3 רמזים להבנת המוח שלנו
-
0:00 - 0:04כמו שכריס אמר, אני חוקר את המוח האנושי –
-
0:04 - 0:06את הפונקציות והמבנה של המוח האנושי.
-
0:06 - 0:10אני רוצה שתחשבו דקה מה זה אומר.
-
0:10 - 0:14יש לנו איבר שהוא 1.2 קילו של ג'לי
-
0:14 - 0:17שאפשר להחזיק בכף היד,
-
0:17 - 0:21והוא יכול לתפוס את המרחב של חלל בין כוכבי.
-
0:21 - 0:23הוא יכול להגות בנושא האינסוף
-
0:23 - 0:28והוא יכול לחשוב על עצמו הוגה על האינסוף.
-
0:28 - 0:33הדבר הרקורסיבי הזה נקרא מודעות עצמית,
-
0:33 - 0:37אני חושב שזה הגביע הקדוש של כל מדעי המוח,
-
0:37 - 0:39ואולי יום אחד, בתקווה,
נוכל להבין איך זה קורה. -
0:40 - 0:43אז איך חוקרים את האיבר המסתורי הזה?
-
0:43 - 0:47יש לנו בערך 100 מיליארד תאי עצב,
-
0:47 - 0:50זרועות קטנות של פרוטופלסמה,
מתקשרות אחת עם השנייה, -
0:50 - 0:54ומהפעילות הזאת נוצר טווח עצום של יכולות
-
0:54 - 0:57שאנו קוראים להן מודעות אנושית.
-
0:57 - 0:58איך זה קורה?
-
0:58 - 1:01ובכן, יש הרבה דרכים לחקור
את הפונקציות של המוח האנושי. -
1:01 - 1:04גישה אחת, שנמצאת בשימוש רב,
-
1:04 - 1:09היא להתבונן באנשים
שנפגעו באזורים קטנים במוח, -
1:09 - 1:11ונוצרו שינויים גנטיים
באזורים קטנים מאוד במוח. -
1:11 - 1:15מה שקורה אז זה לא מחיקה מוחלטת
-
1:15 - 1:17של כל היכולות המוחיות שלכם,
-
1:17 - 1:20ביטול של יכולתכם השכלית.
-
1:20 - 1:23מה שקורה הוא איבוד ממוקד של פונקציה אחת
-
1:23 - 1:25כשכל הפונקציות האחרות נשארות תקינות.
-
1:25 - 1:27וזה נותן לנו ביטחון מסוים להניח
-
1:27 - 1:31שהאזור הזה של המוח
אחראי איכשהו על הפונקציה הזאת. -
1:31 - 1:33ואז אפשר להתאים פונקציה למבנה,
-
1:33 - 1:36ולמצוא מה עושים הקישורים המוחיים
-
1:36 - 1:38כדי לייצר את הפונקציה הזאת.
-
1:38 - 1:40זה מה שאנחנו מנסים לעשות.
-
1:40 - 1:43הרשו לי לתת לכם כמה דוגמאות מדהימות לכך.
-
1:43 - 1:47למעשה, אני אתן לכם שלוש דוגמאות,
כל אחת של שש דקות, במהלך השיחה הזאת. -
1:47 - 1:51הדוגמה הראשונה היא תסמונת יוצאת דופן
הנקראת תסמונת קפגראס. -
1:51 - 1:53אם תסתכלו בתמונה כאן,
-
1:53 - 1:58הנה האונות הטמפורליות,
האונות הפרונטליות, האונות הפריאטליות, -
1:58 - 2:00האונות שמרכיבות את המוח.
-
2:00 - 2:04וכאן נמצא, חבוי בתוך האונות הטמפורליות
-
2:04 - 2:06כפי שאפשר לראות כאן,
-
2:06 - 2:08מבנה שנקרא פיתול דמוי-כישור
(fusiform gyrus) -
2:08 - 2:11ולזה מדענים קוראים אזור הפנים של המוח
-
2:11 - 2:14כיוון שכאשר הוא פגוע,
לא ניתן לזהות פרצופים של אנשים. -
2:14 - 2:16עדיין אפשר לזהות אותם לפי הקול שלהם
-
2:16 - 2:18ולהגיד, אה כן, זה ג'ו,
-
2:18 - 2:21אבל אי אפשר להסתכל על הפרצוף ולזהות מי זה.
-
2:21 - 2:23אי אפשר אפילו לזהות את עצמך במראה.
-
2:23 - 2:26אתה יודע שזה אתה, כי הוא קורץ כשאתה קורץ,
-
2:26 - 2:28ואתה יודע מה זאת מראה,
-
2:28 - 2:31אבל אתה לא באמת מסוגל לזהות את עצמך.
-
2:31 - 2:35בסדר. התסמונת הזאת ידועה
כתוצאה של נזק מוחי לפיתול הדמוי כישור. -
2:35 - 2:38אבל יש תסמונת יותר נדירה, כל כך נדירה
-
2:38 - 2:42שמעט רופאים מכירים אותה, אפילו נוירולוגים
-
2:42 - 2:44והיא נקראת אשליית הקפגראס.
-
2:44 - 2:47והיא מתבטאת אצל פציינטים נורמלים
בכל דרך אחרת -
2:47 - 2:50שחוו נזק מוחי, יוצאים מתרדמת,
-
2:50 - 2:53נורמלים מכל בחינה, אבל מסתכלים באמא שלהם
-
2:53 - 2:56ואומרים "האישה הזאת נראית כמו אמא שלי,
-
2:56 - 2:58אבל לא, היא מתחזה,
-
2:58 - 3:00היא אישה אחרת שמעמידה פנים שהיא אמא שלי."
-
3:00 - 3:02למה זה קורה?
-
3:02 - 3:05שימו לב, האדם הזה צלול
ואינטיליגנטי מכל בחינה -
3:05 - 3:07אבל כשהוא רואה את אמא שלו
-
3:07 - 3:10האשלייה מופיעה וטוענת שזאת לא אמא שלו.
-
3:10 - 3:12הפרשנות הנפוצה ביותר לעניין הזה,
-
3:12 - 3:14אותה תמצאו בכל ספרי הפסיכיאטריה,
-
3:14 - 3:18היא הפרשנות הפרוידיאנית, שהיא שהבחור הזה,
-
3:18 - 3:20ואפשר לפרש אותו הדבר גם כלפי נשים, אגב,
-
3:20 - 3:22אבל נדבר כרגע על גברים -
-
3:22 - 3:25כשהיה תינוק, תינוק קטן מאוד,
-
3:25 - 3:27הייתה שלו משיכה מינית חזקה לאמא שלו.
-
3:27 - 3:29זה מה שנקרא תסביך אדיפוס של פרויד.
-
3:29 - 3:31אני לא אומר שאני מאמין בזה,
-
3:31 - 3:33אבל זה מה שפרויד אמר.
-
3:33 - 3:36וכשאתה גדל, קליפת המוח מתפתחת,
-
3:36 - 3:40ולומדת להכיל את הדחפים המיניים כלפי אמא שלך.
-
3:40 - 3:44למרבה המזל, אתה לא מגורה מינית כל פעם שאתה רואה את אמא שלך.
-
3:44 - 3:46ומה שקורה הוא,
-
3:46 - 3:48שאחרי נזק מוחי שפוגם בקליפה,
-
3:48 - 3:52הדחפים המיניים החבויים הללו יוצאים החוצה,
-
3:52 - 3:55עולים לפני השטח, ולפתע, באופן בלתי מוסבר
-
3:55 - 3:58אתה מתחיל להיות מגורה מינית על ידי אמא שלך.
-
3:58 - 4:00ואתה אומר "אם זאת אמא שלי,
-
4:00 - 4:02איך אני מגורה מינית?
-
4:02 - 4:04היא בטח לא אמא שלי, היא מתחזה."
-
4:04 - 4:08זאת הפרשנות היחידה ההגיונית למוח הפגוע.
-
4:08 - 4:11הפרשנות הפרוידיאנית אף פעם לא נראתה לי הגיונית.
-
4:11 - 4:14היא די גאונית, כמו רוב הפרשנויות הפרוידיאניות...
-
4:14 - 4:16(צחוק מהקהל)
-
4:16 - 4:21אבל היא לא הייתה הגיונית כי ראיתי את אותה אשלייה,
-
4:21 - 4:23שהייתה לפציינט ביחס לפודל שלו.
-
4:23 - 4:24(צחוק מהקהל)
-
4:24 - 4:29הוא אמר, "דוקטור, היא נראית כמו פיפי, אבל היא לא,
-
4:29 - 4:31זה סתם כלב אחר."
-
4:31 - 4:33נראה אתכם משתמשים בפרשנות הפרוידיאנית עכשיו.
-
4:33 - 4:34(צחוק מהקהל)
-
4:34 - 4:38תתחילו לדבר על החיתיות החבויה בכל בני האדם,
-
4:38 - 4:41או משהו אבסורדי אחר.
-
4:41 - 4:43אז מה באמת קורה כאן?
-
4:43 - 4:45אז כדי להסביר את התסמונת המוזרה הזאת,
-
4:45 - 4:49נתבונן במבנה ותפקוד המערכת הויזואלית במוח.
-
4:49 - 4:52באופן נורמלי, תמונות מגיעות דרך העיניים,
-
4:52 - 4:54ועוברות לאזורים הויזואליים במוח.
-
4:54 - 4:57יש למעשה 30 אזורים באחורי המוח שמיועדים אך ורק לראייה,
-
4:57 - 5:00ואחרי כל העיבוד, המידע מגיע למבנה קטן,
-
5:00 - 5:05ה-fusiform gyrus, שתופס פרצופים.
-
5:05 - 5:07יש שם נוירונים שרגישים פרצופים.
-
5:07 - 5:10אפשר לקרוא לזה אזור הפנים של המוח, כן?
-
5:10 - 5:12דיברתי על זה קודם.
-
5:12 - 5:16כשהאזור פגום אי אפשר לראות פרצופים, כן?
-
5:16 - 5:19אבל מהאזור הזה המידע עובר
-
5:19 - 5:22למבנה שנקרא אמיגדלה, בתוך המערכת הלימבית,
-
5:22 - 5:24המרכז הריגשי של המוח,
-
5:24 - 5:26והמבנה הזה, שנקרא אמיגדלה,
-
5:26 - 5:28מחליט על החשיבות הריגשית של מה שמתבוננים בו.
-
5:28 - 5:32האם זה טרף? האם זה טורף? האם זה בן זוג?
-
5:32 - 5:34או האם זה משהו טריוויאלי, כמו חתיכת מוך,
-
5:34 - 5:38או חתיכת גיר, או - אני לא רוצה להצביע על זה -
-
5:38 - 5:40או נעל, או משהו כזה, כן?
-
5:40 - 5:42משהו שאפשר לחלוטין להתעלם ממנו.
-
5:42 - 5:45ואם האמיגדלה מגורה, סימן שזה משהו חשוב,
-
5:45 - 5:48ואז ההודעה עוברת למערכת העצבים האוטונומית.
-
5:48 - 5:50הלב מתחיל לפעום יותר מהר,
-
5:50 - 5:53אתם מתחילים להזיע כדי לפזר את החום שהגוף עומד להוציא
-
5:53 - 5:55כתוצאה מפעולות השרירים.
-
5:55 - 5:59וזה טוב, כי אנחנו יכולים לשים שתי אלקטרודות על כף היד
-
5:59 - 6:03ולמדוד את השינויים בהולכה החשמלית של העור, כתוצאה מהזעה.
-
6:03 - 6:05אז אני יכול לבדוק, כשאתם מסתכלים על משהו,
-
6:05 - 6:09האם אתם נרגשים או מגורים או לא, אוקיי?
-
6:09 - 6:11אני אחזור לזה עוד דקה.
-
6:11 - 6:15אז לפי התיאוריה שלי, כשהבחור הזה מסתכל על חפץ,
-
6:15 - 6:19כל חפץ, והתמונה עוברת לאיזורים הויזואליים
-
6:19 - 6:22ומעובדת ב-fusiform gyrus,
-
6:22 - 6:25והוא רואה שזה צמח אפונה, או שולחן,
-
6:25 - 6:27או אמא שלו, נגיד, בסדר?
-
6:27 - 6:30ואז המידע עובר לאמיגדלה,
-
6:30 - 6:32ואז למערכת העצבים האוטונומית.
-
6:32 - 6:37אבל אצל הבחור הזה, הקישור בין מערכת העצבים לאמיגדלה,
-
6:37 - 6:40המרכז הריגשי של המוח, ניתק בתאונה.
-
6:40 - 6:42ובגלל שה-fusiform gyrus תקין,
-
6:42 - 6:45הבחור עדיין יזהה את אמא שלו,
-
6:45 - 6:47ויגיד "אוקיי, זה נראה כמו אמא שלי."
-
6:47 - 6:50אבל בגלל שהקישור למרכז הריגשי לא קיים,
-
6:50 - 6:54הוא אומר "אם זאת אמא שלי, איך אני לא מרגיש חם בלב?"
-
6:54 - 6:56או אימה, כן? תלוי באיזו אמא.
-
6:56 - 6:57(צחוק מהקהל)
-
6:57 - 7:03ואז הוא אומר "איך אני מסביר את ההיעדר המוחלט של רגשות?
-
7:03 - 7:05זאת לא יכולה להיות אמא שלי.
-
7:05 - 7:07זאת מישהי אחרת שמעמידה פנים."
-
7:07 - 7:09איך אפשר לבדוק את זה?
-
7:09 - 7:11אני יכול לקחת כל אחד מכם ולהושיב אתכם מול מסך,
-
7:11 - 7:14ולבדוק את ההולכה החשמלית של העור שלכם,
-
7:14 - 7:16כשאתם רואים תמונות על המסך,
-
7:16 - 7:19כלומר לבדוק כמה אתם מזיעים כשאתם רואים משהו.
-
7:19 - 7:22אם זה שולחן או מטריה, אתם כמובן לא מזיעים.
-
7:22 - 7:27אם זה תמונה של אריה, או נמר, או בחורה, אתם מזיעים, כן?
-
7:27 - 7:30ותאמינו או לא, אם אני אראה לכם תמונה של אמא שלכם
-
7:30 - 7:32אם אתם אנשים נורמליים, אתם תתחילו להזיע.
-
7:32 - 7:34אתם אפילו לא חייבים להיות יהודים.
-
7:34 - 7:36(צחוק מהקהל)
-
7:36 - 7:40עכשיו, מה קורה עם הבחור הזה?
-
7:40 - 7:44מראים לו תמונות על מסך
-
7:44 - 7:46ובודקים את ההזעה שלו.
-
7:46 - 7:51כסאות ושולחנות וכולי, שום דבר, כרגיל,
-
7:51 - 7:53אבל גם כשמראים לו תמונה של אמא שלו
-
7:53 - 7:55הוא לא מזיע בכלל.
-
7:55 - 7:57אין שום תגובה רגשית לאמא שלו.
-
7:57 - 8:02כי הקישור בין אזורי הראיה לאזורי הרגש במוח נקטע.
-
8:02 - 8:05הראיה שלו נורמלית, כי מרכז הראיה שלו תקין
-
8:05 - 8:08הרגשות שלו נורמליים, הוא צוחק, הוא בוכה,
-
8:08 - 8:11אבל הקישור בין הראיה לרגשות נחתך
-
8:11 - 8:14ולכן הוא מאמין שאמא שלו היא מתחזה.
-
8:14 - 8:17זאת דוגמה נהדרת של מה שאנחנו עושים,
-
8:17 - 8:21לוקחים תסמונת פסיכיאטרית נוירולוגית ביזארית ובלתי ניתנת להבנה
-
8:21 - 8:23ומניחים שהגישה הפרוידיאנית שגויה,
-
8:23 - 8:27ואפשר להגיע להסבר יותר מדויק
-
8:27 - 8:29בעזרת האנטומיה של המוח.
-
8:29 - 8:31דרך אגב, אם הבחור ההוא הולך לחדר אחר,
-
8:31 - 8:36ואמא שלו מטלפנת אליו מהחדר הסמוך,
-
8:36 - 8:40הוא מרים את השפופרת ואומר "היי, אמא, איפה את?"
-
8:40 - 8:42אין אשליה דרך הטלפון.
-
8:42 - 8:44אחר כך היא באה אליו, והוא אומר "מי את?
-
8:44 - 8:46את נראית כמו אמא שלי." בסדר?
-
8:46 - 8:48הסיבה היא שיש מסלול נפרד המקשר
-
8:48 - 8:52בין אזורי השמיעה במוח לאזורי הרגשות
-
8:52 - 8:54והוא לא נפגע בתאונה.
-
8:54 - 8:59אז בטלפון הוא מזהה את אמא שלו בלי בעיה.
-
8:59 - 9:02ואז פנים מול פנים הוא טוען שהיא מתחזה.
-
9:02 - 9:06בסדר, אז איך כל המערכת המורכבת הזאת נבנית במוח?
-
9:06 - 9:09האם זה הטבע? הגנים? הסביבה?
-
9:09 - 9:11אנחנו בוחנים את השאלה הזאת
-
9:11 - 9:15בעזרת תסמונת נוספת שנקראת איבר הפנטום.
-
9:15 - 9:17בטח שמעתם על תופעת איבר הפנטום.
-
9:17 - 9:20כשקוטעים למישהו יד או רגל, בגלל זיהום,
-
9:20 - 9:22או שמישהו מאבד יד או רגל במלחמה, מלחמת עיראק לדוגמה,
-
9:22 - 9:24שהפכה מאוד בעייתית לאחרונה,
-
9:24 - 9:28הוא עדיין ממשיך להרגיש בקיומה של היד החסרה,
-
9:28 - 9:31וזה מה שנקרא יד פנטום או רגל פנטום.
-
9:31 - 9:33למעשה, אפשר לקבל פנטום בכל איבר בגוף.
-
9:33 - 9:36תאמינו או לא, אפילו איברים פנימיים.
-
9:36 - 9:40הייתה לי חולה שעברה ניתוח כריתת רחם,
-
9:40 - 9:45והיה לה פנטום רחם, כולל כאבי מחזור פנטומיים
-
9:45 - 9:47בזמנים הנכונים במחזור החודשי.
-
9:47 - 9:49ולמעשה, סטודנט אחד שאל אותי
-
9:49 - 9:51אם היא גם מקבלת תסמונת קדם-וסתית פנטום?
-
9:51 - 9:52(צחוק מהקהל)
-
9:52 - 9:56נושא חשוב מאוד למדע, שטרם הספקנו לחקור.
-
9:56 - 9:59בכל מקרה, השאלה הבאה היא
-
9:59 - 10:02מה אפשר ללמוד על איברי פנטום מניסויים?
-
10:02 - 10:04אחד הדברים שגילינו הוא
-
10:04 - 10:06שבערך חצי מהפציינטים עם איברי פנטום
-
10:06 - 10:08טוענים שהם יכולים להזיז את הפנטום.
-
10:08 - 10:10לטפוח לאח על כתפו,
-
10:10 - 10:12להרים את הטלפון, לנופף לשלום.
-
10:12 - 10:15כל אלה תחושות מאוד חזקות.
-
10:15 - 10:17החולה לא הוזה.
-
10:17 - 10:19הוא יודע שהיד שלו לא שם
-
10:19 - 10:22אך למרות זאת, התחושה מאוד חזקה עבור החולה.
-
10:22 - 10:25אבל אצל החצי השני של הפציינטים, זה לא קורה.
-
10:25 - 10:29איבר הפנטום, הם אומרים "אבל דוקטור, איבר הפנטום משותק.
-
10:29 - 10:32הוא מכווץ וספאסטי וזה כואב נורא.
-
10:32 - 10:35אילו רק יכולתי להזיז אותו, אולי הכאב היה משתחרר."
-
10:35 - 10:38למה שאיבר הפנטום יהיה משותק?
-
10:38 - 10:40זה נשמע כמו אוקסימורון.
-
10:40 - 10:43אבל מהסתכלות על המסמכים שלהם מצאנו
-
10:43 - 10:45שאצל כל אלה עם איברי פנטום משותקים,
-
10:45 - 10:49האיבר המקורי גם הוא היה משותק בגלל פגיעה בעצבים,
-
10:49 - 10:52העצבים שמניעים את היד נפגעו
-
10:52 - 10:54נחתכו בגלל תאונת אופנוע, או משהו כזה.
-
10:54 - 10:57אז לפציינט היתה באמת יד משותקת כואבת
-
10:57 - 11:01שהייתה במתלה במשך כמה חודשים או שנה,
-
11:01 - 11:04ואז בניסיון שגוי להפסיק את הכאב,
-
11:04 - 11:06המנתח קטע לו את היד,
-
11:06 - 11:10ואז הוא קיבל יד פנטום עם אותם כאבים בדיוק, כן?
-
11:10 - 11:12וזאת בעיה קלינית חמורה מאוד.
-
11:12 - 11:14אנשים נכנסים לדיכאון.
-
11:14 - 11:16חלקם מתאבדים בסופו של דבר.
-
11:16 - 11:18אז איך מטפלים בתסמונת הזאת?
-
11:18 - 11:20למה הם מקבלים איבר פנטום משותק?
-
11:20 - 11:24אז מסתבר שהייתה להם יד אמיתית לפני הפנטום,
-
11:24 - 11:27והמערכת העצבית שלהם נקטעה,
-
11:27 - 11:30והיד האמיתית הפכה משותקת,
-
11:30 - 11:34והייתה במתלה כמה חודשים לפני הקטיעה,
-
11:34 - 11:40ואז הכאב ממשיך אחרי הקטיעה אל הפנטום.
-
11:40 - 11:42למה זה קורה?
-
11:42 - 11:44כשהיד עדיין הייתה קיימת, אבל משותקת,
-
11:44 - 11:47המוח שולח פקודות ליד מקדמת המוח ואומר "זוזי!"
-
11:47 - 11:49אבל העיניים שלו רואות שהיא לא זזה.
-
11:49 - 11:53זוזי! לא זזה. זוזי! לא זזה. זוזי! לא זזה.
-
11:53 - 11:56והמוח לומד את זה ומקבע את זה,
-
11:56 - 11:59וזה נקרא שיתוק נלמד, אוקיי?
-
11:59 - 12:03המוח לומד, בעזרת הקשר האסוציאטיבי של הב,
-
12:03 - 12:06שכשהוא שולח פקודה להזיז את היד
-
12:06 - 12:08הוא מקבל הרגשה של יד משותקת,
-
12:08 - 12:10ואז, כשהיד נקטעת,
-
12:10 - 12:14השיתוק הנלמד הזה מועבר לדימוי הגוף
-
12:14 - 12:17ומועבר ליד הפנטום. אוקיי?
-
12:17 - 12:19אז איך עוזרים לפציינטים כאלו?
-
12:19 - 12:21איך גורמים למוח לשכוח את השיתוק הנלמד
-
12:21 - 12:25כך שהוא יפסיק לחוש את הכאב הבלתי נסבל המכווץ
-
12:25 - 12:27של יד הפנטום?
-
12:27 - 12:32אז אמרנו, מה אם נשלח את הפקודה לפנטום,
-
12:32 - 12:36ונעביר לו משוב ויזואלי כאילו היד כן זזה?
-
12:36 - 12:39אולי זה ישחרר את כאב הפנטום, את ההתכווצות.
-
12:39 - 12:41איך עושים את זה? טוב, עם מציאות מדומה.
-
12:41 - 12:43אבל זה עולה מיליונים.
-
12:43 - 12:46אז מצאתי פיתרון שעולה שלושה דולר,
-
12:46 - 12:48אבל אל תספרו למממנים שלי.
-
12:48 - 12:49(צחוק)
-
12:49 - 12:53מה שעושים הוא ליצור קופסת מראה.
-
12:53 - 12:55קרטון ובאמצעו מראה,
-
12:55 - 12:59ואתה שם את הפנטום... דרק המטופל הראשון הגיע.
-
12:59 - 13:02ידו נקטעה לפני 10 שנים.
-
13:02 - 13:05היתה לו קריעה של העצב הברכיאלי
-
13:05 - 13:09היד היתה משותקת ולאחר שנה נקטעה.
-
13:09 - 13:11היתה לו יד פנטום עם כאב חמור והוא לא יכול היה להניעה.
-
13:11 - 13:13יד פנטום משותקת.
-
13:13 - 13:17הוא הגיע ונתתי לו קופסא ובתוכה מראה,
-
13:17 - 13:20כאמור "קופסת מראה".
-
13:20 - 13:23והוא שם את יד הפנטום השמאלית המאוגרפת
-
13:23 - 13:25בצידה השמאלי של המראה,
-
13:25 - 13:27ואת ידו הימנית הבריאה בצידה הימני,
-
13:27 - 13:31באותה תנוחה עוויתית,
-
13:31 - 13:34והסתכל במראה, ומה הוא חווה?
-
13:34 - 13:37הוא התבונן ביד הפנטום קמה לתחיה,
-
13:37 - 13:41כי הוא מתבונן על הבבואה של היד הבריאה במראה,
-
13:41 - 13:43וכאילו שיד הפנטום קמה לתחיה.
-
13:43 - 13:46"עכשיו", ביקשתי, "הזז את האצבעות
-
13:46 - 13:50האצבעות האמיתיות, תוך כדי צפיה במראה".
-
13:50 - 13:54הוא כמובן יקבל את החוויה הויזואלית שהפנטום זז.
-
13:54 - 13:56זה ברור. אך הדבר המדהים הוא
-
13:56 - 13:59שהפציינט צעק בהתלהבות: "אלוהים, הפנטום שלי זז! "
-
13:59 - 14:01והכאב שכח.
-
14:01 - 14:04זכרו, הפציינט הראשון שלי-
-
14:04 - 14:05(מחיאות כפיים)
-
14:05 - 14:09תודה.
-
14:09 - 14:12הפציינט הראשון שלי הגיע והסתכל במראה,
-
14:12 - 14:15וביקשתי, "התבונן על הבבואה של הפנטום שלך".
-
14:15 - 14:17הוא התחיל לגחך ואמר "אני רואה את הפנטום שלי".
-
14:17 - 14:19אבל הוא לא טיפש. הוא יודע שזה לא אמיתי
-
14:19 - 14:21אלא רק בבואת מראה,
-
14:21 - 14:23אך עדין זו חוויה חושית משכנעת.
-
14:23 - 14:26"עכשיו" אמרתי, "הזז את היד הבריאה ואת הפנטום".
-
14:26 - 14:28"אתה יודע שאיני יכול להניע את הפנטום, זה כואב".
-
14:28 - 14:30אמרתי, "הזז את היד הבריאה."
-
14:30 - 14:32והוא מיד אמר "אני לא מאמין! הפנטום שלי נע!"
-
14:32 - 14:35"והכאב הוקל".
-
14:35 - 14:36ואז ביקשתי, "עצום עיניים."
-
14:36 - 14:38הוא עצם את עיניו.
-
14:38 - 14:39"הזז את היד הבריאה."
-
14:39 - 14:40"כלום- היד שוב קפוצה."
-
14:40 - 14:42" אוקיי, פתח את העיניים."
-
14:42 - 14:43"הו אלוהים, זה שוב זז!"
-
14:43 - 14:45הוא היה מאושר כמו ילד בחנות ממתקים.
-
14:45 - 14:50אז אמרתי, אוקיי, זה מוכיח את התיאוריה שלי על "השיתוק הנלמד"
-
14:50 - 14:52ועל התפקיד המכריע של הראיה בו,
-
14:52 - 14:54אך לא אקבל פרס נובל
-
14:54 - 14:56על שהצלחתי לגרום למישהו להניע איבר פנטום
-
14:56 - 14:57(צחוק)
-
14:57 - 14:58(מחיאות כפיים)
-
14:58 - 15:01אם חושבים על זה, זה כשרון חסר תועלת לחלוטין.
-
15:01 - 15:02(צחוק)
-
15:02 - 15:06אבל אז חשבתי שיתכן ולסוגים אחרים של שיתוק
-
15:06 - 15:11כמו שבץ או דיסטוניה מקומית-
-
15:11 - 15:13יכול להיות מרכיב נלמד
-
15:13 - 15:16שניתן להתגבר עליו ע"י שימוש במתקן פשוט כמו ראי.
-
15:16 - 15:18אז אמרתי לדרק-
-
15:18 - 15:21הרי הוא לא יכול להסתובב עם ראי כל הזמן כדי להקל על הכאבים-
-
15:21 - 15:25אמרתי לו "קח את המראה הביתה ותתאמן כמה שבועות.
-
15:25 - 15:27אולי לאחר האימון
-
15:27 - 15:29תוכל להניח למראה, לבטל את השיתוק הנלמד
-
15:29 - 15:31ולהתחיל להניע את היד המשותקת,
-
15:31 - 15:33וכך להקל על הכאבים."
-
15:33 - 15:35הוא הסכים ולקח את המראה לביתו.
-
15:35 - 15:37אחרי הכל זה רק שני דולר.
-
15:37 - 15:40לאחר שבועיים הוא מטלפן אלי,
-
15:40 - 15:42ואומר "דוקטור אתה לא תאמין!"
-
15:42 - 15:43"מה?" אמרתי.
-
15:43 - 15:45"זה נעלם!"
-
15:45 - 15:46"מה נעלם?" שאלתי.
-
15:46 - 15:48חשבתי שאולי קופסת המראה נעלמה.
-
15:48 - 15:49(צחוק)
-
15:49 - 15:52"הפנטום שהיה לי בעשר שנים האחרונות,
-
15:52 - 15:54פשוט נעלם."
-
15:54 - 15:56התחלתי לחשוש, אמרתי לעצמי, אלוהים,
-
15:56 - 15:58הרי שיניתי את דימוי הגוף של הבחור,
-
15:58 - 16:01מה עם האתיקה המחקרית על ניסויים בבני אדם וכל זה?
-
16:01 - 16:03אז אמרתי, "דרק, זה מפריע לך?"
-
16:03 - 16:06"מה פתאום, בשלושת הימים האחרונים לא היתה לי יד פנטום
-
16:06 - 16:09ולכן לא היו לי כאבים במרפק, ביד הקפוצה,
-
16:09 - 16:12ובזרוע. כל הכאבים נעלמו.
-
16:12 - 16:16הבעיה היא שעדיין יש לי אצבעות פנטום שיוצאות מהכתף,
-
16:16 - 16:18והקופסא לא מגיעה לשם."
-
16:18 - 16:19(צחוק)
-
16:19 - 16:22"אתה יכול לשנות אותה ולשים לי אותה על המצח
-
16:22 - 16:25כדי שאוכל להיפטר מאצבעות הפנטום?"
-
16:25 - 16:27הוא חשב שאני איזה מין קוסם.
-
16:27 - 16:28עכשיו, למה זה קרה?
-
16:28 - 16:31המח חווה קונפליקט חושי משמעותי.
-
16:31 - 16:34מצד אחד הוא מקבל מידע ויזואלי שהפנטום חזר.
-
16:34 - 16:36מצד שני אין תגובה תואמת
-
16:36 - 16:40מהשרירים האומרת שאין יד, נכון?
-
16:40 - 16:42ובנוסף יש פקודות מוטוריות שאומרות שיש יד,
-
16:42 - 16:45ובגלל הקונפליקט הזה, המח אומר - לעזאזל
-
16:45 - 16:48אין פנטום, אין יד, נכון?
-
16:48 - 16:50סוג של הכחשה- מתעלם מהאותות.
-
16:50 - 16:54וכשהיד נעלמת, הבונוס הוא שהכאב נעלם
-
16:54 - 16:58כי לא יתכן כאב חסר גוף שמרחף באויר.
-
16:58 - 17:00אז זהו הבונוס.
-
17:00 - 17:02הטכניקה הזו נוסתה על עשרות מטופלים
-
17:02 - 17:04על ידי קבוצות אחרות בהלסינקי
-
17:04 - 17:07ויתכן שהיא יעילה כטיפול לכאבי פנטום,
-
17:07 - 17:09ואנשים ניסו אותה גם בשיקום משבץ מוחי.
-
17:09 - 17:12בדרך כלל חושבים על שבץ כעל נזק לסיבים העצביים,
-
17:12 - 17:14ושאי אפשר לעשות דבר בקשר לזה.
-
17:14 - 17:19אך כנראה יש מרכיב בשיתוק של שבץ שהוא שיתוק נלמד,
-
17:19 - 17:22ואולי ניתן יהיה להתגבר עליו בעזרת מראות.
-
17:22 - 17:24גם זה נמצא במחקרים קליניים,
-
17:24 - 17:26ועוזר להמון חולים.
-
17:26 - 17:30אוקיי, תנו לי להעביר הילוך ולעבור לחלק השלישי של ההרצאה,
-
17:30 - 17:34והוא על עוד תופעה מרתקת בשם סינסתזיה (Synaesthesia).
-
17:34 - 17:37שהתגלתה על ידי פראנסיס גאלטון במאה ה-19.
-
17:37 - 17:39בן דודו של צ'ארלס דרווין.
-
17:39 - 17:41הוא שם לב שלחלק מהאוכלוסיה,
-
17:41 - 17:45שבאופן כללי הם בריאים לחלוטין, יש את התופעה המוזרה הבאה
-
17:45 - 17:48כל פעם שהם רואים מספר, יש לו צבע.
-
17:48 - 17:52חמש הוא כחול, שבע הוא צהוב, שמונה ירקרק,
-
17:52 - 17:54תשע אינדיגו וכו'.
-
17:54 - 17:57שימו לב שהאנשים הללו נורמלים לחלוטין מבחינות אחרות.
-
17:57 - 18:00לפעמים צלילים שונים מחוללים צבעים.
-
18:00 - 18:03דו דיאז הוא כחול, פה דיאז ירוק,
-
18:03 - 18:06צליל אחר יהיה אולי צהוב. טוב?
-
18:06 - 18:08למה זה קורה?
-
18:08 - 18:10גאלטון קרא לזה סינסטזיה,
-
18:10 - 18:12ערבוב של חושים.
-
18:12 - 18:14אצלנו החושים נבדלים.
-
18:14 - 18:16האנשים הללו מערבבים את חושיהם.
-
18:16 - 18:17למה זה קורה?
-
18:17 - 18:19יש שני היבטים מעניינים לבעיה הזאת.
-
18:19 - 18:21ראשית, התכונה הזאת משפחתית,
-
18:21 - 18:24אז גאלטון אמר שיש בה בסיס תורשתי, גנטי.
-
18:24 - 18:28שנית...וזה מחזיר אותי לנושא המרכזי
-
18:28 - 18:31של ההרצאה- יצירתיות-
-
18:31 - 18:36סינסטזיה שכיחה פי שמונה אצל אמנים, משוררים, סופרים
-
18:36 - 18:39ואנשים יצירתיים אחרים מאשר בשאר האוכלוסיה.
-
18:39 - 18:40למה שזה יהיה כך?
-
18:40 - 18:42אני אענה על השאלה הזו.
-
18:42 - 18:44מעולם לא ענו עליה לפני כן.
-
18:44 - 18:45אוקיי, מהי סינסטזיה? מה גורם לה?
-
18:45 - 18:46אז יש הרבה תיאוריות.
-
18:46 - 18:48תיאוריה אחת היא שהם סתם משוגעים.
-
18:48 - 18:51זו לא באמת תיאוריה מדעית אז אפשר לשכוח ממנה.
-
18:51 - 18:55תיאוריה אחרת שהם מסוממים, כן?
-
18:55 - 18:57יתכן שיש משהו בזה
-
18:57 - 18:59כי התופעה יותר שכיחה באיזור המפרץ מאשר בסן דייגו.
-
18:59 - 19:00(צחוק)
-
19:00 - 19:03התיאוריה השלישית...
-
19:03 - 19:08בואו נשאל את עצמנו מה באמת קורה בסינסטזיה?
-
19:08 - 19:11אז אנחנו מצאנו שאזורי הצבעים והמספרים
-
19:11 - 19:14הם מאוד סמוכים במח, בפיתול דמוי-כישור (fusiform gyrus).
-
19:14 - 19:16אז אמרנו שישנו חיווט מקרי
-
19:16 - 19:19בין איזורי הצבע והמספרים במח.
-
19:19 - 19:22אז כל פעם שאתה רואה מספר, אתה רואה את הצבע התואם לו,
-
19:22 - 19:24ולכן יש סינסטזיה.
-
19:24 - 19:26מדוע זה קורה?
-
19:26 - 19:28למה שיהיה חיווט כזה אצל אנשים מסוימים?
-
19:28 - 19:30זוכרים שאמרתי שזה משפחתי?
-
19:30 - 19:32זה הרמז.
-
19:32 - 19:34והוא שיש איזשהו גן חריג,
-
19:34 - 19:37מוטציה בגן שגורמת לחיווט החריג הזה.
-
19:37 - 19:39כולנו, כך מתברר,
-
19:39 - 19:43נולדים כשהכל מחוזר להכל.
-
19:43 - 19:46כל איזור במח מחובר לכל איזור אחר,
-
19:46 - 19:48והקשרים האלה עוברים גיזום כדי ליצור
-
19:48 - 19:51את המבנה המודולרי האופייני של המוח הבוגר.
-
19:51 - 19:53אז אם הגן שאחראי לגיזום הזה
-
19:53 - 19:55עובר מוטציה,
-
19:55 - 19:58אז מקבלים פגם בגיזום בין איזורים קרובים במח,
-
19:58 - 20:01ואם זה בין איזורי הצבע והמספרים, מקבלים סינסטזית צבע-מספר,
-
20:01 - 20:04ואם זה בין איזורי הצלילים והצבעים, מקבלים סינאסטזית צליל-צבע.
-
20:04 - 20:06עד כאן מובן.
-
20:06 - 20:08עכשיו, מה אם הגן הזה מבוטא בכל המח,
-
20:08 - 20:09כך שהכל מחווט להכל?
-
20:09 - 20:15ובכן, חישבו מה משותף לאמנים,
סופרים ומשוררים, -
20:15 - 20:18היכולת שלהם לבצע חשיבה מטפאורית,
-
20:18 - 20:20לחבר בין מושגים שהם לכאורה לא קשורים
-
20:20 - 20:23כמו "זהו המזרח ויוליה היא השמש."
-
20:23 - 20:25אתם לא אומרים, "יוליה היא השמש"
-
20:25 - 20:27זה אומר שהיא כדור אש בוער?
-
20:27 - 20:30סכיזופרנים עושים זאת אך זה סיפור אחר, נכון?
-
20:30 - 20:33אנשים בריאים אומרים שהיא חמה כמו השמש,
-
20:33 - 20:35קורנת, או מטפחת כמו השמש.
-
20:35 - 20:37מיד מוצאים את הקשרים.
-
20:37 - 20:40אז אם אנו מניחים שהחיווט המוגבר
-
20:40 - 20:43הוא בחלקים שונים של המח,
-
20:43 - 20:46אז זה ייצור נטיה מוגברת
-
20:46 - 20:49לחשיבה מטפאורית ויצירתית
-
20:49 - 20:51אצל אנשים עם סינסטזיה.
-
20:51 - 20:54ולכן סינסטזיה שכיחה פי שמונה אצל
-
20:54 - 20:56משוררים, אמנים וסופרים.
-
20:56 - 20:59זוהי השקפה מאוד מוחית על סינאסטזיה.
-
20:59 - 21:01ההדגמה האחרונה... אפשר עוד דקה?
-
21:01 - 21:03(מחיאות כפיים)
-
21:03 - 21:08אוקיי. אני אראה לכם
שלכולכם יש סינסטזיה, אבל אתם בהכחשה. -
21:08 - 21:12הנה לפניכם אלפבית חייזרי.
ממש כמו האלפבית שלנו, -
21:12 - 21:15איי הוא איי, בי הוא בי, סי הוא סי,
-
21:15 - 21:18צורות שונות לצלילים שונים. בסדר?
-
21:18 - 21:20וכאן יש לכם אלפבית חייזרי.
-
21:20 - 21:22אחד מהם הוא קיקי ואחד הוא בובה.
-
21:22 - 21:24מיהו מי?
-
21:24 - 21:26כמה חושבים שזה קיקי וזה בובה? הרימו ידיים
-
21:26 - 21:28טוב, באחד או שנים יש מוטציות.
-
21:28 - 21:29(צחוק)
-
21:29 - 21:31כמה חושבים שזה בובה וזה קיקי?
-
21:31 - 21:33תשעים ותשעה אחוזים.
-
21:33 - 21:35אף אחד מכם לא חייזר, אז איך ידעתם?
-
21:35 - 21:40זה מכוון שאתם משתמשים בחשיבה מופשטת-סינסטתית.
-
21:40 - 21:44כלומר, אתם אומרים שהצורה המשוננת-קי קי,
-
21:44 - 21:49ובאוזן תאי השערה מעוררים-קי קי,
-
21:49 - 21:52מחקים את הצורה המשוננת הויזואלית.
-
21:52 - 21:55וזה מאוד חשוב, כי זה אומר
-
21:55 - 21:57שהמח יוצר משהו בסיסי...
-
21:57 - 21:59זה נראה כמו אשליה מטופשת,
-
21:59 - 22:03אך חלקיקי האור בעין יוצרים צורה,
-
22:03 - 22:06ותאי השערה באוזן יוצרים דפוס אודיטורי,
-
22:06 - 22:11והמח יכול לשלוף את המכנה המשותף.
-
22:11 - 22:13זו צורה בסיסית של חשיבה מופשטת,
-
22:13 - 22:18ואנו כעת יודעים שזה קורה בפיתול דמוי-הכישור במח
-
22:18 - 22:19כי כשהוא נפגע,
-
22:19 - 22:23אובדת היכולת הזו של קיקי ובובה,
-
22:23 - 22:25וגם היכולת המטפאורית.
-
22:25 - 22:29אם נשאל אדם כזה מה המשמעות
-
22:29 - 22:31של "לא כל הנוצץ זהב הוא",
-
22:31 - 22:33הוא יאמר "אם זה מתכתי ונוצץ, זה לא אומר שזה זהב,
-
22:33 - 22:36צריך לשקול את זה". אוקיי?
-
22:36 - 22:39כלומר הם מפספסים לגמרי את המשמעות המטפאורית.
-
22:39 - 22:42אז האזור הזה גדול אצל בני אדם פי שמונה
-
22:42 - 22:45מאשר אצל יונקים ירודים.
-
22:45 - 22:48משהו מאוד מעניין קורה בפיתול הזה,
-
22:48 - 22:51והוא הצומת בין השמיעה, הראיה והמישוש,
-
22:51 - 22:55והפך להיות ענק אצל בני אדם.
-
22:55 - 22:58אני חושב ששם הבסיס להרבה יכולות אנושיות יחודיות
-
22:58 - 23:01כמו חשיבה מופשטת, מטפאורות ויצירתיות.
-
23:01 - 23:04כל השאלות הללו שפילוסופים חוקרים אלפי שנים,
-
23:04 - 23:08אנו המדענים יכולים להתחיל לחקור על ידי הדמיית מח,
-
23:08 - 23:10ושאילת שאלות נכונות את המטופלים.
-
23:10 - 23:12תודה רבה.
-
23:12 - 23:13(מחיאות כפיים)
-
23:13 - 23:14מצטער על זה...
-
23:14 - 23:15(צחוק)
- Title:
- 3 רמזים להבנת המוח שלנו
- Speaker:
- ויליאנור ראמצ'אנדרן
- Description:
-
more » « less
ויליאנור ראמצ'אנדרן מספר לנו מה נזק מוחי יכול לגלות לנו על הקשר בין רקמה מוחית לנפש שלנו, ומדבר על שלוש דוגמאות מרתקות לאשליות של המוח.
- Video Language:
- English
- Team:
closed TED
- Project:
- TEDTalks
- Duration:
- 23:17
|
Sigal Tifferet edited Hebrew subtitles for 3 clues to understanding your brain | |
|
Oran Tzuman added a translation |