המסע שלי מחייל מארינס לשחקן
-
0:01 - 0:03שירתתי בפלוגת המארינס הראשונה,
-
0:03 - 0:04מחלקה 81,
-
0:04 - 0:06במחנה פנדלטון, קליפורניה.
-
0:07 - 0:08הידד!
-
0:08 - 0:09קהל: הידד!
-
0:09 - 0:10(צחוק)
-
0:10 - 0:12התגייסתי כמה חודשים
אחרי ה-11 בספטמבר, -
0:12 - 0:15עם הרגשה שהייתה, לדעתי,
לרוב האנשים במדינה באותה התקופה, -
0:15 - 0:18מוצף בתחושות
פטריוטיזם ונקמה -
0:18 - 0:20ורצון לעשות משהו -
-
0:20 - 0:23בנוסף לעובדה שבאותה תקופה
לא עשיתי כלום. -
0:23 - 0:26הייתי בן 17,
סיימתי בית ספר תיכון באותו הקיץ, -
0:26 - 0:29שכרתי חדר קטן
בבית הוריי -
0:29 - 0:31בעיירה הקטנה שגדלתי בה
בצפון אינדיאנה, -
0:31 - 0:32בשם מישוואקה.
-
0:32 - 0:35אוכל לאיית את זה מאוחר יותר
למי שמעוניין... -
0:35 - 0:36(צחוק)
-
0:36 - 0:40מישוואקה ידועה בזכות הרבה דברים
אבל מוקד תרבות עולמי היא לא, -
0:40 - 0:42לכן החשיפה היחידה שלי
לתיאטרון ולקולנוע -
0:42 - 0:44הייתה מוגבלת להצגות
שעשיתי בבי"ס תיכון -
0:44 - 0:46ולספריית בלוקבסטר,
שתנוח על משכבה בשלום. -
0:46 - 0:47(צחוק)
-
0:47 - 0:49הייתי רציני למדי בקשר למשחק
-
0:49 - 0:52ואף ניגשתי למבחני הכניסה לג'וליארד
בשנה האחרונה של בי"ס התיכון, -
0:52 - 0:54לא התקבלתי,
-
0:54 - 0:56החלטתי שאוניברסיטה זה לא בשבילי
ולא נרשמתי למקום אחר - -
0:56 - 0:58מהלך גאוני מצדי.
-
0:58 - 1:01עשיתי גם את המסע הנואש
ללוס אנג'לס, -
1:01 - 1:03שתמיד שמעתי עליו בסיפורים,
-
1:03 - 1:05על שחקנים שהגיעו ללוס אנג'לס
עם רק 7 דולר בכיס -
1:05 - 1:07ומצאו עבודה וקריירה מצליחה.
-
1:07 - 1:11הגעתי עד לאמרילו בטקסס,
כשהאוטו שלי התקלקל. -
1:11 - 1:12בזבזתי את כל הכסף על התיקון,
-
1:12 - 1:14לבסוף הגעתי לסנטה מוניקה -
-
1:14 - 1:15אפילו לא ללוס אנג'לס -
-
1:15 - 1:18בעיקרון, הסתובבתי 48 שעות בחוף ים,
-
1:18 - 1:19נכנסתי לאוטו, נהגתי בחזרה,
-
1:19 - 1:21ובכך הסתיימה קריירת המשחק שלי.
-
1:21 - 1:22(צחוק)
-
1:22 - 1:24בן 17, מישוואקה...
-
1:24 - 1:28בית הוריי, משלם שכר דירה,
מוכר שואבי אבק... -
1:28 - 1:30עובד בטלמרקטינג,
-
1:30 - 1:32מכסח דשא במגרש
של יריד מקומי. -
1:32 - 1:34זה היה עולמי בתחילת
ספטמבר 2001. -
1:34 - 1:35לאחר ה-11 בספטמבר,
-
1:35 - 1:38הרגשתי תחושת מחויבות עצומה,
-
1:38 - 1:40וגם הייתי עצבני באופן כללי:
על עצמי, -
1:40 - 1:41על הוריי, על הממשלה,
-
1:41 - 1:44על חוסר ביטחון עצמי,
על חוסר עבודה מכובדת, -
1:44 - 1:47על המקרר המחורבן שלי
שסחבתי איתי לקליפורניה וחזרה... -
1:47 - 1:50התגייסתי למארינס ואהבתי את זה.
אהבתי להיות חייל מארינס. -
1:50 - 1:53זה אחד הדברים שאני
הכי גאה שעשיתי בחיי. -
1:53 - 1:54לירות מנשק היה מגניב,
-
1:54 - 1:57לנהוג ולפוצץ
דברים יקרים היה מעולה. -
1:57 - 1:59אבל הבנתי שמה שאני
הכי אוהב במארינס -
1:59 - 2:01הוא הדבר,
שהכי פחות חיפשתי כשהתגייסתי -
2:01 - 2:03והוא - האנשים.
-
2:03 - 2:06הטיפוסים המוזרים האלה -
אוסף רבגוני של דמויות -
2:06 - 2:09מכל קצוות של ארצות הברית -
-
2:09 - 2:11שעל פניו לא היה לנו
שום דבר במשותף. -
2:11 - 2:13עם הזמן,
-
2:13 - 2:14כל הרברבנות הפוליטית והאישית,
-
2:14 - 2:16שהובילה אותי לצבא, התפוגגה
-
2:16 - 2:19ועבורי, המארינס הפכו
למילה נרדפת לחברים. -
2:19 - 2:22ואז, אחרי כמה שנים של שירות
-
2:22 - 2:24ומספר חודשים לפני הפלישה לעיראק,
-
2:24 - 2:27פרקתי את עצם החזה
בתאונת אופני הרים, -
2:27 - 2:28ונאלצתי להשתחרר על רקע רפואי.
-
2:28 - 2:31למי שלא שירת בצבא
יהיה קשה להבין את זה, -
2:31 - 2:34אבל הידיעה שלא אשתתף
בפלישה לעיראק או לאפגניסטן -
2:34 - 2:36שברה את רוחי.
-
2:36 - 2:39אני זוכר בבירור שעזבתי את בית החולים
של הבסיס על אלונקה -
2:39 - 2:42וכל המחלקה שלי חיכתה בחוץ
כדי לראות שאני בסדר. -
2:42 - 2:44ואז, לפתע, שוב הייתי אזרח.
-
2:44 - 2:47ידעתי שארצה לתת למשחק
הזדמנות נוספת, -
2:47 - 2:49כי...שוב, זה אני...
-
2:49 - 2:52חשבתי שכל הבעיות באזרחות
הן קטנות לעומת הצבא. -
2:52 - 2:55כאילו, על מה כבר אפשר להתלונן עכשיו?
-
2:55 - 2:56"חם פה.
-
2:57 - 2:59שמישהו ידליק את המזגן."
-
2:59 - 3:01"התור לבית קפה ארוך מדי."
-
3:01 - 3:02הייתי חייל במארינס,
-
3:02 - 3:03ידעתי איך לשרוד.
-
3:04 - 3:05אסע לניו יורק ואהיה שחקן.
-
3:05 - 3:07אם הדברים לא יסתדרו,
-
3:07 - 3:10אחיה בסנטרל פארק ואאסוף מזון
מפחי האשפה של מאפיית פאנרה. -
3:10 - 3:11(צחוק)
-
3:11 - 3:13ניגשתי שוב למבחני הקבלה של ג'וליארד
והפעם היה לי מזל -
3:14 - 3:15והתקבלתי.
-
3:15 - 3:17אבל הופתעתי עד כמה מורכב המעבר
-
3:17 - 3:19מהצבא לאזרחות.
-
3:19 - 3:22הייתי בריא יחסית. לא יכול לדמיין
איך אפשר לעבור את התהליך הזה -
3:22 - 3:24לאחר פגיעה נפשית או פיזית.
-
3:24 - 3:26למרות זאת, זה היה קשה.
-
3:26 - 3:28באופן חלקי, כי הייתי בבית ספר למשחק -
-
3:28 - 3:31לא יכולתי להצדיק את עצמי על זה
שאני הולך לשיעורי פיתוח קול ודיבור, -
3:32 - 3:35זורק כדורי אנרגיה דמיוניים
לירכתי החדר, -
3:35 - 3:37עושה תרגילי משחק שבהם
אני יולד את עצמי - -
3:37 - 3:38(צחוק)
-
3:38 - 3:41בזמן שחבריי משרתים
בלעדיי מעבר לים. -
3:41 - 3:44אבל גם, מפני שלא ידעתי
איך ליישם באזרחות -
3:44 - 3:46את הדברים שלמדתי בצבא.
-
3:46 - 3:48מבחינה מעשית
כמו גם מבחינה רגשית. -
3:48 - 3:50מעשית, הייתי חייב למצוא עבודה.
-
3:50 - 3:52הייתי חייל מארינס בחיל הרגלים,
-
3:52 - 3:54יריתי ממקלעים וממרגמות.
-
3:54 - 3:58אין הרבה מקומות באזרחות שניתן
ליישם בהם את הכישורים האלה. -
3:58 - 3:59(צחוק)
-
3:59 - 4:01מבחינה רגשית,
התקשיתי למצוא משמעות. -
4:01 - 4:03בצבא, לכל דבר יש משמעות.
-
4:03 - 4:05כל מה שאתה עושה
הוא רווי במסורת -
4:05 - 4:07או בעל תכלית שימושית.
-
4:07 - 4:08אסור לך לעשן בשדה
-
4:08 - 4:10כדי לא לחשוף את העמדה שלך.
-
4:10 - 4:13אתה לא נוגע בפניך
כדי לשמור -
4:13 - 4:15על רמה אישית של
בריאות והיגיינה. -
4:15 - 4:17אתה פונה לכיוון הזה
בהשמעת ההמנון, -
4:17 - 4:19כדי לתת כבוד לאנשים
שהיו שם לפניך. -
4:19 - 4:21תלך בצורה כזאת, דבר בצורה הזאת
כי ככה צריך. -
4:21 - 4:23המדים שלך מתוקתקים
עד לפרט האחרון. -
4:23 - 4:25הכושר שלך לציית להוראות
האלה העיד רבות -
4:25 - 4:27על סוג החייל שהיית.
-
4:27 - 4:29הדרגה שלך סיפרה משהו
על קורותיך -
4:29 - 4:31ועל הכבוד שרכשת.
-
4:31 - 4:32באזרחות אין דרגות.
-
4:32 - 4:34פה אתה עוד גוף,
-
4:34 - 4:37ובאופן קבוע הרגשתי צורך
להוכיח את עצמי שוב ושוב. -
4:37 - 4:40הכבוד שקיבלתי מאזרחים
כשלבשתי את המדים -
4:40 - 4:42נעלם לאחר שפשטתי אותם.
-
4:42 - 4:44היה נדמה שחסרה פה...
-
4:44 - 4:45תחושת הקהילתיות,
-
4:45 - 4:47בעוד שבצבא הרגשתי את
תחושת הקהילתיות הזאת. -
4:47 - 4:49באיזה תדירות באזרחות
-
4:50 - 4:53אתה נמצא במצב של חיים או מוות
עם חבריך הקרובים -
4:53 - 4:56ובאופן קבוע הם מוכיחים לך
שלא יפקירו אותך? -
4:56 - 4:58ובינתיים, בבית ספר למשחק...
-
4:58 - 5:01(צחוק)
-
5:01 - 5:03ובאמת, לראשונה התחלתי
-
5:03 - 5:05לגלות מחזאים ודמויות ומחזות
-
5:05 - 5:07שלא היה להם שום קשר לצבא,
-
5:07 - 5:09אבל, איכשהו, הם הצליחו לתאר
את הניסיון הצבאי שלי. -
5:09 - 5:12דבר, שלפני כן,
לא חשבתי לאפשרי. -
5:12 - 5:14הרגשתי שאני נעשה
פחות אגרסיבי -
5:14 - 5:17כי הצלחתי, לראשונה,
לבטא במילים את הרגשות, -
5:17 - 5:20והבנתי את הערך העצום שבדבר.
-
5:20 - 5:22כשהוספתי לחשוב
על השירות הצבאי שלי, -
5:22 - 5:25המחשבה הראשונה לא הייתה
על אימונים טיפוסיים -
5:25 - 5:26ומשמעת ועל הסבל שבהם;
-
5:26 - 5:28אלא על רגעים קצרים של
של קרבה ושל אנושיות, -
5:28 - 5:30רגעים של הרגשה נפלאה:
-
5:30 - 5:32חברים שהופכים לעריקים
כי התגעגעו למשפחותיהם, -
5:32 - 5:34חברים שמתגרשים,
-
5:34 - 5:36בוכים ביחד, חוגגים ביחד,
-
5:36 - 5:37כל זאת, בתוך הסביבה הצבאית.
-
5:38 - 5:40צפיתי בחבריי נאבקים
במצבים האלה, -
5:40 - 5:43וראיתי את החרדה
שהם יצרו בהם ובי, -
5:43 - 5:45בשל חוסר היכולת שלנו לבטא
את הרגשות שלנו לגביהם. -
5:46 - 5:49הקהילה הצבאית וקהילת התיאטרון,
למעשה, דומות מאוד זו לזו. -
5:49 - 5:52יש קבוצה של אנשים
שמנסים למלא משימה -
5:52 - 5:54שהיא גדולה מהם עצמם;
לא מדובר רק בך. -
5:54 - 5:57יש לך תפקיד, ואתה צריך לדעת
את תפקידך בתוך הצוות. -
5:57 - 5:59לכל צוות יש מנהיג או במאי;
-
5:59 - 6:02לפעמים הם חכמים,
ולפעמים לא. -
6:02 - 6:04אתה מוכרח להתקרב
לזרים מוחלטים -
6:04 - 6:06בזמן קצר מאוד;
-
6:06 - 6:08משמעת עצמית, ארגון עצמי.
-
6:08 - 6:11חשבתי, כמה נפלא יהיה
ליצור מרחב -
6:11 - 6:14שיחבר בין שתי הקהילות האלה,
השונות, לכאורה, -
6:14 - 6:16ויספק בידור לקבוצת אנשים,
-
6:16 - 6:18שבהתחשב בעיסוק שלהם,
-
6:18 - 6:21יצליחו להתמודד עם משהו
קצת יותר מאתגר חשיבה -
6:21 - 6:23מאותם ימי הכיף-בכפייה הטיפוסיים
-
6:23 - 6:26שאולצתי "להתנדב" אליהם בצבא...
-
6:26 - 6:27(צחוק)
-
6:27 - 6:29ימי כיף עם כוונה טובה,
אך בעלי תוכן מעליב במקצת, -
6:29 - 6:32בסגנון "זכה בדייט עם מעודדת
של סן דייגו צ'רג'רס" - -
6:32 - 6:34אתה עונה על שאלה
על תרבות פופ, -
6:34 - 6:36ואם התשובה נכונה,
אתה זוכה בדייט, -
6:36 - 6:38שכולל טיול מפוקח מסביב למגרש
-
6:38 - 6:41עם מעודדת שכבר נשואה ובהריון...
-
6:41 - 6:42(צחוק)
-
6:42 - 6:44אין לי שום דבר נגד מעודדות,
אני אוהב מעודדות. -
6:44 - 6:47הכוונה היא יותר לרצון
ליצור תיאטרון שיבוא לידי ביטוי -
6:47 - 6:51באמצעות דמויות שיהיו נגישות
מבלי להיות מתנשאות. -
6:51 - 6:54לכן הקמנו את הארגון ללא מטרת רווח
בשם "אמנות בכוחות המזוינים", -
6:54 - 6:55וניסינו לעשות בדיוק את מה שאמרתי:
-
6:55 - 6:58ניסינו לחבר בין שתי הקהילות האלה,
השונות, לכאורה. -
6:58 - 7:02אנחנו בוחרים מחזה או כמה מונולוגים
מתוך מחזות אמריקאים מודרנים -
7:02 - 7:06עשירים במגוון גיל וגזע
בדיוק כמו הקהל הצבאי, -
7:06 - 7:08מגייסים קבוצת שחקני תיאטרון
יוצאת מן הכלל, -
7:08 - 7:10מציידים אותם בחומר יוצא מן הכלל,
-
7:10 - 7:12מצמצמים את עלות ההפקה למינימום האפשרי -
-
7:12 - 7:15בלי תפאורה, בלי תלבושות,
בלי תאורה, קריאה בלבד - -
7:15 - 7:18כדי לשים דגש מרבי על השפה
-
7:18 - 7:21ולהראות שניתן ליצור תיאטרון בכל סביבה.
-
7:21 - 7:22יש בזה משהו עוצמתי -
-
7:22 - 7:25להיכנס לחדר עם זרים מוחלטים
-
7:25 - 7:27ולהזכיר לעצמינו שאנחנו אנושיים,
-
7:27 - 7:30ושביטוי עצמי הוא כלי בעל ערך שווה
-
7:30 - 7:31לרובה שעל כתפיך.
-
7:31 - 7:33ובארגון כמו צבא,
-
7:33 - 7:36שמתפאר בהקצאת ראשי תיבות לראשי תיבות,
-
7:36 - 7:38אתה יכול ללכת לאיבוד
-
7:38 - 7:40בניסיון להסביר התנסות קולקטיבית.
-
7:40 - 7:42לא אוכל לדמיין קהילה ראויה יותר
-
7:42 - 7:44לאמץ אמצעי ביטוי עצמי חדש,
-
7:44 - 7:46מזאת ששומרת על המדינה שלנו.
-
7:46 - 7:49היינו בכל ארצות הברית והעולם,
-
7:49 - 7:51החל ממרכז רפואי "וולטר ריד"
בבתסדה, מרילנד, -
7:51 - 7:54במחנה פנדלטון, במחנה אריפג'ן בכווית,
-
7:54 - 7:56בבסיס חיל המצב של ארה"ב בבוואריה,
-
7:56 - 7:58וכלה בתיאטראות און ואוף
ברודווי בניו יורק. -
7:58 - 8:00עבור השחקנים שאנחנו מגייסים
-
8:00 - 8:02מדובר בחלון לתוך תרבות,
-
8:02 - 8:04שבמצב אחר הם לא היו נחשפים אליה.
-
8:04 - 8:06לאנשי הצבא, זה בדיוק אותו הדבר.
-
8:06 - 8:08במהלך שש השנים האחרונות שעשיתי את זה,
-
8:08 - 8:10אני תמיד זוכר שמשחק הוא הרבה דברים.
-
8:10 - 8:13הוא מלאכה, הוא מעשה פוליטי, הוא עסק, הוא -
-
8:14 - 8:16כל שם תואר שתמצאו לנכון להוסיף.
-
8:16 - 8:17אבל משחק הוא גם שירות.
-
8:18 - 8:19לא הזדמן לי לסיים את שלי,
-
8:19 - 8:21לכן, בכל עת שאני יכול לתרום
-
8:21 - 8:24לתעשיית השירות האולטימטיבית,
שהיא, הצבא, עבורי, שוב - -
8:24 - 8:26אין דבר יותר טוב מזה.
-
8:26 - 8:27תודה.
-
8:27 - 8:32(מחיאות כפיים)
-
8:32 - 8:36אנחנו נציג קטע מתוך יצירה של מארקו רמירז,
-
8:36 - 8:38בשם "אני לא באטמן".
-
8:38 - 8:41שחקן יוצא מן הכלל וחבר טוב שלי, ג'סי פרז,
-
8:41 - 8:42יקרא את הקטע
-
8:42 - 8:44יחד עם מאט ג'ונסון,
שפגשתי אותו רק לפני כמה שעות. -
8:44 - 8:47הם מציגים את זה ביחד לראשונה,
-
8:47 - 8:48בוא נראה מה ייצא מזה.
-
8:48 - 8:50ג'סי פרז ומאט ג'ונסון.
-
8:50 - 8:53(מחיאות כפיים)
-
9:01 - 9:03ג'סי פרז: זה אמצע הלילה
-
9:03 - 9:05והשמיים זוהרים באדום רדיו-אקטיבי מטורף.
-
9:05 - 9:07ואם תאמצו את עיניכם,
אולי תוכלו לראות את הירח -
9:07 - 9:10דרך שכבה עבה של
עשן סיגריות ופליטת מטוסים -
9:10 - 9:11שאופפת את העיר כולה,
-
9:11 - 9:14כמו כילה, שלא נותנת למלאכים לחדור פנימה.
-
9:14 - 9:15(תיפוף)
-
9:15 - 9:16ואם תביטו מספיק גבוה,
-
9:16 - 9:20תוכלו לראות אותי עומד
על קצה של בניין בן 87 קומות. -
9:20 - 9:23ושם למעלה, במקום של גרגוילים
ומגדלי שעון מקולקלים -
9:23 - 9:26שעמדו בדממת מוות במשך משהו כמו 100 שנים,
-
9:26 - 9:28שם למעלה עומד גם אני.
-
9:28 - 9:29(תיפוף)
-
9:29 - 9:30ואני הוא באטמן, לכל הרוחות.
-
9:30 - 9:31(תיפוף)
-
9:31 - 9:34ויש לי באטמובילים ובאטראנגים
-
9:34 - 9:36ומערות עטלף ארורות, כאילו, ברצינות.
-
9:36 - 9:38וכל מה שצריך זה ארון מטאטאים
-
9:38 - 9:40או מחסן או יציאת חרום,
-
9:40 - 9:43והג'ינס יד-שנייה שלי נעלם.
-
9:43 - 9:45וחולצת הפולו שלי בצבע כחול כהה,
-
9:45 - 9:48זאת שיושבת עליי ככה טוב,
אבל יש בה את החור הזה ליד התחת -
9:48 - 9:51מאותה הפעם שהיא נקרעה מהגדר רשת
מאחורי המסעדה של ארתורו, -
9:51 - 9:54אבל זה בכלל לא ביג דיל כי
אני מכניס את החלק הזה פנימה, -
9:54 - 9:55והכל, כאילו, טוב.
-
9:55 - 9:57החולצה הכחולה הזאת - נעלמת גם היא!
-
9:57 - 10:00ואני מרגיש כאילו... ת'טרנספורמציה.
-
10:00 - 10:01(תיפוף)
-
10:01 - 10:05ואף אחד לא שולף חגורה
ומצליף בבאטמן על זה שהוא התחצף. -
10:05 - 10:06(תיפוף)
-
10:06 - 10:07או על זה שהוא לא התחצף.
-
10:07 - 10:10ואף אחד לא קורא לבאטמן שוטה
-
10:10 - 10:11או שטותי
-
10:11 - 10:12או שחיף.
-
10:13 - 10:16ואף אחד גם לא מפטר את ההאח של באטמן
מ"חברת מוניות המזרח" -
10:16 - 10:18בגלל שעשו "קיצוצים".
-
10:18 - 10:20כי הם נותנים לו כבוד, ורק כבוד.
-
10:20 - 10:22ולא כבוד מתוך פחד כאילו,
-
10:22 - 10:25אלא כבוד-כבוד.
-
10:25 - 10:26(צחוק)
-
10:26 - 10:27כי אף אחד לא מפחד ממך.
-
10:27 - 10:29כי באטמן לא רוצה לגרום לאף אחד שום נזק.
-
10:29 - 10:30(תיפוף)
-
10:30 - 10:32אף פעם.
(תיפוף כפול) -
10:32 - 10:34כי כל מה שבאטמן באמת רוצה זה להציל אנשים
-
10:34 - 10:36ולשלם את החשבונות של הסבתא יום אחד
-
10:36 - 10:37ולמות מאושר.
-
10:37 - 10:39ואולי גם להפוך למפורסם בטירוף, ברצינות.
-
10:40 - 10:41(צחוק)
-
10:41 - 10:42אה - ולהרוג את ג'וקר.
-
10:42 - 10:43(תיפוף)
-
10:43 - 10:46הלילה, כמו ברוב הלילות, אני לבד.
-
10:46 - 10:48ואני משקיף ואני מחכה
-
10:48 - 10:49כמו עיט
-
10:49 - 10:51או כמו...
-
10:51 - 10:52לא, כן, כמו עיט.
-
10:52 - 10:53(צחוק)
-
10:53 - 10:56הגלימה שלי מתנופפת ברוח כי היא ארוכה לאללה
-
10:56 - 10:58והאזניים המחודדות שלי עליי,
-
10:58 - 11:01והמסיכה הזאת שמכסה
חצי מהפרצוף שלי - גם היא עליי, -
11:01 - 11:04וישי לי משהו חסין מכדורים בחזה -
ככה שאף אחד לא יכול לפגוע בי. -
11:04 - 11:06ואף אחד - אף אחד!
-
11:06 - 11:08לא יבוא בין באטמן...
-
11:08 - 11:09לצדק.
-
11:09 - 11:11(תיפוף)
(צחוק) -
11:11 - 11:12מאיפה שאני נמצא,
-
11:12 - 11:14אני יכול לשמוע הכול.
-
11:14 - 11:15(דממה)
-
11:15 - 11:16איפשהו בעיר,
-
11:16 - 11:20זקנה אחת אוספת שאריות טייק אווי מהפח
-
11:20 - 11:23והיא מכניסה חתיכת עוף בשומשום שמישהו זרק
-
11:23 - 11:24לתוך הפה שלה.
-
11:24 - 11:27ואיפשהו רופא אחד עם תספורת פסיכית
לבוש בחלוק מעבדה שחור -
11:27 - 11:29מנסה למצוא תרופה למחלות
-
11:29 - 11:32שעוד ניכחד מהן ברצינות יום אחד.
-
11:32 - 11:33ואיפשהו איש אחד,
-
11:33 - 11:35לבוש במדי מנקה,
-
11:35 - 11:37חוזר הביתה מתנדנד, שיכור ומסתחרר
-
11:37 - 11:41אחרי שבזבז חצי מהמשכורת על בקבוקי ליטר
של בירה עם פקק טוויסט-אוף, -
11:41 - 11:44ואת החצי השני על ביקור בן 4 שעות
בביתה של אישה אחת -
11:44 - 11:46ברחוב שכל הפנסים בו נופצו
-
11:46 - 11:49על ידי אנשים שיעדיפו לעשות
את מעשיהם בעיר הזאת בחשיכה. -
11:49 - 11:51במרחק כמה בניינים מהאיש המנקה
-
11:51 - 11:54נמצאת קבוצת בטלנים
שלא יודעים מהחיים שלהם, -
11:54 - 11:56מחכים לאיש המנקה עם שרשראות אופניים חלודות
-
11:57 - 11:58ומחבטי בייסבול זולים,
-
11:58 - 12:00ואם הם לא ימצאו עליו כסף,
-
12:00 - 12:01והם לא ימצאו,
-
12:01 - 12:05הם פשוט יחבטו בו
עד שהשרירים בידיהם יתחילו לבעור, -
12:05 - 12:07עד שלא יישארו לו עוד שיניים לשבור.
-
12:07 - 12:08אבל הם לא מצפים לי.
-
12:09 - 12:11הם לא מצפים לאביר האפל,
-
12:11 - 12:14עם בטן מלאה במקרוני עם גבינה במבצע
-
12:14 - 12:16ונקניקיות פרוסות מקופסת שימורים.
-
12:16 - 12:17(צחוק)
-
12:17 - 12:19כי הם יעדיפו להאמין שאני לא קיים.
-
12:20 - 12:24ומגובה של 87 קומות, אני מצליח לשמוע
את אחד הבטלנים אומר: -
12:24 - 12:26"תביא ת'מזומנים!" - מהר מהר כזה:
-
12:26 - 12:28"תביא ת'מזומנים קיבינמט!"
-
12:28 - 12:31ואני רואה את האיש המנקה ממלמל משהו
מתוך שכרות ונעשה חיוור, -
12:31 - 12:32ומגובה של 87 קומות,
-
12:32 - 12:36אני שומע את קיבתו מנסה לפלוט את עצמה
החוצה מתוך מכנסי העבודה שלו. -
12:36 - 12:37אז אני עט לעברו מהר בטירוף כזה,
-
12:37 - 12:40ואני כמו האפילה, אני כזה: "סוווש!"
-
12:40 - 12:43ואני זורק באטראנג לעבר נורה אחת חשופה.
-
12:43 - 12:44(מצילה)
-
12:44 - 12:46והם כאלה: "וואו בנזונה!
-
12:46 - 12:48מי כיבה את האורות כרגע?"
-
12:48 - 12:49(צחוק)
-
12:49 - 12:50"מה זה שם?"
"מה?" -
12:51 - 12:52"תביא לי את כל מה שיש לך,
יא זקן!" -
12:52 - 12:53"מישהו שמע את זה?"
-
12:53 - 12:57"שמע מה? אין פה כלום.
לא, באמת - אין אפילו עטלף!" -
12:57 - 12:58אבל אז...
-
12:58 - 13:02אחד מהשלושה בטלנים מקבל בראש - בום!
-
13:02 - 13:05ומספר שתיים מניף את ידו
לכיוון הגלימה הכהה מולו, -
13:05 - 13:07אבל לפני שאגרופו פוגע במשהו,
-
13:07 - 13:09אני חוטף מכסה של פח ו...
-
13:09 - 13:10מכניס לו בבטן!
-
13:10 - 13:12ומספר אחד חוזר בבעיטת קפיצה,
-
13:12 - 13:15אבל אני גם שולט בג'ודו קראטה,
אז אני כזה... -
13:15 - 13:18(תיפוף)
-
13:18 - 13:20פעמיים!
-
13:20 - 13:21(תיפוף)
-
13:21 - 13:22(צחוק)
-
13:22 - 13:23(תיפוף)
-
13:23 - 13:25אבל לפני שאני מצליח לגרום יותר נזק,
-
13:25 - 13:27פתאום כולנו שומעים מעין "קליק-קליק."
-
13:28 - 13:30ופתאום משתורר שקט מוחלט.
-
13:31 - 13:33ואחד הבטלנים שנשאר לעמוד על הרגליים
-
13:33 - 13:35אוחז באקדח ומכוון אותו כלפי מעלה,
-
13:35 - 13:37כאילו הוא מחזיק את ישו כבן-ערובה,
-
13:37 - 13:40כאילו הוא מאיים לנקב חור בירח.
-
13:40 - 13:42והבטלן שקיבל בראש,
-
13:42 - 13:43זה שניסה לבעוט בי בקפיצה,
-
13:43 - 13:46והבטלן האחר, זה שקיבל בבטן,
-
13:46 - 13:49שניהם זוחלים לאחור כדי להתרחק
מהדמות האפלה שניצבת מולם. -
13:49 - 13:50והאיש השיכור, האיש המנקה,
-
13:50 - 13:53מצטופף בפינה, מתפלל לאנטוניוס הקדוש
-
13:53 - 13:55כי זה הקדוש היחיד שהצליח לזכור.
-
13:55 - 13:56(תיפוף כפול)
-
13:56 - 13:57והנה אני:
-
13:57 - 13:59עיניים זוהרות בלבן,
-
13:59 - 14:01גלימה מתנופפת קלות ברוח.
-
14:01 - 14:02(תיפוף)
-
14:02 - 14:03החזה החסין מכדורים עולה ויורד,
-
14:03 - 14:06ליבי פועם בחוזקה בקוד מורס:
-
14:06 - 14:07"נראה אותך מתעסק איתי
-
14:07 - 14:08רק פעם אחת
-
14:08 - 14:09יאללה בוא
-
14:09 - 14:11רק תנסה."
-
14:11 - 14:13והבטלן שנשאר לעמוד על הרגליים,
-
14:13 - 14:14ההוא עם האקדח -
-
14:14 - 14:15כן, הוא צוחק.
-
14:15 - 14:17והוא מוריד את ידו.
-
14:17 - 14:18והוא מכוון אותה אליי
-
14:18 - 14:19וחס על הירח.
-
14:19 - 14:22והוא ממקד אל הנקודה
בין האוזניים המחודדות שלי, -
14:22 - 14:25כמו בין עמודי השער
והוא ממערך הספיישל טים. -
14:25 - 14:28והאיש המנקה עדיין קורא לאנטוניוס הקדוש,
-
14:28 - 14:29אבל הוא לא עונה.
-
14:30 - 14:32ולשנייה אחת,
-
14:32 - 14:33נראה ש...
-
14:35 - 14:37אולי אני עומד להפסיד.
-
14:39 - 14:40לאא!
-
14:40 - 14:41(תיפוף)
-
14:41 - 14:42יריה! יריה! פיו-פיו-פיו!
-
14:42 - 14:43אל תהרוג אותי, גבר!"
-
14:44 - 14:45קנאק! סדק בשורש כף היד!
צוואר! חתך! -
14:45 - 14:49עור פוגש חומצה:
"אההההה!" -
14:49 - 14:51והוא על הרצפה
-
14:51 - 14:52ואני עומד מעליו
-
14:52 - 14:54ועכשיו אני מחזיק את האקדח
-
14:54 - 14:57ואני שונא אקדחים, אני שונא להחזיק אותם
כי אני באטמן. -
14:57 - 14:58וכוכבית:
-
14:58 - 15:01באטמן לא סובל אקדחים כי הוריו
חוסלו ביריות אקדח לפני הרבה זמן. -
15:01 - 15:03אבל רק לשנייה אחת,
-
15:03 - 15:04עיניי זוהרות בלבן,
-
15:04 - 15:05ואני מחזיק את הדבר הזה
-
15:05 - 15:07כדי שאוכל לדבר עם הבטלן
-
15:07 - 15:09בשפה שאולי הוא מבין.
-
15:09 - 15:10קליק-קליק!
-
15:10 - 15:12(תיפוף)
-
15:12 - 15:14והבטלנים הרימו רגליים ונעלמו
-
15:14 - 15:18לתוך אותו החור עם שפכים רעילים
ופסולת כימית, שממנו יצאו. -
15:19 - 15:21נשארנו רק אני והאיש המנקה.
-
15:22 - 15:23ואני מרים אותו,
-
15:23 - 15:26ואני מנגב זיעה ובושם זול ממצחו.
-
15:26 - 15:28והוא מתחנן שלא אפגע בו
-
15:28 - 15:30ואני תופס אותו בצווארון חולצתו,
-
15:30 - 15:32ומושך אותו אליי -
-
15:32 - 15:34הוא יותר גבוה ממני, אבל הגלימה עוזרת,
-
15:34 - 15:36והוא מקשיב לי כשאני מביט היישר לתוך עיניו.
-
15:36 - 15:38ואני אומר לו שתי מילים:
-
15:38 - 15:40"לך הביתה."
-
15:41 - 15:43והוא שומע בקולי,
-
15:43 - 15:45וממשיך להביט לאחור כל כמה צעדים.
-
15:45 - 15:48ואני מזנק מבניין לבניין בדרכו חזרה
-
15:48 - 15:49כי אני יודע איפה הוא גר.
-
15:49 - 15:52ואני מביט בידיו הרועדות
כשהוא מוציא את צרור המפתחות -
15:52 - 15:54ופותח את דלת הבניין.
-
15:54 - 15:55ואני חוזר למיטה
-
15:55 - 15:57לפני שהוא בכלל מספיק להיכנס פנימה.
-
15:58 - 15:59ואני שומע אותו פותח את הברז
-
15:59 - 16:01ומוזג לעצמו כוס מי ברז פושרים.
-
16:02 - 16:04והוא מחזיר את הכוס לכיור.
-
16:04 - 16:06ואני שומע את צעדיו.
-
16:07 - 16:09הוא מאט כשהוא מתקרב לחדר שלי.
-
16:10 - 16:13והוא פותח את הדלת שלי בחריקה,
לאט בטירוף כזה. -
16:14 - 16:16והוא נכנס פנימה,
-
16:16 - 16:17דבר שלא עשה מעולם.
-
16:18 - 16:19(תיפוף)
-
16:19 - 16:21והוא בוהה באוויר,
-
16:21 - 16:23פניו בצבע של מדרכות בקיץ.
-
16:24 - 16:25ואני מעמיד פנים שאני רק מתעורר
-
16:25 - 16:28ואומר: "אה, מה נשמע, אבא'לה?"
-
16:28 - 16:31והאיש המנקה לא אומר דבר.
-
16:32 - 16:33אבל אני רואה בחשיכה,
-
16:33 - 16:34שידיו רפויות
-
16:34 - 16:36וראשו מסתובב לאחור, לכיווני כזה.
-
16:36 - 16:39והוא מרים אותו כי אני יכול לראות את פניו,
-
16:39 - 16:41כי אני יכול לראות את עיניו.
-
16:41 - 16:43ומשהו מטפטף מלחייו, אבל זאת לא זיעה.
-
16:44 - 16:45והוא פשוט עומד שם ונושם,
-
16:46 - 16:48כאילו הוא זוכר את עיניי הזוהרות בלבן,
-
16:48 - 16:51כאילו הוא זוכר את החזה חסין הכדורים שלי,
-
16:52 - 16:53כאילו הוא זוכר שהוא אבא שלי.
-
16:58 - 17:01ובמשך הרבה זמן אני לא אומר כלום.
-
17:03 - 17:05והוא מסתובב, ידו על ידית הדלת.
-
17:05 - 17:06והוא לא מסתכל לכיווני,
-
17:06 - 17:09אבל אני שומע אותו ממלמל שתי מילים:
-
17:10 - 17:12"אני מצטער."
-
17:14 - 17:18ואני מתכופף, ואני פותח חריץ בחלון.
-
17:19 - 17:20אם תביטו מספיק גבוה,
-
17:21 - 17:23תוכלו לראות אותי.
-
17:24 - 17:25ומאיפה שאני נמצא -
-
17:26 - 17:27(מצלתיים)
-
17:28 - 17:29אני יכול לשמוע הכול.
-
17:32 - 17:40(מחיאות כפיים)
-
17:41 - 17:42תודה.
-
17:42 - 17:49(מחיאות כפיים)
- Title:
- המסע שלי מחייל מארינס לשחקן
- Speaker:
- אדם דרייבר
- Description:
-
more » « less
לפני שנלחם בקרב הגלקטי בין הצד האפל לבין האור בסרט "מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר", אדם דרייבר שירת בחיל הנחתים של ארצות הברית (המארינס), בפלוגת הנחתים הראשונה. בהרצאתו הכובשת, הוא מספר על החלטתו להתגייס למארינס, דן במעבר המורכב מחייל לאזרח ומדבר על "אומנות בכוחות המזוינים" - ארגון ללא מטרת רווח שמביא את התיאטרון לצבא. "ביטוי עצמי הוא כלי בעל ערך שווה לרובה על כתפיך", אומר דרייבר, ואחריו, קטע חריף מתוך היצירה של מארקו רמירז בשם "אני לא באטמן" בביצועם של ג'סי ג'. פרז ומאט ג'ונסון.
- Video Language:
- English
- Team:
closed TED
- Project:
- TEDTalks
- Duration:
- 18:02
|
Ido Dekkers approved Hebrew subtitles for My journey from Marine to actor | |
|
|
Ido Dekkers accepted Hebrew subtitles for My journey from Marine to actor | |
|
|
Ido Dekkers edited Hebrew subtitles for My journey from Marine to actor | |
|
Yulia Koutikov edited Hebrew subtitles for My journey from Marine to actor | |
|
|
Yulia Koutikov edited Hebrew subtitles for My journey from Marine to actor | |
|
|
Yulia Koutikov edited Hebrew subtitles for My journey from Marine to actor | |
|
|
Yulia Koutikov edited Hebrew subtitles for My journey from Marine to actor | |
|
|
Yulia Koutikov edited Hebrew subtitles for My journey from Marine to actor |