהורגש על ידי אחרים
  • 3:20 - 3:24
    דומה לסבל שחווינו בעצמנו.
  • 3:24 - 3:26
    המשוררת אמילי דיקנסון כתבה,
  • 3:26 - 3:30
    "אני מודדת כל צער שאני פוגשת
    עם עיניים צרות וחוקרות -
  • 3:30 - 3:35
    אני תוהה אם הוא שווה לשלי -
    או שיש לו משקל קל יותר."
  • 3:35 - 3:37
    ובמאה ה 20,
  • 3:37 - 3:40
    אנטרופולוגים רפואיים, כמו ארתור קליינמן,
  • 3:40 - 3:43
    אספו עדויות מהדרך בה אנשים דיברו על כאב
  • 3:43 - 3:47
    כדי להציע שרגשות הן לא אוניברסליות בכלל,
  • 3:47 - 3:50
    ושתרבות, בעיקר הדרך בה אנחנו משתמשים בשפה,
  • 3:50 - 3:53
    יכולה להשפיע על ההרגשה שלנו.
  • 3:53 - 3:54
    כשאנחנו מדברים על שברון לב,
  • 3:54 - 3:58
    ההרגשה של שבר הופכת לחלק מהחוויה שלנו,
  • 3:58 - 4:01
    בעוד בתרבות שמדברת על לב פגוע,
  • 4:01 - 4:05
    נראה למעשה נסיון סובייקטיבי שונה.
  • 4:05 - 4:07
    כמה הוגים עכשוויים לא מתעניינים
  • 4:07 - 4:10
    בסובייקטיביות של העצבות
    מול האוניברסליות שלה,
  • 4:10 - 4:15
    ויעדיפו להשתמש בטכנולוגיה
    כדי למנוע סבל בכל הצורות שלו.
  • 4:15 - 4:18
    דויד פירס הציע שהנדסה גנטית
  • 4:18 - 4:21
    ותהליכים עכשויים אחרים
  • 4:21 - 4:25
    יכולים לא רק לשנות את הדרך
    בה אנשים חווים כאב פיסי ורגשי,
  • 4:25 - 4:28
    אלא שמערכות החיים בעולם
    צריכות להיות מתוכננות מחדש
  • 4:28 - 4:31
    כך שחיות לא יסבלו בטבע.
  • 4:31 - 4:34
    הוא קורא לפרוייקט הזה "הנדסת גן עדן."
  • 4:34 - 4:37
    אבל האם יש משהו עצוב בעולם בלי עצב?
  • 4:37 - 4:40
    אבותנו אנשי המערות ומשוררים אהובים
  • 4:40 - 4:43
    אולי לא רוצים שום חלק בגן עדן כזה.
  • 4:43 - 4:48
    למעשה, הדבר היחיד בנוגע לעצבות
    שנראה מוסכם אוניברסלי
  • 4:48 - 4:51
    זה שהוא הורגש על ידי רוב
    האנשים לכל אורך ההסטוריה,
  • 4:51 - 4:53
    ושבמשך אלפי שנים,
  • 4:53 - 4:57
    אחת הדרכים הטובות ביותר
    שהיו לנו להתמודד עם הרגש המסובך הזה
  • 4:57 - 5:01
    הוא לשתף אותו, לנסות להביע
    מה שמרגיש בלתי ניתן להבעה.
  • 5:01 - 5:03
    במילים של אמילי דיקנסון,
  • 5:03 - 5:08
    "'תקווה' היא הדבר עם הנוצות - שנח בנפש -
  • 5:08 - 5:13
    "ושר את המנגינה בלי מילים
    - ולעולם לא מפסיק - בכלל -"
Title:
הסטוריה קצרה של מלנכוליה - קורטני סטפנס
Speaker:
Courtney Stephens
Description:

צפו בשיעור המלא: http://ed.ted.com/lessons/a-brief-history-of-melancholy-courtney-stephens

אם אתם אדם חי ונושם, הסיכויים הם שהרגשתם עצובים לפחות כמה פעמים בחיים. אבל מה היא מלנכוליה בדיוק, ומה (אם בכלל) אנחנו צריכים לעשות בנוגע לזה?
קורטני סטפנס מפרטת את ההבנה שעדיין מתפתחת אצלנו על עצבות -- ואפילו נותנת סיבה לתועלת בה.

שיעור מאת קורטני סטפנס, אנימציה של שרון קולמן גרהם.

more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TED-Ed
Duration:
05:29

Hebrew subtitles

Revisions