מדע של התאים שלא מזדקנים
-
0:01 - 0:03היכן מתחיל הסוף?
-
0:03 - 0:07עבורי, הכל התחיל בבחור הקטן הזה.
-
0:08 - 0:10האורגניזם המופלא הזה --
-
0:10 - 0:11לפחות בעיניי הוא מופלא --
-
0:11 - 0:15שמו טטרהימנה והוא יצור חד-תאי.
-
0:15 - 0:17הוא גם מוכר בשם "זוהמת הבריכות".
-
0:17 - 0:21אכן, הקריירה שלי החלה מזוהמת בריכות.
-
0:22 - 0:25לא מפתיע שהפכתי להיות מדענית.
-
0:25 - 0:27גדלתי הרחק מכאן,
-
0:27 - 0:30בתור ילדה הייתי ממש סקרנית
-
0:30 - 0:32לגבי כל דבר חי.
-
0:32 - 0:36הייתי אוספת מדוזות רעילות קטלנית
ושרה להן. -
0:38 - 0:41כך, מתחילת הקריירה שלי,
-
0:41 - 0:44הייתי ממש סקרנית לגבי הסוגיות המיסתוריות
-
0:44 - 0:47של אבני הבניין הבסיסיות ביותר של החיים,
-
0:47 - 0:53למזלי חייתי בחברה
שהעריכה את הסקרנות הזאת. -
0:53 - 0:56דרך היצור הקטן הזה,
זוהמת הבריכות, טטרהימנה, -
0:56 - 0:58היה לי מאוד נוח לחקור
את התעלומה הבסיסית -
0:58 - 1:00שהכי סיקרנה אותי:
-
1:00 - 1:04צרורות ה-DNA שבתוך התאים
הלא הם הכרומוזומים. -
1:05 - 1:11כל זאת בגלל שמאוד הסתקרנתי
לגבי קצוות הכרומוזומים -
1:11 - 1:13הנקראים טלומרים.
-
1:13 - 1:16כשרק התחלתי את המחקר,
-
1:16 - 1:20כל מה שידענו היה שהם
עזרו להגן על קצוות הכרומוזומים. -
1:20 - 1:21זה חשוב לתהליך התפצלות התאים.
-
1:21 - 1:23ממש חשוב,
-
1:23 - 1:27אבל רציתי לגלות ממה הטלומרים מורכבים,
-
1:27 - 1:30לצורך כך, הייתי צריכה כמות גדולה שלהם.
-
1:30 - 1:32ומסתבר כי לטטרהימנה הקטן והחמוד
-
1:32 - 1:35יש הרבה כרומוזומים קוויים קצרים,
-
1:35 - 1:3720,000 בערך,
-
1:37 - 1:38זה אומר המון טלומרים.
-
1:39 - 1:44גיליתי שטלומרים מורכבים מקטעים מיוחדים
-
1:44 - 1:48של DNA לא מקודד בדיוק בקצה כל כרומוזום.
-
1:48 - 1:50אבל היתה בעיה.
-
1:50 - 1:53כולנו מתחילים את חיינו בתור תא אחד.
-
1:53 - 1:56הוא מתפצל לשניים, שניים הופכים לארבעה,
ארבעה לשמונה, וכן הלאה, -
1:56 - 1:59עד שנוצרים 200 מיליון מיליארדי תאים
-
1:59 - 2:00אשר מרכיבים את גופינו הבוגר.
-
2:01 - 2:05חלק מתאים אלו מתפצלים אלפי פעמים.
-
2:06 - 2:08למעשה, ברגעים אלו,
כשאני עומדת מולכם -
2:09 - 2:12תאי גופי מתחדשים ללא הפסק
-
2:12 - 2:14כדי שאוכל להמשיך ולעמוד לפניכם.
-
2:15 - 2:19כל פעם שהתא מתפצל, כל ה-DNA שבו מועתק,
-
2:20 - 2:22כל ה-DNA המקודד הנמצא בכרומוזומים,
-
2:22 - 2:27כי הוא נושא את הוראות ההפעלה החיוניות
-
2:27 - 2:30שמבטיחות שהתאים שלנו מתפקדים כראוי,
-
2:30 - 2:34כך, תאי לבי יכולים לתחזק פעימות סדירות,
-
2:34 - 2:37האמת, הם לא ממש מצליחים בכך כרגע,
-
2:37 - 2:40ותאי מערכת החיסון שלי
-
2:40 - 2:44יכולים להלחם נגד חיידקים ווירוסים,
-
2:45 - 2:49ותאי המוח שלנו יכולים לשמור
את זכרון הנשיקה הראשונה -
2:49 - 2:52ולהמשיך ללמוד במהלך חיינו.
-
2:53 - 2:57אולם, העתקת ה-DNA
לא מתבצעת באופן מדוייק לגמרי. -
2:57 - 3:00זו אחת העובדות של החיים.
-
3:00 - 3:04כל פעם שהתא מתפצל וה-DNA מועתק,
-
3:04 - 3:08קצת מ-DNA בקצוות נשחק ומתקצר,
-
3:08 - 3:10קצת מה-DNA בטלומר.
-
3:10 - 3:12תחשבו על זה
-
3:12 - 3:16כמו על האגלטים בקצוות השרוכים שלכם.
-
3:16 - 3:21והם אלה המונעים
את התרפות השרוכים, או הכרומוזום, -
3:21 - 3:27וכאשר האגלט נהיה קצר מידי, הוא נושר,
-
3:27 - 3:30והטלומר הנשחק הזה שולח את האות לתא:
-
3:32 - 3:34"ה-DNA איננו מוגן עוד".
-
3:34 - 3:36הוא שולח את האות: "זמן למות".
-
3:36 - 3:37וכך, סוף סיפור.
-
3:37 - 3:40רגע, לא כל כך מהר.
-
3:41 - 3:43לא ייתכן שזהו אכן סוף סיפור,
-
3:43 - 3:45כי החיים לא נעלמו מפני כדור הארץ.
-
3:45 - 3:48אז תהיתי:
-
3:48 - 3:50אם שחיקה זו בלתי נמנעת,
-
3:50 - 3:53איך הטבע מוודא
-
3:53 - 3:56שאנחנו משמרים את שלמות הכרומוזומים שלנו?
-
3:57 - 3:59זוכרים את היצור הקטן ההוא -
זוהמת הבריכות, טטרהימנה? -
4:01 - 4:06העובדה המטורפת היא שתאי הטטרהימנה
לא מזדקנים ולא מתים. -
4:07 - 4:11הטלומרים שלהם לא מתקצרים עם חלוף הזמן.
-
4:13 - 4:15לפעמים הם אפילו מתארכים.
-
4:15 - 4:17פועל כאן מנגנון אחר ולא מוכר,
-
4:17 - 4:20ותאמינו לי, הוא לא הוזכר באף ספר לימוד.
-
4:21 - 4:24אז, במהלך העבודה במעבדה שלי
יחד עם הסטודנטית המוכשרת קארול גריידר -- -
4:24 - 4:27אגב, אנו שותפות לפרס נובל על עבודה זו --
-
4:27 - 4:29התחלנו לערוך ניסוים
-
4:30 - 4:33וכך גילינו שלתאים אכן יש משהו אחר.
-
4:34 - 4:37היה זה אנזים מסוג שלא חלמו עליו קודם
-
4:37 - 4:40שמסוגל לחדש, להאריך את הטלומרים,
-
4:41 - 4:43וקראנו לו טלומראז.
-
4:44 - 4:47וכשהסרנו את הטלומראז מזוהמת הבריכות,
-
4:47 - 4:50הטלומרים שלהם התקצרו עד שהם מתו.
-
4:51 - 4:53לכן, זה בזכות הטלומראז השופע שלהם
-
4:53 - 4:57שיצורי זוהמת הבריכות שלנו
אף פעם לא מזדקנים. -
4:58 - 5:01טוב, זהו מסר מעודד של ממש
-
5:02 - 5:05שאנחנו בני האנוש מקבלים מזוהמת הבריכות,
-
5:06 - 5:08כי מתברר
-
5:08 - 5:11שככל שאנחנו בני האנוש מזדקנים,
הטלומרים שלנו אכן מתקצרים, -
5:12 - 5:16והפלא ופלא, ההתקצרות הזאת מזקינה אותנו.
-
5:16 - 5:18באופן כללי, ככל שהטלומרים ארוכים יותר,
-
5:18 - 5:19כך אתם במצב טוב יותר.
-
5:21 - 5:22התקצרות-יתר של הטלומרים
-
5:22 - 5:26אחראית על כך שאנו חשים ורואים
את סימני ההזדקנות. -
5:26 - 5:28תאי העור שלי מתחילים למות
-
5:28 - 5:31ואני מתחילה לראות קווים דקים, קמטים.
-
5:31 - 5:33תאי פיגמנט השיער מתים.
-
5:33 - 5:35אז מתחילים לראות שיער שיבה.
-
5:35 - 5:37תאי מערכת חיסונית מתים.
-
5:38 - 5:41אז סיכויי חולי עולים.
-
5:41 - 5:44למעשה, המחקר המצטבר של 20 השנים האחרונות
-
5:45 - 5:48הבהיר ששחיקת הטלומרים
-
5:48 - 5:52תורמת לסיכויי תחלואה במחלות לב וכלי דם,
-
5:52 - 5:56אלצהיימר, מיני סרטן וסכרת.
-
5:56 - 5:59אלו המחלות שבגללן רבים מאתנו מתים.
-
6:01 - 6:04לכן, חייבים לחשוב על זה.
-
6:05 - 6:07מה קורה?
-
6:07 - 6:09בגלל השחיקה הזאת,
-
6:09 - 6:11אנחנו נראים ומרגישים זקנים, אכן כן.
-
6:11 - 6:15הטלומרים שלנו
מפסידים בקרב כנגד השחיקה. -
6:15 - 6:18באלו מאתנו שחווים נעורים זמן רב יותר,
-
6:18 - 6:21גם הטלומרים, מתברר, נשארים ארוכים יותר
-
6:21 - 6:22לזמן רב יותר,
-
6:22 - 6:25וכך מאריכים את תחושת הנעורים
-
6:25 - 6:28ומפחיתים את סיכוי הדבר שממנו אנו הכי חרדים
-
6:28 - 6:30ככל שימי הולדת באים וחולפים להם.
-
6:32 - 6:34טוב,
-
6:34 - 6:36נראה פשוט לגמרי.
-
6:37 - 6:40אז, אם הטלומרים שלי קשורים
-
6:40 - 6:44לקצב ההזדקנות שלי,
-
6:44 - 6:48לו היו הטלומרים שלי יכולים להתחדש
באמצעות הטלומראז שלי, -
6:48 - 6:53אז כל מה שאני צריכה כדי להפוך לאחור
את סימני ותסמיני ההזדקנות -
6:53 - 6:56זה לברר איפה קונים את הבקבוק הגדול
-
6:56 - 7:01של הטלומראזים האורגניים המשובחים, נכון?
-
7:01 - 7:02מעולה! הבעיה נפתרה.
-
7:02 - 7:03(מחיאות כפיים)
-
7:03 - 7:06לא כל כך מהר, סלחו לי.
-
7:06 - 7:10אבוי, זה לא עובד ככה.
-
7:10 - 7:11טוב, אבל למה לא?
-
7:11 - 7:15זה מפני שלפי תורת הגנטיקה האנושית,
-
7:15 - 7:19כאשר מדובר בטלומראז שלנו,
-
7:19 - 7:22בני האדם חיים על הקצה.
-
7:22 - 7:23במילים פשוטות,
-
7:24 - 7:31נכון, אספקת הטלומראז אכן מפחיתה
את סיכויי הופעת מחלות מסויימות, -
7:31 - 7:37אבל זה גם מגביר את סיכויי
הופעת סוגים מסוימים ומסוכנים של סרטן. -
7:37 - 7:42לכן, אפילו אם הייתם יכולים
לקנות בקבוק גדול של טלומראז, -
7:42 - 7:49וקיימים אתרי אינטרנט רבים
שמציעים מוצרים מפוקפקים אלה, -
7:49 - 7:54הבעיה היא שאתם עלולים
להגביר את סיכוי הופעת סוגי סרטן שונים. -
7:55 - 7:56זה לא מה שאנו רוצים.
-
7:57 - 8:00אל דאגה,
-
8:00 - 8:05כי, אני חושבת שזה די מצחיק שכרגע
-
8:05 - 8:09חלקינו אולי חושבים -
- "הלוואי והייתי כמו זוהמת הבריכות" -
8:11 - 8:14(צחוק)
-
8:15 - 8:16יש משהו מועיל עבורנו, בני האנוש,
-
8:16 - 8:19בסיפורם של הטלומרים והתחזוקה שלהם.
-
8:19 - 8:20אבל הרשו לי להבהיר דבר אחד.
-
8:21 - 8:24לא מדובר בהארכה עצומה
של תוחלת החיים של בני אדם -
8:24 - 8:26או באל מוות.
-
8:26 - 8:29מדובר בהארכת תוחלת הבריאות.
-
8:29 - 8:31תוחלת הבריאות היא סך שנות חייכם
-
8:31 - 8:35בהם אתם נטולי מחלות,
אתם בריאים, אתם יצרניים. -
8:35 - 8:37אתם נהנים מכל רגע של חייכם.
-
8:37 - 8:40תוחלת תחלואה היא ההפך מתוחלת הבריאות,
-
8:40 - 8:44זהו זמן חייכם
בו אתם חשים זקנים וחולים וגוססים. -
8:44 - 8:47לכן, השאלה האמיתית היא --
-
8:47 - 8:49-- אם אינני יכולה להתעסק עם טלומראז,
-
8:51 - 8:54האם יש לי שליטה על אורך הטלומרים שלי
-
8:54 - 8:58וכך על איכות חיי, הבריאות,
-
8:58 - 9:00ללא תופעות הלוואי כגון סיכוני הסרטן?
-
9:01 - 9:03בסדר?
-
9:03 - 9:06השנה היא שנת 2000.
-
9:06 - 9:11עד כה חקרתי לי
את הטלומרים הקטנטנים בפרטי הפרטים -
9:11 - 9:13בשמחה במשך שנים רבות,
-
9:13 - 9:17כאשר למעבדה שלי נכנסת
הפסיכולוגית בשם אליסה אפל. -
9:17 - 9:24שתדעו, אליסה מתמחה
בהשפעות מתח פסיכולוגי כרוני חמור -
9:24 - 9:26על בריאות הנפש והגוף שלנו.
-
9:27 - 9:29והנה, היא עומדת במעבדה שלי,
-
9:29 - 9:34שממנה נשקפה הכניסה
לחדר המתים, כמה אירוני, -
9:34 - 9:37(צחוק)
-
9:37 - 9:39והיא מפנה כלפי שאלת חיים ומוות:
-
9:39 - 9:43"מה קורה לטלומרים
באנשים הנתונים למתח כרוני?" -- -
9:43 - 9:44-- היא שאלה אותי.
-
9:44 - 9:46תראו, היא חקרה את המטפלים,
-
9:46 - 9:52בפרט אימהות של ילדים עם מצבים כרוניים,
-
9:52 - 9:57אם זה מחלות גאסטרו,
אם זה אוטיזם, כל דבר -- -
9:57 - 10:02קבוצה שבוודאי נתונה
למתח פסיכולוגי עצום וארוך טווח. -
10:05 - 10:07אני מודה שהשאלה שלה
-
10:07 - 10:09שינתה אותי עמוקות.
-
10:09 - 10:12תבינו, כל אותו הזמן אני חשבתי על טלומרים
-
10:12 - 10:15בתור צירופים מולקולריים זהירים,
מה שהם באמת, -
10:15 - 10:18ועל הגנים שמאפיינים את הטלומרים.
-
10:19 - 10:22אבל, כשאליסה הציעה לחקור את המטפלים,
-
10:22 - 10:25לפתע ראיתי את הטלומרים באור חדש לגמרי.
-
10:28 - 10:30השקפתי אל מעבר לגנים והכרומוזומים,
-
10:30 - 10:34לתוך חייהם של אנשים בשר ודם שאותם חקרנו.
-
10:34 - 10:36ואני בעצמי, בהיותי אם,
-
10:37 - 10:38באותו הרגע,
-
10:38 - 10:42פקדה אותי תמונה של אותן הנשים
-
10:42 - 10:45שמטפלות בילדים במצב חמור,
-
10:46 - 10:49התמודדות קשה מאוד,
לעתים קרובות ללא כל עזרה. -
10:50 - 10:53והנשים הללו, למעשה,
-
10:53 - 10:57לעתים קרובות נראו שחוקות.
-
10:58 - 11:02היתכן אפוא שגם הטלומרים שלהן
היו שחוקים? -
11:02 - 11:05כך, הסקרנות המשותפת שלנו
התוותה את המשך המחקר. -
11:05 - 11:09אליסה הרכיבה למחקרינו הראשון
את קבוצת האימהות המטפלות הללו, -
11:09 - 11:13ורצינו לברר:
מהו אורכם של הטלומרים שלהן -
11:14 - 11:18ביחס למספר שנות הטיפול
-
11:18 - 11:21שהעניקו לילדיהן במצב כרוני חמור?
-
11:21 - 11:24חלפו ארבע שנים,
-
11:24 - 11:27ומגיע היום
שכל התוצאות לפנינו, -
11:27 - 11:30ואליסה הסתכלה
על תדפיס העקומה ההראשונה שלנו -
11:30 - 11:31והיתה ממש פעורת פה,
-
11:33 - 11:36כי נגלה דפוס ברור שנבע ממידע שאספנו,
-
11:36 - 11:41היה שם יחס ברור שמקיומו הרי כה חרדנו.
-
11:41 - 11:43הוא היה מונח לפנינו, מודפס על גבי הדף.
-
11:43 - 11:45ככל ששנים רבות יותר,
-
11:45 - 11:48האם היתה במצב הענקת הטיפול,
-
11:48 - 11:50ללא קשר לגילה,
-
11:50 - 11:52כך הטלומרים שלה היו קצרים יותר.
-
11:52 - 11:59וככל שהיא תפסה את מצבה כמתח גדול יותר,
-
12:00 - 12:05ערכי הטלומראז שלה היו נמוכים יותר
והטלומרים קצרים יותר. -
12:07 - 12:11גילינו משהו שלא נצפה קודם לכן:
-
12:11 - 12:15ככל שאתם תחת מתח כרוני גדול יותר,
כך הטלומרים שלכם קצרים יותר, -
12:15 - 12:20הווה אומר שקיים סיכון רב יותר
להופעת תחלואה מוקדמת יותר -
12:20 - 12:22ואולי אף מוות בטרם עת.
-
12:23 - 12:27הממצאים שלנו הראו
שארועי החיים של בני אדם -
12:27 - 12:30ואופי התגובה שלנו לארועים אלה
-
12:30 - 12:34עשוים לשנות את אופן התחזוקה
של הטלומרים שלכם. -
12:36 - 12:41אז, אורך הטלומרים לא נגזר מגיל האדם בלבד.
-
12:43 - 12:44השאלה שאליסה הפנתה עלי
-
12:44 - 12:48כשבאה למעבדה שלי בפעם הראשונה,
אכן היתה שאלת חיים ומוות. -
12:50 - 12:54עכשיו, למזלינו, בתוך הממצאים האלה
היתה חבוייה גם תקווה. -
12:54 - 12:56שמנו לב שחלק מן האמהות,
-
12:56 - 13:00למרות שהעניקו טיפול מסור
רב שנים לילדיהן, -
13:00 - 13:02הצליחו לשמר את האורך הסביר
של הטלומרים שלהן. -
13:04 - 13:09מחקר ממוקד בנשים אלו
גילה שהן היו עמידות בפני מתח. -
13:09 - 13:12איכשהו הן היו מסוגלות
לחוות את מצבם -
13:12 - 13:14לא כאיום קיומי יום-יומי,
-
13:14 - 13:16אלא כאתגר,
-
13:16 - 13:20וזה הוביל להארה חשובה מאוד עבור כולנו:
-
13:20 - 13:24יש לנו שליטה על אופן ההזדקנות,
-
13:24 - 13:26כל הדרך עד לרמת התאים שלנו.
-
13:28 - 13:31טוב, הסקרנות הראשונית שלנו נהיתה מדבקת.
-
13:31 - 13:34אלפי המדענים מתחומים שונים
-
13:34 - 13:37תרמו מנסיונם לחקר הטלומרים,
-
13:37 - 13:39והממצאים זרמו.
-
13:40 - 13:45נכתבו מעל 10,000 מאמרים מדעיים,
והיד עוד נטויה -
13:47 - 13:50מספר מחקרים אישררו במהרה את ממצאינו
-
13:50 - 13:53שאכן, מתח כרוני רע לטלומרים.
-
13:55 - 13:56כעת רבים מגלים
-
13:56 - 14:00שיש לנו יותר שליטה
על תהליך ההזדקנות הזה -
14:00 - 14:03מאשר אי פעם יכולנו לדמיין.
-
14:03 - 14:04כמה דוגמאות:
-
14:04 - 14:08מחקר שנערך באונ' קליפורניה, בלוס אנג'לס
-
14:08 - 14:14באנשים שבמשך תקופה ארוכה טיפלו
בקרובי משפחה הסובלים מדמנציה -
14:14 - 14:19תוך אומדן כושר התחזוקה של הטלומרים,
-
14:19 - 14:21מצא שהכושר הזה השתפר
-
14:21 - 14:25בעקבות תרגילי מדיטציה מסוימים,
-
14:25 - 14:28לפחות 12 דקות ביום במשך חודשיים.
-
14:30 - 14:31היחס כן משנה.
-
14:31 - 14:34אם אתם בעלי אופי חשיבה שלילית,
-
14:34 - 14:40אתם בדרך כלל מגיבים למתח כמו למצב של איום,
-
14:40 - 14:42כלומר, אם המנהל קורא לכם לשיחה,
-
14:42 - 14:44אתם אוטומטית חושבים -
- "הוא עומד לפטר אותי", -
14:44 - 14:46נימי דם שלכם מתכווצים,
-
14:46 - 14:50ורמת הורמון המתח בשם קורטיזול עולה
-
14:50 - 14:52ונשמרת ברמה גבוהה,
-
14:52 - 14:57ורמת קורטיזול גבוהה שנשמרת לאורך זמן,
-
14:57 - 14:59למעשה מקטינה את טלומראז שלכם.
-
14:59 - 15:01זה לא טוב לטלומרים.
-
15:02 - 15:03מצד שני,
-
15:03 - 15:09אם בדרך כלל אתם מתייחסים למצבי מתח
כאל אתגר שאותו יש לפתור, -
15:09 - 15:13אזי הדם זורם אל ליבכם ומשם למוח,
-
15:13 - 15:18ואתם חווים עלית קורטיזול
קצרת-טווח, אך נמרצת. -
15:18 - 15:20והודות לגישה של "נתמודד ונפתור",
-
15:20 - 15:23הטלומרים שלכם עוברים את זה בשלום.
-
15:26 - 15:27לכן...
-
15:28 - 15:31מה כל זה מלמדינו?
-
15:33 - 15:35הטלומרים שלכם שורדים היטב.
-
15:35 - 15:41באמת יש לכם כוח
לשנות מה שקורה -
15:41 - 15:44עם הטלומרים שלכם.
-
15:44 - 15:50אבל הסקרנות שלנו רק הלכה והתגברה,
-
15:51 - 15:53כי התחלנו לתהות,
-
15:53 - 15:56מה עם גורמי השפעה החיצוניים?
-
15:56 - 16:00הייתכן שגם להם השפעה על תחזוקת הטלומרים?
-
16:01 - 16:04אתם יודעים, אנחנו בני האדם
ייצורים חברתיים בצורה מובהקת. -
16:04 - 16:08הייתכן שגם לטלומרים שלנו אופי חברתי?
-
16:09 - 16:11תוצאות המחקר היו מהממים.
-
16:12 - 16:14מגיל הרך,
-
16:16 - 16:20הזנחה רגשית, חשיפה לאלימות,
-
16:20 - 16:22ביריונות וגזענות,
-
16:22 - 16:26כל אלה משפיעים לרעה על הטלומרים
וזוהי פגיעה ארוכת טווח. -
16:28 - 16:30דמיינו את הפגיעה בילדים
-
16:30 - 16:32שחיים במשך שנים באזורי מלחמה?
-
16:34 - 16:36לאנשים שלא יכולים לסמוך על שכניהם
-
16:36 - 16:39ושלא מרגישים בטוחים
בשכונת מגוריהם -
16:39 - 16:41בעיקביות יש טלומרים קצרים יותר.
-
16:43 - 16:46כך שגם לכתובת מגוריכם השפעה על הטלומרים.
-
16:46 - 16:47מצד שני,
-
16:48 - 16:51קהילות מגובשות,
נישואים ארוכי-טווח -
16:52 - 16:54וכן חברויות ארוכות-טווח, אפילו,
-
16:54 - 16:57כל אלה משפרים את תחזוקת הטלומרים.
-
16:58 - 17:02אז מה כל זה אומר לנו בעצם?
-
17:02 - 17:06זה אומר שיש לי את הכוח
להשפיע על הטלומרים שלי, -
17:06 - 17:10ויש לי גם את הכוח להשפיע על הטלומרים שלך.
-
17:10 - 17:15מדע הטלומרים גילה לנו
עד כמה כולנו קשורים אחד לשני. -
17:18 - 17:19אבל, אני עדיין מסוקרנת.
-
17:20 - 17:22אני עדיין תוהה
-
17:23 - 17:25מהי הירושה שכולנו
-
17:27 - 17:28נשאיר לדורות הבאים?
-
17:29 - 17:31האם נשקיע
-
17:31 - 17:34בנערה או נער
-
17:34 - 17:38שמתבוננים דרך עינית המיקרוסקופ
ביצור הקטן הבא, -
17:38 - 17:40בקטע של זוהמת הבריכות הבאה,
-
17:41 - 17:44סקרנים לגבי שאלה שאפילו
לא מוכרת לנו עדיין ? -
17:44 - 17:47זו עשויה להיות שאלה משמעותית
אשר תשפיע עמוקות על העולם. -
17:47 - 17:51ואולי, רק אולי, הינכם סקרנים
לגבי עצמכם. -
17:52 - 17:54כעת, כשאתם יודעים
כיצד לשמר את הטלומרים שלכם, -
17:54 - 17:56האם אתם סקרנים מה תעשו
-
17:56 - 17:59עם כל אותם העשורים
של בריאות טובה? -
17:59 - 18:03וכעת, כשאתם יודעים שביכולתכם
להשפיע על הטלומרים של אחרים, -
18:04 - 18:05האם הינכם סקרנים
-
18:06 - 18:08איך תגרמו לשינוי?
-
18:10 - 18:14וכעת, כשאתם מכירים בכוח
של הסקרנות לשנות את העולם, -
18:14 - 18:20איך תוודאו שהעולם משקיע בסקרנות
-
18:20 - 18:25למען הדורות שיבואו אחרינו?
-
18:27 - 18:28תודה רבה.
-
18:28 - 18:33(מחיאות כפיים)
- Title:
- מדע של התאים שלא מזדקנים
- Speaker:
- אליזבט בלאקברן
- Description:
-
מה גורם לגופינו להזדקן... לעור להתקמט, לשיער להלבין, למערכת החיסונית שלנו להחלש? ביולוגית אליזבט בלאקברן שותפה לפרס נובל למציאת התשובה עם הגילוי של טלומראז: האנזים שמחדש את האלגטים שבקצוות הכרומוזומים, אשר מתקצרים עם כל התפצלות של התאים. למדו יותר אודות מחקר פורץ הדרך - כולל כיצד יתכן שיש לנו יותר כוח שליטה על ההזדקנות ממה שחשבנו.
- Video Language:
- English
- Team:
closed TED
- Project:
- TEDTalks
- Duration:
- 18:46
![]() |
Ido Dekkers approved Hebrew subtitles for The science of cells that never get old | |
![]() |
hila scherba accepted Hebrew subtitles for The science of cells that never get old | |
![]() |
hila scherba edited Hebrew subtitles for The science of cells that never get old | |
![]() |
hila scherba edited Hebrew subtitles for The science of cells that never get old | |
![]() |
hila scherba edited Hebrew subtitles for The science of cells that never get old | |
![]() |
Igal Opendik edited Hebrew subtitles for The science of cells that never get old | |
![]() |
Igal Opendik edited Hebrew subtitles for The science of cells that never get old | |
![]() |
Igal Opendik edited Hebrew subtitles for The science of cells that never get old |