האם אתם זוכרים את העיניות האלו משנות ה70? אני מאוד התעמקתי בהן, היו לי עיניות והיה לי מקרן.

נתנו לי להביא לחדר שלי בנים אם הראתי להם פילמים והיה לי מאוד מרגש

אהבתי מאוד להראות את הפילמים האלה בחושך ולספר סיפורים. היו סיפורים שייכים לפילמים אך אני שניתי את הסדר שלהם והמצאתי עוד סיפורים.

היה לי מאוד מרגיע להמציא את הסיפורים האלה

הברון האדום, היה אחד האהובים עליי. שילבתי את זה עם הסיפור של בטי סמיט

ותאונת הדרכים שלה, אשר בה לא יכלה להגיע לבית החולים, או שהגיעה ולא טיפלו בה.

אז הסיפורים הללו שובלו ונהיו לחלקים ממצגות השקפים שלי

אנשים שקטו בפני המצגות. אני היתי מאוד טריטוריאלית ורבתי הרבה עם הבנים האלה בשכונה אבל הם היו מאוד

שקטים, והקשיבו לפחות באופן זמני