< Return to Video

שייקספיר, מארלו והיהודים שלהם | ג'ון קליינר | TEDxוויליאם-קולג'

  • 0:10 - 0:13
    מארלו ושייקספיר נכנסים לבר...
  • 0:13 - 0:14
    (צחוק)
  • 0:14 - 0:20
    כך מתחילה בדיחה
    שרקח ב-1997 המחזאי טום סטופארד,
  • 0:20 - 0:21
    על מחזאות.
  • 0:22 - 0:27
    באותה עת עבד סטופארד
    על התסריט ל"שייקספיר מאוהב,"
  • 0:27 - 0:29
    סרט שבמידה רבה מאד
  • 0:29 - 0:33
    עסק בשאלות ששמורות בד"כ
    למבקרי ספרות.
  • 0:34 - 0:36
    מדוע הפך שייקספיר למחזאי טרגי?
  • 0:37 - 0:39
    איפה הוא מצא את קולו?
  • 0:39 - 0:42
    מה מקור הרעיון ל"רומיאו ויוליה"?
  • 0:43 - 0:45
    בסופו של דבר,
    "שייקספיר מאוהב" נתן לשאלות אלה
  • 0:45 - 0:48
    תשובות הוליוודיות צפויות למדי.
  • 0:49 - 0:51
    אהבה, כך מסתבר, היא התשובה.
  • 0:52 - 0:55
    אהבה, כך מסתבר,
    היא ההסבר לגאונותו של שייקספיר.
  • 0:56 - 0:58
    אך לפני שהסרט מגיע לכך,
  • 0:58 - 1:00
    מארלו ושייקספיר נכנסים לבר...
  • 1:00 - 1:03
    (סרטון) שייקספיר:
    הנה המצלצלין.
  • 1:03 - 1:05
    אני עומד על כך -
    וגם קנקן למר מארלו.
  • 1:06 - 1:08
    שמעתי שיש לך מחזה חדש.
  • 1:08 - 1:11
    מארלו: לא חדש...
    זה "ד"ר פאוסט" שלי.
  • 1:11 - 1:13
    ש: אני אוהב את יצירתך המוקדמת.
  • 1:13 - 1:16
    "האם אלה הם הפנים
    שהשיקו אלף ספינות
  • 1:16 - 1:19
    "ושרפו את מגדלי איליום?"
  • 1:19 - 1:21
    מ: יש לי מחזה חדש,
    כמעט גמור וטוב יותר:
  • 1:21 - 1:24
    "הטבח בפריס."
  • 1:25 - 1:26
    ש: כותרת טובה.
  • 1:26 - 1:28
    מ: ומה אצלך?
  • 1:29 - 1:31
    ש: "רומיאו ואת'ל, בתו של שודד הים."
  • 1:33 - 1:35
    כן, אני יודע...
  • 1:35 - 1:37
    מ: מה העלילה?
  • 1:37 - 1:39
    ש: טוב, יש שודד-ים אחד...
  • 1:42 - 1:45
    האמת? עוד לא כתבתי מילה.
  • 1:46 - 1:48
    מ: רומיאו...
  • 1:48 - 1:51
    רומיאו הוא איטלקי,
  • 1:52 - 1:54
    מחליף אהובות כל הזמן...
  • 1:54 - 1:56
    ש: כן, יופי...
    עד שהוא פוגש...
  • 1:56 - 1:58
    מ: את את'ל...
  • 1:58 - 1:59
    ש: נראה לך?
  • 1:59 - 2:00
    מ: הבת של אויבו.
  • 2:00 - 2:01
    ש: הבת של אויבו.
  • 2:01 - 2:05
    מ: חברו הטוב ביותר נהרג בדו-קרב
    ע"י אחיה של את'ל,
  • 2:05 - 2:08
    או משהו כזה, קוראים לו מרקוציו.
    ש: מרקוציו!
  • 2:08 - 2:09
    יופי של שם.
  • 2:09 - 2:11
    פלוני: וויל, מחכים לך.
  • 2:11 - 2:12
    ש: כן, אני בא.
  • 2:13 - 2:15
    בהצלחה עם המחזה שלך, קית.
  • 2:18 - 2:23
    ג'ון קליינר: בסתיו האחרון העברתי סדנה,
    שבה, כך בכל אופן חשבתי,
  • 2:23 - 2:25
    תומחז מחדש הבדיחה של סטופארד.
  • 2:26 - 2:29
    בכל שבוע מארלו ושייקספיר
    נכנסו למשרד שלי,
  • 2:29 - 2:33
    בכל שבוע יצרנו אינטראקציה
    בין שני המחזאים.
  • 2:33 - 2:36
    במהלך הסמסטר קראנו
    ארבעה מחזות של שייקספיר,
  • 2:36 - 2:37
    ארבעה של מארלו
  • 2:37 - 2:40
    וגם את פואמות האהבה
    הארוכות מדי שלהם:
  • 2:40 - 2:43
    "ונוס ואדוניס", "הרו וליאנדרוס".
  • 2:43 - 2:45
    המטרה של הסדנה שלי
  • 2:45 - 2:49
    לא היתה להוכיח משהו מסוים
    בקשר למארלו או לשייקספיר,
  • 2:49 - 2:50
    אלא לערוך ניסוי:
  • 2:51 - 2:54
    מה קורה כשקוראים במקביל
    את שני המחזאים האלה,
  • 2:54 - 2:56
    שחיו באותה תקופה,
  • 2:56 - 3:02
    ושאולי פגשו זה את זה
    ואולי מעולם לא?
  • 3:03 - 3:07
    מה קורה כשמארלו ושייקספיר
    נכנסים לבר?
  • 3:07 - 3:11
    היום אמחיז מחדש את בדיחתו של סטופארד
    בצורה שונה מעט.
  • 3:11 - 3:15
    אכניס לשיח שני קטעים:
  • 3:15 - 3:18
    האחד מייצג את מארלו
    והשני - את שייקספיר,
  • 3:18 - 3:20
    ונראה מה יש להם לומר זה לזה.
  • 3:24 - 3:26
    הקטע משמאל הוא של מארלו.
  • 3:26 - 3:30
    הוא לקוח ממחזהו מ-1589,
    "היהודי ממלטה".
  • 3:31 - 3:33
    ומופיע בו הגיבור האפונימי
    של המחזה,
  • 3:33 - 3:36
    סוחר יהודי בשם באראבס.
  • 3:37 - 3:41
    באראבס, עם פתיחת המחזה,
    הוא עשיר כקורח,
  • 3:41 - 3:44
    הרבה יותר מהאיש הכי עשיר בכל מלטה.
  • 3:44 - 3:47
    הונו של באראבס
    כה גדול,
  • 3:47 - 3:49
    עד שבנאום הפתיחה של המחזה,
  • 3:49 - 3:52
    הוא אומר שמעייף אותו למנות אותו.
  • 3:53 - 3:57
    ואז, כעבור מאה שורות בקושי,
    באראבס מפסיד הכל.
  • 3:58 - 4:01
    את ספינותיו, את סחורותיו,
    את עושרו,
  • 4:02 - 4:04
    הכל נלקח ממנו.
  • 4:04 - 4:08
    הוא מושלך מביתו,
    שהופך למנזר נשים.
  • 4:08 - 4:11
    כל זה קורה משום שהנוצרים של מלטה
  • 4:11 - 4:13
    זקוקים לכסף כדי לפרוע חובות לטורקים,
  • 4:13 - 4:17
    ומשום שבאראבס, בהיותו יהודי,
    מהווה מטרה קלה.
  • 4:17 - 4:22
    זהו כל ההסבר לנישולו של באראבס.
  • 4:22 - 4:28
    מארלו לא טורח כלל
    להסוות או לייפות את מניעי הנוצרים.
  • 4:29 - 4:31
    בקטע משמאל,
  • 4:31 - 4:34
    באראבס מקונן על אובדנו.
  • 4:34 - 4:37
    אפילו כששאר היהודים דוחקים בו
    לנהוג בסבלנות,
  • 4:37 - 4:39
    בארארבס מתעקש להישמע,
  • 4:40 - 4:42
    מתעקש להשמיע את קולו.
  • 4:42 - 4:46
    הוא רוצה שהקהל שלו
    יידע מה הוא מרגיש,
  • 4:47 - 4:50
    שבדמיונו, יזדהה עם חרפתו.
  • 4:50 - 4:54
    ולכן הוא משווה עצמו
    למפקד בשדה הקרב
  • 4:54 - 4:57
    שכלי נשקו נלקחו ממנו
  • 4:57 - 5:00
    ושחייליו מוטלים לרגליו מתים.
  • 5:00 - 5:04
    האם אין להרשות לאדם כזה לנשום?
  • 5:06 - 5:09
    שאלתו של באראבס
    אולי לא נראית לנו חשובה,
  • 5:09 - 5:12
    אבל ב-1589 זה היה אחרת.
  • 5:12 - 5:16
    הפעולה שהתרחשה במלטה במחזה הבדיוני
  • 5:16 - 5:19
    משקפת את הנישול הממשי
    של יהודי אנגליה.
  • 5:20 - 5:24
    בדומה לבאראבס המנושל מעושרו
    ומושלך מביתו,
  • 5:24 - 5:26
    כך קרה ליהודי אנגליה
  • 5:26 - 5:29
    שנושלו מרכושם והוגלו
    ע"י אדוארד הראשון,
  • 5:30 - 5:35
    הושלכו מארצם,
    כמו זרים ונוכרים נוספים.
  • 5:35 - 5:40
    בקהל שאליו פנה באראבס
    בתיאטרון הוורד ב-1589,
  • 5:40 - 5:43
    לא היה ולו יהודי אחד
    שישמע אותו,
  • 5:43 - 5:45
    לא היה אף יהודי שיזיל דמעות,
  • 5:45 - 5:48
    כמו היהודים הבוכים במחזהו של מארלו.
  • 5:49 - 5:53
    כשמארלו מאפשר ליהודים האלה
    לבטא את הזדהותם עם באראבס,
  • 5:53 - 5:56
    כאילו זה דחף אנושי בסיסי,
  • 5:56 - 6:00
    "נורא לראות אדם סובל כך,"
  • 6:01 - 6:05
    מארלו עושה משהו מפתיע
    במושגי תקופתו,
  • 6:05 - 6:08
    משהו הגובל באי-חוקיות.
  • 6:09 - 6:13
    הקטע השני, מימין,
    לקוח מ"הסוחר מוונציה."
  • 6:13 - 6:17
    רבים מכם ודאי מזהים
    את נאום ריאלטו המפורסם של שיילוק.
  • 6:18 - 6:21
    סגנונו של שיילוק
    שונה כמובן מזה של באראבס,
  • 6:21 - 6:24
    ובכל זאת קשה להחמיץ
    את השפעתו של מארלו,
  • 6:24 - 6:27
    שקדם לשייקספיר ב-7 או 8 שנים.
  • 6:29 - 6:33
    גם כאן, יהודי מתייצב ומתאר
    את העוול שנעשה לו.
  • 6:34 - 6:38
    גם כאן יהודי משמיע בקול
    את כאבו בפני קהל
  • 6:38 - 6:42
    שמתבקש לדמיין כאב זה.
  • 6:43 - 6:48
    וגם כאן, ההזמנה הזאת להזדהות
    חושפת סתירה.
  • 6:50 - 6:53
    אנטוניו, אחד מגיבורי "הסוחר מוונציה,"
  • 6:53 - 6:56
    בז לשיילוק יחד עם חבריו הנוצרים.
  • 6:56 - 7:00
    הם צחקו כשבתו, ג'סיקה, נטשה אותו,
  • 7:00 - 7:03
    הם ירקו לעברו ברחוב,
  • 7:03 - 7:05
    והם עשו זאת ללא נקיפות מצפון.
  • 7:06 - 7:10
    הידרדרותו של שיילוק לא נוגעת להם,
  • 7:10 - 7:11
    לפי הבנתם,
  • 7:11 - 7:14
    כי לפי הבנתם,
  • 7:14 - 7:16
    הוא שונה מהם,
  • 7:16 - 7:18
    הוא רק יהודי,
  • 7:18 - 7:19
    זר,
  • 7:19 - 7:21
    נוכרי,
  • 7:22 - 7:23
    "כלב יהודי"
  • 7:23 - 7:26
    הוא אחד הכינויים החביבים עליהם
    עבור שיילוק.
  • 7:27 - 7:32
    ועדיין, כשכאבו של שיילוק
    מתגלה על הבמה,
  • 7:32 - 7:36
    מתעורר לחיים בלשונו,
    הצידוק הזה מתרוקן מתוכן.
  • 7:36 - 7:41
    "לסבול" אין פירושו
    להיות יהודי או נוצרי,
  • 7:41 - 7:43
    אלא להיות אדם.
  • 7:44 - 7:46
    בפגיעותו,
  • 7:46 - 7:49
    שיילוק אינו שונה מרודפיו:
  • 7:50 - 7:53
    "אם תדקרו אותנו – לא נזוב דם?
  • 7:54 - 7:58
    "אם תרעילו אותנו – לא נמות?"
  • 7:58 - 8:02
    העובדה שמארלו וגם שייקספיר
    מאפשרים ליהודים להציג את טיעוניהם
  • 8:02 - 8:05
    מראה לדעתי על הבנה משותפת
  • 8:05 - 8:06
    אצל שניהם
  • 8:06 - 8:10
    בנוגע לעיסוק המסוים של שניהם.
  • 8:10 - 8:13
    שני המחזאים מזהים בתיאטרון
  • 8:13 - 8:16
    הזדמנות יחידה במינה להפוך טיעון לנגיש,
  • 8:16 - 8:20
    אמצעי לבטל הבדלים
    או להתגבר עליהם.
  • 8:21 - 8:23
    כשדמות כלשהי מביעה את כאבה,
  • 8:24 - 8:25
    כשהכאב מוצג במסגרת מחזה,
  • 8:26 - 8:30
    הקהל חש זאת,
    ואגב כך נעשה דומה לדמות,
  • 8:31 - 8:32
    ולו רק לרגע.
  • 8:34 - 8:36
    הציבו אפילו יהודי על הבמה,
  • 8:36 - 8:39
    וכל עוד הוא דובר באופן מרגש,
  • 8:39 - 8:42
    אנו יכולים לזהות בו את עצמנו.
  • 8:43 - 8:47
    זה מה שמארלו ושייקספיר
    אומרים זה לזה.
  • 8:47 - 8:49
    זה מה ששייקספיר לוקח ממארלו,
  • 8:50 - 8:53
    או לפחות, זהו חלק מהשיחה שלהם
  • 8:53 - 8:58
    אודות יהודים, בתיאטרון.
  • 8:58 - 9:02
    החלק הכי קל ונעים בו.
  • 9:03 - 9:04
    כפי שציינתי קודם לכן,
  • 9:04 - 9:09
    היהודים במחזהו של מארלו
    יוצאים ודמעות בעיניהם.
  • 9:09 - 9:11
    באראבס נפרד מהם לשלום
  • 9:11 - 9:15
    והבמה נותרת שלו.
  • 9:15 - 9:17
    משנותר בגפו,
  • 9:17 - 9:21
    באראבס צועד קדימה,
    ממש עד קצה הבמה,
  • 9:21 - 9:23
    או כך לפחות אני מדמיין זאת.
  • 9:23 - 9:25
    הוא מתקרב עד לקצה הבמה,
  • 9:25 - 9:28
    ממש עד לקהל הצופים
  • 9:28 - 9:30
    שמכונס לרגליו,
  • 9:30 - 9:33
    ובעומדו שם, הוא מתגרה בהם:
  • 9:34 - 9:38
    "ראו בעליבותם של העבדים האלה,
  • 9:38 - 9:42
    "כי באשר הרשעים נטולי בינה,
  • 9:42 - 9:45
    "רואים בי גוש חימר נטול חושים,
  • 9:45 - 9:50
    "שכל פרץ מים ישטפנו לביבים!"
  • 9:52 - 9:53
    זהו נאום אלים,
  • 9:53 - 9:56
    אלים בבוז שבו.
  • 9:56 - 10:00
    הבוז שבאראבס רוחש ליהודים
    שהזדהו עימו,
  • 10:01 - 10:03
    שבכו על מר גורלו.
  • 10:03 - 10:07
    הבוז שרוחש מארלו לאותם צופים בקהל
  • 10:07 - 10:11
    שכמו היהודים,
    מילותיו של באראבס נגעו לליבם
  • 10:11 - 10:13
    ושסבלו ריגש אותם.
  • 10:14 - 10:17
    בבת-אחת מתגלה הסבל כמזויף,
  • 10:17 - 10:19
    כחזיון ריק מתוכן.
  • 10:19 - 10:22
    באראבס לא הפסיד הכל.
  • 10:22 - 10:24
    כפי שהוא מגלה לאחר מכן,
  • 10:24 - 10:27
    יש לו אוצר מוסתר.
  • 10:27 - 10:29
    הוא איננו שבור ורצוץ,
  • 10:30 - 10:33
    הוא רק הציג סבל,
    כדמות על במה.
  • 10:34 - 10:37
    הוא איננו מחפש הזדהות,
  • 10:37 - 10:38
    אלא כוח,
  • 10:39 - 10:42
    הכוח להערים על קהל
  • 10:42 - 10:46
    ואגב כך להשפילו ולבוז לו.
  • 10:47 - 10:49
    היהודים שמרחמים על באראבס
  • 10:49 - 10:54
    הופכים בעיני באראבס
    ל"המון עבדים עלובים,
  • 10:54 - 10:57
    "המון נבלים נטולי בינה,"
  • 10:58 - 11:00
    כי הם מבינים לא נכון אותו
  • 11:00 - 11:03
    ואת טיבו של הסבל האנושי.
  • 11:05 - 11:09
    סבל משותף איננו סיבה לגאווה,
  • 11:09 - 11:11
    אדרבא, טוען באראבס:
  • 11:12 - 11:15
    הסבל הוא אות לאפסותנו המשותפת,
  • 11:15 - 11:20
    או בביטוי שלו, הדוחה יותר:
    "היותנו אבק-אדם."
  • 11:20 - 11:23
    לסבול פירושו להיות עפר ואפר.
  • 11:23 - 11:29
    מי שמזדהה עם סבל
    הוא נבל ועבד.
  • 11:31 - 11:34
    הבוגדנות והבוז של באראבס
    הם מכוערים.
  • 11:34 - 11:36
    למען האמת, יש הרבה כיעור
    ב"יהודי ממלטה".
  • 11:36 - 11:39
    הרבה מאמנותו של מארלו מכוערת.
  • 11:40 - 11:41
    ברגע אחר במחזה,
  • 11:41 - 11:46
    באראבס יקטול מנזר שלם של נזירות,
  • 11:46 - 11:50
    בהן גם בתו,
    בעזרת מתנה של דייסה מורעלת.
  • 11:52 - 11:54
    הוא חונק כומר במיטתו
  • 11:54 - 11:59
    ואז מוליך בצהלה את הגוויה הזקופה ברחוב
    כאילו היא אדם חי.
  • 12:00 - 12:04
    הרתיעה שלנו לנוכח הכיעור הזה
    היא הרעיון.
  • 12:05 - 12:08
    אנו באים לתיאטרון בציפיה לדברי חנופה,
  • 12:08 - 12:14
    בציפיה לקבלת אישור בדבר היותנו
    מאושרים ומלאי תקווה.
  • 12:15 - 12:17
    ככלות הכל, הרי קנינו כרטיס.
  • 12:18 - 12:21
    ותחת זאת אנו נבגדים ומותקפים.
  • 12:22 - 12:26
    ומה עם שייקספיר,
    מה עם היהודי שלו, מה עם שיילוק?
  • 12:26 - 12:30
    מה הוא אומר אחרי תחינתו להבנה,
  • 12:30 - 12:32
    להזדהות מצד אחיו בני האדם?
  • 12:33 - 12:36
    "אם תדקרו אותנו – לא נזוב דם?
  • 12:36 - 12:38
    "אם תדגדגו אותנו – לא נצחק?
  • 12:39 - 12:42
    "אם תרעילו אותנו – לא נמות?
  • 12:43 - 12:46
    "ואם תתעללו בנו – האם לא נתנקם?
  • 12:47 - 12:50
    "אם אנו דומים לכם בכל השאר -
    הנה נדמה לכם גם בעניין הזה.
  • 12:50 - 12:53
    "אם יהודי פוגע בנוצרי,
    לאיזה חסד יזכה מידיו?
  • 12:53 - 12:55
    "נקמה.
  • 12:55 - 12:57
    "ואם נוצרי פוגע ביהודי,
  • 12:57 - 13:01
    "לאיזה שפל רוח יצפה ממנו,
    על פי המופת הנוצרי?
  • 13:01 - 13:02
    "שוב, נקמה!"
  • 13:04 - 13:07
    אם באראבס פותח את ליבו
    כהקדמה לאלימות,
  • 13:07 - 13:09
    אפשר לומר זאת גם על שיילוק.
  • 13:10 - 13:13
    אנו אולי מצטטים את דבריו המרגשים
    מחוץ להקשרם
  • 13:13 - 13:16
    כדי ללמד על חשיבות האמפטיה,
  • 13:16 - 13:19
    ועל ערכה של האמנות
    כאמצעי למאבק בדעות קדומות,
  • 13:19 - 13:21
    אבל לא זו מטרת הדברים,
  • 13:21 - 13:25
    או לפחות לא כל מטרתם
    במחזהו של שייקספיר.
  • 13:26 - 13:27
    ב"הסוחר מוונציה,"
  • 13:27 - 13:32
    שיילוק נושא את נאומו המרגש
    ונראה מתרגש תוך כדי כך.
  • 13:32 - 13:33
    כשהוא מדבר,
  • 13:33 - 13:39
    נדמה שהוא נוכח במילותיו בדרך
    שמעטים מאיתנו עושים במציאות.
  • 13:40 - 13:43
    אך בסופו של דבר,
    מהי מטרת נאומו?
  • 13:44 - 13:47
    לא אמפטיה או סימפטיה,
  • 13:47 - 13:48
    אלא לשם נקמה.
  • 13:49 - 13:51
    זאת תפנית מפתיעה,
  • 13:51 - 13:53
    תפנית מבלבלת,
  • 13:54 - 13:56
    אולי אף מאכזבת.
  • 13:56 - 13:58
    כשהיא מגיעה, איננו מצפים לה,
  • 13:58 - 14:02
    ממש כפי שאיננו מצפים מבאראבס
    להביע את סבלו,
  • 14:02 - 14:05
    ולפתע פתאום ללעוג לנו.
  • 14:06 - 14:10
    ועם זאת, יש הגיון בתפנית
    שבנאומו של שיילוק.
  • 14:11 - 14:15
    אמפטיה ונקמה עשויות להיראות,
    על פני השטח,
  • 14:15 - 14:16
    מנוגדות.
  • 14:16 - 14:19
    האמפטיה עשויה אפילו להיחשב
    כמבטלת את הנקמה,
  • 14:20 - 14:22
    אך למעשה, מתחת לכל זה,
  • 14:22 - 14:25
    אלה שני צדדים של אותו המטבע,
  • 14:25 - 14:29
    שני ביטויים של אותו דפוס יסוד.
  • 14:30 - 14:34
    כשאני חש אמפטיה, אני משים עצמי כמוכם,
  • 14:35 - 14:37
    בכך שאני מרגיש
    מה שאתם מרגישים,
  • 14:37 - 14:40
    יודע מה שאתם יודעים,
  • 14:40 - 14:42
    סובל את הסבל שלכם.
  • 14:42 - 14:46
    בנקמה, אני הופך אתכם להיות כמוני.
  • 14:47 - 14:49
    אני מאלץ אתכם לדעת
    מה שאני יודע,
  • 14:50 - 14:52
    אני מאלץ אתכם להרגיש
    את מה שאני מרגיש,
  • 14:52 - 14:56
    אני מאלץ אתכם לסבול
    את הסבל שלי.
  • 14:58 - 15:00
    שיילוק אינו מעוניין באמפטיה.
  • 15:00 - 15:02
    הוא רוצה בנקמה.
  • 15:02 - 15:06
    הוא רוצה בכוח לכפות הזדהות.
  • 15:06 - 15:07
    הוא מעוניין ביכולת
  • 15:07 - 15:11
    לאלץ את הזולת
    לראות את העולם דרך עיניו.
  • 15:12 - 15:14
    זאת ועוד:
  • 15:14 - 15:19
    הוא טוען שרצונו זה
    זהה לרצוננו אנו.
  • 15:20 - 15:21
    לפי שיילוק,
  • 15:21 - 15:25
    המקשר בינינו כבני-אדם איננו הסבל
  • 15:25 - 15:29
    או היכולת להזדהות עם סבל הזולת,
  • 15:30 - 15:36
    אלא הכפייתיות האנושית המשותפת
    להשיב על סבל בנקמה.
  • 15:37 - 15:43
    גם הוא וגם אנו מעוניינים בכוח
    לגרום לאחרים לחוש כמונו.
  • 15:44 - 15:49
    וזו לדעתי נקודת הממשק שלו
    עם שייקספיר
  • 15:49 - 15:50
    ועם כל סופר רציני אחר,
  • 15:50 - 15:55
    כל אמן שלא רוצה
    סתם לרַצות את קהלו,
  • 15:55 - 15:57
    אלא לגעת בו, לרגש אותו,
  • 15:57 - 16:00
    בין אם הקהל מעוניין להתרגש
    ובין אם לאו.
  • 16:01 - 16:03
    ובאומרי "אמנים רציניים" ברצוני להבהיר,
  • 16:03 - 16:06
    שאינני מתכוון לאמנים
    מכובדים ותרבותיים לעילא.
  • 16:06 - 16:08
    אם כבר, כוונתי להיפך הגמור.
  • 16:08 - 16:10
    השאיפה עליה אני מדבר
  • 16:10 - 16:14
    היא השאיפה למצוא איזה
    חפץ מחודד או קהה
  • 16:14 - 16:17
    שיאפשר לך לכפות רגש
    על מישהו אחר,
  • 16:17 - 16:20
    לכפות הבנה,
  • 16:20 - 16:22
    בכל אמצעי אפשרי.
  • 16:23 - 16:27
    ועל זה, לדעתי,
    מדברים היהודים של שייקספיר ומארלו,
  • 16:28 - 16:32
    החיפוש אחר הכוח
    שלעתים קרובות מוסווה כאמפטיה.
  • 16:32 - 16:35
    זה, לדעתי,
    מה שמארלו מלמד את שייקספיר.
  • 16:36 - 16:39
    או לפחות זו התמצית
    של השיעור המסוים הזה בבר.
  • 16:40 - 16:42
    באותו חדר קטן
  • 16:42 - 16:44
    זה מה שהם שומעים זה מזה
  • 16:44 - 16:47
    על התיאטרון ועלינו.
  • 16:47 - 16:48
    תודה.
  • 16:48 - 16:55
    (מחיאות כפיים)
Title:
שייקספיר, מארלו והיהודים שלהם | ג'ון קליינר | TEDxוויליאם-קולג'
Description:

ג'ון קליינר הוא מרצה לאנגלית בוויליאם קולג'. הוא חוקר ספרות קלאסית וספרות ימי הביניים שעבודתו זכתה לתמיכת קרן אנדרו מלון, מכון רוקפלר והקרן הלאומית למדעי הרוח. הוא מחזיק בתארים אקדמיים מקולג' אמהרסט, אוניברסיטת קורנל ואוניברסיטת סטנפורד.

הרצאה זו ניתנה באירוע TEDx מקומי שהופק בפורמט TED באופן עצמאי ע"י קהילה מקומית. למידע נוסף: http://ted.com/tedx

המובאות משייקספיר בתרגום זה תורגמו בידי אברהם עוז
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDxTalks
Duration:
17:01

  • Sigal Tifferet

    2:37 Is "too" the correct transcript? Sounds to me it should be "two"

Hebrew subtitles

Revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.