Return to Video

למה אתם צריכים לקרוא את סילביה פלאת'? - איזולט גילספי

  • 0:07 - 0:09
    "מקצה כל ענף,
  • 0:09 - 0:11
    כמו תאנה סגולה שמנה,
  • 0:11 - 0:13
    עתיד נפלא אותת וקרץ...
  • 0:13 - 0:17
    אבל לבחור אחד אומר לאבד את השאר,
  • 0:17 - 0:20
    וכשישבתי שם, לא מסוגלת להחליט,
  • 0:20 - 0:23
    התאנים החלו להתקמט ולהשחיר,
  • 0:23 - 0:27
    ואחת אחת, הן נפלו לקרקע לרגלי."
  • 0:27 - 0:31
    במשפט הזה מ"צנצנת הפעמון" של סילביה פלאת',
  • 0:31 - 0:34
    אישה צעירה מדמיינת עתיד לא בטוח --
  • 0:34 - 0:36
    ומדברת לפחד האוניברסלי
  • 0:36 - 0:37
    של להיות משותקת
  • 0:37 - 0:41
    על ידי האפשרות לעשות בחירה לא נכונה.
  • 0:41 - 0:43
    למרות שהיא שקלה קריירות אחרות,
  • 0:43 - 0:45
    פלאת' בחרה בדרך האמנותית.
  • 0:45 - 0:47
    שירה היתה הייעוד שלה.
  • 0:47 - 0:49
    תחת עינה ועטה החדים,
  • 0:49 - 0:51
    עצמים יום יומיים הפכו לתמונות רודפות:
  • 0:51 - 0:54
    "פסל חדש במוזאון פרוץ לרוחות,"
  • 0:54 - 0:57
    צל במראה, גוש סבון.
  • 0:57 - 1:00
    אינטיליגנטית ביותר, חודרת ושנונה,
  • 1:00 - 1:03
    פלאת' אובחנה גם בדיכאון קליני.
  • 1:03 - 1:06
    היא השתמשה בשירה כדי לחקור את מצב הרוח שלה
  • 1:06 - 1:08
    במונחים הכי אינטימיים,
  • 1:08 - 1:11
    והפרספקטיבה עוצרת הנשימה שלה בנוגע לרגשות,
  • 1:11 - 1:15
    טבע ואמנות המשיכו להקסים ולהדהד.
  • 1:15 - 1:17
    באוסף השירה הראשון שלה,
  • 1:17 - 1:18
    "הקולוסוס,"
  • 1:18 - 1:20
    היא כתבה על רגשות של אפסות:
  • 1:20 - 1:23
    "לבן: זה גוון העור של התודעה."
  • 1:23 - 1:24
    באותו זמן,
  • 1:24 - 1:26
    היא גילתה נחמה בטבע,
  • 1:26 - 1:28
    מ"ערפל כחול" "גרירת האגם,"
  • 1:28 - 1:31
    לפרחים הלבנים ש"מתנשאים ונופלים,"
  • 1:31 - 1:34
    לצדפות הכחולות "נערמות כמו פקעות."
  • 1:34 - 1:37
    אחרי "הקולוסוס"
    היא פרסמה את "צנצנת הפעמון,"
  • 1:37 - 1:38
    הסיפור היחיד שלה,
  • 1:38 - 1:42
    שדמיין את הזמן שהיא בלתה בעבודה
    עבור מגזין מדמואזל
  • 1:42 - 1:44
    בניו יורק במהלך הקולג'.
  • 1:44 - 1:46
    הסיפור עוקב אחרי הגיבורה שלו, אסתר,
  • 1:46 - 1:49
    כשהיא גולשת לדיכאון חמור,
  • 1:49 - 1:52
    אבל גם כולל תאורים ממש מצחיקים ושנונים
  • 1:52 - 1:56
    של מסיבות אופנה סנוביות ודייטים
    עם גברים משעממים.
  • 1:56 - 1:59
    מעט אחרי הפרסום של "צנצנת הפעמון,"
  • 1:59 - 2:02
    פלאת' התאבדה בגיל 30.
  • 2:02 - 2:07
    שנתיים מאוחר יותר, אוסף הפואמות
    שהיא כתבה בפרץ של אנרגיה יצירתית
  • 2:07 - 2:09
    במהלך החודשים לפני מותה
  • 2:09 - 2:12
    פורסם תחת השם "אריאל."
  • 2:12 - 2:14
    הוא נחשבה ליצירת אמנות באופן גורף,
  • 2:14 - 2:17
    ואריאל הדגים את הכנות והדמיון
  • 2:17 - 2:20
    שפלאת' רתמה כדי ללכוד את כאבה.
  • 2:20 - 2:23
    באחת הפואמות הכי חזקות של "אריאל,"
  • 2:23 - 2:28
    "ליידי לאזרוס," היא חוקרת את הנסיונות שלה
    להתאבד דרך לזרוס,
  • 2:28 - 2:30
    הדמות המקראית שקמה מהמתים.
  • 2:30 - 2:35
    היא כתבה, "ואני אישה מחייכת /
    אני רק בת שלושים /
  • 2:35 - 2:38
    וכמו החתול יש לי תשע פעמים למות."
  • 2:38 - 2:41
    אבל הפואמה היא גם עדות להשרדות:
  • 2:41 - 2:45
    "אני עולה עם שערי האדמוני /
    ואני אוכלת גברים כמו אויר."
  • 2:45 - 2:49
    השפה הלא ממצמצת הפכה את פלאת'
    לאבן בוחן חשובה
  • 2:49 - 2:51
    לאין ספור קוראים וכותבים אחרים
  • 2:51 - 2:53
    שחיפשו דרך לשבור את השתיקה
  • 2:53 - 2:57
    שמקיפים נושאים של טראומה, תסכול, ומיניות.
  • 2:57 - 3:02
    "אריאל" מלא גם במדיטציות מרגשות
    על שברון לב ויצירתיות.
  • 3:02 - 3:06
    הפואמה המרכזית מתחילה "קיפאון בחשכה /
  • 3:06 - 3:11
    אז חוסר החומר כחול / מזיגה של תור וריחוק."
  • 3:11 - 3:15
    זה מציב את הבמה לרכיבה ערומה
    על סוס מוקדם בבוקר --
  • 3:15 - 3:19
    אחת מההבעות הכי זכורות של פלאת'
    של התעלות החופש היצירתי.
  • 3:19 - 3:22
    אבל זה גם מלא תמונות מלאות תחושות רעות.
  • 3:22 - 3:26
    כמו "בכי ילד" ש"נמס לתוך הקיר"
  • 3:26 - 3:29
    ו"עין אדומה, הקלחת של הבוקר."
  • 3:29 - 3:31
    החשכה הזו מהדהדת בכל האוסף,
  • 3:31 - 3:36
    שכולל איזכורים שנויים במחלוקת
    לשואה ולטייסי הקמיקזה.
  • 3:36 - 3:41
    אפילו השיירים של זמנים שמחים יותר כביכול
    מתוארים כצולבים את הסופרת:
  • 3:41 - 3:44
    "בעלי וילדי מחייכים מהתמונה המשפחתית;
  • 3:44 - 3:49
    החיוכים שלהם נתפשים בעורי,
    קרסים קטנים מחייכים".
  • 3:49 - 3:53
    חוסר שביעות הרצון שלה בביתה
    והיעדר היחס כלפיה מצד בעלה
  • 3:53 - 3:56
    הם נושאים חוזרים בשירה שלה.
  • 3:56 - 3:59
    אחרי מותה, הוא ירש את אחוזתה,
  • 3:59 - 4:03
    והואשם בהדרת חלק מהעבודות שלה מפרסומים.
  • 4:03 - 4:07
    למרות ההדרות האפשריות האלו ומותה טרם עת,
  • 4:07 - 4:10
    מה ששרד הוא אחד מגופי העבודה
    הכי יוצאי דופן
  • 4:10 - 4:12
    של משוררים מהמאה העשרים.
  • 4:12 - 4:15
    בעוד עבודתה יכולה להיות מהממת
    בזעם ובטראומה שלה,
  • 4:15 - 4:18
    פלאת' משימה את קוראיה כעדים --
  • 4:18 - 4:21
    לא רק לאמת של החיים הפסיכולוגיים שלה,
  • 4:21 - 4:27
    אלא גם ליכולת יוצאת הדופן שלה להביע
    מה שהרבה פעם נשאר בלתי ניתן להבעה.
Title:
למה אתם צריכים לקרוא את סילביה פלאת'? - איזולט גילספי
Speaker:
איזולט גילספי
Description:

צפו בשיעור המלא: https://ed.ted.com/lessons/why-should-you-read-sylvia-plath-iseult-gillespie

תחת עינה ועטה החדות, סילביה פלאת' הפעה עצמים יום יומיים לדמויות רודפות: "פסל חדש במוזאון עם רוחות פרצים," צל במראה, גוש סבון. הפרספקטיבות עוצרות הנשימה שלה והשפה הלא ממצמצת הפכו אותה לאבן בוחן לקוראים המחפשים לשבור את השתיקה סביב נושאים כמו טראומה, תסכול ומיניות. איזולט גילספי חולק למה הכתיבה של פלאת' ממשיכה לרתק.

שיעור מאת איזולט גילספי, בימוי של שרה סאידן.
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TED-Ed
Duration:
04:30

Hebrew subtitles

Revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.