< Return to Video

בואו נעזור לפליטים לשגשג, לא רק לשרוד

  • 0:01 - 0:02
    אז התחלתי לעבוד
  • 0:02 - 0:04
    עם פליטים מפני שרציתי
  • 0:04 - 0:07
    להשפיע,
  • 0:07 - 0:08
    ולהשפיע מתחיל
  • 0:08 - 0:10
    עם סיפור הסיפורים שלהם.
  • 0:10 - 0:12
    אז כשאני פוגשת פליטים,
  • 0:12 - 0:15
    אני תמיד שואלת אותם שאלות.
  • 0:15 - 0:17
    מי הפציץ את הבתים שלכם?
  • 0:17 - 0:20
    מי הרג את בנכם?
  • 0:20 - 0:24
    האם שאר המשפחה שלכם יצאה בחיים?
  • 0:24 - 0:26
    איך אתם מתמודדים
  • 0:26 - 0:28
    בחיי הגלות שלכם?
  • 0:28 - 0:31
    אבל יש שאלה אחת שתמיד נראתה לי
  • 0:31 - 0:34
    הכי מגלה, והיא:
  • 0:34 - 0:36
    מה לקחתם?
  • 0:36 - 0:38
    מה היה הדבר החשוב ביותר
  • 0:38 - 0:40
    שהייתם חייבים לקחת איתכם
  • 0:40 - 0:44
    כשהפצצות התפוצצו בעירכם,
  • 0:44 - 0:48
    והכנופויות החמושות התקרבו לביתכם?
  • 0:48 - 0:51
    ילד סורי פליט שאני מכירה
  • 0:51 - 0:53
    אמר לי שהוא לא היסס
  • 0:53 - 0:57
    כשחייו היו בסכנה מיידית.
  • 0:57 - 1:00
    הוא לקח את תעודת התיכון שלו,
  • 1:00 - 1:02
    ומאוחר יותר הוא אמר לי למה.
  • 1:02 - 1:05
    הוא אמר, "לקחתי את תעודת בית הספר שלי
  • 1:05 - 1:08
    מפני שהחיים שלי תלויים בה."
  • 1:08 - 1:12
    והוא סיכן את חייו כדי להשיג את התעודה הזו.
  • 1:12 - 1:15
    בדרך לבית הספר, הוא היה בורח מצלפים.
  • 1:15 - 1:18
    הכיתה שלו לפעמים רעדה
  • 1:18 - 1:21
    מקולות הפצצות וההפצצות,
  • 1:21 - 1:24
    ואימו אמרה לי,
  • 1:24 - 1:27
    "כל יום, הייתי אומרת לו כל בוקר,
  • 1:27 - 1:30
    'חמוד, בבקשה אל תלך לבית הספר.'"
  • 1:30 - 1:33
    וכשהוא התעקש, היא אמרה,
  • 1:33 - 1:37
    "הייתי מחבקת אותו כאילו זו הפעם האחרונה."
  • 1:37 - 1:39
    אבל הוא אמר לאימו,
  • 1:39 - 1:41
    "כולנו מפחדים,
  • 1:41 - 1:44
    אבל הנחישות שלנו לסיים
  • 1:44 - 1:47
    חזקה יותר מהפחד."
  • 1:47 - 1:51
    אבל יום אחד, המשפחה קיבלה חדשות נוראיות.
  • 1:51 - 1:54
    הדודה של האני, דודו ובן דודו
  • 1:54 - 1:57
    נרצחו בביתם
    בגלל שסירבו לעזוב את הבית.
  • 1:57 - 2:00
    גרונותיהם שוספו.
  • 2:00 - 2:03
    זה היה הזמן לברוח.
  • 2:03 - 2:06
    הם עזבו באותו יום, מיד, במכונית שלהם.
  • 2:06 - 2:08
    האני התחבא מאחור מפני שהם עמדו בפני
  • 2:08 - 2:11
    נקודות ביקורת של חיילים חורשי רוע.
  • 2:11 - 2:15
    והם יחצו את הגבול ללבנון,
  • 2:15 - 2:18
    שם הם ימצאו שלווה.
  • 2:18 - 2:22
    אבל הם יתחילו חיים של קשיים גדולים
  • 2:22 - 2:24
    ושגרה מונוטונית.
  • 2:25 - 2:29
    לא הייתה להם ברירה
    אלא לבנות בקתה בשולי שדה בוצי,
  • 2:29 - 2:31
    וזה אחיו של האני, אשרף,
  • 2:31 - 2:33
    שמשחק בחוץ.
  • 2:33 - 2:35
    וביום ההוא, הם חברו
  • 2:35 - 2:40
    לאוכלוסייה הכי גדולה של פליטים בעולם,
  • 2:40 - 2:43
    במדינה, לבנון, שהיא זעירה.
  • 2:43 - 2:46
    יש לה רק 4 מיליון תושבים,
  • 2:46 - 2:50
    ויש יותר ממיליון פליטים סורים שחיים בה.
  • 2:50 - 2:54
    אין עיירה, עיר או כפר
  • 2:54 - 2:58
    שלא מארח פליטים סורים.
  • 2:58 - 3:02
    זו נדיבות והומניות
  • 3:02 - 3:04
    יוצאות דופן.
  • 3:06 - 3:09
    חשבו על זה כך, פרופורציונלית.
  • 3:09 - 3:11
    זה היה כאילו
  • 3:11 - 3:14
    כל האוכלוסיה של גרמניה,
  • 3:14 - 3:16
    80 מליון אנשים,
  • 3:16 - 3:20
    תברח לארצות הברית תוך שלוש שנים.
  • 3:21 - 3:24
    חצי מכל האוכלוסיה של סוריה
  • 3:24 - 3:27
    היא עכשיו עקורה,
  • 3:27 - 3:28
    רובם בתוך המדינה.
  • 3:28 - 3:31
    שישה וחצי מליון אנשים
  • 3:31 - 3:33
    ברחו כדי להציל את חייהם.
  • 3:33 - 3:36
    יותר והרבה יותר משלושה מליון אנשים
  • 3:36 - 3:38
    חצו את הגבול
  • 3:38 - 3:41
    ומצאו מקלט במדינות השכנות,
  • 3:41 - 3:44
    ורק שיעור קטן, כמו שאתם רואים,
  • 3:44 - 3:49
    עברו לאירופה.
  • 3:49 - 3:51
    מה שאני מוצאת הכי מדאיג
  • 3:51 - 3:55
    זה שחצי מהפליטים הסורים הם ילדים.
  • 3:55 - 3:57
    צילמתי את התמונה הזו של ילדה קטנה.
  • 3:57 - 4:00
    זה היה רק שעתיים אחרי שהיא הגיעה
  • 4:00 - 4:05
    אחרי מסע ארוך מסוריה לתוך ירדן.
  • 4:05 - 4:08
    והכי מדאיג מהכל
  • 4:08 - 4:12
    זה שרק 20 אחוז מהפליטים הילדים הסורים
  • 4:12 - 4:15
    הם בבתי ספר בלבנון.
  • 4:15 - 4:18
    ועם זאת, ילדים פליטים סורים,
  • 4:18 - 4:21
    כל הילדים הפליטים אומרים לנו
  • 4:21 - 4:26
    שחינוך הוא הדבר הכי חשוב בחייהם.
  • 4:26 - 4:30
    למה?
    מפני שזה מאפשר להם לחשוב על העתיד שלהם
  • 4:30 - 4:33
    במקום על הסיוט של העבר.
  • 4:33 - 4:39
    זה מאפשר להם לחשוב על תקווה
    במקום על השנאה.
  • 4:39 - 4:41
    מזכירים לי ביקור לאחרונה שעשיתי
  • 4:41 - 4:44
    במחנה פליטים סורי בצפון עיראק.
  • 4:44 - 4:46
    ופגשתי ילדה,
  • 4:46 - 4:48
    וחשבתי, "היא יפהפיה,"
  • 4:48 - 4:50
    והלכתי אליה ושאלתי אותה,
  • 4:50 - 4:52
    "אני יכולה לצלם אותך?"
  • 4:52 - 4:53
    והיא אמרה כן,
  • 4:53 - 4:56
    אבל היא סרבה לחייך.
  • 4:56 - 4:59
    אני חושבת שהיא לא היתה מסוגלת,
  • 4:59 - 5:03
    מפני שאני חושבת שהיא כנראה הבינה שהיא מייצגת
  • 5:03 - 5:07
    דור אבוד של ילדים פליטים סורים,
  • 5:07 - 5:12
    דור מבודד ומתוסכל.
  • 5:12 - 5:15
    ועדיין, תראו ממה הם ברחו:
  • 5:15 - 5:17
    הרס מוחלט,
  • 5:17 - 5:23
    בניינים, תעשיות, בתי ספר, כבישים, בתים.
  • 5:23 - 5:26
    הבית של האני הושמד גם הוא.
  • 5:26 - 5:29
    יצטרכו לבנות את זה מחדש
  • 5:29 - 5:34
    על ידי ארכיטקטים, מהנדסים, חשמלאים.
  • 5:34 - 5:37
    קהילות יצטרכו מורים ועורכי דין
  • 5:37 - 5:42
    ופוליטיקאים שמעוניים בפיוס
  • 5:42 - 5:44
    ולא בנקמה.
  • 5:44 - 5:46
    האם זה לא צריך להבנות מחדש
  • 5:46 - 5:49
    על ידי האנשים עם העניין הגדול ביותר,
  • 5:49 - 5:55
    התושבים בגלות, הפליטים?
  • 5:55 - 5:58
    לפליטים יש הרבה זמן
  • 5:58 - 6:00
    להתכונן לחזרה.
  • 6:00 - 6:03
    אתם אולי מדמיינים שלהיות פליטים
  • 6:03 - 6:05
    זה פשוט מצב זמני.
  • 6:05 - 6:08
    ובכן זה רחוק מאוד מזה.
  • 6:08 - 6:12
    עם מלחמות מתמשכות,
  • 6:12 - 6:15
    הזמן הממוצע שהפליט יבלה בגלות
  • 6:15 - 6:19
    הוא 17 שנים.
  • 6:19 - 6:22
    האני היה בשנה שנייה של חיי הפליטות
  • 6:22 - 6:25
    כשביקרתי אותו לאחרונה,
  • 6:25 - 6:29
    וערכנו את כל השיחה שלנו באנגלית,
  • 6:29 - 6:30
    שהוא הודה לי שלמד
  • 6:30 - 6:34
    מקריאת כל הרומנים של דן בראון
  • 6:34 - 6:38
    ומהקשבה לראפ אמריקאי.
  • 6:38 - 6:41
    בילינו גם כמה רגעים של צחוק
  • 6:41 - 6:46
    וכיף עם אחיו האהוב אשרף.
  • 6:46 - 6:47
    אבל אני לעולם לא אשכח מה שאמר לי
  • 6:47 - 6:51
    כשסיימנו את השיחה שלנו באותו יום.
  • 6:51 - 6:53
    הוא אמר לי,
  • 6:53 - 6:59
    "אם אני לא סטודנט, אני כלום."
  • 6:59 - 7:03
    האני הוא אחד מ- 50 מליון אנשים
  • 7:03 - 7:06
    שנעקרו בעולם היום.
  • 7:06 - 7:09
    מאז מלחמת העולם השנייה
  • 7:09 - 7:14
    לא היו כל כך הרבה אנשים שנעקרו בכוח.
  • 7:14 - 7:17
    אז בעוד אנחנו מתקדמים
  • 7:17 - 7:19
    בבריאות האדם,
  • 7:19 - 7:24
    בטכנולוגיה, בחינוך ובעיצוב,
  • 7:24 - 7:27
    אנחנו עושים התקדמות מועטה בצורה מסוכנת
  • 7:27 - 7:31
    כדי לעזור לקורבנות
  • 7:31 - 7:33
    ואנחנו עושים מעט מדי
  • 7:33 - 7:35
    כדי לעצור ולמנוע
  • 7:35 - 7:39
    את המלחמות שמבריחות אותם מבתיהם.
  • 7:39 - 7:43
    ויש יותר ויותר קורבנות.
  • 7:43 - 7:46
    כל יום, בממוצע,
  • 7:46 - 7:48
    עד לסוף היום הזה,
  • 7:48 - 7:52
    32,000 אנשים יגורשו בכוח
  • 7:52 - 7:54
    מבתיהם --
  • 7:54 - 7:57
    32,000 אנשים.
  • 7:59 - 8:03
    הם בורחים מעבר לגבולות כמו זה.
  • 8:03 - 8:07
    אנחנו צילמנו את זה על הגבול הסורי לירדן,
  • 8:07 - 8:10
    וזה יום טיפוסי.
  • 8:14 - 8:18
    אם שהם בורחים עם סירות לא ראויות לשייט ועמוסות מדי,
  • 8:18 - 8:20
    ומסכנים את חייהם במקרה הזה
  • 8:20 - 8:23
    פשוט כדי להגיע לביטחון באירופה.
  • 8:23 - 8:25
    האיש הסורי הצעיר הזה
  • 8:25 - 8:27
    שרד את התהפכות אחת הסירות האלו --
  • 8:27 - 8:29
    רוב האנשים טבעו --
  • 8:29 - 8:31
    והוא סיפר לנו,
  • 8:31 - 8:35
    "הסורים פשוט מחפשים מקום רגוע
  • 8:35 - 8:38
    שם אף אחד לא יפגע בהם,
  • 8:38 - 8:41
    בהם לא ישפילו אותם,
  • 8:41 - 8:44
    ובהם אף אחד לא הורג אותם."
  • 8:44 - 8:47
    ובכן, אני חושב שזה צריך להיות המינימום.
  • 8:47 - 8:50
    מה עם מקום לריפוי,
  • 8:50 - 8:52
    ללמידה,
  • 8:52 - 8:55
    ואפילו הזדמנות?
  • 8:57 - 8:59
    לאמריקאים וארופאים
  • 8:59 - 9:02
    יש את הרושם שבאופן יחסי
  • 9:02 - 9:04
    מספר עצום של פליטים באים
  • 9:04 - 9:06
    למדינות שלהם.
  • 9:06 - 9:09
    אבל המציאות היא
  • 9:09 - 9:12
    ש- 86 אחוז, הרוב הגדול של הפליטים,
  • 9:12 - 9:15
    חיים בעולם המתפתח,
  • 9:15 - 9:20
    במדינות שנאבקות בחוסר הבטחון של עצמן,
  • 9:20 - 9:24
    עם הבעיות שלהן של לעזור לאוכלוסיה שלהן
  • 9:24 - 9:26
    ומאבק בעוני.
  • 9:26 - 9:29
    אז מדינות עשירות בעולם צריכות להכיר
  • 9:29 - 9:33
    בהומניות והנדיבות של המדינות האלו
  • 9:33 - 9:37
    שמארחות כל כך הרבה פליטים.
  • 9:37 - 9:40
    וכל המדינות צריכות לדאוג שאף אחד
  • 9:40 - 9:43
    שבורח ממלחמה או רדיפה
  • 9:43 - 9:47
    יגיע לגבול סגור.
  • 9:47 - 9:49
    (מחיאות כפיים)
  • 9:49 - 9:53
    תודה לכם.
  • 9:54 - 9:57
    אבל יש עוד משהו שאנחנו יכולים לעשות
  • 9:57 - 10:01
    מאשר פשוט לעזור לפליטים לשרוד.
  • 10:01 - 10:04
    אנחנו יכולים לעזור להם לשגשג.
  • 10:04 - 10:08
    אנחנו צריכים לחשוב על מחנות פליטים וקהילות
  • 10:08 - 10:12
    כיותר מרק מרכזי אוכלוסיה זמניים
  • 10:12 - 10:14
    בהם אנשים מתגעגעים לעבר
  • 10:14 - 10:17
    מחכים שהלחימה תסתיים.
  • 10:17 - 10:21
    אלא, כמרכזים של הצטיינות,
  • 10:21 - 10:24
    בהם פליטים יכולים להתגבר על הטראומה שלהם
  • 10:24 - 10:28
    ולהתאמן ליום בו יחזרו הביתה
  • 10:28 - 10:31
    כסוכנים של שינוי חיובי
  • 10:31 - 10:35
    ושינוי חברתי.
  • 10:35 - 10:38
    זה כל כך הגיוני,
  • 10:38 - 10:42
    אבל מזכירים לי את המלחמה הנוראה בסומליה
  • 10:42 - 10:46
    שמתרחשת כבר 22 שנה.
  • 10:46 - 10:48
    ודמיינו לחיות במחנה הזה.
  • 10:48 - 10:50
    ביקרתי במחנה הזה.
  • 10:50 - 10:52
    הוא בג'יבוטי,
    בשכנות לסומליה.
  • 10:52 - 10:54
    והוא היה כל כך מרוחק
  • 10:54 - 10:57
    שהיינו צריכים לקחת הליקופטר כדי לטוס לשם.
  • 10:57 - 11:00
    הוא היה מאובק וחם נורא.
  • 11:00 - 11:02
    והלכנו לבקר בבית ספר
  • 11:02 - 11:04
    והתחלנו לדבר עם הילדים,
  • 11:04 - 11:07
    ואז ראינו את הילדה הזו מעבר לחדר
  • 11:07 - 11:09
    שנראתה לי באותו גיל
  • 11:09 - 11:12
    כבתי, והלכתי לדבר אתה.
  • 11:12 - 11:14
    ושאלתי אותה את השאלה
  • 11:14 - 11:16
    שגדולים שואלים ילדים,
  • 11:16 - 11:18
    כמו, "מה הנושא האהוב עליך?"
  • 11:18 - 11:20
    ו"מה את רוצה להיות כשתהיה גדולה?"
  • 11:20 - 11:24
    ואז הפנים שלה התקשו,
  • 11:24 - 11:26
    והיא אמרה לי,
  • 11:26 - 11:28
    "אין לי עתיד.
  • 11:28 - 11:31
    ימי הלימודים שלי עברו."
  • 11:31 - 11:33
    וחשבתי, חייבת להיות אי הבנה,
  • 11:33 - 11:35
    אז פניתי לעמיתה שלי
  • 11:35 - 11:37
    והיא אישרה לי
  • 11:37 - 11:40
    שאין מימון ללימודי חטיבת ביניים
  • 11:40 - 11:42
    במחנה הזה.
  • 11:42 - 11:44
    ואיך רציתי באותו רגע
  • 11:44 - 11:46
    שאוכל להגיד לה,
  • 11:46 - 11:48
    "אנחנו נבנה לכם בית ספר."
  • 11:48 - 11:53
    וגם חשבתי, איזה בזבוז.
  • 11:53 - 11:56
    היא צריכה להיות והיא בעצמה
  • 11:56 - 12:00
    העתיד של סומליה.
  • 12:00 - 12:03
    לילד בשם ג'ייקוב אטם
  • 12:03 - 12:06
    הייתה אפשרות אחרת,
    אבל לא לפני שחווה
  • 12:06 - 12:08
    טרגדיה נוראית.
  • 12:08 - 12:11
    הוא צפה ---
    זה היה בסודן --
  • 12:11 - 12:13
    כשכפרו --
    הוא היה אז רק בן שבע --
  • 12:13 - 12:16
    נשרף לעפר,
    והוא גילה
  • 12:16 - 12:17
    שאימו ואביו
  • 12:17 - 12:19
    וכל משפחתו
  • 12:19 - 12:21
    נהרגו באותו יום.
  • 12:21 - 12:23
    רק בן דודו שרד, ושניהם
  • 12:23 - 12:25
    הלכו במשך שבעה חודשים --
  • 12:25 - 12:27
    אלה ילדים כמוהו --
  • 12:27 - 12:30
    נרדפו על ידי חיות בר וכנופיות חמושות,
  • 12:30 - 12:33
    והם לבסוף הגיעו למחנה פליטים
  • 12:33 - 12:34
    שם הם מצאו ביטחון,
  • 12:34 - 12:36
    והוא בילה את שבע השנים הבאות
  • 12:36 - 12:40
    בקניה במחנה פליטים.
  • 12:40 - 12:42
    אבל החיים שלו השתנו
  • 12:42 - 12:44
    כשהוא קיבל את ההזדמנות לעבור לגור
  • 12:44 - 12:46
    בארצות הברית,
  • 12:46 - 12:49
    והוא מצא אהבה במשפחת אומנה
  • 12:49 - 12:52
    והוא היה מסוגל ללכת לבית ספר,
  • 12:52 - 12:54
    והוא רצה שאני אחלוק איתכם
  • 12:54 - 12:56
    את הרגע המאושר
  • 12:56 - 12:58
    כשהוא סיים אוניברסיטה.
  • 12:58 - 13:02
    (מחיאות כפיים)
  • 13:04 - 13:06
    דיברתי איתו בסקייפ לא מזמן,
  • 13:06 - 13:11
    והוא היה באוניברסיטה חדשה בפלורידה
  • 13:11 - 13:14
    בלימודים לדוקטורט בבריאות הציבור,
  • 13:14 - 13:17
    והוא סיפר לי בגאווה איך הוא היה מסוגל
  • 13:17 - 13:20
    לגייס כספים מהציבור האמריקאי
  • 13:20 - 13:25
    כדי להקים מרפאה בכפרו
  • 13:25 - 13:28
    בבית.
  • 13:28 - 13:31
    אז אני רוצה לקחת אתכם חזרה להאני.
  • 13:31 - 13:33
    כשאמרתי לו שתהיה לי ההזדמנות
  • 13:33 - 13:36
    לדבר איתכם פה על במת TED,
  • 13:36 - 13:38
    הוא איפשר לי להקריא לכם שיר
  • 13:38 - 13:42
    שהוא שלח לי בדוא"ל.
  • 13:42 - 13:44
    הוא כתב:
  • 13:45 - 13:48
    "אני מתגעגע לעצמי,
  • 13:48 - 13:50
    לחברי,
  • 13:50 - 13:55
    זמנים של קריאת רומנים או כתיבת שירים,
  • 13:55 - 14:00
    ציפורים ותה בבוקר.
  • 14:00 - 14:04
    החדר שלי, הספרים שלי, עצמי,
  • 14:04 - 14:10
    וכל מה שגרם לי לחייך.
  • 14:10 - 14:14
    אוה, אוה, היו לי כל כך הרבה חלומות
  • 14:14 - 14:18
    שעמדו להתגשם."
  • 14:19 - 14:22
    אז הנה הנקודה שלי:
  • 14:22 - 14:24
    לא להשקיע בפליטים
  • 14:24 - 14:29
    זו הזדמנות מוחמצת עצומה.
  • 14:29 - 14:31
    אם נשאיר אותם נטושים,
  • 14:31 - 14:36
    והם בסכנת ניצול והתעללות,
  • 14:36 - 14:40
    אם נשאיר אותם ללא כישורים וללא חינוך,
  • 14:40 - 14:42
    נעכב בשנים את החזרה
  • 14:42 - 14:48
    לשלום ושגשוג במדינות שלהם.
  • 14:48 - 14:51
    אני מאמינה שהדרך בה אנחנו מטפלים בעקורים
  • 14:51 - 14:56
    תעצב את עתיד העולם.
  • 14:56 - 14:59
    הקורבנות של המלחמה יכולים להחזיק את המפתח
  • 14:59 - 15:01
    לשלום מתמשך,
  • 15:01 - 15:03
    ואלו הפליטים
  • 15:03 - 15:07
    שיכולים לעצור את מעגל האלימות.
  • 15:07 - 15:10
    האני נמצא בנקודת מפנה.
  • 15:10 - 15:12
    היינו שמחים לעזור לו ללכת לאוניברסיטה
  • 15:12 - 15:15
    ולהפוך למהנדס,
  • 15:15 - 15:19
    אבל התעדוף של הכספים שלנו
    נוטה לטובת צורכי חיים הבסיסיים:
  • 15:19 - 15:23
    אוהלים ושמיכות ומזרונים ואביזרים למטבחים,
  • 15:23 - 15:28
    מנות אוכל ומעט תרופות.
  • 15:28 - 15:31
    אוניברסיטה היא מותרות.
  • 15:31 - 15:35
    אבל להשאיר אותו לדעוך בשדה הבוצי שלו,
  • 15:35 - 15:37
    והוא יהפוך לחלק
  • 15:37 - 15:41
    מדור אבוד.
  • 15:41 - 15:45
    הסיפור של האני הוא טרגדיה,
  • 15:45 - 15:49
    אבל הוא לא חייב להסתיים כך.
  • 15:49 - 15:51
    תודה לכם.
  • 15:51 - 15:55
    (מחיאות כפיים)
Title:
בואו נעזור לפליטים לשגשג, לא רק לשרוד
Speaker:
מליסה פלמינג
Description:

50 מליון אנשים בעולם היום נעקרו בכוח מביתם -- כמות שלא נראתה מאז מלחמת העולם השנייה. כיום, יותר מ- 3 מליון פליטים סורים מחפשים מקלט במדינות שכנות.
בלבנון, חצי מהפליטים האלה הם ילדים, רק 20% בבית הספר. מליסה פלמינג מסוכנות הפליטים של האו"ם קוראת לכולנו לדאוג שמחנות הפליטים יהיו מקומות להחלמה בהם אנשים יכולים לפתח כישורים הנחוצים כדי לבנות את ערי הולדתם.
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDTalks
Duration:
16:08

Hebrew subtitles

Revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.