< Return to Video

יש לי 99 בעיות... שיתוק מוחין הוא רק אחת מהן

  • 0:01 - 0:03
    שלום, נשות TED, מה קורה.
  • 0:03 - 0:04
    (מחיאות כפיים)
  • 0:04 - 0:05
    לא מספיק טוב.
  • 0:05 - 0:08
    שלום, נשות TED, מה קורה?
  • 0:08 - 0:10
    (מחיאות כפיים)
  • 0:10 - 0:12
    שמי הוא מייסון זאיד,
  • 0:12 - 0:14
    ואני לא שיכורה,
  • 0:14 - 0:17
    אבל הרופא שיילד אותי היה שיכור.
  • 0:17 - 0:21
    הוא חתך את אימי שש פעמים
  • 0:21 - 0:23
    בשישה כיוונים שונים,
  • 0:23 - 0:26
    ובדך הוא חנק את התינוקת הקטנה והמסכנה שגדלה להיות אני.
  • 0:26 - 0:28
    כתוצאה מכך, אני סובלת משיתוק מוחין,
  • 0:28 - 0:31
    שמתבטא בכך שאני רועדת כל הזמן.
  • 0:31 - 0:34
    תראו.
  • 0:34 - 0:37
    זה מתיש.
    אני כמו שקירה, שקירה,
  • 0:37 - 0:39
    משולבת עם מוחמד עלי.
  • 0:39 - 0:42
    (צחוק)
  • 0:42 - 0:44
    שיתוק מוחין (C.P.) אינה מחלה גנטית.
  • 0:44 - 0:47
    לא ממדובר בפגם מולד.
    לא ניתן להדבק ממנו.
  • 0:47 - 0:50
    אף אחד לא הטיל קללה על הרחם של אימי.
  • 0:50 - 0:54
    ולא חליתי במחלה משום שהורי הם בני דודים,
  • 0:54 - 0:55
    והם בני דודים.
  • 0:55 - 0:59
    (צחוק)
  • 0:59 - 1:02
    זה קורה רק בעקבות תאונות,
  • 1:02 - 1:04
    כמו התאונה שקרתה לי ביום הולדתי.
  • 1:04 - 1:09
    עכשיו, חשוב לי להזהיר אתכן,
    אני לא מעוררת השראה,
  • 1:09 - 1:12
    ואני לא רוצה שמישהו בחדר
  • 1:12 - 1:13
    ירגיש רע בגללי,
  • 1:13 - 1:15
    כי מתישהו במהלך החיים,
  • 1:15 - 1:19
    חלמתם שהפכתם לנכים.
  • 1:19 - 1:21
    הצטרפו למסע יחד אתי.
  • 1:21 - 1:24
    ערב חג המולד, אתם בקניון,
  • 1:24 - 1:27
    נוסעים במעגלים מחפשים מקום חניה,
  • 1:27 - 1:29
    ומה אתם רואים?
  • 1:29 - 1:34
    16 מקומות חניה פנויים בחניית הנכים.
  • 1:34 - 1:36
    ואתם חושבים "אלוהים, לא יכולתי להיות
  • 1:36 - 1:38
    רק קצת נכה?"
  • 1:38 - 1:43
    (צחוק)
  • 1:43 - 1:45
    וחוץ מזה, אני חייבת להגיד לכם,
  • 1:45 - 1:49
    יש לי 99 בעיות, ושיתוק מוחין הוא רק אחת מהן.
  • 1:49 - 1:52
    אם הייתה אולימפיאדה למדוכאים,
  • 1:52 - 1:54
    הייתי זוכה במדליית זהב.
  • 1:54 - 1:59
    אני פלסטינית, מוסלמית, אישה, נכה,
  • 1:59 - 2:02
    ואני גרה בניו ג'רזי.
  • 2:02 - 2:08
    (צחוק) (מחיאות כפיים)
  • 2:08 - 2:11
    אם אתם לא מרגישים יותר טוב עכשיו, כדאי שתרגישו.
  • 2:11 - 2:14
    אני מגיעה מהעיר קליפורד פארק במדינת ניו ג'רזי.
  • 2:14 - 2:17
    תמיד אהבתי את העובדה
  • 2:17 - 2:19
    שהעיירה שלי והמחלה שלי
  • 2:19 - 2:21
    חולקות את אותן ראשי תיבות (C.P.).
  • 2:21 - 2:23
    אני אוהבת גם את העובדה שאילו רציתי ללכת
  • 2:23 - 2:25
    מבייתי לעיר ניו יורק, יכולתי לעשות זאת.
  • 2:25 - 2:28
    רוב חולי שיתוק המוחין לא מסוגלים ללכת.
  • 2:28 - 2:31
    אבל ההורים שלי לא האמינו ב- "לא יכול".
  • 2:31 - 2:33
    אבא שלי תמיד אמר
  • 2:33 - 2:37
    "את יכולה לעשות זאת, כן את יכולה."
  • 2:37 - 2:40
    (צחוק)
  • 2:40 - 2:43
    אז, אם שלוש האחיות הגדולות שלי שטפו רצפה,
  • 2:43 - 2:44
    אני שטפתי רצפה.
  • 2:44 - 2:47
    אם שלוש האחיות הגדולות שלי הלכו לבית ספר ציבורי,
  • 2:47 - 2:49
    ההורים שלי תבעו את מערכת החינוך
  • 2:49 - 2:51
    כדי לוודא שגם אני אלמד שם,
  • 2:51 - 2:53
    ואם ארבעתנו לא קיבלנו עשיריות במבחנים,
  • 2:53 - 2:55
    כולנו פגשנו את הכפכף של אימא.
  • 2:55 - 2:58
    (צחוק)
  • 2:58 - 3:01
    אבי לימד אותי ללכת כשהייתי בת חמש
  • 3:01 - 3:03
    הוא שם את עקביי על כפות הרגליים שלו
  • 3:03 - 3:05
    והלך.
  • 3:05 - 3:08
    שיטה נוספת בה הוא השתמש הייתה לנופף
  • 3:08 - 3:12
    בשטר של דולר מולי, ולתת לי לרדוף אחריו.
  • 3:12 - 3:14
    (צחוק)
  • 3:14 - 3:17
    החשפנית שבתוכי הייתה חזקה מאד, ועל ידי --
  • 3:17 - 3:18
    (צחוק)
  • 3:18 - 3:21
    כן, לא, ביום הראשון של גן הילדים,
  • 3:21 - 3:23
    כבר הלכתי כמו אלופה
  • 3:23 - 3:27
    שחטפה אגרוף אחד יותר מדי.
  • 3:27 - 3:30
    כשגדלתי, היו רק שישה ערבים בשכונה שלי,
  • 3:30 - 3:33
    וכולם היו בני משפחתי.
  • 3:33 - 3:35
    כיום יש 20 ערבים בשכונה,
  • 3:35 - 3:38
    וכולם עדיין בני משפחה שלי.
    (צחוק)
  • 3:38 - 3:41
    אני לא חושבת שמישהו שם לב שאנחנו לא איטלקים.
  • 3:41 - 3:46
    (צחוק) (מחיאות כפיים)
  • 3:48 - 3:51
    כל זה קרה לפני אירועי ה- 11 לספטמבר ולפני שהפוליטיקאים
  • 3:51 - 3:55
    חשבו שמותר להם להשתמש בביטוי "אני שונא מוסלמים"
  • 3:55 - 3:57
    כסיסמאת הבחירות שלהם.
  • 3:57 - 4:00
    לאנשים שגדלתי אתם לא הייתה בעיה עם האמונה שלי.
  • 4:00 - 4:03
    הם כן, לעומת זאת, דאגו מאד
  • 4:03 - 4:05
    מהאפשרות שאני עלולה לגווע ברעב בתקופת הרמדאן.
  • 4:05 - 4:07
    הייתי מסבירה להם שצברתי מספיק שומן
  • 4:07 - 4:09
    למחיה של שלושה חודשים שלמים,
  • 4:09 - 4:14
    כך שצום מזריחת החמה ועד השקיעה בא לי בקלות.
  • 4:14 - 4:17
    רקדתי סטפס בברודווי.
  • 4:17 - 4:21
    כן, בברודווי. זה נשמע משוגע.
    (מחיאות כפיים)
  • 4:21 - 4:23
    ההורים שלי לא יכלו לממן טיפולי פיזיותרפיה,
  • 4:23 - 4:25
    אז הם שלחו אותי לבית ספר לריקוד.
  • 4:25 - 4:27
    למדתי לרקוד בנעלי עקב,
  • 4:27 - 4:29
    כך שאני יודעת ללכת בנעלי עקב.
  • 4:29 - 4:30
    ואני מניו ג'רזי,
  • 4:30 - 4:33
    וחשוב לנו מאד להראות אופנתיות,
  • 4:33 - 4:37
    כך שכאשר החברות שלי נעלו נעלי עקב, גם אני נעלתי נעלי עקב.
  • 4:37 - 4:40
    וכשהחברות שלי יצאו לבלות את חופשת הקיץ
  • 4:40 - 4:42
    בחופי ניו ג'רזי, אני לא הצטרפתי.
  • 4:42 - 4:45
    ביליתי את הקיץ באזור מלחמה,
  • 4:45 - 4:47
    כי ההורים שלי פחדו
  • 4:47 - 4:49
    שאם לא נחזור לבקר ברשות הפלסטינית
  • 4:49 - 4:51
    כל שנה בקיץ,
  • 4:51 - 4:53
    נגדל להיות כמו מדונה.
  • 4:53 - 4:58
    (צחוק)
  • 4:58 - 5:01
    במהלך חופשת הקיץ
  • 5:01 - 5:03
    אבא שלי היה מנסה לרפא אותי,
  • 5:03 - 5:05
    אז שתיתי חלב צבאים,
  • 5:05 - 5:07
    וטופלתי בספלים חמים על הגב,
  • 5:07 - 5:09
    הוטבלתי במימי ים המלח,
  • 5:09 - 5:12
    ואני זוכרת שהמים שרפו לי בעיניים
  • 5:12 - 5:14
    וחשבתי, "זה עובד! זה עובד!"
  • 5:14 - 5:17
    (צחוק)
  • 5:17 - 5:21
    והמרפא הפלאי היחיד שמצאנו היה בשיעור יוגה.
  • 5:21 - 5:24
    אני חייבת להתוודות, זה ממש משעמם,
  • 5:24 - 5:25
    אבל לפני שעשיתי יוגה,
  • 5:25 - 5:28
    הייתי אומנית סטנד-אפ שלא יכולה לעמוד.
  • 5:28 - 5:32
    ועכשיו אני מסוגלת לעמוד על הראש.
  • 5:32 - 5:37
    ההורים שלי תמיד הדגישו בפני
  • 5:37 - 5:39
    שאני מסוגלת לעשות הכל,
  • 5:39 - 5:41
    שאין חלום שהוא בלתי אפשרי,
  • 5:41 - 5:43
    והחלום שלי היה להופיע
  • 5:43 - 5:47
    באופרת הסבון "בית חולים כללי."
  • 5:47 - 5:49
    התקבלתי לקולג' תודות להעדפה מתקנת
  • 5:49 - 5:52
    וקיבלתי מלגה חלומית ל- ASU,
  • 5:52 - 5:54
    האוניברסיטה של מדינת אריזונה,
  • 5:54 - 5:57
    כי התאמתי לכל מכסות ההעדפה.
  • 5:57 - 6:01
    היית ממש חיית המחמד של החוג לתאטרון.
  • 6:01 - 6:03
    כולם אהבו אותי.
  • 6:03 - 6:06
    הכנתי שיעורי בית עבור כל הילדים הפחות חכמים,
  • 6:06 - 6:08
    קיבלתי 100 בכל הקורסים שלי,
  • 6:08 - 6:11
    100 בכל הקורסים שלהם.
  • 6:11 - 6:13
    בכל פעם ששיחקתי סצנה
  • 6:13 - 6:14
    מההצגה "ביבר הזכוכית,"
  • 6:14 - 6:17
    הפרופסור שלי פרץ בדמעות.
  • 6:17 - 6:19
    אבל אף פעם לא השתתפתי בהצגה.
  • 6:19 - 6:21
    לבסוף, בשנה האחרונה ללימודים,
  • 6:21 - 6:23
    ASU החליטו להעלות מופע שנקרא
  • 6:23 - 6:25
    "הם רוקדים ממש לאט בג'קסון."
  • 6:25 - 6:28
    זה מחזה על נערה עם שיתוק מוחין
  • 6:28 - 6:30
    אני הייתי נערה עם שיתוק מוחין
  • 6:30 - 6:33
    אז התחלתי לצרוח בהתרגשות,
  • 6:33 - 6:35
    "סוף סוף אני אקבל תפקיד בהצגה!
  • 6:35 - 6:36
    יש לי שיתוק מוחין!
  • 6:36 - 6:39
    חופשיה סוף סוף! חופשיה סוף סוף!
  • 6:39 - 6:42
    תודה לאל, אני חופשיה סוף סוף!"
  • 6:42 - 6:45
    לא קיבלתי את התפקיד.
    (צחוק)
  • 6:45 - 6:48
    שרי בראון קיבלה את התפקיד.
  • 6:48 - 6:50
    רצתי אל מנהלת מחלקת התיאטרון
  • 6:50 - 6:53
    בוכה בהיסטריה, כאלו מישהו ירה לי בחתול,
  • 6:53 - 6:54
    כדי לשאול אותה למה,
  • 6:54 - 6:56
    והיא אמרה שזה בגלל
  • 6:56 - 6:59
    שהם לא חשבו שאני מסוגלת לבצע את הפעלולים.
  • 6:59 - 7:01
    אמרתי לה "סליחה, אם אני לא יכולה לבצע את הפעלולים,
  • 7:01 - 7:03
    גם הדמות בהצגה לא יכולה."
  • 7:03 - 7:08
    (צחוק) (מחיאות כפיים)
  • 7:11 - 7:16
    זה היה התפקיד שאני, פשוט, נולדתי לשחק
  • 7:16 - 7:21
    והם נתנו אותו, הם נתנו אותו לשחקנית ללא שיתוק מוחין.
  • 7:21 - 7:23
    הקולג' חיקה את החיים.
  • 7:23 - 7:25
    להוליווד יש היסטוריה אפלה
  • 7:25 - 7:27
    של ליהוק שחקנים בריאים בגופם
  • 7:27 - 7:30
    לגלם תפקידים של נכים בקולנוע.
  • 7:30 - 7:33
    לאחר סיום הקולג', חזרתי לגור בבית,
  • 7:33 - 7:35
    וסצנת המשחק הראשונה שלי הייתה
  • 7:35 - 7:37
    כניצבת באופרת סבון.
  • 7:37 - 7:39
    החלום שלי התגשם.
  • 7:39 - 7:41
    וידעתי שאני יכולה להתקדם
  • 7:41 - 7:46
    מתפקיד של שתי מילים לתפקיד של החברה המשוגעת בקלות.
  • 7:46 - 7:49
    אבל למרות זאת, המשכתי לתפקד כרהיט מפואר
  • 7:49 - 7:51
    שיכולת לראות רק מאחור,
  • 7:51 - 7:53
    והתבהר לי
  • 7:53 - 7:55
    שמלהקים
  • 7:55 - 7:59
    לא מעסיקים שחקנים מוזרים, ממוצא אתני חריג ועם מוגבלות.
  • 7:59 - 8:01
    הם שוכרים רק אנשים מושלמים.
  • 8:01 - 8:04
    אבל היו גם יוצאים מן הכלל.
  • 8:04 - 8:06
    כשגדלתי צפיתי הרבה בוופי גולדברג,
  • 8:06 - 8:08
    רוזאן באר, אלן,
  • 8:08 - 8:10
    ולכל הנשים האלה יש דבר אחד משותף:
  • 8:10 - 8:12
    הן היו קומיקאיות.
  • 8:12 - 8:14
    אז הפכתי לקומיקאית.
  • 8:14 - 8:19
    (צחוק) (מחיאות כפיים)
  • 8:20 - 8:24
    העבודה הראשונה שלי הייתה כנהגת שמסיעה קומיקאים
  • 8:24 - 8:26
    מניו יורק אל מופעים בניו ג'רזי,
  • 8:26 - 8:28
    ואני לעלם לא אשכח את המבט על פניו של הקומיקאי הראשון
  • 8:28 - 8:31
    שהסעתי כשהוא הבין
  • 8:31 - 8:34
    שהוא נוסע במהירות לא חוקית בכביש המהיר לניו ג'רזי
  • 8:34 - 8:37
    במכונית שנהוגה על ידי בחורה עם שיתוק מוחין.
  • 8:37 - 8:39
    הופעתי במועדונים ברחבי אמריקה,
  • 8:39 - 8:43
    הופעתי גם בשפה הערבית במזרח התיכון,
  • 8:43 - 8:46
    בלי צנזורה ובלי כיסוי ראש.
  • 8:46 - 8:48
    יש אנשים שאומרים שאני
  • 8:48 - 8:50
    הסטנדאפיסטית הראשונה בעולם הערבי.
  • 8:50 - 8:52
    אני לא אוהבת להגיד אני ראשונה,
  • 8:52 - 8:55
    אבל אני בטוחה שהם לא שמעו
  • 8:55 - 8:59
    את השמועה המרושעת שנשים הן לא מצחיקות,
  • 8:59 - 9:03
    והם חושבים שאנחנו מצחיקות בהיסטריה.
  • 9:03 - 9:08
    בשנת 2003, אחי מאב ואם אחרים
  • 9:08 - 9:10
    דין עובידאללה ואני
  • 9:10 - 9:12
    יסדנו את פסטיבל הקומדיה של ערבים-אמריקאים בניו יורק.
  • 9:12 - 9:14
    השנה הפסטיבל התקיים בפעם העשירית.
  • 9:14 - 9:17
    המטרה שלנו הייתה לשנות את הדימוי השלילי
  • 9:17 - 9:20
    שיש לערבים אמריקאים בתקשורת,
  • 9:20 - 9:22
    ובאותה הזדמנו להזכיר למלהקים
  • 9:22 - 9:25
    שמזרח אסייתים היא לא מילה נרדפת לערבים.
  • 9:25 - 9:28
    (צחוק)
  • 9:28 - 9:34
    ההתמודדות עם הזהות הערבית הייתה קלה, קלה בהרבה
  • 9:34 - 9:36
    מההתמודדות עם האתגר הגדול
  • 9:36 - 9:39
    של הסטיגמות כנגד נכים.
  • 9:39 - 9:41
    ההזדמנות הגדולה שלי הגיעה בשנת 2010.
  • 9:41 - 9:43
    הוזמתי להתארח
  • 9:43 - 9:44
    בתכנית החדשות בטלוויזיה בכבלים
  • 9:44 - 9:46
    "ספירה לאחור עם קית אולברמן."
  • 9:46 - 9:49
    נכנסתי לבושה בבגדי נשף,
  • 9:49 - 9:52
    והם הכניסו אותי לאולפן
  • 9:52 - 9:57
    והושיבו אותי בכיסא מסתובב, עם גלגלים.
  • 9:57 - 10:00
    הבטתי במנהל הבמה ואמרתי
  • 10:00 - 10:02
    "סליחה, אפשר לקבל כיסא אחר?"
  • 10:02 - 10:04
    והיא הסתכלה עלי וענתה,
  • 10:04 - 10:07
    "חמש, ארבע, שלוש, שתיים...."
  • 10:07 - 10:09
    ועלינו לשידור חי, מבינים?
  • 10:09 - 10:11
    אני נאלצתי להיאחז בכוח לשולחן המגיש
  • 10:11 - 10:15
    כדי שלא אתגלגל החוצה מהמסך בזמן השידור,
  • 10:15 - 10:18
    וכשהראיון הסתיים, רתחתי מזעם.
  • 10:18 - 10:20
    סוף סוף קיבלתי הזדמנות אמתית, ופספסתי אותה,
  • 10:20 - 10:23
    וידעתי שלעולם לא יזמינו אותי שוב.
  • 10:23 - 10:26
    אבל מר אולברמן לא רק הזמין אותי להתארח שוב בתכנית,
  • 10:26 - 10:28
    הוא צרף אותי כחברה קבועה בצוות התכנית,
  • 10:28 - 10:32
    והוא הדביק את הכיסא שלי לרצפה.
  • 10:32 - 10:35
    (צחוק) (מחיאות כפיים)
  • 10:37 - 10:39
    עובדה מעניינת אחת שלמדתי בשידור חי
  • 10:39 - 10:41
    עם קית אולברמן
  • 10:41 - 10:45
    הייתה שהאנשים באינטרנט הם חלאות.
  • 10:45 - 10:47
    אנשים אומרים שילדים הם אכזריים,
  • 10:47 - 10:50
    אבל אני מעולם לא צחקו עלי כילדה או כמבוגרת.
  • 10:50 - 10:54
    פתאום, המוגבלות שלי הפכה לנושא העיקרי ברשת האינטרנט.
  • 10:54 - 10:56
    הייתי צופה בסרטוני וידאו ברשת
  • 10:56 - 10:58
    ורואה הערות כמו,
  • 10:58 - 11:00
    "היי, למה היא מתעוותת?"
  • 11:00 - 11:02
    "היי, היא מפגרת?"
  • 11:02 - 11:06
    והחביב עלי מכולם "טרוריסטית פלסטלינה מסכה.
  • 11:06 - 11:07
    ממה היא סובלת?
  • 11:07 - 11:11
    אנחנו צריכים להתפלל עבורה."
  • 11:11 - 11:13
    מגיב אחד אפילו הציע
  • 11:13 - 11:16
    שיוסיפו את הנכות לתיאור שלי:
  • 11:16 - 11:21
    תסריטאית, קומיקאית, משותקת.
  • 11:21 - 11:24
    הנכות בולטת ממש כמו הגזע.
  • 11:24 - 11:27
    אם נכה ביכסא גלגלים לא יכול לשחק בתפקיד של ביונסה,
  • 11:27 - 11:30
    גם ביונסה לא יכולה לשחק בתפקיד של נכה בכיסא גלגלים.
  • 11:30 - 11:32
    הנכים הם הקבוצה הגדולה ביותר --
  • 11:32 - 11:35
    כן, תמחאו כפיים אנשים, קדימה.
  • 11:35 - 11:37
    (מחיאות כפיים)
  • 11:39 - 11:42
    הנכים הם המיעוט הגדול ביותר
  • 11:42 - 11:45
    בעולם, ואנחנו זוכים לייצוג המועט ביותר
  • 11:45 - 11:47
    בעולם הבידור.
  • 11:47 - 11:49
    הרופאים אמרו שאני לעולם לא אוכל ללכת,
  • 11:49 - 11:52
    אבל אני עומדת כאן מולכם.
  • 11:52 - 11:54
    אבל אם הייתי גדלה עם רשתות חברתית,
  • 11:54 - 11:56
    לא נראה לי שהייתי עומדת כאן.
  • 11:56 - 11:58
    אני מקווה שיחד
  • 11:58 - 12:00
    נוכל ליצור תדמית חיובית יותר
  • 12:00 - 12:04
    של נכות בתקשורת ובחיי היום יום.
  • 12:04 - 12:06
    אולי אם יהיו יותר דימויים חיוביים,
  • 12:06 - 12:10
    זה יוביל להפחתת ביטויי השנאה באינטרנט.
  • 12:10 - 12:11
    או אולי לא.
  • 12:11 - 12:13
    אולי עדיין דרושה קהילה שלמה
  • 12:13 - 12:16
    על מנת לחנך את הילדים נכון.
  • 12:16 - 12:18
    המסע המוזר שלי הביא אותי
  • 12:18 - 12:20
    לכמה מקומות מדהימים.
  • 12:20 - 12:23
    זכיתי לצעוד על השטיח האדום
  • 12:23 - 12:26
    מוקפת בכוכבת אופרות הסבון סוזן לוצ'י
  • 12:26 - 12:28
    והשחקנית הידועה לוריין ארבוס.
  • 12:28 - 12:31
    זכיתי לשחק בסרט עם אדם סנדלר
  • 12:31 - 12:33
    ולעבוד עם האליל שלי
  • 12:33 - 12:35
    דייב מתיוס המדהים.
  • 12:35 - 12:37
    טיילתי בעולם כמגישת הכותרות
  • 12:37 - 12:39
    במופע "ערבים משוגעים".
  • 12:39 - 12:41
    הייתי הנציגה
  • 12:41 - 12:44
    של מדינת ניו ג'רזי
  • 12:44 - 12:46
    בוועידה הדמוקרטית השנתית בשנת 2008.
  • 12:46 - 12:49
    וייסדתי את עמותת "ילדי מייסון",
  • 12:49 - 12:51
    עמותת צדקה שמקווה
  • 12:51 - 12:53
    לתת לילדי פליטי פלסטיניים
  • 12:53 - 12:56
    את שבב התקווה שהורי נתנו לי.
  • 12:56 - 12:58
    אבל הרגע שבולט מעל כולם
  • 12:58 - 13:01
    הוא כשקיבלתי -- לפני ההרצאה הזו --
  • 13:01 - 13:05
    (צחוק) (כפיים)
  • 13:08 - 13:12
    אבל הרגע שבולט מעל כולם
  • 13:12 - 13:14
    היה כשזכיתי להופיע
  • 13:14 - 13:16
    מול האיש שמרחף כמו פרפר
  • 13:16 - 13:18
    ועוקץ כמו דבורה,
  • 13:18 - 13:21
    ובגלל מחלת פרקינסון הוא רועד בדיוק כמוני,
  • 13:21 - 13:23
    מוחמד עלי.
  • 13:23 - 13:29
    (כפיים)
  • 13:31 - 13:33
    זו הייתה הפעם היחידה
  • 13:33 - 13:36
    שאבא שלי ראה אותי מופיעה על במה,
  • 13:36 - 13:39
    ואני מקדישה את ההרצאה הזו לזכרו.
  • 13:39 - 13:41
    אלוהים ישמור עליך אבא.
  • 13:41 - 13:44
    שמי הוא מייסון זאיד,
  • 13:44 - 13:47
    ואם אני מסוגלת, גם אתם מסוגלים.
  • 13:47 - 13:52
    (מחיאות כפיים)
Title:
יש לי 99 בעיות... שיתוק מוחין הוא רק אחת מהן
Speaker:
מייסון זאיד
Description:

"אני סובלת משיתוק מוחין. אני רועדת כל הזמן," מייסון זאיד מכריזה בפתיחת ההרצאה המלהיבה והמצחיקה שלה. "אני ממש כמו שילוב בין שאקירה למוחמד עלי."
עם חן וחכמה, הקומיקאית ממוצא ערבי-אמריקאי לוקחת אותנו לסיור בעולמה כשחקנית, קומיקאית, פילנתרופית ונציגה של ציבור הנכים.
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDTalks
Duration:
14:13

Hebrew subtitles

Revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.