< Return to Video

Michael Bay - What is Bayhem?

  • 0:06 - 0:09
    היי, קוראים לי טוני ואתם
    צופים ב-Every Frame a Painting.
  • 0:09 - 0:13
    ואני יודע בדיוק מה אתם חושבים:
    למה אני מדבר על הבחור הזה?
  • 0:13 - 0:15
    --אלוהים, אתה מייקל ביי!
  • 0:16 - 0:19
    --אלוהים, אני באמת מייקל ביי.
    בגלל שאני לא אוהב את סרטיו,
  • 0:19 - 0:21
    אבל בכל זאת אני חושב שזה
    הכרחי ללמוד אותם.
  • 0:21 - 0:22
    למה?
  • 0:22 - 0:26
    --ופול, אני חושב שהתחלת לראות
    את רסלמניה (אליפות ההיאבקות) בטלוויזיה...
  • 0:26 - 0:27
    --טוב, אני...
  • 0:27 - 0:32
    --מפני שאל תסב את מבטך:
    זה הדבר שמתקיף אותנו.
  • 0:32 - 0:35
    זה מה שהטלוויזיה,
    מה שרוב קולקטיבי
  • 0:35 - 0:40
    של אנשים אנונימיים
    רוצה לראות בטלוויזיה.
  • 0:41 - 0:44
    כמו רסלמניה, כמו אנה ניקול סמית',
  • 0:44 - 0:46
    כמו ג'אקאס, מייקל ביי
    יצר משהו.
  • 0:46 - 0:47
    --ספקטקל!
  • 0:47 - 0:52
    זה מה שאנשים רוצים. הרומאים ידעו זאת,
    לואי ה-14 ידע זאת, וולפווויץ יודע את זה.
  • 0:52 - 0:53
    --אחת, שתיים, שלוש...
  • 0:53 - 0:55
    בום! בייהאם!
  • 0:55 - 0:59
    אנחנו אולי חושבים שזה מחוספס ו-וולגרי,
    אבל אם אנחנו רוצים לעשות סרטים טובים יותר,
  • 0:59 - 1:01
    אנחנו צריכים להבין את הדימויים
    שמפציצים אותנו.
  • 1:01 - 1:02
    --היי, היי!
  • 1:02 - 1:08
    אז בואו נדבר על בייהאם (Bayham).
    האם זו צורה קולנועית ייחודית?
  • 1:10 - 1:14
    אם אתם רוצים להבין את מייקל ביי, אז אחת הדרכים
    הטובות ביותר היא לבחון את אלו שמעתיקים ממנו.
  • 1:14 - 1:17
    בואו נסתכל על השוט הזה מתוך
    "באטלשיפ", המנסה
  • 1:17 - 1:19
    לחקות את תנועת המצלמה המעגלית
    שמוכרת מסרטיו.
  • 1:19 - 1:22
    זה לא עובד כאן.
    למה?
  • 1:22 - 1:25
    למעשה, זה די פשוט. קודם כל,
    אין רקע, מלבד השמיים.
  • 1:25 - 1:29
    ללא רקע, אין היסט (פרלקס),
    ולכן השוט מרגיש כאילו הוא לא זז.
  • 1:29 - 1:31
    רואים את ההבדל?
  • 1:31 - 1:35
    נוסף על כך, זו העדשה הלא נכונה. ביי לרוב
    מצלם את השוטים האלה בעדשת טלפוטו (צרה),
  • 1:35 - 1:38
    אשר דוחסת את המרחב. זה גורם לרקע
    לחלוף במהירות.
  • 1:39 - 1:41
    דבר שלישי, השחקן רק בוהה ומסובב
    את ראשו.
  • 1:41 - 1:44
    אבל המפתח לגרסה של ביי הוא שהשחקן ינוע
    באופן אנכי.
  • 1:44 - 1:45
    כמו שקורה כאן.
  • 1:45 - 1:46
    וכאן.
  • 1:46 - 1:51
    ולבסוף, הזווית הנמוכה נותנת לנו
    תחושה של גודל וההילוך האיטי עושה רושם.
  • 1:51 - 1:54
    ולכן מה שיש בשוט של ביי זה סוגים
    רבים של תנועה שמשולבים זה בזה:
  • 1:54 - 1:57
    תנועה של המצלמה,
    תנועה של הרקע,
  • 1:57 - 2:00
    תנועה של השחקנים,
    מתיחה של הזמן.
  • 2:00 - 2:03
    ואז הם עוצרים ומסתכלים,
    אל מחוץ למסך, ויוצרים תחושה של קיפאון.
  • 2:03 - 2:08
    למרות שאתם מסתכלים על נקודה קבועה
    בפריים, השוט מרגיש ענקי.
  • 2:08 - 2:10
    -- השיט הפך להיות אמיתי.
  • 2:12 - 2:15
    אם נפרק למרכיביו כל שוט של מייקל ביי,
    נקבל בעיקרון את הדברים הבאים:
  • 2:15 - 2:19
    שכבות של עומק, היסט, תנועה,
    דמויות וסביבה
  • 2:19 - 2:21
    כדי להעניק לנו תחושה של מימדים אפיים.
  • 2:21 - 2:23
    אף אחת מהטכניקות האלה היא
    לא ייחודית כשלעצמה.
  • 2:23 - 2:27
    למעשה, רוב צלמי הקולנוע יישאפו באופן
    טבעי ליצור עומק בדימויים שלהם.
  • 2:27 - 2:29
    וגם היסט, בכל פעם שהמצלמה נעה.
  • 2:29 - 2:31
    והשוט של הגיבור נמצא בכל מקום.
  • 2:34 - 2:37
    מה שהופך את ביי למיוחד הוא שיש אצלו
    הרבה שכבות ושהתנועה יחסית מורכבת.
  • 2:37 - 2:40
    זה לא אומר שהשוטים שלו טובים יותר,
    אבל זה כן הופך אותם
  • 2:40 - 2:42
    למסובכים יותר מאלה של המתחרים.
  • 2:42 - 2:44
    לכן נדמה כאילו הפריימים שלו עמוסים
    בהתרחשויות.
  • 2:44 - 2:48
    המון אבק, לכלוך, עשן או
    פיצוצים בין השכבות.
  • 2:48 - 2:50
    כמו כן - עמודי תאורה.
  • 2:52 - 2:54
    המון עמודי תאורה.
  • 2:55 - 2:58
    אם נחזור ל"בחורים רעים" הראשון, נוכל
    להבחין בכך כבר בקרדיטים בפתיחה.
  • 2:58 - 3:01
    המכונית נעה בכיוון אחד,
    המטוס נע בכיוון אחר,
  • 3:01 - 3:04
    עמודה התאורה נמצאים שם בשביל
    תחושת הגודל, והעדשה היא טלפוטו.
  • 3:04 - 3:07
    מאוחר יותר בסרט, אפשר לראות
    את אותן טכניקות של קומפוזיציה.
  • 3:08 - 3:10
    וכאשר הפיצוץ מתרחש...
  • 3:10 - 3:13
    ברגע שמזהים את זה, הרבה יותר קל
    לפרק את הדימויים למרכיביהם.
  • 3:13 - 3:15
    ולראות את המגבלות שלהם.
  • 3:15 - 3:18
    למשל, ביי אינו מבחין בין מתי לעשות
    את השוט
  • 3:18 - 3:21
    לבין מתי שלא לעשות אותו. הוא משתמש
    באותן תנועות מצלמה
  • 3:21 - 3:23
    בין אם הדמות אומרת משהו חשוב...
  • 3:23 - 3:25
    --יש לך כסף כאן בארה"ב?
  • 3:25 - 3:27
    ...או ג'יבריש מוחלט...
  • 3:27 - 3:30
    --מה אמרתי?
    שמעת מה אמרתי?
  • 3:30 - 3:33
    --שמעתי מה אמרתי
    כי אני עמדתי כאן כשאמרתי את זה.
  • 3:33 - 3:38
    כל שוט מתוכנן לצורך רושם חזותי
    מקסימלי, בלי קשר לשאלה אם זה מתאים.
  • 3:40 - 3:44
    אבל הסגנון של ביי גם מוביל
    לרעיונות חזותיים מרתקים.
  • 3:44 - 3:46
    איך אפשר לגרום למשהו להיראות גדול?
  • 3:46 - 3:49
    טוב, כשאתה שם המון דברים בגדלים
    שונים באותו שוט
  • 3:49 - 3:52
    ואז אתה מניע את המצלמה כדי
    ליצור רושם.
  • 3:52 - 3:55
    זה משהו שב"פארק היורה" גם כן
    עשו היטב.
  • 3:55 - 3:59
    -אה!
    -זה...זה דינוזאור.
  • 3:59 - 4:01
    לא פחות חשוב הוא עניין החלל שמחוץ לפריים.
  • 4:01 - 4:05
    שימו לב, השחקן הזה לא מסתכל
    על המטוסים שאנחנו רואים ברגע.
  • 4:05 - 4:07
    זה אומר שיש אפילו עוד מטוסים
    שאנחנו לא רואים.
  • 4:07 - 4:11
    ולכן למרות שהשוט מרגיש ענק,
    הוא רומז על כך שיש אפילו יותר.
  • 4:11 - 4:13
    איך יוצר סרטים מצליח לחשוב
    על דימויים כאלה?
  • 4:13 - 4:16
    במקרה של מייקל ביי, בואו נסתכל
    על אחד מהסרטים האהובים עליו ביותר.
  • 4:16 - 4:19
    "כשאתה ג'ט, אתה ג'ט
    לתמיד
  • 4:19 - 4:23
    מהסיגריה הראשונה שלך
    עד יום מותך בעתיד."
  • 4:23 - 4:26
    יש ראיון מצוין בניו-יורק טיימס,
    שבו הוא רואה את "סיפור הפרברים"
  • 4:26 - 4:29
    ומדבר על איך זה שוט אדיר
  • 4:29 - 4:31
    וזה קאט אדיר.
  • 4:31 - 4:34
    הוא לא מצליח להסביר למה הם אדירים,
    חוץ מלומר "הם דינמיים".
  • 4:34 - 4:37
    אבל אני חושב שזה העניין:
    כשאתה מציב שוטים מ"סיפור הפרברים"
  • 4:37 - 4:40
    לצד העבודה שלו, אפשר
    למצוא את נקודות הדימיון.
  • 4:40 - 4:43
    אני חושב שהמטרה של ביי היא
    ליצור את מה שהוא חושב שהם שוטים טובים,
  • 4:43 - 4:45
    ולחבר אותם במה שהוא חושב
    שהם קאטים טובים.
  • 4:45 - 4:49
    אם הווארד הוקס הגדיר סרט טוב ככזה
    שיש בו 3 סצנות טובות ואף אחת גרועה,
  • 4:49 - 4:51
    אז מייקל ביי חושב שסרט טוב
  • 4:51 - 4:54
    הוא כזה שיש בו 3000 שוטים דינמיים,
    ואף אחד סטטי.
  • 4:57 - 5:01
    חוץ מ"סיפור הפרברים", מקור ההשראה
    העיקרי של ביי הוא למעשה שוברי קופות אחרים.
  • 5:01 - 5:05
    הוא שואל לעתים קרובות מאותו
    אוצר מילים ומאותם סיקוונסים.
  • 5:05 - 5:07
    ולכן משהו כזה...
  • 5:08 - 5:10
    הופך לזה...
  • 5:11 - 5:14
    שימו לב שהשוטים הסגורים של הדמויות
    הופכים לסגורים יותר.
  • 5:15 - 5:17
    והשוטים הרחבים הופכים רחבים יותר.
  • 5:17 - 5:22
    הכל מקבל יותר שכבות של תנועה,
    אבל אוצר המילים הבסיסי נותר זהה.
  • 5:24 - 5:27
    --תפסתי אותו!
    -מעולה,ילד! אל תהיה שחצן.
  • 5:27 - 5:29
    והוא לא שואל רק מאנשים אחרים.
  • 5:29 - 5:32
    ביי גונב מעצמו באותה מידה.
  • 5:32 - 5:34
    וכך זה...
  • 5:34 - 5:37
    הופך לזה.
  • 5:40 - 5:43
    אפשר להרגיש בכל תנועה
    בשוט המקורי.
  • 5:43 - 5:45
    למשל, המצלמה מסתובבת
    נגד כיוון השעון,
  • 5:45 - 5:47
    בזמן שהפצצה מסתובבת עם כיוון השעון-
  • 5:47 - 5:49
    זה פשוט מוגבר בגרסה הזו.
  • 5:49 - 5:52
    --רובוטריקים, אני במרדף.
  • 5:52 - 5:54
    אז מה זה בייהאם?
  • 5:54 - 5:56
    זהו השימוש בתנועה, קומפוזיציה
    ועריכה מהירה
  • 5:56 - 5:58
    כדי ליצור תחושה של מימדים אפיים.
  • 5:58 - 6:03
    כל שוט בודד מרגיש עצום, אבל גם
    מרמז על דברים גדולים יותר מחוץ לפריים.
  • 6:03 - 6:07
    זה להעמיס שכבות רבות של תנועה, המצולמות
    בעדשה צרה מאוד או רחבה מאוד.
  • 6:07 - 6:10
    זה להראות לך המון לרגע קצר ואז
    לקחת את זה ממך.
  • 6:10 - 6:13
    אתה מרגיש את התנועה הכללית,
    אבל לא תופס משהו מוחשי.
  • 6:13 - 6:17
    ויחד עם זאת, זה דורש הרבה אנשים
    ושילוב בין דברים כדי לעשות זאת.
  • 6:17 - 6:21
    אבל זה בסופו של דבר וריאציה
    על אוצר המילים הקיים של סרטי האקשן.
  • 6:21 - 6:26
    שוטים בודדים הם קצת יותר מלוכלכים,
    קצת יותר רועדים, יותר מורכבים, קצת יותר שכבות.
  • 6:26 - 6:29
    ואז אתה עורך את זה ביחד מהר
    יותר ממה שהמוח יכול לעכל,
  • 6:29 - 6:31
    אבל לא מהר יותר משהעין יכולה לנוע.
  • 6:31 - 6:34
    זה לא מהפכני,
    אלא פשוט מה שקיים עם עוד קצת מלמעלה.
  • 6:37 - 6:40
    אם אתם רוצים לראות גרסה יותר קיצונית,
    של אותם רעיונות,
  • 6:40 - 6:42
    תוכלו לבחון את סרטיו המאוחרים
    של טוני סקוט.
  • 6:42 - 6:45
    ואם אתם רוצים לראות גרסה פחות
    מגובבת, תוכלו להסתכל על אנימציה.
  • 6:45 - 6:47
    מישהו כמו גלן קין.
  • 6:47 - 6:51
    זה הרבה יותר ניכר מאשר אצל ביי,
    אבל הרעיון הבסיסי הוא זהה.
  • 6:51 - 6:54
    דמות, סביבה, הרבה שכבות,
    תחושה של מימדים אפיים.
  • 6:54 - 6:56
    העולם מרגיש עצום.
  • 6:59 - 7:03
    אחד העיבודים האהובים עלי לסגנון של
    מייקל ביי הוא למעשה כשמכווצים אותו.
  • 7:03 - 7:07
    באופן אירוני, בייהאם, שנראה כאילו התפתח
    מתוך ילד שפוצץ את רכבות הצעצוע שלו -
  • 7:07 - 7:09
    הוא דווקא די מקסים כשהוא זעיר.
  • 7:10 - 7:13
    במקום לפוצץ את העולם,
    למה לא לפוצץ עיירה אנגלית קטנה?
  • 7:13 - 7:15
    --ברבור!
  • 7:22 - 7:25
    אבל בסופו של דבר, אני חושב שהפופולריות
    של הסגנון הזה היא חשובה ביותר.
  • 7:25 - 7:27
    בין אם אנחנו אוהבים את זה או לא,
    הדבר המעניין כאן
  • 7:27 - 7:29
    זה שאנחנו מאוד מתוחכמים מבחינה
    ויזואלית
  • 7:29 - 7:31
    אבל לגמרי בורים מבחינה ויזואלית.
  • 7:31 - 7:35
    אנחנו מסוגלים לעבד מידע ויזואלי בקצב
    שלא היה נפוץ בעבר,
  • 7:35 - 7:38
    אבל לחשוב מה משמעותו של הדימוי...
  • 7:38 - 7:39
    -- זה לא הכרחי!
  • 7:39 - 7:40
    ...לא כל כך.
  • 7:40 - 7:42
    וכמו ש-ורנר הרצוג מנסח זאת:
  • 7:42 - 7:46
    --מפני שאל תסב את מבטך:
    זה הדבר שמתקיף אותנו.
  • 7:46 - 7:49
    זה אולי יישמע קצת מוזר,
    אבל מי שמפסיד מכך בעיקר
  • 7:49 - 7:52
    הוא למעשה מייקל ביי.
    הוא עבד של העיניים של עצמו.
  • 7:52 - 7:55
    יש לו צורך להפוך כל דימוי לדינמי,
    אפילו כאשר
  • 7:55 - 7:58
    זה סותר את הנושא של הסרט שלו.
  • 7:58 - 8:04
    -- יש אנשים שלא יודעים לזהות דבר
    טוב גם כשהוא מביט להם בפנים.
  • 8:05 - 8:08
    -- למעשה זה הדבר הכי פשוט בחיים...
  • 8:08 - 8:10
    כן, הדברים הקטנים,
    כמו בית גדול,
  • 8:10 - 8:13
    רציף, מבט על המים ועל
    סירת מירוץ.
  • 8:13 - 8:17
    מה קורה כששני מספרי סיפורים גדולים
    מתמודדים עם אותו נושא בדיוק?
  • 8:17 - 8:21
    --לעזאזל, נורם, אתה יודע,
    אנחנו מסתדרים לא רע.
  • 8:23 - 8:26
    -- אני אוהב אותך מרג'י.
  • 8:26 - 8:28
    -- אני אוהבת אותך נורם.
  • 8:31 - 8:33
    -- בעוד חודשיים.
  • 8:36 - 8:39
    --בעוד חודשיים...
Title:
Michael Bay - What is Bayhem?
Description:
more » « less
Video Language:
English
Duration:
08:42
sng.kolnoa edited Hebrew subtitles for Michael Bay - What is Bayhem?
sng.kolnoa edited Hebrew subtitles for Michael Bay - What is Bayhem?
sng.kolnoa edited Hebrew subtitles for Michael Bay - What is Bayhem?
מגמת קולנוע שער הנגב edited Hebrew subtitles for Michael Bay - What is Bayhem?
מגמת קולנוע שער הנגב edited Hebrew subtitles for Michael Bay - What is Bayhem?
מגמת קולנוע שער הנגב edited Hebrew subtitles for Michael Bay - What is Bayhem?

Hebrew subtitles

Revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.