< Return to Video

מחשבות על האנושות, פרסום ואהבה.

  • 0:04 - 0:05
    נמאסקר.
  • 0:06 - 0:08
    אני כוכב סרטים, אני בן 51,
  • 0:10 - 0:12
    ואני עדיין לא משתמש בבוטוקס.
  • 0:12 - 0:13
    (צחוק)
  • 0:13 - 0:17
    אז אני נקי, אבל אני מתנהג
    כמו שראיתם כמו בן 21 בסרטים שלי.
  • 0:18 - 0:20
    כן, אני עושה את זה.
  • 0:20 - 0:25
    אני מוכר חלומות, ואני סוחר אהבה
    למליוני אנשים בבית בהודו
  • 0:25 - 0:27
    שמניחים שאני המאהב הכי טוב בעולם.
  • 0:27 - 0:29
    (צחוק)
  • 0:30 - 0:33
    אם לא תספרו לאף אחד, אני אספר לכם שאני לא,
  • 0:33 - 0:35
    אבל אני לעולם לא נותן להנחה להעלם.
  • 0:35 - 0:36
    (צחוק)
  • 0:36 - 0:37
    גרמו לי גם להבין
  • 0:37 - 0:40
    שיש הרבה מכם פה שלא ראו את העבודה שלי,
  • 0:40 - 0:41
    ואני מרגיש ממש עצוב בשבילכם.
  • 0:41 - 0:44
    (צחוק)
  • 0:44 - 0:46
    (מחיאות כפיים)
  • 0:49 - 0:52
    זה לא מבטל את העובדה
    שאני לגמרי עסוק בעצמי,
  • 0:52 - 0:53
    כמו שכוכב סרטים צריך להיות.
  • 0:53 - 0:55
    (צחוק)
  • 0:55 - 0:58
    אז חבריי כריס וג'ולייט קראו לי לפה
  • 0:58 - 1:00
    כדי לדבר על "אתם" העתידים.
  • 1:00 - 1:03
    וכמובן, שאני הולך לדבר על האני העכשווי.
  • 1:03 - 1:05
    (צחוק)
  • 1:07 - 1:10
    בגלל שאני באמת מאמין
    שהאנושות מאוד דומה לי.
  • 1:10 - 1:11
    (צחוק)
  • 1:11 - 1:13
    היא באמת, היא באמת.
  • 1:13 - 1:14
    היא כוכב סרטים מזדקן,
  • 1:15 - 1:18
    שמתמודדת עם כל החדשנות שמסביבה,
  • 1:18 - 1:21
    תוהה אם היא הצליחה בפעם הראשונה,
  • 1:21 - 1:23
    ועדיין מנסה למצוא את הדרך
  • 1:23 - 1:25
    להמשיך לקרון בלי קשר.
  • 1:26 - 1:29
    נולדתי במושבת פליטים בעיר הבירה ניו דלהי.
  • 1:30 - 1:32
    ואבי היה לוחם חרות.
  • 1:32 - 1:35
    אמי היתה, ובכן, רק לוחמת כמו כל האמהות.
  • 1:38 - 1:41
    וממש כמו ההומו ספיאנס הראשונים,
  • 1:41 - 1:42
    נאבקנו לשרוד.
  • 1:43 - 1:45
    כשהייתי בתחילת שנות ה 20 שלי,
  • 1:45 - 1:47
    איבדתי את שני הורי,
  • 1:47 - 1:50
    שאני חייב להודות, נראה
    די חסר אחריות מצידי עכשיו,
  • 1:50 - 1:51
    אבל --
  • 1:52 - 1:55
    (צחוק)
  • 1:57 - 1:59
    אני זוכר את הלילה בו אבי נפטר,
  • 1:59 - 2:04
    ואני זוכר את הנהג של שכן
    שהסיע אותנו לבית החולים.
  • 2:04 - 2:07
    הוא מלמל משהו בנוגע
    ל"אנשים מתים לא נותנים טיפ כל כך טוב"
  • 2:07 - 2:08
    והלך לתוך החשכה.
  • 2:09 - 2:11
    והייתי רק בן 14 אז,
  • 2:11 - 2:14
    ושמתי את הגופה של אבי
    במושב האחורי של המכונית,
  • 2:14 - 2:16
    ואת אימי ליידי,
  • 2:16 - 2:18
    והתחלתי לנהוג חזרה הביתה מבית החולים.
  • 2:18 - 2:22
    ובאמצע הבכי השקט שלה,
    אמי הסתכלה עלי ואמרה,
  • 2:22 - 2:24
    "בני, מתי למדת לנהוג?"
  • 2:26 - 2:29
    וחשבתי על זה והבנתי, ואמרתי לאמי,
  • 2:29 - 2:31
    "ממש עכשיו, אמא."
  • 2:31 - 2:33
    (צחוק)
  • 2:33 - 2:34
    אז מאותו לילה והלאה,
  • 2:34 - 2:37
    ממש בדומה לאנושות בהתבגרות שלה,
  • 2:37 - 2:41
    למדתי את כלי ההשרדות הבסיסיים.
  • 2:41 - 2:45
    והתשתית של החיים היתה מאוד,
    מאוד פשוטה אז, אם להיות כנה.
  • 2:45 - 2:48
    אתם יודעים, אכלתם פשוט את מה שקיבלתם
  • 2:48 - 2:50
    ועשיתם מה שאמרו לכם לעשות.
  • 2:50 - 2:53
    חשבתי שצליאק היה ירק,
  • 2:53 - 2:58
    וצמחוני היה כמובן החבר האבוד
    של ספוק מסטאר טרק.
  • 2:58 - 2:59
    (צחוק)
  • 2:59 - 3:02
    התחתנתם עם הבחורה הראשונה שפגשתם,
  • 3:02 - 3:06
    והייתם טכניים אם יכולתם לתקן
    את הקרבורטור של המכונית שלכם.
  • 3:07 - 3:11
    באמת חשבתי שהומו
    היתה מילה אנגלית מתוחכמת לשמח.
  • 3:12 - 3:15
    ולסבית, כמובן, היתה הבירה של פורטוגל,
    כמו שכולכם יודעים.
  • 3:15 - 3:16
    (צחוק)
  • 3:16 - 3:18
    איפה הייתי?
  • 3:21 - 3:23
    הסתמכנו על מערכת
  • 3:23 - 3:27
    שנוצרה דרך העמל וההקרבה של דורות קודמים
  • 3:27 - 3:28
    כדי להגן עלינו,
  • 3:28 - 3:32
    והרגשנו שממשלות למעשה עבדו כדי להטיב לנו.
  • 3:32 - 3:34
    מדע היה פשוט ולוגי,
  • 3:34 - 3:36
    תפוח היה רק פרי
  • 3:37 - 3:39
    שהיה בהתחלה בבעלות חווה ואז ניוטון,
  • 3:39 - 3:42
    לא סטיב ג'ובס, עד אז.
  • 3:42 - 3:43
    ו"יוריקה" היה מה שצעקתם
  • 3:43 - 3:46
    כשרציתם לרוץ ערומים ברחובות.
  • 3:46 - 3:50
    הלכתם לאן שהחיים לקחו אתכם לעבוד,
  • 3:50 - 3:52
    ואנשים בעיקר קיבלו אתכם.
  • 3:53 - 3:55
    הגירה היה מונח אז
  • 3:55 - 3:57
    שעדיין היה שמור לעגורים סיבירים לא לאנשים.
  • 3:58 - 4:01
    והכי חשוב, הייתם מי שהייתם
  • 4:01 - 4:03
    ואמרתם מה שחשבתם.
  • 4:03 - 4:05
    אז בשנות ה 20 המאוחרות שלי,
  • 4:05 - 4:08
    עברתי למטרופולין השוקק של מומבאי,
  • 4:08 - 4:10
    והתשתית שלי,
  • 4:10 - 4:13
    כמו האנושות התעשייתית בעלת השאיפות החדשות,
  • 4:13 - 4:14
    התחילו להשתנות.
  • 4:15 - 4:18
    בתנועה האורבנית החדשה, השרדות יותר יפה,
  • 4:18 - 4:20
    דברים התחילו להראות מעט שונה.
  • 4:20 - 4:23
    פגשתי אנשים שהגיעו מכל העולם,
  • 4:24 - 4:27
    פנים, גזעים, מגדרים, מלווים.
  • 4:27 - 4:30
    הגדרות הפכו ליותר ויותר דינמיות.
  • 4:30 - 4:33
    העבודה החלה להגדיר אתכם באותו זמן
  • 4:33 - 4:36
    בצורה מאוד מאזנת,
  • 4:36 - 4:39
    וכל המערכות התחילו להרגיש לי פחות אמינות,
  • 4:39 - 4:42
    כמעט עבות מדי להחזיק
  • 4:42 - 4:44
    את הגיוון של האנושות
  • 4:44 - 4:46
    והצורך האנושי להתקדם ולגדול.
  • 4:48 - 4:50
    רעיונות זרמו עם יותר חופש ומהירות.
  • 4:51 - 4:57
    וחוויתי את הנס
    של המצאה אנושית ושיתוף פעולה,
  • 4:57 - 4:58
    והיצירתיות שלי,
  • 4:58 - 5:03
    כשנתמכתי על ידי התושיה של המאמץ המשותף הזה,
  • 5:03 - 5:05
    זה שיגר אותי לכוכבות.
  • 5:05 - 5:08
    התחלתי להרגיש שהגעתי,
  • 5:08 - 5:11
    ובאופן כללי, עד שהייתי בן 40, באמת באמת עפתי.
  • 5:11 - 5:12
    הייתי בכל מקום.
  • 5:12 - 5:14
    אתם יודעים? עשיתי 50 סרטים עד אז
  • 5:14 - 5:16
    ו 200 שירים,
  • 5:17 - 5:19
    וקיבלתי אות אבירות מהמלזים.
  • 5:19 - 5:22
    ניתן לי אות הכבוד האזרחי הכי גבוה
    על ידי הממשלה הצרפתית,
  • 5:22 - 5:26
    התואר שאפילו אם חיי היו תלויים בזה,
    לא הייתי יכול לבטא עד עכשיו.
  • 5:26 - 5:27
    (צחוק)
  • 5:27 - 5:30
    אני מצטער, צרפת, ותודה לכם,
    צרפת, על שעשיתם זאת.
  • 5:30 - 5:34
    אבל הרבה יותר גדול מזה,
    יצא לי לפגוש את אנג'ילינה ג'ולי --
  • 5:34 - 5:36
    (צחוק)
  • 5:36 - 5:38
    לשתיים וחצי שניות.
  • 5:38 - 5:39
    (צחוק)
  • 5:39 - 5:42
    ואני בטוח שהיא גם זוכרת
    את המפגש הזה איפוא שהוא.
  • 5:42 - 5:43
    אוקיי, אולי לא.
  • 5:43 - 5:47
    וישבתי ליד האנה מונטנה ליד שולחן אוכל עגול
  • 5:47 - 5:49
    עם הגב שלה לכיווני רוב הזמן.
  • 5:50 - 5:52
    כמו שאמרתי , עפתי, ממיילי לג'ולי,
  • 5:53 - 5:56
    והאנושות נסקה איתי.
  • 5:56 - 5:59
    שניינו עפנו לגמרי למעשה.
  • 5:59 - 6:01
    ואז כולכם יודעים מה קרה.
  • 6:02 - 6:03
    האינטרנט קרה.
  • 6:04 - 6:06
    הייתי בשלהי שנות ה 40 שלי,
  • 6:06 - 6:08
    והתחלתי לצייץ כמו קנרית בכלוב
  • 6:09 - 6:12
    ובהנחה, שאתם יודעים, אנשים שהציצו לעולמי
  • 6:12 - 6:14
    יעריצו אותו
  • 6:14 - 6:16
    על הנס שהאמנתי שהם.
  • 6:16 - 6:18
    אבל משהו אחר חיכה לי ולאנושות.
  • 6:19 - 6:24
    אתם יודעים, ציפינו
    להרחבה של רעיונות וחלומות
  • 6:24 - 6:26
    עם הקישוריות המוגברת של העולם.
  • 6:27 - 6:34
    לא ביקשנו את המכלאה דמוית כפר של המחשבה,
  • 6:35 - 6:37
    של שיפוט, של הגדרה
  • 6:37 - 6:39
    שבאו מאותו מקום
  • 6:39 - 6:41
    שהחרות והמהפכה התרחשו בו.
  • 6:43 - 6:44
    כל מה שאמרתי קיבל משמעות חדשה.
  • 6:45 - 6:47
    כל מה שעשיתי -- טוב, רע, מכוער --
  • 6:48 - 6:51
    היה שם לעולם להעיר עליו ולשפוט.
  • 6:51 - 6:54
    למעשה, כל מה שלא אמרתי או עשיתי
  • 6:55 - 6:56
    גם פגש את אותו גורל.
  • 6:57 - 6:58
    לפני ארבע שנים,
  • 6:59 - 7:03
    אשתי האהובה גאורי ואני
    החלטנו להביא ילד שלישי.
  • 7:04 - 7:06
    נטען ברשת
  • 7:07 - 7:09
    שהוא היה ילד אהבה
  • 7:09 - 7:10
    של הילד הראשון שלנו
  • 7:11 - 7:12
    שהיה בן 15.
  • 7:13 - 7:16
    מסתבר, שהוא קשר את נדריו עם ילדה
  • 7:16 - 7:18
    בעודו נוהג במכוניתה ברומניה.
  • 7:19 - 7:21
    וכן, היה סרטון מזוייף שהלך עם זה.
  • 7:22 - 7:23
    וזה כל כך הטריד אותנו כמשפחה,
  • 7:23 - 7:25
    בני, בן ה 19 עכשיו,
  • 7:25 - 7:27
    אפילו עכשיו כשאתם אומרים לו שלום,
  • 7:27 - 7:28
    הוא פשוט פונה אחורה ואומר,
  • 7:28 - 7:31
    "אבל בנאדם,
    אפילו לא היה לי רשיון נהיגה ארופאי."
  • 7:31 - 7:33
    (צחוק)
  • 7:33 - 7:35
    כן.
  • 7:35 - 7:37
    בעולם החדש הזה,
  • 7:37 - 7:40
    לאט לאט, המציאות הפכה לוירטואלית
    והוירטואלי הפך לאמיתי,
  • 7:40 - 7:42
    והתחלתי להרגיש
  • 7:42 - 7:45
    שאני לא אוכל להיות מי שרציתי להיות
    או להגיד מה שחשבתי באמת,
  • 7:45 - 7:47
    והאנושות בזמן הזה
  • 7:48 - 7:50
    הזדהתה איתי לחלוטין.
  • 7:50 - 7:53
    אני חושב ששנינו עברנו משבר אמצע החיים,
  • 7:54 - 7:58
    והאנושות, כמוני, הפכה לפרימדונה חשופה מדי.
  • 7:58 - 8:00
    התחלתי למכור הכל,
  • 8:00 - 8:03
    משמן לשיער לגנרטורי דיזל.
  • 8:03 - 8:05
    האנושות קנתה הכל
  • 8:05 - 8:07
    מנפט גולמי לכורים גרעיניים.
  • 8:08 - 8:11
    אתם יודעים, אפילו ניסיתי להכנס
    לחליפת גיבור על צמודה לעור
  • 8:12 - 8:14
    כדי להמציא את עצמי מחדש.
  • 8:14 - 8:16
    אני חייב להודות שנכשלתי קשות.
  • 8:17 - 8:22
    ורק כהערת ביניים אני רוצה להגיד
    בשם כל הבטמן, ספיידרמן
  • 8:22 - 8:24
    וסופרמנים של העולם,
  • 8:24 - 8:26
    אתם צריכים לשבח אותם,
  • 8:26 - 8:29
    בלל שזה באמת כואב במפשעה,
    חליפת גיבור העל הזאת.
  • 8:29 - 8:30
    (צחוק)
  • 8:30 - 8:32
    כן, אני כנה. אני צריך להגיד לכם את זה פה.
  • 8:34 - 8:35
    באמת,
  • 8:35 - 8:39
    ובמקרה, המצאתי צורת ריקוד חדשה
  • 8:39 - 8:41
    שלא הבנתי, והיא הפכה לטרוף.
  • 8:41 - 8:42
    אז אם זה בסדר,
  • 8:42 - 8:45
    וראיתם קצת ממני, אז אני די חסר בושה,
    אני אראה לכם.
  • 8:45 - 8:47
    הוא נקרא ריקוד הלונגי.
  • 8:47 - 8:50
    אז אם זה בסדר עכשיו, אני פשוט אראה לכם.
    אני מוכשר אחרת.
  • 8:50 - 8:51
    (תשואות)
  • 8:51 - 8:53
    אז זה הלך משהו כמו זה.
  • 8:54 - 8:56
    ריקוד הלונגי, ריקוד הלונגי, ריקוד הלונגי. ריקוד הלונגי.
  • 8:56 - 8:59
    ריקוד הלונגי, ריקוד הלונגי, ריקוד הלונגי. ריקוד הלונגי.
  • 8:59 - 9:01
    ריקוד הלונגי, ריקוד הלונגי, ריקוד הלונגי. ריקוד הלונגי.
  • 9:01 - 9:03
    זה הכל, זה הפך לטרוף.
  • 9:03 - 9:04
    (תשואות)
  • 9:04 - 9:06
    זה באמת היה.
  • 9:08 - 9:12
    כמו שאתם מבינים, אף אחד לא היה יכול
    להבין מה קרה חוץ ממני.
  • 9:12 - 9:13
    ולא היה לי אכפת, באמת,
  • 9:13 - 9:15
    בגלל שכל העולם, וכל האנושות,
  • 9:16 - 9:17
    נראו מבולבלים ואבודים כמוני.
  • 9:19 - 9:20
    לא התייאשתי מהם.
  • 9:20 - 9:23
    אפילו ניסיתי לשחזר את הזהות שלי
    במדיה החברתית
  • 9:23 - 9:24
    כמו שכל האחרים עשו.
  • 9:24 - 9:27
    חשבתי שאם אני אעלה ציוצים פילוסופיים
  • 9:27 - 9:28
    אנשים יחשבו שאני בעניין,
  • 9:28 - 9:31
    אבל כמה מהתגובות שקיבלתי מהציוצים האלה
  • 9:31 - 9:34
    היו ראשי תיבות מאוד מבלבלים שלא הבנתי ,
    אתם יודעים?
  • 9:34 - 9:36
    ROFL, LOL,
  • 9:36 - 9:41
    "אדידס," מישהו ענה לי
    על אחד הציוצים מאתגרי המחשבה שלי
  • 9:41 - 9:43
    ותהיתי למה אתה מדבר על נעליים,
  • 9:43 - 9:46
    אני מתכוון,
    למה אתה עונה לי עם שם של נעליים?
  • 9:46 - 9:49
    ושאלתי את ביתי בת ה 16, והיא האירה לי.
  • 9:49 - 9:52
    "המשמעות של אדידס
    זה "כל היום אני חולם על סקס."
  • 9:52 - 9:55
    (צחוק)
  • 9:55 - 9:56
    באמת.
  • 9:56 - 9:57
    לא ידעתי אם אתם יודעים את זה.
  • 9:57 - 10:02
    אז כתבתי חזרה, "WTF"
    באותיות גדולות למר אדידס.
  • 10:02 - 10:06
    והודתי בסוד שכמה ראשי תיבות
    ודברים לא ישתנו בכלל.
  • 10:07 - 10:08
    WTF.
  • 10:10 - 10:12
    אבל הנה אנחנו.
  • 10:12 - 10:14
    אני בן 51, כמו שאמרתי לכם,
  • 10:14 - 10:18
    וחוץ מראשי תיבות שמקהים את המוח,
  • 10:18 - 10:19
    רק רציתי להגיד לכם
  • 10:19 - 10:22
    אם היה זמן מכונן לאנושות להתקיים,
  • 10:22 - 10:24
    זה עכשיו,
  • 10:24 - 10:26
    בגלל שאתם העכשיוויים אמיצים.
  • 10:27 - 10:29
    אתם העכשיוויים מלאי תקווה.
  • 10:29 - 10:32
    אתם העכשיוויים חדשניים ומלאי תושייה,
  • 10:32 - 10:35
    וכמובן, אתם העכשיוויים
    בלתי ניתנים להגדרה בצורה מעצבנת.
  • 10:36 - 10:38
    וברגע המכונן
  • 10:39 - 10:41
    והלא מושלם הזה של הקיום,
  • 10:41 - 10:43
    להרגיש קצת אמיץ ממש לפני שהגעתי לפה,
  • 10:43 - 10:46
    החלטתי להביט טוב ועמוק בפנים שלי,
  • 10:48 - 10:51
    והבנתי שאני מתחיל להראות יותר ויותר
  • 10:51 - 10:54
    כמו פסל השעווה שלי במדאם טוסו.
  • 10:54 - 10:56
    (צחוק)
  • 10:56 - 10:59
    כן, וברגע ההבנה הזה,
  • 10:59 - 11:03
    שאלתי את השאלה המרכזית
    והבולטת את האנושות ואותי:
  • 11:04 - 11:06
    האם אני צריך לתקן את הפנים שלי?
  • 11:07 - 11:11
    באמת, אני שחקן, כמו שאמרתי לכם,
  • 11:11 - 11:14
    ביטוי מודרני ליצירתיות האנושית.
  • 11:14 - 11:16
    הארץ ממנה אני בא
  • 11:16 - 11:21
    היא המקור לרוחניות בלתי מוסברת
    אבל מאוד פשוטה.
  • 11:22 - 11:24
    בנדיבות האדירה שלה,
  • 11:24 - 11:27
    הודו החליטה איכשהו
  • 11:27 - 11:31
    שאני, בן מוסלמי של לוחם חרות שבור
  • 11:31 - 11:35
    שבמקרה נקלע לעסק של מכירת חלומות,
  • 11:36 - 11:40
    צריך להפוך למלך הרומנטיות,
  • 11:41 - 11:43
    ה"בדהשה של בוליווד,"
  • 11:44 - 11:47
    המאהב הכי גדול שהמדינה אי פעם ראתה...
  • 11:48 - 11:49
    עם הפנים האלה.
  • 11:49 - 11:50
    כן.
  • 11:50 - 11:52
    (צחוק)
  • 11:52 - 11:54
    שנעו בין תאורים של מכוער, לא קונוונציונלי,
  • 11:55 - 11:56
    ובאופן מוזר, לא מספיק שוקולדיים.
  • 11:56 - 11:59
    (צחוק)
  • 12:02 - 12:04
    האנשים של הארץ העתיקה הזו
  • 12:04 - 12:06
    חיבקו אותי באהבתם נטולת הגבול,
  • 12:06 - 12:08
    ולמדתי מהאנשים האלה
  • 12:09 - 12:11
    שלא כוח ולא עוני
  • 12:12 - 12:14
    יכולים להפוך את החיים שלכם ליותר קסומים
  • 12:14 - 12:15
    או פחות בוגדניים.
  • 12:16 - 12:19
    למדתי מאנשי ארצי
  • 12:19 - 12:21
    שהכבוד בחיים,
  • 12:21 - 12:24
    אדם, תרבות, דת, מדינה
  • 12:25 - 12:27
    למעשה נמצאים ביכולות שלהם
  • 12:28 - 12:30
    לאצילות וחמלה.
  • 12:31 - 12:33
    למדתי שמה שמניע אתכם,
  • 12:33 - 12:36
    מה שדוחף אתכם ליצור, לבנות,
  • 12:36 - 12:38
    מה ששומר עליכם מליפול,
  • 12:38 - 12:40
    מה שעוזר לכם לשרוד,
  • 12:40 - 12:44
    זה אולי הרגש העתיק ביותר
    והפשוט ביותר שידוע לאונושות,
  • 12:44 - 12:46
    וזה אהבה.
  • 12:48 - 12:50
    משורר מיסטי מארצי כתב באופן מפורסם,
  • 12:50 - 12:52
    (מדקלם שיר בהודית)
  • 13:01 - 13:03
    (שיר נגמר)
  • 13:03 - 13:05
    שמתגם באופן חופשי לשמה שלא יהיה --
  • 13:05 - 13:07
    כן, אם אתם יודעים הינדית, בבקשה תמחאו, כן.
  • 13:07 - 13:09
    (מחיאות כפיים)
  • 13:09 - 13:10
    זה מאוד קשה לזכור.
  • 13:11 - 13:14
    מה שמתרגם באופן חופשי למעשה
  • 13:14 - 13:16
    לזה שכל ספרי הידע שאולי קראתם
  • 13:17 - 13:19
    ואז אתם ממשיכים ומפיצים את הידע
  • 13:19 - 13:23
    דרך חדשנות, דרך יצירתיות, דרך טכנולוגיה,
  • 13:23 - 13:26
    אבל האנושות לא תהיה חכמה יותר
    בנוגע לעתיד שלה
  • 13:26 - 13:32
    אלא אם זה מחובר לתחושה
    של אהבה וחמלה לאנשים האחרים.
  • 13:33 - 13:36
    השתיים וחצי אותיות שיוצרות
    את המילה "प्रेम,"
  • 13:36 - 13:38
    שמשמעה אהבה,
  • 13:38 - 13:40
    אם אתם מסוגלים להבין את זה
  • 13:40 - 13:41
    וליישם את זה,
  • 13:41 - 13:44
    זה בעצמו מספיק להאיר את האנושות.
  • 13:45 - 13:47
    אז אני באמת מאמין ש"אתם" העתידיים
  • 13:48 - 13:50
    חייבים להיות אתם שאוהבים.
  • 13:51 - 13:53
    אחרת זה יפסיק לשגשג.
  • 13:54 - 13:57
    זה ימות בחשיבות העצמית שלו.
  • 13:59 - 14:00
    אז אתם אולי תשתמשו בכוח שלכם
  • 14:01 - 14:02
    כדי לבנות חומות
  • 14:02 - 14:04
    ולהשאיר אנשים בחוץ,
  • 14:05 - 14:09
    או שתשתמשו בה
    כדי לשבור מחסומים ולקבל אותם.
  • 14:10 - 14:12
    אתם אולי תשתמשו באמונה שלכם
  • 14:12 - 14:13
    כדי לגרום לאנשים לפחד
  • 14:14 - 14:16
    ולהבעית אותם לכניעה,
  • 14:17 - 14:20
    או שאתם יכולים להשתמש בה
    כדי לתת אומץ לאנשים
  • 14:20 - 14:23
    כך שיוכלו להתרומם
    לגבהים הכי גבוהים של הארה.
  • 14:23 - 14:25
    אתם יכולים להשתמש באנרגיה שלכם
  • 14:25 - 14:29
    כדי לבנות פצצות גרעיניות
    ולהפיץ את החשכה של ההרס,
  • 14:29 - 14:33
    או שאתם יכולים להתשמש בה
    כדי להפיץ את האושר של האור למליונים.
  • 14:34 - 14:38
    אתם אולי תזהמו את האוקיינוסים
    באופן חסר אחריות ותכרתו את היערות.
  • 14:38 - 14:40
    אתם יכולים להשמיד את האקולוגיה,
  • 14:40 - 14:42
    או לטפל בהם באהבה
  • 14:42 - 14:44
    וליצור מחדש חיים מהמים והעצים.
  • 14:45 - 14:47
    אתם אולי תנחתו על מאדים
  • 14:47 - 14:49
    ותבנות טירות משוריינות,
  • 14:51 - 14:56
    או שאולי תחפשו צורות חיים ומינים
    כדי ללמוד מהם ולכבד אותם.
  • 14:56 - 15:00
    ואתם יכולים להשתמש בכספים שכולנו הרווחנו
  • 15:00 - 15:02
    כדי לפתוח במלחמות חסרות תועלת
  • 15:03 - 15:06
    ולתת רובים בידיי ילדים קטנים
  • 15:06 - 15:07
    כדי להרוג אחד את השני,
  • 15:08 - 15:10
    או שאתם יוכולים להשתמש בו
  • 15:10 - 15:12
    כדי ליצור יותר אוכל
  • 15:12 - 15:14
    כדי למלא איתו את הבטן שלהם.
  • 15:15 - 15:16
    המדינה שלי לימדה אותי
  • 15:16 - 15:21
    שהיכולת של האנושות לאהוב דמויה לאלוהות.
  • 15:22 - 15:26
    היא זוהרת בעולם
  • 15:26 - 15:31
    שהציביליזציה, אני חושב,
    כבר טיפלה בו יותר מדי.
  • 15:33 - 15:35
    בימים האחרונים, ההרצאות פה, האנשים הנפלאים
  • 15:35 - 15:37
    שהגיעו והראו את הכשרון שלהם,
  • 15:37 - 15:41
    מדברים על השגים אישיים,
    ההמצאות, הטכנולוגיה,
  • 15:41 - 15:44
    המדע, הידע שאנו לומדים פה
  • 15:44 - 15:47
    בנוכחות של הרצאות TED וכולכם
  • 15:47 - 15:50
    הם סיבות מספיקות לנו
    לחגוג את "אנחנו" העתידיים.
  • 15:50 - 15:51
    אבל בחגיגה הזו
  • 15:52 - 15:56
    המסע לטפח את היכולת שלנו לאהבה וחמלה
  • 15:57 - 16:00
    צריכה להכריז על עצמה,
    צריכה להכריז על עצמה,
  • 16:01 - 16:03
    ממש באותה מידה.
  • 16:04 - 16:06
    אז אני מאמין ש"אתם" העתידיים
  • 16:07 - 16:08
    הם אתם אין סופיים.
  • 16:09 - 16:12
    זה נקרא צ'אקרה בהודו, כמו מעגל.
  • 16:13 - 16:16
    זה מסתיים איפה שזה מתחיל
    כדי להשלים את עצמו.
  • 16:17 - 16:21
    אתם שקולטים זמן ומרחב אחרת
  • 16:21 - 16:22
    מבינים את שניהם
  • 16:25 - 16:28
    הבלתי ניתן לדמיון שלכם
  • 16:30 - 16:32
    והחשיבות הפנטסטית
  • 16:32 - 16:38
    וחוסר החשיבות המושלם שלכם
    בהקשר הגדול יותר של היקום.
  • 16:39 - 16:40
    אתם שחוזרים
  • 16:41 - 16:43
    לתמימות המקורית של האנושיות,
  • 16:43 - 16:45
    שאוהבת מטוהר הלב,
  • 16:46 - 16:48
    שרואה מעין האמת,
  • 16:49 - 16:55
    שחולמים מהבהירות של המוח הלא מטופל.
  • 16:56 - 16:58
    אתם העתידיים חייבים להיות
  • 16:59 - 17:00
    כמו כוכב קולנוע מזדקן
  • 17:01 - 17:04
    שגרמו להם להאמין שיש אפשרות
  • 17:04 - 17:07
    של עולם שהוא לגמרי,
  • 17:07 - 17:10
    לחלוטין, אובססיבי לעצמו
  • 17:10 - 17:11
    מאוהב בעצמו,
  • 17:12 - 17:15
    עולם -- באמת, זה חייב להיות אתם
  • 17:15 - 17:17
    כדי ליצור עולם
  • 17:17 - 17:19
    שהוא המאהב הכי טוב של עצמו.
  • 17:20 - 17:22
    זה אני מאמין, גבירותי ורבותי,
  • 17:22 - 17:23
    צריך להיות "אתם" העתידיים.
  • 17:23 - 17:25
    תודה רבה לכם.
  • 17:25 - 17:26
    שוקריה.
  • 17:26 - 17:28
    (מחיאות כפיים)
  • 17:28 - 17:30
    תודה לכם.
  • 17:30 - 17:32
    (מחיאות כפיים)
  • 17:33 - 17:34
    תודה לכם.
  • 17:34 - 17:36
    (מחיאות כפיים)
Title:
מחשבות על האנושות, פרסום ואהבה.
Speaker:
שאה רוק קאהן
Description:

"אני מוכר חלומות, ואני סוחר באהבה למליוני אנשים," אומר שאה רוק קאהן, הכוכב הגי גדול בבוליווד. בהרצאה מקסימה ומצחיקה זו, קאהן עוקב אחרי הקשת של חייו, ההופעות וכמה מצעדי הריקוד המפורסמים שלו וחולק תבונה שהורווחה בעמל מחיים שבולו באור הזרקורים.
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDTalks
Duration:
17:49

Hebrew subtitles

Revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.