בניית מקום עבודה בטוח מבחינה פסיכולוגית | איימי אדמונדסון | TEDxHGSE
-
0:05 - 0:09אחות במשמרת לילה
בבית חולים עירוני הומה -
0:09 - 0:12מבחינה שהמינון עבור מטופל מסוים
-
0:13 - 0:14נראה מעט גבוה.
-
0:15 - 0:17לרגע חטוף היא שוקלת
להתקשר לרופא בביתו, -
0:18 - 0:19כדי לברר בקשר לכך.
-
0:19 - 0:21באותה מהירות
-
0:21 - 0:24היא נזכרת בהערות המזלזלות
לגבי היכולות שלה -
0:24 - 0:26שהשמיע בפעם האחרונה שבה
התקשרה אליו הביתה. -
0:26 - 0:30היא כמעט בטוחה לגבי המינון -
-
0:30 - 0:33החולה נמצא הרי בטיפול ניסיוני
-
0:33 - 0:34שמצדיק מינון גבוה -
-
0:35 - 0:39היא ניגשת לעגלת התרופות,
לוקחת את התרופה והולכת למיטת החולה. -
0:40 - 0:42הרחק מבית החולים העירוני,
-
0:43 - 0:47טייס צעיר במהלך
אימון טיסה צבאי -
0:47 - 0:51מבחין שלקצין הבכיר שלו
אולי היתה טעות שיפוטית קריטית. -
0:52 - 0:53הוא מניח לרגע לחלוף.
-
0:55 - 0:57הרחק משני הסיפורים האלה,
-
0:57 - 1:00מנהל בכיר שגוייס לאחרונה
-
1:00 - 1:02על ידי חברת מוצרי-צריכה מצליחה מאד
-
1:02 - 1:04וצורף לצוות ההנהלה הבכירה,
-
1:05 - 1:08חש הסתייגויות רציניות
לגבי השתלטות מתוכננת. -
1:09 - 1:11הוא חדש בצוות ולכן חש לא-שייך,
-
1:12 - 1:15וכולם הלא מתלהבים כל כך מהתכנית,
-
1:15 - 1:17והוא לא אומר דבר.
-
1:17 - 1:20אלה הם שלושה מקרים
של שתיקה בעבודה -
1:20 - 1:22שבהם היה צורך לדבר,
-
1:22 - 1:24זה היה עוזר.
-
1:24 - 1:25אולי אתם חושבים,
-
1:25 - 1:28"אם הייתי במקומם,
לא הייתי שותק". -
1:28 - 1:30ואולי אתם ערים לכך, כמוני,
-
1:30 - 1:33כמה הרבה זה קורה
במקום העבודה המודרני. -
1:35 - 1:38הבעייה הזאת מרתקת אותי
כבר הרבה זמן. -
1:38 - 1:39מדוע זה קורה?
-
1:39 - 1:41למעשה, זה פשוט מאוד.
-
1:41 - 1:45בימינו, מסתבר שאף אחד
לא מתעורר בבוקר -
1:45 - 1:48וקופץ מהמיטה בגלל שהוא
מת להגיע לעבודה -
1:48 - 1:52כדי להיחשב לבור, בלתי-כשיר,
דוחף את האף או שלילי, נכון? -
1:52 - 1:53(צחוק)
-
1:53 - 1:56לא, בדרך כלל נעדיף
להיראות חכמים ומועילים -
1:56 - 1:59ואתם יודעים, חיוביים ועוזרים.
-
1:59 - 2:03אז הבשורות הטובות הן
שזה קל מאוד. -
2:04 - 2:06אתם לא רוצים להיראות בורים?
אל תשאלו שאלות. -
2:06 - 2:10לא רוצים להיראות לא-כשירים?
אל תודו בחולשה או בטעות. -
2:10 - 2:12לא רוצים להיראות כדוחפים את האף?
אל תציעו רעיונות. -
2:12 - 2:15ואם אתם לא רוצים להיראות שליליים,
בשום אופן -
2:15 - 2:18אל תביעו ביקורת על הסטטוס קוו.
-
2:19 - 2:20עכשיו,
-
2:20 - 2:22האסטרטגיה הזו -
-
2:22 - 2:24הבשורות הטובות לגבי
האסטרטגיה המוצלחת הזאת -
2:24 - 2:27הן שהיא תורמת לשימור העצמי.
-
2:27 - 2:30הפסיכולוגים קוראים לזה "ניהול רושם",
-
2:30 - 2:33וקיימות הוכחות רבות לכך
שאנחנו מאוד טובים בזה. -
2:33 - 2:36לומדים את זה לפעמים
בבית הספר היסודי. -
2:36 - 2:40כשאנחנו כבר עובדים, כמבוגרים,
זה כבר כמעט טבע שני. -
2:40 - 2:42האם היתה לכם פעם שאלה,
-
2:42 - 2:44והסתכלתם מסביב,
ולא שאלתם אותה? -
2:44 - 2:46לא נראה שמישהו נוסף שואל שאלות.
-
2:46 - 2:48אולי אתם אמורים לדעת את התשובה.
-
2:48 - 2:50ואתם חושבים,
"אני אבין את זה אחר כך". -
2:51 - 2:52אז למה זה חשוב?
-
2:52 - 2:55זה חשוב בגלל שבכל הרגעים כאלה,
-
2:55 - 2:57בכל פעם שאנו מבליגים,
-
2:57 - 3:01אנחנו גוזלים מעצמנו ומעמיתינו
רגעים קטנים של למידה, -
3:03 - 3:04ולא מחדשים.
-
3:05 - 3:07לא מציעים רעיונות חדשים.
-
3:09 - 3:13אנחנו כל כך עסוקים,
לרוב שלא-במודע, -
3:13 - 3:14בניהול הרושם
-
3:15 - 3:20שאנחנו לא תורמים לשיפור הארגון.
-
3:21 - 3:24האחיות לא מתקשרות,
הטייס לא מדבר, -
3:24 - 3:27המנהל לא אומר דבר.
-
3:28 - 3:32הבשורות הטובות הן
שלא כל מקום עבודה מתנהל ככה. -
3:32 - 3:34יש מקומות עבודה
-
3:34 - 3:36שבהם האנשים בהחלט מתעוררים בבוקר,
-
3:37 - 3:40אם לא להוטים,
לפחות רוצים ומוכנים -
3:40 - 3:43לקחת את הסיכונים הבין-אישיים
כדי ללמוד. -
3:43 - 3:47אני מגדירה מקומות עבודה מיוחדים כאלה
כבעלי בטחון פסיכולוגי. -
3:47 - 3:50אני מגדירה בטחון פסיכולוגי, כאמונה
-
3:50 - 3:53שלגמרי בסדר, ואפילו מתבקש,
-
3:53 - 3:58להעלות דאגות, שאלות, רעיונות וטעויות.
-
4:00 - 4:05נכנסתי לזה, התעניינתי בזה,
לגמרי במקרה, למעשה. -
4:05 - 4:06הנה איך שזה קרה.
-
4:06 - 4:11הצטרפתי לצוות
שהיה מורכב ברובו מרופאים ואחיות, -
4:11 - 4:15ותפקיד הצוות הזה
היה לגלות, להעריך, -
4:15 - 4:17הם קיוו שבצורה חד משמעית,
-
4:17 - 4:21מהו בפועל שיעור השגיאות במתן התרופות
-
4:21 - 4:26בתוך, נניח, כמה בתי חולים
מודרניים לרפואה שלישונית. -
4:26 - 4:31אז תפקידם היה לצאת
ולאסוף נתונים על שגיאות תרופתיות, -
4:31 - 4:33טעויות אנוש בקשר לתרופות.
-
4:34 - 4:35החלק הקטן שלי היה פשוט:
-
4:35 - 4:38תפקידי היה לשאול,
ולמצוא תשובה לשאלה, -
4:39 - 4:43"האם צוותי טיפול רפואי טובים יותר
בבתי החולים טועים פחות?" -
4:43 - 4:47השתמשתי במדד סקר-צוות תקני
כדי להעריך את יעילות הצוותים, -
4:47 - 4:53הכשרתי אחיות מחקר,
ביקרתי במחלקות שונות בשני בתי חולים -
4:53 - 4:56מידי יומיים במשך חצי שנה.
-
4:56 - 4:58אלה הם הנתונים שהן השיגו.
-
4:58 - 5:03אלה הן תופעות לוואי שליליות, שגיאות,
הבה נכנה אותן "שגיאות תרופתיות", -
5:03 - 5:06שנחשבו כמבוססות על טעות אנוש,
-
5:06 - 5:10מוצגות כמספר טעויות לכל
1,000 תאריכים של חולים. -
5:11 - 5:14כאן הסיפור נהיה קצת מוזר.
-
5:14 - 5:17קיבלתי את הנתונים, חיכיתי בסבלנות,
-
5:17 - 5:21קיבלתי את הנתונים של הצוותים,
קיבלתי את הנתונים של הטעויות, -
5:21 - 5:23וערכתי את הניתוח שלי.
-
5:23 - 5:24ומה מצאתי?
-
5:24 - 5:28התוצאות היו בדיוק הפוכות ממה שציפיתי.
-
5:29 - 5:34התגלה שצוותים יותר טובים
עושים יותר טעויות, לא פחות. -
5:35 - 5:37מנקודת מבטה של חוקרת צעירה
-
5:37 - 5:39שרצתה לפרסם מאמר,
זאת היתה בעיה אמתית. -
5:40 - 5:40(צחוק)
-
5:40 - 5:43שלא לדבר על הבעיות האחרות, נכון?
-
5:43 - 5:46זאת היתה בעיה.
לא, זאת היתה חידה. -
5:46 - 5:49אז התחלתי לחשוב:
מה החמצתי? -
5:49 - 5:53חשבתי על הצורך בתיאום
בין רופאים לאחיות. -
5:53 - 5:56חשבתי על הצורך
בעבודת-צוות רצופה, -
5:56 - 5:58על הצורך לדבר, לבדוק ולוודא.
-
5:59 - 6:00וחשבתי, "אולי" -
-
6:00 - 6:02במין הבזק של המובן מאליו -
-
6:02 - 6:06חשבתי, "אולי הצוותים הטובים יותר
לא עושים יותר טעויות, -
6:06 - 6:08"אלא יותר מוכנים לדון בהן."
-
6:08 - 6:12מה אם בצוותים הטובים יותר
יש אווירה של פתיחות -
6:12 - 6:14שמאפשרת להם לדווח
-
6:14 - 6:17ואפילו לרדת לשורש הטעויות?
-
6:17 - 6:21אבל התובנה הזו היתה
רחוקה מלהיות הוכחה. -
6:21 - 6:22אז מה עשיתי?
-
6:22 - 6:27שלחתי עוזר מחקר צעיר לבדוק
את המחלקות האלה בקפידה. -
6:27 - 6:30היה עליו להיות חף מדעות קדומות,
הוא לא הכיר את שיעורי הטעויות, -
6:30 - 6:33הוא לא הכיר את הציונים שלהם בסקר הצוות,
-
6:33 - 6:35הוא אפילו לא הכיר את ההיפותזה שלי.
-
6:35 - 6:37ושאלתי אותו, "מה למדת?"
-
6:37 - 6:38ואתם יודעים מה הוא מצא?
-
6:38 - 6:42הוא מצא שכל שמונה המחלקות
היו שונות לחלוטין -
6:42 - 6:45מבחינת רצון ויכולת לדון בטעויות
-
6:45 - 6:47ואם אכן דנו בטעויות בהן.
-
6:47 - 6:51חלק מהם ממש דיברו עליהן
באופן שוטף -
6:51 - 6:53ותוך כדי כך השתדלו לעבוד יחד כצוות
-
6:53 - 6:56כדי למצוא דרכים חדשות לצמצם אותן.
-
6:56 - 6:59הרבה יותר מאוחר, קראתי
לזה ביטחון פסיכולוגי. -
6:59 - 7:02אולי תרצו לדעת מה היה
הכלל של מיון הנתונים בתרשים. -
7:02 - 7:07בהתחלה נראה שסידרתי
משיעור טעויות גבוה לנמוך, -
7:07 - 7:11ושאני לא כל כך טובה בחשבון
והתבלבלתי באמצע. -
7:11 - 7:13לא, הם מסודרים
-
7:13 - 7:19על פי דירוג אווירת הפתיחות
ע"י עוזר המחקר. -
7:19 - 7:22כפי שאתם רואים,
יש זיקה חזקה ביותר. -
7:22 - 7:25טוב, אז איך בונים את זה?
מה אתה עושה אם אתה מנהיג -
7:25 - 7:29ואתה אומר, "וואו, אני רוצה
בטחון פסיכולוגי במקום העבודה שלי"? -
7:29 - 7:32הרשו לי להציע שלושה דברים
פשוטים לביצוע -
7:32 - 7:34כדי שהאחות כן תתקשר,
-
7:34 - 7:35שהטייס ידבר,
-
7:36 - 7:40ושאפילו המנהל יגלה
את החששות שלו ביחס להשתלטות. -
7:41 - 7:45תחילה, הגדירו את העבודה
כבעיית למידה, -
7:45 - 7:46לא כבעיית ביצוע.
-
7:46 - 7:51הכירו בכך והבהירו שצפויות
אי-ודאויות רבות -
7:51 - 7:53וגם תלות הדדית עצומה.
-
7:53 - 7:56בהינתן שני הדברים, אימרו
שזהו מצב חדש לגמרי. -
7:56 - 7:59שאיננו יכולים לדעת מה יקרה.
-
7:59 - 8:03שאנו צריכים שהמוחות והקולות
של כולם ישתתפו במשחק הזה. -
8:03 - 8:06זה יוצר את הרציונל לכך שאנשים ידברו.
-
8:06 - 8:10שנית, הודו בכך שאתם לא תמיד צודקים.
-
8:12 - 8:13אתם יודעים שאתם עלולים לטעות.
-
8:13 - 8:16אימרו דברים פשוטים כמו,
-
8:16 - 8:19"אולי אני מפספס משהו
שאני צריך לשמוע מכם." -
8:20 - 8:23זה מתאים, דרך אגב,
לכפיפים ולעמיתים כאחד. -
8:23 - 8:27זה מגביר את תחושת הבטחון
להשמיע קול. -
8:27 - 8:31שלישית, היו מופת לסקרנות.
שאלו הרבה שאלות. -
8:31 - 8:34זה מעורר דרישה לקולות נוספים.
-
8:34 - 8:37אז שלושת הדברים הפשוטים האלה
יכולים לעזור הרבה -
8:37 - 8:39ביצירת סוג מקום העבודה
-
8:39 - 8:43בו אפשר להימנע מהאסונות
שאת בואם צפיתם -
8:43 - 8:45בשלוש השקופיות הראשונות.
-
8:46 - 8:51בשלב זה, כשאני מתארת
דברים אלה ומדריכה לגביהם, -
8:51 - 8:55רוב המנהלים שאיתם אני מדברת
נעשים קצת עצבניים. -
8:55 - 9:00הם אומרים, "הבנתי איך זה באמת
עשוי לעזור לאנשים ללמוד. -
9:00 - 9:02"אני מבין,
אבל אינני רוצה לשמוע על טעויות. -
9:03 - 9:07"ואת עוד אומרת שעלי לוותר קצת
על הדרישה למצויינות? -
9:07 - 9:09"האם כבר לא ניתן
-
9:09 - 9:11"לדרוש מאנשים תוצאות מצוינות,
-
9:11 - 9:14"להחזיק אותם קצר?"
-
9:15 - 9:18ואני אומרת, "לא, למעשה,
אינני חושבת שזו עסקת חליפין. -
9:18 - 9:20"אלה הם שני מימדים נפרדים.
-
9:20 - 9:23"שני מימדים שעליך לחשוב עליהם."
-
9:23 - 9:25למעשה, כשאני מדברת על בטחון פסיכולוגי,
-
9:25 - 9:29אני מתכוונת בעצם לשחרור הבלמים.
-
9:29 - 9:31אני לא מדברת על...
-
9:32 - 9:34לתת גז.
-
9:34 - 9:37אני לא מדברת על מוטיבציה.
-
9:37 - 9:39יש הרבה חומר על זה,
-
9:39 - 9:42וזה באמת חשוב,
וחשוב להבין זאת. -
9:42 - 9:45אבל אני מדברת על כך
שחשוב באותה מידה לשחרר אנשים, -
9:45 - 9:49להביא לכך שיהיו מעורבים
ולא יחששו זה מזה. -
9:49 - 9:50אם אינכם עושים כלום, אגב,
-
9:50 - 9:54אתם באזור האפאתי, וזה די עצוב,
אז בואו נתקדם. -
9:54 - 9:54(צחוק)
-
9:54 - 9:58אם אתם מקפידים רק על
בטחון פסיכולוגי, ובכן, זה אפשרי, -
9:58 - 10:03אתם יוצרים אזור נוחות
ומוותרים על חלק מדרישותיכם. -
10:04 - 10:06אבל הנה מה שמדאיג אותי יותר,
-
10:06 - 10:09והלוואי שזה היה מדאיג יותר מנהלים.
-
10:09 - 10:15אם אתם רק מדברים על
אחריות האנשים למצוינות -
10:15 - 10:19ולא מוודאים שהם לא חוששים
לדבר זה עם זה, -
10:19 - 10:20אז הם נמצאים באזור החרדה.
-
10:20 - 10:24שם היתה האחות,
שם היה הטייס הצעיר, -
10:24 - 10:27ושם היה אפילו המנהל הבכיר,
-
10:27 - 10:28וזה מקום מסוכן מאוד.
-
10:28 - 10:30אז כמובן, איפה אני רוצה שתהיו?
-
10:30 - 10:35אני רוצה שתהיו גבוה-גבוה
באזור הלמידה. -
10:35 - 10:38והרשו לי לומר,
אם זה לא היה ברור עד עכשיו, -
10:38 - 10:42זהו מקום זהה
לאזור הביצועים הגבוהים -
10:42 - 10:46כל עוד יש חוסר ודאות
ותלות הדדית. -
10:46 - 10:49אם אין חוסר ודאות
ואין תלות הדדית, זה בסדר. -
10:49 - 10:51אתם לא צריכים
בטחון פסיכולוגי. -
10:51 - 10:53נחמד שזה קיים,
אבל זה לא הכרחי. -
10:53 - 10:56אבל אם יש לכם גם חוסר ודאות
וגם תלות הדדית, -
10:56 - 11:00חיוני שיהיה לכם
גם ביטחון פסיכולוגי. -
11:00 - 11:04מקומות העבודה, איפה שלא יהיו
המורכבות, התלות ההדדית, -
11:04 - 11:07כל אלה לא ייעלמו בקרוב.
-
11:07 - 11:11נחוצים לנו אנשים שיביאו
את מלוא עצמיותם -
11:11 - 11:13למקומות העבודה המאתגרים של העתיד,
-
11:13 - 11:17ואני מקווה שתעזרו לי
ליצור מקומות עבודה כאלה -
11:17 - 11:23כך שהם יוכלו ללמוד להגשים
את מלוא עצמיותם כאנשים תורמים -
11:23 - 11:23תודה.
-
11:23 - 11:26(מחיאות כפיים)
- Title:
- בניית מקום עבודה בטוח מבחינה פסיכולוגית | איימי אדמונדסון | TEDxHGSE
- Description:
-
more » « less
איימי אדמונדסון, מרצה למנהיגות וניהול מטעם Novartis בבית הספר למנהל עסקים בהרווארד, ידועה בעבודתה על צוותים.
הרצאה זו ניתנה באירוע TEDx מקומי שהופק בפורמט TED באופן עצמאי ע"י קהילה מקומית. למידע נוסף: http://ted.com/tedx
- Video Language:
- English
- Team:
closed TED
- Project:
- TEDxTalks
- Duration:
- 11:27
|
Shlomo Adam approved Hebrew subtitles for Building a psychologically safe workplace | Amy Edmondson | TEDxHGSE | |
|
|
Shlomo Adam accepted Hebrew subtitles for Building a psychologically safe workplace | Amy Edmondson | TEDxHGSE | |
|
|
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for Building a psychologically safe workplace | Amy Edmondson | TEDxHGSE | |
|
|
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for Building a psychologically safe workplace | Amy Edmondson | TEDxHGSE | |
|
|
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for Building a psychologically safe workplace | Amy Edmondson | TEDxHGSE | |
|
|
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for Building a psychologically safe workplace | Amy Edmondson | TEDxHGSE | |
|
|
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for Building a psychologically safe workplace | Amy Edmondson | TEDxHGSE | |
|
|
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for Building a psychologically safe workplace | Amy Edmondson | TEDxHGSE |