ניוטון אדואקה מספר את סיפורו של עזרא
-
0:00 - 0:03זה מאד מוזר לי,
כי אני לא רגיל לכך: -
0:03 - 0:06בד"כ אני מאחורי התאורה,
-
0:06 - 0:13ועכשיו אני מרגיש כמה
אני מלחיץ אחרים. זה קשה. -
0:13 - 0:16המרצה הקודם, לדעתי
-
0:16 - 0:22נתן רקע טוב מאד
למה שמניע את עבודתי -
0:22 - 0:28ודוחף אותי,
ולתחושת האובדן שלי -
0:28 - 0:34והנסיון למצוא תשובות
לשאלות הגדולות. -
0:34 - 0:39אבל, בשבילי, במעמד הזה
-
0:39 - 0:47אני מרגיש כמו--
יש פסל שאני אוהב מאד, ג'יאקומטי, -
0:47 - 0:52שלאחר שחי שנים רבות בצרפת,
-
0:52 - 0:59למד ועבד-- חזר הביתה,
ושאלו אותו מה יצרת? -
0:59 - 1:03מה עשית בשנים
שבהן לא היית כאן? -
1:03 - 1:06הוא הראה להם קומץ פסלונים.
-
1:06 - 1:11והם שאלו, "על זה בזבזת
את כל השנים? -
1:11 - 1:16אנחנו ציפינו
ליצירות-מופת ענקיות!" -
1:16 - 1:22מה שהבנתי הוא
שהיצירות הקטנות האלה -
1:22 - 1:28הן השיא של חייו, מחקרו
ומחשבתו של אדם, הכל-- -
1:28 - 1:30רק בגירסה מצומצמת יותר.
-
1:30 - 1:32במובן מסוים גם אני מרגיש כך.
-
1:32 - 1:35אני מרגיש שאני
שב הביתה כדי לדבר -
1:35 - 1:39על מה שעשיתי כשלא הייתי כאן
ב-20 השנים האחרונות. -
1:39 - 1:45ואני אתחיל במתאבן קטן
של העבודה שלי: -
1:45 - 1:47קומץ סרטים-- לא הרבה
-
1:47 - 1:50שני סרטים עלילתיים
וקומץ סרטים קצרים. -
1:50 - 1:54אז נתחיל בקטע הראשון
-
1:54 - 2:03(סרטון) אישה: "אני הורסת חיים."
אמא אמרה את זה. -
2:03 - 2:05אני אוהבת אותה, אתה יודע.
-
2:07 - 2:09והיא אפילו
לא אימי האמיתית -
2:09 - 2:13אימי ואבי האמיתיים זרקו אותי
-
2:13 - 2:15ואז הסתלקו חזרה לניגריה.
-
2:20 - 2:24השטן נמצא בתוכי, קורט.
-
2:24 - 2:26קורט: תישני.
-
2:28 - 2:30אישה: האם היית שם?
-
2:30 - 2:32קורט: איפה?
-
2:32 - 2:34אישה: ניגריה.
-
2:36 - 2:38קורט: מעולם לא.
-
2:38 - 2:41אמא שלי רצתה לנסוע לשם,
-
2:41 - 2:43לא היה לה מספיק כסף.
-
2:44 - 2:46אישה: הלוואי ויכולתי.
-
2:46 - 2:49נראה לי שהייתי מאושרת שם.
-
2:56 - 2:58למה כולם רוצים להיפטר ממני?
-
3:00 - 3:02קורט: אני לא רוצה להיפטר ממך.
-
3:02 - 3:06אישה: אתה לא צריך אותי.
-
3:06 - 3:09אתה פשוט
עוד לא יודע את זה. -
3:11 - 3:14ילד: מה אתה עושה כל היום?
-
3:15 - 3:17מרקוס: קורא.
-
3:17 - 3:19ילד: אתה לא משתעמם?
-
3:19 - 3:22ואיך זה שאין לך עבודה?
-
3:22 - 3:24מרקוס: אני בפנסיה.
-
3:24 - 3:26ילד: אז מה?
-
3:26 - 3:29מרקוס: עשיתי את חלקי למען המלכה והארץ,
ועכשיו אני עובד בשביל עצמי. -
3:29 - 3:31ילד: לא, עכשיו אתה יושב
כמו בטלן כל היום. -
3:31 - 3:34מרקוס: כי אני עושה
את מה שאני אוהב? -
3:34 - 3:36ילד: תראה, מקריאה לא תשיג אוכל.
-
3:36 - 3:38ובמיוחד לא תשיג לך ג'וינטים.
-
3:38 - 3:42מרקוס: זה מזין
את השכל והנשמה שלי. -
3:42 - 3:49ילד: בזבוז זמן לריב איתך, מרקוס.
-
3:49 - 3:51מרקוס: אתה ראפר, נכון?
-
3:51 - 3:52ילד: כן.
-
3:52 - 3:53מרקוס: משורר בן-זמננו.
-
3:53 - 3:54ילד: כן, אפשר לומר כך.
-
3:54 - 3:56מרקוס: אז על מה אתה מדבר?
-
3:56 - 3:58ילד: מה זה אמור להביע?
-
3:58 - 4:00מרקוס: שאלה פשוטה.
על מה אתה שר? -
4:00 - 4:02ילד: על המציאות.
-
4:02 - 4:03מרקוס: המציאות שלי מי?
-
4:03 - 4:05ילד: המציאות המחורבנת שלי.
-
4:05 - 4:07מרקוס: ספר לי על המציאות שלך.
-
4:07 - 4:11ילד: גזענות, דיכוי, אנשים כמוני
שלא מקבלים הזדמנות. -
4:11 - 4:14מרקוס: אז מה הפתרונות שלך?
כלומר מטרת המשורר היא לא רק-- -
4:14 - 4:17ילד: להילחם באלה שמחזיקים בכוח!
פשוט לפוצץ אותם. -
4:17 - 4:18מרקוס: עם קלשניקוב?
-
4:18 - 4:20ילד: בחיי, אם רק היה לי כזה,
נכון מאד! -
4:20 - 4:23מרקוס: וכמה חיילים
כבר גייסת למלחמה הזאת? -
4:23 - 4:26ילד: נו, מרקוס,
אתה יודע למה אני מתכוון. -
4:26 - 4:28מרקוס: כשמישהו מתחיל לנבל את הפה,
-
4:28 - 4:32זה סימן ברור לאי-היכולת שלו
להביע את עצמו. -
4:32 - 4:35ילד: עכשיו אתה מעצבן אותי.
-
4:35 - 4:37מרקוס: הפנתרים.
-
4:37 - 4:38ילד: פנתרים?
-
4:38 - 4:42כסחיסטים שנמאס להם
מהזבל של הלבנים הגזעניים, -
4:42 - 4:45והם הלכו
והרסו להם את הצורה. -
4:45 - 4:49מרושע, אחי. ראיתי את הסרט.
מרושע, מה? -
4:49 - 4:53במאי 1: ראיתי את
הסרט האחרון שלו. -
4:53 - 4:55אפיוזה , נכון?
-
4:55 - 4:56אישה 1: כן.
-
4:56 - 5:03במאי 1: סליחה על הבדיחה הגרועה,
אבל זה באמת היה אפיוזה. -
5:03 - 5:10אפיוס: עייף, תשוש, נמאס.
-
5:10 - 5:12במאי 2: אתה לא יודע לשתוק?
-
5:12 - 5:14עכשיו דבר איתי דוגרי,
מה הבעיה בסרטים שלי? -
5:14 - 5:16בואו נלך.
-
5:16 - 5:17אישה 1: הם גרועים.
-
5:17 - 5:19אישה 2: הם גרועים?
ומה עם שלך? -
5:20 - 5:23מה, מה, מה,
על מה, מה? -
5:23 - 5:25מה אתה חושב על הסרט שלך?
-
5:25 - 5:27במאי 1: הסרטים שלי הם בסדר.
-
5:27 - 5:30הם יותר טובים מסרטים תיעודיים
שאיש לא צופה בהם. -
5:30 - 5:32על מה לעזאזל אתה מדבר?
-
5:32 - 5:35הזזת פעם
את התחת שלך מהוליווד -
5:35 - 5:37כדי לצלם משהו אמיתי?
-
5:37 - 5:39אתה מרדים את האנשים!
-
5:39 - 5:41גורם להם לחלום על שטויות.
-
5:41 - 5:45[מחיאות כפיים]
-
5:45 - 5:50נויטון אדוקה: תודה רבה.
למעשה, הסרטון הראשון -
5:50 - 5:54מנסה להגדיר מהו קולנוע בשבילי,
-
5:54 - 5:56ומאיפה אני בא
במונחים של קולנוע. -
5:56 - 6:01בקטע הראשון יש אישה צעירה
שמדברת על ניגריה, -
6:01 - 6:04ויש לה הרגשה
שהיא תהיה מאושרת שם. -
6:04 - 6:07אלו רגשות של אדם
שהיה רחוק מהבית. -
6:07 - 6:10וזה משהו שאני עברתי,
ועדיין עובר. -
6:10 - 6:13לא הייתי בבית כבר זמן רב,
כבר בערך חמש שנים. -
6:13 - 6:15בסך הכל הייתי רחוק מהבית
עשרים שנה. -
6:17 - 6:20אז זה באמת-
-
6:20 - 6:26זה היה עד כדי כך פתאומי,
זה נעשה ב-1997, -
6:26 - 6:30התקופה של אבאשה--
הרודנות הצבאית. -
6:30 - 6:35התקופה הכי גרועה בתולדות ניגריה
מאז הקולוניאליזם. -
6:35 - 6:37אז החלומות של הנערה הזאת
-
6:37 - 6:41זה פשוט האופן בו אנו
שומרים על זכר הבית. -
6:41 - 6:47ואיך-- זה אולי מעט רומנטי,
אבל לדעתי זה יפה, -
6:47 - 6:51כי צריך משהו להאחז בו,
-
6:51 - 6:54במיוחד בחברה
שבה מרגישים ניכור. -
6:54 - 6:57וזה מביא אותנו לסרטון הבא
שבו איש צעיר -
6:57 - 7:03מדבר על חוסר ההזדמנויות,
כאדם שחור באירופה, -
7:03 - 7:07על תקרת הזכוכית
שכולנו מכירים ומדברים עליה, -
7:07 - 7:11ועל המציאות שלו.
-
7:11 - 7:13וכאן שוב אני מדבר על--
-
7:13 - 7:17זה היה, שוב, בתקופה של
רב-תרבותיות בבריטניה, -
7:17 - 7:20והיה מין דיבור אופנתי כזה,
וזה היה נסיון לשאול -
7:20 - 7:24מה בדיוק המשמעות של
הרב-תרבותיות בחיים האמיתיים? -
7:24 - 7:27ומה ילד-
-
7:27 - 7:30מה ילד כמו ג'יימי--
הנער הצעיר-- חושב, -
7:30 - 7:34כלומר, עם כל הכעס
שנצבר בתוכו? -
7:34 - 7:36מה קורה עם זה?
-
7:36 - 7:38מה שקורה כמובן הוא אלימות,
-
7:38 - 7:42שאותה אנו רואים
כשאנו מדברים על הגטו, -
7:42 - 7:46ואנו מדברים על
דרום מרכז לוס אנג'לס, וכו', -
7:46 - 7:49וכשמתעלים את זה,
בסופו של דבר-- -
7:49 - 7:54זה מתפתח והופך למהומות--
-
7:54 - 7:58כמו בצרפת לפני שנתיים,
איפה שאני גר -
7:58 - 8:00וזה זעזע את כולם,
כי כולם חשבו, "נו טוב, -
8:00 - 8:02צרפת היא חברה ליברלית."
-
8:02 - 8:05אבל אני חייתי באנגליה 18 שנה.
-
8:05 - 8:08ובצרפת בערך ארבע שנים,
ואני באמת מרגיש -
8:08 - 8:13שחזרתי 20 שנה לאחורה,
כשגרתי בצרפת. -
8:13 - 8:16הקטע השלישי
הוא מבחינתי שאלה: -
8:16 - 8:19מהו הקולנוע בשבילך?
מה אתה עושה עם הקולנוע? -
8:19 - 8:27יש כאן במאי צעיר, מהוליווד,
עם החברים שלו-- -
8:27 - 8:30שותפיו למקצוע--
שמדברים על משמעות הקולנוע. -
8:30 - 8:34וזה מביא אותי
לסרטון האחרון שלי-- -
8:34 - 8:36מהו הקולנוע בשבילי.
-
8:36 - 8:40חיי התחילו ב-1966,
-
8:40 - 8:43כמה חודשים לפני המלחמה בביאפרה
שנמשכה 3 שנים, -
8:43 - 8:45שלוש שנות מלחמה.
-
8:45 - 8:48וכל זה,
-
8:48 - 8:54כל עניין הילדות מהדהד כאן
וזה מביא אותי לקטע הבא. -
9:04 - 9:07(סרטון) קול: אונישה,
לך לבית הספר עם אחיך. -
9:07 - 9:09אונישה: כן, אמא.
-
9:57 - 10:04מפקד: חיילים, אתם עומדים
להילחם בקרב, -
10:04 - 10:07ועליכם להתכונן
ולהיות מוכנים למות. -
10:07 - 10:08אתם חייבים ל--?
-
10:08 - 10:11חיילים-ילדים: מוכנים למות.
-
10:11 - 10:17מפקד: בהצלחה. השינוי מושג
רק דרך קנה הרובה. -
10:17 - 10:19חיילים-ילדים: קנה הרובה!
-
10:19 - 10:20מפקד: זהו הרובה.
-
10:20 - 10:24חיילים-ילדים: זהו הרובה!
-
10:24 - 10:26מפקד: זהו קלשניקוב.
זה החיים שלכם. -
10:26 - 10:32זה החיים שלכם. זהו ..זהו..
זה החיים שלכם. -
10:32 - 10:35עזרא: הם נותנים לנו סמים מיוחדים.
אנו קוראים להם "בועות". -
10:35 - 10:37אפטמינים.
-
10:38 - 10:41חיילים: בגשם, בשמש,
החיילים ממשיכים. -
10:41 - 10:44אמרתי, בגשם, בשמש,
החיילים ממשיכים. -
10:44 - 10:46הלכנו מכפר לכפר--
שלושה כפרים. -
10:46 - 10:48אני לא זוכר איך הגענו לשם.
-
10:48 - 10:51עדה: הלכנו והלכנו במשך יומיים.
-
10:51 - 10:53לא אכלנו.
-
10:53 - 10:57לא היה אוכל, רק קצת אורז.
-
10:57 - 10:59בלי אוכל-- הייתי חולה.
-
10:59 - 11:02והזריקה מחקה לנו את השכל.
-
11:02 - 11:04האל יסלח לנו.
-
11:04 - 11:07הוא יודע שלא ידענו.
לא ידענו! -
11:23 - 11:26יו"ר הוועדה: אתה זוכר את
השישי בינואר 1999? -
11:28 - 11:30עזרא: אני לא זוכר.
-
11:30 - 11:33קולות רבים: אתה תמות!
אתה תמות! (צרחות) -
11:33 - 11:35אונישה: עזרא!
(עזרא: אונישה! אונישה!) -
11:35 - 11:43קולות רבים: אנחנו לא צריכים
עוד צרות -
11:43 - 11:45לא עוד צרות
-
11:45 - 11:47הם הרגו את אמא שלי.
-
11:47 - 11:49המנדה בני זונות.
-
11:49 - 11:51(צעקות)
-
11:52 - 11:54מי היא?
-
11:54 - 11:55אני.
-
11:55 - 11:56למה אתה נותן לי את זה?
-
11:56 - 11:58כדי שתפסיק לבהות בי.
-
11:59 - 12:02הסיפור שלי קצת מורכב.
-
12:02 - 12:04זה מעניין אותי.
-
12:04 - 12:06מרים בהריון.
-
12:06 - 12:08אתה יודע מה אתה? תנין.
-
12:08 - 12:10פה גדול. רגליים קצרות.
-
12:13 - 12:15מול רופוס
אתה עזרא הפחדן. -
12:15 - 12:17הוא לא דואג לחיילים שלו.
-
12:17 - 12:22חיילים, תנו כבוד אחרון. הצדעה.
-
12:22 - 12:24פקח את העיניים, עזרא.
-
12:24 - 12:26אפילו עיוור יכול לראות
שהיהלומים מגיעים לכיס שלו. -
12:26 - 12:34אנחנו לא צריכים עוד צרות
-
12:35 - 12:37צא החוצה, אידיוט!
-
12:38 - 12:41אני מבין שאתה מתכנן
התקפה חשובה? -
12:41 - 12:42זה בטח המכרה.
-
12:43 - 12:44הבחורה שלך כאן.
-
12:44 - 12:48טוב עשית, טוב עשית.
-
12:49 - 12:51בשביל זה אתה כאן, לא?
-
12:51 - 12:54אתה מתכנן לחזור ולהילחם? נכון?
-
12:54 - 13:01אנחנו לא צריכים עוד צרות
-
13:01 - 13:03לא עוד צרות
-
13:03 - 13:13אנחנו לא צריכים עוד צרות
-
13:13 - 13:16לא עוד צרות.
-
13:16 - 13:19קומו! כולם לקום. מחסום!
-
13:19 - 13:22אנחנו לא צריכים עוד..
-
13:48 - 13:53יו"ר הוועדה: אנו מקווים שעם העזרה שלך
ושל אחרים, הוועדה הזאת -
13:53 - 13:58תגיע להישגים גדולים
בדרך להבנת המניעים למרד. -
13:58 - 14:00ויותר מכך, להתחיל בתהליך שיקום
וסוף סוף ל-- -
14:00 - 14:06כדי לסיים את התקופה הנוראה
בהיסטוריה של המדינה הזאת. -
14:06 - 14:07התחלת התקווה.
-
14:07 - 14:11מר עזרא גלהון, נא לעמוד.
-
14:19 - 14:24אמור את שמך וגילך לוועדה.
-
14:24 - 14:26עזרא: שמי עזרא גלהון.
-
14:26 - 14:30אני בן 15 או 16.
אני לא זוכר. -
14:30 - 14:35שאל את אחותי,
היא המכשפה והיא יודעת הכל. -
14:35 - 14:40(אחות: 16)
-
14:40 - 14:43יו"ר הוועדה: ברצוני להזכיר לך
שאתה לא עומד כאן לדין -
14:43 - 14:45על פשע כלשהו שביצעת.
-
14:45 - 14:47עזרא: לחמנו למען החופש.
-
14:47 - 14:50אם להרוג במלחמה הוא פשע,
-
14:50 - 14:54אז צריך לתבוע כל חייל בעולם.
-
14:54 - 14:58מלחמה היא פשע. נכון.
אבל לא אני התחלתי בה. -
14:58 - 15:02אתה גנרל בדימוס, נכון?
-
15:02 - 15:04יו"ר הוועדה: כן, נכון.
-
15:04 - 15:06עזרא: אז גם אתה
צריך לעמוד לדין. -
15:06 - 15:10הממשלה שלנו היתה מושחתת.
-
15:10 - 15:15חוסר החינוך היה
הדרך שלהם לשלוט. -
15:15 - 15:18אם מותר לי לשאול,
אתם משלמים תמורת חינוך בארצך? -
15:18 - 15:23יו"ר הוועדה: לא, אנחנו לא.
-
15:23 - 15:25עזרא: אתם עשירים מאיתנו
-
15:25 - 15:28אבל אנו כן משלמים
כדי ללכת לבית הספר. -
15:29 - 15:31המדינה שלך מדברת על דמוקרטיה,
-
15:31 - 15:35אבל אתם תומכים
בממשלות מושחתות כמו שלי. -
15:35 - 15:38למה? כי אתם רוצים
את היהלומים שלנו. -
15:38 - 15:42תשאל אם מישהו בחדר הזה
אי-פעם ראה יהלום אמיתי? -
15:42 - 15:44לא.
-
15:44 - 15:50יו"ר הוועדה: מר גלהון, עלי להזכיר לך
שאתה לא עומד לדין היום. -
15:50 - 15:51אתה לא עומד לדין.
-
15:51 - 15:54עזרא: אז תן לי ללכת.
-
15:54 - 15:57יו"ר הוועדה: אינני יכול לעשות זאת, בני.
-
15:57 - 15:59עזרא: אז אתה שקרן.
-
15:59 - 16:01[מחיאות כפיים]
-
16:01 - 16:04נ"א: תודה. אומר רק בקצרה
את המסר שלי: -
16:04 - 16:06לצד כל ההתקדמות העצומה,
-
16:06 - 16:12מה שאנו עושים, מבחינתי
מה שאני חושב שצריך-- -
16:12 - 16:16אפריקה צריכה להתקדם הלאה,
אבל עלינו לזכור, -
16:16 - 16:18כדי שלא נחזור לזה.
-
16:18 - 16:19תודה.
-
16:19 - 16:21אמיקה אוקפור: תודה לך, ניוטון.
-
16:21 - 16:24[מחיאות כפיים]
-
16:24 - 16:28אחד הנושאים הבולטים
-
16:28 - 16:38בקטע שראינו הוא
הטראומה הפסיכולוגית של הילדים -
16:38 - 16:43שצריכים לשחק תפקיד
של חיילים-ילדים. -
16:43 - 16:47ולאור המקום ממנו אתה בא,
-
16:47 - 16:53ועד כמה
זה לא זוכה ליחס רציני -
16:53 - 16:57כפי שראוי לכך,
מה אתה אומר על זה? -
16:57 - 17:00נ"א: במחקר שלי, שהיתי
-
17:00 - 17:03קצת בסיירה ליאונה
כדי לחקור את זה -
17:03 - 17:08ואני זוכר שפגשתי
המון חיילים-ילדים-- -
17:08 - 17:12לוחמים-לשעבר,
כפי שהם אוהבים להיקרא. -
17:14 - 17:19ופגשתי פסיכולוגים שעבדו איתם.
-
17:19 - 17:22ופסיכיאטרים ששהו במחיצתם,
-
17:22 - 17:25ועובדים, ומתנדבים, כולם.
-
17:25 - 17:29אבל אני זוכר שבטיסה חזרה
מנסיעתי האחרונה, -
17:29 - 17:33פרצתי בבכי וחשבתי לעצמי,
-
17:33 - 17:39אם איזה ילד במערב,
בעולם המערבי, -
17:39 - 17:44היה עובר יום אחד
ממה שהילדים האלו עברו, -
17:44 - 17:50הוא היה בטיפול כל חייו.
-
17:50 - 17:55ועבורי, המחשבה
על כל הילדים האלו-- -
17:55 - 17:58זה דור שלם,
דור שלם של ילדים--- -
17:58 - 18:05שעברו כל כך הרבה
טראומות או נזק, -
18:05 - 18:07ואפריקה צריכה לחיות עם זה.
-
18:07 - 18:09אבל אני רק אומר זאת כדי
-
18:09 - 18:12שניקח את זה בחשבון,
עם כל הקידמה הרבה -
18:12 - 18:14כל ההצהרות על ההצלחות הגדולות.
-
18:16 - 18:18כך אני בעצם חושב.
-
18:18 - 18:21א"א: שוב, תודה רבה שבאת
לבמת TED. -
18:21 - 18:23זה היה סרטון מאוד מרגש.
-
18:23 - 18:24נ"א: תודה.
-
18:24 - 18:25א"א: תודה
-
18:25 - 18:26[מחיאות כפיים]
- Title:
- ניוטון אדואקה מספר את סיפורו של עזרא
- Speaker:
- Newton Aduaka
- Description:
-
more » « less
יוצר הסרטים ניוטון אדואקה מציג קטעים מסרטו רב-העוצמה והפיוטי "עזרא", המספר על ילד-חייל בסיירה ליאונה.
- Video Language:
- English
- Team:
closed TED
- Project:
- TEDTalks
- Duration:
- 18:26
|
Ido Dekkers approved Hebrew subtitles for The story of Ezra | |
|
|
Ido Dekkers accepted Hebrew subtitles for The story of Ezra | |
|
|
Ido Dekkers edited Hebrew subtitles for The story of Ezra | |
|
|
Ido Dekkers edited Hebrew subtitles for The story of Ezra | |
|
|
Ido Dekkers edited Hebrew subtitles for The story of Ezra | |
|
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for The story of Ezra | |
|
|
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for The story of Ezra | |
|
|
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for The story of Ezra |