< Return to Video

מדע של התאים שלא מזדקנים

  • 0:01 - 0:03
    היכן מתחיל הסוף?
  • 0:03 - 0:07
    עבורי, הכל התחיל בבחור הקטן הזה.
  • 0:08 - 0:10
    האורגניזם המופלא הזה --
  • 0:10 - 0:11
    לפחות בעיניי הוא מופלא --
  • 0:11 - 0:15
    שמו טטרהימנה והוא יצור חד-תאי.
  • 0:15 - 0:17
    הוא גם מוכר בשם "זוהמת הבריכות".
  • 0:17 - 0:21
    אכן, הקריירה שלי החלה מזוהמת בריכות.
  • 0:22 - 0:25
    לא מפתיע שהפכתי להיות מדענית.
  • 0:25 - 0:27
    גדלתי הרחק מכאן,
  • 0:27 - 0:30
    בתור ילדה הייתי ממש סקרנית
  • 0:30 - 0:32
    לגבי כל דבר חי.
  • 0:32 - 0:36
    הייתי אוספת מדוזות רעילות קטלנית
    ושרה להן.
  • 0:38 - 0:41
    כך, מתחילת הקריירה שלי,
  • 0:41 - 0:44
    הייתי ממש סקרנית לגבי הסוגיות המיסתוריות
  • 0:44 - 0:47
    של אבני הבניין הבסיסיות ביותר של החיים,
  • 0:47 - 0:53
    למזלי חייתי בחברה
    שהעריכה את הסקרנות הזאת.
  • 0:53 - 0:56
    דרך היצור הקטן הזה,
    זוהמת הבריכות, טטרהימנה,
  • 0:56 - 0:58
    היה לי מאוד נוח לחקור
    את התעלומה הבסיסית
  • 0:58 - 1:00
    שהכי סיקרנה אותי:
  • 1:00 - 1:04
    צרורות ה-DNA שבתוך התאים
    הלא הם הכרומוזומים.
  • 1:05 - 1:11
    כל זאת בגלל שמאוד הסתקרנתי
    לגבי קצוות הכרומוזומים
  • 1:11 - 1:13
    הנקראים טלומרים.
  • 1:13 - 1:16
    כשרק התחלתי את המחקר,
  • 1:16 - 1:20
    כל מה שידענו היה שהם
    עזרו להגן על קצוות הכרומוזומים.
  • 1:20 - 1:21
    זה חשוב לתהליך התפצלות התאים.
  • 1:21 - 1:23
    ממש חשוב,
  • 1:23 - 1:27
    אבל רציתי לגלות ממה הטלומרים מורכבים,
  • 1:27 - 1:30
    לצורך כך, הייתי צריכה כמות גדולה שלהם.
  • 1:30 - 1:32
    ומסתבר כי לטטרהימנה הקטן והחמוד
  • 1:32 - 1:35
    יש הרבה כרומוזומים קוויים קצרים,
  • 1:35 - 1:37
    20,000 בערך,
  • 1:37 - 1:38
    זה אומר המון טלומרים.
  • 1:39 - 1:44
    גיליתי שטלומרים מורכבים מקטעים מיוחדים
  • 1:44 - 1:48
    של DNA לא מקודד בדיוק בקצה כל כרומוזום.
  • 1:48 - 1:50
    אבל היתה בעיה.
  • 1:50 - 1:53
    כולנו מתחילים את חיינו בתור תא אחד.
  • 1:53 - 1:56
    הוא מתפצל לשניים, שניים הופכים לארבעה,
    ארבעה לשמונה, וכן הלאה,
  • 1:56 - 1:59
    עד שנוצרים 200 מיליון מיליארדי תאים
  • 1:59 - 2:00
    אשר מרכיבים את גופינו הבוגר.
  • 2:01 - 2:05
    חלק מתאים אלו מתפצלים אלפי פעמים.
  • 2:06 - 2:08
    למעשה, ברגעים אלו,
    כשאני עומדת מולכם
  • 2:09 - 2:12
    תאי גופי מתחדשים ללא הפסק
  • 2:12 - 2:14
    כדי שאוכל להמשיך ולעמוד לפניכם.
  • 2:15 - 2:19
    כל פעם שהתא מתפצל, כל ה-DNA שבו מועתק,
  • 2:20 - 2:22
    כל ה-DNA המקודד הנמצא בכרומוזומים,
  • 2:22 - 2:27
    כי הוא נושא את הוראות ההפעלה החיוניות
  • 2:27 - 2:30
    שמבטיחות שהתאים שלנו מתפקדים כראוי,
  • 2:30 - 2:34
    כך, תאי לבי יכולים לתחזק פעימות סדירות,
  • 2:34 - 2:37
    האמת, הם לא ממש מצליחים בכך כרגע,
  • 2:37 - 2:40
    ותאי מערכת החיסון שלי
  • 2:40 - 2:44
    יכולים להלחם נגד חיידקים ווירוסים,
  • 2:45 - 2:49
    ותאי המוח שלנו יכולים לשמור
    את זכרון הנשיקה הראשונה
  • 2:49 - 2:52
    ולהמשיך ללמוד במהלך חיינו.
  • 2:53 - 2:57
    אולם, העתקת ה-DNA
    לא מתבצעת באופן מדוייק לגמרי.
  • 2:57 - 3:00
    זו אחת העובדות של החיים.
  • 3:00 - 3:04
    כל פעם שהתא מתפצל וה-DNA מועתק,
  • 3:04 - 3:08
    קצת מ-DNA בקצוות נשחק ומתקצר,
  • 3:08 - 3:10
    קצת מה-DNA בטלומר.
  • 3:10 - 3:12
    תחשבו על זה
  • 3:12 - 3:16
    כמו על האגלטים בקצוות השרוכים שלכם.
  • 3:16 - 3:21
    והם אלה המונעים
    את התרפות השרוכים, או הכרומוזום,
  • 3:21 - 3:27
    וכאשר האגלט נהיה קצר מידי, הוא נושר,
  • 3:27 - 3:30
    והטלומר הנשחק הזה שולח את האות לתא:
  • 3:32 - 3:34
    "ה-DNA איננו מוגן עוד".
  • 3:34 - 3:36
    הוא שולח את האות: "זמן למות".
  • 3:36 - 3:37
    וכך, סוף סיפור.
  • 3:37 - 3:40
    רגע, לא כל כך מהר.
  • 3:41 - 3:43
    לא ייתכן שזהו אכן סוף סיפור,
  • 3:43 - 3:45
    כי החיים לא נעלמו מפני כדור הארץ.
  • 3:45 - 3:48
    אז תהיתי:
  • 3:48 - 3:50
    אם שחיקה זו בלתי נמנעת,
  • 3:50 - 3:53
    איך הטבע מוודא
  • 3:53 - 3:56
    שאנחנו משמרים את שלמות הכרומוזומים שלנו?
  • 3:57 - 3:59
    זוכרים את היצור הקטן ההוא -
    זוהמת הבריכות, טטרהימנה?
  • 4:01 - 4:06
    העובדה המטורפת היא שתאי הטטרהימנה
    לא מזדקנים ולא מתים.
  • 4:07 - 4:11
    הטלומרים שלהם לא מתקצרים עם חלוף הזמן.
  • 4:13 - 4:15
    לפעמים הם אפילו מתארכים.
  • 4:15 - 4:17
    פועל כאן מנגנון אחר ולא מוכר,
  • 4:17 - 4:20
    ותאמינו לי, הוא לא הוזכר באף ספר לימוד.
  • 4:21 - 4:24
    אז, במהלך העבודה במעבדה שלי
    יחד עם הסטודנטית המוכשרת קארול גריידר --
  • 4:24 - 4:27
    אגב, אנו שותפות לפרס נובל על עבודה זו --
  • 4:27 - 4:29
    התחלנו לערוך ניסוים
  • 4:30 - 4:33
    וכך גילינו שלתאים אכן יש משהו אחר.
  • 4:34 - 4:37
    היה זה אנזים מסוג שלא חלמו עליו קודם
  • 4:37 - 4:40
    שמסוגל לחדש, להאריך את הטלומרים,
  • 4:41 - 4:43
    וקראנו לו טלומראז.
  • 4:44 - 4:47
    וכשהסרנו את הטלומראז מזוהמת הבריכות,
  • 4:47 - 4:50
    הטלומרים שלהם התקצרו עד שהם מתו.
  • 4:51 - 4:53
    לכן, זה בזכות הטלומראז השופע שלהם
  • 4:53 - 4:57
    שיצורי זוהמת הבריכות שלנו
    אף פעם לא מזדקנים.
  • 4:58 - 5:01
    טוב, זהו מסר מעודד של ממש
  • 5:02 - 5:05
    שאנחנו בני האנוש מקבלים מזוהמת הבריכות,
  • 5:06 - 5:08
    כי מתברר
  • 5:08 - 5:11
    שככל שאנחנו בני האנוש מזדקנים,
    הטלומרים שלנו אכן מתקצרים,
  • 5:12 - 5:16
    והפלא ופלא, ההתקצרות הזאת מזקינה אותנו.
  • 5:16 - 5:18
    באופן כללי, ככל שהטלומרים ארוכים יותר,
  • 5:18 - 5:19
    כך אתם במצב טוב יותר.
  • 5:21 - 5:22
    התקצרות-יתר של הטלומרים
  • 5:22 - 5:26
    אחראית על כך שאנו חשים ורואים
    את סימני ההזדקנות.
  • 5:26 - 5:28
    תאי העור שלי מתחילים למות
  • 5:28 - 5:31
    ואני מתחילה לראות קווים דקים, קמטים.
  • 5:31 - 5:33
    תאי פיגמנט השיער מתים.
  • 5:33 - 5:35
    אז מתחילים לראות שיער שיבה.
  • 5:35 - 5:37
    תאי מערכת חיסונית מתים.
  • 5:38 - 5:41
    אז סיכויי חולי עולים.
  • 5:41 - 5:44
    למעשה, המחקר המצטבר של 20 השנים האחרונות
  • 5:45 - 5:48
    הבהיר ששחיקת הטלומרים
  • 5:48 - 5:52
    תורמת לסיכויי תחלואה במחלות לב וכלי דם,
  • 5:52 - 5:56
    אלצהיימר, מיני סרטן וסכרת.
  • 5:56 - 5:59
    אלו המחלות שבגללן רבים מאתנו מתים.
  • 6:01 - 6:04
    לכן, חייבים לחשוב על זה.
  • 6:05 - 6:07
    מה קורה?
  • 6:07 - 6:09
    בגלל השחיקה הזאת,
  • 6:09 - 6:11
    אנחנו נראים ומרגישים זקנים, אכן כן.
  • 6:11 - 6:15
    הטלומרים שלנו
    מפסידים בקרב כנגד השחיקה.
  • 6:15 - 6:18
    באלו מאתנו שחווים נעורים זמן רב יותר,
  • 6:18 - 6:21
    גם הטלומרים, מתברר, נשארים ארוכים יותר
  • 6:21 - 6:22
    לזמן רב יותר,
  • 6:22 - 6:25
    וכך מאריכים את תחושת הנעורים
  • 6:25 - 6:28
    ומפחיתים את סיכוי הדבר שממנו אנו הכי חרדים
  • 6:28 - 6:30
    ככל שימי הולדת באים וחולפים להם.
  • 6:32 - 6:34
    טוב,
  • 6:34 - 6:36
    נראה פשוט לגמרי.
  • 6:37 - 6:40
    אז, אם הטלומרים שלי קשורים
  • 6:40 - 6:44
    לקצב ההזדקנות שלי,
  • 6:44 - 6:48
    לו היו הטלומרים שלי יכולים להתחדש
    באמצעות הטלומראז שלי,
  • 6:48 - 6:53
    אז כל מה שאני צריכה כדי להפוך לאחור
    את סימני ותסמיני ההזדקנות
  • 6:53 - 6:56
    זה לברר איפה קונים את הבקבוק הגדול
  • 6:56 - 7:01
    של הטלומראזים האורגניים המשובחים, נכון?
  • 7:01 - 7:02
    מעולה! הבעיה נפתרה.
  • 7:02 - 7:03
    (מחיאות כפיים)
  • 7:03 - 7:06
    לא כל כך מהר, סלחו לי.
  • 7:06 - 7:10
    אבוי, זה לא עובד ככה.
  • 7:10 - 7:11
    טוב, אבל למה לא?
  • 7:11 - 7:15
    זה מפני שלפי תורת הגנטיקה האנושית,
  • 7:15 - 7:19
    כאשר מדובר בטלומראז שלנו,
  • 7:19 - 7:22
    בני האדם חיים על הקצה.
  • 7:22 - 7:23
    במילים פשוטות,
  • 7:24 - 7:31
    נכון, אספקת הטלומראז אכן מפחיתה
    את סיכויי הופעת מחלות מסויימות,
  • 7:31 - 7:37
    אבל זה גם מגביר את סיכויי
    הופעת סוגים מסוימים ומסוכנים של סרטן.
  • 7:37 - 7:42
    לכן, אפילו אם הייתם יכולים
    לקנות בקבוק גדול של טלומראז,
  • 7:42 - 7:49
    וקיימים אתרי אינטרנט רבים
    שמציעים מוצרים מפוקפקים אלה,
  • 7:49 - 7:54
    הבעיה היא שאתם עלולים
    להגביר את סיכוי הופעת סוגי סרטן שונים.
  • 7:55 - 7:56
    זה לא מה שאנו רוצים.
  • 7:57 - 8:00
    אל דאגה,
  • 8:00 - 8:05
    כי, אני חושבת שזה די מצחיק שכרגע
  • 8:05 - 8:09
    חלקינו אולי חושבים -
    - "הלוואי והייתי כמו זוהמת הבריכות"
  • 8:11 - 8:14
    (צחוק)
  • 8:15 - 8:16
    יש משהו מועיל עבורנו, בני האנוש,
  • 8:16 - 8:19
    בסיפורם של הטלומרים והתחזוקה שלהם.
  • 8:19 - 8:20
    אבל הרשו לי להבהיר דבר אחד.
  • 8:21 - 8:24
    לא מדובר בהארכה עצומה
    של תוחלת החיים של בני אדם
  • 8:24 - 8:26
    או באל מוות.
  • 8:26 - 8:29
    מדובר בהארכת תוחלת הבריאות.
  • 8:29 - 8:31
    תוחלת הבריאות היא סך שנות חייכם
  • 8:31 - 8:35
    בהם אתם נטולי מחלות,
    אתם בריאים, אתם יצרניים.
  • 8:35 - 8:37
    אתם נהנים מכל רגע של חייכם.
  • 8:37 - 8:40
    תוחלת תחלואה היא ההפך מתוחלת הבריאות,
  • 8:40 - 8:44
    זהו זמן חייכם
    בו אתם חשים זקנים וחולים וגוססים.
  • 8:44 - 8:47
    לכן, השאלה האמיתית היא --
  • 8:47 - 8:49
    -- אם אינני יכולה להתעסק עם טלומראז,
  • 8:51 - 8:54
    האם יש לי שליטה על אורך הטלומרים שלי
  • 8:54 - 8:58
    וכך על איכות חיי, הבריאות,
  • 8:58 - 9:00
    ללא תופעות הלוואי כגון סיכוני הסרטן?
  • 9:01 - 9:03
    בסדר?
  • 9:03 - 9:06
    השנה היא שנת 2000.
  • 9:06 - 9:11
    עד כה חקרתי לי
    את הטלומרים הקטנטנים בפרטי הפרטים
  • 9:11 - 9:13
    בשמחה במשך שנים רבות,
  • 9:13 - 9:17
    כאשר למעבדה שלי נכנסת
    הפסיכולוגית בשם אליסה אפל.
  • 9:17 - 9:24
    שתדעו, אליסה מתמחה
    בהשפעות מתח פסיכולוגי כרוני חמור
  • 9:24 - 9:26
    על בריאות הנפש והגוף שלנו.
  • 9:27 - 9:29
    והנה, היא עומדת במעבדה שלי,
  • 9:29 - 9:34
    שממנה נשקפה הכניסה
    לחדר המתים, כמה אירוני,
  • 9:34 - 9:37
    (צחוק)
  • 9:37 - 9:39
    והיא מפנה כלפי שאלת חיים ומוות:
  • 9:39 - 9:43
    "מה קורה לטלומרים
    באנשים הנתונים למתח כרוני?" --
  • 9:43 - 9:44
    -- היא שאלה אותי.
  • 9:44 - 9:46
    תראו, היא חקרה את המטפלים,
  • 9:46 - 9:52
    בפרט אימהות של ילדים עם מצבים כרוניים,
  • 9:52 - 9:57
    אם זה מחלות גאסטרו,
    אם זה אוטיזם, כל דבר --
  • 9:57 - 10:02
    קבוצה שבוודאי נתונה
    למתח פסיכולוגי עצום וארוך טווח.
  • 10:05 - 10:07
    אני מודה שהשאלה שלה
  • 10:07 - 10:09
    שינתה אותי עמוקות.
  • 10:09 - 10:12
    תבינו, כל אותו הזמן אני חשבתי על טלומרים
  • 10:12 - 10:15
    בתור צירופים מולקולריים זהירים,
    מה שהם באמת,
  • 10:15 - 10:18
    ועל הגנים שמאפיינים את הטלומרים.
  • 10:19 - 10:22
    אבל, כשאליסה הציעה לחקור את המטפלים,
  • 10:22 - 10:25
    לפתע ראיתי את הטלומרים באור חדש לגמרי.
  • 10:28 - 10:30
    השקפתי אל מעבר לגנים והכרומוזומים,
  • 10:30 - 10:34
    לתוך חייהם של אנשים בשר ודם שאותם חקרנו.
  • 10:34 - 10:36
    ואני בעצמי, בהיותי אם,
  • 10:37 - 10:38
    באותו הרגע,
  • 10:38 - 10:42
    פקדה אותי תמונה של אותן הנשים
  • 10:42 - 10:45
    שמטפלות בילדים במצב חמור,
  • 10:46 - 10:49
    התמודדות קשה מאוד,
    לעתים קרובות ללא כל עזרה.
  • 10:50 - 10:53
    והנשים הללו, למעשה,
  • 10:53 - 10:57
    לעתים קרובות נראו שחוקות.
  • 10:58 - 11:02
    היתכן אפוא שגם הטלומרים שלהן
    היו שחוקים?
  • 11:02 - 11:05
    כך, הסקרנות המשותפת שלנו
    התוותה את המשך המחקר.
  • 11:05 - 11:09
    אליסה הרכיבה למחקרינו הראשון
    את קבוצת האימהות המטפלות הללו,
  • 11:09 - 11:13
    ורצינו לברר:
    מהו אורכם של הטלומרים שלהן
  • 11:14 - 11:18
    ביחס למספר שנות הטיפול
  • 11:18 - 11:21
    שהעניקו לילדיהן במצב כרוני חמור?
  • 11:21 - 11:24
    חלפו ארבע שנים,
  • 11:24 - 11:27
    ומגיע היום
    שכל התוצאות לפנינו,
  • 11:27 - 11:30
    ואליסה הסתכלה
    על תדפיס העקומה ההראשונה שלנו
  • 11:30 - 11:31
    והיתה ממש פעורת פה,
  • 11:33 - 11:36
    כי נגלה דפוס ברור שנבע ממידע שאספנו,
  • 11:36 - 11:41
    היה שם יחס ברור שמקיומו הרי כה חרדנו.
  • 11:41 - 11:43
    הוא היה מונח לפנינו, מודפס על גבי הדף.
  • 11:43 - 11:45
    ככל ששנים רבות יותר,
  • 11:45 - 11:48
    האם היתה במצב הענקת הטיפול,
  • 11:48 - 11:50
    ללא קשר לגילה,
  • 11:50 - 11:52
    כך הטלומרים שלה היו קצרים יותר.
  • 11:52 - 11:59
    וככל שהיא תפסה את מצבה כמתח גדול יותר,
  • 12:00 - 12:05
    ערכי הטלומראז שלה היו נמוכים יותר
    והטלומרים קצרים יותר.
  • 12:07 - 12:11
    גילינו משהו שלא נצפה קודם לכן:
  • 12:11 - 12:15
    ככל שאתם תחת מתח כרוני גדול יותר,
    כך הטלומרים שלכם קצרים יותר,
  • 12:15 - 12:20
    הווה אומר שקיים סיכון רב יותר
    להופעת תחלואה מוקדמת יותר
  • 12:20 - 12:22
    ואולי אף מוות בטרם עת.
  • 12:23 - 12:27
    הממצאים שלנו הראו
    שארועי החיים של בני אדם
  • 12:27 - 12:30
    ואופי התגובה שלנו לארועים אלה
  • 12:30 - 12:34
    עשוים לשנות את אופן התחזוקה
    של הטלומרים שלכם.
  • 12:36 - 12:41
    אז, אורך הטלומרים לא נגזר מגיל האדם בלבד.
  • 12:43 - 12:44
    השאלה שאליסה הפנתה עלי
  • 12:44 - 12:48
    כשבאה למעבדה שלי בפעם הראשונה,
    אכן היתה שאלת חיים ומוות.
  • 12:50 - 12:54
    עכשיו, למזלינו, בתוך הממצאים האלה
    היתה חבוייה גם תקווה.
  • 12:54 - 12:56
    שמנו לב שחלק מן האמהות,
  • 12:56 - 13:00
    למרות שהעניקו טיפול מסור
    רב שנים לילדיהן,
  • 13:00 - 13:02
    הצליחו לשמר את האורך הסביר
    של הטלומרים שלהן.
  • 13:04 - 13:09
    מחקר ממוקד בנשים אלו
    גילה שהן היו עמידות בפני מתח.
  • 13:09 - 13:12
    איכשהו הן היו מסוגלות
    לחוות את מצבם
  • 13:12 - 13:14
    לא כאיום קיומי יום-יומי,
  • 13:14 - 13:16
    אלא כאתגר,
  • 13:16 - 13:20
    וזה הוביל להארה חשובה מאוד עבור כולנו:
  • 13:20 - 13:24
    יש לנו שליטה על אופן ההזדקנות,
  • 13:24 - 13:26
    כל הדרך עד לרמת התאים שלנו.
  • 13:28 - 13:31
    טוב, הסקרנות הראשונית שלנו נהיתה מדבקת.
  • 13:31 - 13:34
    אלפי המדענים מתחומים שונים
  • 13:34 - 13:37
    תרמו מנסיונם לחקר הטלומרים,
  • 13:37 - 13:39
    והממצאים זרמו.
  • 13:40 - 13:45
    נכתבו מעל 10,000 מאמרים מדעיים,
    והיד עוד נטויה
  • 13:47 - 13:50
    מספר מחקרים אישררו במהרה את ממצאינו
  • 13:50 - 13:53
    שאכן, מתח כרוני רע לטלומרים.
  • 13:55 - 13:56
    כעת רבים מגלים
  • 13:56 - 14:00
    שיש לנו יותר שליטה
    על תהליך ההזדקנות הזה
  • 14:00 - 14:03
    מאשר אי פעם יכולנו לדמיין.
  • 14:03 - 14:04
    כמה דוגמאות:
  • 14:04 - 14:08
    מחקר שנערך באונ' קליפורניה, בלוס אנג'לס
  • 14:08 - 14:14
    באנשים שבמשך תקופה ארוכה טיפלו
    בקרובי משפחה הסובלים מדמנציה
  • 14:14 - 14:19
    תוך אומדן כושר התחזוקה של הטלומרים,
  • 14:19 - 14:21
    מצא שהכושר הזה השתפר
  • 14:21 - 14:25
    בעקבות תרגילי מדיטציה מסוימים,
  • 14:25 - 14:28
    לפחות 12 דקות ביום במשך חודשיים.
  • 14:30 - 14:31
    היחס כן משנה.
  • 14:31 - 14:34
    אם אתם בעלי אופי חשיבה שלילית,
  • 14:34 - 14:40
    אתם בדרך כלל מגיבים למתח כמו למצב של איום,
  • 14:40 - 14:42
    כלומר, אם המנהל קורא לכם לשיחה,
  • 14:42 - 14:44
    אתם אוטומטית חושבים -
    - "הוא עומד לפטר אותי",
  • 14:44 - 14:46
    נימי דם שלכם מתכווצים,
  • 14:46 - 14:50
    ורמת הורמון המתח בשם קורטיזול עולה
  • 14:50 - 14:52
    ונשמרת ברמה גבוהה,
  • 14:52 - 14:57
    ורמת קורטיזול גבוהה שנשמרת לאורך זמן,
  • 14:57 - 14:59
    למעשה מקטינה את טלומראז שלכם.
  • 14:59 - 15:01
    זה לא טוב לטלומרים.
  • 15:02 - 15:03
    מצד שני,
  • 15:03 - 15:09
    אם בדרך כלל אתם מתייחסים למצבי מתח
    כאל אתגר שאותו יש לפתור,
  • 15:09 - 15:13
    אזי הדם זורם אל ליבכם ומשם למוח,
  • 15:13 - 15:18
    ואתם חווים עלית קורטיזול
    קצרת-טווח, אך נמרצת.
  • 15:18 - 15:20
    והודות לגישה של "נתמודד ונפתור",
  • 15:20 - 15:23
    הטלומרים שלכם עוברים את זה בשלום.
  • 15:26 - 15:27
    לכן...
  • 15:28 - 15:31
    מה כל זה מלמדינו?
  • 15:33 - 15:35
    הטלומרים שלכם שורדים היטב.
  • 15:35 - 15:41
    באמת יש לכם כוח
    לשנות מה שקורה
  • 15:41 - 15:44
    עם הטלומרים שלכם.
  • 15:44 - 15:50
    אבל הסקרנות שלנו רק הלכה והתגברה,
  • 15:51 - 15:53
    כי התחלנו לתהות,
  • 15:53 - 15:56
    מה עם גורמי השפעה החיצוניים?
  • 15:56 - 16:00
    הייתכן שגם להם השפעה על תחזוקת הטלומרים?
  • 16:01 - 16:04
    אתם יודעים, אנחנו בני האדם
    ייצורים חברתיים בצורה מובהקת.
  • 16:04 - 16:08
    הייתכן שגם לטלומרים שלנו אופי חברתי?
  • 16:09 - 16:11
    תוצאות המחקר היו מהממים.
  • 16:12 - 16:14
    מגיל הרך,
  • 16:16 - 16:20
    הזנחה רגשית, חשיפה לאלימות,
  • 16:20 - 16:22
    ביריונות וגזענות,
  • 16:22 - 16:26
    כל אלה משפיעים לרעה על הטלומרים
    וזוהי פגיעה ארוכת טווח.
  • 16:28 - 16:30
    דמיינו את הפגיעה בילדים
  • 16:30 - 16:32
    שחיים במשך שנים באזורי מלחמה?
  • 16:34 - 16:36
    לאנשים שלא יכולים לסמוך על שכניהם
  • 16:36 - 16:39
    ושלא מרגישים בטוחים
    בשכונת מגוריהם
  • 16:39 - 16:41
    בעיקביות יש טלומרים קצרים יותר.
  • 16:43 - 16:46
    כך שגם לכתובת מגוריכם השפעה על הטלומרים.
  • 16:46 - 16:47
    מצד שני,
  • 16:48 - 16:51
    קהילות מגובשות,
    נישואים ארוכי-טווח
  • 16:52 - 16:54
    וכן חברויות ארוכות-טווח, אפילו,
  • 16:54 - 16:57
    כל אלה משפרים את תחזוקת הטלומרים.
  • 16:58 - 17:02
    אז מה כל זה אומר לנו בעצם?
  • 17:02 - 17:06
    זה אומר שיש לי את הכוח
    להשפיע על הטלומרים שלי,
  • 17:06 - 17:10
    ויש לי גם את הכוח להשפיע על הטלומרים שלך.
  • 17:10 - 17:15
    מדע הטלומרים גילה לנו
    עד כמה כולנו קשורים אחד לשני.
  • 17:18 - 17:19
    אבל, אני עדיין מסוקרנת.
  • 17:20 - 17:22
    אני עדיין תוהה
  • 17:23 - 17:25
    מהי הירושה שכולנו
  • 17:27 - 17:28
    נשאיר לדורות הבאים?
  • 17:29 - 17:31
    האם נשקיע
  • 17:31 - 17:34
    בנערה או נער
  • 17:34 - 17:38
    שמתבוננים דרך עינית המיקרוסקופ
    ביצור הקטן הבא,
  • 17:38 - 17:40
    בקטע של זוהמת הבריכות הבאה,
  • 17:41 - 17:44
    סקרנים לגבי שאלה שאפילו
    לא מוכרת לנו עדיין ?
  • 17:44 - 17:47
    זו עשויה להיות שאלה משמעותית
    אשר תשפיע עמוקות על העולם.
  • 17:47 - 17:51
    ואולי, רק אולי, הינכם סקרנים
    לגבי עצמכם.
  • 17:52 - 17:54
    כעת, כשאתם יודעים
    כיצד לשמר את הטלומרים שלכם,
  • 17:54 - 17:56
    האם אתם סקרנים מה תעשו
  • 17:56 - 17:59
    עם כל אותם העשורים
    של בריאות טובה?
  • 17:59 - 18:03
    וכעת, כשאתם יודעים שביכולתכם
    להשפיע על הטלומרים של אחרים,
  • 18:04 - 18:05
    האם הינכם סקרנים
  • 18:06 - 18:08
    איך תגרמו לשינוי?
  • 18:10 - 18:14
    וכעת, כשאתם מכירים בכוח
    של הסקרנות לשנות את העולם,
  • 18:14 - 18:20
    איך תוודאו שהעולם משקיע בסקרנות
  • 18:20 - 18:25
    למען הדורות שיבואו אחרינו?
  • 18:27 - 18:28
    תודה רבה.
  • 18:28 - 18:33
    (מחיאות כפיים)
Title:
מדע של התאים שלא מזדקנים
Speaker:
אליזבט בלאקברן
Description:

מה גורם לגופינו להזדקן... לעור להתקמט, לשיער להלבין, למערכת החיסונית שלנו להחלש? ביולוגית אליזבט בלאקברן שותפה לפרס נובל למציאת התשובה עם הגילוי של טלומראז: האנזים שמחדש את האלגטים שבקצוות הכרומוזומים, אשר מתקצרים עם כל התפצלות של התאים. למדו יותר אודות מחקר פורץ הדרך - כולל כיצד יתכן שיש לנו יותר כוח שליטה על ההזדקנות ממה שחשבנו.
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDTalks
Duration:
18:46

Hebrew subtitles

Revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.