הסקס זקוק למטפורה חדשה, הנה אחת כזו...

לפי המחנך אל וראנצ'יו, משום מה, המטפורות בהן מדברים על סקס בארצות הברית שאובות כולן מעולם הבייסבול - הבקעה, להגיע לבסיס ראשון וכד'. הבעיה היא שזה מציג סקס כתחרות שיש בה מנצח ומפסיד. במקום זאת, הוא מציע מטפורה חדשה, שמתמקדת יותר בהנאה משותפת, דיון והסכמה, וסיפוק. בואו נדבר על.... פיצה.

הייתי רוצה לדבר אתכם היום

על דרך חדשה לגמרי לחשוב על פעילות מינית

וחינוך מיני, בהשוואה לכך.

אם תדברו עם מישהו באמריקה היום

על פעילות מינית,

די מהר תמצאו שאתם לא רק מדברים

על פעילות מינית.

אלא אתם גם מדברים על בייסבול.

בגלל שבייסבול הוא המטאפורה התרבותית המרכזית

שאמריקאים משתמשים בה כדי לחשוב

ולדבר על פעילות מינית,

ואנחנו יודעים את זה בכלל שקיימת

שפה שלמה באנגלית

שמדברת לכאורה על בייסבול

אבל למעשה מדברת על פעילות מינית.

אז, לדוגמא, אתה יכול להיות חובט או תופס,

וזה מקביל למצבך

כמבצע מעשה מיני
או כמקבל מעשה מיני.

כמובן, יש את הבסיסים,

שמתייחסים למעשים מיניים ספציפיים

שמתרחשים בסדר מאוד מסוים,

שלבסוף נבנים להשלמת המסלול כולו

או "הום האן"
(השלמת המסלול בפעם אחת),

שהוא בדרך כלל משגל וגינלי

עד לשלב האורגזמה,

לפחות עבור הבחור.

(צחוק)

אתה יכול להיפסל, כלומר

שאתה לא זוכה לשום פעילות מינית.

ואם אתה "מחמם ספסלים",

אתה יכול להיות בתול או מישהו

שמכל סיבה שהיא לא משחק במשחק,

אולי בגלל גילך או בגלל היכולת שלך

או בשל מערכת הכישורים שלך.

האלה היא הפין,

וספסל הקבוצה (הנמצא במחפורת בצד המגרש)
הוא הפות או הוגינה.

כפפה או כפפות התופס הן קונדום.

וחובט שהוא גם ימני וגם שמאלי
הוא אדם ביסקסואלי

ואנחנו ההומואים והלסביות משחקים
עבור הקבוצה השניה.

ואז יש את זה:

"אם יש דשא על המגרש, יש משחק."

וזה בדרך כלל מתייחס

לכך שאם אדם צעיר, לרוב בייחוד אשה צעירה,

היא בוגרת מספיק שיש לה שיער ערווה,

אז היא בוגרת מספיק
שאפשר לקיים אתה יחסי מין.

מודל הבייסבול הזה הוא בעייתי מאוד,

הוא סקסיסטי, הוא הטרוסקסואלי.

הוא תחרותי, הוא מכוון מטרה.

והוא אינו יכול להביא להתפתחות של

מיניות בריאה אצל אנשים צעירים או מבוגרים.

אז אנחנו צריכים מודל חדש.

באתי לכאן היום כדי להציע לכם
את אותו מודל חדש.

והוא מבוסס על

פיצה.

פיצה היא משהו מובן ומוכר באופן אוניברסלי

ושרוב האנשים מקשרים עם חוויה חיובית.

אז בואו נתחיל.

הבה ניקח בייסבול ופיצה ונשווה אותם

כשמדברים על שלושה היבטים של פעילות מינית:

מה שמפעיל את הפעילות מינית,

מה שקורה במהלך פעילות מינית,

ומה התוצאה המצופה מהפעילות המינית.

אז מתי אתם משחקים בייסבול?

אתם משחקים בייסבול כשמגיעה עונת הבייסבול

וכשיש משחק מתוכנן.

זה לא בדיוק הבחירה שלך.

אז אם זה ערב הפרום (נשף מסורתי
בתיכונים אמריקאים) או ערב החתונה

או אם אתה במסיבה או
אם ההורים שלנו לא בבית,

היי, פשוט תכה באלה.

אתם יכולים לדמיין שתגידו למאמן שלכם,

"אה, לא ממש בא לי היום,

אני חושב שאני אוותר על המשחק הזה".

זה פשוט לא הדרך בה זה מתרחש.

וכשאתם מתארגנים לשחק בייסבול,

מיד יש שתי קבוצות מתחרות,

אחת מוצבת בהגנה, השניה מוצבת במתקפה,

מישהו מנסה לחדור לתוך המגרש.

זה בדרך כלל רמז לבחור.

מישהו מנסה לעצור את האנשים מלחדור למגרש.

התפקיד הזה לרוב ניתן לבחורה.

זה תחרותי.

אנחנו לא משחקים זה עם זה.

אנחנו משחקים זה נגד זה.

וכשאתה מגיע לשחק בייסבול,

אף אחד לא צריך לדבר על מה אנחנו עומדים לעשות

או איך המשחק הזה יהיה טוב עבורנו.

כולם מכירים את הכללים.

אתה פשוט תופס את העמדה שלך
ומשחק את המשחק

אבל כשאתה אוכל פיצה?

ובכן, אתה אוכל פיצה שאתה רעב לפיצה.

זה מתחיל בתחושה פנימית, רצון פנימי או צורך.

"הממ, יש לי חשק לפיצה".

(צחוק)

ובגלל שזה רצון פנימי,

יש לנו בעצם איזשהי צורה של שליטה עליו

אני יכול להחליט שאני רעב

אבל לדעת שזה לא זמן מתאים לאכול.

וכשאנחנו נפגשים עם מישהו לפיצה,

אנחנו לא מתחרים אתם,

אנחנו מחפשים את החוויה

ששנינו נחלוק יחד

שתספק את שנינו,

וכשאתם נפגשים לפיצה עם מישהו,

מה הדבר הראשון שאתם עושים?

אתם מדברים על זה.

אתם מדברים על מה אתם רוצים.

אתם מדברים על מה שאתם אוהבים.

אולי אפילו תנהלו משא ומתן.

"מה דעתך על פפרוני?"
(צחוק)

"לא ממש בא לי, אני אוהב יותר פטריות".

"אז, אולי נתחלק חצי חצי".

ואפילו אם כבר אכלתם פיצה עם מישהו

במשך תקופה מאוד ארוכה,

נכון שעדיין תגידו דברים כמו,

"שנזמין כרגיל?"

(צחוק)

"או אולי משהו קצת יותר הרפתקני?"

אוקיי, אז כשאתם משחקים בייסבול,

אם מדברים על פעילות מינית,

כשאתם משחקים בייסבול,

אתם פשוט אמורים לרוץ את כל הבסיסים

בסדר הנכון אחד בכל פעם.

אתם לא יכולים לחבוט בכדור
ואז לרוץ לשדה הימני.

זה לא עובד ככה.

ואתם גם לא יכולים להגיע לבסיס השני ולומר,

"אני אוהב את הבסיס השני, אני הולך להשאר כאן".

לא.

וכמובן, בבייסבול, ישנו

ציוד ספציפי ומערכת כישורים ספציפית.

לא כולם יכולים לשחק בייסבול.
הוא די בלעדי.

אוקיי, אבל מה לגבי פיצה?

כשאנחנו מנסים להחליט
מה אנחנו רוצים בפיצה,

האם לא מדובר בעצם
אך ורק בהנאה שלנו?

ישנם מיליון סוגים שונים של פיצה.

ישנן מיליון תוספות שונות.

ישנן מיליון דרכים שונות לאכול פיצה.

ואף אחד מהם אינו מוטעה.
הם שונים.

ובמקרה הזה, שוני הוא טוב,

בגלל שהוא יגדיל את הסיכוי

שנשיג חוויה מספקת.

ולבסוף, מה התוצאה הרצויה בבייסבול?

ובכן, בבייסבול, אתה משחק כדי לנצח.

אתה צובר כמה שיותר סבבים.

תמיד יש מנצח בבייסבול,

כלומר שתמיד יש גם מפסיד בבייסבול.

אבל מה לגבי פיצה?

ובכן, בפיצה אין באמת -

אין נצחון. איך אפשר לנצח בפיצה?

אי אפשר. אבל אתה כן שואל,

"האם אנחנו מסופקים?"

ולפעמים יכול להיות שמדובר בכמויות שונות

במפגשים שונים או עם אנשים שונים

או בימים שונים.

ואנחנו יכולים להחליט מתי אנחנו מרגישים מסופקים.

אם אנחנו עדיין רעבים, אנחנו אולי נאכל עוד.

אם כי, אם אתה אוכל יותר מדי,

אתה פשוט תרגיש מגעיל.

(צחוק)

אז אם היינו יכולים לקחת את המודל של הפיצה

וליישם אותו בחינוך המיני?

הרבה פעמים החינוך המיני כיום

כל כך מושפע מהמודל של הבייסבול,

והוא יוצר חינוך שאין מנוס מכך שייצור

מיניות לא בריאה אצל אנשים צעירים.

ואותם אנשים צעירים הופכים למבוגרים.

אבל אם היינו יכולים ליצור חינוך מיני

שהיה דומה יותר לפיצה,

היינו יכולים ליצור חינוך שמזמין אנשים

לחשוב על התשוקות שלהם,

לקבל החלטות מודעות לגבי מה שהם רוצים,

לדבר על זה עם בני הזוג שלהם,

ובסופו של דבר לא לשאוף

לאיזה תוצאה חיצונית

אלא למה שמרגיש מספק,

וההחלטה על כך היא בידינו.

אולי שמתם לב

שבהשוואה בין בייסבול ופיצה

בבייסבול, הכל מוצג כהוראות.

הם כולם באים עם סימני קריאה.

אבל במודל של הפיצה, הם שאלות.

ומי עונה על אותן שאלות?

אתם.
אני.

אז תזכרו, כאשר אנחנו חושבים על

חינוך מיני ופעילות מינית,

בייסבול, בחוץ.

פיצה היא הדרך לחשוב על

פעילות מינית בריאה ומספקת,

וחינוך מיני טוב ומקיף.

תודה רבה לכם על זמנכם.

(מחיאות כפיים)