ג'נין די ג'יאובני: מה שראיתי במלחמה
-
0:01 - 0:04כך מתחילה מלחמה.
-
0:04 - 0:07יום אחד אתם חיים את חייכם הרגילים,
-
0:07 - 0:09אתם מתכננים ללכת למסיבה,
-
0:09 - 0:12אתם מלווים את ילדיכם לבית הספר,
-
0:12 - 0:14אתם קובעים תור לרופא שיניים.
-
0:14 - 0:18הדבר הבא שקורה, הוא שקוי הטלפון נופלים,
-
0:18 - 0:22כבים שידורי הטלביזיה, יש אנשים חמושים ברחוב,
-
0:22 - 0:24יש מחסומים.
-
0:24 - 0:29חייכם כפי שאתם מכירים אותם עוברים להשהיה.
-
0:29 - 0:31הם נעצרים.
-
0:31 - 0:34אני אגנוב סיפור מידידה שלי,
-
0:34 - 0:36ידידה בוסנית, על מה שעבר עליה,
-
0:36 - 0:41משום שאני חושבת שזה ימחיש עבורכם בדיוק את תחושת המצב.
-
0:41 - 0:45היא הלכה יום אחד לעבודה באפריל, 1992,
-
0:45 - 0:48בחצאית מיני ונעלי עקב. היא עבדה בבנק.
-
0:48 - 0:52היא הייתה אמא צעירה. היא הייתה אחת כזאת שאהבה לחגוג.
-
0:52 - 0:53אחלה בן אדם.
-
0:53 - 0:57ופתאום היא רואה טנק
-
0:57 - 1:00מתגלגל לו ברחוב הראשי של סרייבו
-
1:00 - 1:04מעיף כל דבר מדרכו.
-
1:04 - 1:08נדמה לה שהיא חולמת, אבל היא לא.
-
1:08 - 1:10והיא רצה כמו שכל אחד מאתנו היה עושה
-
1:10 - 1:14ותופסת מחסה והיא מסתתרת מאחורי איזה פח אשפה,
-
1:14 - 1:17בנעלי העקב ובחצאית המיני שלה.
-
1:17 - 1:21ובשעת ההסתתרות שם, היא חשה מגוכחת,
-
1:21 - 1:24אבל היא רואה את הטנק הזה עובר עם חיילים
-
1:24 - 1:26ואנשים בכל עבר והכאוס
-
1:26 - 1:31והיא חושבת, "אני מרגישה כמו עליזה בארץ הפלאות
-
1:31 - 1:33יורדת במחילת הארנבת,
-
1:33 - 1:36מטה, מטה, מטה לתוך הכאוס,
-
1:36 - 1:42וחיי לעולם לא יהיו אותו הדבר."
-
1:42 - 1:45כמה שבועות מאוחר יותר, ידידתי הייתה בין המוני אנשים
-
1:45 - 1:50דוחפת עם בנה התינוק בידיה
-
1:50 - 1:53למסרו לאדם זר באוטובוס,
-
1:53 - 1:56שהיה אחד מאחרוני האוטובוסים שעוזב את סרייבו
-
1:56 - 1:59להוציא ילדים החוצה על מנת שיוכלו להיות בטוחים.
-
1:59 - 2:03והיא זוכרת מאבק עם אמא שלה קדימה,
-
2:03 - 2:07המון המון אנשים, "קח את הילד שלי! קח את הילד שלי!"
-
2:07 - 2:13ומוסרת את ילדה למישהו מבעד לחלון.
-
2:13 - 2:16והיא לא ראתה אותו למשך שנים.
-
2:16 - 2:19המצור נמשך שלוש וחצי שנים
-
2:19 - 2:22וזו היה מצור ללא מים,
-
2:22 - 2:27ללא אנרגיה, ללא חשמל, ללא חימום, ללא מזון,
-
2:27 - 2:32בלב אירופה, באמצע המאה העשרים.
-
2:32 - 2:36הייתה לי הזכות להיות אחת מהכתבים האלה
-
2:36 - 2:38ששרדו את המצור הזה,
-
2:38 - 2:41ואני אומרת שיש לי את הכבוד ואת הזכות להיות שם
-
2:41 - 2:44מפני שזה לימד אותי הכל,
-
2:44 - 2:48לא רק בנוגע להיותי כתבת אך בנוגע להיותי בן אדם.
-
2:48 - 2:50למדתי על חמלה.
-
2:50 - 2:54למדתי על אנשים מן המניין שהיו מסוגלים להיות גיבורים.
-
2:54 - 2:58למדתי על שיתופיות. למדתי על אחווה.
-
2:58 - 3:01יותר מהכל, למדתי על אהבה.
-
3:01 - 3:07ועל אף היותי בתוך הרס נוראי ומוות וכאוס,
-
3:07 - 3:10למדתי כיצד אנשים רגילים יכלו לעזור לשכניהם,
-
3:10 - 3:12לחלוק במזון, לגדל את ילדיהם,
-
3:12 - 3:16לגרור מי שצולפים בו מאמצע הרחוב
-
3:16 - 3:18למרות שאתה בעצמך סכנת את חייך,
-
3:18 - 3:22לעזור לאנשים פצועים להיכנס למוניות
-
3:22 - 3:24בנסיון להובילם לבתי חולים.
-
3:24 - 3:27למדתי כל כך הרבה על עצמי.
-
3:27 - 3:31מרת'ה גלהורן, אחת אחת מהגיבורות שלי, פעם אמרה,
-
3:31 - 3:36"אתה יכול לאהוב רק מלחמה אחת. השאר היא אחריות."
-
3:36 - 3:39המשכתי לסקר הרבה, הרבה, הרבה מלחמות לאחר מכן,
-
3:39 - 3:42כל כך הרבה שאבדתי את הספירה
-
3:42 - 3:45אך לא היה דבר שדמה לסרייבו.
-
3:45 - 3:49באפריל האחרון, חזרתי למשהו מאוד מוזר --
-
3:49 - 3:53מה שאני קוראת פגישת מחזור מטורפת של התיכון.
-
3:53 - 3:57מה שזה היה, היה יום השנה העשרים למצור,
-
3:57 - 4:00ההתחלה של המצור על סרייבו,
-
4:00 - 4:04ואני לא אוהבת את המונח " חגיגת ום השנה," כי זה נשמע כמו מסיבה,
-
4:04 - 4:05וזו לא הייתה מסיבה.
-
4:05 - 4:09זו הייתה התכנסות קודרת מאוד של כתבים
-
4:09 - 4:13שעבדו שם בזמן המלחמה, עובדי סיוע הומניטרי
-
4:13 - 4:17וכמובן מאליו האנשים הנועזים והאמיצים של סרייבו עצמם.
-
4:17 - 4:20והדבר שהלם בי יותר מהכל,
-
4:20 - 4:21ששבר לי את הלב,
-
4:21 - 4:24היה להתהלך במורד הרחוב הראשי של סרייבו,
-
4:24 - 4:28המקום שבו הידידה שלי אייאידה ראתה את הטנק בבואו לפני עשרים שנה,
-
4:28 - 4:34ובתוך הרחוב הזה היו 12,000, יותר מ- 12,000 כסאות אדומים,
-
4:34 - 4:36ריקים,
-
4:36 - 4:38וכל אחד ואחד מהם מסמל
-
4:38 - 4:42אדם שמת במהלך המצור,
-
4:42 - 4:46רק בסרייבו, לא בבוסניה כולה,
-
4:46 - 4:49וזה נמתח מקצה האחד של העיר
-
4:49 - 4:51לחלק גדול ממנה
-
4:51 - 4:55והכי עצוב עבורי היו הכסאות הקטנים הזעירים
-
4:55 - 4:57לילדים.
-
4:57 - 5:01כעת אני סוקרת את סוריה
-
5:01 - 5:04ואני התחלתי לסקר אותה היות שאני האמנתי
-
5:04 - 5:06שזה צריך להיעשות.
-
5:06 - 5:09אני מאמינה שישנו סיפור שם שצריך לספרו.
-
5:09 - 5:13אני רואה, שוב, תבניתה של המלחמה בבוסניה.
-
5:13 - 5:15וכשהגעתי לראשונה לדמשק,
-
5:15 - 5:18אני ראיתי רגע מוזר כזה שבו אנשים
-
5:18 - 5:21לא נראו כמאמינים שמלחמה עומדת לנחות עליהם
-
5:21 - 5:23וזה היה בדיוק אותו הדבר בבוסניה
-
5:23 - 5:26וכמעט בכל מדינה אחרת שבה ראיתי כשמלחמה מגיעה.
-
5:26 - 5:28אנשים לא רוצים להאמין שהיא קרבה,
-
5:28 - 5:32לכן הם לא נוטשים, הם לא נוטשים בעודם יכולים.
-
5:32 - 5:34הם לא מוציאים את כספם.
-
5:34 - 5:37הם נשארים כי אתה רוצה להישאר בבית שלך.
-
5:37 - 5:42ואז המלחמה והכאוס נוחתים.
-
5:42 - 5:45רואנדה היא מקום שרודף אותי הרבה.
-
5:45 - 5:51ב-1994, אני עזבתי את סרייבו לזמן קצר לטובת סקירת רצח העם ברואנדה.
-
5:51 - 5:56בין אפריל לאוגוסט, 1994,
-
5:56 - 6:01נטבחו מיליון אנשים.
-
6:01 - 6:06עכשיו אם 12,000 הכסאות האלו הוציאו אותי מאיפוס
-
6:06 - 6:08בזכות עוצמת המספר בלבד,
-
6:08 - 6:11אני רוצה שתחשבו שנייה על מיליון אנשים.
-
6:11 - 6:14ולספק לכם קנה מידה כלשהי, אני זוכרת
-
6:14 - 6:19שאני עומדת ומביטה במורד הרחוב ככל שיכולתי לראות,
-
6:19 - 6:25לפחות קילומטר וחצי ושם היו גופות שנערמו לכפול מהגובה שלי
-
6:25 - 6:27מהמתים.
-
6:27 - 6:30ואלו היו רק אחוז קטן של המתים.
-
6:30 - 6:32והיו אמהות אוחזות בילדיהן
-
6:32 - 6:36שנכבלו בעבותות הסופניות של המוות.
-
6:36 - 6:39ובכן אנו למדים הרבה ממלחמה
-
6:39 - 6:41ואני מזכירה את רואנדה
-
6:41 - 6:45כי זו מקום אחד, בדומה לדרום אפריקה,
-
6:45 - 6:49שבה עשרים שנים בקירוב, ישנו ריפוי.
-
6:49 - 6:53חמישים ושישה אחוזים מחברי הפרלמנט הן נשים,
-
6:53 - 6:55שזה נפלא
-
6:55 - 6:59ויש גם בתוך החוקה הלאומית עכשיו,
-
6:59 - 7:02אסור לכם למעשה לומר הוטו או טוטסי.
-
7:02 - 7:06אסור לכם לזהות אדם על פי גזע,
-
7:06 - 7:11שהוא, כמובן, מה שהביא לטבח מלכתחילה.
-
7:11 - 7:14וידידה עובדת סיוע סיפרה לי סיפור יפהפה,
-
7:14 - 7:15או שהוא יפהפה בעיני.
-
7:15 - 7:20הייתה קבוצת ילדים, מעורבת הוטוים וטוטסים
-
7:20 - 7:23והייתה קבוצת נשים שעמדו לאמצם
-
7:23 - 7:27והם התיישרו בשורות והאחד פשוט נמסר לשניה.
-
7:27 - 7:30לא היה שום התחשבות ל-, אתה טוטסי,
-
7:30 - 7:33את הוטו, אתה אולי הרגת את אמא שלי,
-
7:33 - 7:35את אולי הרגת את אבא שלי.
-
7:35 - 7:40הם פשוט קובצו יחדיו במן התפייסות
-
7:40 - 7:44וזה נראה לי יוצא דופן.
-
7:44 - 7:47לכן כשאנשים שואלים אותי איך אני ממשיכה לסקור מלחמה
-
7:47 - 7:49ולמה אני ממשיכה לעשות כן,
-
7:49 - 7:50זו הסיבה.
-
7:50 - 7:54כשאני שבה לסוריה, בשבוע הבא למעשה,
-
7:54 - 7:58מה שאני רואה זה אנשים שתעוזם לא תיאמן,
-
7:58 - 8:00חלקם נאבקים למען דמוקרטיה,
-
8:00 - 8:04בעבור דברים שאנו מקבלים כמובנים מאליהם כל יום ביומו.
-
8:04 - 8:07וזו בדיוק הסיבה שאני עושה את זה.
-
8:07 - 8:12ב- 2004, ילדתי ילד קטן
-
8:12 - 8:15ואני מכנה אותו ילד הנס שלי,
-
8:15 - 8:18כי אחרי שראיתי כל כך הרבה מוות
-
8:18 - 8:22והרס וכאוס וחושך בחיי,
-
8:22 - 8:26קרן תקווה זו נולד.
-
8:26 - 8:30ואני קראתי לו לוקה, שמשמעותו "המאיר,"
-
8:30 - 8:35מפני שהוא כן מביא אור לחיי.
-
8:35 - 8:39אך אני מדברת עליו כי כשהיה בן ארבעה חודשים,
-
8:39 - 8:43עורך החוץ שלי הכריח אותי לשוב לבגדד
-
8:43 - 8:47איפה שדיווחתי למשך כל תקופת שלטונו של סדאם
-
8:47 - 8:49ובמשך נפילתה של בגדד ולאחר מכן
-
8:49 - 8:53ואני זוכרת שאני עולה על המטוס בדמעות,
-
8:53 - 8:55בוכייה מההיפרדות מבני
-
8:55 - 8:58וכשהייתי שם,
-
8:58 - 9:00פוליטיקאי עיראקי די מפורסם שהיה ידיד שלי
-
9:00 - 9:03אמר לי, "מה את עושה כאן?
-
9:03 - 9:05למה את לא בבית עם לוקה?"
-
9:05 - 9:09ואני אמרתי , "תראה, אני חייבת לראות." זה היה ב- 2004
-
9:09 - 9:13שהייתה ההתחלה של תקופה מאוד מוכתמת בדם בעיראק,
-
9:13 - 9:16"אני חייבת לראות, אני חייבת לראות מה מתרחש כאן.
-
9:16 - 9:17אני מוכרחה לדווח עליו."
-
9:17 - 9:21והוא אמר, "לכי הביתה,
-
9:21 - 9:24כי אם תחמיצי את השן הראשונה שלו,
-
9:24 - 9:27אם תחמיצי את צעדו הראשון, לעולם לא תסלחי לעצמך.
-
9:27 - 9:31אך לעולם תהיה מלחמה נוספת."
-
9:31 - 9:35ויהיו, למרבה העצב, מלחמות תמיד.
-
9:35 - 9:39ואני משלה את עצמי אם אני חושבת, בתור עיתונאית,
-
9:39 - 9:41בתור סוקרת, בתור כתבת,
-
9:41 - 9:46מה שאני עושה יכול לעצור בעדן. איני יכולה.
-
9:46 - 9:48איני קופי ענאן. הוא אינו יכול לעצור בעד מלחמה.
-
9:48 - 9:51הוא השתדל להביא למשא ומתן בסוריה ולא הצליח.
-
9:51 - 9:55איני איש פותר עימותים מהאו"ם.
-
9:55 - 9:57איני אפילו רופאה סיוע הומניטרי
-
9:57 - 10:00ואיני יכולה לספר לכם על הפעמים שחשתי כה חסרת אונים
-
10:00 - 10:03שמתים אנשים מולי ולא יכולתי להצילם .
-
10:03 - 10:07כל מה שאני היא עדה.
-
10:07 - 10:12תפקידי הוא להעניק קול לאנשים חסרי קול.
-
10:12 - 10:16עמית שלי תיאר זאת כאילו להאיר אור
-
10:16 - 10:18בפינות האפלות ביותר של העולם.
-
10:18 - 10:21וזה מה שאני מנסה לעשות.
-
10:21 - 10:24איני תמיד מצליחה
-
10:24 - 10:27ולפעמים זה מייאש בטירוף,
-
10:27 - 10:29משום שאתה חש כאילו אתה כותב לתוך חלל,
-
10:29 - 10:31או אתה חש שלאף אחד לא אכפת.
-
10:31 - 10:33למי אכפת מסוריה? למי אכפת מבוסניה?
-
10:33 - 10:35למי אכפת מקונגו,
-
10:35 - 10:38מחוף השנהב, מליבריה, מסיירה ליאון,
-
10:38 - 10:40כל חלקי המקומות האלה
-
10:40 - 10:44שאני אזכור לשארית חיי?
-
10:44 - 10:47אך המקצוע שלי הוא להעיד עדות
-
10:47 - 10:50וזה המוקד, לב לבו של העניין,
-
10:50 - 10:53לנו הכתבים שעושים את זה.
-
10:53 - 10:56וכל מה שאני באמת יכולה לעשות הוא לקוות,
-
10:56 - 10:59לא לקובעי מדיניות או פוליטיקאים,
-
10:59 - 11:01כי עד כמה שהייתי רוצה לאחוז באמונה
-
11:01 - 11:04שהם יקראו את מילותיי ושיעשו משהו,
-
11:04 - 11:07איני משלה את עצמי.
-
11:07 - 11:11אך אני כן מקווה שאם תזכרו דבר כלשהו ממה שאמרתי
-
11:11 - 11:15או סיפור מהסיפורים שלי למחרת היום בארוחת בוקר,
-
11:15 - 11:17אם תוכלו לזכור את הסיפור של סרייבו
-
11:17 - 11:21או הסיפור של רואנדה,
-
11:21 - 11:23אז הצלחתי בעבודתי.
-
11:23 - 11:25תודה רבה לכם.
-
11:25 - 11:33(מחיאות כפיים)
- Title:
- ג'נין די ג'יאובני: מה שראיתי במלחמה
- Speaker:
- Janine di Giovanni
- Description:
-
הכתבת ג'נין די גיאובני כבר הייתה במקומות הגרועים ביותר בכדור הארץ על מנת להביא חזרה עמה סיפורים מבוסניה, סיירה ליאון ולאחרונה מסוריה. היא מספרת סיפורים של רגעים אנושיים בתוככי עימותים גדולים -- ובוחנת את המעבר המזעזע כשבו רחוב עירוני מוכר נהפך לשדה קרב מוטש הפצצות.
- Video Language:
- English
- Team:
- closed TED
- Project:
- TEDTalks
- Duration:
- 11:53
Ido Dekkers approved Hebrew subtitles for What I saw in the war | ||
Ido Dekkers accepted Hebrew subtitles for What I saw in the war | ||
Ido Dekkers edited Hebrew subtitles for What I saw in the war | ||
Mark Freehoff edited Hebrew subtitles for What I saw in the war | ||
Mark Freehoff added a translation |