Ellen Gallagher: Projections | Art21 "Exclusive"

Episode #054: Artist Ellen Gallagher recounts her childhood obsession with projecting films, paired with documentation of her work "Murmur" (2003-04) installed at Gagosian Gallery in New York.

Repetition and revision are central to Ellen Gallaghers treatment of advertisements appropriated from popular magazines. Initially, Gallagher was drawn to the wig advertisements because of their grid-like structure. Later she realized that it was the accompanying language that attracted her, and she began to bring these narratives into her paintings—making them function through the characters of the advertisements as a kind of chart of lost worlds. Upon closer inspection, googly eyes, reconfigured wigs, tongues, and lips of minstrel caricatures multiply in detail. Although her work has often been interpreted as an examination of race, Gallagher also suggests a more formal reading- from afar the work appears abstract and minimal, and employs grids as both structure and metaphors for experience.

Learn more about Ellen Gallagher: http://www.art21.org/artists/ellen-gallagher

VIDEO | Producer: Wesley Miller & Nick Ravich. Interview: Susan Sollins. Camera & Sound: Tom Hurwitz, Eddie Marritz, Mark Mandler, and Roger Phenix. Editor: Jenny Chiurco and Mary Ann Toman. Artwork Courtesy: Ellen Gallagher & Edgar Cleijne. Special Thanks: Gagosian Gallery, New York and Two Palms Press, New York.

האם אתם זוכרים את העיניות האלו משנות ה70? אני מאוד התעמקתי בהן, היו לי עיניות והיה לי מקרן.

נתנו לי להביא לחדר שלי בנים אם הראתי להם פילמים והיה לי מאוד מרגש

אהבתי מאוד להראות את הפילמים האלה בחושך ולספר סיפורים. היו סיפורים שייכים לפילמים אך אני שניתי את הסדר שלהם והמצאתי עוד סיפורים.

היה לי מאוד מרגיע להמציא את הסיפורים האלה

הברון האדום, היה אחד האהובים עליי. שילבתי את זה עם הסיפור של בטי סמיט

ותאונת הדרכים שלה, אשר בה לא יכלה להגיע לבית החולים, או שהגיעה ולא טיפלו בה.

אז הסיפורים הללו שובלו ונהיו לחלקים ממצגות השקפים שלי

אנשים שקטו בפני המצגות. אני היתי מאוד טריטוריאלית ורבתי הרבה עם הבנים האלה בשכונה אבל הם היו מאוד

שקטים, והקשיבו לפחות באופן זמני