< Return to Video

מה רע בלמות? | לסלי הייזלטון | TEDxסיאטל

  • 0:13 - 0:17
    אני יודעת שרוב האנשים חרדים מהמוות,
  • 0:17 - 0:19
    אבל אני חרדה ממסיבות קוקטייל.
  • 0:19 - 0:22
    (צחוק)
  • 0:22 - 0:25
    אני לא טובה מאד
    בפטפוטים החברתיים הרגילים,
  • 0:25 - 0:27
    אז אם משקים אותי שני משקאות,
  • 0:27 - 0:29
    אין לדעת מה יתפרץ ממני.
  • 0:29 - 0:31
    (צחוק)
  • 0:32 - 0:37
    למשל, מה שקרה באירוע כזה,
    בחצי המרטיני השני.
  • 0:38 - 0:43
    נכנסתי לשיחה עם אוהד נלהב
    של תנועת "די להזדקנות" -
  • 0:44 - 0:47
    אתם יודעים, החזון הזה,
    של חיים ארוכים באופן קיצוני,
  • 0:47 - 0:52
    הלהיט של המיליארדרים מעמק הסיליקון
    שחושבים שאסור להם למות.
  • 0:53 - 0:59
    אחד מהם ממש התפאר פעם
    שהוא בולע 150 תוספי תזונה ביום
  • 0:59 - 1:02
    כדי להדוף את המוות -
  • 1:03 - 1:05
    פעילות שבוודאי כילתה קרוב לשעה
  • 1:05 - 1:08
    שלא לדבר על דופן הקיבה.
  • 1:08 - 1:10
    (צחוק)
  • 1:10 - 1:15
    לא נראה שהאיש איתו שוחחתי
    רואה בזה משהו מוזר.
  • 1:15 - 1:17
    הוא היה בערך במחצית גילי -
  • 1:18 - 1:20
    פחות מחצי, למען האמת -
  • 1:20 - 1:25
    היות שמותו היה בבירור מציאות מוחשית
    בעיני יותר מאשר בעיניו,
  • 1:25 - 1:29
    הוא הניח בטעות שאני חיה
    בפחד מוות מפניו.
  • 1:30 - 1:33
    הוא נראה מזועזע למדי
    שזה לא כך.
  • 1:33 - 1:36
    למעשה, נראה שלדעתו,
    שוויון-הנפש שלי ביחס למוות
  • 1:36 - 1:39
    הוא הודאה באיזשהו כשלון מצידי.
  • 1:41 - 1:44
    "איך את מסוגלת לקבל מגבלות
    שאינם הכרח המציאות?" הוא שאל.
  • 1:44 - 1:47
    "הביוטכנולוגיה יכולה לשים קץ להזדקנות,
  • 1:47 - 1:50
    "ואולי אפילו למוות עצמו."
  • 1:52 - 1:54
    ואז זה התפרץ ממני.
  • 1:54 - 1:56
    (צחוק)
  • 1:59 - 2:03
    "אבל מה לא בסדר בלמות?"
    שאלתי.
  • 2:04 - 2:06
    השאלה הבהילה והשתיקה אותו,
  • 2:06 - 2:09
    ולמען האמת,
    היא קצת הבהילה גם אותי.
  • 2:10 - 2:13
    מעולם לפני כן לא חשבתי
    לשאול את השאלה המסוימת הזאת,
  • 2:13 - 2:15
    וודאי שלא בצורה כה בוטה,
  • 2:15 - 2:16
    אבל, מעת שהיא נשאלה -
  • 2:16 - 2:19
    מרחפת באדי האלכוהול שבינינו -
  • 2:19 - 2:22
    (צחוק)
  • 2:23 - 2:25
    הסתבר שהיא קולעת לעצם העניין,
  • 2:26 - 2:31
    כי הכל חושבים שמובן מאליו
    שכולנו פוחדים מהמוות.
  • 2:31 - 2:34
    תשאלו אנשים אם הם פוחדים -
  • 2:34 - 2:35
    ואני אכן שאלתי,
  • 2:35 - 2:37
    אם כי בד"כ לא במסיבות -
  • 2:37 - 2:41
    והרוב יענו, "כן, כמובן!"
  • 2:41 - 2:45
    וייראו כאילו הם מעדיפים להיות
    בכל מקום, רק לא במחיצתכם.
  • 2:46 - 2:48
    היה פסיכולוג בשם וויליאם ג'יימס,
  • 2:48 - 2:51
    שכינה את המוות "הרקע המרושע,"
  • 2:51 - 2:55
    ו"התולעת שבלב השאיפה האנושית לאושר."
  • 2:56 - 2:58
    או המשורר פיליפ לארקין,
  • 2:58 - 3:01
    שהצטיין בענייני תולעים
    שמצויות בליבם של דברים
  • 3:01 - 3:03
    וכתב על נדודי-שינה מלאי אימה
  • 3:03 - 3:07
    מפני מה שכינה:
    "הריק המוחלט והנצחי."
  • 3:09 - 3:12
    אבל מסתבר שאני גרועה
    בענייני דברים שמובנים מאליהם,
  • 3:12 - 3:15
    בדיוק כמו במסיבות קוקטייל.
  • 3:15 - 3:18
    כשמשהו נראה כה ברור
    עד שאין כל שאלה לגביו,
  • 3:18 - 3:21
    אז בדיוק אני מתחילה להעלות שאלות.
  • 3:22 - 3:24
    כי מה שאנו רואים כמובן מאליו
  • 3:24 - 3:29
    הוא אולי משהו
    שלא חשבנו עליו היטב.
  • 3:31 - 3:32
    תוכלו אולי לומר
  • 3:32 - 3:36
    שאין לי ברירות רבות
    אלא לחשוב על עצם עניין מותי
  • 3:36 - 3:38
    היות שכבר הייתי קרובה אליו
    מספר פעמים.
  • 3:39 - 3:43
    במזרח התיכון
    ירו עלי כשהייתי בשליחות עיתונאית,
  • 3:43 - 3:44
    הפגיזו אותי כאזרחית,
  • 3:44 - 3:47
    ספגתי איומים מבריונים ימניים.
  • 3:47 - 3:52
    אבל הכי קרוב שהגעתי אל המוות
    היה בזכותי בלבד.
  • 3:52 - 3:54
    איבדתי את השליטה על מכונית
  • 3:54 - 3:59
    בסיבוב השלישי של מסלול מירוצים
    במערב התיכון האמריקני,
  • 3:59 - 4:01
    ובמה שנדמה כאיטיות אינסופית
  • 4:01 - 4:03
    התהפכתי,
  • 4:03 - 4:07
    שוב ושוב וכן, שוב.
  • 4:08 - 4:15
    וכשהתהפכתי, משפט אחד ויחיד הידהד במוחי
    כמו איזו מנטרה:
  • 4:16 - 4:21
    "זאת," חשבתי ללא הרף,
    "דרך ממש מטופשת למות."
  • 4:21 - 4:23
    (צחוק)
  • 4:29 - 4:31
    תגובתי הראשונה,
  • 4:31 - 4:33
    כשהמכונית עצרה סוף-סוף
    ומצאתי שאני עדיין בחיים,
  • 4:33 - 4:35
    היתה פליאה,
  • 4:35 - 4:37
    ואחריה גל של הכרת-תודה
  • 4:37 - 4:40
    למי שזה לא יהיה
    שהמציא את קסדת הבטיחות.
  • 4:40 - 4:41
    (צחוק)
  • 4:41 - 4:43
    ורק מאוחר יותר עלתה בדעתי השאלה,
  • 4:43 - 4:47
    "למה בדיוק היה כל-כך מטופש למות ככה?"
  • 4:48 - 4:51
    כלומר, מהי לדעתי דרך נבונה למות?
  • 4:51 - 4:53
    (צחוק)
  • 4:53 - 4:57
    מדוע בכלל שאלתי שאלה כזאת?
  • 4:57 - 5:02
    ותשובתי היחידה לכך היא:
    יהירות אינטלקטואלית.
  • 5:03 - 5:08
    מה זאת אומרת? ברור שאני
    נבונה מכדי למות באופן טפשי.
  • 5:08 - 5:10
    (צחוק)
  • 5:13 - 5:17
    נראה שלא רק חיי
    נורא משמעותיים עבורי,
  • 5:17 - 5:19
    אלא גם מותי -
  • 5:20 - 5:21
    למרות שאם הייתי מתה,
  • 5:21 - 5:25
    לא הייתי בסביבה
    כדי להעריך כמה זה משמעותי.
  • 5:26 - 5:28
    למען האמת, לא הייתי בסביבה
    כדי להעריך שום דבר,
  • 5:29 - 5:32
    ולכן, טוב שאני לא דתיה,
  • 5:32 - 5:36
    כי מסתבר שאז הייתי נשארת בסביבה
  • 5:36 - 5:39
    במשהו שמכונה "החיים שלאחר המוות".
  • 5:40 - 5:45
    וזה, בלשון עדינה,
    מחשבה מפכחת;
  • 5:45 - 5:48
    כי זה אומר שלא רק
    שלעולם אינך ממש מתה,
  • 5:48 - 5:51
    אלא שמה שאת עושה בחיים האלה
  • 5:51 - 5:55
    חורץ את גורלך באילו שהם
    חיים משוערים בהמשך.
  • 5:56 - 5:59
    במלים אחרות,
    לחיים שאת חיה בפועל
  • 5:59 - 6:02
    אין שום ערך בפני עצמם;
  • 6:03 - 6:05
    בעצם, לא במלים אחרות,
  • 6:05 - 6:08
    אלא במילותיו של מטיף-העל המשפיע
    ריק וורן,
  • 6:08 - 6:11
    זה מ"חיים עם מטרה".
  • 6:12 - 6:14
    "העולם," הוא אומר -
  • 6:14 - 6:17
    ואני לא ממציאה את זה -
  • 6:17 - 6:21
    "העולם הוא שטח היערכות,
    ביה"ס היסודי,
  • 6:21 - 6:25
    "האימון שלכם לקראת חיי הנצח."
  • 6:27 - 6:30
    החיים כשיעור הכנה?
  • 6:31 - 6:33
    הרי כך הם הופכים להיות
    סתמיים לגמרי.
  • 6:34 - 6:35
    וגם באופן הבא:
  • 6:35 - 6:39
    הרי מה שמציעים נביאי האלמוות
    של עמק הסיליקון
  • 6:40 - 6:43
    מתמצה למעשה בגירסה חילונית
    של אותו הדבר בדיוק.
  • 6:43 - 6:46
    אפילו אם איתם
    את נשארת בגוף שלך
  • 6:46 - 6:49
    במקום להתאייד לאיזה מצב חסר-גוף.
  • 6:50 - 6:54
    אז ישנו אחד ממייסדי "פייפאל",
    פיטר תיל
  • 6:54 - 6:57
    שאומר - ואני מצטטת -
  • 6:58 - 7:03
    "אם אנשים יחשבו שהם ימותו,
    זה ייקח מהם את כל המוטיבציה."
  • 7:03 - 7:05
    (צחוק)
  • 7:06 - 7:08
    יש עוד!
  • 7:08 - 7:09
    (צחוק)
  • 7:10 - 7:16
    "רעיון האלמוות,"
    הוא אומר, "מעורר מוטיבציה."
  • 7:19 - 7:23
    כמי שמגוחכת דיה להעלות בדעתה
    שהיא עתידה למות,
  • 7:23 - 7:27
    אני מוצאת שהקשקשת של תיל מדהימה.
  • 7:27 - 7:31
    הוא מקטין את הקיום האנושי
    למונחי ניהול תאגידי,
  • 7:32 - 7:34
    לדיבורי מוטיבציה.
  • 7:35 - 7:39
    נראה שהוא חושב
    שהמוות מפקיע כל ערך מחיינו,
  • 7:40 - 7:44
    והוא מניח שהחיים
    הם עניין של מדדים בלבד;
  • 7:45 - 7:49
    ערכם נמדד במשהו קל לחישוב
    כמו שנים.
  • 7:50 - 7:54
    בעולמו של תיל,
    מה שעוזר לנו לקום בבוקר
  • 7:54 - 7:57
    איננו חדוות החיים
    שאנו חיים עכשיו,
  • 7:57 - 8:02
    אלא התקווה שנמשיך לקום בבוקר לנצח.
  • 8:04 - 8:08
    בעיני, יש רק מעט דברים מדכאים יותר.
  • 8:08 - 8:10
    (צחוק)
  • 8:13 - 8:16
    (מחיאות כפיים)
  • 8:17 - 8:20
    חלומו של תיל הוא הסיוט שלי.
  • 8:20 - 8:21
    (צחוק)
  • 8:21 - 8:23
    ואם תחשבו על זה לרגע,
  • 8:23 - 8:26
    זהו אולי גם הסיוט שלכם.
  • 8:27 - 8:29
    בואו נעזוב את השיקולים המעשיים,
  • 8:29 - 8:32
    כמו, מי בכלל יכול להרשות לעצמו
    לחיות לנצח.
  • 8:32 - 8:35
    נכון, זה אולי שיקול פחות חשוב
    אם אתה מיליארדר,
  • 8:35 - 8:37
    אבל רק מעט פחות,
  • 8:37 - 8:39
    כי כל כמות של מיליארדי דולרים
  • 8:39 - 8:42
    היא רק טיפה בים הנצח הפיננסי.
  • 8:43 - 8:47
    במקום זה אני מבקשת מכם לחשוב
    איך זה יהיה, לחיות לנצח,
  • 8:47 - 8:51
    איך יהיה סתם להמשיך,
  • 8:51 - 8:55
    כמו ארנב הצעצוע הוורוד
    בפרסומת הישנה לסוללות,
  • 8:55 - 8:57
    הולך וחובט בתוף הפח שלו.
  • 8:57 - 8:59
    (צחוק)
  • 9:00 - 9:03
    ולמעשה, יש לנו מושג מסוים
    איך זה יהיה.
  • 9:03 - 9:06
    זה מסתתר בדיבור שלנו.
  • 9:06 - 9:08
    כשאנו אומרים שישבנו בהרצאה
  • 9:08 - 9:12
    והיא נמשכה ונמשכה
    כאילו לעולם לא תסתיים,
  • 9:12 - 9:15
    או כשאנו מתלוננים על פטפוט בלתי-פוסק,
  • 9:15 - 9:20
    או מתארים סרט גרוע שלא נגמר.
  • 9:21 - 9:24
    במודע או לא,
    אנו מבינים שללא סוף
  • 9:24 - 9:28
    החיים ייהפכו למרחב שטוח
    ונטול-תווים:
  • 9:28 - 9:33
    סתם דבר אחרי דבר,
    לנצח, פשוטו כמשמעו.
  • 9:33 - 9:36
    האינסופיות תינוק מאיתנו את לשד הקיום,
  • 9:36 - 9:38
    קיום שנעקרה ממנו המשמעות.
  • 9:39 - 9:42
    זה ישאיר אותנו עם תחושת
    חדגוניות וחוסר-טעם:
  • 9:42 - 9:44
    סימן היכר של הדכאון הכרוני.
  • 9:46 - 9:50
    אז הדבר האחרון שאני רוצה
    הוא לא למות לעולם.
  • 9:51 - 9:54
    יש לי אפס רצון לחיות לנצח,
  • 9:54 - 9:58
    כי האלמוות איננו משהו
    שיש לייחל לו באדיקות,
  • 9:58 - 10:01
    אלא להיפך:
    זו קללה.
  • 10:02 - 10:04
    חישבו על האגדה היוונית,
  • 10:04 - 10:07
    על סיזיפוס שמגלגל לנצח
    את הסלע במעלה ההר,
  • 10:07 - 10:09
    מבלי להגיע לפסגה לעולם.
  • 10:09 - 10:12
    או על סיפורי שדים וערפדים,
  • 10:12 - 10:16
    עם המתים המהלכים שנידונים
    לחיי-רפאים אינסופיים.
  • 10:17 - 10:20
    או אפילו על גיבור קומיקס
    כמו סופרמן,
  • 10:20 - 10:24
    שבניגוד לקלארק קנט רגיל,
    נידון לחיות לנצח,
  • 10:24 - 10:29
    ולעולם לא יחיה, יאהב וימות
    כמו אדם רגיל.
  • 10:30 - 10:32
    אנו זקוקים לסיומים
  • 10:32 - 10:35
    כי הסוף הכי בסיסי מכולם
    נמצא בתוכנו:
  • 10:36 - 10:38
    יכולתנו למות,
  • 10:38 - 10:39
    היותנו בני-תמותה,
  • 10:39 - 10:43
    שבין היתר,
    מגדירים אותנו כבני-אדם.
  • 10:43 - 10:47
    אנו יצורים סופניים
    בנצח,
  • 10:47 - 10:49
    ואם אנו חיים מתוך מודעות לכך,
  • 10:49 - 10:53
    זה מחדד את הערכתנו לעובדת קיומנו,
  • 10:53 - 10:56
    נותן עומק חדש לרעיון
    של החיים כמסע.
  • 10:57 - 11:02
    ולכן, היותי בת-תמותה
    איננו מבטל משמעות
  • 11:02 - 11:05
    אלא מעניק משמעות.
  • 11:05 - 11:07
    זה מה שעוזר לי להתעורר לחיים.
  • 11:07 - 11:09
    זה מה שאומר:
    "העריכי את זה!
  • 11:09 - 11:11
    "אל תקבלי זאת כמובן מאליו!
  • 11:11 - 11:13
    "כתבי את הספר הבא!
  • 11:13 - 11:15
    "צחקי עם חברייך!
  • 11:15 - 11:16
    "צאי למסעות!
  • 11:17 - 11:19
    "אכלי עוד עשר צדפות!"
  • 11:19 - 11:20
    (צחוק)
  • 11:21 - 11:24
    כי העניין איננו כמה זמן אחיה,
  • 11:24 - 11:26
    אלא איך:
  • 11:27 - 11:29
    ובדעתי לעשות זאת היטב,
  • 11:29 - 11:31
    עד הסוף.
  • 11:32 - 11:33
    תודה לכם.
  • 11:33 - 11:39
    (מחיאות כפיים ותרועות)
Title:
מה רע בלמות? | לסלי הייזלטון | TEDxסיאטל
Description:

התשובה נראית אולי פשוטה, אבל אצל לסלי הייזלטון השאלה הזאת לוקחת אותנו למסע משעשע במפתיע ומעורר מחשבה במשמעותם האמיתית של חיי האלמוות ובשאלה אם אנו באמת רוצים בהם. הייזלטון, "תיאולוגית במקרה" שמרבה להרצות ב-TED, קוראת תיגר בשנינות ובחוכמה על המושגים שלנו לא רק בעניין המוות, אלא גם בשאלה מה זה לחיות היטב.

בתרגום זה:
תנועת "די להזדקנות" - End to Aging" movement
"חיים עם מטרה" - Purpose Driven Life

הרצאה זו ניתנה באירוע TEDx ובפורמט כנסי TED שאורגן באופן עצמאי בידי קהילה מקומית. עוד על כך ב: http://ted.com/tedx
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDxTalks
Duration:
11:41

Hebrew subtitles

Revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.