< Return to Video

השנה שבה אמרתי 'כן' להכול

  • 0:01 - 0:05
    אז לפני כמה זמן עשיתי ניסוי.
  • 0:05 - 0:08
    במשך שנה אחת אמרתי 'כן'
    לכל הדברים שהפחידו אותי.
  • 0:09 - 0:12
    לכל דבר שהלחיץ אותי,
    הוציא אותי מאזור הנוחות,
  • 0:12 - 0:14
    הכרחתי את עצמי לומר 'כן'.
  • 0:14 - 0:16
    האם אני רוצה לנאום בפני קהל?
  • 0:16 - 0:18
    לא, אבל כן.
  • 0:18 - 0:20
    האם אני רוצה להופיע בשידור חי בטלוויזיה?
  • 0:20 - 0:22
    לא, אבל כן.
  • 0:22 - 0:24
    האם אני רוצה להתנסות במשחק?
  • 0:24 - 0:27
    לא, לא, לא, אבל כן, כן, כן.
  • 0:27 - 0:29
    ודבר מטורף קרה:
  • 0:29 - 0:32
    עשיית הדבר שהפחיד אותי
  • 0:32 - 0:34
    העלימה את הפחד,
  • 0:34 - 0:35
    עשתה אותו ללא מפחיד.
  • 0:35 - 0:40
    הפחד שלי מדיבור בפני קהל,
    החרדה החברתית שלי, פוף, נעלמו.
  • 0:41 - 0:44
    זה מדהים, כוחה של מילה אחת.
  • 0:44 - 0:46
    'כן' שינתה את חיי.
  • 0:46 - 0:47
    'כן' שינתה אותי.
  • 0:47 - 0:50
    אבל זו הייתה 'כן' אחת ספציפית
  • 0:50 - 0:53
    שהשפיעה על חיי
    באופן עמוק.
  • 0:53 - 0:55
    באופן שמעולם לא דמיינתי,
  • 0:55 - 0:57
    וזה החל בשאלה של בתי הקטנה.
  • 0:58 - 1:02
    יש לי שלוש בנות מדהימות,
    הרפר, בקט ואמרסון,
  • 1:02 - 1:05
    ואמרסון היא פעוטה שבאופן בלתי מוסבר
    פונה לכולם בשם "מותק"
  • 1:05 - 1:07
    כאילו הייתה מלצרית מהדרום.
  • 1:07 - 1:08
    (צחוק)
  • 1:08 - 1:11
    "מותק, אני אצטרך קצת חלב לבקבוק שלי."
  • 1:11 - 1:13
    (צחוק)
  • 1:13 - 1:16
    המלצרית מהדרום בקשה ממני
    שאשחק איתה ערב אחד
  • 1:16 - 1:19
    כשהייתי בדרכי לאנשהו,
    ועניתי לה 'כן.'
  • 1:19 - 1:23
    וה'כן' הזה היה ההתחלה של דרך חיים
    חדשה עבור משפחתי.
  • 1:23 - 1:25
    נדרתי נדר שמעתה והלאה,
  • 1:25 - 1:27
    בכל פעם שאחת הילדות שלי
    מבקשת ממני לשחק,
  • 1:27 - 1:30
    לא משנה מה אני עושה או לאן אני הולכת,
  • 1:30 - 1:34
    אני אענה 'כן', בכל פעם.
  • 1:34 - 1:38
    כמעט. אני לא תמיד מצליחה לקיים
    אבל אני משתדלת מאוד.
  • 1:38 - 1:40
    להחלטה הזו היה אפקט קסום עלי,
  • 1:40 - 1:43
    על ילדיי, על המשפחה שלנו.
  • 1:44 - 1:46
    אבל להחלטה הזו הייתה גם
    ״תופעת לוואי״ מדהימה,
  • 1:46 - 1:50
    ורק לאחרונה הבנתי אותה במלואה,
  • 1:50 - 1:54
    הבנתי שאמירת כן למשחק עם בנותיי
  • 1:54 - 1:56
    ככל הנראה הצילה את הקריירה שלי.
  • 1:57 - 2:00
    תראו, יש לי מה שהרוב מכנים משרה חלומית.
  • 2:00 - 2:03
    אני תסריטאית. אני מדמיינת.
    אני ממציאה דברים לפרנסתי.
  • 2:03 - 2:04
    משרה חלומית.
  • 2:04 - 2:06
    לא.
  • 2:06 - 2:07
    אני טיטאנית.
  • 2:07 - 2:09
    משרה חלומית.
  • 2:09 - 2:11
    אני יוצרת טלוויזיה.
    אני מפיקה בכירה בטלוויזיה.
  • 2:11 - 2:14
    אני עושה טלוויזיה,
    הרבה מאוד טלוויזיה.
  • 2:14 - 2:16
    בצורה כזו או אחרת,
    בעונה הטלוויזיונית הנוכחית,
  • 2:16 - 2:20
    אני אחראית על הוצאת כ-70 שעות
    של תוכניות אל העולם.
  • 2:20 - 2:22
    ארבע תוכניות טלוויזיה
    70 שעות של טלוויזיה
  • 2:22 - 2:22
    (מחיאות כפיים)
  • 2:22 - 2:25
    שלוש סדרות בו זמנית בשלב הפקה,
    לעיתים ארבע.
  • 2:25 - 2:29
    כל סדרה יוצרת מאות מקומות עבודה,
    שלא היו קיימים לפני כן.
  • 2:29 - 2:31
    התקציב לפרק אחד של סדרת טלוויזיה
  • 2:31 - 2:33
    יכול לנוע בין שלושה לשישה מיליון דולר.
  • 2:33 - 2:35
    בואו נאמר חמישה.
  • 2:35 - 2:37
    פרק חדש נעשה כל תשעה ימים,
    כפול ארבע תוכניות,
  • 2:37 - 2:40
    אז כל תשעה ימים שווים כ-20 מיליון דולר
    של תכני טלוויזיה.
  • 2:40 - 2:42
    ארבע סדרות, 70 שעות של טלוויזיה,
  • 2:42 - 2:44
    שלוש סדרות בו זמנית בשלב הפקה,
    לעיתים ארבע,
  • 2:44 - 2:46
    16 פרקים שמשודרים בכל עת:
  • 2:46 - 2:49
    24 פרקים של "גריי",
    21 פרקים של "סקנדל",
  • 2:49 - 2:50
    15 פרקים של "המדריך לרוצח",
  • 2:50 - 2:52
    10 פרקים של "המלכוד",
    אלו 70 שעות של טלוויזיה,
  • 2:52 - 2:54
    350 מיליון דולר לעונה.
  • 2:55 - 2:57
    בארצות הברית, תוכניות הטלוויזיה שלי
  • 2:57 - 2:59
    משודרות אחת אחרי השניה בימי חמישי בערב.
  • 2:59 - 3:03
    מסביב לעולם, התוכניות שלי משודרות
    ב-256 מדינות, ב-67 שפות
  • 3:03 - 3:04
    לקהל שמונה כ- 30 מיליון איש.
  • 3:04 - 3:06
    המוח שלי הוא גלובלי,
  • 3:07 - 3:10
    ו-45 שעות מתוך 70 שעות הטלוויזיה
    הן תוכניות שאני יצרתי באופן אישי
  • 3:10 - 3:13
    ולא רק הפקתי,
    כלומר בנוסף לכל שאר המטלות שלי,
  • 3:13 - 3:16
    אני צריכה למצוא זמן,
    זמן שקט ליצירה,
  • 3:16 - 3:18
    כדי שאוכל לרכז את מעריציי סביב המדורה
  • 3:18 - 3:20
    ולספר להם את הסיפורים שלי.
  • 3:20 - 3:22
    ארבע תוכניות טלוויזיה,
    70 שעות של טלוויזיה,
  • 3:22 - 3:24
    שלוש תוכניות בשלב הפקה במקביל,
  • 3:24 - 3:28
    לעיתים ארבע, 350 מיליון דולר,
    מדורות בוערות מסביב לכל העולם.
  • 3:29 - 3:30
    אתם יודעים מי עוד עושה את הדברים האלו?
  • 3:31 - 3:34
    אף אחד, אז כפי שאמרתי, אני טיטאנית.
  • 3:34 - 3:35
    משרה חלומית.
  • 3:35 - 3:36
    (מחיאות כפיים)
  • 3:36 - 3:38
    אני לא אומרת לכם את זה כדי להרשים אתכם.
  • 3:38 - 3:42
    אני אומרת את זה כי אני יודעת מה אתם
    חושבים כשאתם שומעים את המילה "תסריטאי".
  • 3:43 - 3:45
    אני מספרת לכם את כל זה
    כדי שכולכם שעובדים כל כך קשה
  • 3:45 - 3:49
    אם אתם מנהלים חברה, או מדינה, או כיתה,
  • 3:49 - 3:51
    או חנות, או בית,
  • 3:51 - 3:54
    תקחו אותי ברצינות
    כשאני מדברת על עבודה,
  • 3:54 - 3:58
    כדי שתבינו שאני לא בוהה במחשב
    ומדמיינת כל היום,
  • 3:58 - 4:00
    כדי שתקשיבו לי כשאני אומרת
  • 4:00 - 4:04
    שאני מבינה שלמשרה חלומית
    אין קשר לחלומות.
  • 4:04 - 4:09
    זה עבודה נטו, מציאות נטו,
    דם, יזע, בלי דמעות.
  • 4:09 - 4:13
    אני עובדת הרבה, קשה מאוד,
    ואני אוהבת את זה.
  • 4:14 - 4:16
    כשאני חזק בעבודה,
    כשאני עמוק בתוכה,
  • 4:16 - 4:19
    אין רגשות אחרים.
  • 4:19 - 4:22
    בשבילי, העבודה שלי היא כל הזמן
    לבנות אומה מכלום.
  • 4:22 - 4:25
    זה לאייש את הכוחות.
    זה לצייר על הבד.
  • 4:25 - 4:28
    זה להגיע לכל תו גבוה.
    זה לרוץ מרתון.
  • 4:28 - 4:29
    זה להיות ביונסה.
  • 4:29 - 4:32
    וזה כל הדברים האלו בו זמנית.
  • 4:33 - 4:35
    אני אוהבת לעבוד.
  • 4:35 - 4:38
    זה יצירתי ומכני
    ומתיש וממריץ
  • 4:38 - 4:40
    ומצחיק ומטריד
    וקליני ואימהי
  • 4:40 - 4:42
    ואכזרי ושקול,
  • 4:42 - 4:45
    ומה שעושה את זה כל כך טוב זה ההמהום.
  • 4:46 - 4:49
    יש איזשהו שינוי בתוכי
    כשהעבודה נעשית טובה.
  • 4:49 - 4:51
    המהום מתחיל במוח שלי,
  • 4:51 - 4:54
    והוא גדל וגדל
    וההמהום הזה נשמע כמו הכביש הפתוח,
  • 4:55 - 4:57
    ואני יכולה לנסוע בו לעד.
  • 4:57 - 5:00
    והרבה אנשים,
    כשאני מנסה להסביר את ההמהום,
  • 5:01 - 5:03
    הם מניחים שאני מדברת על הכתיבה,
  • 5:03 - 5:04
    שהכתיבה שלי מסבה לי אושר.
  • 5:04 - 5:07
    ואל תבינו אותי לא נכון, היא מסבה לי אושר.
  • 5:07 - 5:09
    אבל ההמהום –
  • 5:10 - 5:12
    רק כשהתחלתי לעבוד בטלוויזיה
  • 5:12 - 5:14
    כשהתחלתי לעבוד ולעשות
  • 5:14 - 5:17
    ולבנות, וליצור,
    ולשתף פעולה,
  • 5:17 - 5:21
    גיליתי את הדבר הזה,
    הבאז הזה, הריגוש הזה, ההמהום הזה.
  • 5:22 - 5:24
    ההמהום הוא יותר מאשר הכתיבה.
  • 5:24 - 5:27
    ההמהום הוא פעולה ופעילות.
    ההמהום הוא סם.
  • 5:27 - 5:30
    ההמהום הוא מוסיקה.
    ההמהום הוא אור ואוויר.
  • 5:30 - 5:33
    ההמהום הוא הלחישה של אלוהים
    ישירות לאוזני.
  • 5:34 - 5:35
    וכשיש לכם המהום כזה,
  • 5:36 - 5:39
    אי אפשר שלא להיות רעבים לגדולה.
  • 5:39 - 5:43
    ההרגשה הזו,
    אי אפשר שלא להיות רעבים לגדולה בכל מחיר.
  • 5:44 - 5:45
    זה מה שנקרא ההמהום.
  • 5:46 - 5:50
    או, אולי זה מה שנקרא להיות מכורה לעבודה.
  • 5:50 - 5:51
    (צחוק)
  • 5:51 - 5:53
    אולי זה נקרא גאונות.
  • 5:54 - 5:56
    אולי זה נקרא אגו.
  • 5:57 - 5:59
    אולי זה פשוט פחד מכישלון.
  • 6:00 - 6:01
    אני לא יודעת.
  • 6:01 - 6:05
    אני פשוט יודעת
    שאני לא בנויה לכישלון,
  • 6:05 - 6:07
    ואני פשוט יודעת שאני אוהבת את ההמהום.
  • 6:08 - 6:10
    אני פשוט יודעת
    שאני רוצה להגיד לכם שאני טיטאנית,
  • 6:10 - 6:13
    ואני יודעת שאני לא רוצה להעמיד את זה בספק.
  • 6:13 - 6:14
    אבל הנה העניין:
  • 6:15 - 6:17
    ככל שאני נהיית מצליחה יותר,
  • 6:17 - 6:21
    ככל שיש יותר תוכניות, יותר פרקים,
    יותר מחסומים שנשברו,
  • 6:21 - 6:22
    ככל שאני עושה יותר עבודה,
  • 6:23 - 6:24
    ככל שיש יותר כדורים באוויר,
  • 6:24 - 6:27
    ככל שיש עליי יותר עיניים,
    ככל שאני כותבת את דפי ההיסטוריה,
  • 6:27 - 6:29
    ככל שיש ממני יותר ציפיות,
  • 6:29 - 6:31
    ככל שאני עובדת יותר בשביל להצליח,
  • 6:31 - 6:34
    כך אני יותר צריכה לעבוד.
  • 6:34 - 6:36
    ומה אמרתי לגבי עבודה?
  • 6:36 - 6:37
    אני אוהבת לעבוד, נכון?
  • 6:38 - 6:40
    האומה שאני בונה,
    המרתון שאני רצה,
  • 6:40 - 6:42
    הכוחות, הבד,
    התו הגבוה, ההמהום,
  • 6:42 - 6:44
    ההמהום, ההמהום.
  • 6:44 - 6:46
    אני מחבבת את ההמהום הזה.
    אני אוהבת את ההמהום הזה.
  • 6:46 - 6:49
    אני צריכה את ההמהום הזה.
    אני ההמהום הזה.
  • 6:50 - 6:52
    האם אני כלום פרט להמהום הזה?
  • 6:53 - 6:55
    ואז ההמהום הזה פסק.
  • 6:56 - 6:58
    מותשת, משומשת,
  • 6:58 - 6:59
    גמורה, שחוקה.
  • 6:59 - 7:02
    ההמהום הפסיק.
  • 7:03 - 7:06
    הבינו, שלוש בנותיי רגילות למציאות
  • 7:06 - 7:08
    שאימא שלהן היא מכונת עבודה מופלאה.
  • 7:09 - 7:10
    הארפר אומרת לאנשים,
  • 7:10 - 7:13
    "אימא שלי לא תהיה שם,
    אבל אפשר לשלוח הודעה למטפלת שלי."
  • 7:13 - 7:17
    ואמרסון אומרת,
    "מותק, אני רוצה ללכת לשונדהלנד."
  • 7:18 - 7:19
    הן ילדות של טיטאנית.
  • 7:19 - 7:21
    הן טיטאניות קטנות.
  • 7:22 - 7:25
    הן היו בנות 12, 3, ו-1 כשההמהום הפסיק.
  • 7:26 - 7:27
    ההמהום של המנוע נדם.
  • 7:28 - 7:30
    הפסקתי לאהוב עבודה.
    לא הצלחתי להניע מחדש את המנוע.
  • 7:30 - 7:32
    ההמהום לא הצליח לחזור.
  • 7:32 - 7:35
    ההמהום שלי היה מקולקל.
  • 7:35 - 7:39
    עשיתי את אותם הדברים שתמיד עשיתי,
    אותה עבודה של טיטאנית,
  • 7:39 - 7:42
    15 שעות ביום,
    כולל כל סוף השבוע,
  • 7:42 - 7:45
    בלי חרטות, אף פעם לא נכנעת,
    טיטאן אף פעם לא ישן, אף פעם לא מוותר,
  • 7:45 - 7:47
    לבבות מלאים, עיניים נקיות,
    בלה, בלה, בלה.
  • 7:48 - 7:50
    אבל לא היה המהום.
  • 7:51 - 7:53
    בתוכי הייתה דממה.
  • 7:54 - 7:58
    ארבע תכניות טלוויזיה, 70 שעות של טלוויזיה,
    שלוש סדרות בשלב הפקה בו זמנית,
  • 7:58 - 7:59
    לפעמים ארבע,
  • 7:59 - 8:03
    ארבע תכניות טלוויזיה, 70 שעות של טלוויזיה,
    שלוש סדרות בשלב הפקה בו זמנית...
  • 8:03 - 8:05
    אני הייתי הטיטאן המושלם.
  • 8:05 - 8:07
    הייתי טיטאן שאפשר לקחת הביתה
    להכיר לאימא.
  • 8:09 - 8:12
    כל הצבעים היו אותו דבר,
    וכבר לא חוויתי הנאה.
  • 8:13 - 8:14
    וזה היה החיים שלי.
  • 8:15 - 8:16
    זה היה כל מה שעשיתי.
  • 8:16 - 8:19
    אני הייתי ההמהום, וההמהום היה אני.
  • 8:20 - 8:22
    אז מה עושים כשהחיים שלכם,
  • 8:22 - 8:25
    העבודה שאוהבים,
    מתחילה לטעום כמו אבק?
  • 8:26 - 8:28
    עכשיו, אני יודעת שמישהו שם חושב,
  • 8:28 - 8:30
    "תמשיכי להתבכיין,
    תסריטאית טיטאנית מטופשת."
  • 8:30 - 8:32
    (צחוק)
  • 8:32 - 8:34
    אבל אתם יודעים, באמת,
  • 8:34 - 8:37
    אם אתם יוצרים, אם אתם עובדים,
    אם אתם אוהבים את מה שאתם עושים,
  • 8:37 - 8:40
    להיות מורה, להיות בנקאי,
    להיות אימא, להיות צייר,
  • 8:40 - 8:41
    להיות ביל גייטס,
  • 8:41 - 8:45
    אם אתם פשוט אוהבים אדם אחר
    וזה נותן לכם את ההמהום,
  • 8:45 - 8:46
    אם אתם מכירים את ההמהום,
  • 8:46 - 8:50
    אם אתם יודעים איך ההמהום הזה מרגיש,
    אם הגעתם להמהום,
  • 8:50 - 8:53
    כשההמהום מפסיק, מי אתם?
  • 8:55 - 8:56
    מה אתם?
  • 8:57 - 8:58
    מה אני?
  • 8:58 - 9:00
    האם אני עדיין טיטאנית?
  • 9:01 - 9:06
    אם השיר שבליבי מפסיק לנגן,
    האם אני יכולה לשרוד בדממה?
  • 9:08 - 9:11
    ואז המלצרית הפעוטה שלי מהדרום
    שאלה אותי שאלה.
  • 9:12 - 9:16
    אני בדרך החוצה מהדלת,
    אני מאחרת, והיא אומרת,
  • 9:16 - 9:18
    "אימא, רוצה לשחק?"
  • 9:19 - 9:22
    ואני בדיוק עומדת להגיד לא,
    כשאני מבינה שני דברים.
  • 9:22 - 9:25
    אחד, אני אמורה להגיד כן להכל,
  • 9:25 - 9:29
    ושני, המלצרית שלי מהדרום
    לא קראה לי "מותק".
  • 9:30 - 9:32
    היא כבר לא קוראת לכולם "מותק" יותר.
  • 9:33 - 9:34
    מתי זה קרה?
  • 9:34 - 9:37
    פספסתי את זה, בהיותי טיטאנית
    המתאבלת על ההמהום האבוד,
  • 9:37 - 9:40
    והנה היא משתנה לי מול העיניים.
  • 9:40 - 9:44
    והנה היא אומרת, "אימא, רוצה לשחק?"
  • 9:44 - 9:45
    ואני אמרתי, "כן."
  • 9:46 - 9:49
    אין שום דבר מיוחד בזה.
  • 9:49 - 9:51
    אנחנו משחקות,
    ומצטרפות אלינו האחיות שלה,
  • 9:51 - 9:53
    ויש הרבה צחוק,
  • 9:53 - 9:56
    ואני קוראת בצורה דרמטית
    מהספר "כולם עושים קקי".
  • 9:56 - 9:58
    לא משהו יוצא דופן.
  • 9:58 - 9:59
    (צחוק)
  • 9:59 - 10:01
    ועדיין, זה יוצא דופן,
  • 10:01 - 10:04
    כי בתוך הכאב שלי והחרדה שלי,
  • 10:04 - 10:06
    מתוך חוסר ההמהום שלי,
  • 10:06 - 10:08
    כל מה שאני צריכה לעשות זה לתת תשומת לב.
  • 10:09 - 10:10
    התרכזתי.
  • 10:10 - 10:11
    עצרתי.
  • 10:12 - 10:15
    האומה שאני בונה,
    המרתון שאני רצה,
  • 10:15 - 10:18
    הכוחות, הבד, התו הגבוה לא קיימים.
  • 10:18 - 10:20
    כל מה שקיים זה אצבעות דביקות
  • 10:20 - 10:24
    ונשיקות רטובות
    וקולות קטנים ועפרונות צבע
  • 10:24 - 10:25
    והשיר הזה על לשחרר
  • 10:25 - 10:28
    או מה שזה לא יהיה
    שההיא מ'לשבור את הקרח' צריכה לעשות.
  • 10:28 - 10:30
    (צחוק)
  • 10:30 - 10:32
    זה הכל שלווה ופשטות.
  • 10:34 - 10:38
    האוויר הוא כל כך דליל במקום הזה בשבילי
    שאני בקושי יכולה לנשום.
  • 10:38 - 10:40
    אני בקושי יכולה להאמין שאני נושמת.
  • 10:41 - 10:44
    משחקים זה ההיפך מעבודה.
  • 10:45 - 10:46
    ואני שמחה.
  • 10:47 - 10:48
    משהו בי משתחרר.
  • 10:48 - 10:50
    דלת במוח שלי נפתחת לרווחה,
  • 10:51 - 10:53
    ופרץ אנרגיה מגיע.
  • 10:53 - 10:57
    וזה לא מיידי,
    אבל זה קורה, זה בהחלט קורה.
  • 10:57 - 10:58
    אני מרגישה את זה.
  • 10:59 - 11:00
    ההמהום מזדחל בחזרה.
  • 11:00 - 11:03
    לא במלא הכח, בקושי מורגש,
  • 11:03 - 11:06
    הוא שקט, ואני צריכה לעצור כדי לשמוע אותו,
    אבל הוא שם.
  • 11:07 - 11:09
    לא ההמהום בהא הידיעה, אבל המהום כלשהו.
  • 11:10 - 11:13
    ועכשיו אני מרגישה
    כאילו שאני מכירה סוד מאוד קסום.
  • 11:14 - 11:16
    טוב, בואו לא ניסחף.
  • 11:16 - 11:19
    זה פשוט אהבה.
    זה כל מה שזה.
  • 11:20 - 11:23
    לא קסם. לא סוד. זה פשוט אהבה.
  • 11:24 - 11:26
    זה פשוט משהו ששכחנו.
  • 11:27 - 11:30
    ההמהום, המהום העבודה,
    המהום הטיטאן,
  • 11:30 - 11:31
    זה רק תחליף.
  • 11:32 - 11:34
    אם אני צריכה לשאול אתכם מי אני,
  • 11:34 - 11:36
    אם אני צריכה להגיד לכם מי אני,
  • 11:36 - 11:39
    אם אני מתארת את עצמי במונחים של סדרות
  • 11:39 - 11:43
    ושעות טלוויזיה
    ואיך המוח שלי הוא אלוף בינלאומי,
  • 11:43 - 11:46
    אז שכחתי מהו ההמהום האמיתי.
  • 11:47 - 11:50
    ההמהום הוא לא כוח
    וההמהום הוא לא ספציפי לעבודה.
  • 11:51 - 11:52
    ההמהום הוא ספציפי להנאה.
  • 11:53 - 11:55
    ההמהום האמיתי הוא ספציפי לאהבה.
  • 11:55 - 11:59
    ההמהום הוא החשמל שמגיע
    מלהיות נרגשים מהחיים.
  • 11:59 - 12:02
    ההמהום האמיתי הוא ביטחון ושלווה.
  • 12:02 - 12:04
    ההמהום האמיתי מתעלם מההיסטוריה,
  • 12:04 - 12:07
    ומהכדורים באוויר,
    ומהציפיות, ומהלחץ.
  • 12:07 - 12:10
    ההמהום האמיתי הוא יחיד במינו ומקורי.
  • 12:10 - 12:13
    ההמהום האמיתי
    הוא לחישה של אלוהים באוזני,
  • 12:13 - 12:15
    אבל אולי אלוהים לחש את המילים הלא נכונות.
  • 12:15 - 12:18
    כי איזה אלוהים אמר לי שאני טיטאנית?
  • 12:19 - 12:20
    זה פשוט אהבה.
  • 12:21 - 12:24
    כולנו יכולים להנות מעוד קצת אהבה,
  • 12:24 - 12:25
    הרבה יותר אהבה.
  • 12:26 - 12:28
    בכל זמן שהילדה שלי מבקשת ממני לשחק,
  • 12:29 - 12:30
    אני אומרת כן.
  • 12:31 - 12:33
    אני עושה מזה חוק נוקשה מסיבה אחת,
  • 12:33 - 12:34
    לתת לעצמי רשות,
  • 12:34 - 12:37
    לשחרר את עצמי מכל האשמה הוורקוהולית שלי.
  • 12:37 - 12:40
    זה חוק, אז אין לי ברירה,
  • 12:40 - 12:42
    ואכן אין לי ברירה,
  • 12:42 - 12:43
    לא אם אני רוצה להרגיש את ההמהום.
  • 12:44 - 12:46
    הלוואי שזה היה כל כך קל,
  • 12:46 - 12:49
    אבל אני לא טובה בלשחק.
  • 12:49 - 12:51
    אני לא אוהבת את זה.
  • 12:52 - 12:57
    אני לא מעוניינת לעשות את זה
    באותו אופן שאני מעוניינת בלעשות עבודה.
  • 12:57 - 13:01
    האמת היא הרבה יותר מעוררת צניעות וענווה.
  • 13:01 - 13:02
    אני לא אוהבת לשחק.
  • 13:02 - 13:05
    אני עובדת כל הזמן כי אני אוהבת לעבוד.
  • 13:05 - 13:09
    אני אוהבת לעבוד
    יותר משאני אוהבת להיות בבית.
  • 13:10 - 13:14
    קשה להתמודד עם ההכרה בעובדה הזו,
  • 13:15 - 13:21
    כי איזה מין בן אדם אוהב לעבוד
    יותר מאשר להיות בבית?
  • 13:22 - 13:23
    ובכן, אני.
  • 13:24 - 13:27
    ראו, בואו נהיה כנים,
    אני קוראת לעצמי טיטאנית.
  • 13:27 - 13:29
    יש לי הפרעה.
  • 13:29 - 13:30
    (צחוק)
  • 13:30 - 13:33
    ואחת הבעיות האלו היא לא שאני רגועה מדי.
  • 13:33 - 13:35
    (צחוק)
  • 13:35 - 13:39
    אנחנו רצות בחצר
    הלוך וחזור והלוך וחזור.
  • 13:40 - 13:42
    אנחנו עושות מסיבות ריקודים של 30 שניות.
  • 13:42 - 13:45
    אנחנו שרות שירים מסדרות.
    אנחנו משחקות בכדורים.
  • 13:45 - 13:47
    אני עושה בועות והן מפוצצות אותן.
  • 13:47 - 13:52
    ואני מרגישה נוקשה והוזה ומבולבלת רוב הזמן.
  • 13:53 - 13:55
    אני כל הזמן רוצה את הטלפון הנייד שלי.
  • 13:56 - 13:58
    אבל זה בסדר.
  • 13:58 - 14:03
    בנות האדם הקטנות שלי מראות לי איך לחיות
    וההמהום של היקום ממלא אותי.
  • 14:03 - 14:06
    אני משחקת ומשחקת עד שאני מתחילה לתהות
  • 14:06 - 14:09
    למה הפסקנו לשחק מלכתחילה.
  • 14:09 - 14:11
    גם אתם יכולים לעשות את זה,
  • 14:11 - 14:14
    תגידו כן בכל פעם
    שהילד שלכם מבקש מכם לשחק.
  • 14:16 - 14:18
    אתם חושבים שאולי
    אני אידיוטית בנעלי יהלומים?
  • 14:19 - 14:21
    אתם צודקים,
    אבל אתם עדיין יכולים לעשות את זה.
  • 14:21 - 14:23
    יש לכם זמן.
  • 14:23 - 14:27
    אתם יודעים למה?
    כי אתם לא ריהאנה ואתם לא מהחבובות.
  • 14:27 - 14:29
    הילד שלכם לא חושב שאתם כאלה מעניינים.
  • 14:29 - 14:30
    (צחוק)
  • 14:30 - 14:32
    אתם צריכים רק 15 דקות.
  • 14:32 - 14:35
    ביתי בת השנתיים וביתי בת הארבע
    רוצות לשחק איתי
  • 14:35 - 14:37
    רק למשך 15 דקות בערך
  • 14:37 - 14:40
    לפני שהן חושבות לעצמן
    שהן רוצות לעשות משהו אחר.
  • 14:40 - 14:43
    אלו 15 דקות מדהימות,
    אבל אלו 15 דקות.
  • 14:43 - 14:47
    אם אני לא פרת משה רבנו או ממתק,
    אני בלתי נראית לאחר 15 דקות.
  • 14:47 - 14:48
    (צחוק)
  • 14:48 - 14:53
    ובת ה-13 שלי, אם אני יכולה לגרום לבת 13
    לדבר איתי למשך 15 דקות
  • 14:53 - 14:54
    אני הורה השנה.
  • 14:54 - 14:56
    (צחוק)
  • 14:56 - 14:58
    15 דקות הן כל מה שאתם צריכים.
  • 14:58 - 15:02
    אני לגמרי יכולה למצוא 15 דקות ללא הפרעה
    ביום הכי גרוע שלי.
  • 15:03 - 15:05
    ללא הפרעה זה המפתח.
  • 15:05 - 15:08
    בלי סלולרי, בלי כביסה, בלי כלום.
  • 15:08 - 15:11
    יש לכם חיים עמוסים.
    אתם צריכים לבשל ארוחת ערב.
  • 15:11 - 15:14
    אתם צריכים להכריח אותם להתקלח.
    אבל אתם יכולים למצוא 15 דקות.
  • 15:14 - 15:16
    הילדות שלי הם המקום השמח שלי,
    הם העולם שלי.
  • 15:17 - 15:19
    אבל זה לא חייב להיות הילדים שלכם,
  • 15:19 - 15:20
    הדלק שמזין את ההמהום שלכם,
  • 15:20 - 15:23
    המקום שהחיים מרגישים יותר טובים
    מאשר לא טובים.
  • 15:23 - 15:26
    הענין אינו לשחק עם הילדים שלכם,
  • 15:26 - 15:27
    הענין הוא הנאה.
  • 15:27 - 15:29
    הענין הוא משחק באופן כללי.
  • 15:30 - 15:32
    תנו לעצמכם את 15 הדקות האלו.
  • 15:32 - 15:34
    תגלו מה גורם לכם להרגיש טוב.
  • 15:34 - 15:38
    פשוט תבינו מה זה ותשחקו בזירה הזו.
  • 15:39 - 15:43
    אני לא תמיד מצליחה.
    למעשה, אני נכשלת באותה תדירות שאני מצליחה,
  • 15:43 - 15:46
    לראות חברים, לקרוא ספרים,
    לבהות בחלל.
  • 15:47 - 15:50
    "רוצה לשחק?" הפך לשם נרדף לפינוק עצמי
  • 15:50 - 15:54
    עליו ויתרתי בערך בזמן
    שקיבלתי את סדרת הטלויזיה הראשונה שלי,
  • 15:54 - 15:57
    בערך בזמן שהפכתי לטיטאנית בהתלמדות,
  • 15:57 - 16:00
    בערך בזמן שהתחלתי להתחרות עם עצמי.
  • 16:01 - 16:05
    15 דקות? מה יכול להיות לא נכון
    בלתת לעצמי את תשומת הלב המלאה שלי
  • 16:05 - 16:06
    ל-15 דקות?
  • 16:07 - 16:08
    מתברר שכלום.
  • 16:09 - 16:13
    עצם זה שלא עבדתי
    איפשר להמהום לחזור,
  • 16:13 - 16:16
    כאילו שהמנוע של ההמהום
    יכול היה להתדלק רק כשהייתי רחוקה.
  • 16:18 - 16:20
    עבודה לא תיתכן בלי משחקים.
  • 16:21 - 16:24
    זה לוקח קצת זמן,
    אבל אחרי כמה חודשים,
  • 16:25 - 16:26
    יום אחד הסכר נפרץ
  • 16:26 - 16:30
    ויש ריגוש,
    ואני מוצאת את עצמי עומדת במשרד שלי
  • 16:30 - 16:34
    מלאה במנגינה לא מוכרת,
    קצב מלא בתוכי, ומסביבי,
  • 16:34 - 16:37
    והוא ממלא אותי ברעיונות,
  • 16:37 - 16:40
    וכביש ההמהום נפתח,
    ואני יכולה לנסוע בו עוד ועוד,
  • 16:40 - 16:41
    ואני אוהבת לעבוד שוב.
  • 16:42 - 16:46
    אבל עכשיו, אני מחבבת את ההמהום,
    אבל אני לא אוהבת את ההמהום.
  • 16:46 - 16:47
    אני לא צריכה את ההמהום.
  • 16:47 - 16:50
    אני לא ההמהום. ההמהום הוא לא אני,
  • 16:50 - 16:51
    כבר לא.
  • 16:52 - 16:56
    אני בועות ואצבעות דביקות
    וארוחות ערב עם חברים.
  • 16:56 - 16:57
    אני ההמהום הזה.
  • 16:57 - 16:59
    ההמהום של החיים.
  • 16:59 - 17:00
    ההמהום של האהבה.
  • 17:00 - 17:04
    ההמהום של העבודה הוא עדיין חלק ממני
    הוא פשוט כבר לא כל כולי,
  • 17:05 - 17:06
    ואני כל כך אסירת תודה.
  • 17:07 - 17:09
    ולא אכפת לי מלהיות טיטאנית,
  • 17:09 - 17:12
    כי אני אף פעם לא ראיתי טיטאן
    משחק קדרים באים.
  • 17:14 - 17:18
    אני אמרתי כן לפחות עבודה ויותר משחקים,
    ואיכשהו אני עדיין מצליחה להתנהל בעולם שלי.
  • 17:18 - 17:21
    המוח שלי עדיין גלובלי.
    המדורות שלי עדיין בוערות.
  • 17:22 - 17:25
    ככל שאני משחקת יותר,
    אני מאושרת יותר, והילדים שלי מאושרים יותר.
  • 17:26 - 17:29
    ככל שאני משחקת יותר,
    אני מרגישה יותר שאני אימא טובה.
  • 17:29 - 17:32
    ככל שאני משחקת יותר,
    המוח שלי נהיה חופשי יותר.
  • 17:32 - 17:34
    ככל שאני משחקת יותר,
    אני עובדת טוב יותר.
  • 17:34 - 17:36
    ככל שאני משחקת יותר,
    אני יותר מרגישה את ההמהום,
  • 17:36 - 17:38
    המדינה שאני בונה,
    המרתון שאני רצה,
  • 17:39 - 17:41
    הכוחות, הבדים,
    התו הגבוה, ההמהום, ההמהום,
  • 17:41 - 17:44
    ההמהום האחר, ההמהום האמיתי,
  • 17:44 - 17:45
    ההמהום של החיים.
  • 17:45 - 17:47
    ככל שאני מרגישה יותר את ההמהום הזה,
  • 17:47 - 17:50
    כך הלא-טיטאנית המשונה, הרועדת,
  • 17:50 - 17:52
    הפתוחה, הלגמרי חדשה,
  • 17:52 - 17:54
    החיה, מרגישה כמוני.
  • 17:55 - 17:58
    ככל שאני מרגישה את ההמהום יותר,
    כך אנ יודעת יותר מי אני.
  • 17:59 - 18:02
    אני כותבת, אני ממציאה דברים, אני מדמיינת.
  • 18:02 - 18:05
    החלק הזה של העבודה,
    זה לחיות את החלום.
  • 18:05 - 18:07
    זה החלומיות שבעבודה.
  • 18:08 - 18:11
    כי עבודה חלומית
    צריכה להיות קצת קסומה.
  • 18:12 - 18:15
    אני אמרתי כן לפחות עבודה ויותר משחקים.
  • 18:16 - 18:17
    מבלי להתחשב בזה שאני טיטאנית.
  • 18:18 - 18:19
    רוצים לשחק?
  • 18:20 - 18:21
    תודה.
  • 18:21 - 18:24
    (מחיאות כפיים)
Title:
השנה שבה אמרתי 'כן' להכול
Speaker:
שונדה ריימס
Description:

שונדה ריימס, הטיטאנית מאחורי "האנטומיה של גריי", "סקנדל" ו-"המדריך לרוצח", אחראית ל-70 שעות טלוויזיה לעונה והיא אוהבת לעבוד. "כשאני חזק בתוך העבודה, כשאני עמוק בתוכה, אין הרגשה דומה לזה", היא אומרת. יש לה שם להרגשה הזו: ההמהום. ההמהום הוא סם, ההמהום הוא מוזיקה, ההמהום הוא לחישה של אלוהים באוזן שלה. אבל מה קורה כשהוא מפסיק? האם היא משהו פרט להמהום הזה? בשיחה הנוגעת הזו, תצטרפו לריימס במסע של "שנת הכן" שלה ותגלו איך היא קיבלה את ההמהום שלה בחזרה.
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDTalks
Duration:
18:44

Hebrew subtitles

Revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.