האם יש חיים לפני המוות? פייר רבחי ב-2011 TEDxParis -

פייר רבחי, חקלאי, פילוסוף, סופר והוגה דעות צרפתי ממוצא אלג'ירי הוא אחד מחלוצי החקלאות האורגנית והמייסד של "נווה מדבר בכל מקום." הוא מגן על אופי של חברה ממותנת שמכבדת יותר את בני האדם ואת כדור הארץ ותומך בפיתוח שיטות חקלאיות נגישות לכל.

חשבתי על מה לומר לכם מזה זמן מה.

וכמובן, שבחנתי דברים מאוד מעניינים

שהעשירו אותי מאוד.

אין לי שום תמונות להראות לכם.

אז אני פשוט מזמין אותכם לדמיין מדבר עצום.

מדבר של חול, סלעים, מאוד גדול.

שאני קורא לו "תהום אופקי"

אינסוף ודממה,

ובאמצע של אינסוף ודממה אלה,

נקודה קטנה ירוקה,

ביוטופ קטן, מערכת אקולוגית קטנה שנקראת אואזיס.

זה באחד מאותם נווי מדבר מעשה ידי אדם,

באזורים היבשים ביותר, שם נולדתי.

שבהם השקט, המינרט, חמש התפילות היומיות,

והייתם אומרים שתעלה זו באמצע המדבר
נמצאת שם כדי להישאר לנצח,

ומאז ראשית החיים.

הכל היה בסדר

אבא שלי היה נפח, משורר, ומוסיקאי,

שהיה מקסים אנשים עם המוזיקה שלו,

ובאותו הזמן, כל היום, הוא חישל מתכת

וגורם לסדן הנפחים לזמר.

והסדנים מזמרים בעיר, אנשים באים, יושבים, ומשוחחים.

העיר נוסדה במאה ה-17 על ידי עושה נסים סופי

שהטיף לאי-אלימות.

הוא הבין שאלימות הביאה רק אלימות.

ואז לפתע, מהפך גדול.

מדינה זו הפכה להיות מושבה צרפתית.

ואז גיאולוגים, או אנשים אחרים.

מצאו פחם.

בעקבות מציאת הפחם, כמובן, ששינוי גדול התחולל:
המודרניות הופיעה.

אז כל האוכלוסייה הופכת להיות עובדים בשכר,

כורים; חושפים את החומר האפל הזה

שהיה מתחת לרגלינו, ולא היה ידוע לנו.

ואז, אבי נעשה מובטל,

משום שהאנשים שהוא עבד בשבילם, וחישל כלים עבורם,

אינם נועצים בו יותר.

אז הוא עצמו צריך ליהפך לכורה.

וכתוצאה מכך, שירת הסדן מגיעה לקיצה.

אני רואה את אבי, שהיתה בו אצילות מסוימת,

שב הביתה כל ערב מכוסה בפחם,

שחשתי לעומק

שהוא מושפל משהו על ידי הגורל.

המודרניות הגיעה.

זה קרה כך שבאותו זמן שאימי מתה.

אבא שלי תוהה לגבי העתיד ואומר לבסוף

"חוקי המשחק אינם יותר בידינו".

אז הוא משאיר אותי לטיפולם של בני זוג צרפתים -
מהנדס ומורה בבית ספר-

שהיגרו למדינה הזאת בשל העבודה במכרות.

אז, בגיל 5 נכנסתי למודרניות, מבלי שהיכרתי את אמי.

נכנסתי למודרניות, בסופו של דבר, לאן שאני הולך.

אני קופץ ממסורת לתוך מודרניות,

מן האסלאם לנצרות

ממדורה באמצע החדר למברשת שיניים, וכו '.

ונתפסתי, כמו שאומרים, בין שתי תרבויות אלה,

אלא שלשתי תרבויות אלה יש אלמנטים שנפגשים

שלא ממש נפגשים.

וסוטים מאד

בחזון שלהם, בדרכים שלהם, ובתרבות שלהם.

אני משלים עם זה, ולבסוף, זה מפתיע אותי.

אני הולך לבית הספר, אני תלמיד ממוצע,
כדי לרצות את ההורים שלי,

אבל אני תוהה בדבר הזהות האמיתית שלי.

מי אני?

מה נכון?

האם זו האוכלוסייה המסורתית?
האוכלוסייה המודרנית?

עם שיח סותר זה, אני מתחיל לתהות,

וכמובן, במקום להצטיין בכימיה

ובמתמטיקה וכל השאר, התחברתי הרבה

לפילוסופים,

לכן לאלה שבסופו של דבר, תוהים עמוקות על הגורל

והמשמעות של המין האנושי.

מלחמת אלג'יריה מתחוללת, אני עוזב את אלג'יריה,

לא מתוך בחירה,

אלא פשוט כי הייתי צריך לבוא לכאן.

עליכם לזכור שכשלימדו אותי,

לימדו אותי שאבותיי היו גאלים.

עליכם רק להסתכל עלי כדי לראות כמה זה מובן מאליו,

אלא אם כן אני הגאלי היחיד.

(צחוק)

אז מה זה אומר?

זה אומר התנייה, זה אומר התבוללות,

המשמעות היא שילובו של אדם לתוך אידיאולוגיה.

אני מגיע לפריז, משולל שתי התרבויות,

ואני מבין, טוב, חיפשתי עבודה,

והיה לי ברור שאין לי שום הכשרה.

אולי הייתי יכול לכתוב עבודה מעולה על סוקרטס, שאותו אהבתי,

אבל המעסיק שלי לא ממש נראה מעוניין בזה.

אז הפכתי להיות מה שהצרפתים קוראים לו O.S .,

"עובד מתמחה".

למה זה נקרא עובד מתמחה?

כי זה באמת מי שלמעשה הוא עובד בלתי מיומן.

למרות שקיבלתי משכורת בדרגה שנייה.

אז אני בבמיקרוקוסמוס זה של עבודה, ואני מנסה

מאחר והייתי מאד בעניין של פילוסופיה של ההיסטוריה,
של האנתרופולוגיה, וכו '

אני מנסה לתת תצורה למערכת הזו שבה הייתי,

ותמיד היתה זו הפירמידה הגדולה ששולטת.

ישנם כמה אנשים חשובים בראש הפירמידה,

ואנשים לא חשובים בתחתיתה.

יש הירארכיה: המנכ"ל,

המנהל הכללי, המנהלים הבכירים,

המנהלים הלא כל כך בכירים,

ויש לכם אותנו, העובדים הבלתי מיומנים,

שאם לצטט את פרננד ריינו

לא היה אף אחד כדי להעליב אותנו, אז כאן אנחנו,

היינו הרובד הנמוך ביותר.

(מחיאות כפיים)

ובעבודה המייגעת הזו, כשסוף סוף העבודה ניתנה --

עבודה היא מידה טובה,
שבים ואומרים לנו שעבודה היא מידה טובה.

אז בעיקרון, אדם שעובד קשה
הוא אדם איכותי במערכת החברתית.

ומהו אותו להט פנימי שבתוך המערכת?

הוא מונע על ידי הצורך שתייצרו יותר ויותר,

שאתם חייבים להיות עובדים טובים,

ולבסוף בסופו של דבר, תגדילו את התל"ג,

באמצעות להט זה,

אך ללא ההון שהייתי רוצה לראות.

אז, ההכרזה הגדולה של המודרניות,

הייתה שהקידום איכשהו

ישחרר את בני האדם.

אבל כשעקבתי אחר מסלול זה של האדם לתוך המודרניות,

מצאתי סדרות של כליאות

מוצדקות או לא, החל מהגן ועד לאוניברסיטה,

אנחנו נכלאים במה שנקרא בצרפתית קופסה.

כולם עובדים בתוך קופסאות,

קופסאות קטנות, קופסאות גדולות, וכו '.

אפילו כדי להנות, אנחנו אומרים
"ללכת לתיבה".

(צחוק)

כמובן, שתגיעו לשם במכוניתכם, שהיא גם "תיבה"

(צחוק)

והתיבה האחרונה, היכן שמאחסנים את הקשישים

(מחיאות כפיים)

בעת שהם מחכים לתיבה הסופית,
אשאיר לכם להבין את זה.

(צחוק)

לכן אני שואל את השאלה:

"האם יש חיים לפני המוות?"

כי אם לחיות זה אומר להיות כלוא לכל החיים

עד לרגע שבו המערכת לבסוף דוחה אותכם,

כדי להיכנס אל מעבר לפני שאתם נעלמים,

ובכן, מה זה אומר?

ניכור.

ניכור בסיסי של האדם.

אז, משם, כמובן,

תבינו שבהחלט לא חתמתי על זה בכלל.

ואמרתי לעצמי: אני חייב למצוא

זמן אחר, מרחב אחר.

כלומר, להשיג משהו מחדש, איכשהו

את החופש לעשות מה שאני רוצה עם חיי,

לא שיוחלט עבורי על ידי מערכת שנכפית עלי.

אז חזרתי לארץ,

עם אשתי, בדרום ארדש.

זה היה המקום שבו נפגשתי עם חקלאות

ואנו בוחרים מקום,

בטפשות,

אנו בוחרים מקום עם אדמה משופעת,

קשה, אין מים, אין חשמל,

אין טלפון, אין כלום.

והבנק שממנו אני מלווה, אומר לי:

"אתה משוגע להתיישב שם."

יהיה לי קשה להסביר

שהגורם החשוב מאחורי הבחירה שלנו,

הוא יופיו של המקום, ולא רק רווח.

זה היופי, לא רצינו לוותר על היופי של המקום.

כעת, השלב השני: אני חקלאי.

ואני לומד חקלאות מודרנית.

שכרוכה כמובן, בדשנים כימיים, חומרי הדברה,

מבלים את הזמן כשאנו משמידים ומזהמים

את הקרקע באותו זמן,

משתמשים בדשנים כימיים שמדרדרים אותה,

ושיזהמו את מי התהום, וכו '.

אז לתמוך בלוגיקה זו , זו אפשרות שלא באה בחשבון.

מה שמוביל אותי לחקלאות אורגנית,

ומאותו הרגע, הבנתי

שניתן לחלוטין לצפות שהאדמה תזין אותנו

בכמות, באיכות, ובאותו זמן

ניתן לשפר את איכותה,

ולהעביר אותה במצב טוב יותר לדורות הבאים

במצב טוב יותר מאשר קיבלנו אותה.

אז ביצענו סוג של פעולה מבריאה.

פעולה של אחריות,

לקראת חיים אלה.

ואז אומרים לי, "אתם לעולם לא תצליחו",

אבל אנחנו כן הצלחנו

הצלחנו לגדל את חמשת ילדינו

שהם כולם מוסיקאים, וכו''.

לא סבלנו מצוקה קשה,

במקום זאת, מצאנו שוב את האיזון,

כלומר, אנחנו חייבים להכניס לחיינו איזון,

כלומר, אם תכניסו יותר מדי עודפים לחיים,

זהו ניכור, ואם נדבוק במתינות,

מתינות זו מביאה את הדברים למידה שלנו,

ונותנת לנו איזון, לכן זה ממלא אותנו בשמחה קיומית,

תוך סיפוק, כמובן,של צרכינו הבסיסיים,

ואפילו משאירה מרווח חשוב מאוד

למה שמדאיג בנושא הקידום של המין האנושי,

אז חיים אלה אינם רק

חיי עבודה, אלא גם זמן,

שבו אנו מגשימים את עצמנו,

יהיה לנו המרחב הנחוץ

לדאוג לעצמנו, לאני הפנימי שלנו,

לפתח כישורים שאינם רק

כישורי סחר,

או כישורים שנמדדים בערך כספי,

אלא לשחרר את עצמנו ככל האפשר ממטען עודף,

כדי להיות מסוגלים לזכות חזרה בחופש של התפתחות אישית.

בעשייה כזו, החקלאות האורגנית מוכיחה

את יכולתה לטייב קרקעות,

ואני מוזמן למדינות אפריקה

שלהן אני מביא חקלאות אורגנית כחלופה

לחקלאים שסבלו מבצורת הרת אסון,

ושבאותו זמן, כבר היו מסוגלים להאכיל את עצמם כראוי,

מאחר והדשנים כל כך יקרים,

מזהמים את האדמה, וכו '.

אז, אני מביא חקלאות אורגנית

בעזרת יצירת מרכז האימון הראשון לחקלאות אורגנית,

וכיום, כ- 100,000 חקלאים משתמשים בשיטות אלה,

פחות או יותר כהלכה, אבל בכל מקרה, נוכל לומר

ש- 100,000 חקלאים נעשו מודעים לעיקרון

שניתן בהחלט לקחת קרקע נחותה,

לטייב אותה, להפוך אותה לפורייה ובאותו הזמן

לספק את צורכי המזון שלכם בצורה טובה יותר

משום שאלה הצרכים הבסיסיים
שבלעדיהם שום דבר לא יכול להתקיים.

זה עובד, ואז הרעיון הכללי,

ההתמקדות על אקולוגיה דורש מימד מסוים,

ואכן, עד שנת 2002

כמה חברים האיצו בי להתמודד בבחירות לנשיאות,

אז כמעט ומצאתם לעצמכם אובמה,

(צחוק)

אבל הנקודה היא לא להיכנס לפוליטיות,

במובן הקלאסי, גם אם היה עלי לאמץ את התרחיש.

אבל הנקודה הייתה לומר,
ישנה דחיפות מוחלטת:

למקם את האדם והטבע בראש מעיינינו,

בראש ובראשונה, כשאנו מניחים לכל השאר,

היום, זה על בני האדם וטבע.

כי הנקודה היא לדעת,

אם למשל, כמה חייזרים היו צופים בנו,

וחוקרים אותנו, הם היו מסיקים:

"הם מוכשרים בצורה יוצאת דופן, אבל הם לא אינטליגנטים."

כי להיות מוכשרים בצורה יוצאת דופן עם ידע, וכו '.

לא אומר שאירגנתם את העולם כהלכה.

בנוסף, הפערים, והעוולות הנוראות,

כאשר 4/5 מאוכלוסיית העולם

בקושי יכולים לספק את הצרכים החיוניים שלהם,

והחמישית , חוגגת כמובן,

לאחר שהיא, בוזזת, וממשיכה לעשות כך

את הטריטוריה של האחרים.

אז חוסר שוויון זה, וזה --

איך לנסח את זה,

פער זה נראה לי החלופה הראשונה

שיש לטפל בה.

אם לא נטפל בזאת, שיעבוד נשים,

האישה הכפופה,

לא, נשים לא צריכות להיות משועבדות.

הן חייבות להיות הגורם שיאפשר

את האיזון בין גבר לאשה שישיב לחברה שלנו

יותר רגישות ואיזון,

ובמהלך קמפיין הבחירות שלי,

כמובן, אני אתעקש מאד על הצורך בחינוך,

הצורך לחזור לכלכלה מקומית.

שלא כפופה למשלוחי מזונות, וכו '.

יש לי מעט זמן כדי להסביר לכם,
את כל הדברים האלה

אבל בכל אופן, הם, אם תרצו, חלק מגישה

שמצהירים עליה יותר ויותר

ולבסוף, השאלה הגדולה...

שאלתי את המשפט מדוסטויבסקי:

"יופי יציל את העולם"

או "יופי יכול להציל את העולם."

אני לא זוכר בדיוק,

והרהרתי הרבה ברעיון הזה. שיופי מציל את העולם.

חשבתי, טוב...

יש לנו הרבה מוסיקה, הרבה ציורים,

הרבה מונומנטים יוצאי דופן,

אבל האם זה מציל את העולם?

לא.

אז השאלה שנשאלת היום היא:

מהו היופי שיכול להציל את העולם?"

הוא בתוכנו.

היופי שיציל את העולם הוא נדיבות,

שיתוף, זו חמלה,

כל הערכים האלה לדעתנו הם מיושנים,

ובכל זאת, לאן הם מובילים?

הם מובילים לאנרגיה אדירה, אנרגיה של אהבה:

וללא אהבה, לא יכול להיות כלום.

הגורם השני שמוביל לזה.

אומרים לי, חלופות, בסדר

אבל אני אומר לאנשים

אתם יכולים לאכול מזון אורגני, למחזר את המים,
להשתמש בחימום מאנרגיה סולארית,

ולנצל את אחיכם בני האדם, זה לא עולה בקנה אחד.

(צחוק)

חלופות אינן הדבר, אתם רואים?

(מחיאות כפיים)

אז עלינו להיזהר לא ללכת לאיבוד

במתן תחליפים למשהו שאנו דוחים

ולשכוח שהתחליף הראשון שחייב להיעשות.

חייב להיעשות מתוך הלב האנושי.

זה החזון שיש לנו לחיים.

אם אנחנו לא נחשל חזון כזה עבור עצמנו,

בסופו של דבר אנחנו ניעלם.

אז, לסיכום,

אני תהיתי הרבה על השאלה:

מהו יעודו של האדם על פני כדור הארץ?"

יש לנו חזון, למרבה הצער, של כוכב לכת שהינו מופלא,

אבל אנחנו לא תופסים זאת כמתנת גורל יוצאת מן הכלל.

אחרי הכל הוא קטן מאוד, אבוד במדבר כוכבי ענק.

וכל מה שאנחנו עושים, זה לטפל בו

כבמשאב שמופקד בידינו ושאותו אנו צריכים לשדוד.

עד אחרון הדגים, עד העץ האחרון, וכו'.

זהו חוסר אינטליגנציה עמוקה וקיצוני

אם אנחנו לא נשקול מחדש את המצב ונשנה את החזון.

אז לסיכום, אספר לכם אנקדוטה שתמחיש למה אני מתכוון

ואני רואה שאני על האפס עכשיו.

(צחוק)

. בסדר, כעת אני מוכרח --

(מחיאות כפיים)

אני הולך להפר קצת את החוק.

ולהוסיף עוד טיפ טיפה לסיכום.

חקלאות אורגנית הוכיחה את עצמה כדרך אמיתית,

שבאמצעותה אנו הופכים למרפאים
של האדמה,

ומטפלים בה.

אנחנו מזינים אותה, וזה מה שאנחנו צריכים לפתח.

חוץ מזה, אני אצטט אנקדוטה

שחוויתי בארדש, מאז שהיתה לנו החווה,

עדר הכבשים שלנו, וכו '.

ובנינו את החופש הקטן שלנו,

מפעולות בעלות משמעות עבורנו,

ושגרמו לנו אושר רב,

אבל בהתבסס על עיקרון של צלילות הדעת.

עיקרון של צלילות דעת ומתינות

שמשחרר אתכם מיד.

כי הבעיה של החברה האנושית היא

שמה שחיוני לא הגיע לידי פיתרון

ולמה שמיותר אין גבול.

מאחר שלמיותר אין גבול,

אנחנו בצמיחה כלכלית מעריכית

שכופה את עצמה ללא גבול, עד כדי,

שברור, שבקמפיין הבחירות שלי,

גרמתי לחילול השם: דיברתי על אי-צמיחה.

ומה שהתכוונתי

זה לא שנחוץ לסגת,

התכוונתי לתרבות של מתינות.

כי היום אנחנו חווים חוויה נפלאה,

של דברים נפלאים שהישגנו,

שאת חלקם היזכרנו

אבל לאיזה צורך?

מאיזו פרדיגמה אנחנו מקבלים הטבות אלה?

בוודאי אם אנחנו לא בוחרים

בתרבות של מתינות,

אם לא נשנה את החברה שלנו באמצעות שינוי בבני אדם,

אם אנחנו לא בוחרים את ערך החיים היקר עד מאד,

החיים כל-כך יקרים, כל כך בעלי ערך.

אם אתם שמים תווית מחיר עליהם, אתם מחללים אותם.

אם נפקח על ההתנהגות ההגלובלית שלנו בכוכב הלכת המרהיב הזה.

נוכל לבטח להסיק

שהמין האנושי אינו אלא תאונה.

(מחיאות כפיים)