< Return to Video

איך הרגעים הגרועים ביותר בחיינו הופכים אותנו למי שאנחנו

  • 0:01 - 0:04
    כסטודנט במדעי המצוקה,
  • 0:04 - 0:06
    הופתעתי במשך השנים לגלות
  • 0:06 - 0:09
    כיצד אנשים מסוימים,
    מאותגרים ביותר,
  • 0:09 - 0:13
    שואבים ככל הנראה כוח מבעיותיהם,
  • 0:13 - 0:17
    וגם התוודעתי לאותה חוכמה עממית
    שעוסקת במציאת משמעות.
  • 0:17 - 0:18
    ובמשך זמן רב,
  • 0:18 - 0:21
    חשבתי שהמשמעות נמצאת אי-שם,
  • 0:21 - 0:24
    שהיא איזו אמת גדולה
    שממתינה שימצאו אותה.
  • 0:24 - 0:28
    אך עם הזמן התחלתי לחשוב
    שהאמת איננה רלוונטית.
  • 0:28 - 0:30
    אנו מכנים זאת "למצוא משמעות",
  • 0:30 - 0:34
    אך מוטב שנכנה זאת
    "לחשל משמעות".
  • 0:34 - 0:37
    ספרי האחרון סיפר על משפחות
  • 0:37 - 0:42
    שמצליחות להתמודד
    עם צאצאים מאתגרים או חריגים,
  • 0:42 - 0:44
    ואחת האמהות שראיינתי,
  • 0:44 - 0:47
    אם לשני ילדים בעלי
    מספר נכויות חמורות,
  • 0:47 - 0:52
    אמרה לי: "אנשים תמיד
    מנדבים לנו אמירות קטנות, כמו:
  • 0:52 - 0:55
    "'אלוהים לא נותן לך
    יותר מכפי יכולתך להתמודד',
  • 0:55 - 0:57
    "אבל ילדים כמו שלנו
  • 0:57 - 1:01
    "אינם נחשבים מראש למתנה;
  • 1:01 - 1:05
    "הם בגדר מתנה
    כי זו היתה בחירתנו."
  • 1:06 - 1:10
    אנו עושים בחירות כאלה
    כל חיינו.
  • 1:11 - 1:13
    כשהייתי בכיתה ב',
  • 1:13 - 1:16
    ערכו לבובי פינקל
    מסיבת יום-הולדת
  • 1:16 - 1:20
    והכיתה כולה הוזמנה
    חוץ ממני.
  • 1:20 - 1:25
    אמי חשבה שוודאי נפלה טעות,
    והיא צלצלה לגברת פינקל,
  • 1:25 - 1:27
    וזו אמרה שבובי לא אוהב אותי
  • 1:27 - 1:30
    ולא רוצה שאבוא למסיבה שלו.
  • 1:30 - 1:33
    ובאותו יום אמי לקחה אותי
    לגן החיות
  • 1:33 - 1:36
    והזמינה אותי לגלידה
    עם סירופ חם.
  • 1:36 - 1:38
    כשהייתי בכיתה ז',
  • 1:38 - 1:40
    אחד הילדים, בהסעת ביה"ס,
  • 1:40 - 1:45
    כינה אותי "פרסי",
    כקיצור לאורח התנהגותי,
  • 1:45 - 1:49
    ולעתים, הוא וחבורתו
    היו מזמרים את ההתגרות הזו
  • 1:49 - 1:56
    לאורך כל נסיעת האוטובוס,
    45 דקות הלוך, 45 דקות חזור,
  • 1:56 - 2:00
    "פרסי! פרסי! פרסי! פרסי!"
  • 2:00 - 2:02
    כשהייתי בכיתה ח',
  • 2:02 - 2:04
    המורה שלי למדעים אמר לנו
  • 2:04 - 2:07
    שכל ההומוסקסואלים הזכרים
  • 2:07 - 2:09
    מפתחים חוסר-שליטה
    על הפרשת צואה
  • 2:09 - 2:13
    בגלל הטראומה לשרירי פי הטבעת.
  • 2:13 - 2:15
    ואני סיימתי את ביה"ס התיכון
  • 2:15 - 2:17
    מבלי שנכנסתי
    ולו פעם אחת לקפטריה,
  • 2:17 - 2:21
    כי אילו ישבתי שם עם הבנות,
    הייתי סופג לעג בשל כך,
  • 2:21 - 2:23
    ואילו ישבתי עם הבנים,
  • 2:23 - 2:25
    היו לועגים לי,
  • 2:25 - 2:28
    ואומרים שאני נער
    שצריך לשבת עם הבנות.
  • 2:28 - 2:30
    שרדתי את אותה ילדות
  • 2:30 - 2:34
    בעזרת תערובת
    של התעלמות וכוח-סבל.
  • 2:34 - 2:35
    מה שלא היה ידוע לי אז,
  • 2:35 - 2:37
    וידוע לי היום,
  • 2:37 - 2:39
    הוא שהתעלמות וכוח-סבל
  • 2:39 - 2:43
    יכולות להפוך לשער
    לחישולה של משמעות.
  • 2:44 - 2:46
    אחרי שחישלת משמעות,
  • 2:46 - 2:50
    עליך לשלב את המשמעות הזאת
    בזהות חדשה.
  • 2:50 - 2:54
    עליך לקחת את הטראומות
    ולהפוך אותן לחלק
  • 2:54 - 2:56
    ממי שהפכת להיות,
  • 2:56 - 2:59
    ועליך לקפל את האירועים
    הגרועים ביותר בחייך
  • 2:59 - 3:01
    בין דפיו של סיפור נצחון,
  • 3:01 - 3:03
    שמפגין עצמי טוב יותר
  • 3:03 - 3:06
    כתגובה לדברים כואבים.
  • 3:06 - 3:10
    אחת האמהות האחרות שראיינתי
    כשעבדתי על ספרי,
  • 3:10 - 3:13
    נאנסה בגיל ההתבגרות,
  • 3:13 - 3:16
    וכתוצאה מהאונס הרתה וילדה,
  • 3:16 - 3:19
    מה שהרס את תכניות הקריירה שלה
  • 3:19 - 3:23
    ופגע בכל מערכות היחסים
    הרגשיות שלה.
  • 3:23 - 3:26
    אך כשפגשתי בה,
    היא היתה בת 50,
  • 3:26 - 3:27
    ושאלתי אותה:
  • 3:27 - 3:30
    "האם את מרבה לחשוב
    על הגבר שאנס אותך?"
  • 3:30 - 3:34
    היא ענתה:
    "פעם חשבתי עליו בכעס,
  • 3:35 - 3:37
    "אבל היום - ברחמים בלבד."
  • 3:37 - 3:38
    ואני חשבתי שהיא אומרת 'רחמים'
  • 3:38 - 3:42
    כי התפתחותה נעצרה עד כי
    אין היא מסוגלת לרגש כה נורא.
  • 3:42 - 3:44
    ושאלתי: "רחמים?"
  • 3:44 - 3:46
    היא ענתה: "כן,
  • 3:46 - 3:48
    "כי יש לו בת יפהפיה
  • 3:48 - 3:51
    "ושני נכדים מקסימים
  • 3:51 - 3:54
    "והוא לא יודע על זה,
    אך אני כן,
  • 3:54 - 3:59
    "אז יצא שאני ברת-המזל."
  • 4:00 - 4:03
    אחדים ממאבקינו הם דברים
    שאיתם נולדנו:
  • 4:03 - 4:09
    המגדר, המיניות, הגזע או הנכות שלנו.
  • 4:09 - 4:11
    ואחרים הם דברים שקורים לנו:
  • 4:11 - 4:15
    להיות אסיר פוליטי,
    ליפול קורבן לאונס,
  • 4:15 - 4:18
    להיות ניצול של הוריקן "קתרינה".
  • 4:18 - 4:23
    זהות כרוכה בכניסה לקהילה,
    כדי לשאוב כוח מאותה קהילה,
  • 4:23 - 4:26
    וגם להעניק לה כוח.
  • 4:26 - 4:30
    היא כרוכה בשימוש
    ב"ו" במקום ב"אבל":
  • 4:30 - 4:34
    לא: "אני כאן,
    אבל יש לי סרטן,"
  • 4:34 - 4:39
    אלא: "יש לי סרטן
    ואני כאן."
  • 4:40 - 4:41
    כשאנו מתביישים
  • 4:41 - 4:43
    איננו יכולים לספר את סיפורנו,
  • 4:43 - 4:47
    והסיפור הוא הבסיס לזהות.
  • 4:48 - 4:52
    לחשל משמעות, לגבש זהות,
  • 4:52 - 4:56
    לחשל משמעות ולגבש זהות -
  • 4:56 - 4:58
    זו הפכה למנטרה שלי.
  • 4:58 - 5:01
    חישול משמעות משמעו
    לשנות את עצמך.
  • 5:01 - 5:05
    גיבוש זהות משמעה
    לשנות את העולם.
  • 5:05 - 5:10
    כולנו, נושאי הסטיגמות,
    נתקלים מידי יום בשאלה זו:
  • 5:10 - 5:14
    באיזו מידה לתרום לחברה
    ע"י הגבלת עצמנו,
  • 5:14 - 5:17
    ועד כמה לפרוץ את הגבולות
  • 5:17 - 5:20
    של מה שמהווה חיים
    שיש להם תוקף?
  • 5:20 - 5:23
    לחשל משמעות ולגבש זהות
  • 5:23 - 5:26
    אינם הופכים את
    מה שהיה שגוי לנכון,
  • 5:26 - 5:30
    אלא רק הופכים את
    מה שהיה שגוי ליקר.
  • 5:31 - 5:33
    בינואר, השנה,
  • 5:33 - 5:37
    נסעתי למיאנמר
    כדי לראיין אסירים פוליטיים,
  • 5:37 - 5:42
    והופתעתי לגלות שהם פחות מרירים
    מכפי שציפיתי.
  • 5:42 - 5:46
    מרביתם ביצעו ביודעין
    את העבירות שהביאו אותם לכלא,
  • 5:46 - 5:49
    והם נכנסו לשם בראש זקוף,
  • 5:49 - 5:54
    והם יצאו משם
    וראשם עדיין זקוף,
  • 5:54 - 5:56
    שנים רבות לאחר מכן.
  • 5:56 - 5:59
    ד"ר מא ת'ידה, פעילה מרכזית
    למען זכויות האדם,
  • 5:59 - 6:04
    שכמעט ומתה בכלא,
    ושהתה שנים רבות בצינוק,
  • 6:04 - 6:07
    אמרה לי שהיא
    אסירת-תודה לכולאיה
  • 6:07 - 6:10
    על הזמן שעמד לרשותה
    כדי לחשוב,
  • 6:10 - 6:12
    על החוכמה שרכשה,
  • 6:12 - 6:16
    על ההזדמנות לשכלל
    את כישורי המדיטציה שלה.
  • 6:16 - 6:21
    היא חיפשה אחר משמעות,
    והפכה את סבלה לזהות חדה וברורה.
  • 6:21 - 6:23
    אבל אם האנשים שפגשתי
  • 6:23 - 6:27
    היו פחות מרירים מכפי שציפיתי
    בנוגע לשהות בכלא,
  • 6:27 - 6:30
    הם היו גם פחות נלהבים
    מכפי שציפיתי
  • 6:30 - 6:33
    ביחס לרפורמה שמתנהלת בארצם.
  • 6:33 - 6:35
    מא ת'ידה אמרה:
  • 6:35 - 6:40
    "אנו, הבורמזים, ידועים
    בחן העצום שלנו במצבי לחץ,
  • 6:40 - 6:44
    "אבל גם יודעים להתלונן
    בתקופות זוהר,"
  • 6:44 - 6:48
    היא אמרה: "והעובדה שהיו
    "כל השינויים האלה,
  • 6:48 - 6:52
    "אינה מוחקת את הבעיות הנמשכות
    בחברה שלנו
  • 6:52 - 6:56
    "שאותן למדנו לזהות
    טוב כל-כך כשהיינו בכלא."
  • 6:56 - 6:58
    ואני הבנתי שהיא למעשה אומרת,
  • 6:58 - 7:02
    שהוותרנות נותנת רק מעט יחס אנושי,
  • 7:02 - 7:04
    כאשר מן הדין שיינתן
    יחס אנושי מלא,
  • 7:04 - 7:08
    שפירורים אינם זהים
    למקום שמור ליד השולחן,
  • 7:08 - 7:13
    במלים אחרות, אפשר לחשל משמעות
    ולגבש זהות,
  • 7:13 - 7:17
    ועדיין להיות מטורף מזעם.
  • 7:17 - 7:19
    מעולם לא נאנסתי,
  • 7:19 - 7:22
    ומעולם לא הייתי במקום
    שאפילו מזכיר בדוחק
  • 7:22 - 7:24
    בית-סוהר בורמזי,
  • 7:24 - 7:26
    אבל כגיי אמריקאי,
  • 7:26 - 7:30
    התנסיתי בדעות קדומות ואף בשנאה,
  • 7:30 - 7:35
    וחישלתי משמעות וגיבשתי זהות,
  • 7:35 - 7:39
    שזו טקטיקה שלמדתי מאנשים
    שחוו קיפוח גרוע בהרבה
  • 7:39 - 7:42
    מכפי שהכרתי אי-פעם.
  • 7:42 - 7:44
    בתקופת ההתבגרות שלי
  • 7:44 - 7:47
    עשיתי מאמצים עילאיים
    בנסיון להיות סטרייט.
  • 7:47 - 7:51
    הצטרפתי למשהו שקרוי:
    "טיפול מיני חילופי",
  • 7:51 - 7:55
    שבו אנשים,
    שקיבלתי עידוד לכנותם 'רופאים',
  • 7:55 - 7:59
    רשמו לי מה שקיבלתי עידוד
    לכנות 'תרגילים'
  • 7:59 - 8:02
    עם נשים
    שקיבלתי עידוד לכנות 'מחליפות',
  • 8:02 - 8:05
    שלא היו בדיוק זונות,
  • 8:05 - 8:08
    אבל גם לא היו בדיוק
    שום דבר אחר.
  • 8:08 - 8:12
    [צחוק]
  • 8:12 - 8:14
    החביבה עלי מכולן
  • 8:14 - 8:17
    היתה בלונדינית אחת
    מאי-שם בדרום
  • 8:17 - 8:18
    שבסופו של דבר התוודתה בפני
  • 8:18 - 8:21
    שהיא למעשה נקרופילית
  • 8:21 - 8:23
    ולקחה את העבודה הזאת
    אחרי שנקלעה לצרות
  • 8:23 - 8:25
    בחדר המתים.
  • 8:25 - 8:29
    [צחוק]
  • 8:31 - 8:34
    אותן חוויות אכן איפשרו לי
  • 8:34 - 8:37
    לקיים כמה מערכות-יחסים גופניות
    מאושרות עם נשים,
  • 8:37 - 8:39
    ואני אסיר-תודה על כך,
  • 8:39 - 8:41
    אבל נאבקתי בעצמי,
  • 8:41 - 8:45
    ופערתי פצעים איומים בנפש שלי.
  • 8:46 - 8:52
    איננו מחפשים את ההתנסויות הכואבות
    שמסתתות את זהותנו,
  • 8:52 - 8:57
    אלא מחפשים את זהותנו
    בעקבות התנסויות כואבות.
  • 8:57 - 9:00
    איננו יכולים לשאת עינוי חסר-טעם,
  • 9:00 - 9:03
    אך יכולים לסבול כאב רב
  • 9:03 - 9:05
    אם אנו מאמינים
    שיש לו מטרה.
  • 9:05 - 9:10
    הקלות מותירה בנו חותם קטן
    מאשר המאבק.
  • 9:10 - 9:13
    היינו יכולים להיות מי שאנו
    בלי העינוגים,
  • 9:13 - 9:17
    אך לא בלי הפורענויות
    שמאחורי חיפושנו אחר משמעות.
  • 9:17 - 9:21
    "ולכן אני מתענג על מיחושי,"
  • 9:21 - 9:24
    כתב פולוס באיגרת השניה
    אל הקורינתים,
  • 9:24 - 9:28
    "שהרי בהיותי חלש, אני חזק."
  • 9:28 - 9:34
    ב-1988 נסעתי למוסקבה
    לראיין אמני מחתרת סובייטיים,
  • 9:34 - 9:38
    מתוך ציפיה שהאמנות שלהם
    תהיה חתרנית ופוליטית.
  • 9:38 - 9:43
    אולם הרדיקליות שביצירתם
    היתה דווקא טמונה בהחזרת האנושיות
  • 9:43 - 9:47
    לחברה שעסקה בהשמדת
    אותה אנושיות עצמה,
  • 9:47 - 9:51
    במובנים מסוימים, כפי שהחברה הרוסית
    עושה כיום שוב.
  • 9:51 - 9:53
    אחד האמנים שפגשתי אמר לי:
  • 9:53 - 9:58
    "אנו מתאמנים לא להיות אמנים,
    אלא מלאכים."
  • 9:58 - 10:03
    ב-1991 חזרתי כדי לפגוש את האמנים
    עליהם כתבתי,
  • 10:03 - 10:04
    והייתי איתם בימי הפיכת הנפל
  • 10:04 - 10:07
    ששמה קץ לאיחוד הסובייטי,
  • 10:07 - 10:12
    והם נמנו על המארגנים הראשיים
    של ההתנגדות לאותה הפיכת-נפל.
  • 10:12 - 10:18
    וביומה השלישי של הפיכת הנפל,
    הציע אחד מהם שנלך לסמולנסקאיה.
  • 10:18 - 10:23
    הלכנו לשם,
    התארגנו מול אחד המתרסים,
  • 10:23 - 10:27
    וזמן-מה לאחר מכן,
    התגלגל והגיע טור של טנקים
  • 10:27 - 10:29
    והחייל בטנק הראשון אמר:
  • 10:29 - 10:33
    "יש לנו פקודות חד-משמעיות
    להרוס את המתרס הזה.
  • 10:33 - 10:36
    "אם תסורו מדרכנו,
    לא ניאלץ לפגוע בכם,
  • 10:36 - 10:38
    "אך אם לא תזוזו,
    לא תהיה לנו ברירה
  • 10:38 - 10:40
    "אלא לדרוס אתכם."
  • 10:40 - 10:43
    והאמנים שאיתם הייתי אמרו:
    "תן לנו רגע,
  • 10:43 - 10:47
    "תן לנו רק רגע
    לומר לך מדוע אנו כאן."
  • 10:47 - 10:49
    והחייל שילב את זרועותיו,
  • 10:49 - 10:54
    והאמן פצח
    בשיר-הלל ג'פרסוני לדמוקרטיה,
  • 10:54 - 10:58
    כזה שאנחנו,
    שחיים בדמוקרטיה ג'פרסונית,
  • 10:58 - 11:01
    נצליח בדוחק להפיק מעצמנו.
  • 11:01 - 11:03
    והוא המשיך עוד ועוד,
  • 11:03 - 11:04
    והחייל הסתכל,
  • 11:04 - 11:08
    ואז הוא ישב במשך דקה שלמה
    אחרי שהאמן סיים
  • 11:08 - 11:11
    והביט בנו,
    רטובים לגמרי מן הגשם,
  • 11:11 - 11:14
    ואמר: "מה שאמרתם
    נכון הוא,
  • 11:14 - 11:18
    "ועלינו להרכין ראשנו
    לפני רצון העם.
  • 11:18 - 11:23
    "אם רק תפנו לנו מקום להסתובב,
    נחזור על עקבותינו."
  • 11:23 - 11:25
    וזה מה שהם עשו.
  • 11:25 - 11:27
    לפעמים, חישול משמעות
  • 11:27 - 11:30
    יכול להעניק לכם
    את אוצר המלים הנחוץ לכם
  • 11:30 - 11:33
    כדי להילחם על חירותכם העילאית.
  • 11:33 - 11:36
    רוסיה עוררה אותי להכיר ברעיון
    המתוק-חמצמץ
  • 11:36 - 11:39
    שהדיכוי מזין את הכוח
    להתנגד לו,
  • 11:39 - 11:42
    ובהדרגה למדתי לראות בכך
    את אבן הפינה
  • 11:42 - 11:44
    של הזהות.
  • 11:44 - 11:48
    נדרשה זהות כדי לחלץ אותי
    מן העצב.
  • 11:48 - 11:54
    התנועה לזכויות הגייז דוגלת בעולם
    שבו הסטיות שלי הן נצחון.
  • 11:54 - 11:57
    הפוליטיקה של הזהות פועלת תמיד
    בשתי חזיתות:
  • 11:57 - 12:02
    להעניק גאווה לאנשים
    בעלי בעיה נתונה או מאפיין נתון,
  • 12:02 - 12:07
    ולגרום לעולם להתייחס לאנשים כאלה
    ביתר עדינות ונדיבות.
  • 12:07 - 12:11
    אלה הן שתי יוזמות
    נפרדות לחלוטין,
  • 12:11 - 12:14
    אבל התקדמות בתחום האחד
    מהדהדת בשני.
  • 12:14 - 12:18
    הפוליטיקה של הזהות
    יכולה להיות נרקיסיסטית.
  • 12:18 - 12:21
    אנשים יהללו איזה הבדל
    רק משום שהוא שלהם.
  • 12:22 - 12:23
    אנשים מצרים את העולם
  • 12:23 - 12:27
    ופועלים בקבוצות נבדלות
    שאין ביניהן שום אהדה.
  • 12:27 - 12:31
    אך עם הבנה נאותה ועשייה חכמה,
  • 12:31 - 12:34
    הפוליטיקה של הזהות צריכה להרחיב
  • 12:34 - 12:36
    את המושג שלנו
    בדבר מהו האנושי.
  • 12:36 - 12:38
    הזהות עצמה
  • 12:38 - 12:41
    לא צריכה להיות תווית זחוחת-דעת
  • 12:41 - 12:42
    או מדליית-זהב,
  • 12:42 - 12:45
    אלא מהפכה.
  • 12:45 - 12:48
    חיי היו קלים יותר
    אילו הייתי סטרייט,
  • 12:48 - 12:50
    אבל אז לא הייתי אני,
  • 12:50 - 12:53
    וכיום אני אוהב יותר
    להיות אני,
  • 12:53 - 12:55
    לעומת הרעיון להיות מישהו אחר,
  • 12:55 - 12:57
    מישהו, אם להיות כנה,
  • 12:57 - 13:01
    שאין לי האפשרות להיות
    ולא היכולת המלאה לדמיין.
  • 13:01 - 13:03
    אבל כשמגרשים את הדרקונים,
  • 13:03 - 13:06
    מגרשים גם את הגיבורים,
  • 13:06 - 13:10
    ואז אנו מתחברים לזרע הגבורה
    של חיינו-אנו.
  • 13:10 - 13:12
    היו פעמים בהן תהיתי,
  • 13:12 - 13:14
    אם אוכל אי-פעם
    להפסיק לשנוא בעצמי את החלק
  • 13:14 - 13:17
    שאיננו משתתף בחגיגת הגאווה הססגונית,
  • 13:17 - 13:22
    שנאום זה הוא אחד מביטוייה.
    [צחוק]
  • 13:22 - 13:27
    פעם חשבתי שאדע שאני בוגר,
    כשאוכל פשוט להיות גיי בלי דגשים,
  • 13:27 - 13:31
    אבל התיעוב העצמי של אותם ימים
    הותיר חלל,
  • 13:31 - 13:35
    שהחגיגה צריכה למלא ולגלוש מתוכו,
  • 13:35 - 13:39
    וגם אם אני משלם
    את חובי הפרטי לעצב,
  • 13:39 - 13:44
    ישנו עדיין בחוץ עולם הומופובי
    שתיקונו יארך עשרות שנים.
  • 13:44 - 13:48
    יבוא יום שבו להיות גיי,
    תהיה עובדה פשוטה,
  • 13:48 - 13:52
    משוחררת מכובעי מסיבות ואשמה,
    אך בינתיים זה לא כך.
  • 13:52 - 13:57
    חבר שלי, שחשב שהגאווה הגאה
    מתלהבת מאד מעצמה,
  • 13:57 - 14:00
    הציע פעם שנארגן
    את "שבוע הענווה הגאה."
  • 14:00 - 14:05
    [צחוק]
    [מחיאות כפיים]
  • 14:07 - 14:09
    רעיון נהדר.
    [צחוק]
  • 14:09 - 14:11
    אבל זמנו טרם הגיע.
  • 14:11 - 14:13
    [צחוק]
  • 14:13 - 14:18
    והנייטרליות, שכנראה נמצאת
    בחצי הדרך בין היאוש לחגיגה,
  • 14:18 - 14:21
    היא בעצם המטרה הסופית.
  • 14:21 - 14:24
    ב-29 מדינות בארה"ב
  • 14:24 - 14:27
    החוק מאפשר לפטר אותי
    או למנוע ממני דיור
  • 14:27 - 14:29
    בגלל שאני גיי.
  • 14:29 - 14:32
    ברוסיה, החוק נגד תעמולה
  • 14:32 - 14:35
    גרם להכאת אנשים ברחובות.
  • 14:35 - 14:37
    27 מדינות אפריקניות
  • 14:37 - 14:40
    העבירו חוקים נגד מעשי-סדום,
  • 14:40 - 14:44
    ובניגריה, אפשר מבחינה חוקית
    לסקול גייז למוות,
  • 14:44 - 14:46
    ומעשי הלינץ' הפכו שם
    לתופעה רווחת.
  • 14:46 - 14:51
    לאחרונה, בערב הסעודית, שני גברים
    שנתפסו במעשי תאוות בשרים,
  • 14:51 - 14:56
    נשפטו ל-7,000 מלקות כל אחד,
  • 14:56 - 14:59
    ועקב כך הם נכים לצמיתות.
  • 14:59 - 15:04
    אז מי כבר יכול
    לחשל משמעות ולגבש זהות?
  • 15:04 - 15:08
    העיקר בזכויות הגייז איננו
    זכות שוויון הנישואין,
  • 15:08 - 15:10
    ולמיליונים שחיים במקומות
    שאינם מסבירי-פנים
  • 15:10 - 15:12
    וללא משאבים,
  • 15:12 - 15:15
    הכבוד האנושי נותר בלתי-מושג.
  • 15:15 - 15:20
    התמזל מזלי, וחישלתי משמעות
    וגם גיבשתי זהות,
  • 15:20 - 15:23
    אבל זאת עדיין
    זכות-יתר נדירה,
  • 15:23 - 15:25
    והגייז, ככלל, ראויים ליותר
  • 15:25 - 15:28
    מאשר פירורים של צדק.
  • 15:28 - 15:33
    ובכל זאת, כל צעד קדימה
    הוא כה נפלא.
  • 15:33 - 15:37
    ב-2007, שש שנים לאחר שנפגשנו,
  • 15:37 - 15:41
    בן-זוגי ואני החלטנו להינשא.
  • 15:41 - 15:45
    היכרותי עם ג'ון היוותה גילוי
    של אושר גדול
  • 15:45 - 15:49
    וגם סיום של אומללות גדולה,
  • 15:49 - 15:54
    ולפעמים הייתי כה שקוע
    בהיעלמות כל אותו כאב,
  • 15:54 - 15:56
    עד כי שכחתי לחוש את השמחה,
  • 15:56 - 16:00
    שבהתחלה היתה מבחינתי
    החלק הכי פחות בולט בכך.
  • 16:00 - 16:02
    הנישואין היו דרך
    להצהיר על אהבתנו
  • 16:02 - 16:06
    כנוכחות, יותר מאשר היעדר.
  • 16:06 - 16:09
    במהרה, הנישואין הובילו אותנו לילדים,
  • 16:09 - 16:11
    משמע, משמעויות חדשות
  • 16:11 - 16:14
    וזהויות חדשות, שלנו ושלהם.
  • 16:15 - 16:17
    אני רוצה שילדי יהיו מאושרים,
  • 16:17 - 16:21
    ואני אוהב אותם באותה העוצמה
    כשהם עצובים.
  • 16:21 - 16:26
    כאב גיי, אני יכול ללמד אותם
    ליטול חזקה על מה ששגוי בחייהם,
  • 16:26 - 16:31
    אך אני מאמין שאם אצליח
    להגן עליהם מפני צרה,
  • 16:31 - 16:34
    איכשל כהורה.
  • 16:34 - 16:37
    מלומד בודהיסטי ממכרי
    הסביר לי פעם
  • 16:37 - 16:39
    שהמערביים טועים לחשוב
  • 16:39 - 16:44
    שהנירוונה היא מה שמגיע
    בתום כל היגון,
  • 16:44 - 16:47
    כשאפשר לצפות רק לאושר.
  • 16:47 - 16:49
    הוא אמר שזאת איננה נירוונה,
  • 16:49 - 16:51
    כי האושר בהווה
  • 16:51 - 16:54
    יהיה תמיד שרוי
    בצילה של שמחת העבר.
  • 16:54 - 16:57
    נירוונה, כך אמר,
    היא הדבר אליו מגיעים
  • 16:57 - 17:02
    כשמצפים רק לאושר
    ומוצאים, במה שנראה כצער,
  • 17:02 - 17:05
    את זרעי השמחה.
  • 17:05 - 17:07
    ולעתים אני תוהה
  • 17:07 - 17:11
    האם יכולתי להגיע להגשמה כזאת
    בנישואין ועם ילדים
  • 17:11 - 17:13
    אילו באו לי יותר בקלות,
  • 17:13 - 17:17
    אילו הייתי סטרייט בנעורי,
    או צעיר כיום -
  • 17:17 - 17:20
    כך או כך,
    זה היה אולי קל יותר.
  • 17:20 - 17:22
    אולי יכולתי.
  • 17:22 - 17:24
    אולי כל משחקי הדמיון המורכבים
    בהם עסקתי
  • 17:24 - 17:26
    היו יכולים להיות מיושמים
    בתחומים אחרים,
  • 17:26 - 17:28
    אבל אם החיפוש אחר משמעות
  • 17:28 - 17:30
    חשוב יותר ממציאת משמעות,
  • 17:30 - 17:33
    כי אז השאלה איננה
    האם הייתי מאושר יותר
  • 17:33 - 17:35
    כי התייחסו אלי בבריונות,
  • 17:35 - 17:38
    אלא האם ייחוס משמעות
    לאותן התנסויות
  • 17:38 - 17:41
    הפך אותי לאב טוב יותר.
  • 17:41 - 17:44
    אני נוטה למצוא שהעונג העילאי
    צפון בשמחות יומיומיות,
  • 17:44 - 17:48
    משום שלא ציפיתי ששמחות אלה
    תהיינה יומיומיות בחיי.
  • 17:49 - 17:51
    אני מכיר הטרוסקסואלים רבים
  • 17:51 - 17:53
    נשואים באושר ובעלי משפחות
    ממש כמוני,
  • 17:53 - 17:56
    אבל הנישואין הגאים הם משהו
    כה רענן ועוצר-נשימה,
  • 17:56 - 17:59
    ומשפחות גאות הן משהו
    כה חדש ומלהיב,
  • 17:59 - 18:03
    עד כי מצאתי משמעות
    בתחושת ההפתעה הזו.
  • 18:04 - 18:07
    באוקטובר חל יום הולדתי ה-50,
  • 18:07 - 18:10
    ומשפחתי ערכה לכבודי מסיבה,
  • 18:10 - 18:12
    ובאמצע המסיבה,
  • 18:12 - 18:15
    בני אמר לבעלי
    שברצונו לשאת נאום,
  • 18:15 - 18:16
    וג'ון אמר:
  • 18:16 - 18:20
    "ג'ורג', אתה לא יכול לנאום.
    אתה בן ארבע."
  • 18:20 - 18:22
    [צחוק]
  • 18:22 - 18:26
    "רק סבא, דוד דייויד ואני
    "נישא הערב נאומים."
  • 18:26 - 18:29
    אבל ג'ורג התעקש ולא ויתר,
  • 18:29 - 18:32
    ולבסוף ג'ון הרים אותו
    אל המיקרופון,
  • 18:32 - 18:38
    וג'ורג' אמר בקול רם מאד:
    "גבירותי ורבותי,
  • 18:38 - 18:40
    "אבקש את תשומת ליבכם."
  • 18:40 - 18:44
    וכולם נפנו, מופתעים.
    וג'ורג' אמר:
  • 18:45 - 18:47
    "אני שמח שזה
    יום ההולדת של אבא,
  • 18:48 - 18:50
    "אני שמח שכולנו אוכלים עוגה,
  • 18:51 - 18:54
    "ואבא, אם היית קטן,
  • 18:54 - 18:56
    "הייתי חבר שלך."
  • 18:56 - 18:58
    [קולות התרגשות ומחיאות כפיים]
  • 18:58 - 19:01
    ואני חשבתי --
    תודה,
  • 19:01 - 19:05
    חשבתי שאני חב חוב
    אפילו לבובי פינקל
  • 19:05 - 19:07
    כי כל אותן התנסויות ראשונות
  • 19:07 - 19:10
    הן שדחפו אותי
    עד לרגע הזה,
  • 19:10 - 19:13
    וסוף-סוף הייתי אסיר-תודה
    ללא תנאי על חיים
  • 19:13 - 19:16
    שפעם הייתי עושה כל דבר
    כדי לשנותם.
  • 19:17 - 19:21
    הפעיל הגיי הרווי מילק
    נשאל פעם ע"י גיי צעיר
  • 19:21 - 19:23
    מה יוכל לעשות למען התנועה,
  • 19:23 - 19:24
    והרווי מילק ענה:
  • 19:24 - 19:27
    "צא וספר למישהו."
  • 19:27 - 19:31
    תמיד יש מישהו שרוצה להחרים
    את האנושיות שלנו,
  • 19:31 - 19:34
    ותמיד יש סיפורים שישקמו אותה.
  • 19:34 - 19:35
    אם נחיה בגלוי
  • 19:35 - 19:37
    נוכל להביס את השנאה
  • 19:37 - 19:40
    ולהעצים את חיי כולם.
  • 19:40 - 19:44
    חשלו משמעות. גבשו זהות.
  • 19:44 - 19:46
    חשלו משמעות.
  • 19:46 - 19:49
    גבשו זהות.
  • 19:49 - 19:53
    ואז הזמינו את העולם
    לשמוח בשמחתכם.
  • 19:53 - 19:54
    תודה לכם.
  • 19:54 - 19:57
    [מחיאות כפיים]
  • 19:57 - 20:00
    תודה.
    [מחיאות כפיים]
  • 20:00 - 20:04
    תודה.
    [מחיאות כפיים]
  • 20:04 - 20:09
    תודה.
    [מחיאות כפיים]
Title:
איך הרגעים הגרועים ביותר בחיינו הופכים אותנו למי שאנחנו
Speaker:
אנדרו סולומון
Description:

הסופר אנדרו סולומון הביא במשך הקריירה שלו את סיפורי מצוקותיהם של אחרים. כעת הוא פונה פנימה ומכניס אותנו לילדותו מלאת הקשיים, בעודו ממשיך לטוות סיפורים על אנשים אמיצים אותם פגש בשנים שחלפו מאז. בהרצאתו המרגשת, היוצאת מן הלב - והמשעשעת בהחלט פה ושם, קורא לנו סולומון לחשל משמעות מתוך מאבקינו הגדולים ביותר.
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDTalks
Duration:
20:27

Hebrew subtitles

Revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.