< Return to Video

כן, שרדתי סרטן, אבל זה לא מה שמגדיר אותי

  • 0:01 - 0:05
    רק הרגע הכרתי אותך באוטובוס,
  • 0:05 - 0:07
    ובאמת שהיינו רוצים להכיר זה את זו,
  • 0:07 - 0:10
    אבל אני חייבת לרדת בתחנה הבאה,
  • 0:10 - 0:14
    אז, אתה הולך לספר לי שלושה דברים על עצמך
  • 0:14 - 0:18
    שפשוט מגדירים אותך כאדם,
  • 0:18 - 0:20
    שלושה דברים על עצמך
  • 0:20 - 0:23
    שיעזרו לי להבין מי אתה
  • 0:23 - 0:27
    שלושה דברים שפשוט מגיעים למהות שלך
  • 0:27 - 0:30
    ומה שאני תוהה
  • 0:30 - 0:34
    הוא, מתוך שלושת הדברים הללו,
  • 0:34 - 0:36
    האם אחד מהם
  • 0:36 - 0:41
    ששרדת איזו טראומה?
  • 0:41 - 0:46
    שרדת סרטן, שרדת אונס,
  • 0:46 - 0:51
    שרדת שואה, שרדת גילוי עריות.
  • 0:51 - 0:55
    האם אי פעם שמתם לב
    שאנחנו נוטים לזהות עצמנו
  • 0:55 - 0:57
    על פי הפצעים שלנו?
  • 0:57 - 1:02
    ואיפה שראיתי של"זהות השורד" הזו
  • 1:02 - 1:04
    יש הכי הרבה השפעות
  • 1:04 - 1:07
    זה בקהילת חולי הסרטן.
  • 1:07 - 1:10
    ואני מסתובבת בקהילה הזו כבר זמן רב,
  • 1:10 - 1:13
    כי אני תומכת בחולים סופניים
    בהוספיס ובבית חולים
  • 1:13 - 1:16
    במשך כמעט 30 שנה.
  • 1:16 - 1:22
    ובשנת 2005, עבדתי במרכז גדול לחולי סרטן
  • 1:22 - 1:24
    כשקיבלתי את החדשות ש..
  • 1:24 - 1:28
    אמא שלי חלתה בסרטן השד.
  • 1:28 - 1:30
    ואז כעבור חמישה ימים,
  • 1:30 - 1:35
    קיבלתי את החדשות שלי יש סרטן השד.
  • 1:35 - 1:38
    אמי ואני יכולות להיות תחרותיות-
  • 1:38 - 1:40
    (צחוק)-
  • 1:40 - 1:44
    אבל באמת לא ניסיתי להתחרות בה
    במקרה זה.
  • 1:44 - 1:46
    למעשה, חשבתי, טוב,
  • 1:46 - 1:48
    אם צריך להיות לך סרטן,
  • 1:48 - 1:50
    זה די נוח לעבוד
  • 1:50 - 1:51
    במקום שמטפל בזה.
  • 1:51 - 1:54
    אבל זה מה ששמעתי מהרבה אנשים עצבניים:
  • 1:54 - 1:56
    מה?
  • 1:56 - 1:57
    את התומכת.
  • 1:57 - 2:00
    את צריכה להיות חסינה.
  • 2:00 - 2:02
    כאילו, אולי הייתי צריכה לקבל
  • 2:02 - 2:04
    רק אזהרה במקום ממש קנס,
  • 2:04 - 2:08
    בגלל שאני מכוחותינו.
  • 2:08 - 2:11
    אז אכן טופלתי במרכז לחולי סרטן
    בו עבדתי,
  • 2:11 - 2:13
    מה שהיה נוח בצורה מדהימה,
  • 2:13 - 2:16
    ועברתי כימותרפיה
  • 2:16 - 2:18
    וכריתת שד, ושתל סיליקון,
  • 2:18 - 2:20
    אז לפני שאומר עוד מילה,
    תנו לי להגיד את זה עכשיו וזהו,
  • 2:20 - 2:25
    זה המלאכותי. (צחוק)
  • 2:25 - 2:28
    גיליתי שאני צריכה לסלק את זה קודם כל,
  • 2:28 - 2:30
    אחרת אראה מישהו אומר
  • 2:30 - 2:32
    "אה, אני יודע שזה זה."
  • 2:32 - 2:35
    ואז אזוז או אעשה מחווה ויגידו
  • 2:35 - 2:37
    "לא, זה זה"
  • 2:37 - 2:40
    אז עכשיו אתם יודעים.
  • 2:40 - 2:42
    למדתי הרבה כשהייתי המטופלת,
  • 2:42 - 2:43
    ואחד מהדברים המפתיעים היה
  • 2:43 - 2:47
    שרק חלק קטן מחווית הסרטן
  • 2:47 - 2:49
    הוא תרופות.
  • 2:49 - 2:54
    מרבית החוויה, היא אודות רגשות ואמונה
  • 2:54 - 2:56
    ולאבד ולמצוא את הזהות שלך
  • 2:56 - 2:58
    ולגלות כוחות
  • 2:58 - 3:02
    וגמישות שמעולם לא ידעת שיש בך.
  • 3:02 - 3:04
    זה להבין
  • 3:04 - 3:07
    שהדברים החשובים ביותר בחיים הם
  • 3:07 - 3:10
    בעצם לא דברים, אלא מערכות יחסים,
  • 3:10 - 3:15
    וזה לצחוק לאור חוסר הוודאות
  • 3:15 - 3:18
    וללמוד שהדרך להתחמק
    כמעט מכל דבר
  • 3:18 - 3:22
    זה להגיד: "יש לי סרטן."
  • 3:22 - 3:25
    אז, הדבר השני שלמדתי היה
  • 3:25 - 3:28
    שאני לא צריכה לאמץ את "שורדת הסרטן"
  • 3:28 - 3:30
    כזהותי,
  • 3:30 - 3:34
    אבל, וואו, ישנם כוחות חזקים
  • 3:34 - 3:37
    שדוחפים אותי לעשות את זה בדיוק.
  • 3:37 - 3:42
    עכשיו, בבקשה, אל תבינו אותי לא נכון.
  • 3:42 - 3:44
    ארגוני סרטן
  • 3:44 - 3:46
    וההנעה לגילוי מוקדם
  • 3:46 - 3:48
    ומודעות לסרטן וחקר הסרטן
  • 3:48 - 3:50
    הפכו את הסרטן לנורמלי,
  • 3:50 - 3:52
    וזה דבר נפלא.
  • 3:52 - 3:54
    עכשיו אנחנו יכולים לדבר על סרטן
  • 3:54 - 3:56
    בלי ללחוש.
  • 3:56 - 4:00
    אנחנו יכולים לדבר על סרטן
    ואנחנו יכולים לתמוך אחד בשני.
  • 4:00 - 4:03
    אבל לפעמים, זה מרגיש
  • 4:03 - 4:05
    כאילו אנשים קצת מגזימים
  • 4:05 - 4:10
    והם מתחילים להגיד לנו איך נרגיש.
  • 4:10 - 4:13
    אז בערך שבוע אחרי הניתוח שלי,
  • 4:13 - 4:16
    היה לנו אורח בבית.
  • 4:16 - 4:19
    זו בטח היתה הטעות הראשונה שלנו.
  • 4:19 - 4:20
    ואל תשכחו
  • 4:20 - 4:22
    שבשלב זה של חיי
  • 4:22 - 4:26
    הייתי תומכת בחולים כבר מעל 20 שנה,
  • 4:26 - 4:28
    ונושאים כמו גסיסה ומוות
  • 4:28 - 4:30
    ומשמעות החיים,
  • 4:30 - 4:33
    אלה הם כל הדברים שאני מקשקשת עליהם כל הזמן.
  • 4:33 - 4:35
    אז בארוחת ערב באותו הערב,
  • 4:35 - 4:38
    האורח שלנו מתמתח עם זרועותיו עד מעל לראשו,
  • 4:38 - 4:41
    ואומר: "את יודעת, דב,
  • 4:41 - 4:45
    עכשיו את באמת תלמדי מה חשוב.
  • 4:45 - 4:48
    כן, את הולכת לעשות שינויים גדולים
  • 4:48 - 4:49
    בחייך,
  • 4:49 - 4:53
    ועכשיו את הולכת להתחיל לחשוב על המוות שלך.
  • 4:53 - 4:57
    כן, הסרטן הזה הוא קריאת ההשכמה שלך."
  • 4:59 - 5:01
    עכשיו, אלו הן מילות זהב
  • 5:01 - 5:03
    כשמגיעות ממישהו שמדבר על
  • 5:03 - 5:06
    נסיונו האישי,
  • 5:06 - 5:08
    אבל כשמישהו אומר לך
  • 5:08 - 5:10
    איך את הולכת להרגיש,
  • 5:10 - 5:12
    זה שטויות במיץ.
  • 5:12 - 5:15
    הסיבה היחידה שלא הרגתי אותו
  • 5:15 - 5:17
    במו ידיי
  • 5:17 - 5:21
    היא כי לא יכולתי להרים את זרוע ימין שלי.
  • 5:21 - 5:26
    אבל כן אמרתי לו מילה מאוד לא יפה,
  • 5:26 - 5:28
    שבאה אחרי מילה רגילה, מה ש-
  • 5:28 - 5:30
    (צחוק)-
  • 5:30 - 5:33
    גרם לבעלי להגיד, "היא על סמים."
  • 5:33 - 5:35
    (צחוק)
  • 5:35 - 5:38
    ואז אחרי הטיפול שלי , פשוט הרגשתי כאילו
  • 5:38 - 5:41
    שכולם אומרים לי מה הולכת להיות
    המשמעות של החוויה שלי
  • 5:41 - 5:44
    "אה, זה אומר שאת הולכת להשתתף בצעדה."
  • 5:44 - 5:45
    "אה, זה אומר שתבואי לארוחת הצהריים."
  • 5:45 - 5:47
    "זה אומר שאת הולכת לענוד
  • 5:47 - 5:49
    את הסרט הורוד וללבוש את החולצה הורודה
  • 5:49 - 5:51
    ואת סרט השיער והעגילים
  • 5:51 - 5:55
    ואת הצמיד והתחתונים."
  • 5:55 - 5:58
    תחתונים. לא, ברצינות, גגלו את זה.
  • 5:58 - 6:00
    (צחוק)
  • 6:00 - 6:02
    איך זה מעורר מודעות?
  • 6:02 - 6:04
    רק בעלי אמור לראות את התחתונים שלי.
  • 6:04 - 6:06
    (צחוק)
  • 6:06 - 6:10
    הוא כבר די מודע לסרטן.
  • 6:10 - 6:13
    זה היה בשלב זה, שהרגשתי כאילו, אלוהים אדירים,
  • 6:13 - 6:16
    זה משתלט לי על החיים.
  • 6:16 - 6:21
    ואז אמרתי לעצמי,
    שלטי בחוויה שלך.
  • 6:21 - 6:25
    אל תתני לה לשלוט בך.
  • 6:25 - 6:27
    כולנו יודעים ש
  • 6:27 - 6:31
    הדרך להתמודדות עם טראומה, עם כאב,
  • 6:31 - 6:34
    עם כל חוויה משנת-חיים,
  • 6:34 - 6:36
    היא דרך מציאת משמעות.
  • 6:36 - 6:38
    אבל זה העניין:
  • 6:38 - 6:40
    אף אחד לא יכול להגיד לנו
  • 6:40 - 6:43
    מה היא משמעות החוויה שלנו.
  • 6:43 - 6:46
    אנחנו צריכים להחליט מה המשמעות.
  • 6:46 - 6:48
    וזו לא חייבת להיות משמעות עצומה
  • 6:48 - 6:50
    עם השפעות על הסביבה.
  • 6:50 - 6:52
    לא כולנו צריכים להקים אגודה
  • 6:52 - 6:55
    או ארגון, או לכתוב ספר,
  • 6:55 - 6:58
    או לעשות סרט דוקומנטרי.
  • 6:58 - 7:00
    משמעות יכולה להיות שקטה
  • 7:00 - 7:03
    ופנימית.
  • 7:03 - 7:09
    אולי אנחנו מחליטים משהו אחד קטן על חיינו
  • 7:09 - 7:14
    שיכול להביא לשינוי גדול.
  • 7:14 - 7:16
    לפני הרבה שנים, היה לי מטופל,
  • 7:16 - 7:18
    בחור צעיר ופשוט נפלא
  • 7:18 - 7:20
    שכל העובדים אהבו,
  • 7:20 - 7:23
    ולכן זה היה סוג של הלם בשבילנו כשגילינו
  • 7:23 - 7:27
    שלא היו לו חברים.
  • 7:27 - 7:29
    הוא גר לבד,
  • 7:29 - 7:33
    הוא היה בא לכימותרפיה לבד,
  • 7:33 - 7:35
    הוא היה מקבל את הטיפול שלו,
  • 7:35 - 7:39
    ואז היה הולך הביתה לבד.
  • 7:39 - 7:41
    ואפילו שאלתי אותו, אמרתי: "הי,
  • 7:41 - 7:43
    איך זה שאתה אף פעם לא מביא איתך חבר?"
  • 7:43 - 7:48
    והוא אמר: "אין לי ממש חברים."
  • 7:48 - 7:50
    אבל היו לו המון חברים בקומת הטיפולים.
  • 7:50 - 7:55
    כולנו אהבנו אותו, ואנשים נכנסו
    ויצאו מחדרו כל הזמן.
  • 7:55 - 7:58
    אז בטיפול האחרון שלו,
  • 7:58 - 7:59
    אתם יודעים, שרנו לו את השיר
  • 7:59 - 8:02
    ושמנו לו את הכתר על הראש
    והפרחנו בועות סבון,
  • 8:02 - 8:04
    ואז שאלתי אותו, אמרתי:
  • 8:04 - 8:09
    "אז מה אתה מתכוון לעשות עכשיו?"
  • 8:09 - 8:11
    והוא ענה:
  • 8:11 - 8:12
    "להכיר חברים"
  • 8:12 - 8:14
    וכך הוא עשה.
  • 8:14 - 8:18
    הוא התחיל להתנדב
    והכיר חברים שם,
  • 8:18 - 8:20
    והוא התחיל ללכת לכנסיה,
    והכיר חברים שם
  • 8:20 - 8:24
    ובחג המולד הוא הזמין את בעלי ואותי
    למסיבה אצלו בדירה
  • 8:24 - 8:29
    והמקום היה מלא בחברים שלו.
  • 8:29 - 8:31
    שלטו בחוויה שלכם
  • 8:31 - 8:33
    אל תתנו לה לשלוט בכם.
  • 8:33 - 8:37
    הוא החליט שהמשמעות של החוויה שלו
  • 8:37 - 8:41
    היא להכיר את השמחה שבחברות,
  • 8:41 - 8:46
    ואז למד להכיר חברים.
  • 8:46 - 8:50
    אז מה איתכם?
  • 8:50 - 8:52
    איך אתם הולכים למצוא משמעות
  • 8:52 - 8:55
    בחוויה המזופתת שלכם?
  • 8:55 - 8:56
    זה יכול להיות משהו שקרה לאחרונה
  • 8:56 - 8:58
    או שזה יכול להיות משהו שאתם סוחבים על הגב
  • 8:58 - 9:02
    כבר הרבה מאוד זמן
  • 9:02 - 9:07
    זה לעולם לא מאוחר מדי לשנות את המשמעות,
  • 9:07 - 9:09
    כי משמעות היא דינאמית
  • 9:09 - 9:11
    המשמעות של משהו היום
  • 9:11 - 9:13
    יכולה להיות שונה לגמרי בעוד שנה מהיום
  • 9:13 - 9:16
    או בעוד 10 שנים מהיום.
  • 9:16 - 9:18
    זה לעולם לא מאוחר מדי להפוך למשהו שונה
  • 9:18 - 9:22
    מפשוט שורד
  • 9:22 - 9:25
    שומעים כמה המילה הזו נשמעת קבועה?
  • 9:25 - 9:27
    שורד.
  • 9:27 - 9:31
    אין תנועה, אין גדילה,
  • 9:31 - 9:33
    שלטו בחוויה שלכם.
  • 9:33 - 9:36
    אל תתנו לה לשלוט בכם, כי אם תתנו,
  • 9:36 - 9:39
    אני מאמינה שתמצאו עצמכם לכודים,
  • 9:39 - 9:45
    אתם לא תצמחו, אתם לא תתפתחו.
  • 9:45 - 9:48
    אבל כמובן, לפעמים זה לא לחץ חיצוני
  • 9:48 - 9:53
    שגורם לנו לאמץ את זהות השורד.
  • 9:53 - 9:57
    לפעמים אנחנו פשוט אוהבים את ההטבות.
  • 9:57 - 10:00
    לפעמים יש תמורה.
  • 10:00 - 10:04
    אבל אז אנחנו נתקעים.
  • 10:04 - 10:06
    עכשיו, אחד מהדברים הראשונים שלמדתי
  • 10:06 - 10:10
    כשהייתי תומכת מתמחה היה שלושת הכללים
  • 10:10 - 10:12
    של עבודת התומכים:
  • 10:12 - 10:19
    ניחום, הבהרה וכשצריך, עימות
  • 10:19 - 10:21
    או קריאת תיגר.
  • 10:21 - 10:23
    עכשיו, כולנו די אוהבים את הניחום
  • 10:23 - 10:25
    ואת ההבהרה
  • 10:25 - 10:30
    את העימות- פחות.
  • 10:30 - 10:32
    אחד הדברים האחרים שאהבתי
  • 10:32 - 10:35
    בלהיות תומכת, היה
  • 10:35 - 10:39
    לראות מטופלים כשנה,
    או אפילו כמה שנים
  • 10:39 - 10:41
    אחרי הטיפול שלהם, בגלל
  • 10:41 - 10:44
    שזה היה ממש מגניב לראות איך הם השתנו
  • 10:44 - 10:46
    ואיך החיים שלהם התפתחו
  • 10:46 - 10:48
    ומה קרה להם.
  • 10:48 - 10:50
    אז התרגשתי יום אחד
  • 10:50 - 10:53
    לקבל קריאה ללובי המרפאה
  • 10:53 - 10:56
    ממטופלת שראיתי שנה לפני-כן
  • 10:56 - 10:59
    והיא הגיעה עם שתי בנותיה הבוגרות,
  • 10:59 - 11:03
    שגם אותן הכרתי, לבדיקת שיגרה שנתית.
  • 11:03 - 11:06
    אז ירדתי ללובי, והן היו נלהבות
  • 11:06 - 11:09
    כי היא קיבלה את כל תוצאות הבדיקות שלה
  • 11:09 - 11:15
    והיא היתה ב.מ.פ:
    בלי ממצא פתולוגי
  • 11:15 - 11:20
    שפעם חשבתי שכוונתו- עוד לא מת לגמרי
  • 11:20 - 11:25
    אז הן היו נרגשות מאוד, ישבנו לביקור
  • 11:25 - 11:28
    וזה היה מוזר,
  • 11:28 - 11:32
    כי תוך שתי דקות, היא התחילה
    לספר לי מחדש את הסיפור
  • 11:32 - 11:36
    של האבחנה שלה והניתוח והכימו,
  • 11:36 - 11:40
    אפילו שכתומכת שלה, ראיתי אותה בכל שבוע,
  • 11:40 - 11:43
    ולכן הכרתי את הסיפור הזה.
  • 11:43 - 11:46
    והיא השתמשה במילים כמו סבל,
  • 11:46 - 11:50
    כאב רב, מאבק.
  • 11:50 - 11:52
    והיא סיימה את הסיפור שלה
  • 11:52 - 11:57
    ב "הרגשתי נצלבת".
  • 11:57 - 12:00
    ובשלב זה, שתי בנותיה נעמדו ואמרו:
  • 12:00 - 12:04
    "אנחנו הולכות להביא קפה".
  • 12:04 - 12:07
    והן עזבו.
  • 12:07 - 12:10
    ספרו לי שלושה דברים על עצמכם
    לפני התחנה הבאה.
  • 12:10 - 12:12
    אנשים עזבו את האוטובוס לפני
    שהיא אפילו הגיעה
  • 12:12 - 12:18
    למספר שתיים או למספר שלוש.
  • 12:18 - 12:21
    אז הגשתי לה טישיו,
  • 12:21 - 12:25
    וחיבקתי אותה,
  • 12:25 - 12:28
    ואז, בגלל שבאמת אכפת לי מהאשה הזו,
  • 12:28 - 12:30
    אמרתי:
  • 12:30 - 12:33
    "רדי מהצלב שלך".
  • 12:33 - 12:37
    והיא אמרה: "מה?"
  • 12:37 - 12:42
    וחזרתי: "רדי מהצלב שלך."
  • 12:42 - 12:47
    ולזכותה יאמר, שהיא יכלה
    לדבר על הסיבות שלה
  • 12:47 - 12:52
    לחבק ולהיאחז בזהות הזאת.
  • 12:52 - 12:54
    היא קיבלה כך המון תשומת לב.
  • 12:54 - 12:57
    אנשים טיפלו בה לשם שינוי.
  • 12:57 - 13:01
    אבל עכשיו, היתה לזה השפעה נגדית.
  • 13:01 - 13:03
    זה הרחיק אנשים.
  • 13:03 - 13:07
    אנשים התרחקו כדי להביא קפה.
  • 13:07 - 13:11
    היא הרגישה צלובה על-ידי החוויה שלה,
  • 13:11 - 13:17
    אבל היא לא רצתה לתת לעצמה הצלובה למות.
  • 13:17 - 13:20
    עכשיו, אולי אתם חושבים
  • 13:20 - 13:23
    שהייתי איתה קשה מדי,
  • 13:23 - 13:25
    אז אני חייבת לאמר לכם
  • 13:25 - 13:29
    שדיברתי מתוך החוויה האישית שלי.
  • 13:29 - 13:32
    שנים רבות, רבות לפני-כן,
  • 13:32 - 13:35
    פוטרתי מעבודה שאהבתי,
  • 13:35 - 13:39
    ולא הפסקתי לדבר על התום שלי
  • 13:39 - 13:42
    וחוסר הצדק והבגידה וההונאה,
  • 13:42 - 13:43
    עד שלבסוף, בדיוק כמו האישה הזו,
  • 13:43 - 13:45
    אנשים התחילו להתרחק ממני,
  • 13:45 - 13:49
    עד שסוף-סוף הבנתי
  • 13:49 - 13:52
    שלא רק עיבדתי את הרגשות שלי,
  • 13:52 - 13:55
    ליביתי אותם.
  • 13:55 - 13:59
    לא רציתי לתת לעצמי הצלובה למות.
  • 13:59 - 14:05
    אבל כולנו יודעים שבכל סיפור של תחייה מחדש,
  • 14:05 - 14:07
    אתה חייב למות קודם.
  • 14:07 - 14:09
    בסיפור הנוצרי,
  • 14:09 - 14:12
    ישו היה מת יום שלם בקבר
  • 14:12 - 14:15
    לפני שקם לתחייה.
  • 14:15 - 14:17
    ואני מאמינה שעבורנו,
  • 14:17 - 14:19
    להיות בקבר
  • 14:19 - 14:23
    משמעו לעשות את העבודה הפנימית העמוקה שלנו
  • 14:23 - 14:25
    סביב פצעינו
  • 14:25 - 14:30
    ולהרשות לעצמו להרפא.
  • 14:30 - 14:33
    אנחנו חייבים לתת לעצמי הצלוב שלנו למות
  • 14:33 - 14:37
    כדי שעצמי חדש, אמיתי יותר,
  • 14:37 - 14:39
    יוולד.
  • 14:39 - 14:42
    אנחנו חייבים לשחרר את הסיפור הישן הזה
  • 14:42 - 14:46
    כדי שסיפור חדש, סיפור נכון יותר,
  • 14:46 - 14:49
    יסופר.
  • 14:49 - 14:55
    שלטו בחוויה שלכם.
    אל תניחו לה לשלוט בכם.
  • 14:55 - 14:57
    מה אם לא היו שורדים,
  • 14:57 - 15:00
    כלומר, מה אם אנשים היו מחליטים
  • 15:00 - 15:03
    פשוט לקבל את הטראומה שלהם כחוויה
  • 15:03 - 15:07
    במקום לקחת אותה כזהות?
  • 15:07 - 15:09
    אולי זה היה הסוף של להיות
  • 15:09 - 15:11
    לכודים בתוך פצעינו
  • 15:11 - 15:15
    וההתחלה של תהליך מדהים של
  • 15:15 - 15:19
    חיפוש-עצמי וגילוי וצמיחה.
  • 15:19 - 15:24
    אולי זו היתה ההתחלה של הגדרה עצמית שלנו
  • 15:24 - 15:26
    על פי מי שנהיינו
  • 15:26 - 15:30
    ומי שאנחנו נהיים.
  • 15:30 - 15:36
    אז אולי שורד זה לא
  • 15:36 - 15:41
    אחד משלושת הדברים שתספרו לי.
  • 15:41 - 15:43
    בכל מקרה.
  • 15:43 - 15:45
    אני רק רוצה שכולכם תדעו
  • 15:45 - 15:49
    שאני ממש שמחה שאנחנו באוטובוס הזה ביחד,
  • 15:49 - 15:53
    וזו התחנה שלי.
  • 15:53 - 15:57
    (מחיאות כפיים)
Title:
כן, שרדתי סרטן, אבל זה לא מה שמגדיר אותי
Speaker:
דברה ג'ארוויס
Description:

דברה ג'ארוויס עבדה ככוהנת דת התומכת בחולים בבית-חולים כמעט 30 שנה, כשאובחנה כחולת סרטן. והיא למדה לא מעט כמטופלת. תוך שיח נועז ושנון, היא מסבירה איך זהות "שורד הסרטן" יכולה להרגיש סטטית. היא מפצירה בכולנו לשלוט בחוויות הקשות ביותר וכך לאפשר לעצמנו מרחב לצמיחה והתפתחות.
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDTalks
Duration:
16:09

Hebrew subtitles

Revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.