-
קארה ווקר: מעדן או תינוק הסוכר המקסים
-
(ווקר) " היצירה של קארה ווקר עוסקת בהיסטוריה..."
-
(מפעל הסוכר דומינו, ברוקלין, ניו-יורק)
-
במשפט הזה
-
" קארה ווקר עוסקת בהיסטוריה,"
-
גלומה התשוקה
-
לגיבור שיפתור את הבעיה של
-
ההיסטוריה שלנו והגזענות.
-
ואני לא חושבת שהעבודה שלי באמת עוסקת בהיסטוריה
-
באופן אפקטיבי.
-
אני חושבת שהעבודה שלי
-
נכללת בהיסטוריה (צוחקת)
-
או נבלעת בהיסטוריה.
-
(איש מס.1) טוב, אנחנו רוצים
-
לעבוד מאחורה, קדימה.
-
(איש מס. 2) ללכת אחורה
-
המערך הוא
-
14,24,34,44.
-
(איש מס.1) אוקיי.
-
(ווקר) נטו טומפסון מ"קריאייטיב טיים" אמר
-
"את צריכה לראות את זה."
-
"המקום הזה מלא בדובשות."
-
דובשות על הקירות,
-
דובשות על קורות הגג,
-
גושי סוכר בגובה של 15 מטר
-
שנשארו מתהליך הזיקוק של הסוכר.
-
זו היתה קתדרלה לתעשיה,
-
קתדלה למצרך המסוים הזה.
-
הפרויקט כולו מבוסס
-
על החלל הזה שיהרס
-
בסוף התצוגה.
-
הייתי צריכה ללמוד על הסוכר
-
בתהליך של הבנת הבנין הזה.
-
הסוכר בא מקנה הסוכר.
-
קנה הסוכר גדל באקלים טרופי.
-
קנה הסוכר, בעבר ובהווה, נקצר על ידי עבדים,
-
עובדים ללא שכר, לפעמים ילדים,
-
זו היסטוריה מרתקת וארוכה.
-
התחלתי עם כל האסוסיאציות שיש לי,
-
עם סוכר ודובשות.
-
דובשות הן תוצר
-
של זיקוק סוכר.
-
איזה עוד תוצרים יש?
-
ובסוף אמרתי לעצמי,
-
"חורבות!"
-
פשוט "חורבות!"
-
הכל היה חורבות.
-
לא ידעתי איך לייצר חורבות.
-
קראתי בספר
-
על ההיסטוריה של הסוכר,
-
חוקרים קראו לזה משהו כמו
-
"מעדן של סוכר."
-
ההגדרה מצאה חן בעיני.
-
"מעדן" הוא פסל סוכר
-
שעשוי ממשחת סוכר,
-
מרציפן,
-
פירות ואגוזים,
-
שפוסלו לייצג את המלכות,
-
ונקנו רק על ידי
-
המלכות, האצולה, הכמורה.
-
המעדן מייצג את ההזדמנות
-
ליצור דמות
-
שיכולה לכלול הרבה נושאים
-
שמייצגים כח
-
בפני עצמו.
-
(ווקר) וואו! וואו!
-
ניסיתי לתפוס
-
יותר מידי רעיונות שונים
-
ולהכניס אותם ליצירה הזאת.
-
(אישה) כמו מה את לא רוצה שזה יראה?
-
(ווקר) אני לא יודעת מה לענות לזה. (צוחקת)
-
זאת אומרת, אף פעם לא עשיתי משהו כזה.
-
אז בעצם,
-
אין לי דיעה, את יודעת?
-
מחורבות למעדן סוכר
-
הוביל אותי לחשוב על...
-
איזה מין דמות,
-
ובאיזה תנוחה היא תהיה.
-
חשבתי לרגע ואז
-
דינג! בא הרעיון.
-
"מה עם ספינקס?"
-
זה קרה באופן מעודן, באמת. (צוחקת)
-
זה לא מין
-
שריד מצרי.
-
זה מישהו מהעולם החדש.
-
לא הייתי בטוחה בעצמי שאני יכולה לפסל.
-
זה היה מין דבר כזה
-
מחוץ לליגה שלי שנרתעתי ממנו
-
בזמן תהליך הפיסול.
-
(מייקל פרארי-מונטנה) התחלנו עם מודל של חימר.
-
המודל נסרק והפך לדיגיטאלי
-
והפך למסמך שנקרא על ידי רובוטים שיגלפו את הצורה.
-
שיכבה אחר שיכבה.
-
תמיד שומעים על הפסלים
-
(מייקל פרארי-פונטנה, פסל)
-
שמשחררים את הדמות מתוך הגוש.
-
אנחנו עוברים על זה עם הכבלים שחותכים
-
ומושכים אותם לאורך הגוש בזוית
-
כדי לקבל את הקימורים שאנחנו רוצים,
-
זה לא משנה כמה הרובוט מתוחכם
-
היד האנושית הכרחית.
-
ומעבר ליד,
-
זו לא רק היד -
-
זה מה שמניע את היד.
-
(אריק הגן) אנחנו בתהליך של הטסט הראשון
-
בשלב הגילוי.
-
עשיתי הרבה טסטים קטנים -
-
דמויות בגודל של 30 ס"מ -
-
(אריק הגן, אמן סוכר)
-
אבל שום דבר לא בגודל של 15 מטר.
-
זו תערובת של סירופ,
-
סוכר ומים.
-
ממה שעושים
-
קרמל או סוכריות על מקל.
-
מרתיחים את זה
-
בין 130 ל-145 מעלות צלסיוס.
-
שופכים לתבנית גומי
-
ונותנים לזה להתקשות.
-
ואז כשמוציאים מהתבנית,
-
הם יהיו מכוסים בתערובת של סוכר ומים
-
כמו הספינקס.
-
(ווקר) אני מאד ממליצה על שק סוכר של 20 קילו
-
לתראפיה אישית.
-
אבל עם מערבבים את זה
-
עם כמה ליטרים של מים...
-
זה כיף נורא.
-
אני חושבת שזה הכי כיף שעשיתי מאז גן ילדים,
-
לעשות אמנות.
-
אני חושבת שחשוב לי היה
-
לעשות דמויות מחומר שהוא כל כך
-
זמני -
-
שעומד להשתנות.
-
אני מעריכה מאד את הזכות
-
לעבוד בחלל הזה,
-
כי אני חושבת
-
שיש עוד אלפי אמנים שהיו נענים לאתגר
-
של החלל הזה.
-
אני אוהבת את העובדה
-
שהדמויות האלה נמסות ומטפטפות.
-
הן כמו החלל
-
של בית החרושת לסוכר "דומינו"
-
שעדין מטפטף,
-
מייצר דובשות מתוך החלל,
-
כאילו בוכה בכי של סוכר.
-
האומנת השחורה, ה"מאמי",
-
למרות שהיא מתכופפת ככה בתנוחה,
-
של מין תחינה,
-
היא לא שם
-
לספק אף אחד,
-
או להיות מנוצלת באיזשהו אופן.
-
היא נוצרת,
-
אני לא רוצה שהיא תהפוך
-
לדמות לא-מינית של שומרת העיר.
-
יש לה כח כי היא
-
איקונית.
-
היא מונומנטלית ומפתיעה.
-
אם עשיתי את עבודתי נאמנה
-
היא צוברת כח
-
מלהפר ציפיות.
-
אני חושבת שמאד חשוב להסתכל אחורה.
-
אנחנו לא עושים את זה מספיק.
-
אני חושבת שלפעמים ההסתכלות אחורה מובילה
-
למין דיכאון ןקיבעון,
-
וזה לא טוב.
-
אבל גם להסתכל קדימה
-
בלי תחושה של חיבור היסטורי
-
זה גם לא טוב.