-
שרה צה: איך אנו רואים את העולם
-
אני מתענינת בתנודות של המטוטלת,
-
ברצון העז לחוש, לגעת
-
ולהריח חומרים.
-
הצד האחר של המטוטלת הוא
-
המציאות בה אנחנו מרוחקים מחומרים
-
כי יש לנו כל כך הרבה תמונות.
-
התמונות שולטות בתקופה שלנו, אני חושבת
-
שזו תקופה שונה מכל זמן אחר
-
שהכרתי בחיי.
-
ואני חושבת שזה משתנה עם כל דור.
-
אתה לא יודע מאיפה הגיעה אליך התמונה.
-
אתה יכול לעבד ולשנות אותה
-
ואתה יכול לשלוח אותה.
-
תמונות כמו זבל.
-
למדנו לקרוא תמונות מהר מאד,
-
אז כל התמונות שבתערוכה שבגלריה
-
קשורות לתמונות שגורמות לך להרגיש
-
שהיו יכולות להיות בכל מקום ובכל זמן.
-
תמונות נוף
-
זורקות אותך למין זמן וחלל רחבים.
-
זה משנה את תחושת הזמן שלך
-
בזמן ההתבוננות.
-
החדר הזה, בשבילי, הוא צומת
-
של ציור ופיסול.
-
רציתי למשוך החוצה את כל מה שאפשר
-
לתת לו שם בעבודה שלי
-
ולגרום לאנשים לראות פרגמנטים
-
של ציור ותמונות שמתחברים בינהן-
-
נפרדים זה מזה-
-
ומתפרקים לחלקים.
-
כשנכנסים,
-
רואים את הדברים כחורים.
-
הקצוות של העבודה
-
מתיישרים בזויות שונות.
-
בעצם רואים חדר
-
שכאילו מתמזג יחד
-
עם המסגרות המרחפות האלו.
-
כך שאתה מקבל חויה של זמן וחלל
-
בה לא ידוע מתי העבודה מתחילה-
-
ומתי היא נגמרת.
-
כך אנחנו רואים את העולם.
-
אנחנו לא רואים את הדברים בקופסאות לבנות.
-
העיסוק הוא בפאר של החומר-
-
לא בחומר כמיצג משהו אחר.
-
איך מתנהג הצבע בחלל?
-
איך זה מרגיש? איך זה מתיבש?
-
איך זה נדבק?
-
כשרואים נייר כערימה,
-
תוהים מה קרה לתמונה.
-
זה מקום בו החומריות של הפסל
-
ושל התמונה, לדעתי.
-
בעצם נפגשים.
-
ההתנהגות הזו-
-
הטקטיליות הזו-
-
מעלות את הערך
-
של הדברים.
-
מכיון שיש לנו כל כך הרבה אשליות
-
ופחות מגע
-
ואין לנו טעם או ריח.
-
אין לנו את אותה אינטימיות עם תמונות.