בואו נעזור לפליטים לשגשג, לא רק לשרוד
-
0:01 - 0:02אז התחלתי לעבוד
-
0:02 - 0:04עם פליטים מפני שרציתי
-
0:04 - 0:07להשפיע,
-
0:07 - 0:08ולהשפיע מתחיל
-
0:08 - 0:10עם סיפור הסיפורים שלהם.
-
0:10 - 0:12אז כשאני פוגשת פליטים,
-
0:12 - 0:15אני תמיד שואלת אותם שאלות.
-
0:15 - 0:17מי הפציץ את הבתים שלכם?
-
0:17 - 0:20מי הרג את בנכם?
-
0:20 - 0:24האם שאר המשפחה שלכם יצאה בחיים?
-
0:24 - 0:26איך אתם מתמודדים
-
0:26 - 0:28בחיי הגלות שלכם?
-
0:28 - 0:31אבל יש שאלה אחת שתמיד נראתה לי
-
0:31 - 0:34הכי מגלה, והיא:
-
0:34 - 0:36מה לקחתם?
-
0:36 - 0:38מה היה הדבר החשוב ביותר
-
0:38 - 0:40שהייתם חייבים לקחת איתכם
-
0:40 - 0:44כשהפצצות התפוצצו בעירכם,
-
0:44 - 0:48והכנופויות החמושות התקרבו לביתכם?
-
0:48 - 0:51ילד סורי פליט שאני מכירה
-
0:51 - 0:53אמר לי שהוא לא היסס
-
0:53 - 0:57כשחייו היו בסכנה מיידית.
-
0:57 - 1:00הוא לקח את תעודת התיכון שלו,
-
1:00 - 1:02ומאוחר יותר הוא אמר לי למה.
-
1:02 - 1:05הוא אמר, "לקחתי את תעודת בית הספר שלי
-
1:05 - 1:08מפני שהחיים שלי תלויים בה."
-
1:08 - 1:12והוא סיכן את חייו כדי להשיג את התעודה הזו.
-
1:12 - 1:15בדרך לבית הספר, הוא היה בורח מצלפים.
-
1:15 - 1:18הכיתה שלו לפעמים רעדה
-
1:18 - 1:21מקולות הפצצות וההפצצות,
-
1:21 - 1:24ואימו אמרה לי,
-
1:24 - 1:27"כל יום, הייתי אומרת לו כל בוקר,
-
1:27 - 1:30'חמוד, בבקשה אל תלך לבית הספר.'"
-
1:30 - 1:33וכשהוא התעקש, היא אמרה,
-
1:33 - 1:37"הייתי מחבקת אותו כאילו זו הפעם האחרונה."
-
1:37 - 1:39אבל הוא אמר לאימו,
-
1:39 - 1:41"כולנו מפחדים,
-
1:41 - 1:44אבל הנחישות שלנו לסיים
-
1:44 - 1:47חזקה יותר מהפחד."
-
1:47 - 1:51אבל יום אחד, המשפחה קיבלה חדשות נוראיות.
-
1:51 - 1:54הדודה של האני, דודו ובן דודו
-
1:54 - 1:57נרצחו בביתם
בגלל שסירבו לעזוב את הבית. -
1:57 - 2:00גרונותיהם שוספו.
-
2:00 - 2:03זה היה הזמן לברוח.
-
2:03 - 2:06הם עזבו באותו יום, מיד, במכונית שלהם.
-
2:06 - 2:08האני התחבא מאחור מפני שהם עמדו בפני
-
2:08 - 2:11נקודות ביקורת של חיילים חורשי רוע.
-
2:11 - 2:15והם יחצו את הגבול ללבנון,
-
2:15 - 2:18שם הם ימצאו שלווה.
-
2:18 - 2:22אבל הם יתחילו חיים של קשיים גדולים
-
2:22 - 2:24ושגרה מונוטונית.
-
2:25 - 2:29לא הייתה להם ברירה
אלא לבנות בקתה בשולי שדה בוצי, -
2:29 - 2:31וזה אחיו של האני, אשרף,
-
2:31 - 2:33שמשחק בחוץ.
-
2:33 - 2:35וביום ההוא, הם חברו
-
2:35 - 2:40לאוכלוסייה הכי גדולה של פליטים בעולם,
-
2:40 - 2:43במדינה, לבנון, שהיא זעירה.
-
2:43 - 2:46יש לה רק 4 מיליון תושבים,
-
2:46 - 2:50ויש יותר ממיליון פליטים סורים שחיים בה.
-
2:50 - 2:54אין עיירה, עיר או כפר
-
2:54 - 2:58שלא מארח פליטים סורים.
-
2:58 - 3:02זו נדיבות והומניות
-
3:02 - 3:04יוצאות דופן.
-
3:06 - 3:09חשבו על זה כך, פרופורציונלית.
-
3:09 - 3:11זה היה כאילו
-
3:11 - 3:14כל האוכלוסיה של גרמניה,
-
3:14 - 3:1680 מליון אנשים,
-
3:16 - 3:20תברח לארצות הברית תוך שלוש שנים.
-
3:21 - 3:24חצי מכל האוכלוסיה של סוריה
-
3:24 - 3:27היא עכשיו עקורה,
-
3:27 - 3:28רובם בתוך המדינה.
-
3:28 - 3:31שישה וחצי מליון אנשים
-
3:31 - 3:33ברחו כדי להציל את חייהם.
-
3:33 - 3:36יותר והרבה יותר משלושה מליון אנשים
-
3:36 - 3:38חצו את הגבול
-
3:38 - 3:41ומצאו מקלט במדינות השכנות,
-
3:41 - 3:44ורק שיעור קטן, כמו שאתם רואים,
-
3:44 - 3:49עברו לאירופה.
-
3:49 - 3:51מה שאני מוצאת הכי מדאיג
-
3:51 - 3:55זה שחצי מהפליטים הסורים הם ילדים.
-
3:55 - 3:57צילמתי את התמונה הזו של ילדה קטנה.
-
3:57 - 4:00זה היה רק שעתיים אחרי שהיא הגיעה
-
4:00 - 4:05אחרי מסע ארוך מסוריה לתוך ירדן.
-
4:05 - 4:08והכי מדאיג מהכל
-
4:08 - 4:12זה שרק 20 אחוז מהפליטים הילדים הסורים
-
4:12 - 4:15הם בבתי ספר בלבנון.
-
4:15 - 4:18ועם זאת, ילדים פליטים סורים,
-
4:18 - 4:21כל הילדים הפליטים אומרים לנו
-
4:21 - 4:26שחינוך הוא הדבר הכי חשוב בחייהם.
-
4:26 - 4:30למה?
מפני שזה מאפשר להם לחשוב על העתיד שלהם -
4:30 - 4:33במקום על הסיוט של העבר.
-
4:33 - 4:39זה מאפשר להם לחשוב על תקווה
במקום על השנאה. -
4:39 - 4:41מזכירים לי ביקור לאחרונה שעשיתי
-
4:41 - 4:44במחנה פליטים סורי בצפון עיראק.
-
4:44 - 4:46ופגשתי ילדה,
-
4:46 - 4:48וחשבתי, "היא יפהפיה,"
-
4:48 - 4:50והלכתי אליה ושאלתי אותה,
-
4:50 - 4:52"אני יכולה לצלם אותך?"
-
4:52 - 4:53והיא אמרה כן,
-
4:53 - 4:56אבל היא סרבה לחייך.
-
4:56 - 4:59אני חושבת שהיא לא היתה מסוגלת,
-
4:59 - 5:03מפני שאני חושבת שהיא כנראה הבינה שהיא מייצגת
-
5:03 - 5:07דור אבוד של ילדים פליטים סורים,
-
5:07 - 5:12דור מבודד ומתוסכל.
-
5:12 - 5:15ועדיין, תראו ממה הם ברחו:
-
5:15 - 5:17הרס מוחלט,
-
5:17 - 5:23בניינים, תעשיות, בתי ספר, כבישים, בתים.
-
5:23 - 5:26הבית של האני הושמד גם הוא.
-
5:26 - 5:29יצטרכו לבנות את זה מחדש
-
5:29 - 5:34על ידי ארכיטקטים, מהנדסים, חשמלאים.
-
5:34 - 5:37קהילות יצטרכו מורים ועורכי דין
-
5:37 - 5:42ופוליטיקאים שמעוניים בפיוס
-
5:42 - 5:44ולא בנקמה.
-
5:44 - 5:46האם זה לא צריך להבנות מחדש
-
5:46 - 5:49על ידי האנשים עם העניין הגדול ביותר,
-
5:49 - 5:55התושבים בגלות, הפליטים?
-
5:55 - 5:58לפליטים יש הרבה זמן
-
5:58 - 6:00להתכונן לחזרה.
-
6:00 - 6:03אתם אולי מדמיינים שלהיות פליטים
-
6:03 - 6:05זה פשוט מצב זמני.
-
6:05 - 6:08ובכן זה רחוק מאוד מזה.
-
6:08 - 6:12עם מלחמות מתמשכות,
-
6:12 - 6:15הזמן הממוצע שהפליט יבלה בגלות
-
6:15 - 6:19הוא 17 שנים.
-
6:19 - 6:22האני היה בשנה שנייה של חיי הפליטות
-
6:22 - 6:25כשביקרתי אותו לאחרונה,
-
6:25 - 6:29וערכנו את כל השיחה שלנו באנגלית,
-
6:29 - 6:30שהוא הודה לי שלמד
-
6:30 - 6:34מקריאת כל הרומנים של דן בראון
-
6:34 - 6:38ומהקשבה לראפ אמריקאי.
-
6:38 - 6:41בילינו גם כמה רגעים של צחוק
-
6:41 - 6:46וכיף עם אחיו האהוב אשרף.
-
6:46 - 6:47אבל אני לעולם לא אשכח מה שאמר לי
-
6:47 - 6:51כשסיימנו את השיחה שלנו באותו יום.
-
6:51 - 6:53הוא אמר לי,
-
6:53 - 6:59"אם אני לא סטודנט, אני כלום."
-
6:59 - 7:03האני הוא אחד מ- 50 מליון אנשים
-
7:03 - 7:06שנעקרו בעולם היום.
-
7:06 - 7:09מאז מלחמת העולם השנייה
-
7:09 - 7:14לא היו כל כך הרבה אנשים שנעקרו בכוח.
-
7:14 - 7:17אז בעוד אנחנו מתקדמים
-
7:17 - 7:19בבריאות האדם,
-
7:19 - 7:24בטכנולוגיה, בחינוך ובעיצוב,
-
7:24 - 7:27אנחנו עושים התקדמות מועטה בצורה מסוכנת
-
7:27 - 7:31כדי לעזור לקורבנות
-
7:31 - 7:33ואנחנו עושים מעט מדי
-
7:33 - 7:35כדי לעצור ולמנוע
-
7:35 - 7:39את המלחמות שמבריחות אותם מבתיהם.
-
7:39 - 7:43ויש יותר ויותר קורבנות.
-
7:43 - 7:46כל יום, בממוצע,
-
7:46 - 7:48עד לסוף היום הזה,
-
7:48 - 7:5232,000 אנשים יגורשו בכוח
-
7:52 - 7:54מבתיהם --
-
7:54 - 7:5732,000 אנשים.
-
7:59 - 8:03הם בורחים מעבר לגבולות כמו זה.
-
8:03 - 8:07אנחנו צילמנו את זה על הגבול הסורי לירדן,
-
8:07 - 8:10וזה יום טיפוסי.
-
8:14 - 8:18אם שהם בורחים עם סירות לא ראויות לשייט ועמוסות מדי,
-
8:18 - 8:20ומסכנים את חייהם במקרה הזה
-
8:20 - 8:23פשוט כדי להגיע לביטחון באירופה.
-
8:23 - 8:25האיש הסורי הצעיר הזה
-
8:25 - 8:27שרד את התהפכות אחת הסירות האלו --
-
8:27 - 8:29רוב האנשים טבעו --
-
8:29 - 8:31והוא סיפר לנו,
-
8:31 - 8:35"הסורים פשוט מחפשים מקום רגוע
-
8:35 - 8:38שם אף אחד לא יפגע בהם,
-
8:38 - 8:41בהם לא ישפילו אותם,
-
8:41 - 8:44ובהם אף אחד לא הורג אותם."
-
8:44 - 8:47ובכן, אני חושב שזה צריך להיות המינימום.
-
8:47 - 8:50מה עם מקום לריפוי,
-
8:50 - 8:52ללמידה,
-
8:52 - 8:55ואפילו הזדמנות?
-
8:57 - 8:59לאמריקאים וארופאים
-
8:59 - 9:02יש את הרושם שבאופן יחסי
-
9:02 - 9:04מספר עצום של פליטים באים
-
9:04 - 9:06למדינות שלהם.
-
9:06 - 9:09אבל המציאות היא
-
9:09 - 9:12ש- 86 אחוז, הרוב הגדול של הפליטים,
-
9:12 - 9:15חיים בעולם המתפתח,
-
9:15 - 9:20במדינות שנאבקות בחוסר הבטחון של עצמן,
-
9:20 - 9:24עם הבעיות שלהן של לעזור לאוכלוסיה שלהן
-
9:24 - 9:26ומאבק בעוני.
-
9:26 - 9:29אז מדינות עשירות בעולם צריכות להכיר
-
9:29 - 9:33בהומניות והנדיבות של המדינות האלו
-
9:33 - 9:37שמארחות כל כך הרבה פליטים.
-
9:37 - 9:40וכל המדינות צריכות לדאוג שאף אחד
-
9:40 - 9:43שבורח ממלחמה או רדיפה
-
9:43 - 9:47יגיע לגבול סגור.
-
9:47 - 9:49(מחיאות כפיים)
-
9:49 - 9:53תודה לכם.
-
9:54 - 9:57אבל יש עוד משהו שאנחנו יכולים לעשות
-
9:57 - 10:01מאשר פשוט לעזור לפליטים לשרוד.
-
10:01 - 10:04אנחנו יכולים לעזור להם לשגשג.
-
10:04 - 10:08אנחנו צריכים לחשוב על מחנות פליטים וקהילות
-
10:08 - 10:12כיותר מרק מרכזי אוכלוסיה זמניים
-
10:12 - 10:14בהם אנשים מתגעגעים לעבר
-
10:14 - 10:17מחכים שהלחימה תסתיים.
-
10:17 - 10:21אלא, כמרכזים של הצטיינות,
-
10:21 - 10:24בהם פליטים יכולים להתגבר על הטראומה שלהם
-
10:24 - 10:28ולהתאמן ליום בו יחזרו הביתה
-
10:28 - 10:31כסוכנים של שינוי חיובי
-
10:31 - 10:35ושינוי חברתי.
-
10:35 - 10:38זה כל כך הגיוני,
-
10:38 - 10:42אבל מזכירים לי את המלחמה הנוראה בסומליה
-
10:42 - 10:46שמתרחשת כבר 22 שנה.
-
10:46 - 10:48ודמיינו לחיות במחנה הזה.
-
10:48 - 10:50ביקרתי במחנה הזה.
-
10:50 - 10:52הוא בג'יבוטי,
בשכנות לסומליה. -
10:52 - 10:54והוא היה כל כך מרוחק
-
10:54 - 10:57שהיינו צריכים לקחת הליקופטר כדי לטוס לשם.
-
10:57 - 11:00הוא היה מאובק וחם נורא.
-
11:00 - 11:02והלכנו לבקר בבית ספר
-
11:02 - 11:04והתחלנו לדבר עם הילדים,
-
11:04 - 11:07ואז ראינו את הילדה הזו מעבר לחדר
-
11:07 - 11:09שנראתה לי באותו גיל
-
11:09 - 11:12כבתי, והלכתי לדבר אתה.
-
11:12 - 11:14ושאלתי אותה את השאלה
-
11:14 - 11:16שגדולים שואלים ילדים,
-
11:16 - 11:18כמו, "מה הנושא האהוב עליך?"
-
11:18 - 11:20ו"מה את רוצה להיות כשתהיה גדולה?"
-
11:20 - 11:24ואז הפנים שלה התקשו,
-
11:24 - 11:26והיא אמרה לי,
-
11:26 - 11:28"אין לי עתיד.
-
11:28 - 11:31ימי הלימודים שלי עברו."
-
11:31 - 11:33וחשבתי, חייבת להיות אי הבנה,
-
11:33 - 11:35אז פניתי לעמיתה שלי
-
11:35 - 11:37והיא אישרה לי
-
11:37 - 11:40שאין מימון ללימודי חטיבת ביניים
-
11:40 - 11:42במחנה הזה.
-
11:42 - 11:44ואיך רציתי באותו רגע
-
11:44 - 11:46שאוכל להגיד לה,
-
11:46 - 11:48"אנחנו נבנה לכם בית ספר."
-
11:48 - 11:53וגם חשבתי, איזה בזבוז.
-
11:53 - 11:56היא צריכה להיות והיא בעצמה
-
11:56 - 12:00העתיד של סומליה.
-
12:00 - 12:03לילד בשם ג'ייקוב אטם
-
12:03 - 12:06הייתה אפשרות אחרת,
אבל לא לפני שחווה -
12:06 - 12:08טרגדיה נוראית.
-
12:08 - 12:11הוא צפה ---
זה היה בסודן -- -
12:11 - 12:13כשכפרו --
הוא היה אז רק בן שבע -- -
12:13 - 12:16נשרף לעפר,
והוא גילה -
12:16 - 12:17שאימו ואביו
-
12:17 - 12:19וכל משפחתו
-
12:19 - 12:21נהרגו באותו יום.
-
12:21 - 12:23רק בן דודו שרד, ושניהם
-
12:23 - 12:25הלכו במשך שבעה חודשים --
-
12:25 - 12:27אלה ילדים כמוהו --
-
12:27 - 12:30נרדפו על ידי חיות בר וכנופיות חמושות,
-
12:30 - 12:33והם לבסוף הגיעו למחנה פליטים
-
12:33 - 12:34שם הם מצאו ביטחון,
-
12:34 - 12:36והוא בילה את שבע השנים הבאות
-
12:36 - 12:40בקניה במחנה פליטים.
-
12:40 - 12:42אבל החיים שלו השתנו
-
12:42 - 12:44כשהוא קיבל את ההזדמנות לעבור לגור
-
12:44 - 12:46בארצות הברית,
-
12:46 - 12:49והוא מצא אהבה במשפחת אומנה
-
12:49 - 12:52והוא היה מסוגל ללכת לבית ספר,
-
12:52 - 12:54והוא רצה שאני אחלוק איתכם
-
12:54 - 12:56את הרגע המאושר
-
12:56 - 12:58כשהוא סיים אוניברסיטה.
-
12:58 - 13:02(מחיאות כפיים)
-
13:04 - 13:06דיברתי איתו בסקייפ לא מזמן,
-
13:06 - 13:11והוא היה באוניברסיטה חדשה בפלורידה
-
13:11 - 13:14בלימודים לדוקטורט בבריאות הציבור,
-
13:14 - 13:17והוא סיפר לי בגאווה איך הוא היה מסוגל
-
13:17 - 13:20לגייס כספים מהציבור האמריקאי
-
13:20 - 13:25כדי להקים מרפאה בכפרו
-
13:25 - 13:28בבית.
-
13:28 - 13:31אז אני רוצה לקחת אתכם חזרה להאני.
-
13:31 - 13:33כשאמרתי לו שתהיה לי ההזדמנות
-
13:33 - 13:36לדבר איתכם פה על במת TED,
-
13:36 - 13:38הוא איפשר לי להקריא לכם שיר
-
13:38 - 13:42שהוא שלח לי בדוא"ל.
-
13:42 - 13:44הוא כתב:
-
13:45 - 13:48"אני מתגעגע לעצמי,
-
13:48 - 13:50לחברי,
-
13:50 - 13:55זמנים של קריאת רומנים או כתיבת שירים,
-
13:55 - 14:00ציפורים ותה בבוקר.
-
14:00 - 14:04החדר שלי, הספרים שלי, עצמי,
-
14:04 - 14:10וכל מה שגרם לי לחייך.
-
14:10 - 14:14אוה, אוה, היו לי כל כך הרבה חלומות
-
14:14 - 14:18שעמדו להתגשם."
-
14:19 - 14:22אז הנה הנקודה שלי:
-
14:22 - 14:24לא להשקיע בפליטים
-
14:24 - 14:29זו הזדמנות מוחמצת עצומה.
-
14:29 - 14:31אם נשאיר אותם נטושים,
-
14:31 - 14:36והם בסכנת ניצול והתעללות,
-
14:36 - 14:40אם נשאיר אותם ללא כישורים וללא חינוך,
-
14:40 - 14:42נעכב בשנים את החזרה
-
14:42 - 14:48לשלום ושגשוג במדינות שלהם.
-
14:48 - 14:51אני מאמינה שהדרך בה אנחנו מטפלים בעקורים
-
14:51 - 14:56תעצב את עתיד העולם.
-
14:56 - 14:59הקורבנות של המלחמה יכולים להחזיק את המפתח
-
14:59 - 15:01לשלום מתמשך,
-
15:01 - 15:03ואלו הפליטים
-
15:03 - 15:07שיכולים לעצור את מעגל האלימות.
-
15:07 - 15:10האני נמצא בנקודת מפנה.
-
15:10 - 15:12היינו שמחים לעזור לו ללכת לאוניברסיטה
-
15:12 - 15:15ולהפוך למהנדס,
-
15:15 - 15:19אבל התעדוף של הכספים שלנו
נוטה לטובת צורכי חיים הבסיסיים: -
15:19 - 15:23אוהלים ושמיכות ומזרונים ואביזרים למטבחים,
-
15:23 - 15:28מנות אוכל ומעט תרופות.
-
15:28 - 15:31אוניברסיטה היא מותרות.
-
15:31 - 15:35אבל להשאיר אותו לדעוך בשדה הבוצי שלו,
-
15:35 - 15:37והוא יהפוך לחלק
-
15:37 - 15:41מדור אבוד.
-
15:41 - 15:45הסיפור של האני הוא טרגדיה,
-
15:45 - 15:49אבל הוא לא חייב להסתיים כך.
-
15:49 - 15:51תודה לכם.
-
15:51 - 15:55(מחיאות כפיים)
- Title:
- בואו נעזור לפליטים לשגשג, לא רק לשרוד
- Speaker:
- מליסה פלמינג
- Description:
-
50 מליון אנשים בעולם היום נעקרו בכוח מביתם -- כמות שלא נראתה מאז מלחמת העולם השנייה. כיום, יותר מ- 3 מליון פליטים סורים מחפשים מקלט במדינות שכנות.
בלבנון, חצי מהפליטים האלה הם ילדים, רק 20% בבית הספר. מליסה פלמינג מסוכנות הפליטים של האו"ם קוראת לכולנו לדאוג שמחנות הפליטים יהיו מקומות להחלמה בהם אנשים יכולים לפתח כישורים הנחוצים כדי לבנות את ערי הולדתם. - Video Language:
- English
- Team:
- closed TED
- Project:
- TEDTalks
- Duration:
- 16:08
Ido Dekkers approved Hebrew subtitles for Let’s help refugees thrive, not just survive | ||
Boaz Hovav accepted Hebrew subtitles for Let’s help refugees thrive, not just survive | ||
Boaz Hovav edited Hebrew subtitles for Let’s help refugees thrive, not just survive | ||
Boaz Hovav edited Hebrew subtitles for Let’s help refugees thrive, not just survive | ||
Boaz Hovav edited Hebrew subtitles for Let’s help refugees thrive, not just survive | ||
Ido Dekkers edited Hebrew subtitles for Let’s help refugees thrive, not just survive | ||
Ido Dekkers edited Hebrew subtitles for Let’s help refugees thrive, not just survive | ||
Ido Dekkers edited Hebrew subtitles for Let’s help refugees thrive, not just survive |