האם הדת טובה או רעה? (זו שאלה מכשילה)

הרבה דברים טובים נעשים בשם הדת, וגם הרבה דברים רעים.
אבל מה היא דת בדיוק? האם כשלעצמה היא טובה או רעה?
הפילוסוף קוואמי אנטורי אפיה מציע נקודת מבט נדיבה ומפתיעה.

אנשים אומרים דברים על דת כל הזמן.

(צחוק)

כריסטופר היצ'ינס הגדול המנוח

כתב ספר בשם "אלוהים איננו גדול"

שתת הכותרת שלו היתה
"הדת מרעילה הכל."

(צחוק)

אבל בחודש שעבר, במגזין טיים,

הרבי דויד וולפי, שאני מבין
שמתייחסים אליו כרבי של אמריקה,

אמר, כדי לאזן את זה מול האפיון השלילי,

שאף סוג של שינוי חברתי חשוב

לא יכול להתרחש אלא דרך דת מאורגנת.

עכשיו, הערות כאלה על הצדדים
השליליים והחיוביים הן מאוד עתיקות.

יש לי אחת פה בכיס

מהמאה הראשונה לפני הספירה
מאת לוקרטיוס,

מחבר "על טבע הדברים," שכתב,

"טנטום רליגיו פוטואיט סואדרה מלורום" --

הייתי צריך להיות מסוגל
ללמוד את זה בעל פה --

כלומר: זה כמה שהדת
מסוגלת לשכנע אנשים לעולל רע,

והוא דיבר על העובדה

והוא התייחס להחלטה של אגממנון
להקריב את הבת שלו, איפיגניה,

כדי להשיג לצבאו סיכוי לנצח.

אז היו ויכוחים ארוכים
במשך מאות שנים,

במקרה זה נוכל לומר
במשך אלפי שנים, על דת,

אנשים דיברו על זה הרבה,

והם התייחסו אליה בחיוב, בשלילה
וגם באדישות.

היום אני רוצה לשכנע אתכם
בטיעון פשוט מאוד:

שהוויכוחים האלה במובן מסויים שערורייתיים,

מפני שאין דבר כזה "דת"

שעליה אפשר לטעון את הטענות האלו.

אין דבר כזה בשם "דת",

אז הוא לא יוכל להיות טוב או רע.

הוא אפילו לא יכול להיות נייטרלי.

ואם אתם חושבים על הטענות

על כך שדברים לא קיימים,

דרך ברורה אחת לנסות לקבוע
את חוסר הקיום של משהו

תהיה להציע הגדרה שלו
ואז לראות אם משהו מתאים לה.

.אני אתחיל מההנחה הקטנה הזאת

אם מסתכלים במילון וחושבים על זה,

הגדרה אחת מאוד טבעית לדת

אומרת שמעורבת בה אמונה
באלים או בישויות רוחניות.

כמו שאמרתי, זה בהרבה מילונים,

אבל אתם למעשה תמצאו את זה

בעבודות של סר אדוארד טיילור,

שהיה הפרופסור הראשון
לאנתרופולוגיה באוקספורד,

אחד מהאנתרופולוגים המודרניים הראשונים.

בספר שלו על תרבויות פרימיטיביות,

הוא אומר שהלב של הדת
הוא מה שהוא קורא לו "אנימיזם",

או האמונה בגורם רוחני,

אמונה בנשמות.

הבעיה הראשונה בהגדרה הזו

באה מהספר האחרון של פול בייטי
שנקרא "טאף."

בחור שמדבר עם רבי.
והרבי אומר שהוא לא מאמין באלוהים.

האיש אומר, "אתה רבי,
איך אתה לא מאמין באלוהים?"

והתשובה היא,
"זה מה שנהדר בלהיות יהודי.

"אתה לא חייב להאמין ממש באלוהים,
אלא רק בלהיות יהודי."

(צחוק)

אז אם זהו רבי, ורבי יהודי,

ואם אתם חייבים להאמין
באלוהים כדי להיות דתיים,

אז יש לנו מסקנה לא הגיונית

שמאחר ואפשר להיות רבי יהודי
בלי להאמין באלוהים,

היהדות היא לא דת.

זו נראית מחשבה מנוגדת להגיון.

הנה עוד טיעון נגד ההשקפה הזו.

חבר שלי, חבר הודי שלי,

הלך לסבו כשהיה מאוד צעיר,
כשהיה ילד, ואמר לו,

"אני רוצה לדבר איתך על דת,"

וסבו אמר, "אתה צעיר מדי.
תחזור כשתהיה מתבגר."

אז הוא חזר כמתבגר
ואמר לסבו,

"אולי זה קצת מאוחר מדי
כי גיליתי שאני לא מאמין באלים."

וסבו, שהיה אדם חכם אמר,

"אה, אז אתה שייך לענף האתאיסטי
של המסורת ההינדית."

(צחוק)

ולבסוף, ישנו הבחור הזה,

שכידוע, לא מאמין באלוהים.
שמו הוא הדלאי לאמה.

הוא מרבה להתבדח שהוא
אחד האתאיסטים המובילים בעולם.

אבל זה נכון,

כי שהדת של הדלאי לאמה
לא כוללת אמונה באל.

עכשיו אולי תחשבו שזה רק מראה
שהצגתי לכם את ההגדרה הלא נכונה

ושהייתי צריך להביא הגדרה אחרת

ולבחון אותה מול המקרים האלה

ולנסות ולמצוא משהו שמגדיר

את היהדות האתאיסטית, ההינדואיזם האתאיסטי
והבודהיזם האתאיסטי כסוגים של דת,

אבל אני למעשה חושב שזה רעיון גרוע,

והסיבה שאני חושב שזה רעיון גרוע

היא שלא נראה לי שכך עובד
המושג שיש לנו על הדת.

אני חושב שבתפישה הדתית שלנו
שיש לנו רשימת פרדיגמות דתיות

וחלקי המשנה שלהן, נכון?

ואם מופיע משהו חדש
שמתיימר להיות דת,

אנחנו שואלים,
"האם הוא דומה לאחת מאלו?"

נכון?

ואני חושב שלא רק
על דת אנחנו חושבים ככה.

מנקודת המבט שלנו,

כדאי מאוד שכל דבר
ברשימה הזאת יהיה דת,

ולכן אני לא חושב שלתיאור של דת
שלא כולל את הבודהיזם והיהדות

יש סיכוי כלשהו,
מפני שהן ברשימה שלנו.

אבל למה יש לנו רשימה כזו?

מה קורה? איך הגענו לכך
שיש לנו הרשימה הזו?

אני חושב שהתשובה היא די פשוטה
ולכן גסה ופולמוסנית.

אני בטוח שרבים לא יסכימו איתה,
אבל הנה הסיפור שלי,

ונכון או לא, זה סיפור שאני חושב

שנותן מושג טוב איך
הרשימה אולי נוצרה,

ולכן עוזר לכם לחשוב
על שימושים אפשריים לרשימה.

אני חושב שהתשובה היא:
מגלי ארצות אירופאיים,

זה התחיל בערך בתקופה של קולומבוס,

שהתחילו לנסוע מסביב לעולם.

הם הגיעו מתרבות נוצרית,

וכשהם הגיעו למקום חדש,

הם ראו שבעמים מסוימים אין נצרות,

אז הם שאלו את עצמם את השאלה הבאה:

מה יש להם במקום נצרות?

וכך הרשימה בעצם נבנתה.

היא מכילה את הדברים
שהיו לאנשים אחרים במקום נצרות.

עכשיו זה מקשה להמשיך בדרך זו,
שהנצרות היא מסורת...

אפילו ברשימה הזאת
זו מסורת ספציפית ביותר.

יש בה כל מיני דברים
מאוד מאוד ספציפיים

שנובעים מהפרטים של ההיסטוריה הנוצרית,

ודבר אחד שעומד במרכז כל זה,

משהו שעומד במרכזן
של רוב ההבנות של הנצרות,

שנובע מהיסטוריה ספציפית של הנצרות,

הוא שזאת דת עם המון מצוות,

זו דת בה אנשים ממש מודאגים
אם אתה מאמין בדברים הנכונים.

תולדות הנצרות,
ההיסטוריה הפנימית של הנצרות,

היא בעיקרה היסטוריה של אנשים
שהורגים זה את זה

כי הם מאמינים בדבר הלא נכון.

ומעורבים גם מאבקים עם דתות אחרות,

כמובן שזה התחיל בימי הביניים,

מאבק עם האיסלם,

ושוב, זה שהוא נחשב לכפירה,
זה שהם לא האמינו בדברים הנכונים,

העליב כל כך את העולם הנוצרי.

זו היסטוריה מאוד ספציפית ופרטנית
שהיתה לנצרות,

ולא בכל מקום כל מה
שברשימה כזו היה כך.

הנה בעיה נוספת, אני חושב.

דבר מאוד ספציפי קרה.

זה למעשה התייחס למוקדם יותר,

אבל דבר מאוד ספציפי קרה

בהיסטוריה של סוג הנצרות
שאנחנו רואים סביבנו

בעיקר בארצות הברית היום,

וזה קרה בשלהי המאה ה-19,

והדבר הספציפי הזה שקרה
בשלהי המאה ה-19

היה סוג של עסקה שנכרתה

בין המדע,

הדרך החדשה של ארגון סמכות אינטלקטואלית,

לבין הדת.

אם תחשבו על המאה ה-18 לדוגמה,

אם תחשבו על החיים האינטלקטואליים
לפני שלהי המאה ה-19,

כל דבר שעשיתם, כל דבר שחשבתם עליו,

בין אם זה היה העולם הגשמי,

עולם האדם,

עולם הטבע חוץ מהמין האנושי,

או מוסריות, כל מה שעשיתם

היה על רקע של מערכת הנחות
שהיו הנחות דתיות, נוצריות.

אתם לא יכולתם לתאר
את עולם הטבע

בלי להגיד משהו על היחסים שלו,
לדוגמה, לסיפור הבריאה

במסורת האברהמית,

סיפור הבריאה בספר בראשית.

אז הכל היה על הרקע הזה.

אבל זה משתנה בשלהי המאה ה-19,

ובפעם הראשונה, לאנשים מתאפשר
לפתח קריירות אינטלקטואליות רציניות

כהסטוריונים של הטבע, כמו דארווין.

את דרווין הדאיגו היחסים
בין דבריו לבין האמיתות של הדת,

אבל הוא היה יכול להמשיך,
הוא היה יכול לכתוב ספרים

על הנושא שלו

מבלי שייאלץ לציין מהו היחס
לטיעונים הדתיים,

ובאופן דומה, גיאולוגים יכלו
לדבר יותר על זה.

בתחילת המאה ה-19, אם הייתם גיאולוגים

וטענתם לגבי גיל כדור הארץ,

הייתם צריכים להסביר
אם זה עולה בקנה אחד, ואיך,

עם גילו של כדור הארץ כמשתמע
מסיפורי בראשית.

בסוף המאה ה-19
כבר יכולתם לכתוב ספר גיאולוגיה

עם טענתכם לגבי גילו של כדור הארץ.

אז יש שינוי גדול, והחלוקה הזו,

החלוקה האינטלקטואלית של עבודה
מתרחשת כמו שאני אומר, לדעתי,

וזה די מתגבש עד שבסוף
המאה ה-19 באירופה

יש חלוקה אינטלקטואלית אמיתית של עבודה,

ואתם יכולים לעשות כל מיני דברים רציניים,

כולל, יותר ויותר, אפילו פילוסופיה,

בלי להיות מוגבלים על ידי המחשבה,

"מה שאני רוצה להגיד
צריך לעלות בקנה אחד

"עם האמיתות העמוקות שניתנות לי
על ידי המסורת הדתית שלנו."

אז דמיינו מישהו שבא מהעולם הזה
של סוף המאה ה-19,

ומגיע למדינה בה גדלתי, גאנה,
לחברה שגדלתי בה, אשנטי,

מגיע לעולם הזה
בתחילת המאה ה-20

עם השאלה שהגיעה לרשימה:

מה יש להם במקום נצרות?

ובכן, הוא היה מבחין למשל בדבר הזה,

ודרך אגב, היה אדם שלמעשה עשה את זה.

שמו היה קפטן רטריי,

הוא נשלח על ידי
האנתרופולוג הבריטי הממשלתי,

והוא כתב ספר על דת האשנטי.

זאת דיסקת נשמה.

יש הרבה כאלה במוזיאון הבריטי.

יכולתי לתאר לכם היסטוריה שונה ומעניינת

איך קרה שהרבה דברים כאלה
מהתרבות שלי הגיעו למוזיאון הבריטי,

(צחוק)

אבל אין לנו זמן לזה.

אז החפץ הזה הוא דיסקת נשמה.

מה היא דיסקת נשמה?

רוחצי הנשמות של מלך האשנטי
ענדו אותה סביב הצוואר.

מה היה תפקידם?
לרחוץ את נשמת המלך.

נדרש זמן רב כדי להסביר
איך נשמה יכולה להיות משהו ששוטפים

אבל רטריי ידע שזו דת
מפני שהיו מעורבות בכך נשמות.

וכך גם

היו הרבה דברים אחרים,
הרבה מנהגים אחרים.

לדוגמה, כל פעם שמישהו שתה, פחות או יותר,

הוא שפך מעט על האדמה,
מה שנקרא "נסך",

ובכך נתן קצת לאבותיו.

אבי עשה את זה. כל פעם
שהוא פתח בקבוק וויסקי.

ואני שמח להגיד שזה קרה הרבה,

(צחוק)

הוא היה מסיר את הפקק
ושופך מעט על האדמה,

והוא היה גם מדבר,

הוא היה אומר לאקרומה-אמפין,
מייסד השושלת שלנו,

או יאו אנטוני, רב-דודי,

הוא היה מדבר איתם,

ומציע להם קצת.

ולבסוף, היו טקסים ציבוריים עצומים.

זה ציור מראשית המאה ה-19
של קצין בריטי אחר

שמתאר טקס כזה,

שבו המלך השתתף,

והתפקיד של המלך,

תפקיד חשוב מאוד,

חוץ מארגון מלחמות ודברים כאלה,

היה לשמור על קברות אבות אבותיו,

וכשהמלך מת,

השרפרף עליו ישב נצבע בשחור
והושם במקדש האבות המלכותי,

וכל 40 יום,

על המלך היה לערוך פולחן לאבותיו.
זהו חלק חשוב בעבודתו.

ואנשים חושבים שאם הוא לא יעשה את זה,

דברים יתפוררו.

אז זאת דמות דתית,

כמו שרטריי היה אומר,

כמו גם דמות פוליטית.

אז כל זה ייחשב בעיני רטריי לדת,

אבל הנקודה שלי היא שכשאתם מביטים

לחייהם של האנשים האלה,

אתם מוצאים גם שכל פעם שהם עושים משהו,

הם מודעים לאבותיהם.

כל בוקר בארוחת הבוקר,

אתם יכולים לצאת לקדמת הבית

ולתת מנחה לעץ האל, הניים דואה

מחוץ לבית שלכם,

ושוב, אתם תדברו לאלים

ולאלים הגבוהים ולאלים הנמוכים
ולאבותיכם וכך הלאה.

זה איננו עולם שבו היתה הפרדה
בין דת למדע.

הדת לא היתה מופרדת
מתחומי החיים האחרים,

ובעיקר,

חיוני להבין על העולם הזה

שזה עולם שבו המלאכה
שהמדע עושה בשבילנו

נעשית ע"י מה שרטריי מכנה "דת",

כי אם הם רוצים הסבר למשהו:
למה היבולים לא עלו יפה,

למה יורד גשם או לא,
אם הם זקוקים לגשם,

אם הם רוצים לדעת למה

סבא מת,

הם יפנו לאותן ישויות,

באותה שפה בדיוק,

לדבר לאותם אלים על זה.

ההפרדה הגדולה הזו, במילים אחרות,
בין דת ומדע לא התרחשה.

זה אולי ייראה כמוזרות היסטורית

אבל בחלקים גדולים בעולם,

זו עדיין האמת.

היתה לי הזכות ללכת יום אחד
לחתונה בצפון נמיביה,

כ-30 קילומטר דרומית לגבול אנגולה
בכפר של 200 אנשים.

אלה היו אנשים מודרניים.

היתה איתנו אונה צ'פלין,
שחלקכם שמעו עליה,

ואחד האנשים מהכפר בא אליה,

ואמר, "ראיתי אותך ב'משחקי הכס'"

אז אלה אינם אנשים
מבודדים מהעולם שלנו,

אבל עם זאת, בשבילם,

האלים והרוחות עדיין מאוד שם,

וכשהיינו על האוטובוס שעבר
בין אזורי הטקס השונים,

הם התפללו לא רק באופן כללי

אלא ביקשו בטיחות במסע
והם התכוונו לזה,

וכשהם אמרו לי שאימי,

הסבתא של החתן,

איתנו, הם לא התכוונו באופן פיסי.

הם התכוונו, אפילו שהיא מתה,

הם התכוונו שהיא עדיין בסביבה.

אז בחלקים גדולים של העולם היום,

ההפרדה בין מדע לדת לא התרחשה
בחלקים גדולים של העולם היום,

וכמו שאמרתי, הם לא --

הבחור עבד ב"צ'ייס" ובבנק העולמי.

אלה אזרחי העולם כמוכם,

אבל הם באים ממקום שבו הדת
ממלאת תפקיד שונה לגמרי.

אז אני רוצה שבפעם הבאה שמישהו
ירצה להשמיע הכללות על הדת

שתחשבו על כך שאולי
אין כזה דבר, "דת", בתור "דבר",

ולכן מה שהוא אומר
לא יכול להיות נכון.

(מחיאות כפיים)