אתם לא נתונים לחסדי הרגשות שלכם - המוח שלכם יוצר אותם

אתם יכולים להסתכל על פניהם של אנשים ולדעת מה הם מרגישים? האם כולם חווים אושר, עצב וחרדה באותו אופן? מה הם רגשות בכל אופן? במשך 25 השנים האחרונות, הפסיכולוגית, פרופסור ליסה פלדמן בארט מיפתה הבעות פנים, סרקה מוחות וניתחה מאות מחקרים פיזיולוגיים כדי להבין מה הם הרגשות באמת. היא חולקת את תוצאות מחקריה הממצים - ומסבירה כיצד עשויה לנו להיות יותר שליטה על הרגשות שלנו לעומת מה שאנחנו חושבים.

מעבדת המחקר שלי נמצאת במרחק של
כ-1.6 קילומטר מהמקום בו התפוצצו כמה פצצות

במהלך מרתון בוסטון בשנת 2013.

המחבל ששרד,
דזוקר צרנאב מצ׳צ׳ניה,

נשפט, הורשע ונידון למוות.

כאשר מוטל על חבר מושבעים להחליט

בין חיים בכלא לבין עונש מוות,

הם מבססים את החלטתם במידה רבה
על סמך השאלה האם הנאשם

מביע מביע חרטה על מעשיו או לא.

צרנאב השמיע מילות התנצלות,

אולם כאשר המושבעים הביטו בפניו,

כל מה שראו היה מבט קר ומזוגג.

צרנאב אשם. אין כל ספק בקשר לכך.

הוא רצח וגרם לנכות אצל בני אדם חפים מפשע,

ואינני כאן כדי לחלוק על כך.

לבי יוצא אל כל האנשים שסבלו.

אך כמדענית, אני חייבת לומר לכם

שמושבעים לא רואים
ואינם מסוגלים לזהות חרטה

או כל רגש אחר בכל אדם שהוא, אי פעם.

כך גם אני איני יכולה וגם ולא אתם,

וזאת משום שרגשות
אינם מה שאנחנו חושבים שהם.

רגשות אינם מובעים ומזוהים
באופן אוניברסלי.

הם אינם תגובות מוחיות מתוכנתות

שאי אפשר לשלוט בהן.

לא הצלחנו לראות נכונה
את טבעו של הרגש

לאורך זמן רב,

אבל להבנה האמיתית מהם רגשות
יש השלכות חשובות על כולנו.

חקרתי רגשות כמדענית
במשך 25 השנים האחרונות,

ובמעבדה שלי, בדקנו פנים של פני אדם
על ידי מדידת אותות חשמליים

שגורמים לשרירי הפנים להתכווץ
כדי ליצור הבעות אנושיות.

בחנו בקפדנות את גוף האדם
כשהוא חווה רגש.

ניתחנו מאות מחקרים פיזיולוגיים

שכללו אלפי נבדקים.

סרקנו מאות מוחות,

ובחנו כל מחקר הדמיית מוח שקשור ברגשות

שפורסם במהלך 20 השנים האחרונות.

תוצאות כל המחקר הכולל הזה
הן עקביות להפליא.

ייתכן ואתם חשים כאילו רגשותיכם
מתוכנתים בכם מראש,

ושיש רק לעורר אותם
ולגרום להם להתרחש בתוככם,

אבל הם לא.

אתם עשויים להאמין שבמוח שלכם
יש מעגלי רגשות צרובים מראש,

שאתם נולדים עם מעגלי רגשות,
אבל אתם לא.

למעשה,לאף אחד בחדר הזה
אין מעגלי רגשות במוח.

למעשה, אף מוח על כדור הארץ הזה
אינו מכיל מעגלי רגשות.

אז מהם רגשות, בעצם?

טוב, תהדקו חגורות, כי...

רגשות הם ניחושים.

הם ניחושים שהמוח שלכם
מייצר ברגע

בו מיליארדי תאי מוח עובדים יחד,

ויש לכם יותר שליטה
על הניחושים האלו

ממה שאתם עשויים לתאר לעצמכם.

טוב, אם זה נשמע לכם מגוחך,
או, אתם יודעים, די מטורף,

אני לחלוטין מזדהה אתכם, כי למען האמת,
לולא הייתי רואה את ההוכחה במו עיניי,

הוכחה שראיתי במשך עשורים,

אני בטוחה למדי שגם אני
לא הייתי מאמינה בכך.

אבל השורה התחתונה היא
שרגשות אינם נבנים לתוך מוחכם בזמן הלידה.

הם פשוט נבנים.

כדי שתבינו למה אני מתכוונת,
בואו והסתכלו בזה.

כרגע, המוח שלכם עובד בטירוף.

הנוירונים שלכם יורים כמו משוגעים
בנסיון ליצור משמעות מכל זה

כך שתראו משהו שונה מכתמים
שחורים ולבנים.

המוח שלכם מסנן
במהלך חיים שלמים של חוויות,

מבצע אלפי ניחושים בו זמנית,

שוקל את ההסתברויות,

מנסה לענות על השאלה,

״למה זה הכי דומה?״

לא ״מה זה?״

אלא "לאיזו חוויית עבר שלי
זה הכי דומה?״

וכל זה קורה כהרף עין.

אם המוח שלכם עדיין נאבק
כדי למצוא התאמה טובה

ואתם עדיין רואים כתמים שחורים ולבנים,

אתם נמצאים במצב שנקרא
"עיוורון חווייתי,״

ואני עומדת לרפא אתכם
מהעיוורון שלכם.

זה החלק האהוב עליי.
האם אתם מוכנים להירפא?

(קריאות עידוד)

יופי. מתחילים.

(השתנקות)

יופי.

אז עכשיו רבים מכם רואים נחש,

ומדוע זה?

בגלל שבעוד שהמוח שלכם עובר ומסנן
את חוויות העבר שלכם,

התווסף כאן ידע חדש,

הידע שהתקבל מהתמונה.

ומה שמגניב באמת הוא

שאותו הידע שרכשתם ממש
לפני מספר רגעים

משנה את הדרך בה אתם חווים
את הכתמים האלו כרגע.

אז המוח שלכם מרכיב
את תמונת הנחש

במקום שבו אין נחש,

וסוג כזה של הזיה

הוא מה שמדעני מוח כמוני
מכנים בשם ״חיזויים.״

חיזויים הם למעשה
הצורה בה המוח שלנו פועל.

זה מצב של "עסקים כרגיל"
עבור המוח שלכם.

חיזויים הם הבסיס
של כל חוויה שאתם עוברים.

הם הבסיס לכל פעולה שאתם מבצעים.

למעשה, חיזויים הם מה שמאפשר לכם
להבין את המילים שאני אומרת

כפי שהן יוצאות לי מה...

קהל: פה.
ליסה פלדמן בארט: פה. בדיוק.

חיזויים הם ראשוניים.

הם עוזרים לנו להבין את העולם
באופן מהיר ויעיל.

אז המוח שלכם אינו מגיב לעולם.

באמצעות חוויות העבר,

המוח שלכם חוזה ובונה

את חוויית ההעולם שלכם.

הדרך שבה אנו רואים רגשות אצל אחרים
מבוססת עמוק על חיזויים.

לכן עבורנו, זה מרגיש כאילו אנו רק
מסתכלים בפניו של מישהו אחר,

ופשוט קוראים את הרגש
שמצוי בהבעת הפנים שלו

כדרך שבה אנו קוראים מילים על דף.

אך למעשה, מתחת לפני השטח,
המוח שלכם מבצע חיזוי.

הוא משתמש בחווית עבר
שמבוססת על מקרים דומים

כדי לנסות ולייצר משמעות.

במקרה זה, אינכם
מייחסים משמעות לכתמי צבע,

אתם מייחסים משמעות לתנועות פנים

כמו עיקול של שפה או הרמת גבה.

והמבט הקר והמזוגג הזה?

הוא עלול להשלח מרוצח חסר רחמים,

אך מבט קר ומזוגג עשוי גם להביע

שמישהו משלים עם תבוסתו בשלווה סטואית,

שזה למעשה מה שהתרבות הצ׳צ׳נית
מצפה מאדם כלשהו

במצבו של דזוקר צרנאב.

אז השיעור הנלמד כאן הוא

שרגשות שנראה שאתם מגלים אצל אחרים

למעשה מגיעים בחלקם ממה
שיש לכם בתוך ראשכם שלכם.

והדבר הזה נכון בבית המשפט,

והוא נכון גם בכיתת הלימוד,

בחדר השינה,

ובחדרי הישיבות.

ומכאן הדאגה שלי:

חברות הייטק
שצריכות להשאר בעילום שם...

טוב, אולי בעצם לא.

אתם יודעים, גוגל, פייסבוק --

(צחוק)

מוציאים מליוני דולרים על מחקר
על מנת לייצר מערכות לזיהוי רגשות,

אך ביסודם הם שואלים את השאלה הלא נכונה,

משום שהם מנסים לזהות רגשות
בפנים ובגוף,

אך רגשות אינם בפניכם ובגופכם.

לתנועות פיזיות
אין משמעות רגשית מהותית.

עלינו לתת להן משמעות.

אדם או משהו אחר צריך
לחבר אותן להקשר,

וזה הופך אותן למשמעותיות.

כך אנו יודעים
שמשמעותו של חיוך עלולה להיות עצב

ובכי יכול להעיד על אושר,

ושהבעת פנים סטואית, קפואה,
משמעותה עלולה להיות

שאתם זוממים בכעס
לחסל את האויב שלכם.

עכשיו, אם עדיין לא
שמתי את נפשי בכפי,

אמשיך ואסתכן עוד מעט, ואומר לכם

שהדרך שבה אתם חווים את
הרגש שלכם

עוברת בדיוק את אותו תהליך.

המוח שלכם ביסודו מבצע חיזויים, ניחושים,

שהוא בונה בו ברגע

עם מיליארדי נוירונים שעובדים יחד.

מוחכם אכן מגיע מתוכנת מראש
לחוש כמה תחושות,

תחושות פשוטות שמגיעות
מפיזיולוגית הגוף שלכם.

אז כשאתם נולדים,

אתם יכולים לחוש תחושות
כמו שלווה וריגוש,

התפעלות, נוחות, אי נוחות.

אבל התחושות הפשוטות האלו
אינן רגשות.

הן למעשה נמצאות איתכם
בכל רגע של ערות בחיים שלכם.

הן מהוות סיכומים פשוטים
של מה שקורה בתוך הגוף שלכם,

משהו כמו ברומטר.

אבל הם כוללים מעט מאוד פרטים,

ואתם צריכים את הפרטים
כדי לדעת מה לעשות הלאה.

מה עושים בקשר לתחושות אלו?

אז איך המוח שלכם
נותן לכם את הפרטים?

ובכן, זה מה שהחיזויים הינם.

החיזויים מקשרים את החישות שמתרחשות בגופכם,

שגורמות לכם את התחושות הפשוטות האלה

של מה שקורה סביבכם בעולם

כך שתידעו מה לעשות.

ולפעמים,

המבנים האלה הם רגשות.

אז לדוגמה, כאשר אתם נכנסים למאפייה,

המוח שלכם עשוי לחזות שתיתקלו

בניחוח מענג של עוגיות שוקולד צ'יפס
שזה עתה נאפו.

אני יודעת שהמוח שלי היה חוזה

את הניחוח המענג של עוגיות שוקולד אפויות.

והמוח שלנו עשוי לגרום לבטן שלנו לקרקר מעט,

כדי להתכונן לאכול את העוגיות האלה.

ואם אנחנו צודקים,

אם אכן כמה עוגיות
יצאו זה עתה מהתנור,

אז המוח שלנו כבר יִיצר רעב,

ואנחנו מוכנים
ללעוס את העוגיות האלה

ולעכל אותן בצורה יעילה מאוד,

מה שאומר שאנו יכולים לאכול הרבה מהן,

שזה יהיה דבר ממש טוב.

חבר'ה, אתם לא צוחקים מספיק.
אני רצינית לגמרי.

(צחוק)

אבל פה העניין.

הבטן המקרקרת הזאת,

אם זה מתרחש במצב אחר,

יכולה להיות לזה משמעות לגמרי אחרת.

אז אם המוח שלכם היה חוזה בטן מקרקרת

נניח, בחדר בבית חולים בעודכם
מחכים לתוצאות בדיקה,

אז המוח שלכם יבנה תחושת חרדה

או דאגה, או חשש,

וזה עלול לגרום לכם, אולי,

לפכור את אצבעותיכם

או לקחת נשימה עמוקה או אפילו לבכות.

נכון? אותה תחושה גופנית,
אותה בטן מקרקרת,

חוויה שונה.

והשיעור שנלמד כאן הוא

שרגשות שנראה שקורים לכם

מבוצעים בפועל על ידכם.

אינכם נתונים לחסדיהם
של מעגלי הרגש האגדיים

שקבורים במעמקי
איזה חלק עתיק של מוחכם.

יש לכם יותר שליטה על הרגשות שלכם

ממה שאתם חושבים.

איני מתכוונת לכך שאתם יכולים בנקישת אצבע

לשנות את ההרגשה שלכם כפי
שתשנו את הלבוש שלכם

אבל המוח שלכם מחווט

כך שאם אתם משנים את המרכיבים
שבהם המוח שלכם משתמש כדי לייצר רגש,

אז אתם יכולים לשנות את
החיים הרגשיים שלכם.

אז אם אתם משנים את המרכיבים האלה היום,

אתם בעצם מלמדים את המוח שלכם
איך לחזות בצורה אחרת מחר,

ולזה אני קוראת:
להיות אדריכל של החוויה שלכם.

אז הנה דוגמה.

כולנו חווינו תחושת עצבנות
לפני מבחן, נכון?

אבל כמה אנשים חווים
חרדה משתקת לפני מבחן.

יש להם חרדת מבחנים.

שמתבססת על חוויות עבר של מבחנים,

המוח שלהם חוזה פעימות לב חזקות,

ידיים מזיעות,

עד כדי כך שהם למעשה אינם מסוגלים
לעשות את המבחן.

הביצועים שלהם אינם טובים,

ולפעמים הם לא רק נכשלים בקורסים מסויימים
אלא למעשה עלולים להיכשל בקבלת תואר.

אבל פה העניין:

פעימות לב חזקות אינן בהכרח חרדה.

זה יכול להיות האופן בו הגוף שלכם
מתכונן להיאבק

ולנצח במבחן...

או, אתם יודעים, להרצות

בפני מאות אנשים
על במה שבה מצלמים אתכם.

(צחוק)

אני רצינית.

(צחוק)

ויש מחקרים שמראים שכאשר תלמידים לומדים

ליצור סוג כזה של נחישות נמרצת

במקום חרדה,

הם מצליחים יותר במבחנים.

ונחישות זו נצרבת במוחם
כדי לחזות אחרת בעתיד

כך שיוכלו לקבל את הפרפרים
שמעופפים במבנה.

ואם הם עושים את זה לעתים קרובות מספיק,

הם לא רק יכולים לעבור מבחן בודד

אבל יהיה להם קל יותר
לעבור את הקורסים שלהם,

והם עשויים אפילו לסיים אוניברסיטה,

דבר שיש לו השפעה עצומה
על פוטנציאל השכר העתידי שלהם.

אז אני קוראת לזה אינטליגנציה רגשית
בפעולה.

עכשיו אתם יכולים לטפח
את האינטליגנציה הרגשית הזו בעצמכם

ולהשתמש בה בחיי היומיום שלכם.

אז רק, אתם יודעים,

דמיינו שאתם מתעוררים בבוקר.

אני בטוחה שחוויתם את זה,
אני יודעת שאני חוויתי זאת.

אתם מתעוררים, וכאשר אתם חוזרים
למצב של מודעות,

אתם מרגישים את החרדה הנוראה הזאת,

אתם יודעים, האומללות הממשית הזאת,

ומיד, המוח שלכם מתחיל לדהור.

אתם מתחילים לחשוב על כל
הזבל שאתם צריכים לעשות בעבודה

ושיש לכם הר של דוא"ל

שלעולם לא תחלצו ממנו,

ועל שיחות הטלפון שצריך להחזיר,

ועל הפגישה החשובה הזו בצד השני של העיר,

ושאתם תצטרכו להילחם בתנועה,

שאתם תאחרו לאסוף את הילדים שלכם,

שהכלב שלכם חולה, ומה אתם
הולכים להכין לארוחת ערב?

אלוהים אדירים.

מה לא בסדר עם החיים שלכם?

מה לא בסדר עם החיים שלי?

(צחוק)

מירוץ מוחי זה הוא חיזוי.

המוח שלכם מחפש למצוא הסבר

לתחושות האלה בגוף
שאתם חווים כאומללות,

בדיוק כמו שעשיתם עם הדמות חסרת הצורה.

אז המוח שלכם מנסה להסביר
מה גרם לתחושות האלה

על מנת שתדעו מה לעשות בקשר אליהם.

אבל התחושות האלה

עשויות לא להיות סימנים לכך
שמשהו לא בסדר עם החיים שלכם.

ייתכן שיש להם סיבה פיזילוגית גרידא.

אולי אתם עייפים.

אולי לא ישנתם מספיק.

אולי אתם רעבים.

אולי אתם מיובשים.

בפעם הבאה שתרגישו
מצוקה עזה,

שאלו את עצמכם:

האם יכולה להיות לכך סיבה פיזיולוגית גרידא?

האם זה אפשרי שאתם יכולים לשנות

סבל נפשי
לאי נוחות פיזיולוגית גרידא?

זה לא שאני טוענת

שאתם יכולים פשוט לבצע
כמה תעלולי מוח של הגֶ'דָי

ולשכנע את עצמכם לצאת מדכאון

או חרדה או כל סוג שהוא
של מצב חמור.

אבל אני כן טוענת

שיש לכם יותר שליטה
על הרגשות שלכם ממה שאתם מעלים בדעתכם,

ושיש לכם את היכולת

להחליש את העוצמה של סבל נפשי

של ההשלכות שלו על החיים שלכם

בעזרת לימוד כיצד לבנות את
החוויות שלכם באופן שונה.

וכולנו יכולים לעשות זאת,

ועם קצת תרגול,
אנחנו יכולים להיעשות ממש טובים בזה,

כמו בנהיגה.

בהתחלה, נדרש הרבה מאמץ,

אבל בסופו של דבר זה הופך להיות
די אוטומטי.

אני לא יודעת איך אתם,

אבל אני מוצאת שזה מסר מעצים
ומעורר השראה,

והעובדה שזה מגובה
על ידי עשרות שנים של מחקר

משמחת אותי גם כמדענית.

אבל עלי גם להזהיר אתכם
שזה מגיע עם כמה אותיות קטנות,

כי יותר שליטה משמעה
גם יותר אחריות.

אם אינכם נתונים לחסדיהם
של מעגלי הרגש האגדתיים

שקבורים עמוק במקום כלשהו
במוחכם

ואשר מופעלים באופן אוטומטי,

אז מי אחראי,

מי אחראי כאשר אתם מתנהגים רע?

אתם.

לא בגלל שאתם אשמים
בגין הרגשות שלכם,

אלא בגלל שהפעולות
והחוויות שאתם חווים היום

הופכים להיות לחיזויי המוח שלכם עבור המחר.

לפעמים אנחנו אחראים למשהו

לא בכדי שנהיה אשמים

אלא בגלל שאנחנו הננו היחידים
שיכולים לשנות אותו.

ובכן, אחריות היא מילה גדולה.

היא כל כך גדולה, למעשה,

עד שלפעמים אנשים מרגישים צורך
להתנגד לראיות המדעיות

לכך שהרגשות נבנים ולא מובנים מראש.

הרעיון שאנחנו אחראים לרגשות שלנו

נראה מאוד קשה לבליעה.

אבל מה שאני מציעה לכם
הוא לא להיחנק מרעיון זה.

קחו פשוט נשימה עמוקה,

אולי תתכבדו בכוס מים אם אתם זקוקים לה,

ואמצו אותו.

אמצו את האחריות הזו,

כי זהו השביל לגוף בריא יותר,

למערכת משפטית צודקת ומושכלת יותר,

ולחיי רגש גמישים יותר ועוצמתיים יותר.

תודה רבה.

(מחיאות כפיים)