Return to Video

הכוח הפוליטי שמאחורי שכנות טובה

  • 0:01 - 0:06
    אני יודע שיש לי דבר אחד לפחות
    במשותף עם רופאי שיניים.
  • 0:06 - 0:10
    אני ממש שונא את חג האלווין (כל הקדושים).
  • 0:10 - 0:14
    השנאה הזו נובעת לא מסלידה מחורים,
  • 0:14 - 0:16
    והיא לא חיכתה חיים שלמים כדי לצוץ.
  • 0:16 - 0:19
    אלא, השנאה הזו נובעת מאירוע ספציפי
  • 0:19 - 0:21
    שהתרחש לפני תשע שנים.
  • 0:21 - 0:25
    לפני תשע שנים,
    הייתי הרבה יותר צעיר, הייתי בן 20.
  • 0:25 - 0:27
    ועבדתי כמתמחה בבית הלבן.
  • 0:28 - 0:29
    הבית הלבן השני.
  • 0:29 - 0:32
    והתפקיד שלי היה לעבוד מול
    ראשי ערים ומועצות ברחבי המדינה.
  • 0:32 - 0:36
    ה-1 בנובמבר 2010 התחיל כמו כל יום אחר.
  • 0:36 - 0:41
    הדלקתי את המחשב, פתחתי גוגל
    והתכוננתי לכתוב את סיכום החדשות שלי.
  • 0:41 - 0:44
    עניתי לשיחה מאמא שלי, אירוע לא יוצא דופן,
  • 0:44 - 0:47
    כי אמא שלי אוהבת הודעות טקסט, שיחות טלפון,
    אימיילים, פייסבוק, אינסטגרם, כל אלה.
  • 0:49 - 0:53
    אז עניתי לטלפון בציפיה לשמוע
    אולי קצת רכילות מהכנסיה,
  • 0:53 - 0:57
    או אולי משהו מהתכנית World Star Hip Hop
    שהיא גילתה.
  • 0:57 - 0:59
    אבל כשעניתי לטלפון,
  • 0:59 - 1:04
    ענה לי טון שמעולם לא שמעתי מאמא שלי.
  • 1:04 - 1:05
    אמא שלי רועשת.
  • 1:05 - 1:09
    אבל היא דיברה בטון שקט, עצור ומושתק
  • 1:09 - 1:12
    שהעביר לי תחושה של עצבות.
  • 1:12 - 1:14
    וכשהיא לחשה, היא אמרה: "מייקל,
  • 1:14 - 1:18
    בן הדוד שלך דונל נרצח אתמול בלילה,
  • 1:18 - 1:19
    בהאלווין,
  • 1:19 - 1:21
    במסיבת בית בסטוקטון".
  • 1:21 - 1:24
    וכמו יותר מדי אנשים במדינה הזו,
  • 1:24 - 1:26
    במיוחד מקהילות כמו שלי,
  • 1:26 - 1:27
    במיוחד שנראים כמוני,
  • 1:27 - 1:32
    ביליתי את רוב השנה בהתמודדות
    עם רגשות של כעס, זעם, ניהיליזם,
  • 1:32 - 1:34
    ועמדה בפניי בחירה.
  • 1:34 - 1:38
    הבחירה היתה בין פעולה לאדישות.
  • 1:38 - 1:41
    הבחירה היתה מה יכולתי לעשות
    כדי להעניק מטרה לכאב.
  • 1:42 - 1:46
    ביליתי שנה בהתמודדות
    עם רגשות של אשמת השורד.
  • 1:46 - 1:48
    מה היתה התועלת בלימודים שלי בסטנפורד,
  • 1:48 - 1:50
    מה היתה התועלת של העבודה שלי בבית הלבן
  • 1:50 - 1:52
    אם לא היה לי את הכוח לעזור למשפחה שלי ממש?
  • 1:52 - 1:56
    והמשפחה שלי מתה, ממש מילולית.
  • 1:56 - 1:58
    התחלתי להרגיש קצת אנוכי ולומר,
  • 1:58 - 2:01
    מה התועלת בניסיון להפוך את העולם
    למקום טוב יותר?
  • 2:01 - 2:03
    אולי ככה הם פני הדברים.
  • 2:03 - 2:07
    אולי יהיה יותר חכם שאנצל
    את כל ההזדמנויות שניתנו לי
  • 2:07 - 2:09
    וארוויח כמה כסף שאפשר,
  • 2:09 - 2:12
    כך שיהיה לי נוח,
    ויהיה נוח למשפחה המיידית שלי.
  • 2:12 - 2:14
    אבל בסופו של דבר, לקראת סוף השנה,
  • 2:14 - 2:16
    הבנתי שרציתי לעשות משהו.
  • 2:16 - 2:20
    אז הגעתי להחלטה משוגעת,
    כתלמיד שנה ג' בקולג',
  • 2:20 - 2:22
    להתמודד למועצת העיר.
  • 2:22 - 2:25
    ההחלטה הזאת לא היתה סבירה מכמה סיבות,
  • 2:25 - 2:26
    ולא רק הגיל שלי.
  • 2:26 - 2:30
    אתם רואים, המשפחה שלי רחוקה מאוד
    מלהיות בעלת מורשת פוליטית.
  • 2:30 - 2:34
    יותר גברים במשפחה שלי היו בכלא
    מאשר כאלה שלמדו בקולג'.
  • 2:34 - 2:38
    למעשה, גם במהלך ההרצאה שלי היום,
    אבא שלי עדיין בכלא.
  • 2:38 - 2:40
    אמא שלי ילדה אותי כשהייתה מתבגרת,
  • 2:40 - 2:44
    והממשלה לא היתה משהו
    שהיו לנו רגשות חמים כלפיו.
  • 2:44 - 2:45
    אתם מבינים, זאת היתה הממשלה
  • 2:46 - 2:48
    שהציבה את השכונות בהם גדלתי בסכנה.
  • 2:48 - 2:50
    מלאה חנויות אלכוהול וללא חנויות מכולת,
  • 2:50 - 2:53
    היה חוסר בהזדמנויות וריכוז של עוני.
  • 2:53 - 2:56
    היתה זו הממשלה והפוליטיקאים
  • 2:56 - 2:57
    שביצעו את ההחלטות,
  • 2:57 - 2:59
    כמו המלחמה בסמים ומדיניות שלוש הפסילות,
  • 2:59 - 3:02
    שהכניסו לכלא הרבה יותר מדי אנשים
    במדינה שלנו.
  • 3:02 - 3:05
    היתה זו הממשלה והשחקנים הפוליטיים
  • 3:05 - 3:08
    שביצעו את ההחלטות שיצרו את
    נוסחאות מימון בתי הספר,
  • 3:08 - 3:11
    שגרמו לכך שבית הספר בו למדתי קיבל
    פחות תקציב לתלמיד
  • 3:12 - 3:13
    מאשר בתי ספר באזורים יותר מבוססים.
  • 3:13 - 3:17
    אז לא היה שום דבר ברקע שלי שהפך אותי
    למועמד שסביר שיבחר
  • 3:17 - 3:19
    להיות מעורב בפעילות שחקנים פוליטיים.
  • 3:19 - 3:23
    ובמקביל, סטוקטון היתה מקום מאוד לא סביר.
  • 3:23 - 3:27
    סטוקטון היא עיר הולדתי,
    עיר בעלת 320,000 תושבים.
  • 3:27 - 3:31
    אבל מבחינה היסטורית, היא תמיד היתה מקום
    שאנשים ברחו ממנו ולא מקום שחוזרים אליו.
  • 3:31 - 3:33
    זאת עיר מאוד מגוונת.
  • 3:33 - 3:36
    35 אחוזים לטיניים, 35 אחוזים לבנים,
  • 3:36 - 3:38
    20 אחוזים אסיאתיים,
    10 אחוזים אפרו-אמריקאיים
  • 3:38 - 3:41
    המקדש הסיקי העתיק ביותר בצפון אמריקה.
  • 3:41 - 3:43
    אבל בתקופה בה התמודדתי לתפקיד
  • 3:43 - 3:46
    היינו גם העיר הגדולה ביותר באותה התקופה
  • 3:46 - 3:47
    שהכריזה על פשיטת רגל.
  • 3:47 - 3:49
    בזמן שהחלטתי להתמודד לתפקיד,
  • 3:49 - 3:53
    היו לנו גם יותר רוצחים ביחס לאנשים מאשר שיקאגו.
  • 3:53 - 3:55
    באותו הזמן שהחלטתי להתמודד לתפקיד,
  • 3:55 - 3:57
    היו לנו 23 אחוזי עוני,
  • 3:57 - 4:00
    17 אחוזים של בוגרי קולג'
  • 4:00 - 4:05
    ומגוון של אתגרים ונושאים
    מעבר ליכולתו של כל בן 21.
  • 4:05 - 4:07
    אז אחרי שניצחתי בבחירות שלי,
  • 4:07 - 4:09
    עשיתי מה שאני בדרך כלל עושה
    כשאני מרגיש עמוס,
  • 4:09 - 4:13
    הבנתי שהבעיות של סטוקטון
    הרבה יותר גדולות ממני
  • 4:13 - 4:15
    ושאני אולי זקוק לקצת התערבות עליונה.
  • 4:16 - 4:18
    אז התכוננתי לישיבת המועצה הראשונה שלי,
  • 4:18 - 4:21
    חזרתי לכמה פניני חכמה
    שסבתא שלי לימדה אותי.
  • 4:21 - 4:23
    משל שאני חושב שכולנו מכירים,
  • 4:23 - 4:25
    שבעצם מגלם את המסגרת הממשלתית
    בה אנו משתמשים
  • 4:25 - 4:27
    כדי להמציא מחדש את סטוקטון היום.
  • 4:27 - 4:30
    אני זוכר שבבית ספר של יום ראשון
    סבתא שלי סיפרה שלי
  • 4:30 - 4:34
    שפעם אחת, אדם שאל את ישו,
    "מי היה השכן שלי?
  • 4:34 - 4:35
    מי היה רעי האזרח?
  • 4:36 - 4:37
    עבור מי אני אחראי?"
  • 4:37 - 4:41
    ובמקום לתת תשובה קצרה, ישו השיב במשל.
  • 4:41 - 4:43
    הוא סיפר על אדם המצוי במסע,
  • 4:43 - 4:45
    היורד בדרך יריחו.
  • 4:45 - 4:47
    תוך כדי מסעו בדרך,
  • 4:47 - 4:49
    הוא הוכה ונחבל והשאירו אותו בצד בדרך,
  • 4:49 - 4:51
    ערום מכל בגדיו,
  • 4:51 - 4:54
    וכל רכושו נגנב, והשאירו אותו למות.
  • 4:54 - 4:58
    ואז עבר לידו כומר,
    ראה את אותו אדם בצד הדרך,
  • 4:58 - 5:00
    אולי אמר תפילה בלחש,
  • 5:00 - 5:03
    תקוות ותפילות, תפילות שיתרפא.
  • 5:03 - 5:05
    אולי הוא ראה את האדם בצד הדרך
  • 5:05 - 5:08
    והסיק שזהו צו האל
  • 5:08 - 5:11
    שאותו אדם, אותה קבוצה
  • 5:11 - 5:14
    תיזנח בצד הדרך, ואין שום דבר
    שיוכל הוא לעשות כדי לשנות את זה.
  • 5:14 - 5:17
    אחרי שהלך הכומר, אולי פוליטיקאי עבר לידו.
  • 5:17 - 5:20
    פוליטיקאי בן 28, לדוגמה.
  • 5:20 - 5:24
    ראה את האדם שוכב בצד הדרך
    וראה כמה אותו אדם חבול ופצוע
  • 5:24 - 5:28
    ראה שהאדם הוא קורבן של אלימות,
    אלימות חולפת.
  • 5:28 - 5:30
    והפוליטיקאי החליט, "אתם יודעים מה?"
  • 5:30 - 5:32
    במקום להזמין את האדם הזה הביתה,
    בא נבנה חומה.
  • 5:32 - 5:34
    אולי הפוליטיקאי אמר,
  • 5:34 - 5:37
    "אולי האיש הזה בחר לשכב בצד הדרך.
  • 5:37 - 5:39
    שאם הוא רק היה מרים את עצמו בידיים,
  • 5:39 - 5:41
    ולמרות שגנבו לו כבר את הכל,
  • 5:41 - 5:43
    הוא היה עולה שוב על הסוס,
  • 5:43 - 5:46
    הוא יכול היה להצליח,
    ואין כאן שום דבר שאני אוכל לעשות".
  • 5:46 - 5:51
    ואז לבסוף, סבתא שלי סיפרה,
    שומרוני טוב עבר ליד,
  • 5:51 - 5:53
    ראה את האדם שוכב בצד הדרך
  • 5:53 - 5:56
    והוא לא ראה רק מאות שנים של שנאה
  • 5:56 - 5:58
    בין יהודים ושומרונים,
  • 5:58 - 6:02
    הוא לא רק ראה את הפחדים שלו
    משתקפים בעיניו,
  • 6:02 - 6:04
    לא חרדה כלכלית,
  • 6:04 - 6:07
    לא "מה יקרה לי כי הדברים משתנים".
  • 6:07 - 6:09
    אבל הוא ראה השתקפות של עצמו.
  • 6:09 - 6:12
    הוא ראה את השכן שלו, הוא ראה את
    האנושיות המשותפת לשניהם.
  • 6:12 - 6:14
    הוא לא רק ראה אותה, הוא גם עשה משהו בנדון,
  • 6:14 - 6:15
    סבתא שלי סיפרה לי.
  • 6:15 - 6:16
    הוא ירד על ברך אחת,
  • 6:16 - 6:18
    הוא וידא שאותו אדם בסדר,
  • 6:18 - 6:21
    ואני שמעתי, שאפילו סיפק לו חדר
    במלון הנחמד ההוא,
  • 6:21 - 6:23
    הפאן פסיפיק.
  • 6:23 - 6:26
    (צחוק)
  • 6:27 - 6:29
    וכשהתכוננתי לתפקיד במועצה,
  • 6:29 - 6:32
    הבנתי שלאור השונות הגדולה בסטוקטון,
  • 6:32 - 6:37
    הפעולה הראשונה שתוביל לשינוי
    תהיה לענות שוב על אותה השאלה:
  • 6:37 - 6:38
    מי השכנים שלנו?
  • 6:38 - 6:44
    ולהבין שהעתיד שלנו כעיר קשור לכולם.
  • 6:44 - 6:47
    במיוחד אלה שמוצאים את עצמם בצד הדרך.
  • 6:47 - 6:51
    אבל אז הבנתי שצדקה היא לא צדק,
  • 6:51 - 6:54
    שפעולות של אמפתיה אינן צדק,
  • 6:54 - 6:57
    שלהיות שכן טוב הוא דבר הכרחי
    אבל לא מספיק,
  • 6:57 - 6:59
    ויש עוד דברים שעלינו לעשות.
  • 6:59 - 7:01
    אז מתוך התבוננות בסיפור,
  • 7:01 - 7:04
    הבנתי שלדרך, דרך יריחו, יש כינוי.
  • 7:04 - 7:08
    היא ידועה בכינוי מעבר הדמים, מעלה אדומים,
  • 7:08 - 7:11
    כי הדרך בנויה לאלימות.
  • 7:11 - 7:14
    דרך יריחו היא דרך צרה התורמת למארבים.
  • 7:14 - 7:18
    כלומר, שאדם השוכב בצד הדרך
    זה לא מצב לא-נורמלי.
  • 7:18 - 7:19
    לא מוזר.
  • 7:19 - 7:22
    ולמעשה, זה היה משהו שהיה מובנה להתרחשות,
  • 7:22 - 7:23
    זה היה אמור לקרות.
  • 7:23 - 7:25
    וג'ונה גלטונג, תיאורטיקן שלום,
  • 7:26 - 7:28
    מדבר על אלימות מבנית בחברה שלנו.
  • 7:28 - 7:33
    הוא אומר, "אלימות מבנית
    היא הפגיעה הניתנת למניעה
  • 7:33 - 7:34
    בצרכים האנושיים הבסיסיים".
  • 7:34 - 7:37
    ד"ר פול פארמר מדבר על אלימות מבנית
  • 7:37 - 7:39
    ומדבר על איך היא הדרך
  • 7:39 - 7:43
    בה המוסדות שלנו, המדיניות שלנו,
    התרבות שלנו
  • 7:43 - 7:47
    יוצרות תוצאות שמניבות
    יתרון לאנשים מסוימים וחסרון לאחרים.
  • 7:47 - 7:50
    ואז הבנתי, שממש כמו הדרך ביריחו,
  • 7:50 - 7:52
    במובנים רבים, סטוקטון, החברה שלנו,
  • 7:52 - 7:55
    בנויה בצורה כזו המפיקה את התוצאות
    שאנחנו מתלוננים עליהם.
  • 7:55 - 7:57
    אנחנו לא צריכים להיות מופתעים
  • 7:57 - 7:59
    כשאנחנו רואים שילדים במשפחות עוני
    לא מצליחים בבית הספר,
  • 7:59 - 8:03
    אנחנו לא צריכים להיות מופתעים כשאנחנו רואים
    פערי רווחה על רקע גזע ואתניות.
  • 8:03 - 8:06
    אנחנו לא צריכים להיות מופתעים לראות
    פערים במשכורת בין המינים,
  • 8:06 - 8:10
    כי זה מה שהחברה שלנו, באופן היסטורי,
    נבנתה לעשות,
  • 8:10 - 8:12
    והיא פועלת בהתאם.
  • 8:12 - 8:18
    (מחיאות כפיים)
  • 8:18 - 8:20
    אז עם פניני החכמה האלה,
  • 8:20 - 8:22
    הפשלתי את השרוולים שלי והתחלתי לעבוד.
  • 8:22 - 8:24
    וישנם שלושה סיפורים קצרים שאני רוצה לחלוק,
  • 8:24 - 8:27
    שמצביעים, לא על כך שהצלחנו לפתור הכל,
  • 8:27 - 8:28
    לא שהגענו לסוף,
  • 8:28 - 8:30
    אבל שאנחנו נמצאים בכיוון הנכון.
  • 8:30 - 8:33
    הסיפור הראשון, על השכן.
  • 8:33 - 8:35
    כשהייתי חבר מועצת העיר,
  • 8:35 - 8:38
    עבדתי עם אחד החברים הכי שמרניים
    בקהילה שלנו
  • 8:38 - 8:42
    על הקמת מרפאה לאנשים ללא אזרחות
  • 8:42 - 8:44
    בחלק הדרומי של העיר, ואני אהבתי את זה.
  • 8:44 - 8:46
    וכשפתחנו את המרפאה,
  • 8:46 - 8:48
    היינו צריכים לחתום על החלטה מנהלית,
  • 8:48 - 8:50
    הוא נתן לי מתנה.
  • 8:50 - 8:55
    זאת היתה סיכה של חברות לחיים
    בO'Reilly Factor. (תכנית חדשות שמרנית)
  • 8:55 - 8:57
    (צחוק)
  • 8:58 - 9:02
    בינינו, לא שאלתי אותו מה הוא היה צריך
    לעשות כדי להשיג מתנה שכזו.
  • 9:02 - 9:05
    איזה ברית דמים --
    לא היה לי מושג איך הוא השיג את זה.
  • 9:05 - 9:07
    אבל הסתכלתי עליו ואמרתי,
  • 9:07 - 9:10
    "ובכן, איך אנחנו עובדים יחד לפתוח מרפאה
  • 9:10 - 9:14
    שתספק שירותי בריאות בחינם
    לאנשים ללא אזרחות,
  • 9:14 - 9:16
    ואתה חבר ב- O'Reilly Factor?"
  • 9:16 - 9:18
    הוא הסתכל עלי ואמר,
  • 9:18 - 9:20
    "חבר המועצה טאבס, זה עבור השכנים שלי."
  • 9:20 - 9:23
    והוא מהווה דוגמה מעולה למה זה אומר
  • 9:23 - 9:26
    להיות שכן טוב לפחות במקרה הזה.
  • 9:26 - 9:27
    השודדים.
  • 9:28 - 9:31
    אז אחרי ארבע שנים במועצת העיר,
    החלטתי להתמודד על תפקיד ראש העיר,
  • 9:31 - 9:34
    כי הבנתי שלהיות חבר מועצה
    במשרה חלקית אינו מספיק
  • 9:34 - 9:38
    כדי להפעיל את השינויים
    המבניים הדרושים בסטוקטון,
  • 9:38 - 9:41
    והגעתי למסקנה הזאת מהתבוננות בנתונים.
  • 9:41 - 9:43
    אז מחוז המועצה הישן שלי,
    היכן שגדלתי,
  • 9:43 - 9:46
    נמצא במרחק של 10 דקות
    ממחוז מבוסס יותר כלכלית.
  • 9:46 - 9:49
    ובמרחק 10 דקות באותה העיר,
  • 9:49 - 9:54
    ההבדל בין מיקוד 95205 ו-95219
  • 9:54 - 9:57
    בתוחלת החיים הוא 10 שנים.
  • 9:58 - 10:01
    במרחק 10 דקות, 7 ק"מ,
  • 10:01 - 10:03
    הבדל של 10 שנים בתוחלת החיים,
  • 10:03 - 10:05
    ולא בגלל הבחירות אותן מבצעים האנשים.
  • 10:05 - 10:08
    כי אף אחד לא בחר לחיות בקהילה לא בטוחה
  • 10:08 - 10:09
    בה הם לא יכולים להתאמן.
  • 10:09 - 10:13
    אף אחד לא בחר להציב יותר
    חנויות אלכוהול מחנויות מכולת בקהילה.
  • 10:13 - 10:15
    אף אחד לא בחר את הדברים האלה,
    אבל זו המציאות.
  • 10:15 - 10:16
    הבנתי, כחבר מועצה,
  • 10:16 - 10:19
    שכדי להפעיל את השינוי המבני שרציתי לראות,
  • 10:19 - 10:20
    בו בין אותם שני מיקודים
  • 10:20 - 10:23
    יש פער של 30 אחוזים בשיעורי האבטלה,
  • 10:23 - 10:26
    יש פער של 75,000 דולרים בהכנסה,
  • 10:26 - 10:28
    שלהיות חבר מועצה זה לא מספיק.
  • 10:28 - 10:30
    אז החלטתי להתמודד לתפקיד ראש העיר.
  • 10:30 - 10:34
    וכראש העיר, התמקדנו בשודדים ובדרך.
  • 10:34 - 10:36
    אז בסטוקטון, כפי שציינתי,
  • 10:36 - 10:39
    באופן היסטורי היו לנו בעיות
    של פשעים אלימים.
  • 10:39 - 10:42
    למעשה, זאת הסיבה בגללה
    בחרתי להתמודד לתפקיד מלכתחילה.
  • 10:42 - 10:44
    והתפקיד הראשון שלי כראש העיר היה
    לסייע לקהילה שלנו
  • 10:44 - 10:46
    לראות את עצמנו, את השכנים שלנו,
  • 10:46 - 10:48
    לא רק באנשים שנפגעו מאלימות
  • 10:48 - 10:51
    אבל גם בעבריינים.
  • 10:51 - 10:54
    הבנו שאותם אלה שגרמו לכאב בחברה שלנו,
  • 10:54 - 10:57
    אותם אלה שרצחו ותרמו לאלימות בכלי נשק,
  • 10:57 - 10:59
    הם לרוב קורבנות בעצמם.
  • 10:59 - 11:02
    יש להם אחוזים גבוהים של טראומה, ירו עליהם,
  • 11:02 - 11:04
    הם הכירו אנשים שנורו.
  • 11:04 - 11:07
    זה לא מתרץ את ההתנהגות שלהם
    אבל זה עוזר להסביר אותה,
  • 11:07 - 11:10
    וכקהילה, אנחנו צריכים לראות את עצמנו
    גם באותם אנשים.
  • 11:10 - 11:11
    שגם הם הינם השכנים שלנו.
  • 11:11 - 11:13
    אז בשלוש השנים האחרונות --
  • 11:14 - 11:18
    (מחיאות כפיים)
  • 11:18 - 11:22
    אז בשלוש השנים האחרונות,
    עבדנו על שתי אסטרטגיות:
  • 11:22 - 11:24
    הפסקת אש ושלום מתקדם,
  • 11:24 - 11:27
    בהם אנחנו מעניקים לחברה האלה
    כמה שיותר תשומת לב, כמה שיותר אהבה
  • 11:27 - 11:30
    משירותים סוציאליים, הזדמנויות,
    הסרת קעקועים,
  • 11:30 - 11:32
    בחלק מהמקרים אפילו כסף,
  • 11:32 - 11:33
    כמתנה מרשויות אכיפת החוק.
  • 11:33 - 11:38
    ובשנה שעברה, ראינו ירידה
    של 40 אחוזים במקרי רצח
  • 11:38 - 11:41
    וירידה של 30 אחוזים במקרי אלימות ופשע.
  • 11:41 - 11:46
    (מחיאות כפיים)
  • 11:46 - 11:48
    ועכשיו, הכביש.
  • 11:48 - 11:52
    הזכרתי שלקהילה שלי יש 23 אחוזי אבטלה.
  • 11:52 - 11:56
    כמישהו שבא מעוני, זה נושא אישי עבורי.
  • 11:56 - 11:58
    אז החלטתי שאנחנו לא רק נעשה תכנית,
  • 11:58 - 12:01
    או שלא רק נעשה משהו שילך מסביב,
  • 12:01 - 12:04
    אלא שנתמקד בשאלת המבנה עצמו
  • 12:04 - 12:06
    שגורם לעוני מלכתחילה.
  • 12:06 - 12:09
    אז החל מפברואר,
    הקמנו תכנית הדגמת הכנסה בסיסית,
  • 12:09 - 12:11
    בה ב- 18 החודשים הבאים,
  • 12:11 - 12:14
    כפיילוט, 130 משפחות, שנבחרו באופן רנדומלי,
  • 12:14 - 12:18
    החיות באזורים השווים או מתחת
    לרמת ההכנסה הממוצעת של העיר,
  • 12:18 - 12:20
    קיבלו 500 דולרים בחודש.
  • 12:20 - 12:22
    ואנחנו עושים את זה ממספר סיבות.
  • 12:22 - 12:24
    אנחנו עושים את זה בגלל שהבנו
  • 12:24 - 12:26
    שמשהו לקוי מבחינה מבנית באמריקה,
  • 12:26 - 12:29
    כשאחד מכל שני אמריקאיים לא יכול לממן
    מקרה חירום אחד של 400 דולר.
  • 12:29 - 12:33
    אנחנו עושים את זה בגלל שהבנו
    שמשהו לקוי מבחינה מבנית
  • 12:33 - 12:37
    כשהמשכורות רק עלו בשישה אחוזים
    בין 1979 ו-2013.
  • 12:37 - 12:40
    אנחנו עושים את זה בגלל שהבנו
    שמשהו לקוי מבחינה מבנית
  • 12:40 - 12:42
    כשאנשים עובדים בשתיים ושלוש עבודות,
  • 12:42 - 12:44
    עושים את כל העבודות
    שאף אחד אחר פה לא רוצה לעשות,
  • 12:44 - 12:46
    ולא יכולים לשלם עבור הוצאות בסיסיות,
    כמו שכירות,
  • 12:46 - 12:50
    כמו חשמל, כמו ביטוח בריאות,
    כמו מסגרות לילדים.
  • 12:50 - 12:54
    (מחיאות כפיים)
  • 12:55 - 12:58
    אז הייתי אומר, בסטוקטון שוב,
    יש לנו בעיות אמיתיות.
  • 12:58 - 13:02
    יש לי אימיילים מבוחרים בפלאפון שלי עכשיו,
    על עניין ההומלסים,
  • 13:02 - 13:05
    על חלק מהפשעים האלימים שאנחנו עדיין חווים.
  • 13:05 - 13:09
    אבל הייתי אומר שאני חושב שכחברה,
    יהיה זה חכם אם נחזור
  • 13:09 - 13:11
    לאותם סיפורים תנ"כיים ישנים
    שלמדנו בילדותנו,
  • 13:12 - 13:13
    ונבין שדבר ראשון,
  • 13:13 - 13:15
    עלינו להתחיל לראות זה את זה כשכנים,
  • 13:15 - 13:17
    שכשאנחנו רואים מישהו אחר מאתנו,
  • 13:17 - 13:22
    הוא לא צריך לשקף את הפחדים שלנו,
    החרדות שלנו, חוסר הביטחון שלנו,
  • 13:22 - 13:26
    הדעות הקדומות שלימדו אותנו --
    אלא אנחנו צריכים לראות את עצמנו.
  • 13:26 - 13:28
    עלינו לראות את האנושיות המשותפת לכולנו.
  • 13:28 - 13:29
    כיוון שאני חושב שברגע שאנחנו נעשה את זה,
  • 13:29 - 13:33
    אנחנו יכולים לעשות את
    העבודה החשובה יותר של שיפוץ הדרך.
  • 13:33 - 13:35
    כיוון ששוב, אני מבין חלק מהמאזינים אומרים,
  • 13:35 - 13:39
    "ובכן, ראש העיר טאבס, אנחנו מדברים
    על אלימות מבנית ואלימות כזו,
  • 13:39 - 13:41
    אבל אתה עומד על הבמה.
  • 13:41 - 13:44
    שהמבנים לא יכולים להיות כאלה נוראיים
    אם אתה יכולת לצמוח מתוך העוני,
  • 13:44 - 13:47
    יש לך אבא בכלא, ללמוד בסטנפורד,
  • 13:47 - 13:49
    לעבוד בבית הלבן ולהפוך לראש העיר."
  • 13:49 - 13:54
    והייתי עונה בכך שהמונח לזה הוא חריגות.
  • 13:54 - 13:58
    כלומר שאנחנו מכירים בכך שזה חריג
    עבור אנשים להימלט מהמבנים.
  • 13:58 - 13:59
    כלומר, במילים שלנו,
  • 13:59 - 14:03
    אנחנו מבינים שהדברים שאנחנו רואים
    בעולם שלנו הם מתוכננים מראש.
  • 14:03 - 14:06
    ואני חושב שהמשימה שלנו, כ- TED-רים,
  • 14:06 - 14:09
    וכאנשים טובים, אנשים צודקים,
    אנשים מוסריים,
  • 14:09 - 14:14
    הוא ממש לעשות את העבודה הקשה הדרושה
    שהיא לא רק להחזיק ידיים כשכנים,
  • 14:14 - 14:16
    אלא להשתמש בידיים שלנו כדי
    לשפץ את הדרך שלנו,
  • 14:16 - 14:20
    דרך שבמדינה הזו
    היתה מלאה בדברים כמו גזענות לבנה.
  • 14:20 - 14:24
    דרך שבמדינה הזו
    היתה מלאה בדברים כמו מיזוגניה.
  • 14:24 - 14:27
    דרך שלא עובדת עבור יותר מדי אנשים.
  • 14:27 - 14:32
    ואני חושב שכיום, מחר וב-2020
    יש לנו את ההזדמנות לשנות את זה.
  • 14:32 - 14:33
    אז לסיום,
  • 14:35 - 14:38
    אני התחלתי בסיפור מלפני תשע שנים
    ואסיים באחד.
  • 14:38 - 14:40
    אז אחרי שבן דוד שלי נרצח,
  • 14:40 - 14:42
    היה לי את המזל לבקר בסיור של נוסעי החירות
  • 14:42 - 14:45
    עם חלק מנוסעי החירות המקוריים.
  • 14:45 - 14:48
    והם לימדו אותי הרבה על שיפוץ הדרך.
  • 14:48 - 14:51
    אדם אחד במיוחד, בוב סינגלטון,
    שאל אותי שאלה
  • 14:51 - 14:54
    שאשאל אתכם לסיום היום.
  • 14:54 - 14:58
    היינו בדרכנו לאניסטון, אלבמה,
    והוא אמר, "מייקל",
  • 14:58 - 15:00
    ואני אמרתי, "כן, אדוני".
  • 15:00 - 15:04
    הוא אמר, "עצרו אותי ב-4 באוגוסט 1961.
  • 15:04 - 15:07
    עכשיו, למה היום הזה חשוב?"
  • 15:07 - 15:09
    ועניתי, "ובכן, נעצרת,
  • 15:09 - 15:12
    אם לא היית נעצר,
    לא היינו היום על האוטובוס הזה.
  • 15:12 - 15:15
    אם לא היינו על האוטובוס הזה,
    לא היו לנו את הזכויות מהם אנחנו נהנים היום".
  • 15:15 - 15:17
    והוא גלגל את עיניו ואמר, "לא, בן."
  • 15:17 - 15:19
    הוא אמר, "באותו יום ברק אובמה נולד".
  • 15:20 - 15:24
    ואז הוא אמר שלא היה לו מושג
    שהבחירה שהוא עשה
  • 15:24 - 15:26
    לשפץ את הדרך
  • 15:26 - 15:27
    תסלול את הדרך,
  • 15:27 - 15:30
    כך שילד שנולד כאזרח מדרגה שניה,
  • 15:30 - 15:34
    שלא יוכל אפילו לקבל כוס מים בדלפק,
  • 15:34 - 15:37
    תהיה לו את ההזדמנות,
    50 שנה לאחר מכן, להיות נשיא.
  • 15:37 - 15:39
    אז הוא הסתכל עלי ואמר,
  • 15:39 - 15:42
    "מה אתה מוכן לעשות היום
  • 15:42 - 15:44
    כך שבעוד חמישים שנה
  • 15:44 - 15:46
    לילד שנולד תהיה את ההזדמנות להיות נשיא?"
  • 15:46 - 15:49
    ואני חושב, TED, זאת השאלה שלפנינו היום.
  • 15:49 - 15:52
    אנחנו יודעים שהמצב מסובך.
  • 15:52 - 15:54
    אני חושב שמה שראינו לאחרונה הוא לא נורמלי
  • 15:54 - 15:57
    אלא השתקפות של מערכת שתוכננה
  • 15:57 - 15:59
    להפיק תוצאות כל כך משוגעות.
  • 15:59 - 16:01
    אבל אני חושב שזאת גם הזדמנות.
  • 16:01 - 16:04
    כי אותם מבנים שירשנו אינם פעולות אלוהיות
  • 16:04 - 16:06
    אלא פעולותיהם של אנשים ונשים,
    הם תוצאות של מדיניות,
  • 16:06 - 16:09
    הם שייכות לפוליטיקאים כמוני,
    שנבחרו על ידי בוחרים כמוכם.
  • 16:09 - 16:12
    ויש לנו את הבחירה וההזדמנות הענקית
  • 16:12 - 16:14
    לעשות משהו לגבי זה.
  • 16:14 - 16:18
    אז השאלה שלי היא:
    מה אתם מוכנים לעשות היום
  • 16:18 - 16:21
    כך שילד שנולד היום,
    בעוד חמישים שנה
  • 16:21 - 16:26
    לא יוולד לחברה השקועה בגזענות לבנה;
  • 16:26 - 16:29
    לא יוולד לתוך חברה
    מלאה במיזוגניה;
  • 16:30 - 16:33
    לא יוולד לתוך חברה מלאה
    בהומופוביה וטרנספוביה
  • 16:34 - 16:36
    ואנטישמיות ואיסלמפוביה ויכולתנות,
  • 16:36 - 16:38
    וכל הפוביות והאיזמים?
  • 16:38 - 16:41
    מה אנחנו מוכנים לעשות היום,
  • 16:41 - 16:42
    כך שבעוד חמישים שנה מהיום
  • 16:42 - 16:45
    תהיה לנו דרך בחברה שלנו שבנויה כדי
  • 16:45 - 16:49
    לשקף מה שאנחנו תופסים כמובן מאליו?
  • 16:49 - 16:52
    שכל האנשים, שכל הנשים,
  • 16:52 - 16:54
    שאפילו כל האנשים הטרנס
  • 16:54 - 16:55
    נולדו שווים זה לזה
  • 16:56 - 16:59
    וקיבלו מהאל זכויות מסוימות, בלתי מעורערות,
  • 16:59 - 17:04
    כולל הזכות לחיים, לחירות ולשאיפה לאושר.
  • 17:04 - 17:05
    תודה רבה.
  • 17:05 - 17:12
    (מחיאות כפיים)
Title:
הכוח הפוליטי שמאחורי שכנות טובה
Speaker:
מייקל טאבס
Description:

מייקל טאבס הוא ראש העיר הצעיר ביותר בהיסטוריה האמריקאית שמייצג עיר בעלת יותר מ100,000 תושבים - והמדיניות שלו מעוררת שיח לאומי. בהרצאה המעוררת הזו, הוא מספר כיצד ילדותו בעוני ואלימות בסטוקטון, קליפורניה עיצבה את חזונו הנועז לשינוי והמחויבות שלו להתנהל כראש עיר כשכן, לא כפוליטיקאי. "כשאנחנו רואים מישהו שונה מאתנו, עלינו לא לשקף את הפחדים, החרדות וחוסר הביטחון שלנו", הוא אומר, "עלינו לראות את האנושיות המשותפת לכולנו".
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDTalks
Duration:
17:25

Hebrew subtitles

Revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.