קייט הרטמן: האמנות של תקשורת לבישה
-
0:00 - 0:03שמי קייט הרטמן.
-
0:07 - 0:09ואני אוהבת ליצור מכשירים
-
0:09 - 0:11שמשחקים עם הדרך
-
0:11 - 0:13בה אנחנו מתייחסים ומתקשרים.
-
0:13 - 0:16אז אני בעיקר מתעניינת באיך אנחנו, כאנשים,
-
0:16 - 0:18מתיחסים לעצמנו, אחד לשני
-
0:18 - 0:21ולעולם סביבנו.
-
0:28 - 0:32(צחוק)
-
0:32 - 0:34אז רק כדי לתת לכם קצת הקשר,
-
0:34 - 0:37כמו שג'ון אמרה, אני אמנית, טכנולוגית ומחנכת.
-
0:37 - 0:39אני מלמדת קורסים במחשוב פיסי
-
0:39 - 0:41ואלקטרוניקה לבישה.
-
0:41 - 0:43והרבה ממה שאני יוצרת הוא או לביש
-
0:43 - 0:46או קשור איכשהו לצורה האנושית.
-
0:46 - 0:48אז כל פעם שאני מדברת על מה שאני עושה,
-
0:48 - 0:50אני אוהבת לפנות במהירות
-
0:50 - 0:52לחשיבות של הגוף.
-
0:52 - 0:55וזה די פשוט.
-
0:55 - 0:57לכולם יש אחד -- כולכם.
-
0:57 - 0:59אני יכולה להבטיח, לכל אחד בחדר הזה,
-
0:59 - 1:01לכולכם שם, האנשים בכיסאות המרופדים,
-
1:01 - 1:03האנשים למעלה עם הלפטופים שלהם --
-
1:03 - 1:05לכולנו יש גוף.
-
1:05 - 1:07אל תתביישו.
-
1:07 - 1:09זה משהו שיש לנו במשותף
-
1:09 - 1:12והם משמשים כממשק העיקרי שלנו עם העולם.
-
1:12 - 1:15ואז כשעובדים כמעצבי ממשק,
-
1:15 - 1:17או כאמנים שמטפלים בהשתתפות --
-
1:17 - 1:21יצירת דברים שחיים על, בתוך או מסביב לצורה האנושית --
-
1:21 - 1:24זה אזור חזק לעבוד בתוכו.
-
1:24 - 1:26אז בעבודה שלי,
-
1:26 - 1:29אני משתמשת במגוון רחב של חומרים וכלים.
-
1:29 - 1:32אז אני מתקשרת דרך הכל החל ממשדרי רדיו
-
1:32 - 1:34דרך משפכים וצינורות פלסטיק.
-
1:34 - 1:36וכדי לספר לכם מעט על הדברים שאני יוצרת,
-
1:36 - 1:38המקום הקל ביותר להתחיל בו את הסיפור
-
1:38 - 1:41הוא עם כובע.
-
1:41 - 1:43אז הכל התחיל לפני כמה שנים,
-
1:43 - 1:46מאוחר בערב אחד כשישבתי ברכבת התחתית, ונסעתי הביתה,
-
1:46 - 1:48וחשבתי.
-
1:48 - 1:51ואני נוטה להיות אדם שחושב יותר מדי ומדבר מעט מידי.
-
1:51 - 1:53אז חשבתי על כמה זה יהיה נחמד
-
1:53 - 1:55אם הייתי יכולה לקחת את כל הקולות האלה --
-
1:55 - 1:57כמו הקולות של המחשבות בראשי --
-
1:57 - 1:59אם הייתי יכולה פיסית להוציא אותן
-
1:59 - 2:01ולמשוך אותן החוצה בצורה כזו
-
2:01 - 2:04שהייתי יכולה לחלוק אותן עם מישהו אחר.
-
2:04 - 2:07אז הלכתי הביתה, ויצרתי אב טיפוס של הכובע הזה.
-
2:07 - 2:09וקראתי לו כובע המלמולים,
-
2:09 - 2:12מפני שהוא שידר את קולות המלמול האלה
-
2:12 - 2:14שהיו סוג של קשורים אליכם,
-
2:14 - 2:16אבל יכולתם להפריד אותם
-
2:16 - 2:19ולחלוק אותם עם מישהו אחר.
-
2:20 - 2:25(צחוק)
-
2:25 - 2:27אז אני עושה עוד כובעים.
-
2:27 - 2:29זה נקרא כובע דבר לעצמך.
-
2:29 - 2:31(צחוק)
-
2:31 - 2:33הוא די מסביר את עצמו.
-
2:33 - 2:37הוא פיסית יוצר מרחב שיחה לאחד.
-
2:37 - 2:39וכשאתם מדברים בקול,
-
2:39 - 2:43הצליל של קולכם מתועל חזרה לתוך אוזנייכם.
-
2:45 - 2:47(צחוק)
-
2:47 - 2:49אז כשאני יוצרת את הדברים האלה,
-
2:49 - 2:52העניין הוא לא החפץ עצמו,
-
2:52 - 2:55אלא בעצם החלל השלילי מסביב לחפץ.
-
2:55 - 2:58אז מה קורה כשאדם חובש את זה?
-
2:58 - 3:00איזה סוג של חוויה הם חווים?
-
3:00 - 3:03ואיך הם משתנים על ידי חבישתו?
-
3:06 - 3:08אז רבים מהמכשירים האלה
-
3:08 - 3:11מתמקדים בדרכים בהם אנחנו מתייחסים לעצמינו.
-
3:11 - 3:14אז המכשיר הזה נקרא מקשיב לרחשי הבטן.
-
3:14 - 3:16וזה מכשיר
-
3:16 - 3:18שבאמת מאפשר לכם
-
3:18 - 3:21להקשיב לקרביים שלכם.
-
3:21 - 3:28(צחוק)
-
3:28 - 3:31אז חלק מהדברים האלה
-
3:31 - 3:33מוכוונים יותר לביטוי ותקשורת.
-
3:33 - 3:35אז הלב המתנפח
-
3:35 - 3:37הוא אבר חיצוני
-
3:37 - 3:40שהלובש יכול להשתמש בו כדי להביע את עצמם.
-
3:40 - 3:43אז הם למעשה יכולים לנפח אותו או לרוקן אותו
-
3:43 - 3:45לפי מצב הרוח שלהם.
-
3:45 - 3:48אז הם יכולים להביע הכל מהערצה ותשוקה
-
3:48 - 3:51לחרדה וזעם.
-
3:51 - 3:53(צחוק)
-
3:53 - 3:55וחלק מאלה בעצם מיועדים
-
3:55 - 3:57להעביר נסיונות.
-
3:57 - 4:00אז שובר התקשורת הוא כלי לוויכוחים.
-
4:00 - 4:02(צחוק)
-
4:02 - 4:05אז למעשה הוא מאפשר חילוף רגשות אינטנסיבי,
-
4:05 - 4:07אבל משמש לספיגה
-
4:07 - 4:10של משמעות המילים שמועברות.
-
4:10 - 4:16(צחוק)
-
4:16 - 4:18ולבסוף,
-
4:18 - 4:20חלק מהדברים האלה משמשים כהזמנות.
-
4:20 - 4:23אז מכופף האוזניים מילולית שם משהו שם
-
4:23 - 4:25כדי שמישהו יוכל לתפוס את אוזניכם
-
4:25 - 4:27ולהגיד מה שיש להם להגיד.
-
4:27 - 4:29אז למרות שאני ממש מתעניינת ביחסים
-
4:29 - 4:31בין אנשים,
-
4:31 - 4:33אני גם מתחשבת בדרכים
-
4:33 - 4:35בהם אנחנו מתייחסים לעולם סביבנו.
-
4:35 - 4:38אז כשגרתי לראשונה בניו יורק לפני כמה שנים,
-
4:38 - 4:40חשבתי הרבה על
-
4:40 - 4:42הצורות הארכיטקטוניות המוכרות שהקיפו אותי
-
4:42 - 4:45ואיך הייתי רוצה להתקשר אליהם טוב יותר.
-
4:45 - 4:47וחשבתי, "ובכן, היי!
-
4:47 - 4:49אולי אם אני רוצה להתייחס לקירות טוב יותר,
-
4:49 - 4:51אולי אני צריכה להיות קצת יותר דומה לקיר בעצמי."
-
4:51 - 4:53אז יצרתי קיר לביש
-
4:53 - 4:55שיכולתי ללבוש בתור תיק גב.
-
4:55 - 4:57אז הייתי שמה אותו
-
4:57 - 4:59והופכת את עצמי
-
4:59 - 5:01כך שהייתי יכולה לתרום או לבקר
-
5:01 - 5:03את החללים שהקיפו אותי.
-
5:03 - 5:05(צחוק)
-
5:05 - 5:08אז נקפוץ מזה,
-
5:08 - 5:11ונחשוב מעבר לסביבות הבנויות לעולם הטבעי,
-
5:11 - 5:14יש לי את הפרוייקט המתמשך הזה שנקרא בוטניקולס --
-
5:14 - 5:16שבעצם מאפשר לצמחי בית
-
5:16 - 5:18להתחבר לפרוטוקול התקשורת האנושי.
-
5:18 - 5:20אז כשצמח צמא,
-
5:20 - 5:22הוא יכול למעשה להתקשר
-
5:22 - 5:25או לשלוח מסרון לשרות כמו טוויטר.
-
5:25 - 5:29אז זה באמת משנה את דינמיקת האדם/צמח,
-
5:29 - 5:32מפני שצמח בודד בבית
-
5:32 - 5:34יכול להביע את הצרכים שלו
-
5:34 - 5:37לאלפי אנשים באותו זמן.
-
5:37 - 5:39ואז לחשוב על קנה מידה,
-
5:39 - 5:41האובססיה האחרונה שלי
-
5:41 - 5:45היא למעשה לקרחונים -- כמובן.
-
5:45 - 5:48אז קרחונים הם ישויות מופלאות כאלה,
-
5:48 - 5:51ויש המון סיבות להיות אובססיביים לגביהם,
-
5:51 - 5:53אבל מה שאני מעוניינת בו בעיקר
-
5:53 - 5:55הוא יחס אדם-קרחון.
-
5:55 - 5:57(צחוק)
-
5:57 - 5:59מפני שנדמה שיש בעיה.
-
5:59 - 6:01הקרחונים למעשה עוזבים אותנו.
-
6:01 - 6:03הם גם מתכווצים וגם נסוגים באותו זמן --
-
6:03 - 6:05וחלק מהם נעלמו לחלוטין.
-
6:05 - 6:08אז אני גרה בקנדה עכשיו,
-
6:08 - 6:10אז ביקרתי את אחד מהקרחונים המקומיים שלי.
-
6:10 - 6:12וזה מעניין במיוחד,
-
6:12 - 6:14מפני שמכל הקרחונים בצפון אמריקה,
-
6:14 - 6:17הוא מקבל את כמות הביקורים האנושיים הגדולה ביותר כל שנה.
-
6:17 - 6:20יש להם למעשה את האוטובוסים האלה שנוסעים מעל ומעבר למורנה המידית הזו
-
6:20 - 6:23ומורידים אנשים על פני הקרחון.
-
6:23 - 6:25וזה באמת גרם לי לחשוב
-
6:25 - 6:27על החוויה הזו של מפגש ראשון.
-
6:27 - 6:31כשאני פוגשת קרחון בפעם הראשונה,
-
6:31 - 6:33מה אני עושה?
-
6:33 - 6:37אין פרוטוקול התנהגותי לזה.
-
6:37 - 6:39אני אפילו לא באמת יודעת
-
6:39 - 6:41איך להגיד שלום.
-
6:41 - 6:44האם אני חוצבת הודעה בשלג?
-
6:44 - 6:46או אולי אני יכולה להרכיב
-
6:46 - 6:48אחת מנקודות וקווים מקוביות קרח --
-
6:48 - 6:50מורס קוביות קרח.
-
6:50 - 6:52או אולי אני צריכה ליצור לעצמי כלי דיבור,
-
6:52 - 6:54כמו מגאפון קרחוני
-
6:54 - 6:56שאני יכולה להשתמש בו להגביר את קולי
-
6:56 - 6:58כשאני מכוונת אותו לקרח.
-
6:58 - 7:00אבל החוויה הכי מספקת באמת שהיתה לי
-
7:00 - 7:02היא פעולת ההקשבה,
-
7:02 - 7:04שזה מה שאנחנו צריכים בכל מערכת יחסים טובה.
-
7:04 - 7:07ובאמת הופתעתי מכמה זה השפיע עלי.
-
7:07 - 7:10השינוי הבסיסי הזה באוריינטציה הפיסית שלי
-
7:10 - 7:12עזרה לי לשנות את נקודת המבט שלי
-
7:12 - 7:14ביחס לקרחון.
-
7:14 - 7:16ומאחר ואנחנו משתמשים במכשירים
-
7:16 - 7:20כדי להבין איך להתייחס לעולם בימינו,
-
7:20 - 7:23בניתי מכשיר שנקרא חליפת חיבוק קרחון.
-
7:23 - 7:25(צחוק)
-
7:25 - 7:28אז זה מורכב מיריעה מחזירת חום
-
7:28 - 7:30שמגשרת על הפערים בטמפרטורה
-
7:30 - 7:33בין גוף האדם והקרח.
-
7:33 - 7:36ושוב, זו ההזמנה הזו
-
7:36 - 7:40שמבקשת מאנשים לשכב על הקרחון
-
7:40 - 7:43ולתת לו חיבוק.
-
7:43 - 7:45אז, כן, זו למעשה רק ההתחלה.
-
7:45 - 7:47אלה השראות ראשונות לפרוייקט הזה.
-
7:47 - 7:50וכמו עם הקיר, איך שרציתי להיות יותר דומה לקיר,
-
7:50 - 7:54עם הפרוייקט הזה, הייתי רוצה לאמץ קצב יותר קרחוני.
-
7:54 - 7:56אז הכוונה שלי
-
7:56 - 8:00היא למעשה לקחת את ה10 שנים הבאות
-
8:00 - 8:04ולצאת לסדרה של פרוייקטים שיתופיים
-
8:04 - 8:06בהם אני עובדת עם אנשים מתחומים שונים --
-
8:06 - 8:08אמנים, טכנולוגים, מדענים --
-
8:08 - 8:10ולעבוד על הפרוייקט הזה
-
8:10 - 8:13של איך אנחנו יכולים לשפר את יחסי האדם עם הקרחונים.
-
8:14 - 8:17אז מעבר לזה, לסיכום,
-
8:17 - 8:20הייתי רק רוצה לומר שאנחנו בתחום הזה
-
8:20 - 8:23של תקשורת וחלחול מכשירים,
-
8:23 - 8:26וזה באמת ענק ומרגש וסקסי,
-
8:26 - 8:28אבל אני חושבת שמה שבאמת חשוב
-
8:28 - 8:30הוא לחשוב על איך אנחנו יכולים באותו זמן
-
8:30 - 8:33להחזיק תחושה של פליאה ותחושה של ביקורת
-
8:33 - 8:36על הכלים בהם אנחנו משתמשים והדרכים בהן אנחנו מתייחסים לעולם.
-
8:36 - 8:38תודה.
-
8:38 - 8:44(מחיאות כפיים)
- Title:
- קייט הרטמן: האמנות של תקשורת לבישה
- Speaker:
- Kate Hartman
- Description:
-
more » « less
האמנית קייט הרטמן משתמשת באלקטרוניקה לבישה כדי לחקור את צורת התקשורת שלנו, עם עצמנו ועם העולם. בהרצאה המוזרה ומעוררת המחשבות הזו, היא מראה את "כובע דבר לעצמך", את "חליפת קרחון חובקת", ועוד מכשירים מפתיעים.
- Video Language:
- English
- Team:
closed TED
- Project:
- TEDTalks
- Duration:
- 08:45
|
Ido Dekkers added a translation |