< Return to Video

ADHD: למצוא מה עובד בשבילי

  • 0:06 - 0:10
    ב 31 באוקטובר, 1999,
    האלווין פה בארצות הברית,
  • 0:10 - 0:14
    משפחתי עברה ללוס אנג'לס
    מדירה קטנה באנגליה.
  • 0:14 - 0:18
    הם היו באותו זמן, רק הורי, אחי, ואחותי.
  • 0:18 - 0:20
    שנה ושלושה ימים מאוחר יותר, נולדתי.
  • 0:20 - 0:24
    אני לא חושב שזה היה ברור מיידית
    שאני מעט שונה.
  • 0:24 - 0:27
    אבל סביב הזמן בו הייתי בן ארבע,
    חוסר תשומת הלב שלי הפך ליותר ברור.
  • 0:27 - 0:31
    לא עניתי לאנשים, נראה רק שהתעלמתי מהם.
  • 0:31 - 0:34
    אמי דאגה כל כך שהייתי חרש חלקית
  • 0:34 - 0:37
    שהם הוציאו 400$ על בדיקה שמיעה מורכבת.
  • 0:37 - 0:42
    עברתי אותה בלי בעיות,
    ומעולם לא הפסקתי לשמוע על זה.
  • 0:42 - 0:46
    חוסר היכולת שלי להתמקד בדברים
    למשך זמן כלשהו,
  • 0:46 - 0:47
    השיכחה שלי,
  • 0:47 - 0:52
    וחוסר הארגון המוחלט שלי היו פשוט אגדיים.
  • 0:52 - 0:54
    תמיד איבדתי עפרונות,
  • 0:54 - 0:56
    מעולם לא הגשתי מטלות, אפילו כשעשיתי אותן,
  • 0:56 - 1:00
    תמיד השארתי מעילים בבית הספר,
    שהרבה פעמים לעולם לא נראו שוב.
  • 1:00 - 1:04
    לא יכולתי לשבת בשקט,
    ואם ישבתי בשקט, דיברתי.
  • 1:04 - 1:08
    דיברתי כל כך הרבה שגם כשלא דיברתי,
  • 1:08 - 1:12
    המורים שלי עדיין אמרו לי להיות בשקט
    בגלל שהם פשוט הניחו שאני מדבר.
  • 1:12 - 1:17
    המורה שלי בכיתה ג'
    שמה אותי בפינה משלי בכיתה
  • 1:17 - 1:20
    הרחק מכל האחרים כדי לנסות
    לעצור בעדי מלדבר.
  • 1:20 - 1:23
    מה שלמעשה קרה זה שפשוט צעקתי לרוחב הכיתה,
  • 1:23 - 1:26
    הייתי סיוט.
  • 1:26 - 1:29
    וכל הזמן הזה היו לי
    כל כך הרבה משימות חסרות.
  • 1:29 - 1:31
    תמיד יותר מלכולם.
  • 1:31 - 1:34
    כיתה ד' היתה המפנה בשבילי.
  • 1:34 - 1:37
    אמי עבדה להפוך למורה, וכך,
  • 1:37 - 1:41
    היא עבדה עם ילדים שאובחנו
    עם הפרעת קשב והיפראקטיביות.
  • 1:41 - 1:45
    והיא התחילה להבין שהילדים האלה
    נראים ממש מוכרים.
  • 1:45 - 1:48
    הבעיות שלהם היו כמו הבעיות שלי.
  • 1:48 - 1:50
    עד אפריל של כיתה ד',
  • 1:50 - 1:54
    הייתי אצל מטפל ואובחנתי
    עם הפרעת קשב והיפראקטיביות,
  • 1:54 - 1:56
    שבקיצור היא שלושה דברים:
  • 1:56 - 1:57
    אימפולסיביות,
  • 1:57 - 1:59
    היפראקטיביות,
  • 1:59 - 2:01
    וחוסר תשומת לב.
  • 2:01 - 2:04
    איפולסיביות - לכן פלטתי כל מה שעלה לי במוח
  • 2:04 - 2:06
    ודיברתי בכיתה.
  • 2:06 - 2:08
    היפראקטיביות - תמיד נעתי בעצבנות,
  • 2:08 - 2:11
    מה שעצבן את כל מי שהיה סביבי.
  • 2:11 - 2:15
    חוסר תשומת לב, עם זאת,
    היא דרך גרועה לתאר את זה.
  • 2:15 - 2:19
    למעשה, המוח שלי רק נע
    מדבר אחד לאחר ממש במהירות
  • 2:19 - 2:21
    עד שמשהו באמת תפס את תשומת הלב שלי
  • 2:21 - 2:23
    והייתי סוג של נשאב
  • 2:23 - 2:25
    ואולי היתה לי אובססיה קצרה לזה.
  • 2:25 - 2:28
    זה מה שאחראי לשיכחה שלי.
  • 2:28 - 2:32
    אני יכול לזכור דברים מעולה,
    רק כשאני שם לב,
  • 2:32 - 2:34
    וזה פשוט לא קורה הרבה.
  • 2:34 - 2:37
    זה גם אחראי להרבה מהחוויות שלי בחיים.
  • 2:37 - 2:41
    ניסיתי את כל סוגי הספורט,
    אפילו בייסבול, מה שהיה רעיון גרוע,
  • 2:41 - 2:45
    אתם לא שמים ילד עם הפרעת קשב
    והיפראקטיביות על המגרש לחכות.
  • 2:45 - 2:46
    ניסיתי רובוטיקה.
  • 2:46 - 2:50
    ניסיתי כמה כלי נגינה
    וכל אלה היו כשלונות גדולים.
  • 2:50 - 2:53
    ניסיתי לצייר קריקטורות ונעשיתי די טוב בזה,
  • 2:53 - 2:58
    אבל אז רציתי ללמוד לצייר, מעולם לא עשיתי
    את זה ועכשיו העניין שלי נעלם.
  • 2:58 - 3:00
    ניסיתי ללמד את עצמי תכנות.
  • 3:00 - 3:02
    זה נעשה משעמם בסוף היום.
  • 3:02 - 3:06
    הנקודה היא שתמיד זזתי מדבר אחד לאחר.
  • 3:06 - 3:08
    כדי לטפל בסימפטומים האלה,
  • 3:08 - 3:11
    ולהציל את המוניטין של הורי
    ביכולת לגדל ילד,
  • 3:11 - 3:14
    ניתנה לי תרופה.
  • 3:14 - 3:18
    זה כנראה הארוע הכי משפיע בכל חיי.
  • 3:18 - 3:20
    בהתחלה, זה היה נפלא.
  • 3:20 - 3:24
    זו היתה כיתה ה', הייתי תלמיד למופת.
  • 3:24 - 3:26
    לא רק סיימתי את העבודות שלי,
  • 3:26 - 3:29
    עשיתי אותן במהירות,
    ואז עזרתי לחברי לסיים את שלהם,
  • 3:29 - 3:32
    וכולנו סיימנו והשתוללנו
    בזמן שכולם עדיין למדו.
  • 3:32 - 3:34
    החלק הכי טוב בנוגע לזה היה
  • 3:34 - 3:37
    שהמורה של כיתה ג' שהושיבה אותי בפינה,
  • 3:37 - 3:39
    היתה המורה בכיתה ה'.
  • 3:39 - 3:45
    אני לא יכול לדמיין כמה היא היתה מבולבלת.
  • 3:45 - 3:47
    זה המשיך בכיתה ו'.
  • 3:47 - 3:48
    נשארתי מאורגן,
  • 3:48 - 3:49
    נשארתי מרוכז בעבודה שלי,
  • 3:49 - 3:50
    קיבלתי ציונים מעולים,
  • 3:50 - 3:52
    והכל היה נפלא.
  • 3:52 - 3:54
    אבל כשעברתי לכיתה ז',
  • 3:54 - 3:57
    המינון של התרופות שלקחתי עלה
  • 3:57 - 3:59
    בגלל שחשבו שאני צריך להתמודד
  • 3:59 - 4:01
    עם הלחץ הגובר של חטיבת הביניים.
  • 4:01 - 4:04
    זה אירוני בהתחשב בעובדה שבחטיבת הביניים
  • 4:04 - 4:06
    הלחץ האמיתי הוא מהחברים,
  • 4:06 - 4:09
    משהו שבשבילי, המינון הגבוה למעשה פגע בו.
  • 4:09 - 4:12
    פתאום, לא התחברתי עם אנשים.
  • 4:12 - 4:15
    נהפכתי למרוחק.
  • 4:15 - 4:17
    אני מחשיב את הפרעת הקשב והיפראקטיביות
    כחלק מהאישיות שלי,
  • 4:17 - 4:21
    אני מתכוון איך לא יכולתי
    אם חייתי עם זה כל חיי?
  • 4:21 - 4:23
    המינון הגבוה יותר לקח את זה ממני.
  • 4:23 - 4:26
    וגרוע מזה, לא יכולתי לאכול
    בזמן שהייתי על התרופה.
  • 4:26 - 4:31
    הייתי ילד די רזה ואמי ניסתה לגרום לי לאכול,
  • 4:31 - 4:36
    וכל יום, היא ארזה את הארוחות האלו
    וכל יום הן היו מסיימות בפח.
  • 4:36 - 4:39
    כשאמרתי לה שכשאני על תרופות,
  • 4:39 - 4:41
    האוכל פשוט לא נראה מושך,
  • 4:41 - 4:46
    התשובה הסתכמה בזה:
    אתה פשוט תצטרך להתמודד עם זה.
  • 4:46 - 4:49
    לא היה עוד הרבה שהיה יכול להאמר.
  • 4:49 - 4:51
    בתגובה לכל זה,
  • 4:51 - 4:55
    התחלתי לקחת תרופות בהפסקות,
    ובכן, זה היה די ברור.
  • 4:55 - 4:57
    לתת לכם רעיון, בלוס אנג'לס,
  • 4:57 - 5:00
    יש קבוצת הוקי קרח, לוס אנג'לס קינגס.
  • 5:00 - 5:03
    אז הלכתי לאחד המשחקים ומאוד התרגשתי.
  • 5:03 - 5:06
    כל פעם שמשהו קרה קפצתי והרעתי.
  • 5:06 - 5:10
    מצלמת הריקוד נדלקה,
    וכדי לוודא שאני אופיע בה,
  • 5:10 - 5:12
    הורדתי את החולצה ונופפתי אותה מעל ראשי,
  • 5:12 - 5:17
    אתם יכולים להיות בטוחים שהגעתי למצלמה.
  • 5:17 - 5:19
    בפעם הבאה שהלכתי למשחק של הקינגס,
  • 5:19 - 5:24
    לקחתי תרופות לפני כדי להתמקד בשיעורי בית.
  • 5:24 - 5:30
    כשהלכתי, לא רקדתי,
    בקושי עמדתי כשהקינגס הבקיעו.
  • 5:30 - 5:31
    האנשים שהלכתי איתם היו מאוכזבים
  • 5:31 - 5:35
    בגלל שהם רצו לראות אותי
    עם סוג האנרגיה שהיתה לי קודם לכן.
  • 5:35 - 5:38
    עם התרופות, לא יכולתי
    להביא את עצמי לעשות משהו מזה.
  • 5:38 - 5:42
    הדברים האלו הרגישו ילדותיים ומתחת לכבודי.
  • 5:42 - 5:45
    מורים היו קוראים לזה התנהגות מושלמת.
  • 5:45 - 5:50
    ישבתי ושתקתי, ולא הפרעתי לאף אחד.
  • 5:50 - 5:55
    זה קונפליקט חשוב שהרבה ילדים
    עם הפרעת קשב עומדים בפניו.
  • 5:55 - 5:58
    אתם יכולים או לקבל ציונים טובים יותר בקלות
    ולאבד חלק מעצמכם,
  • 5:58 - 6:02
    או שאתם יכולים להיות
    מי שאתם ולהצלב על זה בתעודה
  • 6:02 - 6:05
    ולאנשים שמוצאים
    את ההתנהגות הנורמלית שלכם מטרידה.
  • 6:05 - 6:09
    ברגע שהפסקתי לקחת תרופות לגמרי, נצלבתי.
  • 6:09 - 6:12
    הציונים שלי פשוט צנחו.
  • 6:12 - 6:15
    אנשים התעצבנו בגללי.
  • 6:15 - 6:20
    חברי ומשפחתי שידעו על הבעיה שלי
    ניסו להתבדח על זה.
  • 6:20 - 6:23
    אני מניח שהם ניסו לתת לי משהו להאשים אותו,
  • 6:23 - 6:25
    אבל באמת זה היה משפיל.
  • 6:25 - 6:31
    הייתי מעדיף להטיל את האשמה
    לטעויות שלי על עצמי, ולא על איזו הפרעה.
  • 6:31 - 6:33
    אחרת, זה פשוט הופך לדרך להשפיל אותי,
  • 6:33 - 6:37
    כאילו אני לא יכול לעשות את הדברים האלה
    בגלל שאני לא נורמלי.
  • 6:37 - 6:40
    זו רק כיתה ח',
  • 6:40 - 6:45
    אבל החיים כבר נראו שונים מאוד מכיתה ו',
  • 6:45 - 6:47
    והתחלתי לתהות אם באמת הייתי חכם
  • 6:47 - 6:50
    או אם התרופות פשוט הציגו אשליה.
  • 6:50 - 6:54
    האגו שלי נופץ ופשוט היתי זועם
  • 6:54 - 6:58
    וממורמר, יותר על עצמי ממישהו אחר.
  • 6:58 - 7:00
    לא האמנתי בעצמי יותר,
  • 7:00 - 7:02
    שאני יכול לעשות משהו מהדברים האלה
    שחשבתי שיכולתי לעשות.
  • 7:02 - 7:05
    ונכנסתי לכיתה ט' של התיכון
  • 7:05 - 7:07
    לא כמישהו שהיה מוכן לקחת אתגרים חדשים.
  • 7:07 - 7:10
    הובסתי לפני שעברתי את הדלת.
  • 7:10 - 7:14
    בשבילי, הכל חוזר לעליה בתרופות.
  • 7:14 - 7:15
    עכשיו אל תבינו אותי לא נכון.
  • 7:15 - 7:19
    יחסית לכמה אחרים שלקחו תרופות, לי היה קל,
  • 7:19 - 7:23
    אפילו למרות שרוב האנשים
    שלוקחים את התרופות בסדר גמור.
  • 7:23 - 7:26
    כמה ילדים סובלים מגמילה
    כשחופשת הקיץ מגיעה,
  • 7:26 - 7:27
    כמו גמילה גרועה.
  • 7:27 - 7:29
    יש להם רעידות.
  • 7:29 - 7:33
    אני מכיר ילד שנשאר ער
    יומיים רצוף אחרי שלקח את התרופות.
  • 7:33 - 7:38
    שמעתי על ילד, מישהו שאמי הכירה
    מעבודה בבתי הספר,
  • 7:38 - 7:43
    שהיו לו מחשבות אובדניות
    אחרי שלקח את התרופות בפעם הראשונה.
  • 7:43 - 7:45
    זה לא צריך לקרות.
  • 7:45 - 7:48
    לאנשים עם הפרעת קשב והיפראקטיביות
    יש הרבה ללמוד על עצמם
  • 7:48 - 7:50
    כדי להתמודד עם ההפרעה,
  • 7:50 - 7:51
    וזה תהליך ארוך.
  • 7:51 - 7:53
    עכשיו ממה שראיתי,
  • 7:53 - 7:57
    הפתרון היחיד שאנשים נתנו שעובד זה תרופות,
  • 7:57 - 7:58
    ואם זה לא עובד,
  • 7:58 - 8:01
    אתם סוג של פשוט צריכים
    להתמודד עם דברים בעצמכם.
  • 8:01 - 8:06
    וכמובן, אני מבין את זה,
    רוב האנשים בסדר עם תרופות.
  • 8:06 - 8:09
    אין להן תופעות לוואי שמפריעות לחיים שלהם
  • 8:09 - 8:12
    וזה מאפשר להם לעשות מה שהם צריכים.
  • 8:12 - 8:14
    זה לא המקרה אצל כולם, עם זאת.
  • 8:14 - 8:15
    והסטרס,
  • 8:15 - 8:15
    ולחץ,
  • 8:15 - 8:17
    והתסכול שמגיע עם הפרעת הקשב והיפראקטיביות
  • 8:17 - 8:21
    לא רק לאנשים עם ההפרעה אלא לאנשים סביבם?
  • 8:21 - 8:22
    זה קשה.
  • 8:22 - 8:25
    זה לא מקרה שכשהחוקרים בשוודיה
  • 8:25 - 8:27
    בדקו את מאגר המידע הלאומי של מדינתם,
  • 8:27 - 8:32
    ובדקו רמות התאבדות
    בין אנשים עם הפרעת קשב ואלו ללא,
  • 8:32 - 8:37
    האנשים עם הפרעת קשב
    הם בעלי סיכוי גבוה פי עשר להתאבד,
  • 8:37 - 8:41
    0.2% לעומת 0.02%.
  • 8:41 - 8:46
    1.3% מהאנשים בלי הפרעת קשב מנסים להתאבד,
  • 8:46 - 8:53
    לאנשים עם הפרעת קשב,
    המספר הזה היה 9.4%, כמעט 1 מתוך 10.
  • 8:53 - 8:57
    משפחות של אנשים עם הפרעת קשב גם הן בסיכון.
  • 8:57 - 9:01
    יחסית שוב, 0.02% לאוכלוסיה הכללית,
  • 9:01 - 9:05
    להורים היה שיעור התאבדות של 0.7%.
  • 9:05 - 9:11
    לבני משפחה היה את אותו שיעור
    של אנשים עם הפרעת קשב עם 0.2%
  • 9:11 - 9:13
    עם סטטיסטיקות כמו אלו צפות מסביב,
  • 9:13 - 9:17
    איך תרופות יכולות להיות טובות מספיק לכל
    אוכלוסיית בעלי הפרעות הקשב והיפראקטיביות?
  • 9:17 - 9:21
    בברור, למרות שהרבה אנשים
    עובדים בסדר עם תרופות,
  • 9:21 - 9:24
    עדיין יש בעיה גדולה
    לאנשים שאין להם את הלוקסוס
  • 9:24 - 9:28
    והתרופות מאיזו שהיא סיבה
    הם פשוט לא הדבר שיכול לעזור להם.
  • 9:28 - 9:32
    אנשים שרואים את הלחץ שהם גורמים
    לאהוביהם כל פעם שהם מפשלים,
  • 9:32 - 9:34
    ולא נראה שהם מצליחים להפסיק לפשל.
  • 9:34 - 9:38
    ואתם תהיו מופתעים כמה כאלה יש.
  • 9:38 - 9:44
    מוערך שפה בארצות הברית 4% מהאוכלוסיה
    הבוגרת סובלת מהפרעת קשב והיפראקטיביות.
  • 9:44 - 9:49
    לילדים, המספר הזה, לפי ה CDC, הוא 11%.
  • 9:49 - 9:51
    אלה רק המספרים בארצות הברית,
  • 9:51 - 9:53
    ואנחנו כבר מדברים על מליוני אנשים.
  • 9:53 - 9:59
    אל אנשים בחדר הזה, שנלחמים בזה,
    נלחמים בלחץ שהוא גורם להם.
  • 9:59 - 10:01
    אנשים כמוני.
  • 10:01 - 10:04
    אז ככה אני מתמודד עם זה.
  • 10:04 - 10:08
    הדרך היחידה שהייתי יכול להמשיך לחיות
    עם ADHD ועדיין להיות שמח היה לנצח אותה.
  • 10:08 - 10:12
    הייתי צריך להוכיח שהפרעת קשב והיפראקטיביות
    לא היתה משהו שעומד להחזיק אותי אחורה.
  • 10:12 - 10:17
    אז בכיתה י', אחרי כיתה ט'
    בה באמת רק אכזבתי את עצמי,
  • 10:17 - 10:22
    רציתי להוכיח לא רק לאחרים, אלא לעצמי,
  • 10:22 - 10:23
    שהייתי חכם,
  • 10:23 - 10:25
    שאני יכול לקבל ציונים טובים אם אני רוצה,
  • 10:25 - 10:28
    שאני יכול להיות מעורב ועדיין למצוא
    את הזמן לעשות את שיעורי הבית שלי.
  • 10:28 - 10:30
    אז קיבלתי את הציונים שרציתי,
  • 10:30 - 10:32
    וגם הייתי מעורב.
  • 10:32 - 10:33
    הצטרפתי לצלב האדום,
  • 10:33 - 10:37
    והתנדבות היתה אחת מהדברים
    הכי מספקים שאי פעם עשיתי.
  • 10:37 - 10:41
    מצאתי דרכים לעשות דברים שעבדו בשבילי.
  • 10:41 - 10:45
    אני מאורגן כמה שאני צריך להיות,
    לא יותר, לא פחות.
  • 10:45 - 10:49
    זה גם חשוב בשבילי למצוא תבניות בשיעורים
  • 10:49 - 10:51
    כך שאפילו אם אני אפסיד דברים,
  • 10:51 - 10:54
    עדיין תמיד יהיה לי מושג כללי מה קורה.
  • 10:54 - 10:58
    זה חשוב מאוד בשבילי
    שיהיו לי חברים בשיעורים
  • 10:58 - 11:00
    כך שכשתשומת הלב שלי נגמרת לבסוף
  • 11:00 - 11:03
    בשיעורים שאין לי תשוקה אליהם,
  • 11:03 - 11:07
    אני עדיין יכול לשאול
    על מה דיברו או מה שיעורי הבית.
  • 11:07 - 11:10
    כל הדברים האלה דורשים עבודה,
  • 11:10 - 11:14
    אבל זה שווה את זה בגלל שזה מאפשר לי
    לעשות מה שאני רוצה לעשות.
  • 11:14 - 11:17
    האמת, זה נוגע להשלמה עם זה.
  • 11:17 - 11:20
    זה אפשר לי לרדת מהתרופות,
  • 11:20 - 11:23
    משהו שלא נפוץ לסיפור הצלחה
    של הפרעת קשב והיפראקטיביות.
  • 11:23 - 11:29
    עכשיו אני יכול ללכת לבית הספר,
    ואני ששם, הוא אני האמיתי.
  • 11:29 - 11:30
    אני מעצבן מורים,
  • 11:30 - 11:31
    נאבק לעשות את עבודתי,
  • 11:31 - 11:33
    ואני מאושר יותר.
  • 11:33 - 11:35
    אני סומך על עצמי.
  • 11:35 - 11:40
    ללא תרופות, ללא מורים מרחפים מעלי,
    זה אפשרי.
  • 11:40 - 11:42
    בין אם תרופות עובדות עבורם או לא,
  • 11:42 - 11:45
    אנשים עם הפרעת קשב
    צריכים למצוא מה עובד בשבילם,
  • 11:45 - 11:48
    לקבל את התמיכה שהם צריכים,
  • 11:48 - 11:50
    ולהמשיך לבנות את העמידות העצמית שלהם.
  • 11:50 - 11:53
    הפרעת קשב היא לא קרב שאי פעם ינוצח,
  • 11:53 - 11:56
    אבל עם מעט הבנה,
  • 11:56 - 11:57
    אנחנו יכולים לעזור למליונים.
  • 11:57 - 11:58
    תודה לכם.
Title:
ADHD: למצוא מה עובד בשבילי
Description:

ג'יימס פיליפס אובחן עם הפרעת קשב בכיתה ד'. האבחון שלו הוביל אותו למסע של הרבה עליות וירידות, מתרופות לאיפוק, מלהפוך לסטודנט לדוגמה ללאבד תחושה של עצמו. להרבה תלמידים, למצוא את הדרך הנכונה להתמודד עם הפרעת הקשב והיפראקטיביות שלהם זה מסע, ובהרצאה זו, ג'יימס דן על התמודדות עם האבחנה שלו בדרך שעובדת הכי טוב בשבילו.

הרצאה זו ניתנה בסוף שבוע TED-Ed בניו יורק. כדי ללמוד עוד, הכנסו ל https://www.ted.com/attend/conferences/special-events/ted-ed-weekend
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TED-Ed
Duration:
12:02

Hebrew subtitles

Revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.