-
היה היו דוב קטן ונמר קטן.
-
הם חיו במקום שבו עולה העשן, ליד העץ הגדול.
-
"טוב לנו!", אמר הנמר הקטן
-
"כי יש לנו את כל מה שרק אפשר לבקש.
-
אנחנו לא צריכים לפחד משום דבר
-
כי בנוסף אנחנו גם חזקים מאוד!
-
האם זה נכון, דוב?"
-
"נכון!", אמר הדוב הקטן.
-
"אני חזק כמו דוב ואתה חזק כמו נמר!
-
זה מספיק."
-
הדוב הקטן הלך כל יום לדוג עם החכה שלו.
-
והנמר הקטן הלך ליער למצוא פטריות.
-
הדוב הקטן הכין אוכל כל יום
-
כי הוא היה בשלן מצוין.
-
"אתה מעדיף את הדג עם מלח ופלפל, אדוני הנמר
-
או עם לימון ובצל?"
-
"הכל ביחד!", אמר הנמר הקטן
-
"תכין לי מנה גדולה!"
-
באמת היו להם חיים יפים.
-
אבל יום אחד צפה קופסה על הנהר.
-
"או, בננות!" רחרח הדוב הקטן.
-
"פאה-נאה-מה", הוא קרא.
-
"הקופסה הגיעה מפאה-נאה-מה!
-
ופאה-נאה-מה מריחה כמו בננות!
-
פנמה היא ארץ חלומותיי!"
-
הוא רץ הביתה וסיפר לנמר הקטן על פנמה,
-
עד מאוחר בלילה.
-
"בפנמה", הוא אמר, "הכל הרבה יותר יפה!
-
כי פנמה מריחה כולה כמו בננות!
-
פנמה היא ארץ חלומותינו, נמר!
-
כבר מחר אנחנו חייבים ללכת לפנמה,
-
מה אתה אומר, נמר?"
-
"כבר מחר!" אמר הנמר הקטן
-
"כי אנחנו לא צריכים לפחד משום דבר, דוב!
-
אבל גם ברווז הנמר שלי חייב לבוא איתנו!"
-
בבוקר למחרת הם קמו מוקדם מאוד מהרגיל.
-
"אם הדרך אינה ידועה לך",
-
אמר הדוב הקטן,
-
"תזדקק, דבר ראשון, לשלט."
-
והוא בנה שלט מן הקופסה.
-
לקח גם את הכובע שלו
-
ואז הם יצאו - לכיוון אליו כיוון השלט, לאורך הנהר.
-
הם עברו אצל השועל הזקן
-
בדיוק בזמן שהוא התכוון
-
לחגוג את יום הולדתו עם אווז ...
-
"איך מגיעים לפנמה?", שאל הדוב הקטן
-
"איפשהו שמאלה", אמר השעול
-
מבלי לחשוב יותר מדי כדי שלא יפריעו לו.
-
גם פרה, שלא ידעה טוב מכך, אמרה:
-
"מאווו! שמאלה איפשהו.
-
משום שבצד ימין מתגורר החוואי.
-
- ובמקום שבו מתגורר החוואי, לא יכול להיות פנמה."
-
שוב לא נכון!
-
כי אם תמיד תלכו שמאלה איפשהו,
-
תלכו במעגל!
-
ולאן תגיעו?!
-
למקום שיצאתם ממנו!
-
בערב הם פגשו שני חבר'ה
-
- ארנבת וקיפוד - שבדיוק הכניסו את קצירם.
-
"אנחנו שמחים על כל אורח שיכול לספר לנו סיפור",
-
אמרה הארנבת, "תבואו אלינו הביתה!
-
אתם מוזמנים להישאר אצלנו הלילה."
-
בבית של הארנבת ושל הקיבוד,
-
סיפר הדוב הקטן על פנמה לאורך כל הערב.
-
הוא והנמר הקטן הורשו לשבת ביחד על הספה הנוחה.
-
"ספה כזו", אמר הנמר הקטן,
-
"היא הדבר הכי יפה בעולם!
-
בפנמה גם אנחנו נקנה כזו ספה!
-
אז באמת יהיה לנו כל מה שרק אפשר לבקש, נכון?"
-
"כן!" אמר הדוב הקטן,
-
"ופנמה", הוא אמר, "היא ארץ חלומותינו
-
כי היא מריחה כולה כמו בננות, נכון נמר?"
-
"אנחנו מעולם לא עברנו את הקצה השני של השדה שלנו",
-
אמרה הארנבת.
-
"עד היום השדה היה ארץ החלומות שלנו
-
כי שם צומחים הדגנים, מהם אנחנו חיים.
-
אבל עכשיו, ארץ חלומותינו נקראת פנמה.
-
כמה יפה היא פנמה! נכון קיפוד?"
-
בלילה ההוא ארבעתם חלמו על פנמה.
-
בבוקר למחרת הם הגיעו לנהר.
-
"אתה תתחיל לחפש מדפים מעץ",
-
אמר הדוב הקטן ולאחר מכן בנה רפסודה.
-
"כמה טוב", אמר הנמר הקטן,
-
"כשיש לך חבר שיודע לבנות רפסודה.
-
אז, באמת לא צריך לפחד משום דבר!"
-
הם משכו את הרפסודה לתוך המים
-
ובעזרתה חצו את הנהר.
-
בצד השני, הם המשיכו ללכת לאורך הנהר.
-
אמר הדוב הקטן:
-
"תוכל להרגיש בנוח לעקוב אחריי
-
כי אני יודע את הדרך לפנמה."
-
"אם כך, אנחנו לא צריכים לפחד משום דבר!"
-
אמר הנמר הקטן
-
והם הלכו עד שהגיעו לגשר קטן.
-
הגשר נהרס פה ושם על ידי הנהר.
-
"אנחנו חייבים לתקן את הגשר!"
-
אמר הנמר הקטן.
-
"אתה תרים את המדף מלמטה,
-
ואני ארים אותו מלמעלה.
-
אבל תזהר שברווז הנמר שלי לא יתגלגל לתוך המים!"
-
לא רחוק מאחורי הגשר הם פגשו עורב.
-
"ציפורים הן לא טיפשות", אמר הדוב הקטן
-
ושאל את העורב על הדרך.
-
"איזו דרך?", שאל העורב. "יש מאות ואלפי דרכים!"
-
"אל ארץ חלומותינו", אמר הדוב הקטן.
-
"את הארץ הזאת כן אוכל להראות לכם!"
-
אמר העורב, כי ציפורים יודעות את הכל.
-
והוא הרים את עצמו על הענף התחתון של העץ הגדול
-
ועף גבוה יותר ויותר.
-
"אל תשחרר את ידי, דוב!"
-
צעק הנמר הקטן,
-
"אחרת ברווז הנמר שלי ישבור גלגל!"
-
"שם", אמר העורב, "זה זה."
-
והוא הצביע עם כנפו סביב עצמו.
-
"אווו!", השמיע הנמר הקטן,
-
"איזה יופי! נכון דוב?"
-
"הרבה יותר יפה מכל מה שראיתי בכל חיי!"
-
אמר הדוב הקטן.
-
אך מה שהם ראו לא היה דבר אחר מהאדמה והנהר
-
שהיו להם בית מאז ומתמיד
-
- רק שמעולם לא ראו את האזור ההוא מלמעלה.
-
"או, זאת פנמה!" אמר הנמר הקטן.
-
"בוא! אנחנו חייבים להמשיך מיד!
-
שם נבנה לנו בית קטן ונעים עם ארובה!
-
כי אנחנו לא צריכים לפחד משום דבר, דוב!"
-
אחרי הליכה קצרה הם מצאו שלט
-
- מונח על הדשא.
-
"מה אתה רואה שם, נמר?" - "איפה? ...
-
פאה ... פאה-ראה-גאו-אי!"
-
"לא נכון!"
-
"פאה-נננ- ... פנים!"
-
"לא ... טיפש! פאה-נאה-מה.
-
פנמה, נמר, אנחנו בפנמה! בארץ חלומותינו!"
-
והם רקדו מרוב שמחה מצד לצד וסביב עצמם.
-
וכשהמשיכו ללכת עוד טיפה
-
הגיעו לבית מוזנח - עם ארובה.
-
"או, נמר, יש שם בית!
-
בית יפיפה עם ארובה,
-
הבית הכי יפה בעולם! נוכל לגור שמה!
-
כמה רגוע ונעים פה, תאזין לרגע."
-
הרוח והגשם קצת הרסו את ביתם הישן
-
כך שלא הצליחו לזהות אותו.
-
העצים והשיחים צמחו גבוה יותר והכל גדל.
-
"הכל יותר גדול פה!", השמיע הנמר הקטן,
-
"פנמה כל כך כל כך יפיפיה, נכון?"
-
הם התחילו לתקן את הבית.
-
הדוב הקטן בנה גג וגם שולחן, שני כיסאות ושתי מיטות.
-
אחר כך שתלו צמחים בגינה
-
ומהר הכל היה כמו פעם:
-
הדוב הקטן הלך לדוג,
-
הנמר הקטן הלך למצוא פטריות.
-
רק שעכשיו הכל היה עוד יותר יפה
-
כי הם הביאו ספה מקטיפה שהייתה רכה כל כך.
-
הבית בין השיחים נראה להם יפה מכל מקום אחר בעולם.
-
"אוווו נמר!" אמר הדוב הקטן כל יום,
-
"כמה טוב שמצאנו את פנמה, נכון?"
-
"כן!", אמר הנמר הקטן,
-
"ארץ חלומותינו! לעולם לא נעזוב אותה!"
-
אתה חושב, אם כך, הם יכלו פשוט להישאר בבית?
-
אתה חושב, הם יכלו לחסוך את הדרך הארוכה?
-
ממש לא!
-
לא היו פוגשים את השועל, ואת העורב.
-
הם לא היו פוגשים את הארנבת ואת הקיפוד.
-
ולעולם לא היו מגלים כמה נוחה ספה מקטיפה יפה ורכה כל כך.