למה רמת ה-IQ שלנו גבוהה יותר משל סבינו

זה נקרא אפקט פלין -- העובדה שכל דור מוציא ציון גבוה יותר במבחני IQ מאשר הדור הקודם לו. האם אנחנו נעשים חכמים יותר, או פשוט חושבים אחרת? בסיפור המהיר הזה על ההיסטוריה הקוגניטיבית של המאה ה-20, פילוסוף המוסר ג'יימס פלין מציע ששינויים בצורה שאנו חושבים הביאו להשלכות מפתיעות (אם כי לא תמיד חיוביות).

אנו הולכים לקחת מסע זריז

בהיסטוריה הקוגניטיבית של המאה ה-20,

משום שבמהלך המאה הזו,

השכל שלנו השתנה באופן דרמטי.

כידוע לכולכם, המכוניות שאנשים נהגו בהם בשנת 1900

השתנו מכיוון שהכבישים השתפרו

ובגלל הטכנולוגיה.

והשכל שלנו השתנה גם כן.

עברנו מלהיות אנשים שהתמודדו עם עולם מוחשי

וניתחו את העולם הזה בעיקר לפי

כמה דברים יתרמו להם

לאנשים שמתמודדים עם עולם מורכב מאוד,

וזה עולם בו היינו צריכים לפתח

הרגלים מנטליים חדשים, הרגלי שכל חדשים.

ואלה כוללים דברים כמו

הלבשת העולם המוחשי עם סיווגים,

יצירת הפשטה שאנו מנסים שתהיה

עקבית באופן הגיוני,

וגם לקיחת ההיפותטי ברצינות,

כלומר, תהייה על מה שהיה יכול להיות

במקום מה שקורה.

עכשיו, הנושא הזה הגיע לתשומת ליבי

באמצעות עליית I.Q. עצומה עם השנים,

והיא הייתה משמעותית ביותר.

כלומר, זה לא שאנו מצליחים לענות על עוד כמה שאלות נכונה

במבחני I.Q.

אנחנו מצליחים לענות על הרבה יותר שאלות נכונה במבחני I.Q.

מאשר כל דור קודם

חזרה עד הזמן שבו הם הומצאו.

אכן, אם תדרגו את האנשים לפני מאה שנים

מול הנורמות המודרניות,

ה-I.Q. הממוצע יהיה 70.

אם תדרגו אותנו מול הנורמות שלהם,

לנו יהיה ממוצע I.Q. של 130.

עכשיו זה העלה הרבה שאלות.

האם אבותינו המיידיים

היו על סף פיגור שכלי?

מכיוון ש-70 נחשב ציון שמסווג כפיגור שכלי.

או שמא אנו על סף שכולם מחוננים?

מכיוון ש-130 הוא הסף למחוננות.

עכשיו אני רוצה לטעון שיש אלטרנטיבה שלישית

שמאירת עיניים הרבה יותר משתי אלה,

וכדי לשים זאת בפרספקטיבה,

בואו נדמיין שאיש מאדים יורד לכדור הארץ

ומצא הריסות של ציוויליזציה.

ואיש המאדים הזה הוא ארכיאולוג,

והם מצאו מטרות, מטרות פגיעה,

שאנשים השתמשו בהן לירי.

ובהתחלה הם הסתכלו על 1865,

ומצאו שבדקה,

אנשים הצליחו לפגוע רק כדור אחד באמצע.

ואז הם מצאו שב-1898,

שהם הצליחו לפגוע בערך 5 כדורים בול באמצע בדקה.

ואז שב-1918 הם הצליחו לפגוע 100 כדורים בול באמצע.

ובהתחלה אותו ארכיאולוג יהיה מובלבל.

הם יאמרו, תראו, המבחנים האלה תוכננו

למצוא כמה היד של אנשים היתה יציבה,

כמה חדה הראייה שלהם,

האם הייתה להם שליטה על הנשק שלהם.

איך יכלו הביצועים האלה להשתפר

ליכולת כל כך מתקדמת?

ובכן, כעת כמובן, אנו יודעים את התשובה.

אם איש המאדים ההוא הסתכל על שדות קרב,

הוא היה מוצא שלאנשים היו רק מוסקטים

בזמן מלחמת האזרחים האמריקאית

ושהיו להם רובים שנדרכים מחדש

בזמן מלחמת ארה"ב-ספרד,

ושהיו להם מכונות ירייה

בזמן מלחמת העולם הראשונה.

ושבמילים אחרות, זה היה הציוד

שהיה בידיו של החייל הממוצע

שהיה אחראי לכך, ולא חדות העין רבה יותר

או יציבות גבוהה יותר של היד.

עכשיו אנו צריכים לדמיין את הארטילריה השכלית

שאספנו במהלך מאה השנים האלה,

ואני חושב ששוב הוגה אחר יעזור לנו כאן,

וזה [אלכסנדר] לוריא.

לוריא הסתכל על אנשים

ממש לפני שהם נכנסו לעידן המדעי,

והוא מצא שאותם אנשים

התנגדו לסיווג העולם המוחשי.

הם רצו לחלק אותו

לחלקים קטנים שבהם יכלו להשתמש.

הוא מצא שהם התנגדו

להסקת ההיפותטי,

לשער לגבי מה היה יכול להיות,

ומצא לבסוף שהם לא התמודדו טוב

עם הפשטות או השתמשו בלוגיקה על הפשטות אלה.

עכשיו תרשו לתת לכם דוגמא לחלק מהראיונות שלו.

הוא דיבר עם ראש כפר

ברוסיה הכפרית.

היו לו, כמו רוב האנשים ב-1900,

בערך 4 שנות לימוד.

והוא שאל את אותו אדם,

מה יש לעורבים ודגים במשותף?

ואותו בחור אמר, "שום דבר לחלוטין.

אתה יודע, אני יכול לאכול דג. אני לא יכול לאכול עורב.

עורב יכול לנקר בדג.

דג לא יכול לעשות כלום לעורב."

ולוריא אמר, "אך הלוא שניהם חיות?"

והבחור השיב, "ברור שלא.

אחד דג.

והשני ציפור."

והוא היה מעוניין, אפקטיבית,

במה הוא היה יכול לעשות עם אותם עצמים מוחשיים.

ואז לוריא ניגש לאיש אחר,

והוא אמר לו,

"אין גמלים בגרמניה.

המבורג היא עיר בגרמניה.

האם יש גמלים בהמבורג?"

והבחור אמר,

"ובכן, אם היא גדולה מספיק, צריך להיות שם גמל."

ולוריא השיב, "אך מה המילים שלי מרמזות?"

והאיש אמר, "ובכן, אולי זה כפר קטן,

ואין מקום לגמלים."

במילים אחרות, הוא לא היה מוכן להתייחס לזה

כבעיה לא מוחשית,

והוא היה מורגל לכך שבכפרים יש גמלים,

והוא לא היה מסוגל להשתמש בהיפותטי,

כדי לשאול את עצמו מה אם אין גמלים בגרמניה.

ראיון שלישי נערך

עם מישהו לגבי הקוטב הצפוני.

ולוריא אמר, "בקוטב הצפוני, תמיד יש שלג.

איפה שתמיד יש שלג, הדובים לבנים.

מה צבע הדובים בקוטב הצפוני?"

והתשובה הייתה, "דבר כזה

צריך ליישב באמצעות עדות.

אם אדם חכם היה חוזר מהקוטב בצפוני

והיה אומר לי ששם הדובים לבנים,

יכול להיות שהייתי מאמין לו,

אבל כל דב שאני ראיתי הוא חום."

עכשיו אתם רואים שוב, שהאדם הזה התנגד

ללכת מעבר לעולם המוחשי

ולנתח אותו באמצעות ניסיון יום-יומי,

וזה היה חשוב לאותו אדם

איזה צבע יש לדובים --

כלומר, הוא היה צריך לצוד דובים.

הם לא היו מוכנים להתעסק עם זה.

אחד מהם אמר ללוריא,

"איך אנחנו יכולים לפתור דברים שאינם בעיות אמיתיות?

אף אחת מהבעיות האלה איננה אמיתית.

איך אפשר להתמודד איתן?"

עכשיו, שלוש הקטגוריות האלה --

סיווג,

שימוש לוגיקה על הפשטות,

לקיחת ההיפותטי ברצינות --

כמה הבדל הן מביאות לעולם האמיתי

מעבר לחדר המבחן?

ותרשו לי לתת לכם מספר הארות.

ראשית, כמעט כולנו היום מקבלים תעודת בית ספר.

כלומר, התקדמנו מארבע לשמונה שנות חינוך

ל-12 שנים של חינוך פורמלי,

ו-52 אחוז מהאמריקאים

התנסו בפועל באיזשהו חינוך מתקדם.

עכשיו, לא רק שיש לנו הרבה יותר חינוך,

ושהרבה מהחינוך הזה הוא מדעי,

ואתה לא יכול לעשות מדע בלי לסווג את העולם.

אתה לא יכול לעשות מדע בלי להעלות השערות.

אתה לא יכול לעשות מדע בלי לעשות אותו הגיוני באופן עקבי.

ואפילו בבית ספר יסודי דברים השתנו.

ב-1910, הסתכלו על המבחנים

שמדינת אוהיו נתנה לבני 14,

והם מצאו שכולם עסקו

במידע שהוערך ע"י החברה כמוחשי.

היו דברים כמו,

מה הבירות של 44 או 45 המדינות

שהיו קיימות באותו הזמן?

כשהסתכלו על הבחינות

שמדינת אוהיו נתנה ב-1990,

כולן עסקו בהפשטות.

היו דברים כמו,

מדוע העיר הגדולה ביותר במדינה היא לאו דווקא הבירה?

והיית אמור לחשוב, ובכן,

בית המחוקקים של המדינה נשלט ע"י כפריים,

והם שנאו את העיר הגדולה,

אז במקום לבחור את הבירה להיות העיר הגדולה

הם בחרו במושב מחוזי.

הם בחרו באולבני במקום בניו יורק.

הם בחרו בהאריסבורג במקום בפילדלפיה.

וכך והלאה.

כך שהטון של החינוך השתנה.

אנחנו מחנכים אנשים להתייחס להיפותטי ברצינות,

להשתמש בהפשטות, ולקשר אותם לוגית.

מה לגבי תעסוקה?

ובכן, ב-1900 שלוש אחוזים מהאמריקאים

עסקו במקצועות עם דרישה קוגניטיבית.

רק שלושה אחוזים היו עורכי-דין, רופאים או מורים.

היום, 35 אחוזים המאמריקאים

עוסקים במקצועות עם דרישה קוגניטיבית,

לא רק במקצועות כמו עורך דין

או רופא או מדען או מרצה,

אך הרבה, הרבה תתי-מקצועות

שדורשים להיות טכנאי,

מתכנת מחשבים.

מגוון שלם של מקצועות כיום דורשים יכולת קוגניטיבית.

ואנחנו יכולים לענות על דרישות התעסוקה

בעולם המודרני רק אם אנחנו יותר

גמישים קוגניטיבית.

וזה לא רק שיש לנו יותר אנשים

במקצועות עם דרישות קוגניטיביות.

המקצועות השתדרגו.

תשוו את הרופא מ-1900,

שהיו לו רק מספר תרגילים באמתחתו,

עם רופא כללי או מומחה בזמננו,

עם שנים של הכשרה מדעית.

תשוו את הבנקאי מ-1900,

שהיה צריך רק חשב טוב,

ולדעת מי נחשב אמין בקהילה המקומית

בתשלום המשכנתא שלו.

ובכן, בנקאי המסחר שהורידו את העולם על ברכיו

אולי היו רשלניים מוסרית,

אך הם היו מאוד זריזים קוגניטיבית.

הם עברו בהרבה את הבנקאי מ-1900.

הם היו צריכים לראות תחזיות ממוחשבות

עבור שוק הדיור.

הם היו צריכים להשיג עסקאות למחוייבות עירבון על חוב

כדי לארוז את החובות יחד

ולגרום לחוב להיראות כמו נכס מניב.

הם היו צריכים להכין טיעונים עבור חברות דירוג אשראי

כדי לקבל דירוג AAA,

למרות שבמקרים רבים, הם בפועל שיחדו את חברות דירוג האשראי.

והם כמובן, היו צריכים גם לגרום לאנשים

לקבל את הכביכול נכסים הללו

ולשלם עבורם כסף

אפילו שהם היו פגיעים ביותר.

או קחו לדוגמא חקלאי בימינו.

אני רואה את מנהל החווה של ימינו כשונה מאוד

מהחקלאי של 1900.

כך שזו לא רק הייתה ההתפרסות

של מקצועות עם דרישות קוגניטיביות.

זו הייתה גם ההשתדרגות של משימות

כמו רופא או עורך דין או מה שתרצו

שעכשיו דורשים מאיתנו כושר קוגניטיבי.

אך דיברתי על חינוך ותעסוקה.

כמה מהרגלי השכל שפיתחנו

במהלך המאה ה-20

השתלמו באיזורים בלתי צפויים.

אני מתעסק בעיקר בפילוסופיה מוסרית.

אני בסכ"ה לוקח חופשה בפסיכולוגיה,

ומה שמעניין אותי באופן כללי הוא דיון מוסרי.

עכשיו במהלך המאה האחרונה,

במדינות מפותחות כמו אמריקה

דיון מוסרי עלה מדרגה,

מכיוון שאנו לוקחים את ההיפותטי ברצינות,

ואנו לוקחים גם את הכללי ברצינות

ומחפשים את ההקשרים הלוגיים.

כשחזרתי הביתה ב-1955 מהאוניברסיטה

בזמנו של מרטין לותר קינג,

הרבה אנשים חזרו הביתה באותו זמן

והחלו לנהל ויכוחים עם הוריהם וסביהם.

אבי נולד ב-1885,

והייתה לו נטייה גזענית קלה.

כאירי, הוא שנא את האנגלים כל כך

שלא נשאר לו הרבה רגש לאף אחד אחר.

(צחוק)

והייתה לו תחושה ששחורים היו נחותים.

וכשאמרנו להורינו וסבינו,

"איך תרגיש אם מחר בבוקר תתעורר שחור?"

הם ענו שזה הדבר המטומטם ביותר שאי פעם אמרנו.

מי אתה מכיר שהתעורר בוקר אחד --

(צחוק) --

והפך לשחור?

במילים אחרות, הם היו מקובעים במנהגים

והעמדות המוחשיות שהם ירשו.

הם לא היו לוקחים את ההיפותטי ברצינות,

ובלי ההיפותטי

זה קשה מאוד להרים טיעון מוסרי.

אתה צריך לומר, דמיין שאתה

באירן, ודמיין שכל קרוביך

סבלו מנזק היקפי

על אף שלא עשו שום דבר רע.

איך תרגיש לגבי זה?

ואם מישהו מהדור הישן יותר היה אומר,

ובכן, הממשלה שלנו תטפל בנו,

והממשלה שלהם תטפל בהם,

הם פשוט לא מוכנים לקחת את ההיפותטי ברצינות.

או קחו לדוגמא אב מוסלמי שביתו נאנסה,

והוא מרגיש שהוא כבול בכבוד להרוג אותה.

ובכן, הוא מתייחס למנהגיו

כאילו הם מקלות וסלעים ואבנים שהוא ירש,

ושאי אפשר להזיז אותם בשום צורה באמצעות הגיון.

הם בסך הכל מנהגים שעברו בירושה.

היום אנחנו נאמר משהו כמו,

ובכן, דמיינו שהיכו אתכם עד אובדן הכרה וביצעו בכם מעשה סדום.

האם מגיע לכם לצאת להורג על כך?

והוא יאמר, ובכן זה לא בקוראן.

זה לא אחד העקרונות שיש לי.

ובכן אתם היום מכלילים את העקרונות שלכם.

אתם מנסחים אותם כהפשטות ואתם משתמשים בהגיון עליהם.

אם יש לכם עיקרון כמו,

לאנשים לא מגיע לסבול אלא אם הם אשמים במשהו,

אז כדי להוציא מהכלל אנשים שחורים

אתם צריכים להכניס חריגה לכלל, לא?

אתם צריכים לומר, ובכן, עור שחור,

אי אפשר לסבול רק בגלל זה.

זה חייב להיות ששחורים מוכתמים איכשהו.

ואז אנחנו יכולים להביא עדויות אמפיריות לחזק את הטענה, הלוא כן,

ולומר, ובכן איך אתה יכול להחשיב את כל השחורים מוכתמים

כאשר סנט אוגוסטין ותומאס סאוול היו שחורים.

ועכשיו אתה יכול להתחיל לבנות טיעון מוסרי,

מכיוון שאתה לא מתייחס לעקרונות מוסריים כיישויות מוחשיות.

אתה מתייחס אליהם ככלליים,

שאפשר להפוך אותם לעקביים באמצעות הגיון.

עכשיו איך כל זה נבע ממבחני I.Q.?

זה מה שגרם לי לדבר על היסטוריה קוגניטיבית.

אם מסתכלים על מבחני ה-I.Q.

מגלים שהיו שיפורים ניכרים באיזורים מסוימים.

מבחן היישויות הדומות של וקסלר

נוגע בענייני סיווג,

והתקדמנו באופן ניכר

במבחן הסיווגים הזה.

יש חלקים אחרים במערכת מבחני ה-I.Q.

שנוגעים בשימוש בלוגיקה על הפשטות.

חלקכם נבחנתם עם המטריצות הפרוגרסיביות של רייבן,

והכל עוסק שם באנלוגיות.

וב-1900, אנשים יכלו לעשות אנלוגיות פשוטות.

כלומר, אם אמרת להם, חתולים הם כמו חתולי בר.

למה כלבים דומים?

הם היו אומרים זאבים.

אך כבר ב-1960, אנשים יכלו להתמודד עם מבחני רייבן

ברמה הרבה יותר מתוחכמת.

אם אמרת, יש לנו שני ריבועים שאחריהם בא משולש,

מה בא אחרי שני עיגולים?

הם היו יכולים לומר חצי עיגול.

בדיוק כשם שמשולש הוא חצי ריבוע,

חצי עיגול הוא חצי ממעגל.

ב-2010, אם ניקח בוגרי מכללות, אם אמרת

חצי עיגול בא אחרי שני מעגלים,

מה בא אחרי פעמיים 16?

והם היו אומרים 8, מכיוון ש-8 הוא חצי מ-16.

כלומר, הם התרחקו כל כך מהעולם המוחשי

שהם יכלו להתעלם

מסוג הסמלים שהיו חלק מהשאלה.

עכשיו, אני צריך לומר דבר אחד קצת מדאיג.

לא התקדמנו בכל החזיתות.

אחת הדרכים שאיתן אנחנו רוצים להתמודד

עם התחכום של העולם המודרני

היא באמצעות פוליטיקה,

ולמרבה הצער אתה יכול שיהיו לך עקרונות מוסריים,

אתה יכול לסווג, אתה יכול להשתמש בהגיון על הפשטות,

אך אם אתה בור בהיסטוריה של מדינות אחרות,

אינך יכול לעסוק בפוליטיקה.

הבחנו במגמה בקרב צעירים אמריקאים,

שהם קוראים פחות היסטוריה ופחות ספרות

ופחות חומר על ארצות זרות,

והם למעשה נטולי היסטוריה.

הם חיים בבועה של ההווה.

הם לא מבחינים בין מלחמת קוריאה למלחמת וייטנאם.

הם לא יודעים מי היו בעלות בריתה של אמריקה במלחמת העולם השניה.

תחשבו כמה אמריקה הייתה שונה

אם כל אמריקאי היה יודע שזו הפעם החמישית

שצבאות מערביים נכנסו לאפגניסטן כדי לעשות שם סדר,

ואם היה להם קצת מושג על מה בדיוק קרה

בכל ארבעת המקרים הקודמים.

(צחוק)

ומה שקרה, שהם עזבו בשן ועין,

ולא נשאר מהם אפילו סימן בחול.

או דמיינו כמה שונים היו הדברים

אם אמריקאים ידעו ששיקרו לנו

כדי להיכנס לארבע מבין שש המלחמות האחרונות.

אתם יודעים, הספרדים לא הטביעו את המשחתת מיין,

הלוסיטניה לא הייתה אונייה תמימה

והייתה עמוסה בתחמושת,

הצפון וייטנאמים לא תקפו את הצי השביעי,

וכמובן, סדאם חוסיין שנא את אל קאעידה

ולא היה לו שום קשר אליהם,

ועם זאת הממשל שכנע 45 אחוזים מהעם

שהם היו אחים לנשק,

כאשר כל אחד היה מוכן לתלות את השני על העמוד הקרוב.

אך אני לא רוצה לסיים בטון פסימי.

המאה ה-20 הפגינה רזרבות קוגניטיביות עצומות

באנשים פשוטים שעכשיו הגשמנו,

כאשר האריסטוקרטיה הייתה משוכנעת

שהאדם הממוצע לא יכול להצליח,

שהם לעולם לא יוכלו לחלוק את צורת החשיבה שלהם

או את היכולות הקוגניטיביות שלהם.

לורד קורזון פעם אמר

שהוא ראה אנשים רוחצים בים הצפוני,

והוא אמר, "למה אף אחד לא אמר לי

איזה גופים לבנים יש לפשוטי העם?"

כאילו הם היו סוג של זוחלים.

ובכן, דיקנס צדק והוא טעה. [תיקון: רודיארד קיפלינג]

[קיפלינג] אמר, "אשתו של הקולונל וג'ודי אוגריידי

הן אחיות מתחת לעור."

(מחיאות כפיים)