The Dark Ages...How Dark Were They, Really?: Crash Course World History #14

John Green teaches you about the so-called Dark Ages, which it turns out weren't as uniformly dark as you may have been led to believe. While Europe was indeed having some issues, many other parts of the world were thriving and relatively enlightened. John covers European Feudalism, the cultural blossoming of the Islamic world, and the scientific and artistic advances in China, all during these "Dark Ages." Along the way, John will raise questions about the validity of Europe's status as a continent, reveal the best and worst years of his life, and frankly state that science and religion were once able to coexist.

היי, שמי ג'ון גרין;

זה קורס מזורז בהיסטוריה עולמית,

והיום נדבר על ימי הביניים,

שהיו אולי הדוגמא המחפירה ביותר
לאירוצנטריות בכל ההיסטוריה,

וזה אומר הרבה.

(אנחנו אירופה! קו גריניץ' עובר
דרכנו; אנחנו במרכז כל מפה;

ואנחנו נחשבים יבשת אפילו
שאנחנו לא יבשת.)

אבל בואו נתחיל היום עם בוחן פתע:

איזו הייתה השנה הטובה ביותר בחייכם,

ואיזו הייתה השנה הגרועה ביותר?

מר גרין, מר גרין!

הטובה ביותר, 1994, הגרועה ביותר, 1990.

אוה, אני מהעבר. זה נעשה כל כך הרבה
יותר טוב, וכל כך הרבה יותר גרוע.

לשנה הגרועה ביותר אבחר ב-2001;
השנה הטובה ביותר היא 2006.

טוב, עכשיו תורכם, תלמידים יקרים:

שתפו אותי בשנים הטובות והגרועות ביותר
שלכם בתגובות, במהלך הפתיח.

טוב, אז תגלו במהרה
שהשנה הגרועה ביותר שלכם,

הייתה השנה הטובה ביותר של מישהו אחר.

כך גם בהיסטוריה.

התקופה בין 600 ו-1450 לספירה נקראת
לעתים קרובות 'ימי הביניים' באירופה,

משום שהיא התרחשה בין
תקופת האימפריה הרומית -

בהנחה שאתם שוכחים מהביזנטים -

ובין תחילת העידן המודרני.

ולפעמים היא נקראת "הימים האפלים",
משום שהייתה חשוכה כביכול.

אבל האם העידן הזה באמת היה כה חשוך?

תלוי מה אתם רואים כמדכא.

אם אתם אוהבים ערים ושירה נפלאה,

אז ימי הביניים אכן היו חשוכים למדי באירופה.

אבל אם, כמוני, שני
הדברים החביבים עליכם

הם לא למות ממלחמות
ולא למות ממשהו אחר,

אז ימי הביניים באמת לא היו גרועים כל כך -

לפחות עד שהגיעה המגיפה השחורה במאה ה-14.

ובינתיים, מחוץ לאירופה,

ימי הביניים היו באמת עידן של נאורות.

אבל נדבר קודם על אירופה המשעממת.

בואו נלך לבועת המחשבה.

באירופה בימי הביניים היו פחות מסחר,
פחות ערים ופחות יצוא תרבותי,

בהשוואה לאימפריה הרומית המקורית.

לונדון ופריז היו מלכודות אש מצחינות,

שלא נהנו ממערכת הביוב המסודרת
שהייתה למקומות כמו מוהנג'ו דארו

בציוויליזציית עמק האינדוס,
5,000 שנים קודם לכן,

ובטח שלא כמו שהייתה לרומא.

אבל עם פחות ממשלות חזקות,

המלחמות היו, לפחות, קטנות יותר,
וזו אחת הסיבות שהאירופאים שחיו בימי הביניים -

אוח, בועת המחשבה,
ידעתי שתעשי את זה.

בכל מקרה, אנשי ימי
הביניים חיו חיים ארוכים מעט יותר -

תוחלת החיים הייתה 30 -

בהשוואה לאירופאים בתקופת האימפריה הרומית -

בה תוחלת החיים הייתה 28.

במקום ממשלות ריכוזיות,

אירופה בימי הביניים נשלטה על ידי פאודליזם,

מערכת פוליטית המבוססת
על יחסים הדדיים בין לורדים,

שבבעלותם היו מרבית
הקרקעות, ווסלים,

שהגנו על הקרקע וזכו להתלבש
כאבירים בתמורה להצהרת נאמנות למלך.

הלורדים היו גם הם וסלים
של לורדים חשובים יותר

כשהחשוב מכולם היה המלך.

מתחת לאבירים היו איכרים,

שעשו את העבודה האמיתית בשטח
בתמורה להגנה מפני שודדים ואיומים אחרים.

הפאודליזם היה גם מערכת כלכלית,

בה האיכרים עיבדו את הקרקע ושמרו
חלק מן התפוקה כדי להאכיל את עצמם,

ואת השאר נתנו לבעל הקרקע אותה עיבדו.

קנה המידה הקטן והמקומי של
המערכת הפיאודלית היו מושלמים

עבור הזמן והמקום, בהם האיומים לביטחונם
של האנשים היו גם הם בקנה מידה קטן ומקומי.

אך כמובן,

מערכת זו חיזקה את הסטטוס-קוו -

לא הייתה חירות רבה,
ולא ניידות חברתית כלל:

האיכרים מעולם לא היו
יכולים להתקדם ולהיות לורדים,

והם כמעט לא עזבו את כפרם מעולם.

תודה, בועת המחשבה.

עובדה מעניינת נוספת
מנקודת המבט של ההיסטוריה העולמית:

התדרדרות זו מאימפריה למקומיות
התרחשה במקומות רבים בזמנים שונים.

ובזמנים של מצוקה פוליטית קיצונית,

כמו לאחר נפילת שושלת האן בסין,

העוצמה נוטה לעבור לידיהם של
לורדים מקומיים,

שבאפשרותם להגן על איכריהם
טוב יותר מאשר המדינה.

אנו שומעים על כך רבות בהיסטוריה הסינית,
וגם באפגניסטן של ימינו,

אך במקום להיקרא לורדים פאודליים,
בעלי הקרקעות הללו נקראים מצביאים.

האירוצנטריות מכה שנית.

סיבה נוספת לכך שימי הביניים
נקראים 'הימים החשוכים',

היא שאירופה נשלטה על ידי אמונות תפלות,

ודיונים דתיים משעממים בנוגע לכמות
המלאכים שיכולים להיכנס בראש סיכה.

ולמרות שיש לדבר משמעות מסוימת,

בימי הביניים התקיימו גם תיאולוגים
כדוגמת תומס אקווינס,

שהיה פילוסוף חשוב למדי,

ונשים כמו הילדגרד מבילגן,

שכתבה מוסיקה ליטורגית חשובה

וגם המציאה בערך
את ז'אנר מחזה המוסר.

בהתחשב בכל זאת,

הדברים היו בהחלט
טובים יותר בעולם האיסלאמי,

או דאר אל איסלם.

אז כשעזבנו את המוסלמים בפעם האחרונה,

הם התפשטו מעבר לארצות ערב

וכבשו את הפרובינציות המצריות העשירות
של הביזנטים ואת כל האימפריה הסאסאנית,

והכל בפרק זמן של 100 שנים.

לאחר מכן הרחיבה שושלת אומאייאד את
האימפריה מערבה, לספרד,

והעבירה את עיר הבירה לדמשק,

משום שהיא הייתה קרובה יותר
להתרחשויות, מבחינת האימפריה,

ועדיין הייתה בערב.

זה היה חשוב מאוד לבני אומאייאד,

משום שהם ייסדו היררכיה באימפריה,

לפיה הערבים, כמוהם, היו נעלים,

ולמעשה, הם ניסו למנוע מערבים להתרועע
עם מוסלמים שאינם ערבים ברחבי האימפריה.

זה, כמובן, הרגיז את המוסלמים שלא היו ערבים,

שחשבו כאילו,

"אני לא יודע אם אתה קורא את אותו
קוראן שאנחנו קוראים,

אבל לפי זה, כולנו
אמורים להיות שווים."

ודי מהר מרבית המוסלמים לא היו ערבים,

מה שהקל עליהם להדיח את בני אומאייאד,

כפי שהם עשו ב-750 לספירה.

מחליפיהם, בני אב(הא)סיד, אב(הו)סיד?

רגע...

ברור, צדקתי פעמיים!

טוב,

אז בני אבאסיד היו ממשפחת
אב(הא)סי או אב(הו)סי,

שהגיע מהחלקים המזרחיים יותר,
ולכן גם הפרסיים יותר, של האימפריה האיסלמית.

בני אבאסיד השתלטו ב-750 לספירה,
ואיש לא יכול היה להביס אותם לחלוטין -

עד שב-1258 הם נכבשו על ידי -

חכו לזה -

המונגולים.

בני אבאסיד האמינו ברעיון
המונרכיה התורשתית,

אבל הם הזיזו את
בירת האימפריה לבגדד,

והם קיבלו בקלות רבה בהרבה
מוסלמים לא-ערבים אחרים לעמדות כוח.

ותחת שלטונם של בני אבאסיד,

הדאר-אל-איסלאם קיבל אופי פרסי מובחן,
שמעולם לא ממש אבד.

הח'אליף עיצב את עצמו כעת כמלך המלכים,

בדיוק כמו האחמנים,

ומהר למדי, שלטון הח'אליף
הפך עקיף בהרבה,

בדיוק כמו אצל הפרסים המקוריים.

משמעות הדבר הייתה
ששלטונו היה חלש בהרבה,

ועד 1000 לספירה בערך, הח'אליפות האיסלאמית,
שנראתה כה מרשימה על המפה,

התדרדרה בעצם לסדרה של ממלכות קטנות יותר,

שכל אחת מהן שילמה מס-שפתיים
לח'אליף בבגדד.

זה התרחש חלקית משום שהאימפריה
האיסלמית הסתמכה יותר ויותר על חיילים מהחזית,

במקרה הזה טורקים,

וגם על עבדים שצורפו לשירות הצבאי
על מנת שיהוו את עמוד השדרה של הצבא,

אסטרטגיה שנוסתה בעבר
ופעלה בדיוק אפס פעמים.

כדאי לכם לזכור את זה
אם אי פעם תהפכו לקיסרים.

למעשה, היסטוריון הבית שלנו
מציין שהאסטרטגיה הזו פעלה -

אם הייתם המונגולים.

חשובה יותר מהמונרכיה הפרסית-למראה
שניסו בני אבאסיד להקים,

הייתה פתיחותם לזרים ולרעיונותיהם.

הסובלנות והסקרנות הובילה
לעידן זהב של למידה איסלאמית,

שמרכזו בבגדד.

בני אבאסיד ראו שגשוג תרבותי שלא
נראה כמותו מאז התקופה ההלניסטית.

הערבית החליפה את היוונית, לא רק
כשפת המסחר והדת,

אלא גם כשפת התרבות.

פילוסופיה, רפואה ושירה
נכתבו כולם בערבית,

(למרות שהפרסית נותרה שפה ספרותית חשובה.)

ובגדד הייתה מרכז ההשכלה העולמי,
עם בית החוכמה והספריה העצומה.

המלומדים המוסלמים תרגמו
את עבודות הפילוסופים היווניים,

כולל אריסטו ואפלטון,

וכן עבודות מדעיות
של היפוקרטס, ארכימדס,

ובמיוחד הפיזיקאי גלנוס.

והם תרגמו ושימרו כתבי
יד בודהיסטים,

שבכל מקרה אחר היו אובדים.

המוסלמים ביצעו קפיצות משמעותיות גם ברפואה.

מלומד מוסלמי אחד, אבן סינא,
כתב את קאנון הרפואה (The canon of medicine),

שהפך לספר הלימוד הרפואי הסטנדרטי
במשך מאות שנים,

באירופה ובמזרח התיכון גם יחד.

והאימפריה האיסלמית אימצה
רעיונות מתמטיים מהודו,

כדוגמת האפס, מספר כה מרתק ויפהפה,

שניתן לכתוב עליו פרק שלם,

אבל במקום זאת,
אכתוב עליו שיר אהבה קטן:

אוה, אפס.

אפס קטן ויפה.

הם אומרים שאתה כלום,
אבל אתה הכל בשביל ההיסטוריה המתמטית...

...ובשבילי.

אה, זה הזמן למכתב הפתוח?

מכתב פתוח למדע ולדת:

אבל קודם כל, בואו נראה מה בתא הסודי.

אוה, זיקוקי שמפניה?

סטן, מה אני אמור לעשות עם אלה?

מדע ודת יקרים,

אתם לא אמורים
להסתדר ביחד, וכל זה,

אבל זה לא מה שהתרחש
באימפרייה של בני אבאסיד.

כלומר,

המתמטיקאים המוסלמים
הרחיבו את המתמטיקה במידה כזו,

שכיום אנו קוראים למערכת העשרונית

ולסמלים שאנו משמשים כדי להגדיר
אותה "ספרות ערביות."

והדת הייתה לפחות חלק
ממה שדחף את הלמידה הזו קדימה.

כאילו, הפילוסוף הגדול
אבן ראשד טען

כי הדרך היחידה אל הארה דתית
עברה דרך היגיון אריסטואי.

והמתמטיקאים והאסטרונומים המוסלמים

פיתחו את האלגברה, באופן חלקי,
כדי שהם יוכלו לפשט את חוקי התורשה האיסלמיים.

בנוסף, הם ביצעו קפיצות משמעותיות
בתחום הטריגונומטריה

כדי שאנשים יוכלו להבין לאן לפנות

כשהם מנסים לפנות לכיוון מכה.

עבדתם כה יפה יחד, מדע ודת,

אבל למען האמת, כמו אל וטיפר גור,
לא יכולתם להחזיק מעמד לנצח.

שום דבר מוזהב לא יכול להישאר בעולם הזה,
שום דבר מוזהב לא יכול להישאר.

שלכם,

ג'ון גרין.

בגדד לא הייתה מרכז הלמידה
היחיד בעולם האיסלאמי.

בספרד, קורדובה האיסלמית
הפכה למרכז של אומנות,

ובעיקר ארכיטקטורה.

זה הומחש באופן הטוב ביותר
במסגד הגדול של קורדובה,

שנבנה על ידי שליט אומאייאד
אבד-אל-ראהמן הראשון,

בשנת 785-786 לספירה.

נכון, הבניין הזה,

שעדיין עומד היום והוא אחד
מן המסגדים המדהימים ביותר בעולם,

נבנה באותה תקופה בה
לקחו בערך מיליון שנים

לסיים את הקתדרלות של ימי הביניים.

המוסלמים בספרד היו גם מהנדסים
השווים ברמתם לרומאים.

אמות המים בקורדובה הביאו
מי שתייה אל תוך העיר,

והמלומדים המוסלמים הובילו
את מדע החקלאות,

שיפרו סוגים שונים של יבולים,

ואפשרו לחייהם של הספרדים
להיות ארוכים יותר ורעבים פחות.

כולם רצו לחיות בספרד,

אפילו הפילוסוף היהודי
הגדול ביותר, הרמב"ם,

רצה לחיות בספרד,
אבל לצערו הוא גורש

והגיע בסופו של דבר
לאלכסנדריה שבמצרים.

שם הוא כתב את כתב ההגנה
על ההיגיון שזכה לשם האדיר,

מורה נבוכים.

אני מתרגם את הכותרת, כמובן,
משום שהטקסט המקורי נכתב...

...בערבית.

בינתיים, בסין התרחש
עידן זהב בפני עצמו:

שושלת טאנג הפכה את הממשלה
הסינית לסוג של מריטוקרטיה,

ושלטה על פני יותר מ-80 מיליון איש
שחיו על ארבע מיליון מילין רבועים.

והם היו כובשים את כל מרכז אסיה,

אילולי בני אבאסיד,

בהם הם נלחמו בקרב החשוב
ביותר ששמעתם עליו מימיכם,

הקרב על נהר הטאלאס.

זה היה קרב עלי-פרייז'ר של המאה השמינית.

בני אבאסיד ניצחו, מה שהגדיר
בסופו של דבר למי הייתה השפעה ואיפה,

כשבני אבאסיד שלטו ממערב לנהר,
וסין שלטה ממזרח.

שושלת טאנג הפיקה גם אומנות
מדהימה שנסחרה ברחבי אסיה.

חלק גדול מן הפסלים המפורסמים
ביותר של שושלת טאנג

הציגו דמויות
לא-סיניות במובהק,

מה שמדגים, שוב,
את המגוון באימפריה.

תקופת טאנג הייתה גם
עידן זהב בכל הנוגע לשירה הסינית,

עם אמנים ראויים-לציון כמו דו-פו ולי-בו
שעסקו באומנותם,

בעידוד הממשלה הרשמית.

ושושלת סונג,
שעמדה בין 960 ו-1258,

הייתה אפילו יותר שולטת.

עד למאה ה-11,

חרשי המתכת הסינים הפיקו כמות ברזל

השווה לזו שאירופה הייתה
יכולה להפיק במאה ה-18.

בחלק מן הברזל נעשה
שימוש לבניית מחרשות חדשות,

שאפשרו לחקלאות לפרוח,

ובכך תמכו בצמיחת האוכלוסיה.

הפורצלן היה באיכות כה גבוהה,
עד שהוא נשלח ברחבי העולם,

ולכן הוא נקרא "חרסינה", מלשון "סין".

התרחש מסחר כה רב, שלסינים
אזלה המתכת ששימשה למטבעות,

והדבר הוביל לחידוש נוסף -

כסף מנייר.

ועד למאה ה-11,
הסינים כתבו קבלות

על רכישות של
תערובת חנק, גופרית ופחם

שאנו מכירים כיום כאבקת שריפה.

התפתחות זו הפכה לעניין די
גדול במהלך ההיסטוריה,

היות והיא סללה את הדרך

ללחימה המודרנית
ולפירוטכניקה בהופעות רוק, ו-

אהההה, זו הסיבה.

לא כל כך חשוך, אחרי הכל.

תודה שצפיתם, נתראה בשבוע הבא.

קורס מזורז הופק ובוים
על ידי סטן מולר,

מנהלת התסריט שלנו
היא דאניקה ג'ונסון,

הצוות הגרפי הוא Thought Bubble,

התוכנית נכתבה על ידי המורה שלי
להיסטוריה בתיכון, ראול מאייר, ועל ידי.

הביטוי השבועי בשבוע שעבר
היה גם עצה טובה:

תפסיקו לעשן!

אם אתם רוצים להציע ביטויים שבועיים
עתידיים או לנחש את הביטוי של השבוע,

אתם יכולים לעשות זאת בתגובות,

שם אתם יכולים גם לשאול שאלות
בנוגע לסרטון של היום,

שיענו על ידי צוות ההיסטוריונים שלנו.

אם אהבתם את הסרטון של היום,

אנא לחצו על כפתור האגודל המורה מעלה.

אתם יכולים גם לעקוב אחרינו בטוויטר,
בכינוי @thecrashcourse, או בפייסבוק.

יש לינקים בפרטי הסרטון.

הכותב וההיסטוריון שלנו, ראול מאייר,

מפרסם בטוויטר גם בחני פתע
אדירים על הקורס המזורז,

אז יש לינק גם כדי לעקוב אחריו,
ואחריי, אתם יודעים,

כי אני נרקיסיסט.

אנחנו יכולים להיות יבשת

אפילו שאנחנו לא יבשת...

אנחנו יכולים להיות יבשת

אפילו שאנחנו לא יבשת...

אנחנו יכולים להיות יבשת

אפילו שאנחנו לא יבשת...