חייו של הבודהה (סרט תיעודי מלא של ה-BBC HQ)

This documentary covers the life of Siddhartha Gautama, a young prince from India who went out to find the reason for "Dukkha" [problems] of human life. He later found the reason of Dukkha and teached a way to live life. He was later known as the Buddha, the founder of "Buddhism".

The religion with no god.
"If there is any religion that would cope with modern scientific needs it would be Buddhism." -Albert Einstein

BBC had a nice documentary covering Buddha's life important events. Watch the full documentary before commenting. BBC has not made anything wrong. They had specified that Buddha was born in Lumbini which is Nepal. Don't argue the documentary made to understand the philosophy and teachings of Buddha, no matter where he was born. Buddhism is way far ahead than what people are arguing here.

Do not believe in something because you are told to.
Do not believe in something because a holy person said it.
Do not believe in something because you read it from a book.
Follow and practice the teaching without prejudice.
If it brings happiness to you and others and does not
encourage self harm or harm to others then follow it.
Although this was taught by buddha, I believe it is a
beautiful principle that can be applied to everything
we learn in life. May you all be happy.

Life of Buddha documentary is available with English, Greek and Catalan Subtitles.

Copyrights of the video belongs to BBC. Uploaded only to share the knowledge.

Be Happy! Peace!
Siddhartha Chabukswar

הורדת הקובץ מ-www.AllSubs.org

חמש מאות שנים לפני הספירה נסיך צעיר יצא למסע.

הוא נדד דרך כאב וסבל בשביל להגיע נירוונה

-האושר הנצחי שכולנו חולמים עליו.

סמל של שלום

סמל של חמלה, סמל של אי-אלימות.

הוא היה הבודהא.

הוא גדל בארמון מפואר.

בשנות נעוריו כל התענוגות התאפשרו לו

אך הוא ויתר כל זה - כדי להשיג את החוכמה האולטימטיבי.

הוא נדד במסדונות החשוכים של המיינד שלו כדי לפגוש פנים אל פנים

את השטן בתוכו.

הוא ייסד את הדת הראשונה בעולם,

שמונה היום מעל- 400 מיליון אנשים

-דת שבה מדיטציה משמשת כדי להגיע

למצב של רוגע ואושר.

הפוטנציאל שלנו, המאמץ שלנו

להכיר את המציאות האולטימטיבית.

את אירועי חייו מהווים את אחד

הסיפורים הגדולים שסופרו אי-פעם

- והבודהא, הוא סמל עולמי נצחי.

אלפיים חמש מאות שנים לאחר מותו המסר של הבודהה חי.

הדלאי לאמה

המנהיג הרוחני של הבודהיזם הטיבטי

ממשיך למסור את תורתו של הבודהא

ממשיך לתרגל את מה שהחל ביום שהוא מת.

הבודהיזם יאומץ על ידי רבים תרבויות רבות ושונות, ויש לו פירושים רבים.

תורתו של הבודהא בנושא שלווה מנטלית גבוהה יותר

ובהירות נתפשים על ידי אחדים כדת, אחרים כפילוסופיה, אפילו כפסיכותרפיה.

יש אנשים שגורסים שהבודהיזם הוא לא דת

אבל הבודהיזם היא מדע של הנפש.

המסר של הבודהא רלוונטי היום

כפי שהיה לפני אלפיים וחמש מאות שנים.

מה הפך את הבודהיזם לכה פופולרי

הוא, שהוא בעל תובנה ובעיקר נכון

שהבודהה גילה דברים חשובים לאין שיעור.

בניגוד לדתות אחרות, לבודהיזם,

אשר מתמקד על המיינד, אין אלוהים עליון.

במקום זאת ישנו המורה הגדול - הבודהה או האדם שהתעורר..

זה נראה כמעט כמו משהו אינטואיטיבי לתקופה

שבה הפסיכולוגיה הופכת עבור אנשים רבים חלופה לדת

אלה האמצעים... אלה האמצעים הטיפוליים

כדי להתמודד עם בעיות החיים

וכך נראה שזה מאוד נגיש לאנשים רבים.

יש ייצוגים רבים של הבודהא

-ולכל הבודהיסטים יש תמונה משלהם במיינד של מה שהוא היה.

סוג מסויים של רטט של שלווה מוחלטת, אי-אלימות. לדעתי אלה חייבים להיות שם.

עד לפני מעט יותר ממאה שנים

חייו של הבודהא לא היו ידועים למערב.

בזמן הקולוניאליזם הבריטי בהודו

-ארץ הלידה של הבודהה - הבודהיזם כמעט שדעך

נהרס על ידי מלכים הינדיים ופולשים מוסלמיים.

המקורות והאתרים של חיי הבודהה אבדו לכולם.

זה היה המצב עד שארכיאולוגים קולוניאליסטים בריטים

החלו לחקור בצפון הודו והגילויים שלהם

החלו לבסס את חיי הבודהה כעובדה היסטורית.

בשנות השישים של המאה ה-19

קבוצות של ארכיאולוגים החלו לנסות

ולזהות את האתרים הקשורים לחייו של הבודהה.

בשנות ה-90 של אותה מאה רבים מאתרים אלה

זוהו בהצלחה באזור הגנגס,

אך באותו זמן שני האתרים הגדולים שקשורים עם הבודהיזם היו עדיין חסרים,

האתר של לומביני, שבו הבודהא למעשה נולד,

והאתר של קפילבסטו שהיה מעון ילדותו של הבודהא.

האזור הצפוני של נהר הגנגס היה פחות ידוע,

בחלקו בגלל הג'ונגל הסבוך מאוד שם

והטיגריסים כמו גם המלריה.

היתה זו תגלית פורצת דרך לחשוף

את סיפור המקורות של הבודהא.

בכפר מרוחק מעבר לגבול נפאל התגלה עמוד.

משלחת בריטית נשלחה כדי לפענח את הכתובת שעליו.

הכתב הוא כתב ברהמי מוקדם

והשפה היא לשון המקום המקומית

של צפון הודו, ואכן הכתובת עצמה מתארת

שזה המקום שהבודהה, האדם המואר נולד.

זוה היתה פיסת הראיות הראשונה שמציגה שהבודהא

לא היה רק דמות אגדית - הוא אכן היה קיים.

טקסטים בודהיסטים עתיקים קראו לשם מקום הולדתו של הבודהה לומביני

וכעת הארכיאולוגים איתרו אותו על המפה.

כעת הם ניסו למצוא את מעון הילדות של הבודהא

-עיר עתיקה שבטקסטים נקראת - קפילבאסטו.

זה היה ברור שזה היה ממוקם במערב,

אולי 10 או 15 קילומטרים ממערב לומביני,

וזה המקום שבו החיפוש החל להתגבר.

משלחות חשפו שני אתרים אפשריים

עבור קפילבאסטו - אחד בהודו האחר, בנפאל.

במשך מאה שנים הארכיאולוגים התווכחו עליהם.

מחקר חדש על-ידי ד"ר קונינגהם והצוות שלו

מציע שהעיר העתיקה שכנה במקום שבו נמצאת טילוראקוט של היום בנפאל.

זהו אתר מרגש במיוחד משום שהוא נשמר כל כך טוב.

קיימנו סדרה של סקרים גיאופיסיים

ולאחר מכן זיהינו שרשת של כבישים נפרסו והתבהר

שהעיר כולה בצורתה הסופית היתה בנויה בדגם של שתי וערב.

ובמרכזה היה הארמון.

כאן הוא המקום שסיפורו של הבודהא מתחיל.

לפני אלפיים חמש מאות שנים

צפון הודו היתה מחולקת למלכויות ולרפובליקות.

אביו של הבודהה - סודהודנה

היה המנהיג הנבחר של שבט שאקיה.

הוא שלט בממלכתו מארמונו שלרגלי הרי ההימלאיה.

המלכה שלו נקראה מאיה.

האגדה מספרת כי בליל

ירח מלא היא חלמה חלום יוצא דופן.

שבו נאמר לה שישות מיוחדת ידועה

כבודהא עומדת להיוולד שוב על פני כדור הארץ.

האגדה מספרת שארבע אלוהויות שומרות על העולם

נשאו את המלכה מאיה להרי ההימליה כשהיא שוכבת במיטתה.

הם משחו אותה עם בבשמים אלוהיים, וכיסו אותה בפרחים שמיימיים.

פיל לבן עם שישה חטים ירד מהשמיים,

כשהוא נושא פרח לוטוס בחדק שלו, ונכנס לרחמה.

הבודהא יוולד למאיה.

אם בוחנים את הסיפור הזה של התפיסה הבודהיסטית, ומשווים אותו

למשל, לסיפור לידתו של ישו, שבו מופיעים מלאכים.

אני מניח שיש כאן רעיון בסיסי דומה. שהכוחות שמעבר

מאותתים שמשהו גדול קורה.

מספרים שהבודהא בחר את הזמן והמקום שבו הוא יוולד מחדש.

התינוק נקרא סידהרתא - כלומר 'כל משאלה מתגשמת'.

אבל אמו חלתה לאחר הלידה, ומתה כמה ימים מאוחר יותר.

סידהרתא גודל על ידי דודתו.

המשפחת זימנה כמרים ברהמינים

ולאחר מכן מגיד עתידות מהימן של הארמון כדי לחזות את עתידו של הנסיך הצעיר

מספרים שהוא הבחין

בסימנים שמבטיחים את גדולתו על גופו של סידהרתא ,

ובכלל זה את סמון הגלגל על רגליו.

נאמר שהבודהא נולד

עם סימונים מסוימים על גופו , שנקראים '32 הסימנים של אדם דגול'.

נרה שהם מופיעים על הגוף של שני סוגים של אנשים.

האחד הוא מי שיהיה הבודהא והשני הוא מי שיהיה קיסר העולם.

אביו מאוד התלהב מהרעיון

שבנו יהיה מנהיג פוליטי גדול.

ובשל כך הוא פינק את בנו,

כדי למנוע ממנו לראות דברים שעלולים לשלוח אותו לכיוון דתי.

כולם ידעו שמשמעות הסימנים שסידהארתה היה יוצא דופן, במיוחד המלך.

אך בהתבוננו

בבנו הצעיר והסקרן גדל, הוא דאג בקשר לתחזיות אלו

שיום אחד בנו ינטוש את הארמון ויהפוך למנהיג רוחני

במקום להישאר להיות מנהיג שבט השקיאס.

כשסידהארתההתבגר אביו היה מאושר לראות את היכולת

יוצאת הדופן במקצועות הסיף ההיאבקות, וחץ וקשת.

אך גם הבחין שסידהארתה היה ילד מאד מהורהר וסקרן.

הוא נראה יותר מתעניין בנסיון להבין

את טבעו של העולם סביבו מאשר בעיסוקיו הצבאיים.

עבור המלך אלה היו הכישורים החשובים ביותר

סידהרתא הצעיר צריכי ללמוד אם יהיה עליו להפוך למנהיג.

סידהרתא היה צפוי להיות

המלך לעתיד והמגן של קפילבסטו

-אחת הערים הראשון בצפון הודו.

הארמון שבו סידהארתה גדל כבר מזמן נחרב.

ממבנה הבוץ והעץ שלו

לא נותר דבר שהארכיאולוגים יכלו לבדוק.

אבל חומרים עמידים יותר התגלו לאחרונה ב- טילוראקוט.

חפרנו תעלה של מטרים על 3 מטרים, ובסופו של דבר

היה לנו רצף ברור מאוד באתר

ואז התחלנו להיות מעט מופתעים לזהות חומר המוכר

כחרס אפור צבוע, שהיה למעשה קערה שטוחה עם צבע שחור.

רסיס זעיר בזה הוא בעל משמעות עצומה.

ד"ר קונינגהם מאמינה שהוא יוצר במאה החמישית לפנה"ס

-בזמן שסידהארתה גדל בארמון.

מה יש לנו הוא מרכז תעשייה קטן - אנחנו כנראה עוסקים ביישוב

שאפילו נהססהיום לקרוא לו - עיר










שנהסס אפילו לקרוא לו היום עיר

-שמרוכז סביב חצר גדולה ששיכת לשליט.

ורובה של האוכלוסייה חיה באזור הכפרי שמסביב.

זה היה באזור הכפרי

שמחוץ לחומות העיר אשר ריתק את סידהארתה.

אז כאשר בגיל תשע

אביו מרשה לו לחגוג את פסטיבל החריש השנתי,

הוא השתתף בהתלהבות.

מבטו החטוף הראשון על המציאות מעבר

לחומות הארמון פתח לסידהרתא דלת לראייה חדשה של העולם

והיווה נקודת מפנה בחייו.

הסיפור אומר שהוא הסתכל בחקלאי חורש.

הוא ראה את העמל והמאמץ, את המאבק וההישנות של עבודה מאומצת זו,

משהו שהוא מעולם לא ראה בארמון.

הוא הצליח לחמוק מן החגיגות, ולהיות לבד.

ניסיון ראשון זה של החיים האמיתיים השפיע עליו עמוקות.

בשביל כולם זוה היתה חגיגה

- אבל לסידהארטהה היא סימלה משהו שונה לחלוטין.

הוא חש שהמיינד שלו מובילים אותו למצב מהורהר.

הוא הסתכל על מחרשה שחרשה

והפרידה את רגבי הקרקע, והבחין בציפור שאוכלת תולעת טריה שנחפרה .

הוא שאל את עצמו מדוע היצורים החיים צריך לסבול בדרך זו.

אם האיכר לא היה חורש הציפור לא היתה אוכלת את התולעת.

הוא הבין כי הכל מחובר, וכי לכל הפעולות היו השלכות.

התבוננות פשוטה זו תהפוך

אחת מאבני הפינה של תורתו - שמוכרת כקארמה.

בעוד שהמיינד של סידהרתא התמקד על מחשבות עמוקות אלו הוא גלש

לטראנס או ג'האנה - מצב מנטלי שיהווה

את הצעד הראשון שלו בדרך להארה.

הוא ישב תחת עץ

ורק התמקד במחרשה שעוברת על האדמה.

ונאמר שבעודו עושה זאת הוא נכנס באופן טבעי

למצב מדיטטיבי הנקרא ג'האנה ה-1. שהיה מאוד מאוד שמח ומאושר.

ושבו הוא משתמש מאוחר יותר כחלק מדרכו הרוחנית.

החיבור למדיטציה בודהיסטית

הוא ההתמקדות במשהו, שיש centringלו השפעה מרכזית מרגיעה.

אולי גם הרעיון של חמלה

שחש כלפי התולעים שמתו כשהמחרשה עברה על האדמה.

כך אני מניח שאפשר היה לראות את זה רק כחלק מטבעו המיוחד.

התנהגות של הנסיך הצעירמאד זעזעה את המלך עמוקות.
.

הברהמיניזם - המסורת הדתית של אותה תקופה

-דרשה שהבנים צריכים ללכת בעקבות האבות שלהם.

אחד הדברים, לדעתי שהופך את הנרטיב הזה לכה חזק הוא,

שוב אפשר לדמיין את הסצינה של אביו

מנסה להגן על בנו ממפגש עם סבל כלשהו.

עכשיו הסיבה לכך היא כי היתה נבואה ש

הוא עשוי להפוך לשליט אוניברסלי

או שהוא יהפוך לסניאסי שיזכה להארה.

אביו כמובן רצה שהוה יהיה מלך כדי ללכת בצעדיו.

בעת שסידהארתה גדל

אביו עשה כל שביכולתו כדי לפתותו להישאר בתוך הארמון.

הוא ניסה ליצור עולם מושלם ומפתה כדי שישאר בתוכו.

כפי שהיה נהוג עבור נסיך, לסידהארתה הוצעו בתולות יפות

לבדר אותו עם מוסיקה, ולענג אותו עם יופין הפיזי.

כאשר סידהארתה הגיע לגיל 16

המלך גם מצא לו כלה יפה - הנסיכה יסודהארה .

סידהרתא היה צריך להתחרות כדי לזכות בידה

והמלך היה מאושר מהמיומנות שבה בנו לחם בתחרות.

המלך התחיל לשכנע את עצמו

שהחיים בארמון סוף סוף מתחילים להתאים לבנו.

אך זו היתה רק משאלת לב

וסידהארתה הציק לאביו שיאפשר לו לצאת מן הארמון.

באין אפשרות יותר לסרב למשאלות של בנו ,

המלך החל באופן נואש

לסלק כל דבר דוחה מסביבות הארמון.

כמו בתפאורה של סרט הוליוודי, החולים, העניים והזקנים, כולם נמחקו

מהפנטזיה שהוצגה בפני הנסיך הצעיר.

למרות המאמצים של אביו,

הטעם הראשון של סידהארתה מהעולם שבחוץ היה לגלות מצבים קשים.

עם נאיביות של ילד הוא יצא עם חנה,

העגלון שלו, כמדריך שלו.

הנסיך יצא לארבעה מסעות, ויראה ארבעה סימנים

-כפי שחזה מגיד העתידות של הארמון.

טקסטים בודהיסטיים מוקדמים נותנים חשיבות גדולה לנקודה זו בסיפור

שכן כל מסע יגלה לסידהרתא

היבט של החיים אשר הוסתר ממנו בכוונה.

במסעו הראשון סידהארתה יצא לכפר,

רחוק מן ההשפעה של אביו.

הוא הבחין באיש זקן שעושה את דרכו לכפר בעודו סובל מכאבים.

הוא שאל את חנה מה לא בסדר עם האיש

וחנה הסביר לו את תהליך הזיקנה.

סידהרתא נחרד

כשהוא למד שלא ניתן לחמוק מהזקנה ושזה קורה לכולנו.

עבור סידהארתה,

המציאות החלה לחשוף תמונה אכזרית של העולם.

-שבו נראה שפורענות וסבל שולטים בכל היבט של החיים.

הסימן השני הופיע מיד לאחר מכן

כאשר סידהארתה הבחין באדם חולה, ומעוות מהמחלה.

הוא שאל את חנה אם מישהו עלול לחלות, ושוב הוא היה בהלם

כאשר הוא למד את האמת האכזרית, שכולנו יכולים.

קיר המגן של הפנטזיה שסביבו החל להתפורר.

וככל הנסיך הצעיר העז יותר זוועות של החיים נגלו בפניו.

כעת הוא ראה גופה, עטפה בבד פשתן,

נישאת למדורת הקבורה-, והסיפור מספר שסידהרתא

היה המום לגלות לא רק כי כל האנשים הם בן תמותה,

אלא שישנה אמונה בראהמינית שלאחר המוות כולנו נולדים מחדש.

-לסבול ולמות פעם אחר פעם.

דומה היה שאין לזה קץ

אין פתרון למחזור החיים האומלל והבלתי נמנע הזה.

החיים של הבודהא הם אלגוריה כי הנקודה החשובה ביותר בהם היא

שהנה אדם צעיר שגדל בחיי מותרות

ומבין שזה לא מספיק, כי הוא היה בהלם.

הוא מזועזע כי בפעם הראשונה הוא נתקל בזקנה,

מחלה ומוות.

זה לא סביר לחשוב , שלגדול כנער נבון,

הוא לא הכיר שום דבר אודות כך. הנקודה היא

להעביר את האימפקט האדיר של להגיע פנים אל פנים

עם עובדות היסוד של הקיום האנושי, יש וחייב להיות עלינו,

ושזה דחוף לעשות משהו בקשר לזה.

אבל היה זה הסימן הרביעי שיצביע באופן מוחלט על עתידו של סידהארתה

-אדם לבוש גלימה פשוטה עם קערת הצדקה לפניו.

' מדוע שמישהו ירצה לוותר על תענוגות העולם

כדי לשוטט באזורי הכפר, ולקבץ נדבות? "שאל הנסיך.

חנה הסביר שהאיש ויתר על הנאות כאלה כדי להתמודד עם המציאות

ולחפש תשובות לשאלה קיומית כואבת זו.

את התיאור של ארבעת הסימנים אני רואה כדרך סיפורית יעילה

לציין מצבים קיומיים מסוימים. כולנו יודעים שאנחנו נזדקן

כולנו יודעים שאנחנו נחלה, כולנו יודעים שאנחנו נמות

בראשנו אבל זה שונה מאוד לשבת

כאן ולהבין שלא רק אנשים אחרים מזדקנים, חולים ומתים

אלא, אני הולך להזדקן אני עומד להיות חולה, ואני עומד למות

ואני חושב שפרטי הסיפור מנסים לצייר

את אותו רגע של הבנה קיומית, שבו אתה רואה זאת בפעם הראשונה:

אתה עומד למות, ואתה יודע את זה, טועם את זה.

כאשר סידהרתא חזר לארמון אחרי מסעו הרביעי

המיינד שלו היה סחרחר שלו מההבנה החדשה של העולם.

הפירות והפרחים סביבו נרקבו ונבלו.

אפילו קירות הארמון יתפוררו יום אחד.

אשתו ילדה זה עתהילד יפה.

אבל שניהם יום אחד יזדקנו,

יחלו וימותו. זה היה בלתי נמנע.

הוא למד את המשמעות של ארעיות וראה אותה בכל דבר סביבו.

סידהרתא ידע שהוא צריך לעזוב את משפחתו

כדי לחפש תשובות לשאלות שעינו אותו,

אף-על-פי שפירוש הדבר נטישת אשתו ובנו.

כנגד המסורת של משפחתו והדת הבראהמינית,

סידהרתא עזב את ביתו כדי למצוא בעצמו תשובות לסבלות החיים.

סיפור אחד מספר

כיצד ערפל היפנוטי שלח את השומרים לישון

ובכך התאפשר לו להימלט עם חנה, דרך השער המזרחי של הארמון.

אומרים שליד הנהר אנומה, הוא הסיר את התכשיטים,

החליף את בגדיו בסמרטוטים, וקיצר את שיערו הארוך.

הוא ביקש מחנה להחזיר אותם לארמון.

סידהרתא היה לבדו בפעם הראשונה.

הוא לבסוף ברח מהעולם השקרי של חיי הארמון

בו הסבל סולק אל מחוץ לטווח הראייה

כעת הוא הצטרך לפגוש את המציאות פנים אל פנים,

אם הוא רוצה אי פעם למצוא פתרון לכאב של הקיום.

סידהרתא נתקל בסבל בקנה מידה

שהוא לא ראה מעולם לפני שהגיע לערים.

ובתוך הערים האלה אנשים היו מושלכים יחד,

לעתים אפילו המחלות והסבל התגברו.

יש אנשים שרואים את זה כגורם מפעיל

את הדגש שהבודהא שם על הסבל.

זה הדגיש בעיות אוניברסליות שעומדות בפני כל אדם בכל חברה.

סידהרתא הבין כי

אם היה עליו למצוא את התשובה לסבל שסובב אותו,

הוא יהיה חייב לאתגר

את הדת הבראהמינית שלפיה כולם חיו.

מה שהיה לברהמינים היה הידע הקדוש. ידע קדוש זה

התמקד בידיעת טקסטים מסוימים שנקראו וודות.

הפירוש הפשוט של המילה וודה עצמה הוא ידע, והמשמעות היא

שזה היה הידע היחיד שבאמת ראוי שיהיה לך.

עם הידע הקדוש שלהם,

כוהנים ברהמינים פיקחו על כל שלב בחיים,

מלידה עד מוות.

הברכה שלהם היתה חיונית

אבל הידע שלהם, יכול היה להימסר הלאה רק לבניהם.

המעמד של משפחות בראהמינים נשאר מובטח

-עד שגל חדש של הוגי-דעות החלו לאתגר את זה.

זה היה בזמן שהברהמיניזם,

צורה מוקדמת של הינדואיזם, החלה להיות מוטלת בספק,

זה היה קצת דומה לזמן של הפילוסופים העתיקים

כמו אפלטון, וסוקרטס ביוון העתיקה.

אנשים טוענים,מתווכחים עם אנשים

והבודהה ניסה לפלס לו דרך מבעד לזה.

הוא תיאר את ההקשר כערבוביה של מראות, ג'ונגל של מראות.

כשסידהארתה תר בג'ונגל הזה הוא הבין

שהפתרון לסבל בחיים צריך להיות זמין לכולם,

במקום למעטים - כמו במסורת הבראהמינית.

הבודהא לא הסכים עם רעיונותיהם של הברהמינים, ואמר: ' אדם אינו נעשה בראהמיני

מלידה, אדם הופך בראהמיני

על ידי חיים טובים, אדם לא נעשה מנודה

מלידה, אחד הופך מנודה על ידי חיים קשים. "

כעת, זה רעיון נפלא וחשוב, זה כמו לאמר בחברה שלנו:

' ג'נטלמן אמיתי הוא לא מי שנולד למשפחה מסוימת

אלא מי שמתנהג כראוי. "

סידהרתא המשיך בחיפוש והמשיך הלאה לתוך צפון הודו.

הוא חיפש אחר דרך חלופית לחיות

שניסתה להתגבר על הסבל שראה סביבו.

הוא התעניין בכל הפילוסופיות החדשות

אבל הוא רצה להרחיק לכת - כדי להגיע עמוק יותר לתוך המיינד שלו.

כעת הוא החליט להתמקד על טכניקת המדיטציה

וחיפש את הגורואים המובילים של התקופה.

בגדול היו שני סוגים של מדיטציה בהודו העתיקה,

שכללו דרכים לשים את עצמך תחת סוגים שונים של לחץ

על-ידי שליטה בנשימה שלך או לפעמים על ידי צום

או להתנסות בצורות אחרות של אי-נוחות

והמטרה היא למעשה להשיג את מה שאנחנו קוראים לו שינוי מצבי התודעה.

כך שיחשבו שהם העפילו למישורים גבוהים מאוד ביקום.

הם לא תופסים זאת כפשוטו,

זה לא שהם חושבים שהם עולים באויר לגובה של חמשת אלפים מטר,

כביכול, אבל הם חושבים שישנם מישורים מסוימים אשר הופכים יותר

ויותר מופשטים מהמישור של המרחב האינסופי

שאחריו נמצא מישור התודעה האינסופית ככל שאתה עולה למעלה

ולאחר מכן המישור של האין האינסופי,

אלה היו סוגי הדברים

הבודהא בהחלט למד מהמורים שלו.

סופר שסידהארתה,

כל כך הצטיין במדיטציה שהוא משך קבוצה של חמישה מאמינים

והמורים שלו ביקשו שישאר וינהל את בתי הספר שלהם.

אך סידהארתה החליט שתרגול לבדו לא היה

התשובה לבעיה של סבל, לידה מחדש או גלגול נשמות.

הוא יצא לחפש טכניקות אחרות - הפעם בהתמקדות על גופו.

כך הוא עמד לנסות שיטה אחרת שהיא סגפנות קשה.

זה כלל דברים כמו צום, לא להתרחץ,

מדיטציות שבהן אתה עוצר את הנשימה למשך זמן רב מאוד

וזוהי סוג של דרך עם כוח רצון מאד חזק.

סגפנים יכלו לרעוב ואפילו ,להטיל מום בעצמם.

עבורם הגוף הפיזי הוא מחסום בפני שחרור רוחני.

על-ידי הסרת ההיצמדות שלהם לגוף

הם מנקים את המיינד ומשחררים את הנשמה.

סידהרתא ניסה להגיע למצב זה של שחרור.

הוא צם למשך זמן ארוך כל כך עד שחייו היו תלויים על בלימה.

' כל אברי הפכו ענפים סבוכים של שיחים נבולים.

הישבן כמו טלפי פרים,

חוליות עמוד השדרה שלי בלטו כמו מחרוזת של כדורים,

הצלעות הכחושות כמו רעפים רעועים של בקתה.

העיניים שלי הו שקועות עמוק בארובותיהן,

האישונים שלהן מבריקים כמו מים בבאר עמוקה.

כדלעת לא בשלה שהצטמקה,והתכווצה ברוח החמה,

לכך הפכה הקרקפת שלי."

בדיוק כשסידהארתה כמעט מת מרעב נערה צעירה

הצילה את חייו כשהגישה לו קערת אורז וחלב.

כעת הוא הבין שאם הוא ירעיב את עצמו שוב

הוא פשוט ימות מבלי שהשיג שום דבר.

והסיפור מספר שהוא ניזון מגרגיר אורז אחד ביום. .

הוא כמעט הרעיב את עצמו למוות

והבין שמשמעת גופנית באמצעות ביטול עצמי,

סיגוף, גרימת כאבים גופניים אינה פותרת את הבעיה.

כאשר חמשת תלמידיו ראו את סידהרתא

מוותר על הצום שלו הם איבדו את אמונתם בו.

הם כבר לא האמינו שיש לו הכוח

להגשים את האמונות הרוחניות שלו, ונטשו אותו.

הוא חש שהוא ניסה כל מה שאפשר היה,

וזה לא עבד,

ואז הוא נזכר במדיטציה

שהוא תרגל באופן ספונטני בנעוריו וחשב "הו",

אולי זוהי הדרך להתעוררות כיקשורה בביטול הרצונות

של הגוף אלא היא שמחה ומלאת אושר. "

במקרה סידהארתה נתקל במוזיקאי שכוונן את הסיטאר שלו.

כאשר המיתר היה רפוי מדי זה לא ניגן.

כאשר הוא היה מהודק מדי הוא פקע.

איפשהו באמצע היתה הרמוניה מלודית.

סידהרתא הבין כי

התבוננות פשוטה זו סימנה משהו בעל חשיבות רבה.

דרך האמצע היא זו שתוביל אותו למצב הנפשי שהוא מחפש

-למצב של הרמוניה מלודית- להארה.

אבל כיצד יוכל להשיג זאת?

והדרך שבה בודהא משתמש בסופו של דבר היא במה שאפשר לכנותו תשומת לב

או מודעות לגוף,

אשר לא מתעלמת ממנו ולא מנסה לשלוט בו בכוח,

אלא זה סוג של דרך האמצע.

דרך האמצע הובילה את סידהארתה בנוף הכפרי.

הוא נדד במשך שש שנים, הוא חווה כאב וסבל

ומתח את גבולותיו של המיינד שלו.

אבל הוא עדיין לא מצא את השקט הפנימי, וההרמוניה שהוא מחפש.

המצב של חוכמה ואושר נצחיים שידועים כהארה.

סידהרתא הגיע לבודה גאיה.

כאן יסתיים סבלו.

הוא התיישב מתחת לעץ, ונשבע לא לעזוב עד שהוא יגיע להארה.

'הבשר עלול להרקיב, העצמות יפלו,

אך אני לעולם לא אעזוב את המקום עד אשר אמצא את הדרך להארה.'

הוא כבר אינו מסב לעצמו קשיים,

הוא לא מלחיץ את עצמו באופן קשה מנשוא, הוא לא חווה משהו כואב,

הוא חושב: ' טוב, החיים כואבים מבלי שאטרח לעשותם עוד יותר מכאיבים.

אבל אניח לעצמי לחשוב ברוגע, לחשוב על אופן הפעולה של החיים."

הוא מתחיל למקד את ההמיינד שלו תוך מתן תשומת לב לתנועה האיטית של הנשימה הנכנסת

ויוצאת, תחושה מעודנת שקיימת בגוף

רק סביב האף באופן שמתחיל להוביל להשקטת המיינד,

להשקיט, להסדיר, להתכנס, לטהר.

המיינד של סידהארתה היה כעת כל כך ממוקד

שהוא הצליח להיכנס למקומות האפלים של תת ההכרה שלו.

עכשיו הוא התייצב מול הסבל הסופי והגדול ביותר שלו.

השד מארה - אדוניו של האגו והאשליה הופיע בפניו.

הוא יכול היה להפוך כל אימה לאמיתית במיינד של סידהארתה.

חשוב מאוד לזכור שמארה, המלך השד הזה,

אינו כמו השטן בנצרות משום שהוא אינו מפתה

והוא לא איזשהו סוג של הקבלה של אלוהים,

הוא פשוט כל מגוון הכוחות הפסיכולוגיים שבתוכנו,

מארה שחרר צבא של שדים לתקוף את סידהארתה.

הם ירו לעברו חיצים בוערים.

אבל באמצע מעופם סידהארתה הפך אותם לפרחי לוטוס

והם נפלו סביבו מבלי לגרום נזק.

לאחר שנכשל מארה ניסה לפתות את סידהרתא

בעזרת בנותיו המושכות.

הוא הותקף בידי המלך השד שהוא בו בזמן גם מוות

ותשוקה, זה מאד פרודיאני התפיסה שבמובן מסוים תשוקה היא מוות

מוות הוא תשוקה ולמעשה המלך השד מציע לו את שלושת בנותיו

שהן גם תשוקה או תאווה וגם סלידה שזה רע באותה מידה

בין אם נמנעים מזה או אומרים שזה דוחה

אתה עדיין עבד לתשוקה

-והוא יכול להיות לגמרי רגוע, ואדיש לחלוטין

ורק להתבונן בהן ללא כל תחושות של משיכה או דחייה.

פניהן של בנותיו של מארה החלו להירקב לפני עיניו של סידהרתא.

הבנות הרעות נעלמו בבטן האדמה.

זה למעשה, תוכל לומר עצם ההכרה של בודהא בכך

שמארה הוא היבט של עצמו

ההכרה המלאה בכך היא ההארה שלו.

אומרים שהארץ רעדה כשהוא סילק את השטן.

סידהארתה, כעת בן 35, עבר דרך ארבעת הג'אנות

כדי להגיע להארה

ולהיות בודהה - או זה שהתעורר.

לאחר מכן, הוא בילה 7 ימים מתחת לעץ במצב מדיטטיבי של אושר מוחלט.

זה נתפס כמצב שבו הלב מעודן ורגיש מאוד בצורה שלא תיאמן,

והדימוי יכול להיות של אגם, שקט לחלוטין,

שיושפע אפילו מתנועה של חרק על פני המים.

כך שזה נתפס כמצב שבו המיינד הוא מאוד,

רב עוצמה כמכשיר של ידע,רגיש מאוד .

במצב מכוונן גבוה זה,

הבודהא מצא דרך להימלט

מהמחזור בלתי נמנע של זקנה, חולי ומוות.

הוא הבין שאם נסלק את התשוקה

נוכל להסיר את חוסר שביעות הרצון והסבל מחיינו.

סיבה עיקרית לצער

ולתסכול בחיים היא להתאות לתשוקות תובעניות

כך שיש אי-התאמה כללי

בין הדברים שאתה משתוקק אליהם לבין איך שהם באמת.

התובנה שהבודהא השיג מתחת לעץ היתה לידתו של הבודהיזם

-דת שמונה כיום 400 מיליון אנשים.

הבודהא סיכם את חוכמתו בארבע האמיתות האצילות

שהן היסוד של כל האמונות הבודהיסטיות

האמת הנעלה הראשונה מכירה בכך שקיים סבל בחיים.

השניה איבחנה שהסיבה לכאב זה - היא התשוקה.

באמיתה השלישית, כמו רופא,

הבודהא גילה שיש תרופה לתשוקה.

ובאמת הנעלה הרביעית הוא נתן את המרשם

-כיצד לרפא את המחלה ולזכות בהארה או בנירוונה.

המטרה האולטימטיבית הייתה להגיע למצב נפשי חופשי לחלוטין מהשתוקקות,

בורות, חמדנות, שנאה, ואשליה,

ובכך להשחרר מכל הגורמים של לידה מחדש בעתיד

כאשר אדם מואר הוא כמי שעובר למימד שמעבר ללידה מחדש

למצב שמעבר, אם תרצה, חלל וזמן ולא שבים חזרה

כך אם כן, נראה מצב של שחרור.

הבודהה ילמד הלאה שמוסריות, מדיטציה וחוכמה

היו אבני הדרך להארה.

הוא יקדיש את שארית חייו לעזור לזולת ללכת בנתיב זה

-לקראת השחרור מסבל.

כשמספר מאמיניו גדל במספר הוא יסד בית ספר או סנגה

היום עומד מקדש לצד צאצא

של אותו העץ שתחתיו הבודהא הפך מואר.

הנזירים כאן הפכו להית ספריה חיה של תורתו של הבודהא.

הם מדקלמים את דבריו הקדושים מתחת לעץ הבודהי של ההארה

שנתפס על-ידי בודהיסטים כמעניק כוח מיוחד לתרגול שלהם.

הנזיר הראשי אחראי

לשמר מסורת זו במקדש.

הדבר החשוב ביותר הוא התרגול של תורתו.

לתרגל בחריצות, להיות תמיד בתשומת לב.

אז עכשיו אני אומר, אני מסביר את הבודהיזם בשתי מלים,

תרגלו תשומת-לב.

הדרך אל ההארה מתחילה עם ההתמקדות של המיינד

ומילוי אחר מספר מצוות.

מוסר, מדיטציה וחכמה.

כך לא להרוג, לא לגנוב,

לא להתנהגות מינית בלתי הולמת,

לא לשקר ולא להתמכר למשקאות או חומרים משכרים.

זו היתה דרך החיים שהותוותה על-ידי הבודהא בסנגהה הראשון.

לאחר שמונה שנים

הוא שב לארמון, ולמשפחתו שאותה נטש.

סיפרו שאביו כעת סלח

לבודהא על הפגיעה העמוקה שהוא גרם.

המלך סודהודהאנא הבין כעת את חשיבות המסע של בנו.

אמו החורגת אפילו ביקשה להצטרף לסנגהא שלו

והפכה להיות הנזירה הראשונה בהיסטוריה.

כל הבודהיסטים הצדיקו את בודהה למרות שעזב את אשתו

וילדו ויצא למסע ההתבודדות כדי לנסות ולמצוא את הפתרון

לבעיות החיים וכיצד יש לחיות אותם

ועבורו השאלה איך צריך לחיות את החיים היא שאלה הרבה יותר חשובה

מאשר רכוש כלשהו או אפילו קרבתם של יקיריו.

הבודהא נטש את משפחתו שוב. ויצא ללמד, במשך ארבעים שנה

-הוא העביר לחסידיו את החוכמה שהשיג מתחת לעץ הבודהי.

אבל לפני שהוא עזב הוא הסמיך את בנו כנזיר.

הבודהא עודד את מאמיניו לחיות יחד במנזר או בסנגהא

-כדי לעזור להם להתמקד על הדרך אל ההארה.

אנשים מסוימים הופכים נזירים אך ורק כדי לעשות מדיטציה,

אך ורק כדי לתרגל מדיטציה, אך ורק כדי לתרגל חיי התבודדות.

אחדים הופכים להיות נזירים למען הפצת הדת.

נזירים מכל העולם

באים לחיות במנזרים שהוקמו סביב המקדש של עץ הבודהי.

כאלה שאינם נזירים או בודהיסטים חילוניים, באים לכאן גם, כדי ללמוד מהם.

הנזירים חייבים לחיות חיי רווקות, ולוותר על כל רצון אנוכי.

וזה החלק האחד מהתרגול שמיועד להיפטר מהנטיות של העצמי,

הנטיות תמיד לחשוב על עצמך

ולהקדיש את עצמך באופן מלא לקהילה של הסנגהא.

ולאחר מכן כאשר כל הקורבנות נעשו העבודה הקשה מתחילה

-בביצוע מזמורים ארוכים או מנטרות לזיכרון.

למנטרות כאלה יש מטרה

-הן נועדו לבחון את הזיכרון של הנזיר,

את הריכוז והמחויבות שלו לתורתו של הבודהא.

במשך מאות שנים המסר שלו התפתח למספר מסורות שונות,

עם פירושים משלהם, ומנהגי מנזר משלהם.

אבל הבודהה לימד שאנשים חילוניים

יכולים גם הם לצעוד בנתיב אל האושר הנצחי והחוכמה האולטימטיבית.

רוב המערביים לא נמשכים לבודהיזם כדרך להשאיר את החברה מאחור

הם נמשכים לתרגול המדיטציה כדרך להיות

יעיל יותר בתוך החברה וזוהי דרך שבה

המסר של הבודהיזם מקבל צורה שונה מאוד

כי הוא הופך לדרך לשיפור עצמי ודרך להתמודד

עם המתחים של החיים ודרך להבהרת היעדים והמטרות שלך.

מערביים רבים נמשכים במיוחד למדיטציה בודהיסטית.

אני חושב שכולנו לפעמים מציצים לקסם ולמיסתורין של הרגע

מה שמדיטציה עושה הוא לעזור לנו לגעת בהם לעתים קרובות יותר,

היא מסייעת לנו לשלוט יותר במחשבה שלנו

ואנו יוצרים תנאים שמאפשרים לנו להגיע

למצב מודעות של ההדדיות, הארעיות, של נירוונה.

כמה זרמים בבודהיזם מאמינים שהבודהא היה על-אנושי

דמות קסומה שחברה לאלים, וביצעה ניסים.

אחרים שהוא לא יותר מאשר

בן אנוש והם מאמינים שזה מוסיף עוצמה למסר שלו.

אין ספק שהבודהא רצה להיזכר כבן אנוש

עם חולשות אנושיות אולי לא חולשות של האינטלקט או חולשות מוסריות

אך בהחלט עם חולשות פיזיות

הבודהא סבל מכאבי גב לקראת סוף חייו

הוא סבל מתלונות פיזיות שונות, וחולשות.

הבודהא ימות בגיל שמונים ממחלה נפוצה - הרעלת מזון.

אומרים כי ממש לפני

שנפטר הוא נכנס לטראנס עמוק על מסעו מהעולם הזה לנירוונה

-מצב של אושר נצחי

-משוחרר לבסוף מהצורך להיולד מחדש,

חופשי לבסוף מסבל וממוות.

מועצה נאספה כדי לרשום את שיעוריו של הבודהא עבור הדורות הבאים .

אלה נלמדו בעל פה ונמסרו הלאה במהלך מאות שנים על-ידי דורות של נזירים.

גופתו של הבודהא נשרפה.

והשרידים שלו נשמרו .

הם קודשו מאתיים שנה מאוחר יותר

על-ידי הקיסר אשוקה, המלך הראשון של הודו שהמיר דתו לבודהיזם.

הוא בנה אנדרטאות עצומות או סטופות

והקים עמודים כדי לסמן את האתרים מהחיים של הבודהא.

אשוקה הופך להיות דמות מרכזית לחלוטין,

הן מבחינת התפשטות הבודהיזם בפועל

והן כמופת

עבור מנהיגים בודהיסטים בעתיד. ברחבי אסיה הם מתבוננים אחורה על אשוקה

כעל סוג של מלך אידיאלי ותומך של הבודהיזם.

עד כמה שאנו יודעים הקיסר אשוקה

שמלך על למעלה משני שלישים של הודו המודרנית

באמצע המאה השלישית לפנה"ס,

עזר לנזירים לשלוח משלחות למדינות שגובלות בהודו.

מיסיונרים נשלחו לקשמיר לנפאל ובוודאי לסרי לנקה.

הם המירו את דתו של המלך, המלך שימש כפטרון לבודהיזם

וסרי לנקה לכן הפכה למדינה בודהיסטית מאותו יום.

ובמדינה אחר מדינה אנחנו יודעים לאורך מאות שנים רבות

שזו הדרך שבה הבודהיזם הוחדר בהצלחה.

העמודים של אשוקה האריכו ימים יותר מהבודהיזם בהודו - הם עמדו בפני פלישות מוסלמיות

ושרדו כדי לכבוש את תשומת הלב של ראשון הארכיאולוגים הקולוניאליים.

זה נתן תנופה משמעותית מאוד לתחייה המחודשת של הבודהיזם

-הרצון לחזור למקומות שמשויכים לבודהא.

לתאר את הבודהיזם עבור אנשים במערב, אך חקירות אלה הפכו

הבסיס לתחייה מחודשת של הבודהיזם באסיה.

היום האתרים המשוייכים לחיים של הבודהה מושכים תיירים

ועולי רגל נוהרים לבודה גאיה כדי ללכת בצעדי הבודהה,

בתקווה למצוא, כמוהו,

שלווה ואושר נצחיים ותרופה לסבל ולמוות.

זוהי האירוניה הגדולה שלאחר מותו של בודהה האדם

שהטיף לחוסר תועלת שבטכסים וגם

בפולחן האישיות הפך להיות האובייקט של סגידה וטקסי פולחן

ושל פולחן האישיות הגדול ביותר שהתקיים אי פעם בהיסטוריה.

מקדשים בודהיסטיים נבנו בבודה גאיה שמייצגים

מסורות שונות מכל רחבי העולם.

בודהיזם, בכל צורותיו, שב הביתה, לעץ הבודהי,

אל המקום שבו פעם נסיך הגיע להארה, והפך לבודהא.

הבודהא הגיע להארה ברגע חולף של הרף עין, רגע זה,

רגע בן חלוף הוא הזמן הנדרש כדי להבין שלא ניתן להסביר רגע זה.

אותו רגע מיוחד שהוליד את הדת הראשונה של העולם

-דת ללא אלוהים

שבה הנתיב לנירוונה טמון במיינד של כל אחד מאיתנו.

הורד מ- www.AllSubs.org