< Return to Video

טרור - ההיבט שאיננו מגיע לכותרות

  • 0:01 - 0:02
    האם יכולתי לגונן על אבי
  • 0:02 - 0:05
    מפני קבוצת המוסלמים החמושים
    בעזרת סכין קילוף?
  • 0:05 - 0:07
    זו היתה השאלה שעמדה בפני
  • 0:07 - 0:09
    ביום שלישי אחד
    ביוני 1993,
  • 0:09 - 0:11
    כשהייתי סטודנטית למשפטים.
  • 0:11 - 0:13
    התעוררתי השכם באותו הבוקר,
  • 0:13 - 0:14
    בדירתו של אבי
  • 0:14 - 0:17
    בפרברי אלג'יר שבאלג'יריה,
  • 0:17 - 0:20
    לשמע דפיקות תקיפות
    על הדלת הקדמית.
  • 0:20 - 0:23
    באותה עונה, כפי שתיאר זאת
    עיתון מקומי,
  • 0:23 - 0:26
    בכל יום שלישי
    מלומד כלשהו נפל חלל
  • 0:26 - 0:29
    מכדורי המתנקשים הקנאיים.
  • 0:29 - 0:31
    העובדה שאבי לימד באוניברסיטה
    את תורת דרווין
  • 0:31 - 0:33
    כבר גרמה לביקור בכיתה
  • 0:33 - 0:37
    מצד המנהיג של מה שהתקרא
    "החזית להצלת האיסלם",
  • 0:37 - 0:40
    שהוקיע את אבי
    כתומך הגישה הביולוגית
  • 0:40 - 0:42
    לפני שאבי השליכו מהכיתה,
  • 0:42 - 0:44
    וכעת, כל מי שעמד בחוץ
  • 0:44 - 0:47
    לא הסכים להזדהות או להסתלק,
  • 0:47 - 0:50
    ולכן אבי ניסה להזעיק בטלפון
    את המשטרה,
  • 0:50 - 0:54
    אבל אולי מאימת הגל הגואה
    של קיצוניות מזויינת,
  • 0:54 - 0:57
    שכבר תבע את חייהם
    של שוטרים אלג'יריים כה רבים,
  • 0:57 - 0:59
    הם אפילו לא ענו.
  • 0:59 - 1:01
    ואז הלכתי למטבח,
  • 1:01 - 1:03
    הוצאתי סכין קילוף
  • 1:03 - 1:06
    ותפסתי עמדה בחדר הכניסה.
  • 1:06 - 1:07
    זה היה מעשה מגוחך,
    למען האמת.
  • 1:07 - 1:09
    אבל זהו הרעיון היחיד
    שעלה בדעתי,
  • 1:09 - 1:12
    אז נעמדתי שם.
  • 1:12 - 1:14
    כשאני נזכרת בכך,
    נראה לי שזה היה הרגע
  • 1:14 - 1:17
    שבו נולד הספר שכתבתי:
  • 1:17 - 1:19
    "פסק ההלכה שלכם אינו חל כאן:
  • 1:19 - 1:23
    "סיפורים עלומים מן המאבק
    נגד הקנאות המוסלמית."
  • 1:23 - 1:26
    הכותרת מקורה במחזה פקיסטני.
  • 1:26 - 1:29
    לדעתי זה היה בעצם הרגע ההוא
  • 1:29 - 1:31
    שגרם לי לצאת לדרך
  • 1:31 - 1:34
    ולראיין 300 אנשים
    בעלי מורשת מוסלמית
  • 1:34 - 1:35
    מ-30 ארצות כמעט,
  • 1:35 - 1:38
    מאפגניסטן ועד מאלי,
  • 1:38 - 1:40
    כדי לגלות איך הם
    נאבקו בקנאות הדתית
  • 1:40 - 1:42
    בדרכי-שלום, כמו אבי,
  • 1:42 - 1:46
    ואיך הם התמודדו
    עם הסכנות הנלוות.
  • 1:46 - 1:48
    למרבה המזל,
    באותו יוני של 1993,
  • 1:48 - 1:51
    המבקר הלא-מזוהה שלנו הסתלק,
  • 1:51 - 1:54
    אבל משפחות אחרות
    בהחלט לא זכו למזל כזה,
  • 1:54 - 1:58
    וזו היתה המחשבה
    שמאחורי המחקר שלי.
  • 1:58 - 2:01
    על כל פנים, מישהו חזר
    כעבור מספר חודשים
  • 2:01 - 2:03
    והשאיר פתק
    על שולחן המטבח של אבא,
  • 2:03 - 2:07
    ובו נכתב בפשטות:
    "אתה חשוב כמת."
  • 2:07 - 2:10
    בהמשך, קבוצות הקנאים החמושות
    של אלג'יר
  • 2:10 - 2:13
    רצחו לא פחות מ-200,000 אזרחים
  • 2:13 - 2:17
    במה שנודע אח"כ
    כעשור האפל של שנות ה-90,
  • 2:17 - 2:21
    כולל כל אחת ואחת
    מהנשים שאתם רואים כאן.
  • 2:22 - 2:25
    בתגובתה הפזיזה לטרור,
  • 2:25 - 2:27
    המדינה בחרה בעינויים
  • 2:27 - 2:29
    ובהעלמת אזרחים,
  • 2:29 - 2:32
    וככל שהאירועים האלה
    נעשו יותר איומים,
  • 2:32 - 2:36
    הקהילה הבינלאומית בד"כ התעלמה מהם.
  • 2:36 - 2:40
    לבסוף, אבי, בנו של איכר אלג'ירי
    שנעשה לפרופסור,
  • 2:40 - 2:42
    הוכרח להפסיק ללמד באוניברסיטה
  • 2:42 - 2:44
    ולהימלט לדירתו,
  • 2:44 - 2:45
    אבל מה שלעולם לא אשכח
  • 2:45 - 2:47
    בקשר למחפוד בנון, אבא שלי,
  • 2:47 - 2:50
    הוא שכמו משכילים אלג'יריים כה רבים,
  • 2:50 - 2:52
    גם הוא סירב לעזוב את הארץ
  • 2:52 - 2:55
    והוא המשיך לפרסם ביקורת נוקבת,
  • 2:55 - 2:57
    הן על הקנאים הדתיים,
  • 2:57 - 3:00
    ולעתים הן על הממשל
    שנגדו נלחמו.
  • 3:00 - 3:05
    לדוגמה, בסדרת מאמרים שפורסמה
    בנובמבר 1994 בעיתון "אל-ווטאן",
  • 3:05 - 3:10
    תחת הכותרת "איך הקנאות הדתית
    חוללה טרור חסר-תקדים",
  • 3:10 - 3:12
    הוא הוקיע את מה שהוא כינה
  • 3:12 - 3:15
    "ההתנתקות הקיצונית של הטרוריסטים
    מן האיסלם האמיתי
  • 3:15 - 3:18
    "כפי שחיו אותו אבותינו."
  • 3:18 - 3:21
    אלו מלים שעלולות
    להביא עליך את מותך.
  • 3:21 - 3:24
    ארצו של אבי לימדה אותי,
    באותו עשור אפל של שנות ה-90,
  • 3:24 - 3:28
    שהמאבק העממי נגד הקנאות המוסלמית
  • 3:28 - 3:31
    הוא מהמאבקים החשובים ביותר
    ושזוכים להתעלמות הרבה ביותר
  • 3:31 - 3:34
    למען זכויות האדם בעולם.
  • 3:34 - 3:38
    זהו עדיין נכון היום,
    אחרי כמעט 20 שנה.
  • 3:38 - 3:43
    הרי בכל ארץ שבה שומעים על
    ג'יהאדיסטים חמושים שפוגעים באזרחים,
  • 3:43 - 3:45
    חיים גם אנשים לא-חמושים
  • 3:45 - 3:47
    שמתריסים בפני הלוחמניים האלה,
    ועליהם לא שומעים.
  • 3:47 - 3:51
    ואנשים אלה זקוקים לתמיכתנו
    בכדי להצליח.
  • 3:52 - 3:54
    במערב, לעתים קרובות ההנחה היא,
  • 3:54 - 3:57
    שבאופן כללי,
    המוסלמים סלחניים כלפי הטרור.
  • 3:57 - 3:58
    בימין יש כאלה שחושבים כך
  • 3:58 - 4:01
    כי בעיניהם התרבות המוסלמית
    אלימה מטבעה,
  • 4:01 - 4:03
    ואילו בשמאל יש כאלה
    שמדמיינים את זה
  • 4:03 - 4:06
    כי בעיניהם, האלימות המוסלמית,
    האלימות של הקנאות הדתית,
  • 4:06 - 4:09
    היא רק תוצר של
    התמרמרות מוצדקת.
  • 4:09 - 4:12
    אבל שתי ההשקפות כאחד
    שגויות לחלוטין.
  • 4:12 - 4:16
    למעשה, רבים בעלי מורשת מוסלמית
    בכל העולם הם מתנגדים עזים
  • 4:16 - 4:20
    הן לקנאות המוסלמית והן לטרור,
  • 4:20 - 4:22
    ולעתים קרובות - מסיבה טובה מאד,
  • 4:22 - 4:27
    שהרי סיכוייהם להפוך לקורבנות
    האלימות הזו גדולים משל מחולליה.
  • 4:27 - 4:29
    אתן לכם רק דוגמה אחת.
  • 4:29 - 4:32
    לפי סקר שנערך ב-2009,
  • 4:32 - 4:35
    ע"י מקורות תקשורת דוברי ערבית,
  • 4:35 - 4:38
    בין 2004 ל-2008,
  • 4:38 - 4:41
    לא יותר מ-15%
    מכל קורבנות "אל-קעידה"
  • 4:41 - 4:42
    היו מערביים.
  • 4:42 - 4:45
    זהו מחיר-דמים נורא,
    אבל הרוב הגדול
  • 4:45 - 4:47
    היו בעלי מורשת מוסלמית,
  • 4:47 - 4:50
    שנרצחו בידי קנאים מוסלמים.
  • 4:50 - 4:54
    ב-5 הדקות האחרונות
    דיברתי על קנאות דתית,
  • 4:54 - 4:57
    וזכותכם לדעת למה בדיוק כוונתי.
  • 4:57 - 5:01
    אני מצטטת את ההגדרה
    שנתנה הסוציולוגית האלג'ירית
  • 5:01 - 5:03
    מריאמה הלי לוקאס,
  • 5:03 - 5:05
    והיא אומרת שתנועות קנאות דתית --
  • 5:05 - 5:07
    שימו לב ללשון רבים,
  • 5:07 - 5:10
    כלומר בכל מסורות הדת
    הגדולות בעולם,
  • 5:10 - 5:14
    "תנועות קנאות דתית הן תנועות
    פוליטיות מהימין הקיצוני
  • 5:14 - 5:16
    "שבהקשר הגלובליסטי,
  • 5:16 - 5:20
    "מתאימות לצרכיהן את הדת
    כדי להשיג את מטרותיהן הפוליטיות."
  • 5:20 - 5:25
    סעדיה עבאס כינה זאת,
    "הפוליטיזציה הרדיקלית של התיאולוגיה."
  • 5:25 - 5:27
    אני רוצה להימנע
    מליצור את הרושם
  • 5:27 - 5:29

    שיש איזושהי יישות אחידה
  • 5:29 - 5:33
    ששמה הוא "הקנאות הדתית המוסלמית"
    והיא זהה בכל מקום,
  • 5:33 - 5:35
    כי בתוך התנועות האלה
    קיים מגוון משלהן.
  • 5:35 - 5:38
    יש שמשתמשות באלימות
    ותומכות בה
  • 5:38 - 5:40
    ויש שלא, למרות שלעתים קרובות
    יש ביניהן קשרים.
  • 5:40 - 5:42
    הן לובשות צורות שונות.
  • 5:42 - 5:45
    חלקן הן ארגונים לא-ממשלתיים,
  • 5:45 - 5:47
    אפילו כאן, בבריטניה,
    כדוגמת "אסירים בכלוב".
  • 5:47 - 5:49
    חלקן עשויות להפוך למפלגות פוליטיות,
  • 5:49 - 5:51
    כמו "האחים המוסלמים",
  • 5:51 - 5:52
    וחלקן תהיינה קבוצות אלימות בגלוי
  • 5:52 - 5:54
    כמו ה"טליבאן".
  • 5:54 - 5:58
    אך בכל מקרה כזה,
    מדובר במיזמים קיצוניים.
  • 5:58 - 6:01
    לא מדובר בגישות שמרניות
    או מסורתיות.
  • 6:01 - 6:04
    מטרתן בעיקר לשנות את יחסיהם
    של אנשים עם האיסלם
  • 6:04 - 6:06
    ולא לשמר אותו.
  • 6:06 - 6:09
    אני מדברת
    על הימין המוסלמי הקיצוני,
  • 6:09 - 6:13
    ועל העובדה שחסידיו מוסלמים,
    או מתיימרים להיות כאלה,
  • 6:13 - 6:17
    לא הופכת אותם לפחות תוקפניים
    מהימין הקיצוני בכל מקום אחר.
  • 6:17 - 6:18
    אז להשקפתי,
    אם אנו חושבים עצמנו
  • 6:18 - 6:20
    לליברלים או לשמאלנים,
  • 6:20 - 6:23
    לדוגלים בזכויות האדם
    או לפמיניסטים,
  • 6:23 - 6:25
    עלינו להתנגד לתנועות אלה
  • 6:25 - 6:28
    ולתמוך בהתנגדויות העממיות מולן.
  • 6:28 - 6:29
    ברצוני להבהיר את עצמי:
  • 6:29 - 6:33
    אני תומכת במאבק יעיל
    נגד הקנאות הדתית,
  • 6:33 - 6:38
    אבל מאבק כזה שמתחייב
    לכבד את החוק הבינלאומי,
  • 6:38 - 6:41
    ולכן דבר ממה שאומר
    לא צריך להיחשב כצידוק
  • 6:41 - 6:43
    לסרב לגישה דמוקרטית,
  • 6:43 - 6:46
    וכאן אני משמיעה זעקה לתמיכה
  • 6:46 - 6:50
    אל התנועה הפרו-דמוקרטית
    באלג'יריה היום, ה"ברכאת".
  • 6:50 - 6:52
    וגם, דבר ממה שאומר
    לא צריך להיחשב
  • 6:52 - 6:55
    כהצדקה להפרה של זכויות-אדם,
  • 6:55 - 6:59
    כמו גזרי המוות ההמוניים
    שנפסקו במצרים בתחילת השבוע.
  • 6:59 - 7:01
    אבל מה שאני כן אומרת
  • 7:01 - 7:04
    הוא שעלינו לקרוא תיגר
    על תנועות מוסלמיות קנאיות אלה
  • 7:04 - 7:06
    משום שהן מאיימות על זכויות האדם
  • 7:06 - 7:09
    בכל הקשר של רוב מוסלמי,
  • 7:09 - 7:11
    והן עושות זאת במגוון דרכים,
  • 7:11 - 7:14
    כשהגלויה ביניהן היא
    תקיפות ישירות של אזרחים
  • 7:14 - 7:16
    מצד הקבוצות החמושות
    שמבצעות התקפות אלה.
  • 7:16 - 7:20
    אבל אלימות זו
    היא רק קצה הקרחון.
  • 7:20 - 7:22
    התנועות האלה בכללן מנציחות אפליה
  • 7:22 - 7:25
    נגד מיעוטים דתיים ומיעוטים מגדריים.
  • 7:25 - 7:28
    הן שואפות לצמצם את החופש הדתי
  • 7:28 - 7:30
    של כל מי שדתיותו שונה
  • 7:30 - 7:32
    או שבוחר לא להיות דתי.
  • 7:32 - 7:36
    והן בעיקר מחללות את הקודש
    במלחמתן הכוללת
  • 7:36 - 7:38
    נגד זכויות הנשים.
  • 7:38 - 7:41
    לנוכח התנועות האלה, בשנים האחרונות,
    השיח המערבי
  • 7:41 - 7:45
    הציע על פי רוב
    שתי תגובות לוקות בחסר.
  • 7:45 - 7:48
    הראשונה, שבדרך כלל מוצאים בימין,
  • 7:48 - 7:50
    טוענת שרוב המוסלמים
    הם קנאים דתיים,
  • 7:50 - 7:54
    או שמשהו באיסלם
    הוא מטבעו קיצוני,
  • 7:54 - 7:57
    וזה פשוט מעליב
    וגם לא-נכון,
  • 7:57 - 7:59
    אך למרבה הצער,
    לעתים נתקלים בשמאל
  • 7:59 - 8:01
    בשיח שהוא יותר מדי
    תקין פוליטית
  • 8:01 - 8:05
    מכדי להודות בכלל שקיימת בעיה
    של קנאות דתית מוסלמית
  • 8:05 - 8:08
    או, חמור יותר,
    שיח שמתנצל על כך,
  • 8:08 - 8:10
    וגם זה לא מתקבל על הדעת.
  • 8:10 - 8:14
    לכן אני מחפשת דרך חדשה לחלוטין
    לשוחח על כך,
  • 8:14 - 8:20
    דרך שמבוססת על נסיון החיים
    והתקווה של האנשים שבחזית.
  • 8:20 - 8:25
    אני מודעת עד כאב לעלייה באפליה
    נגד מוסלמים בשנים האחרונות
  • 8:25 - 8:28
    במדינות כמו בריטניה וארה"ב,
  • 8:28 - 8:31
    וגם זה הוא מקור
    לדאגה רבה,
  • 8:31 - 8:32
    אבל אני מאמינה בתוקף
  • 8:32 - 8:35
    שלספר את הסיפורים
    הלא-סטריאוטיפיים האלה
  • 8:35 - 8:36
    על אנשים בעלי מורשת מוסלמית
  • 8:36 - 8:38
    שהתייצבו נגד הקנאים הדתיים
  • 8:38 - 8:40
    והיו לקורבנותיהם העיקריים,
  • 8:40 - 8:45
    גם היא דרך מעולה
    להתנגד לאפליה זו.
  • 8:45 - 8:48
    אז כעת הבה ואציג לכם
    4 אנשים שאת סיפוריהם
  • 8:48 - 8:52
    היה לי הכבוד הרב לספר.
  • 8:52 - 8:56
    פייזאן פיר-זאדה ו"סדנת התיאטרון
    ראפי פיר", ע"ש אביו,
  • 8:56 - 9:00
    עודדו במשך שנים
    את אמנויות הבמה בפקיסטן.
  • 9:00 - 9:03
    עם התגברות האלימות הג'יהאדיסטית
    הם החלו לקבל איומים
  • 9:03 - 9:06
    בדרישה לבטל אירועים,
    והם סירבו להתייחס לכך.
  • 9:06 - 9:12
    ואז בוצע ב-2008 פיגוע
    בפסטיבל האמנויות ה-8 שלהם, בלאהור,
  • 9:12 - 9:15
    ומטר של זכוכיות
    נפל לתוך מקום האירוע
  • 9:15 - 9:17
    ופצע תשעה אנשים,
  • 9:17 - 9:19
    ובהמשך אותו ערב
  • 9:19 - 9:22
    בני משפחת פיר-זאדה
    קיבלו החלטה קשה ביותר:
  • 9:22 - 9:27
    הם הכריזו שהפסטיבל שלהם
    יימשך למחרת כמתוכנן.
  • 9:27 - 9:28
    כפי שפייזאן אמר אז:
  • 9:28 - 9:30
    "אם נרכין את ראשינו
    מול האיסלמיסטים,
  • 9:30 - 9:33
    "נמצא את עצמנו
    יושבים בפינה חשוכה."
  • 9:33 - 9:35
    אבל הם לא ידעו מה יקרה.
  • 9:35 - 9:38
    האם בכלל יגיעו אנשים?
  • 9:38 - 9:40
    למעשה, אלפי אנשים יצאו למחרת
  • 9:40 - 9:43
    כדי לתמוך בפסטיבל האמנויות של לאהור,
  • 9:43 - 9:47
    וזה גם שימח
    וגם הפחיד את פייזאן,
  • 9:47 - 9:48
    והוא רץ אל אשה אחת,
  • 9:48 - 9:50
    שהגיעה עם שני ילדיה הקטנים,
  • 9:50 - 9:53
    ואמר: "ברור לך הרי
    שאתמול היה כאן פיגוע,
  • 9:53 - 9:56
    "וברור לך שקיים איום
    שזה יקרה גם היום."
  • 9:56 - 9:58
    והיא ענתה: "אני יודעת את זה,
  • 9:58 - 10:02
    "אבל באתי לפסטיבל שלכם
    עם אמי, כשהייתי בגילם,
  • 10:02 - 10:05
    "ואני עדיין זוכרת את כל המראות.
  • 10:05 - 10:07
    "אנו מוכרחים להיות כאן."
  • 10:07 - 10:09
    בעזרתו של קהל תקיף כזה
  • 10:09 - 10:13
    בני פיר-זאדה הצליחו לסיים
    את הפסטיבל שלהם כמתוכנן.
  • 10:13 - 10:16
    אבל בשנה הבאה הם איבדו
    את כל נותני החסות שלהם
  • 10:16 - 10:18
    בגלל הסיכון הבטחוני.
  • 10:18 - 10:20
    אז כשפגשתי אותם ב-2010,
  • 10:20 - 10:23
    הם היו בעיצומו של האירוע
    הראשון מאז,
  • 10:23 - 10:26
    שאותו הצליחו לקיים באותו אולם,
  • 10:26 - 10:29
    וזה היה פסטיבל האמנויות התשיעי לנוער
  • 10:29 - 10:35
    שהתקיים בלאהור בשנה
    שבה העיר חוותה כבר 44 פיגועים.
  • 10:36 - 10:38
    באותה תקופה ה"טליבאן" הפקיסטני
  • 10:38 - 10:41
    החל לפגע בשיטתיות
    בבתי-ספר לבנות,
  • 10:41 - 10:45
    וזה הגיע לשיא בהתנקשות
    במלאלה יוספזאי.
  • 10:45 - 10:50
    אז מה עשו בני פיר-זאדה
    בסביבה כזו?
  • 10:50 - 10:53
    הם העלו מחזה בבי"ס לבנות.
  • 10:53 - 10:55
    וכך היתה לי הזכות לצפות
    ב"נאנג וואל",
  • 10:55 - 10:58
    מחזמר בשפה הפונג'אבית,
  • 10:58 - 11:01
    והבנות של ביה"ס לדקדוק בלאהור
    שיחקו בכל התפקידים.
  • 11:01 - 11:03
    הן שרו ורקדו,
  • 11:03 - 11:05
    הן גילמו את העכברים
    ואת תאואי המים,
  • 11:05 - 11:08
    ואני עצרתי את נשימתי בתהייה
  • 11:08 - 11:11
    אם נזכה לראות הצגה נפלאה זו
    עד סופה?
  • 11:12 - 11:16
    וכשהיא הסתיימה, הקהל כולו
    נשם לרווחה כאיש אחד,
  • 11:16 - 11:18
    והיו אנשים שממש בכו,
  • 11:18 - 11:21
    ואז הם מילאו את האולם
  • 11:21 - 11:24
    ברעמי השלום של תשואותיהם.
  • 11:24 - 11:26
    ואני זוכרת שבאותו רגע חשבתי
  • 11:26 - 11:31
    שהטרוריסטים זכו כאן לכותרות
    שנתיים קודם לכן,
  • 11:31 - 11:33
    אבל הערב הזה והאנשים האלה
  • 11:33 - 11:36
    הם סיפור חדשותי חשוב
    בה-במידה.
  • 11:38 - 11:41
    מריה בשיר היא האשה
    הראשונה והיחידה
  • 11:41 - 11:44
    שמכהנת כתובעת הראשית של אפגניסטן.
  • 11:44 - 11:46
    היא מכהנת מאז 2008,
  • 11:46 - 11:50
    והיא הקימה משרד לחקירות
    של מקרי אלימות נגד נשים,
  • 11:50 - 11:54
    ולדבריה, זהו החלק החשוב ביותר
    בתחום סמכויותיה.

  • 11:54 - 11:57
    כשאני פוגשת אותה במשרדה שבהראט,
  • 11:57 - 12:02
    היא נכנסת, מוקפת ב-4 גברים מגודלים
    עם 4 רובים ענקיים.
  • 12:02 - 12:05
    למעשה, יש לה כיום
    23 שומרי-ראש,
  • 12:05 - 12:07
    משום שהיא היתה שרדה פיגועים
  • 12:07 - 12:09
    שכמעט הרגו את ילדיה,
  • 12:09 - 12:12
    וקטעו את רגלו
    של אחד משומרי הראש שלה.
  • 12:12 - 12:14
    מדוע היא ממשיכה?
  • 12:14 - 12:19
    היא אומרת בחיוך
    שזו השאלה שכולם שואלים --
  • 12:19 - 12:23
    בניסוחה: "מדוע את מסתכנת
    בלא-לחיות?"
  • 12:23 - 12:24
    והסיבה הפשוטה היא, שמבחינתה,
  • 12:24 - 12:28
    עתיד טוב יותר
    לכל המריות בשיר בעתיד
  • 12:28 - 12:29
    שווה את הסיכון,
  • 12:29 - 12:33
    והיא יודעת שאם אנשים כמוה
    לא יסתכנו,
  • 12:33 - 12:35
    לא יהיה שום
    עתיד טוב יותר.
  • 12:35 - 12:37
    בהמשך הראיון שלנו,
  • 12:37 - 12:39
    התובעת בשיר מספרת לי
    כמה היא מודאגת
  • 12:39 - 12:41
    לגבי התוצאה האפשרית
  • 12:41 - 12:43
    של המגעים בין הממשלה ל"טליבאן",
  • 12:43 - 12:46
    האנשים שניסו להרוג אותה.
  • 12:46 - 12:47
    "אם ניתן להם מקום בממשלה,"
  • 12:47 - 12:51
    היא שואלת, "מי יגן על זכויות הנשים?"
  • 12:51 - 12:53
    והיא דורשת מהקהילה הבינלאומית
  • 12:53 - 12:56
    לא לשכוח את הבטחתה
    בנוגע לנשים,
  • 12:56 - 12:59
    רק בגלל שכעת הם רוצים שלום
    עם ה"טליבאן".
  • 12:59 - 13:02
    שבועות אחדים אחרי
    שאני עוזבת את אפגניסטן,
  • 13:02 - 13:04
    אני רואה כותרת באינטרנט.
  • 13:04 - 13:08
    "רצח במשרד התובע הכללי באפגניסטן."
  • 13:08 - 13:10
    אני מחפשת נואשות ב"גוגל",
  • 13:10 - 13:12
    ותודה לאל,
    באותו יום אני מגלה
  • 13:12 - 13:14
    שמריה לא היתה הקורבן,
  • 13:14 - 13:16
    אף שלמרבה הצער,
    תובע אפגני אחר
  • 13:16 - 13:18
    הוא שנרצח באותו יום
    בדרכו לעבודה.
  • 13:18 - 13:21
    כשאני שומעת כיום כותרות כאלה,
  • 13:21 - 13:23
    אני חושבת שבעוד
    הצבאות הבינלאומיים
  • 13:23 - 13:27
    יוצאים מאפגניסטן השנה ולאחריה,
  • 13:27 - 13:28
    עלינו להמשיך לחוש איכפתיות
  • 13:28 - 13:30
    לגבי מה שקורה לעם שם,
  • 13:30 - 13:33
    לכל המריות בשיר.
  • 13:33 - 13:35
    לפעמים אני עדיין שומעת
    בראשי את קולה
  • 13:35 - 13:39
    באומרה, ללא שום התפארות:
  • 13:39 - 13:43
    "מצבן של הנשים באפגניסטן
    ישתפר יום אחד.
  • 13:43 - 13:45
    "עלינו להכין לכך את הקרקע,
  • 13:45 - 13:48
    "אפילו אם ניהרג."
  • 13:50 - 13:53
    אין מלים מתאימות להוקיע
    את הטרוריסטים של "אל-שבאב"
  • 13:53 - 13:56
    שתקפו את קניון "ווסטגייט" בנאירובי
  • 13:56 - 13:59
    באותו יום בו התקיימה
    תחרות הבישול לילדים
  • 13:59 - 14:02
    בספטמבר 2013.
  • 14:02 - 14:06
    הם הרגו 67,
    ובהם משוררים ונשים הרות.
  • 14:06 - 14:08
    הרחק משם,
    במערב התיכון של אמריקה,
  • 14:08 - 14:11
    התמזל מזלי לפגוש סומאלים-אמריקאים,
  • 14:11 - 14:13
    שפעלו לסכל את מאמצי "אל-שבאב"
  • 14:13 - 14:18
    לגייס מספר קטן של צעירים
    בעירם, מיניאפוליס,
  • 14:18 - 14:21
    כדי שישתתפו בזוועות כמו ב"ווסטגייט".
  • 14:21 - 14:23
    אחיינו החרוץ של עבדול רזאק ביהי,
  • 14:23 - 14:26
    בורהאן חסן ב ה-17,
  • 14:26 - 14:29
    גויס כאן ב-2008,
  • 14:29 - 14:31
    נשלח לסומליה,
  • 14:31 - 14:34
    ואחר נהרג כשניסה לחזור הביתה.
  • 14:34 - 14:36
    מאז, מר ביהי,
  • 14:36 - 14:40
    שמנהל ללא תקציב
    את "המרכז הסומלי לחינוך וסיוע",
  • 14:40 - 14:42
    מוקיע בגלוי את הגיוסים
  • 14:42 - 14:46
    ואת כשלונות הממשל
    והמוסדות הסומאליים-אמריקאיים,
  • 14:46 - 14:49
    כמו המרכז המוסלמי
    אבו-באקר אל-סדיק
  • 14:49 - 14:52
    שבו הוא סבור שאחיינו
    נדחף לקיצוניות
  • 14:52 - 14:54
    בסדנת נוער מסוימת.
  • 14:54 - 14:56
    אבל הוא לא רק
    מותח ביקורת על המסגד.
  • 14:56 - 14:59
    הוא גם מגנה את הממשלה
    על כשלונה לעשות יותר
  • 14:59 - 15:02
    כדי למנוע עוני בקהילה שלו.
  • 15:02 - 15:04
    לנוכח העדר מקורות כספיים אצלו,
  • 15:04 - 15:06
    מר ביהי נאלץ לגלות יצירתיות.
  • 15:06 - 15:11
    כדי לסכל את מאמצי "אל-שבאב"
    להדיח עוד צעירים מנוכרים,
  • 15:11 - 15:13
    בעקבות הפיגוע שביצעה
    קבוצה זו ב-2010,
  • 15:13 - 15:16
    בקרב הצופים במשחקי
    גביע העולם באוגנדה,
  • 15:16 - 15:21
    הוא אירגן כתגובה תחרות כדורסל
    בחודש הרמאדן, במיניאפוליס.
  • 15:21 - 15:26
    המוני ילדים סומאלים-אמריקאיים
    הגיעו לבחור בספורט
  • 15:26 - 15:28
    למרות פסק ההלכה נגד זה.
  • 15:28 - 15:34
    הם שיחקו כדורסל כפי
    שבורהאן חסן כבר לא יזכה לשחק.
  • 15:34 - 15:36
    כגמול על מאמציו, מר ביהי הוחרם
  • 15:36 - 15:39
    ע"י הנהגת המרכז המוסלמי
    אבו-באקר אל-סדיק,
  • 15:39 - 15:42
    שעימו היו לו בעבר
    יחסים טובים.
  • 15:42 - 15:44
    הוא אמר לי: "יום אחד ראינו
    את האימאם בטלוויזיה,
  • 15:44 - 15:46
    "והוא כינה אותנו 'כופרים', ואמר,
  • 15:46 - 15:50
    "'המשפחות האלה מנסות
    להרוס את המסגד'."
  • 15:50 - 15:51
    זה היה מנוגד לחלוטין
  • 15:51 - 15:56
    לאופן בו עבדול רזאק ביהי
    מבין את מה שניסה לעשות
  • 15:56 - 15:58
    בכך שהוקיע את הגיוסים
    של "אל-שבאב",
  • 15:58 - 16:00
    דהיינו, להציל את הדת
    האהובה עלי
  • 16:00 - 16:04
    מפני מספר זעום של קיצוניים.
  • 16:05 - 16:07
    כעת ברצוני לספר לכם
    סיפור אחרון,
  • 16:07 - 16:11
    על סטונדטית למשפטים בת 22 מאלג'יריה,
  • 16:11 - 16:12
    בשם אמל זנון-זואני,
  • 16:12 - 16:17
    שחלמה על קריירה משפטית,
    כמו חלומי, בשנות ה-90.
  • 16:17 - 16:19
    היא סירבה להפסיק את לימודיה,
  • 16:19 - 16:21
    חרף העובדה שהקנאים המוסלמים
  • 16:21 - 16:23
    שנלחמו אז נגד המדינה האלג'ירית
  • 16:23 - 16:27
    איימו על כל מי
    שהמשיכו בלימודיהם.
  • 16:27 - 16:31
    ב-26 לינואר 1997
    אמל עלתה על האוטובוס
  • 16:31 - 16:33
    באלג'יר, שם למדה,
  • 16:33 - 16:35
    כדי לנסוע הביתה
    ולבלות ערב בחודש הרמאדן
  • 16:35 - 16:37
    בחיק משפחתה,
  • 16:37 - 16:39
    והיא לא זכתה לסיים
    את לימודי המשפטים.
  • 16:39 - 16:42
    כשהאוטובוס הגיע אל פרברי
    עיר מולדתה,
  • 16:42 - 16:45
    הוא נעצר בנקודת הביקורת
    שאוישה ע"י גברים
  • 16:45 - 16:47
    מהקבוצה האיסלמית החמושה.
  • 16:47 - 16:51
    כשהיא נושאת את ילקוטה,
    אמל הורדה מן האוטובוס
  • 16:51 - 16:53
    ונרצחה ברחוב.
  • 16:53 - 16:56
    הגברים ששיספו את גרונה
    אמרו לכולם:
  • 16:56 - 16:58
    "אם תלכו לאוניברסיטה,
  • 16:58 - 17:01
    "יום יבוא ונהרוג את כולכם
  • 17:01 - 17:03
    "בדיוק ככה."
  • 17:04 - 17:07
    אמל מתה ב-5:17 אחה"צ בדיוק,
  • 17:07 - 17:10
    ואנו יודעים זאת כי כשנפלה ברחוב,
  • 17:10 - 17:11
    שעונה התנפץ.
  • 17:11 - 17:13
    אימה הראתה לי את השעון
  • 17:13 - 17:16
    כשמחוג השניות עדיין מכוון
    למעלה באופטימיות,
  • 17:16 - 17:20
    לקראת השעה 5:18
    שלא הגיעה.
  • 17:20 - 17:21
    מעט לפני מותה,
  • 17:21 - 17:24
    אמל אמרה לאימה
    על עצמה ועל אחיותיה:
  • 17:24 - 17:28
    "כלום לא יקרה לנו,
    אינשאללה, ברצון האל,
  • 17:28 - 17:30
    "אבל אם יקרה משהו,
  • 17:30 - 17:33
    "דעי לך שאנו מתנו
    על מזבח הידע.
  • 17:33 - 17:37
    "את ואבא צריכים ללכת
    בראש מורם."
  • 17:37 - 17:41
    אובדנה של אשה צעירה כזו
    הוא בלתי-נתפש,
  • 17:41 - 17:43
    אז כשערכתי את המחקר שלי
  • 17:43 - 17:46
    מצאתי עצמי שבה ומחפשת
    את תקוותה של אמל,
  • 17:46 - 17:49
    ואפילו פירוש שמה בערבית
    הוא "תקווה".
  • 17:49 - 17:52
    אני חושבת שמצאתי אותה
    בשני מקומות.
  • 17:52 - 17:54
    המקום הראשון הוא
    חוזקה של משפחתה
  • 17:54 - 17:58
    וכל שאר המשפחות
    שממשיכות לספר את סיפוריהן
  • 17:58 - 18:01
    ולחיות את חייהן למרות הטרור.
  • 18:01 - 18:04
    למעשה, אחותה של אמל, לאמיה,
    התגברה על יגונה,
  • 18:04 - 18:05
    הלכה ללמוד משפטים,
  • 18:05 - 18:08
    והיא עובדת כיום באלגי'ריה
    כעורכת-דין,
  • 18:08 - 18:10
    דבר שהתאפשר אך ורק
    הודות לכך
  • 18:10 - 18:14
    שמרבית הקנאים החמושים
    הובסו במדינה.
  • 18:14 - 18:17
    והמקום השני שבו מצאתי
    את תקוותה של אמל
  • 18:17 - 18:19
    הוא בכל מקום שבו גברים ונשים
  • 18:19 - 18:22
    ממשיכים לצאת נגד הג'יהאדיסטים
  • 18:22 - 18:25
    עלינו לתמוך בכל אלה
    לזכרה של אמל,
  • 18:25 - 18:28
    אשר ממשיכים כיום
    במאבק למען זכויות האדם,
  • 18:28 - 18:32
    כמו "רשת הנשים
    שחיות תחת חוקי האיסלם".
  • 18:32 - 18:33
    אין בכך די,
  • 18:33 - 18:36
    כפי שפעילת זכויות האדם
    שריפה חדאר אמרה לי באלג'יר,
  • 18:36 - 18:39
    לא מספיק רק להיאבק בטרור.
  • 18:39 - 18:42
    עלינו גם לצאת נגד הקנאות הדתית,
  • 18:42 - 18:44
    כי הקנאות הדתית היא האידיאולוגיה
  • 18:44 - 18:47
    שמספקת קרקע פוריה לטרור הזה.
  • 18:47 - 18:50
    מדוע אנשים כמוה,
    כמו כל אלה,
  • 18:50 - 18:52
    אינם מוכרים יותר?
  • 18:52 - 18:55
    מדוע זה כולם יודעים
    מי היה אוסמה בן-לאדן,
  • 18:55 - 18:57
    וכה מעט יודעים
    על כל אלה,
  • 18:57 - 19:01
    שהתייצבו נגד הבן-לאדנים
    בהקשרים המקומיים שלהם?
  • 19:01 - 19:03
    עלינו לשנות זאת,
    ולכן אני מבקשת מכם,
  • 19:03 - 19:07
    בבקשה, המשיכו להפיץ סיפורים אלה
    ברשתות האישיות שלכם.
  • 19:07 - 19:09
    הביטו שוב בשעונה
    של אמל זנון,
  • 19:09 - 19:11
    שעצר לנצח,
  • 19:11 - 19:13
    וכעת הביטו בשעוניכם
  • 19:13 - 19:16
    והחליטו שברגע זה אתם מתחייבים
  • 19:16 - 19:18
    לתמוך באנשים כדוגמת אמל.
  • 19:18 - 19:20
    אין לנו זכות לשתוק
    בקשר אליהם
  • 19:20 - 19:22
    רק כי זה קל יותר
  • 19:22 - 19:25
    או כי המדיניות המערבית
    לקויה גם היא,
  • 19:25 - 19:27
    כי השעה 5:17 עדיין מגיעה
  • 19:27 - 19:29
    לחייהן של יותר מדי
    צעירות כמו אמל
  • 19:29 - 19:31
    במקומות כמו צפון-ניגריה,
  • 19:31 - 19:33
    שבהם הג'יהדיסטים
    ממשיכים להרוג סטודנטים.
  • 19:33 - 19:37
    השעה להרים קול
    בתמיכה בכל אלה
  • 19:37 - 19:39
    שקוראים תיגר בדרכי-שלום
    על הקנאות הדתית
  • 19:39 - 19:42
    ועל הטרור בקהילותיהם
  • 19:42 - 19:43
    היא עכשיו.
  • 19:43 - 19:45
    תודה לכם.
  • 19:45 - 19:48
    [מחיאות כפיים]
Title:
טרור - ההיבט שאיננו מגיע לכותרות
Speaker:
קארימה בנון
Description:

קארימה בנון מספרת ארבעה סיפורים רבי עוצמה אודות אנשים אמיתיים שלוחמים נגד הקנאות הדתית בקהילותיהם, בסרבם להתיר לדת האהובה עליהם להפוך מכשיר לפשע, פיגועים ורצח. סיפורים אישיים אלה מקנים צביון אנושי לאחד המאבקים העלומים ביותר בעולם למען זכויות האדם.
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDTalks
Duration:
20:05

Hebrew subtitles

Revisions Compare revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.