Anatomy of a muscle cell

עכשיו יש לנו כבר די ידע על
האופן שבו שריר מתכווץ

ברמה המולקולרית.

בואו נצעד צעד אחד אחורה ונבין איך השרירים

נראים, לפחות מבחינת המבנה,
ואיך הם מתייחסים לדברים

שבדרך כלל מתקשרים עם השרירים

לכן, נצייר כאן כיווץ של השריר הדו-ראשי.

כאן זהו המרפק ונניח

שכף היד שלו - היא כאן.

הנה השריר הדו-ראשי והוא מכווץ.

נדמה שכולכם ראיתם כבר תרשימים
של שריר ואיך הוא נראה

לפחות ברמת המקרו - הוא קשור

אל העצמות בשני צידיו.

נשרטט את העצמות.

לא ניכנס לפרטים -- אז הוא קשור

לעצמות בכל צד ע"י גיד.

וכאן תהיה איזו שהיא עצם.

וכאן תהיה עוד עצם, שהוא קשור אליה.

ואלה כאן הם הגידים, שמחברים את העצמות

אל השרירים.

אנו מבינים ש-- השריר מחובר לשתי עצמות

וכאשר הוא מתכווץ -- הוא מזיז
איזה שהוא חלק מהשלד.

כלומר אנו מתמקדים בשריר השלד.

סוגים אחרים של השרירים הם
השרירם החלקים ושריר הלב

שרירי הלב הם אלו -כפי שאתם
יודעים, שנמצאים בלב

השרירים החלקים - אלה
השרירים הבלתי רצוניים

שזזים לאט כמו למשל במערכת העיכול שלנו.

יהיה סרטון מיוחד עליהם בעתיד. ברוב הזמן

כשאנשים מדברים על השרירים --הם מתייחסים

אל שרירי השלד שמניעים
את מערכת השלד שלנו

מאפשרים לנו לרוץ, להרים , לדבר, לעשות ולנשוך דברים.

לזה אנחנו מתייחסים בדרך כלל -- אז בואו

ונחפור קצת יותר עמוק.

אם נשרטט כאן חתך רוחב של השריר הדו-ראשי

אם ניקח חתך רוחב של השריר הזה

בואו נעשה את זה בגדול

זה יראה בערך כך

זהו פנים תא השריר הזה

אמרנו קודם, שיש לנו כאן גיד.

וישנו ציפוי לתא השריר,
אם כי אין גבול או קו מפריד

ברור שמחלק בין הגיד.

והציפוי מסביב לשריר, אבל הציפוי נקרא

אפימיזיום = epimysium שזוהי רק רקמת חיבור

שמכסה את השריר, כעין הגנה עליו, שמורידה

את החיכוך בין השריר והעצם סביבו

ורקמות אחרות שיכולות
להיות בזרוע של האדם הזה

ובתוך השריר הזה, ישנן רקמות חיבור

בצד הפנימי של הדופן.

נצבע בצבע אחר.

אולי בכתום.

הרקמה הזו נקראת perimyseum , וגם היא

רקמת חיבור בתוך השריר עצמו.

כל אחד מהדברים האלה
שמתחלקים מהפרימיציום

נגיד היינו לוקחים אחד מהם

ומאפשרים לו להמשיך קצת הלאה -

לו היינו לוקחים את הדבר הזה
שכאן --שמחלק את הפרימיציום

והיינו מושכים אותו החוצה, אולי

ניקח את זה שכאן.

לו משכנו אותו החוצה ככה - אז היה

הפרימיציום מקיף אותו, נכון?

כל זה הוא הפרימיציום,
וזו מילה מפוצצת בשביל

רקמת חיבור.

יש כאן עוד הרבה דברים.

ישנם עצבים, וגם נימים,

כל מיני דברים בגלל
שצריך להגיע הנה דם

ואותות עצביים בכניסה אל ההשרירים

לכן זה לא רק רקמת חיבור.

זה גם דברים אחרים שצריכים להיות מסוגלים

להגיע לבסוף אל תא השריר.

לכן, כל אחד מאלה, ניתן
לקרוא להם תת-סיבים

אלה הם תת-סיבים די גדולים של השריר.

הם נקראים אגדים או אלומות.

רקמת החיבור בתוך האלומות נקראת

אנדומיציום. endomysium

נחזור שוב, לרקמות חיבור רבות, יש נימים

יש בהם עצבים, וכל יתר הדברים

שצריכים בסופו של דבר
לבא במגע עם תא שריר

אנו נמצאים בתוך שריר יחיד.

כל רקמת החיבור הירוקה
הזו היא האנדומיציום.

וכל אותם דברים שנמצאים באנדומיציום

הם תאי השריר.

זהו תא שריר,

נשרטט אותו בסגול.

אם כן, הדבר הזה כאן --נמשוך אותו קצת החוצה

אם משכנו אותו החוצה, הוא תא השריר

לזה רצינו להגיע. אבל--אנו נכנס אפילו

לתוך תא השריר כדי לראות
ולהבין איך כל המיוזין

ופתילי האקטין מותאמים בתוך תא השריר.

ובכן, כאן זהו תא שריר -או סיב שריר.

את שתי הקידומות הללו תראו הרבה

בהקשר לשרירים. אתם תראו myo,
שכפי שהבנתם זו מילה

המתיחסת לשריר

ותראו גם את המילה סרקו = sarco

כמו למשל סרקולמה, ברטיקולום סרקופלסמי.

כמו כן תראו את הקידומת סרקו

שהיא שריר או בשר, כמו
סרקופאגוס, או אולי דברים אחרים

שמתחילים בסרקו.

אם כן סרקו זה בשר..

השריר הוא בשר, והמיו הוא שריר.

לכן זהו סיב שריר.

זהו תא שריר וניצפה בתקריב שלו.

של תא השריר עצמו.

אז נצייר אותו כאן הרבה יותר גדול.

טוב, אז תא שריר נקרא סיב-שריר.

הוא נקרא סיב כי הוא יותר ארוך מאשר רחב.

הם באים באורכים שונים --נצייר את

סיב השריר ככה.

נצייר בחתך רוחב גם את תא השריר .

הוא יכול להיות יחסית קצר. כמה מאות

מיקרומטרים, או שהוא יכול להיות די ארוך,

לפחות ביחס לסטנדרטים תאיים.

אנו מדברים על כמה וכמה סנטימטרים.

חישבו על זה כמו על תא.

זהו תא די ארוך.

בגלל שהוא כל כך ארוך, צריכים להיות בו

הרבה גרעינים.

בכדי לצייר את הגרעינים -- נשפר את

הציור של סיב השריר.

נוסיף כמה בליטות בצד החיצוני של הממברנה

כדי להתאים את הגרעינים בסיב השריר.

זכרו, זהו רק אחד מתאי השריר

הם באמת כל כך ארוכים ולכן הם מרובי גרעינים.

נתרכז בחתך הרוחבי, כי אנו עומדים

לחדור אל פנים תא השריר הזה.

אז אמרנו שהוא מרובה גרעינים.

אם נדמיין שהממברנה שלו שקופה

יהיה כאן גרעין אחד, וכאן עוד אחד

וגם כאן ועוד גרעין כאן

ועוד גרעין כאן.

הסיבה לריבוי הגרעינים היא כדי שבמרחקים

גדולים, לא יהיה צורך לחכות לחלבונים

לעבור את כל הדרך מהגרעין הזה

אל החלק הזה של תא השריר.

כך, המידע של ה DNA יוכל להיות קרוב למקום

שבו הוא דרוש.

לכן הוא מרובה גרעינים.

יש אולי 30 גרעינים בממוצע לאורך מילימטר

של רקמת שריר, זה הממוצע.

אולי זה לא המספר המדויק.. אבל

הגרעינים נמצאים ממש מתחת לממברנה

של תא השריר -- ואתם זוכרים איך קוראים לה

עוד מסרטון הקודם.

הממברנה של תא שריר נקראית סרקולמה.

אלה הם הגרעינים.

אם נחזור לחתך הרוחב הזה יש בתוכו

צינוריות שנקראות סיבים קטנים או סיבונים.

ישנה קבוצה שלמה של צינוריות בפנים

של תא השריר.

הבה נמשוך אחד מהם החוצה.

ובכן, משכנו סיבון אחד החוצה.

זהו סיבון השריר.

אם נסתכל עליו במיקרוסקופ אור -

נראה שהוא משורטט או מפוספס..

השרטוט יראה כמו משהו כזה,

או כזה, וכזה והם יהיו קטנים ודקים

כמו זה וזה.

בתוך סיבוני השריר - שם נמצא את המיוזין

ואת פתילי האקטין

שוב נתקרב בזום פנימה אל סיבון השריר הזה.

נמשיך בתקריב עד שנגיע
אל הרמה המולקולרית.

אז סיבון השריר הזה , זכרו- הוא נמצא בתוך

תא השריר, שבתוך סיב השריר.

סיב השריר הוא תא שריר.

סיבון השריר הוא כעין צינורית בתוך

תא השריר.

אלה הם הדברים שבעצם עושים את

ההתכווצויות.

אם נרד בתקריב אל סיבון השריר

אתם תראו משהו כמו זה

ויהיו עליו רצועות פסים כאלה.

הרצועות האלה יראו כמו משהו כזה.

יהיו רצועות קצרות כאלה,

ויהיו גם רצועות יותר רחבות כמו אלה,

כמו אלה הכהים, אנו מנסים
לצייר אותם יחסית טוב

ויוכל להיות גם קו קטן, הנה כאן.

ואז כל זה חוזר על עצמו - כאן.

טוב, כל יחידה כזו שחוזרת על עצמה

נקראית sarcomere = סרקומר

ויחידות החוזרות האלה
שממסתדרות החל מהראשון

נקראות קן-Z ועד קו -Z אחר.

כל המונחים האלה נוצרו כאשר אנשים

הסתכלו דרך המיקרוסקופ
וראו את הרצועות והפסים

והתחילו לשייך להם שמות.

וכדי להשלים את הטרמינולוגיה, מיד נדבר על

איך היא מתקשרת למיוזין ולאקטין.

זה כאן נקרא רצועת-A.

והמרווח הזה כאן החלקים האלה ממש כאן

הם נקראים רצועת-I.

ומיד, תוך שניות ספורות, נדבר על איך זה שייך

למכניזם של היחידות שעליהן דיברנו

או המולקולות שדברנו עליהן בסרטון הקודם.

אז נקרב זום הנה. לו הייתם נכנסים לתוך

סיבוני השריר האלה, ולוקחים חתך רוחב

של סיבוני השריר האלה - מה שהייתם
מוצאים אם הייתם חותכים אותם

אולי פורסים אותם- פורסים אותם ממש במקביל

למסך שבו אתם צופים

הייתם רואים משהו כמו זה.

טוב זוהי רצועת -Z.

וזוהי רצועת -Z הסמוכה אליה.

אנו מקרבים זום אל הסרקומר (sarcomere )

כאן עוד רצועת-Z.

ואז ישנם פתילי האקטין.

עכשיו אנו מגיעים לרמה המולקולרית

שדברנו עליה קודם.

ובכן בין פתילי האקטין

ישנם פתילי המיוזין.

זוכרים? לפתילי המיוזין
יש שני ראשים כאלה עליהם.

לכל אחד מהם יש שני ראשים, ש"זוחלים"לאורך

פתילי האקטין.

נצייר בודדים מהם, והם קשורים

במרכזם הנה כך.

עוד רגע נדבר על מה שקורה כאשר

השריר ממש מתכווץ.

ואפשר לצייר אותו כאן שוב פעם .

יש הרבה יותר ראשים מהמצויירים כאן.

זוהי רק הדגמה להראות לכם מה קורה.

כל אלה הם מיוזין. הם חלבונים

וכולם מושחלים ומתפתלים זה בזה,
כפי שראינו בסרטון הקודם

ויש עוד אחד הנה כאן.

אין צורך לצייר אותם בפרטים.

תיכף רואים שרצועת-A מתאימה בדיוק

למקום שבו נמצא המיוזין.

הנה כאן זוהי רצועת-A.

ויש פה חפיפה.

הם חופפים אחד את השני, גם במצב מנוחה,

אבל רצועת-I נמצאת במקום
שיש רק פתילי אקטין

ואין מיוזין.

פתילי המיוזין מוחזקים במקומם ע"י titin=טיטין.

שהוא חלבון כאילו קפיצי כזה.

כדאי לשנות את הצבע בשבילו.

אז המיוזין מוחזק במקומו ע"י טיטין.

הוא מחובר לרצועת-Z ע"י טיטין.

ובכן, מה קורה?.

יש לנו את כל אלה - כאשר תא עצב מרוגש -

נצייר פה את הקצה הסופי של תא עצב ,

קצה סופי של אקסון של תא עצב, הנה כאן.

זהו תא עצב מוטורי.

הוא מורה לחבר הזה להתכווץ.

יש לו את פוטנציאל הפעולה

פוטנציאל הפעולה נע לאורך הממברנה,

ממש לכל הכוונים.

ואז לאחר זמן, אם נתבונן מנקודת מבט זאת

יש להם את צינוריות-T הרוחביות הקטנטנות האלה

שבעיקרון הן חודרות לתוך
התא וממשיכות להעצים

את פוטנציאל הפעולה.

הן מגרות את הרטיקולום
הסרקופלסמי לשחרר סידן.

הסידן מתקשר לטרופונין אשר מקושר

לפתילי האקטין שהם מזיזים
הצידה את הטרופומיוזין

ואז ה" זחילה" יכולה להתרחש.

המיוזין יכול להתחיל להשתמש בATP כדי לזחול

לאורך פתילי האקטין.

וכך, תוכלו לדמיין,שכשהם ממשיכים לזחול

אז "מכת הכוח" שלהם תדחוף את-- נניח

פתילי האקטין לכוון זה, או תוכלו גם לומר שהמיוזין

רוצה לזוז לכוון הזה, אבל אתם מושכים

בשני הצדדים של החבל. נכון?

לכן המיוזין ישאר במקומו ופתילי האקטין

ימשכו זה אל זה.

זהו העיקרון שלפיו השרירים מתכווצים.

אנו מקווים,שהסרטון הזה,
מקשר אתכם לתמונה

הגדולה, מהשריר הגמיש -
לאורך כל הדרך עד כאן

בדיוק למה שקורה ברמה המולקולרית

שלמדנו בסרטונים האחרונים.

תוכלו לדמיין, שכאשר זה קורה,

לכל הסיבים בתוך השריר,

כי כאשר הרטיקולום הסרקופלסמי משחרר סידן

בדרך כלל לתוך הציטופלזמה,
שנקראית גם מיופלזמה

כי אנו עוסקים בתאי שריר, הציטופלזמה

של תא השריר הזה.

הסידן מציף את כל סיבוני השריר.

הוא מסוגל להתקשר לכל הטרופונין, או לפחות

לרוב הטרופונין שמעל פתילי האקטין

ואז כל השריר מתכווץ.

וכאשר זה כבר קרה ,כל סיב, סיב שריר

של כל תא שריר, עכשיו

אין לו כבר הרבה יכולת כיווץ.

אבל, אם נכפיל את זה בכ-ו- ל -ם יחד,

אם יש רק אחד, אחד שעובד,

או אולי רק בודדים, יהי רק רעד קל.

אבל כשכולם יחד מתכווצים בבת אחת

זה יצור כוח שמסוגל

לבצע את העבודה.או באמת למשוך את העצמות שלכם

או להרים משא.

נקווה שמצאתם את הסרטון הזה - מועיל.